• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

הנגיד המיועד בלכר והיד הנעלמה

כבעל תואר ד"ר מאוניברסיטת שיקגו מימי כהונתו של מילטון פרידמן ככהן הגדול, מפתיע המועמד המוביל לתפקיד נגיד בנק ישראל, מריו בלכר, עם כמה תובנות שלא ישמחו את נתניהו
יאיר ברק

אין לי כלל ביטחון שראש הממשלה בנימין נתניהו יאהב את המשפט הבא: "בעולם של שווקים לא שלמים ולא מושלמים, משתתפים רבים בשוק אינם יכולים לגדר או לבטח (את נכסיהם הפיננסיים – י.ב.) כנגד הפכפכות השוק במחיר סביר. בהיעדר ביטוח, אי-יציבות זו עלולה לגבות מחירים עצומים לכלכלה ולכפות עליה משבר". שווקים פגומים, העלולים לגרום מתוך פגמיהם שלהם למשבר כלכלי. מי הפרופסור שמחזיק בתפישה מקרו-כלכלית כזו, שאינה מאפיינת מקבלי תואר דוקטור מאוניברסיטת שיקאגו בשנת 1975 – השנה שבה שלטו במחלקה פרופ' מילטון פרידמן והאידיאולוגיה מקדשת שלמות השווקים שלו?

ולא זאת אלא אף זאת: "כמובן שניתן לשאול כך: האם היד הנעלמה מובילה את השוק הפיננסי ליעילות אופטימלית? והתשובה הכללית היא 'לא' בל' רבתי. כוחות השוק בעצמם לא יובילו לתוצאה יעילה (של השוק הפיננסי – י.ב.)". מיהו שמפקפק בכוחה העלום והמיטיב של "היד הנעלמה", שכמעט כל בוגרי שיקגו ואוהדיהם עושים בה שימוש מוטעה ומטעה כיוון שלא קראו באמת את המשפט היחיד שאדם סמית כלל בו את היד הזאת?

כך התבטא וכתב המועמד שהתקשורת הכתירה אותו כמוביל למשרת נגיד בנק ישראל הבא, פרופ' מריו בלכר, במאמר "צמיחה כלכלית ויציבות ויעילות המגזר הפיננסי", שהתפרסם ב-2006 בכתב-העת המקצועי "Journal of Banking & Finance".

מריו בלכר
מריו בלכר. רעידת אדמה חיובית

במאמר זה מעלה בלכר תובנות מקוריות ומעניינות על הקשר שבין מדיניות פיננסית, יעילות פיננסית ואי-יציבות פיננסית לבין צמיחה כלכלית. אשראי והלוואות בנקים, הוא טוען, נוטים מיסודם להיות גורמים פרו-מחזוריים – כלומר מחוללי משברים ומיתונים – משום שהם מעניקים אשראי ענקי. הענקות ענק אלה, הוא טוען, הם מקור לאי-יציבות פיננסית והצדקה לרגולציה פיננסית ופיקוח. אולם, הוא מוסיף, "הקשר הזה מעורר שאלות אחדות כך שניתן לתהות אם אמנם נכון לטעון תמיד שאי-יציבות פיננסית מחוללת אי-ודאויות, המעכבות צמיחה, ואם כך, ייתכן שטעות לפקח על המגזר הפיננסי באופן כה זהיר והדוק ולדקדק בעניין היציבות".

וכאשר מעלים סימני שאלה על תפישות יסוד מקובלות ושגורות יש מקום לציפיה להרהורים מעניינים כמו: "השפעת אי-היציבות הפיננסית על הצמיחה שנויה במחלוקת. מתקבל אמנם על הדעת כי אי-יציבות מחזורית (כולל בועות של מחירי נכסים, מינוף ניכר ואשראי נטול מחיר סביר) נוטה להשפיע השפעה שלילית על הצמיחה. אולם אי-יציבות הנובעת מהפכפכות גדולה של השוק משקפת נטילת סיכון גדולה וזרימה משופרת של מידע ועל כן עשויה להיות בעלת זיקה לצמיחה חיובית". בלכר סבור איפוא כי לאי-יציבות פיננסית יש מקורות מעוררי צמיחה ולא להיפך. מחשבה לא שגרתית בעולם שבו המחשבה הכלכלית לא רק שהיא שגרתית, אלא נתונה בקיפאון של ממש.

