• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

שחורים ושחורים בסהרונים

הביקור בכלא סהרונים היה אחד מאותם רגעים שבו הרגשתי שהדיכוי המזרחי צובט לי עמוק בבטן
שלי שאול

הנסיעה מהתחנה המרכזית בבאר שבע לסהרונים אורכת שעה וחצי ובהרגשה שלי היא הייתה כמו נסיעה אחורה בזמן. מאז השירות הצבאי שלי לא ראיתי את הנוף הצבאי הטיפוסי האפור והריקני שממלא את אדמות הנגב. כל כמה קילומטרים מופיע איזשהו בסיס שמעטים יודעים על קיומו ושמרחוק נראה כמו אוסף של ארגזים לבנים ממוקמים באקראי. הצבע היחיד שאינו בגווני אפור הוא השלט בכניסה עם סמל היחידה. בכל בסיס כזה עוצר האוטובוס ומוריד חייל או שניים, שנראה שהם היחידים שמאכלסים את המקום השומם הזה. הריקנות שחשתי שסובבת אותי הייתה גם מרחבית ובמידה רבה גם תודעתית. מהרגע שבו ירדתי מהאוטובוס, שמילא אותי בריחות אבק צבאיים וזיכרונות מודחקים, הבנתי שהכלא הזה, הידוע לשמצה, הוא בסך הכל עוד בסיס צבאי טיפוסי שהוסב למחנה כליאה. ציפיתי לראות משהו אחר, הרבה יותר גרוע. הדמיון התרוצץ בטווח שבין מעברה דחוסה או מחנה פליטים נתון בכאוס לבין מחנה כליאה מסודר ומאובטח עם עמדות שמירה ושערים מאסיביים. אבל בסופו של דבר, סהרונים היה כמעט זהה למחנות שהייתי בהם עשרות פעמים במהלך השירות הסדיר. מלא במכולות שאת המראה שלהן עד היום אני לא יכולה לסבול, משאיות מפיצות עשן שחור, אספלט, אסבסט ומלא חול ואבק. רק אולי קצת יותר גדרות תיל. זה הכל.

כל הדמיון הזה בהבדל אחד: הצבע של האנשים. כאילו את הצבעוניות של השלט בכניסה למקום החליפו בצבעוניות של הא/נשים שמאכלסים את המתקן האפור הזה. כולם שחורים. משני צדי הגדרות והחומות, משני צדי החוק, ישנם א/נשים שחורים. בדומה למבקשי המקלט האפריקאים הכלואים בו גם הסוהרים בשירות השב"ס שחורים. הם/ן כמעט כולם/ן גברים ונשים כהים, שחומים. מזרחים.

מזרחים הם אלו שמניעים בשטח את גלגלי הביורוקרטיה של המדינה היהודית שכולאת מבקשי מקלט, קרבנות עינויים וסחר לשנים בכלא על לא עוול בכפם. כאן אכתוב על החוויה שלי בתור מתנדבת בארגון זכויות אדם, שהוא כביכול האנטיתזה לשב"ס. הם כולאים, אנחנו עמלים לשחרר. למרות זאת, אני איכשהו מוצאת את עצמי רגשית נטועה בשני העולמות.

לכאורה, מה מיוחד במקרה הזה? הרי לא מהיום אני יודעת שאחת הדרכים העיקריות למוביליות חברתית וכלכלית עבור מזרחים/יות היא שירות ועבודה בכוחות הביטחון בהם צבא, משטרה ושב"ס. לא היה אמור להפתיע אותי שאלו מזרחים שמיישמים בפועל את התיקונים הדרקוניים לחוק למניעת הסתננות – שעליו אחראיים טובי המנהיגים הישראלים שיושבים במרומי ההיררכיה החברתית. עם זאת, הביקור בכלא סהרונים היה אחד מאותם רגעים שבו הרגשתי שהדיכוי המזרחי צובט לי עמוק בבטן, אישי מתמיד. רגע דומה לאותם רגעים בהם אני צופה בעוד אשה מזרחית נזרקת מדירת דיור ציבורי על ידי שוטר מזרחי. כך גם האנשים שמפעילים את מנגנוני הדיכוי והסינון של מדינת ישראל כלפי מבקשי המקלט הם לא במקרה מזרחים. שיתוף פעולה זה הוא תוצר של דיכוי היסטורי עמוק. דיכוי שבסופו, כל סיכוי למוביליות חברתית משמעותית הייתה ועודנה בשירות האליטות כפועלי תעשייה או כפועלי הכיבוש. התוצאה היא שהעבדים של מדינת הלאום, הכמו-אירופאית, ונאמניה הגדולים ביותר הם מזרחים דור שני או שלישי שחיים בישובי הפריפריה. ואילו חלק מהדור השני והשלישי למקימי המדינה הציונית, אלה שגירשו פלסטינים, דנו מזרחים לשוליים ובמלחמות כבשו שטחים, אשר חיים במרכז תל אביב, מורדים באידיאולוגיות עליהם גדלו והופכים למתנגדים העיקריים לפשעיה של מדינת ישראל. ואני, נמצאת איפשהו ביניהם, במרחק הגבול שבין אלו לאלו, בין מבצעי הפשע לבין אלו שבשמם הוא מבוצע.

אין זה חידוש כי אחד ממאפייניו המרכזיים של השמאל בישראל הוא עיוורון לזהות מזרחית ולכל מה שהיא נושאת. עיוורון זה כולל בין היתר חוסר יכולת לעשות את ההפרדה הפשוטה כל כך בין הפועלים השחורים בשירות המערכת לבין קובעי המדיניות מלמעלה, שעל פי רוב הם אשכנזים. הפעם, בסהרונים, ההבנה הזו הייתה מוחשית מתמיד. עמוק בתוך תחושת הכעס מול הצפייה בגורל המזרחי נמהל באופן טראגי בגורל מבקשי המקלט, זיהיתי את הבעייתיות בהרכב החברתי של ארגוני זכויות האדם. ברגע שהגענו לשערי הכלא חשתי את האיבה והחשדנות ההדדית בין מוקד הסיוע לעובדי השב"ס. מצד אחד עומדים עובדי השב"ס, שרואים את מוקד הסיוע כמי שמפריע להם בעבודתם השוטפת. עוד חבורת נודניקים אשכנזים מתל אביב, יפי נפש, שלא ברור מה הם מחפשים בחור הזה. ומצד שני עומדים מתנדבי מוקד הסיוע, שרואים את עובדי השב"ס כחסרי חוש צדק שלא מבינים את המשמעות של מה שהם עושים, את הרוע שהם מייצרים, וצריך להתייחס אליהם בכבוד מינימאלי רק כדי שלא יעכבו עוד, שלא יעשו תרגילים מלוכלכים. כי הם בסופו של דבר המתווכים החשובים ביותר בינם לבין הפליטים הכלואים, שיכולים למנוע מהם לבצע את עבודתם או לסייע להם.

