חברה    

פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים

שלומי חתוכה 04.10.13
ירון לונדון, כמו רבים אחרים, שאל: לאן נעלמו ילדי תימן המאומצים? תשובות כואבות על פרשה מטלטלת המתפקעת מרוב הוכחות. הוכחות להיסטוריה מושתקת שאינה נלמדת

מוקדש לסבתי ז"ל, שילדה תאומות בבית החולים אך שבה רק עם אחת מהן לביתה

1.

כך העידה בוועדת החקירה הממלכתית שהגישה את מסקנותיה ב-2001 חנה גיבורי, מי שהייתה פקידת הסעד הראשית בשנים 1954-1948 וממונה על אימוץ ילדים במחוז הצפון: "רופאים בבתי חולים העבירו ילדים לאימוץ ישירות מבית חולים בדרך שלא מקובלת ומבלי שגורמי האימוץ החוקיים יהיו מעורבים". בעדותה הוסיפה גיבורי, כי אם ילד היה תחת טיפולה ואיש לא התעניין בו הוא נמסר למשפחה ללא אימוץ. דברים דומים אמרה ח' לייבוביץ, שהיתה אחראית על האימוץ במשרד הסעד, בישיבת ועדת השירותים הציבוריים בתחילת יולי 59': "יש גם אימוץ דה פקטו, ויש להתחשב גם בכך. יש ילדים שנמסרים על ידי שירות הסעד, ויש ילדים שנמסרים על ידי תיווך של צד שלישי, ויש ילדים – וזהו החלק הקטן ביותר – שנמסרים על ידי ההורים". ח"כ בן ציון הראל, בדיון בכנסת באותה שנה, קרא לילד בשמו: "אחוז לא קטן של ילדים מתקבלים לאימוץ היישר מבית החולים, ישר מבית היולדות. לעתים זה נעשה באמצעים פסולים, בצורה הגובלת במסחר…"; וכן, שימו לב למכתב ששלח ד"ר ליכטיג, מנהל המחלקה לבתי חולים במשרד הבריאות, לבתי החולים הממשלתיים בחיפה, בפרדס כץ, בצריפין ובדג'אני, ב-21 באפריל 1950 – כותרתו היא "החזרת ילדים חולים שנתקבלו מן המחנות": "קרו מקרים שילדים עזבו את בתי החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים 'השכולים' חיפשו את ילדיהם ואינם ואין צורך להסביר ולהדגיש שעלינו לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות מקרים כאלה [...] הנהלת המחנה תהיה אחראית להחזר הילדים להוריהם, מאחר שהיא גם אחראית לשליחתם לבתי החולים… "

מעשה האימוץ אמור לתקן שבר איום בחייו של אדם. אף על פי שלרוב התהליך צולח והמאומץ זוכה במשפחה אוהבת, הרי שזהו מעשה שהינו טרגדיה מעצם קיומו: כל אדם מבקש לדעת מי היו הוריו הביולוגיים. תהליך האימוץ שם דגש על עובדה זו, ומלבד העמדה של תיק עמוס פרטים ככל האפשר, הורים מאמצים אף שומרים כמה שיותר מידע הנוגע לחייו הקודמים של המאומץ על מנת שיוכל לקבל תשובות ביום שידרוש אותם. זוהי הטרגדיה הגדולה של "המאומצים" מקרב ילדי תימן, המזרח והבלקן, וזהו השבר הגדול בחייהם: מעשי החטיפות לא היו יכולים להתקיים בהסכמת ההורים הביולוגיים ולכן טושטש עד סופו הקשר ביניהם לבין ילדיהם, עד שהפכו לאסופים, לרוב באמצעות העברה בין תחנות רבות ללא רישום או ללא ידיעת ההורים, כשלעתים נלקחו ממש בלידה או נחטפו מיד עם הנחיתה בארץ.