מסקנתו מפיתוח הרעיון המעניין על אי-יציבות מבורכת וחיובית היא כי אין לשקוד על יציבות בנקים בלבד, אלא להתרכז ביעילות בנקים ולצורך יישום תפישה זו יש לפתח רגולציה זהירה כדי שתסלק סיכוני יתר ומחזוריות של אי-יציבות. רגולציה כזו היא הכרחית בשל תפישתו שהשוק ו"היד הנעלמה" כלל אינם מהווים גורם המסוגל לחולל מגזר פיננסי יעיל. מחשבה כזו כמוה ככפירה בעיקר במקדש הכלכלה בימינו.

מגזר פיננסי בלתי-יעיל להגדרתו הוא מגזר שבו משתתפים חיצוניים, דהיינו לקוחות המגזר, משלמים למשתתפים הפנימיים, כלומר המוסדות הפיננסיים עצמם ובעליהם, מחיר גבוה יותר מן המחיר האופטימלי בעבור שירותים פיננסיים. יעילות גדולה יותר היא, לכן, העברת העושר מן הגורמים הפנימיים (כלומר, המוסדות הפיננסיים עצמם) לחיצוניים (הגורמים העסקיים הזקוקים לאשראי) וכתוצאה מכך להקטין את התמריצים של הגורמים הפנימיים להגדיל את אי-יעילותם. כי אי-יעילות זו מעלה, כמובן, את רווחיהם ומקטינה את יכולתם של הגופים הלווים. אפשר להודות כי זו תובנה מעניינת מאוד.

אם אמנם ייבחר בלכר לנגיד ואם אמנם יישם את התובנה-הפילוסופיה הזו במגזר הפיננסי בישראל, הוא עשוי לחולל רעידת אדמה של ממש משום שהוא ישנה את סדר העדיפויות הקיים, שעל-פיו הכלכלה הריאלית, על המשק היצרני והשירותים שלה, משרתים את הבנקים ושאר הגורמים מגלגלי הכסף – משום שיציבות הבנקים היתה למנטרה המובילה בבנק ישראל ובפיקוח על הבנקים. הדבקות במנטרה זו מסבירה תופעות ותוצאות רבות במשק. התפישה של בלכר מעניינת עוד יותר משום שבשום מקום במאמר שכתב הוא לא נוקט בביטוי השגור והמקובל (והשגוי) "תחרות". לא תחרות תוביל, לדעתו, ליעילות, אלא רגולציה רגישה וחכמה. בלכר, כך נראה לי, קרא (יחד עם שני שותפיו למאמר – ארנסטו פלדמן ואנדריו פלטנשטיין) היטב ונכון את תפקידם ומקומם של מוסדות פיננסיים במשק ובכלכלה: משרתים ולא אדונים.

אבל זו איננה ההפתעה היחידה שזימן לי מי שהתחנך בחיקו של פרידמן בשיקגו. במאמר משותף שפירסם עוד ב-1990 יחד עם הכלכלנית הסינגפורית קה-יונג צ'ו, קוראים השניים לנקוט בצעדים ממשלתיים שיסייעו לעניים לשפר את תזונתם ובריאותם. "בתגובה לחיזוקים אלה ישתפר כושרם של העניים לעבוד ושיפור זה יגדיל את סך מצרף היצע העבודה במשק. שיפור זה חשוב בעיקר למדינות שבהן יש קבוצות עניות במיוחד, אשר צעיריהן מהווים פוטנציאל הצטרפות לשוק העבודה", הם כותבים. מאמרם של השניים מנסח מסגרת תיאורטית, הממליצה על היקף תוכניות המימון הממשלתיות המיועדות לשיפור מצבם של העניים. במסגרת זו הם חישבו את גובה התקציב הסוציאלי הדרוש לשיפור התעסוקה, השכר הריאלי הנדרש והסך הכולל על הכשרת עניים לחיי עמל יצרני. הוצאות אלה, כותבים השניים בהתרסה ברורה וגלויה כנגד פרידמן, אינן בבחינת "ארוחות חינם" (כך בדיוק בטקסט) ולכן השפעות צד ההיצע (שגם הוא מושג מתוך עולמם של כלכלני שיקגו) של הוצאות התקציב החברתי משתלבות בהשפעותיהן על הביקוש המצרפי. והרי לכם תיאוריה חברתית מושלמת, אנטי שיקגו, המנוסחת בדיוק במושגי שיקגו. זו, לטעמי, חתרנות מושלמת.