כלא סהרונים.עמוק בתוך תחושת הכעס מול הצפייה בגורל המזרחי נמהל באופן טראגי בגורל מבקשי המקלט, זיהיתי את הבעייתיות בהרכב החברתי של ארגוני זכויות האדם
כלא סהרונים. עמוק בתוך תחושת הכעס מול הצפייה בגורל המזרחי נמהל באופן טראגי בגורל מבקשי המקלט, זיהיתי את הבעייתיות בהרכב החברתי של ארגוני זכויות האדם

יחס זה כלפי עובדי השב"ס הרסני עבור אנשי המוקד שבאים אחרי הכל לעשות עבודה חשובה שאין אחרים שיעשו אותה. אנשי השב"ס קולטים את הזלזול ועושים דווקא. הם מגיבים לאנשי זכויות האדם בקודים המעמדיים והעדתיים, תוך ניצול קמצוץ הכוח שבידם וזה בא על חשבון הפליטים. כיוון שנהגתי באותה טקטיקה כאשר רציתי למרוד בבעלי שררה וכוח במהלך שירותי הצבאי זיהיתי את אותם הטריקים שאני עשיתי. החל בסוג של שביתה איטלקית שבאה לידי ביטוי בגרירת רגליים, דרך הצורך לשבת על קפה לעוד כמה דקות, או להביא את האנשים הלא נכונים. יצירת כמות לא מבוטלת של תקלות שגרמה לי לתהות האם הן מקריות או לא.

לבסוף הכניסו אותנו והביקור התנהל בצורה מוצלחת. אולם בדרך חזרה הדיכאון חלחל. סיפורי הזוועה של האשה אותה ראיינו, שיושבת חודשים בכלא ללא עוול בכפה, שנחשבת לאויבת המדינה היהודית רק בגלל שרצה הגורל והיא ילידת סודאן, לא ניתנים לעיכול. לזה התווספה תחושת הזעם מול הדיכוי האשכנזי של מזרחים, שאין להם עתיד אלא כחלק ממנגנוני הדיכוי שמופעלים עליהם, ושעליהם הם גם ממונים כדי להפעיל על חלשים מהם.

הזיהוי שלי את הדינמיקה בין עובדי השב"ס לבין עובדי ארגון זכויות האדם, הפעיל עליי צורך להתבצר בעמדה מתגוננת. בתור מזרחית, הרגשתי צורך מיידי להנכיח את קיומה של הזהות המזרחית של עובדי השב"ס בתוך המערך הבינארי של אשכנזים שמאלנים והקרבנות השחורים האולטימטיביים. הכעיס אותי שבתוך כל השיח הזה על דיכוי על בסיס צבע, הזהות המזרחית נמחקה, כאילו אינה קשורה לכל מערך הדיכוי הזה. השמאל מייצר את היהודים הכהים כאויבים הגדולים ביותר לערכי זכויות האדם. ההימצאות במרחב הזה כמזרחית שבאה מטעם ארגון לזכויות אדם כאילו שברה משהו בתוכי, בבינאריות עליה גדלתי בה ישנו שמאל-אשכנזי ומזרחי-מדכא. במעמד זה זיהיתי את הדימוי של עצמי מסיטואציות דומות מול אשכנזים-שמאלנים בעלי עמדות כוח שמביעים לגלוג אל מול המזרחי. המזרחי, בעל הדימוי של הלא מודע לעצמו, האימפולסיבי, הוולגרי, זה שמתעמר בחלשים. נטולי יכולת הבחנה בין החלש לחזק, מרשים לעצמם רבים לעשות היפוך לעמדות הכוח ולבטל את מצוקת החלשים מהם. באותו רגע, הרגשתי כאילו כל כינויי הגנאי שמפעילים אשכנזים על מזרחים עומדים על שתי כתפיי בלבד.

כלא שדות לכליאת פליטים ומבקשי מקלט. צילום: תומר אפלבאום
כלא שדות לכליאת פליטים ומבקשי מקלט. צילום: תומר אפלבאום

על כן, התסכול שלי ושל רוב המזרחים הפועלים והשואפים לתיקון עוולות תרבותיות, כלכליות וחברתיות נובע בעיקר מכך שהטרגדיה המזרחית כלל לא מוכרת כטרגדיה או כזהות מדוכאת. במקום שבו מצופה שההכרה תהיה גלויה וההזדהות נחרצת – במפלגות ובארגוני השמאל – אנו נתונים להתעלמות במקרה הטוב וללגלוג כבד וגזענות במקרה הרע. מטריד ומתיש אותי הפער הזה בין הכרה בזכויות אדם, הכרה בעוולות ואי צדק, בערכים לכאורה אוניברסאליים, לבין עיוורון מוחלט, גיחוך ואי הכרה בכאב ובאנושיות של אחת האוכלוסיות המוחלשות במדינה – קורבנותיה היהודים של הציונות. ויותר מזה, אי הכרה במיקומם בשרשרת הדיכוי ואי לקיחת אחריות בהתאם. זו אחת הסיבות מני רבות לכך שבדרך כלל מזרחים אינם מוצאים את עצמם מזדהים עם הערכים האוניברסאליים הליברליים שמציעים להם ארגוני השמאל. לא כי ערכים אוניברסאליים לא מדברים אל התרבות המזרחית אלא כי בהקשר בו מוכחש הדיכוי שלהם קידום אותם ערכים אוניברסאליים על ידי המכחישים נראה צבוע וחשוד כעוד מנגנון של התנשאות ודיכוי מוסרי.