יוסף ישראלי, הרופא הממונה על המחוז הדרומי, סיפר כי נקבעה מדיניות של העברת עשרות ומאות ילדים מבתי חולים לבתי תינוקות רחוקים מהוריהם ומשם לאימוץ. גם המערכת המשפטית לא טמנה ידה בצלחת בכל האמור לטשטוש הקשר בין הורים וילדים: בשנות החמישים לא היו קיימים חוקי אימוץ ברורים במדינת ישראל ושוב ושוב נהדפו הקולות הבודדים המתריעים במפגיע על הסימנים לסחר בילדים ועל הצורך בחקיקה דחופה ובפיקוח הדוק. כך כתב שופט בית המשפט העליון שניאור זלמן חשין בפסק דין שנתן במאי 55': "למרבה המבוכה ניתנים צווי אימוץ וצווי אפוטרופוסות שבוע שבוע ויום יום, בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש לא היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה [...] אפילו משרדי הרבנות החלו לתת צווי אימוץ". אלא שתמימותו של חשין חתרה כאמור נגד הזרם המרכזי ולא יכלה לו, ובסוף שנות החמישים אף עוגן בחוק במחטף אחד הסעיפים האיומים ביותר, לפיו הוריו של תינוק או ילד הנמסרים לאימוץ אינו חייב להיות נוכח בבית המשפט בעת אישור האימוץ כדי לתת את הסכמתו ואף אינו יכול לערער על כך – וכל זאת עוד במסלול ה"חוקי", הגלוי, לא כל שכן במסלול החשאי, המסחרי, אשר דובר בו לעיל ויפורט בהמשך.

כל אלה הביאו לכך כי בשום אחד מן המקרים שנחשפו בתקשורת ויתוארו להלן לא היה מדובר באימוץ כפי שאנו מדמיינים אותו או מצפים לו – היינו, תהליך אימוץ כהלכתו. ברובם המכריע של התיקים לא הופיעו פרטי ההורים: מי האשה שילדה, מתי והיכן. מדוע נמסר; במקרים הנדירים ביותר בהם כן הופיעו פרטי ההורים, לא הופיעה חתימה של אב או אם במסמך האימוץ. למעשה, בשום מקרה שיתואר להלן – אפילו לא אחד – לא קיימת חתימה של הורים ביולוגיים המאשרים כי הם מוותרים על זכויותיהם כהורים, ואין גם שום עדות לכך כי נדרשו לעשות כן במסגרת שיפוטית כלשהי.

2.

וכאילו לא די בזאת, לעתים רבות לא טושטשו רק העקבות כי אם הוסתר מעשה האימוץ עצמו. בצעד האיום הזה היו ההורים המאמצים הגורם העיקרי: הורים מאמצים, "לא רק שהחליפו את שמות הילדים, אלא גם את מספרי הזהות שלהם, כדי שלא ניתן יהיה לעלות על עקבותיהם." – כך סיפרה יהודית היבנר, פקידה בכירה במשרד הפנים בדימוס, בעדותה בוועדת החקירה הממלכתית (עדותה המלאה חסויה עד שנת 2066). הורים מאמצים רבים לא הסתפקו בכך: עורך הדין והחוקר עופר כוחי, שחקר באופן עצמאי את הפרשה והיה זה שמצא והביא את הציטוטים לעיל, מצא גם כי היועץ המשפטי של משרד הבריאות, אליעזר גלובוס, פנה בשנת 54' והזהיר רופאים שלא לרשום לידות בדיעבד; היינו, הלה מצא כי הורים אימצו ילדים וסיפרו בדיעבד כי ילדו אותם וכך קיבלו לידיהם תעודת לידה: "לפנינו איפה שאלה של רישום מאוחר של לידה, ושאלה אחרת קשה מראשונה, של רישום אימוץ בפנקס הלידות. [...] כבר כתבתי פעמים אין מספר כי הרישומים בפנקסי הלידות שלנו נעשים על פי הוראת הסעיף 4, לפקודת בריאות העם 1940. חוק אחר אין. הסעיף הזה מדבר על לידות ממש, לידות שיש עמהן צירים וחבלים, אבל לא על אימוצים ולא על רישומי אימוצים. [...] הודעת הלידה שמסרה הגב' היא כולה כוזבת ופסולה ואסור להשתמש בה." זהו רק חלק מהחוזר שכתב גלובוס והפיץ ד"ר יפה אל בתי החולים ובתי היולדות תחת הכותרת "רישום לידת אסופית שאומצה". זהו חוזר ארוך מאוד שחרדה אמיתית מאפיינת אותו, לאחר שגילה כאמור כי במקום לדווח על אימוץ מדווחים זוגות הורים על לידה שלא הייתה. במקרה כזה, לא יהיה קיים כלל תיק אימוץ.

