string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ושוב רוצים לסגור את 88FM

עוד שיעור חשוב על הדרך בה מתייחסים לשידור הציבורי בישראל, וכיצד הוא נחבט פעם אחר פעם מבלי שיקשיבו לקהילות הניזונות משירותיו
מתי שמואלוף

לאחרונה התבשרנו לטובה, כי רשות השידור תפסיק לגבות אגרה ממי שלא מחובר לממיר ואף תחזיר כסף לצרכנים. אך כדאי לדעת כי המבנה הקיים של רשות השידור נמצא בסכנה, עקב החלטתו של שר התקשורת גלעד ארדן להקפיא את הרפורמה המיועדת ולהוביל פתרון חלופי כמו סגירת הרשות ופתיחתה מחדש בצורה אחרת. מתברר שהמדינה ניהלה משא ומתן עם נציגי העובדים רק כדי להשלים את החתימה על הסכם הרפורמה, ובו בזמן הכינה דו"ח סודי שמטרתו לסכל את אותם ההסכמים. כך עולה מתוך מכתב חריף שהעבירו אגודות העיתונאים ועובדי רשות השידור לארדן. הרשת נכנסה למחאה ויותר מ-4,000 האזנות נרשמו לקינה של המגיש אריה גולן על מותו של השידור הציבורי (ואפשר לעקוב אחרי המאבק בטוויטר במנוי החדש: KolIsraelAlive).

בתוך כך, שוב חוזר הרעיון לסגור את רדיו 88FM, השייכת לרשות השידור ומשדרת במסגרת קול ישראל. מבט על השינויים שעברה התחנה יכול ללמד אותנו שיעור חשוב על הדרך בה מתייחסים לשידור הציבורי בישראל, וכיצד הוא נחבט פעם אחר פעם מבלי שיקשיבו לקהילות הניזונות משירותיו.

בפעם הראשונה הייתה זאת ועדת דינור, שגיבשה רפורמה לרשות השידור (2005). יו"ר הוועדה רענן דינור הסביר: "ציבור המאזינים של התחנה לא ייפגע מהפרטתה שכן אם ניסיון ההפרטה לא יצלח, רשות השידור תמשיך להפעיל אותה". לחץ ציבורי הניא את הפוליטיקאים מללחוץ על ההדק. בפעם השנייה ב-2009 רצו לשנות את לוח השידורים ולהכניס מוזיקה שמחה ורצועות של מוזיקת מועדונים. רצו להסיר את כל הייחוד של הרדיו, שנשען על מוזיקת עולם, בלוז וג'אז מגוונת מאוד, ולהפוך את התחנה לדמויית גלגל"צ: ניתנו הוראות לשדרנים להכניס להיטים מיד לאחר החדשות וכל שיר שלישי היה צריך להיות שיר מוכר. בתגובה הקימה הילה שגן את "משמר 88" – קבוצת פעילים ופעילות שראו את עצמם כמגן אנושי אזרחי של הערוץ. הם לא יכלו לסבול שמעת לעת מגיע מנהל אחר שמבקש לשנות את לב-לבה של התחנה האהובה ולמחוק במחי יד את ייחודה. התחנה, שחגגה 18 שנה, התברכה לפני כשנתיים במשה מורד, מנהל שמבין את לב הקהילה המאזינה ל-88FM. הוא הרחיב את ההקלטות מחוץ לאולפן, גיוון את הטעם ונתן חופש ופלורליזם למגישים ולעורכים.

בשנים האחרונות רשות השידור עברה רפורמה, אך כעת ארדן החל להתוות נתיב שבו המדינה תיסוג מהסכמי הרפורמה (שבהם הושקעו כבר 770 מיליון ש"ח) ותבטל את רשות השידור. לאחרונה הקים השר ועדה שנועדה להחליט מה יעלה בגורל רשות השידור והחלטתה תגובש כהצעת חוק. תחנת 88FM מייצגת בעיני רבים רדיו ציבורי במיטבו, שתפקידו להוות אלטרנטיבה לשידורים מסחריים. תקציב התחנה זעום, אך החופש מוחלט. העורכים משמיעים ז'אנרים של מוזיקה שלא מושמעים בשום תחנה אחרת: אפשר לשמוע את פראנק זאפה בצהריים ואת ג'ון מרטין בערב ומוזיקה ישראלית על כל גווניה (גם כזאת שאינה מסחרית). אבל זו רק זווית אחת בתוך התמונה הגדולה של השידור הציבורי, משום שגם סגירת קול המוזיקה היא בעייתית, ואף קשה לדמיין גוף פרטי שיחליט מיוזמתו להקים רדיו באמהרית. זו אחריותה של המדינה לענות על שלל הצרכים התרבותיים-אקטואליים וחברתיים בציבור.