שני העולמות האלו, שנראים לחברי ארגוני השמאל כמנוגדים, לי נראים חופפים באופן טראגי. כלא סהרונים הוא לא רק כלא עבור פליטים מאפריקה, אלא גם כלא עבור מזרחים. הוא כלא חברתי עבור השחורים מדי, עבור מי שאינם רצויים במרחב הישראלי הלבן רווי הפריבילגיות והזכויות היחסיות, ועבור אלה שצריכים להתחנן או להוכיח משהו כדי לתפוס מקום צנוע בשולי אותו מרחב.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    תודה לך שלי שאול. המאמר הזה מעורר מריבצן מפלצות רדומות. אצלי. המפלצות הן שלי. כאשר ישבתי בכלא הצבאי על סירוב לשרת בשטחים מזמן מזמן, היה חייל (נפקד עריק) מזרחי ששר שירים מזרחיים כל היום. האסירים האחרים פשוט מתו על השירה שלו. גם אני. הייתי באוהל קצינים ונגדים. הוא לא. הוא רצה לדעת מדוע סירבתי. הסברתי לו. שטחתי בפניו את הטיעונים החברתיים והפוליטיים. הוא כמובן לא הסכים איתי. כי "את הערבים צריך להרוג או לגרש" (המילים שלו היו קצת יותר צבעוניות ודרמטיות). שאלתי אותו: "מי יגרש? הרי אתה, שרוצה ומאמין שצריך לעשות זאת, מסרב לשרת בצבא שאמור לעשות זאת? אתה מסרב לשרת בצבא בכלל, שלא נדבר על לבצע פעולות של גירוש והרג? מי יעשה זאת?" שאלתי. התשובה שלו היתה: "האשכנזים". אנחנו עדיין מבוססים בלב ליבו של פארדוקס האוניברסליות האשכנזי. אנחנו הכלב עם סימני השרשרת על הצאוור וצלחת המזון המעופש הפוגש את הזאב החופשי והרעב.

  2. אפרת

    תודה על המאמר המרתק והמעמיק.
    "לא כי ערכים אוניברסאליים לא מדברים אל התרבות המזרחית אלא כי בהקשר בו מוכחש הדיכוי שלהם קידום אותם ערכים אוניברסאליים על ידי המכחישים נראה צבוע וחשוד כעוד מנגנון של התנשאות ודיכוי מוסרי."
    לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. בהקשר לא מאוד שונה, המאבק של אותם ארגונים בזכויות של מהגרי\ות עבודה בעיקר בתחום הסיעוד לא פעם נתקל באותה תגובה כמעט כי הרי למרבה הצער ישנה שכבה של נשים ישראליות עובדות שמדוכאות לא פחות ואת קולן מי ישמיע? קשה שלא לתהות על צביעותם של אותם אשכנזים-שמאלנים-יפי נפש כשהם עיוורים לחלוטין לאוכלוסיה מודרת,מנוצלת וענייה לא פחות רק שכל חטאה היא היותה ישראלית למהדרין.

  3. עמית

    את מתעלמת מהפיל שבחדר. אין כאן "עבדים מזרחים" שמשרתים את מטרותיהם המרושעות של "אדונים אשכנזים", כפי שהרטוריקה של האידיאולוגים המזרחיסטים טוענת וכפי שהמאמר רומז. אלא השב"סניקים, מזרחים או אשכנזים (יש כאלה believe it or not), ממלאים את רצון רוב הציבור הישראלי, כולל המזרחים מקרבו. רוב המזרחים בישראל (כמו רוב שאר הישראלים ) – וזה לא פשע, זה טבעי – תומכים בקיומו של אותו מתקן סהרונים, תומכים בהעברתם לארץ אחרת של המהגרים מסיני ותומכים בהגבלות עליהם כל עוד הם כאן.

    1. דרור BDS

      אחת מתחבולותיה הנפוצות ביותר של הפרופגנדה הציונית הוא לערבב בין סיבה לתוצאה. כך למשל: אין פרטנר; הם ירו עלינו קסאמים; השב"סניקים, מזרחים או אשכנזים (יש כאלה believe it or not), ממלאים את רצון רוב הציבור הישראלי, כולל המזרחים מקרבו. רוב המזרחים בישראל (כמו רוב שאר הישראלים ) – וזה לא פשע, זה טבעי – תומכים ברציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, בכליאת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, בגירוש ילדים ובשליחתם אל מותם לצלילי מוסיקה קלאסית, בהרעבת ובהצמאת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, בעזיבה מרצון של דיירי עמידר וילדיהם את מקום מגוריהם לצלילי מוסיקה קלאסית ובהריסת בתיהם של ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית.

      כותבת המאמר לא טוענת ולא רומזת אם יש כאן "עבדים מזרחים" שמשרתים את מטרותיהם המרושעות של "אדונים אשכנזים" אם אין. כותבת המאמר מתארת מצב ונותנת לקוראים להכריע אם העבדים המזרחים משרתים את מטרותיהם המרושעות של אשכנזים מסוימים, אותם אכנה להלן העמלק הציוני. כותב התגובה הוא זה שטוען שהמאמר רומז. כדי להקדים תרופה למכה הוא מיידע את הקוראים כי הסיבה היא התוצאה והתוצאה היא הסיבה: "השב"סניקים, מזרחים או אשכנזים (יש כאלה believe it or not), ממלאים את רצון רוב הציבור הישראלי, כולל המזרחים מקרבו. רוב המזרחים בישראל (כמו רוב שאר הישראלים ) – וזה לא פשע, זה טבעי – תומכים בקיומו של אותו מתקן סהרונים, תומכים ב…".

      על מטרותיהם המרושעות של העמלק הציוני ניתן ללמוד רק ע"פ מקורות זרים. מיידע אילן ליאור, הארץ: "על פי דיווחים בתקשורת הזרה, אוגנדה זוכה לסיוע צבאי ניכר מישראל. מהדיווחים עולה כי ישראל סיפקה לאוגנדה, בין היתר, מרגמות ותותחים מתנייעים, פגזי ארטילריה, מערכות תצפית אוויריות וכן השביחה את מטוסי המיג-21 הסובייטים המיושנים שלה ואימנה את טייסיה. כמו כן הופיעו דיווחים על כך שישראל סיפקה לאוגנדה מטוסים ללא טייס ושכוחות הביטחון האוגנדים אומנו על ידי מדריכים ישראלים.