אם אמנם דבק עדיין פרופ' בלכר בתפישות ורעיונות אלה ומוכן להשפיע על יישומן בישראל, צפוי לנו נגיד לא שגרתי. אבל אם נתניהו קורא שורות אלה אפשר שידאג כי בוועדת טירקל יאתרו לו איזה בקבוקון בושם נשכח בסינגפור ושרביט הנגיד יועבר לנגיד נאמן הרבה יותר לרוח שיקגו.

הכותב עוסק בחקר ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית ובימים אלה כותב מחקר על ההיסטוריה של ההפרטה בישראל לשם קבלת תואר ד"ר במסגרת ביה"ס להיסטוריה של אוניברסיטת ת"א

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר

    ועדיין מדובר, בדיוק כמו כל השאר, בבוגר שיקאגו, עם תודעה גלובלית ולא לאומית (תפקיד בכיר בארגנטינה, תפקיד בכיר בבריטניה, תפקיד בכיר בישראל…), כלומר מינוי של בעל כישורים ניאו-ליברליים מובהקים, משרתם של בעלי ההון, שאינו מבשר טובות לאזרח הפשוט.

  2. שרלי

    מה שחשוב בישראל הוא שהיד הנעלמה תהיה אשכנזית.

    השאר זה שוטות כלכליות ולא חשובות.

  3. שרלי

    גם ביבי בחלק מכהונתו הראשונה היה בעד שוק חופשי, היום הוא לא פחות מפאיניק מגולדה, הכל ריכוזיות, ריכוזיות זה ההיפך משוק חופשי, בקיצור בישראל המוצא הוא המדיניות הכלכלית, בישראל יש רק כלכלה אשכנזית, לכן בלכר יהיה נגיד אשכנזי לטובת הכלכלה האשכנזית. לכן גם מיבאים אשכנזים מחו"ל, הם מבינים את זה אפילו יותר טוב מאלה שבארץ.

    בישראל היתה תמיד מדיניות כלכלית אחת, ללא קשר לאיזם התורן: איך משפרים את מצבם הכלכלי של האשכנזים.

    היד הנעלמה בישראל היא תמיד אשכנזית.

  4. אלירן

    כרגיל, השמאל יורה לעצמו ברגל.

  5. שי אילן

    או שמא ניסיון למתן זמנית את הנזק של פעולת המגזר הפיננסי כדי לאפשר פרולטריזציה מחודשת של מי שנפלטו משוק העבודה בגלל שהוא רושש אותם. זאת אומרת, האם בלכר מציע חלוקה הוגנת של משאבים, או שהוא מציע להפנות קצת משאבים לנגזלים כדי שלא יעשו בעיות.

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    פרנקל לא נכשל במה בכך. הוא ,שמרויח מליונים, לא התביש להוציא מהחנות סחורה שלא שולם בעדה. אם הוא לא יודע שאסור להוציא סחורה מהחנות בלי לשלם ועוד הוא שיקר אז שיחזור לבנקים שלו בארצות הגולה הדוויה.

  7. גדי

    רק אשכנזי מליין שיכול לקנות את החנות
    כולל המוכרים יגנוב בושם(כנראה בושם
    איכותי הריח לא נגמר)