88עם הידיעה על החלטתו של ארדן, "משמר 88" הקימה עמוד פייסבוק לחידוש המאבק והפעילים מבהירים שלא ייתנו להצעה של ארדן לעבור בשקט. העצומה שהפיצו זכתה כבר ליותר מ-10,000 חתימות, ומתוכננות פעילויות רבות וביניהן גם כאלו שיביאו קובעי דעת קהל להשמיע את קולם. משום שלא מדובר רק בעובדים של הרדיו שיפוטרו אלא גם בהרס קהילת המאזינים והאמנים, שלא מושמעים בשום תחנה אחרת.

סגירת רדיו 88FM כחלק מהפרטת השידור הציבורי מהווה סכנה לדמוקרטיה. גם בעתות חירום, חשוב שיהיה שידור ששייך לאזרחים ולא לטייקונים. את הממשלה אפשר להחליף, ואילו טייקון, על האינטרסים שלו, אי אפשר להחליף, ופה מגיעים לנקודה הכי משמעותית: איפה הציבור בתוך השידור הציבורי? אנחנו משלמים מס ישיר על רשות השידור ועל כן אנו הבעלים האמיתיים שלו. האם קהילת המאזינים תוכל להשפיע על התחנה האהובה שלה, או שתמיד תיוותר מחוץ למעגל ההחלטות? וכיצד ייתכן שהחלטות גורליות בדבר רשות השידור נשאר בידי ועדה בדלתיים סגורות ללא פרוטוקולים וללא ידיעתו של הציבור?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יובל ג.

    צודק. רוצים להפוך את המקום הזה למכלאה, ואז באמת לא תהיה ברירה אלא לברוח. קול המוסיקה סובל קשות תחת הנהלתו החדשה שהופכת אותו לרשת פטפטת, 88 היא יהלום יקר ונדיר שקשה להאמין שמתקיים כאן, של חופש. המדינה רוצה שנשמע כל היום "חופים הם לפעמים", באבא אל וואד, ויבבות של בוגרי רימון כפסקול פיגועים.

    1. רתם

      כל כך נכון מה שאמרת יובל, זה בדיוק מה שהם רוצים

    2. דרור BDS

      המדינה הזו רוצה שנשמע כל היום את הפרופגנדה הציונית ואת ההסתה החל מ שש בבוקר, אז מפיץ אותה אריה גולן, ועד חצות הליל, אז מפיצים אותה עיתונאי חצר שונים יחד עם כתבנו לענייני ערבים ערן זינגר. עדיף שהציונים יאזינו לתעמולת שלטון המזוהה ככזו, כמו ישראל היום, מאשר להסתה ציונית משולחת רסן במסווה של אקטואליה.

  2. טולה

    המוזיקה הכי טובה ברדיו ,של 88, היא ה מוזיקה המתנגנת כל היום ברדיו שלי
    לא יכולה לדמיין את חיי בלי 88. אסור לסגור התחנה הזאת!!

  3. איגי

    הפכה להיות ב ר ו ב ה משמימה וחסרת ערך מוסף יחסית לתחנות אחרות,
    עוד שירים טחונים ועוד יחסי ציבור לאמן לא מעניין,
    ועוד פרסומות…

    לפני כמה שנים היה על מה להלחם
    היום נראה שלא יקרה דבר אם יסגרו אותה.

  4. ענת

    88 fm היא תחנה נהדרת, חופשית ושונה משאר התחנות…
    אסור לסגור/לשנות אותה!!!
    פשוט משתלטים עלינו לאט לאט וחונקים, כביכול בשם
    החופש והרצון ללכת לקראת המאזינים. אין עוד מקום לתחנות
    "נישה" מעניינות. הכל צריך להיות ב"מיין סטרים". (ולפי רצונו/
    טעמו של שר התקשורת באותו הזמן).

  5. אסף

    למעט הטענה שבתחנה מושמעת מוסיקה ישראלית על כל גווניה. אני מאוד אוהב את התחנה, אבל מוסיקה מזרחית לא תשמע ב-88 אפילו אם תקשיב שנתיים רצוף בלי לישון ובלי ללכת לשירותים. נכון, לא חייבים, ואפשר להחזיק כתחנה נוספת את רדיו דרום או לב המדינה. אבל בכל זאת, הטעם קצת נפגם, איכשהו.

  6. ניר

    אם סוגרים את 88, שהאחרון יכבה פה את האור.