      מיידעת נעמה קטיעי, הארץ: "אני ישראלי =אני אשכנזי". ממשלת מוסווני שומרת על קשרים הדוקים עם ירושלים [הכוונה לעמלק הציוני – דרור], ונהנית מאספקת מערכות נשק… אחד מאנשי המפתח ביחסים בין המדינות הוא בכיר המוסד לשעבר, רפי איתן. לאיתן עסקים ענפים באוגנדה. הוא ידיד אישי של מוסווני ואף התלוה אליו בשני ביקוריו בישראל… במקביל, ביקרו באוגנדה בשנים האחרונות כמה בכירים מישראל בהם שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, וסגנו דני אילון".
      http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2110409

      ***

      לכאורה, תושבי דרום ת"א אינם מוצאים את עצמם מזדהים עם הערכים האוניברסאליים הליברליים שמציעים להם ארגוני השמאל. מדוע לכאורה? כי הפער בין הכרה בזכויות אדם, הכרה בעוולות ואי צדק, בערכים לכאורה אוניברסאליים, לבין עיוורון מוחלט, גיחוך ואי הכרה בכאב ובאנושיות של אחת האוכלוסיות המוחלשות במדינה – קורבנותיה היהודים של הציונות הוא גדול מדי מכדי להצדיק את השימוש במונח ארגוני שמאל. ויותר מזה, אי הכרה במיקומם בשרשרת הדיכוי ואי לקיחת אחריות בהתאם מחשידה אותם כארגוני ימין. בעליל, ערכים אוניברסאליים מדברים אל התרבות המזרחית. בהקשר בו מוכחש הדיכוי שלהם קידום אותם ערכים אוניברסאליים על ידי המכחישים נראה צבוע וחשוד כעוד מנגנון של התנשאות ודיכוי מוסרי.

      "בתשובה לשאלה שהפנה אליו ארגון זכויות אדם בינלאומי…".
      "משרד המשפטים ביקש אתמול להבהיר …"
      "היועץ המשפטי לממשלה השתכנע כי אין מניעה משפטית… זאת לאחר שווידא… כי המדינה השלישית היא צד לאמנת הפליטים…".
      "על פי הודעתו של שר הפנים, גדעון סער… בניגוד למדיניות שהיתה נהוגה עד כה, אליה התחייבה המדינה בבג”ץ".
      "אוואט אשבר, אזרח אריתריאה השוהה בישראל שש שנים, הביע אתמול אכזבה…".
      "כבר בחודש פברואר האחרון אמר ח”כ דב חנין (חד”ש)… ".
      "האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם, א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים), אמנסטי אינטרנשיונל וקו לעובד פרסמו אתמול הודעה משותפת, שבה הטילו ספק…".
      "עוד ציינו נציגי הארגונים כי “מטרתה של ההודעה [של סער]… לנסות ולהשפיע באמצעות התקשורת על שופטי בג”ץ, שלא להכריע בעתירה לביטול החוק למניעת הסתננות".
      "יו"ר ועדת העובדים הזרים בכנסת, ח"כ מיכל רוזין (מרצ), אמרה[:]… אפשר לעשות מבצע, אבל בצורה חוקית, על פי אמנת הפליטים".
      http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2110085

      מה יחשבו לעצמם תושבי דרום ת"א כשיקראו את כתבותיו של הלוביסט של הארגונים הנ"ל בעיתון הארץ? האם הם ייעזרו בתובנותיו של דרידה כדי לפענח את צפונות ליבם של פעילי אותם ארגונים? ואם לא, האם יעזרו בגדולי פרשני התלמוד כדי למשמע את הפערים בציטוטים שהבאתי מתוך הכתבה?
      את תושבי דרום ת"א לא מטרידה כלל השאלה האם, ועד כמה, הם מזדהים עם הערכים האוניברסאליים הליברליים שמציעים להם ארגוני השמאל. במילותיו של רועי חסן (רק המזרחים ידאגו למזרחים, אתר זה): "לא רלוונטי". הדבר הרלוונטי מבחינתם הוא שהם יוכלו לחיות כמו בני אדם בשכונתם, וכל עוד הארגונים הנ"ל ונציגי המפלגות הנ"ל מנהלים את מלחמותיהם המתפרשות כמאבקי כח ויוקרה וכיפופי ידיים במקרה הטוב מטרתם מתעכבת. שים לב עמית, המאמר מדבר בדיוק על הפיל במרכז החדר ממנו מתעלמים ארגוני זכויות האדם. אין הוא דן כלל וכלל במישרין בפורענות הציונית של העמלק הציוני, אלא באחת מתוצאותיה להן שותפים, בין היתר, אלו המתיימרים להלחם בפורענות זו.

      עכשיו בוא וספר לנו כמה אשכנזים – אמיתיים, טהורים, דור שלישי או יותר בישראל – משרתים בדרגות הנמוכות ביותר במג"ב, בשב"ס או בשאר המיליציות הציונות-אשכנזיות המסופחות למשרד הסחר בנשק, בדמים ובנפשות (בין היתר, נפשותיהם של אותם משרתים מזרחים – לא קלי דעת אלא מקוללי דעת) המכונה בפרופגנדה הציונית משרד הבטחון.

      1. עמית

        מוסיקה קלאסית? אולי מוסיקה קלאסית אנדלוסית. אין כמו להאזין לה בזמן שמערבבים את המצות בדמם של הילדים (כפי שכידוע, העמלקים הציונים אוהבים לעשות).

        ובקצרה: הניסיון שלך להסביר מדוע רוב המזרחים תומכים במדיניות קשיחה כלפי המהגרים מסיני נופלת לאותם מלכודות סטריאוטיפיות שאליהם נפלו הגופים אותם אתה מבקר. לטעון שהמזרחים בישראל מחזיקים בעמדות שבהן הם מחזיקים רק מכיוון שאותם "ארגוני זכויות אדם" לכאורה זלזלו בהם או לא העניקו להם או למצוקותיהם מספיק יחס, משחקת על אותו סטריאוטיפ של מזרחים כמעין גורם פאסיבי או ריאקציוני במקרה הטוב. כאילו אין להם השקפת עולם ועמדות סדורות, הם לא גורמים פעילים בחברה, הם בסך הכל מחזיקים בעמדות שבהם הם מחזיקים כי הם לא קיבלו מספיק חיזוקים\יחס\ליטופים מארגוני זכויות האדם (שמייצגים עבורך את ה"ערכים האוניברסליים", הגם שאתה טוען שהם לא עקביים).

        המציאות היא שרוב המזרחים שמעו את הטיעונים של ארגוני זכויות האדם, והם לא מקבלים אותם לא כי אותם ארגונים לא התייחסו אליהם מספיק, אלא כי הם פשוט לא מסכימים איתם מסיבות ענייניות. על בסיס ערכים אוניברסליים לא פחות של "עניי עירך קודמים" ו"אני לא רוצה שאוכלוסייה גדולה זרה וענייה חסרת זיקה לארץ תשתקע כאן". מי שרוצה לשכנע אותם לשנות את דעותיהם שיעלה טיעונים לעניין, ושלא ינסה למצוא תירוצים סטריאוטיפיים שונים למה ציבור מסוים דוחה את עמדותיו.

        1. דרור BDS

          אני בספק גדול אם אתה באמת לא מבין את מה שאתה קורא או סתם מתעקש להמשיך ולהפיץ פרופגנדה ציונית גם לאחר שברור שכל העולם כולו שם אותך ללעג ולקלס.

          1."הניסיון שלך להסביר מדוע רוב המזרחים תומכים במדיניות קשיחה כלפי המהגרים". לא אמרתי מזרחים, לא אמרתי אשכנזים, אמרתי תושבי שכונות דרום ת"א. אשכנזים ומזרחים – מה שאתה מכנה רוב הישראלים – אלה שלא גרים באיזורים כאלה, שווים בגזענותם כלפי כל מי שאינו יהודי. אין הבדל לדידי בין מרצ לבין הבית היהודי. לגבי המלכודות סטריאוטיפיות שאליהם נפלו לכאורה הגופים אותם אני מבקר, אין מלכודות סטריאוטיפיות כאלה. אלו פועלים במתווה תושבי שכונות ומהגרים מסרבים להיות אויבים כי ביחד אין עליהם, ומשלבים קריאות המגנות את האלימות משני הצדדים ודרישה לחזור מיד למו"מ. ברור את מי זה משרת, מי עושה הון פוליטי מהעניין ומי נפגע מכך.

          2. "המציאות היא שרוב תושבי דרום ת"א שמעו את הטיעונים של ארגוני זכויות האדם, והם לא מקבלים אותם לא כי אותם ארגונים לא התייחסו אליהם מספיק, אלא כי הם פשוט לא מסכימים איתם מסיבות ענייניות". נכון. זה מה שכתבתי. הראה לי משפט מתוך תגובתי הטוען אחרת.

          3. "מי שרוצה לשכנע אותם לשנות את דעותיהם שיעלה טיעונים לעניין, ושלא ינסה למצוא תירוצים סטריאוטיפיים שונים למה ציבור מסוים דוחה את עמדותיו".
          אני לא רוצה לשכנע אותם לשנות את דעתם. אני מסכים איתם. ראה כל תגובותיי בנושא בשנתיים האחרונות. לו אני תושב דרום ת"א הייתי מצביע לבן ארי ומשכנע אחרים לעשות כך. תירוצים סטריוטיפים המציא יוסי גורביץ, ולמיטב ידיעתי רוב הפעילים למען מה שהם מכנים פליטים דוחים בשאט נפש את דעותיו החשוכות. לא זה העניין, העניין הוא שהם מנהלים מלחמות אינסופיות עם בגצ – מוצדקות ככל שיהיו – תוך התעלמות מוחלטת מכך שמעשה זה מעכב פתרון כלשהו, בין אם גירוש לסודן, בין אם כליאה בסהרונים, ובין אם אחר. הפתרונות המוצעים האחרים, ההומניים לכאורה (תנו להם עבודה, אזרחות, ושאר הזיות מבית היוצר של חד"ש סניף אשכנז), בידיעה ברורה שלא יתקבלו בציבור הרחב (בעיקר האשכנזי – נסה להצטרף ליום כיף בבריכת גורדון עם מיכאל בן ארי), מהווים מכשול לפתרון אחר אותו הם לא דורשים וסיבותיהם עימהם: שלב א': סילוק לאלתר של כל המהגרים מדרום ת"א תחילה ליעדים אחרים כלשהם. שלב ב': אחר כך, לאחר שיבוצע שלב א', נילחם עם בגצ ככל שיידרש.

          יתורגם ל36 שפות ויופץ בעולם כולו: "גורם בטחוני בכיר מוסר כי אין כמו להאזין למוסיקה קלאסית בזמן שמערבבים את המצות בדמם של הילדים". למעשה, עקב הפורענות הציונית שתועדה בעבר, כל מה שאני יאמר על הצבא הציוני יישמע כאמין. את זה מנצלים האנטישמים. זה קורה בגללך ובגלל שכמותך – הציונות היא התגשמות האנטישמיות.

          1. עמית

            במקרה של התגובות שלך, אני באמת לא מצליח להבין את מה שאני קורא. זה נראה שאתה משנה עמדות כמו הרוח. אם אתה תומך בפתרונות כמו גירוש, סילוק או כליאה, אז למה בתגובה הקודמת שלך השמצת את מי שפועל לשם כך?

            והציונות היא כמו אצבע בעיניו של האנטישמי. לא לשווא הם כולם מתעבים אותה.

    2. נטליה

      כן, את אבל אתה מתעלם מהפיל שהיא מצביעה עליו – למה במשרות העבודה המלוכלכלת המזרחים הם תמיד רוב מוחלט? והתשובה – כי אלו משרות לא יוקרתיות, לא נעימות, לא נשאפות. זה הפיל.

  4. אדם

    מדהים שאפילו הנושא הזה נחטף כאן לטובת העניין המזרחי. אין גבול לדמיון העסקני.

  5. אזיאת

    אכן נכון ומעורר מחשבה…

    רק הערה קטנה. שכחת לציין את שמו של אחד מחסידי אומות העולם שקשור מאד לעניין – אלי ישי. יש לו חלק, ולא כל כך קטן, בסבלה של אותה אישה סודאנית שיושבת בכלא (כשהעוול היחיד שעשתה זה שברחה מהאונס והמוות). לא ברור לי אם זה קשור או לא להיותו של ישי מזרחי. מה שכן ברור הוא שהוא לא בדיוק משרתם של האדונים האשכנזים. ומה שיותר ברור הוא שהפלטפורמה הש״סניקית למפלגה מזרחית (כמו שכתבו כבר בפוסטים קודמים) לא מבשרת טובות.

    נ.ב. כל הכבוד על פועלך!

      1. אזיאת

        דרור, תודה על הרפרנס. קראתי את מה שכתבת וגם את מה שזובידה כתב.
        ובכן, לא התכוונתי להאשים רק את אלי ישי. יש מלפניו ומצדדיו לא מעט אשכנזים שאחראים על הפשע הזה ולחלקם אחריות ישירה. ניסיתי רק לציין שהדינמיקה המעמדית של "אשכנזים יתנו הוראה לביצוע פשע ומזרחים יבצעו את העבודה המלוכלכת" תקפה רק באופן חלקי. אין טעם להסתובב סחור סחור, אלי ישי (ומפלגתו) הם סוג של הגמונים במדינת ישראל. אולי לא הגמוניה תרבותית ולא הגמוניה כלכלית אבל בהחלט הגמוניה שלטונית. אין עוד משרד ממשלתי שמייצג הגמוניה שלטונית יותר ממשרד הפנים (מלבד אולי משרד הביטחון). ואין מה לעשות, אלי ישי, ממרומי משרדו נתן הוראה. ועוד איך!

        אחת מהאכזבות המרות של מדינת היהודים היא שמעם שעבר יותר מאלף שנות אפליה, גירוש ורדיפה ניתן היה לצפות לחוש צדק יותר מפותח. בחלקים נרחבים של אפריקה (ובתוך זה גם בסודן) מתחוללת שואה. ואנחנו מתנהגים בדיוק כמו ששוויץ, ארה"ב ואנגליה התנהגו בזמן שואת יהודי אירופה. ההגמוניה האשכנזית-ציונית היא שיא הצביעות במובן הזה. יש כאן סטנדרטים כפולים שלא יאמנו (מטיסים מטוסים מעל אושוויץ 60 שנה אחרי כדי להראות למי יש יותר גדול, מדליקים משואות ביד ושם, אבל מגרשים פליטים אל מותם). באופן מקביל לחלוטין הייתי מצפה מאלי ישי שהוא מנהיג של מפלגה שחרטה על דגלה את המלחמה באפליה ובגזענות להושיט יד לאנשים שמתדפקים על דלתנו כדי להציל את נפשם מאונס, עבדות וממוות. אבל מה, הפליטים האלה לא יהודים, ובעצם שחורים רחמנא ליצלן. הם נושאים מחלות והם רובם עבריינים בפוטנציה. ועוד לא התחלנו לדבר על הדאגה הכל כך כנה לרוב היהודי… לא רק צביעות וסטנדרטים כפולים יש לישי אלא גם ערכים שעומדים בסתירה מוחלטת ליהדות ולחוקים הפורמאליים של היהדות.

        אז כן, קל להאשים את האזרח המודאג אלי ישי, ואני עושה את זה בכל ליבי. מה לעשות, לבן אדם יש אמנם כיפה על הראש אבל אין לו מצפון במיל (ויש שיאמרו שיש לו דם על הידיים).

        למרות מה שכתבתי, אני עדיין חושב ששלי שאול העלתה נקודה סופר חשובה במאמר שלה.

        1. דרור BDS

          סמי שלום שטרית: "אלי ישי הוא ציוני-אשכנזי". מה עוד תבקש?

          גם קובי ניב כתב על הגזענות שבהיטפלות אך ורק לאלי ישי.
          http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2112356
          הוא לא כתב על הגזענות של אלי ישי עצמו, היות ונושא המאמר הוא הגזענות הלבנה. גזענותו של אלי ישי סוכמה במשפט אחד. אין מה להוסיף.

          1. אדם

            כלומר: להיות אשכנזי זה לא עניין של זהות אלא עניין של תודעה, או של הזדהות. אם כך, רוב המזרחים בארץ מזדהים עם אותה אידיאולוגיה ציונית-אשכנזית, מה שמשאיר אולי רק כמה מזרחים "מתקדמים" במחנה המזרחי האותנטי. יתר על כן, אם מזרחיות משמעה תודעה שמאלנית, אולי אפשר פשוט להחליף "מזרחי" ו"שמאלני" ולייתר את התעלול הסמנטי הזה?

          2. דרור BDS

            אשכנזי ומזרחי הם מושגים פוליטיים הבאים לתאר מציאות פוליטית במדינה הציונית. אני בוחר בהגדרותיו של מאיר עמור, אתה מוזמן להציע הגדרה אחרת.
            מאיר עמור: "הקושי המרכזי בהגדרה של זהויות אישיות וקולקטיביות נעוץ במורכבות של הקשר וההשפעה ההדדית של ישויות פוליטיות רבות, למרות שהשפעה זו התנהלה ומתנהלת לעתים קרובות תחת מטרייה של דיכוי כלכלי ופוליטי, וניתן לומר אפילו קולוניאליסטי. זהותם של פרטים היא נתון דינמי משתנה ותדיר; לפיכך, אין נקודת זמן היסטורית או מבנית שבאמצעותה ניתן לבסס זהות קבועה ובלתי משתנה. אמירות אלה תקפות אף יותר באשר לזהויות התרבותיות של קולקטיבים כלשהם".
            מתוך: "אזרחות ישראלית: מרב-תרבותיות לבין-תרבותיות"- מאיר עמור. בתוך: מזרחים בישראל, ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 269-271.

            להיות אשכנזי (או מזרחי) זה בין היתר עניין של תודעה. זה לא סותר את המשפט 'להיות אשכנזי זה עניין של זהות'. הקרב הוא על התודעה. לו היה לי כח צבאי שהיה יכול להביס את הצבא הציוני הייתי מכריז מלחמה נגד המדינה הציונית. אין לי. לא נותר לי אלא להצטרף לאחרים שהכריזו על מלחמת תודעה נגד המשטר הציוני.
            הסמנטיקה חשובה. כשם שאני מתעקש להצמיד לאהוד ברק את התואר פושע מלחמה ולא שר הבטחון, כך סמי שלום שטרית מתעקש כי אין ציונות פרט לציונות אשכנזית, כך מאיר עמור מתעקש כי אין שד עדתי פרט לזה האשכנזי.

            האידאולוגיה הציונית מוגדרת היטב. למרות כמה אשכנזים "מתקדמים" הטוענים אחרת – וסיבותיהם עימהם – היא קבועה, היא לא השתנתה והיא לא תשתנה. מה שאתה מכנה רוב המזרחים בארץ הוא קולקטיב – נתון דינמי משתנה ותדיר. מה שאתה מכנה 'כמה מזרחים "מתקדמים"' הכריזו מלחמת תודעה נגד המשטר הציוני-אשכנזי. המונח 'תודעה שמאלית' אף הוא תעלול סמנטי. אין טעם להחליף תעלול א' בתעלול ב'. תעלולים זה לאשכנזים. תעלול אחד הוא לכנות את הדיכוי המזרחי בכינוי השד העדתי. תעלול נוסף הוא ללכת ולרשום בטאבו את המונח שמאל ע"ש מרצ וחד"ש.

            כקולקטיב, מזרחים, כמו גם פלסטינים, לא חייבים להכריז על עצמם כעל שמאל על מנת לדרוש את זכויותיהם. הלגיטימיות לדרישה לשוויון אזרחי בין כל התושבים בין הנהר לים, ביניהם מזרחים, לא נובעת מהיותו של אדם מסוים נחמד או לא נחמד, שמאלני או ימני, צדיק או רשע, אלא מהיותו צודק.
            כאדם פרטי וכדמות ציבורית המשפיעה על המרחב הפוליטי, אלי ישי הוא ציוני אשכנזי. יש עוד כמה כאלה, אפילו די הרבה. עדיין, גם אם תקבץ את כולם, הם אינם יכולים להחשב לקולקטיב. סמי שלום כינה אותם ממ"פים – מזדהים ומשתפי פעולה. לגרועים שבהם ניתן הכינוי, שלא על מנת להחמיא, ציוני-אשכנזי.

            כך נראים הדברים בעיני המתבונן מהצד. אחמיא לתאמר מסאלחה ואשתמש במילותיו שלו: "אין מחבר המשכיל להשתמש במטפורות נפלאות יותר מהמציאות עצמה, יד אמן של ממש, ראש עיוור, מקרי וקודח, שהופך את הסתמיות השרירותית של משחק כדורגל אומלל אחד ושני יציעים אומללים עוד יותר לדימוי המתאר את עומק הטרגדיה הישראלית".
            http://blogs.haaretz.co.il/tamermassalha/276/
            יבוא יום, ויום זה – ע"פ מקורות זרים – קרוב, והקולקטיב המזרחי יצטרך להכריע אם להצטרף ליוחנן בן זכאי ולממלטים את עצמם על מנת להנצל, או להתבצר כאחרון הציונים האשכנזים הקנאים בוילה בג'ונגל ולחזות במו עיניהם בסופה ההרסנית העושה דרכה – כך ע"פ המקורות הזרים – לעקור את בסיס הציונות.

          3. מאיר עמור

            דרור, היכולת שלך לבור את המוץ מהבר היא יחידה ומיוחדת. חזק וברוך. שתהיה לך שנה טובה. שנה של קירוב לבבות ושנה של התחזקות האחיזה בתצפיות הנכוחות והנכונות. חזק וברוך. מאיר עמור.

        2. דרור BDS

          תודה למאיר עמור.
          היכולת הזו היא יכולת נרכשת. היא אך ורק בגלל שהיו לי מורים מצויינים – הכותבים והכותבות הקבועים באתר קדמה. אלו הנגישו לי את הידע, ולא פחות חשוב, את הסקרנות להמשיך ולחקור הלאה.

          אבל עוד הרבה לפניהם, שנה טובה גם לארי שביט. ספק רב אם ניתן למצוא היום בעיתון הארץ ולו ארבעה או חמישה עיתונאי חצר שמשנתם סדורה יותר ומחשבתם צלולה יותר מזו של ארי שביט. עיתונאי החצר הפוליטי אשר עיצב במידה לא מבוטלת את השיח הציבורי בישראל כאשר טבע את המושג 'הרעיון הכי מטופש ששמעתי בחיים שלי', הוא בעל יכולת אנליטית שכמעט איננה מצויה היום בעיתונאות החצר הישראלית. בהתמדה, בשיטתיות ובכישרון רב עוסק שביט זה למעלה מעשור בחשיפה ביקורתית של הסתירות העומדות לדעתו ביסוד קיומה של מדינת ישראל. בפירוק לגורמים של האידיאולוגיה הציונית. באמצעות שימוש בארסנל עשיר של כלי מלחמה מושגיים הוא מצליח לקדם במקביל שני ראיונות פוליטיים-תרבותיים מרחיקי לכת: המהלך שנועד לעשות דה-קונסטרוקציה של הלאומיות היהודית הישנה – הציונות – והמהלך שנועד לעשות בו בזמן קונסטרוקציה של סוג חדש, מודרני, של עיתונאות חצר ציונית . בכל אשר יעשה ניכר בו הדחף האדיר של מי שבא מן השוליים עם נחישות לפלס לו דרך אל המרכז, לכבוש את עמוד הדעות של הארץ, לזעזע את היכליה של הבירה. ברגעים של גילוי לב אפשר לאתר בשביט גם את האמביציה המשיחית-מהפכנית של מי שגדל בשני שופרות שלטון – הארץ וערוץ1. ויחד עם זאת, שביט הוא עיתונאי חצר בן זמננו: אורבני ומתוחכם, נהנתן ותאב חיים. למרות שהוא נחרץ בדעותיו יש בו די יושר אינטלקטואלי כדי להצביע מדי פעם על נקודות התורפה במבנים המחשבתיים שהוא עצמו יוצר. בשנתיים האחרונות הוכיח עצמו בין היתר כפרשננו לענייני בטחון.

          במסגרת הדינמיקה של הראיון עם עזמי בשארה אומר שביט: "אם אתה שואל אותי אם ייתכן שלום ציוני התשובה שלי היא שייתכן הסדר. אולי אפילו הסדר צודק יחסית. אבל לא שלום כולל וסופי. לא קץ הסכסוך. מה שיקרה במקרה כזה הוא שהמאבק בציונות יימשך בצורות אחרות. יכול להיות שהוא יהפוך ממאבק לאומי למאבק אזרחי. יכול להיות שאז דווקא התפקיד שלנו כערבים אזרחי ישראל יהיה התפקיד החשוב יותר. המאבק אז יהיה בעיקרו מאבק שלנו".
          תוהה בשארה: "אם ההנחה שלך היא שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית, ואם אנחנו יודעים שהפתרון של כל הסכסוכים הקולוניאליסטים היה פתרון של דה-קולוניזציה, האם לא נובע מכך, לשיטתך, שהפתרון של הסכסוך הישראלי-ערבי חייב להיות פתרון של דה-ציוניזציה"?
          שביט: "אם אנחנו מדברים על הסכסוך הלאומי, הפתרון הוא דה-קולוניזציה של השטחים הכבושים בגדה ובעזה. אבל אם אנחנו מדברים על השאלה האזרחית, הפתרון שלה הוא דה-ציוניזציה של ישראל. כלומר: שהמדינה תפסיק להתנהל כאילו היא התנועה הציונית. היא כבר לא תנועה, היא מדינה שטוענת שהיא דמוקרטית . ופירוש הדבר הוא שהיסוד המסדיר של המדינה צריך להיות אזרחי, לא לאומי . פירוש הדבר הוא ביטול המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית וביטול המעמד המיוחד של הקרן הקיימת וביטול חוק השבות. פירוש הדבר הוא הפיכתו של מינהל מקרקעי ישראל למינהל מקרקעי האזרחים".
          http://www.haaretz.co.il/misc/1.1538031

          1. אזיאת

            דרור, קודם כל שנה טובה וגמר חתימה טובה.
            לאור מה שכתבת על ארי שביט נדמה לי שיש רק שתי אפשרויות:
            1) אתה חומד לצון
            2) נשפכה לך מנה הגונה של אל-אס-די נוזלי על המקלדת

            כולי תקווה ש-1) הוא הנכון, אבל אין לדעת…

            ואפרופו ארי שביט. הוא-הוא התגלמותו של העמלק הציוני. דומה שפרשת זכור מיטיבה לתאר את מעלליו של הפובליציסט הנאור הזה. רק החלף את המילים "את אשר עשה לך" במילים "את אשר כתב/הסית נגדך" ויש לך תיאור נאמן של שביט. גם הגרועים שבתועמלני הימין לא מגיעים לרמת הנזק של שביט.

        3. בארשבעי

          א. מבקשי המקלט לא נמלטים "מאונס, עבדות וממוות" ודאיים- אחרת, סהרונים לא היה מרתיע אותם. קרוב משפחתי נמלט מברלין ערב מלחמת העולם השניה לבריטניה, ובלית ברירה "התנדב" לשירות מסוכן בצבא הבריטי, ואכן מת בקרב. ירידת מספר המסתננים עם השלמת הגדר וירידת הסיכוי לעבוד בישראל מעיד שהמניע העיקרי הוא רצון להרויח כסף (ולו כדי להחזיר את עלות המסע היקר, או לממן אותו לבני משפחה נוספים); מובן שהמסתננים ומשפחותיהם חיים בתנאי עוני מחפיר, חולי ואלימות שלא היינו מקבלים כאן- אבל כך גם עשרות מיליוני אפריקאים אחרים. איפה הגבול? אולי נקבל פליטים מדטרויט וניו-אורלינס, שסכנת הרצח והאונס בהן גדולה בהרבה מבארץ?

          ב. מה לעשות, ויחסית- אוכלוסיית המסתננים אכן נושאת מחלות ואכן נוטה לפשע.

  6. יוסי

    תודה על טקסט מכונן, יוצא לי לראות במגוון צמתים בחיים את הצומת הזו. ג'מאל זחאלקה הטיב לתאר זאת בסרט אשכנז, אפשר לראות את החלק הזה בקישור הבא: http://www.youtube.com/watch?v=UAw4r6_RE_s בדקה 3:25.

  7. אברהם

    בעיית הגזענות בעולם הייתה ולנצח תישאר אצל המין האנושי. מוח האדם קל לו להתמודד עם מה שברור. עם מה שנראה טוב, לבן, נקי ומבטיח. הטבע האנושי טוב לו לשרוד תוך מלחמות, הרג ורצח השונה. זו דרכו של הטבע האנושי לשרוד ולשמור על עצמו. לא חשוב היכן ובאיזה מצב זה יקרה. גם אם יש תחושה איפושהוא מתי שהוא שיש תחושה של שוויון או פעולה הומנית, מדובר בתופעה מקומית וזמנית.
    רבים המחקרים המוכיחים כי השוני מובנה בגנטיקה של הטבע האנושי.

  8. רומן ברונפמן

    לא קונה את התזה המרכזית – מי שהקים את הכלא הוא מייצג המזרחיים האולטינטיבי אלי ישי בע"מ. זאת גזענות יהודית דתית-לאומית הרבה יותר מכל דבר אחר

  9. מאיר עמור

    מאחר והמציאות היא תמיד מורכבת יותר מאשר אידיאולוגים כאלה או אחרים מנסים לתאר, נותרים אידיאולגים רבים תקועים עם האידיאולוגיה שלהם בפה כמו קוץ בתחת. בישראל קרה וקורה דבר טריואילי לחלוטין שקורה בהרבה דתות. עסקני הדת מצליחים לסרס את המסר הדתי של הדתיות. מאחר ודתיות נטועה חזק מאוד באנושיות ובבעיה התיאולוגית הקשה של הסבל בעולם וחלוקתו הבלתי מובנת, רוב הדתות, ובעיקר המונותיאיסטיות והדת היהודית בראש וראשונה, עסוקות בהבנת הסבל ובקשה, תחינה, לכפרה לסליחה על עוונות ולרחמנות. לא כך עושים העסקנים של הדת והסוחרים בדת. אלה – העסקנים והסוחרים בדת – הופכים את האמונה, האל והסליחה והרחמים להון תרבותי ולכוח פוליטי. הם רוצחים את המסר הדתי של סליחה, כפרה, רחמים, חן וחסד. קורה מה שקרה במקומות רבים בהם עסקני דת סירסו את הדת ועיקרו את האלוהים. הם מעוותים את המסר הדתי של הדתיות. אני לא אדם דתי. אבל יש לי הערכה רבה למסר הדתי ולדתיות. העסקנים הפוליטיים של הדת בישראל רחוקים מהדת היהודית. עסקנים דתיים אלה הם למעשה אנטי יהדות. הם אנטי דת במובן הרחב ביותר של המלה. אין על כן כל צורך להתפלא שאלי ישי נמצא במקום שבו הוא נמצא: אנט יהודיות קיצונית. אפשר, צריך וחובה בהחלט לבקר את מוסדות העסקנים היהודיים באמצעות המסר הדתי של הדתיות היהודית. לזה קראו הנביאים של הצדק החברתי: צדק חברתי. מאיר עמור

  10. ג. אביבי

    המראה של חיילים/סוהרים שחורים (מזרחים ודרוזים בעיקר) הכולאים מהגרי עבודה שחורים מאפריקה ממחיש את האמירה "התפקיד האיום שהועדנו להם", אותו כתב אחד ממנהיגי הציונות על התימנים בראשית המאה ה20.
    התפקיד של ש"ס במתכונתה הנוכחית הוא להוות כלי נוסף בידי ההגמוניה האשכנזית לדיכוי השחורים (מהגרי עבודה אפריקאים למכלאות, מזרחים לנחשלות השכלתית וסוציואקונומית, וכלפי פלסטינים – שוט של הימין הקיצוני).
    עצוב שכל מה שנאמר על היות המזרחים 'בין הפטיש והסדן' לא מקהה את המסופר במאמר.

  11. מיכל זק

    כתבה מאוד חשובה. תיארת את אחד הכשלים של פעילות למען זכויות אדם בישראל, הרגשתי כך גם בהפגנה לא מזמן נגד גירוש הפליטים שהתקיימה בהבימה כשפתאום מצאתי עצמי מול אנשי שכונות דרום ת"א כאילו שאני מפגינה נגדם, בעוד באתי להפגין נגד מדיניות שמפלה גם אותם ופתאום ראיתי את המפגינים לידי צועקים על אנשי השכונה באופן משפיל. העיוורון לדיכוי המזרחים קשור בהכחשה, ולכן העדות שלך כל כך חשובה