מקרים אלה שונים מהנהוג בשנים האחרונות בהם תעודת הלידה נרשמת על שם האם המאמצת כדי להסתיר מן המאומץ את האם הביולוגית. שימו לב לאחת התגליות המרעישות ביותר של ועדת החקירה הממלכתית – מאגר תעודות לידה ופטירה חתום מראש, אשר מעורר חשד כי מעבר לתצהירים של הורים על לידה, גם פקידים במשרד הפנים שיתפו פעולה ברישומי לידות כוזבות:

newspaper

שנתיים מוקדם יותר, בכתבה משנת 56' שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ומובאת כאן, מסקר הכתב מרדכי ארציאלי את הנושא הבוער של אימוצים הנובע מביקוש אדיר לילדים. ארציאלי מספר, כי "אפשר להבין את המשפחות הפונות אל השוק השחור כדי לאמץ ילד. דבר זה נובע בעיקר מן השאיפה לטשטש ככל האפשר את עקבות האימוץ, כדי שלא יידע הילד לעולם כי מאומץ הוא." יתרה מכך, ארציאלי פותח את הכתבה בבעיית הצבע המלווה את נושא האימוצים באותן שנים: אשכנזים מבקשים לאמץ ילדים בהירים אך נאלצים להסתפק בשחומים, פשוט כי זה מה שיש: "אין זה מקרה ראשון שילדים מבני עדות המזרח נמסרים לאימוץ למשפחות אשכנזיות, אחת הבעיות החמורות באימוץ הילדים בארץ היא 'בעיית הצבע'. בעוד שרוב המשפחות המבקשות לאמץ ילדים נמנות עם העדה האשכנזית, רוב הילדים העומדים לאימוץ הם מבני עדות המזרח…" (כמובן שברוב המקרים הללו לא יוכלו המשפחות להסתיר מן הילד כי הינו מאומץ וזהו סיפורם של רבים מן המאומצים שאפרוס כאן. יחד עם זאת לחלקם אמנם נודע במקרה על עובדת היותם מאומצים).

newspaper2

הטשטוש העקבי של הקשר בין הורים ביולוגיים לילדיהם, מעשה ידיהם של גורמים רבים, לא רק הביא לכך שבבוא היום חיפושם של רוב "המאומצים" שאציג בהמשך את הוריהם הביולוגיים ייפסק ברגע שיקבלו החלטה להתחיל אותו, אלא שחלק לא מבוטל מן המאומצים לא יידע לעולם כי הינו מאומץ. זו התשובה הראשונה לשאלה של ירון לונדון, לאן נעלמו "המאומצים". עד כמה שקשה לנו להאמין, זאת המציאות של רבים מהם.

3.

תשובה נוספת לשאלה "לאן נעלמו המאומצים" טמונה בקשר בין המאומצים להוריהם המאמצים. מכל המאומצים שאזכיר ושהיכרתי לא היה אחד שהפנה עורף למשפחתו המאמצת. ההיקשרות למשפחה המאמצת בה גדלו היתה משענתם, הבית שלהם, מקום ממשי ומקום נפשי. זהו העיקרון הפסיכולוגי החזק ביותר בחייו של אדם. הם ראו בהוריהם המאמצים אמא ואבא לכל דבר, בדרך כלל כאלה שעטפו אותם באהבה גדולה ונתינה ככל יכולתם. הצורך להשיב להם כגמולם בא לידי ביטוי עד כדי כך שלעתים הסתירו מהם את העובדה כי גילו שאינם ילדיהם הביולוגיים או שמצאו את משפחתם הביולוגית במידה והצליחו במשימה בלתי אפשרית זו. חלק לא מבוטל מהם אף בחר שלא לצאת למסע כדי לא לצער את ההורים המאמצים ולעתים גם את עצמם.

שימו לב לפסק הדין של השופטת נילי מימון שניתן לאחרונה בעניינו של מאומץ צעיר שיחד עם משפחתו המאמצת תבע את המשפחה הביולוגית לאחר שזו יצרה עמו קשר בניגוד לרצונו: "זכותו של מאומץ לא לדעת מי הוליד אותו… זכות יש למאומץ להימנע מן ההתמודדות הקשה, לעתים קשה מנשוא, עם שאלות, תהיות, מבוכה ובלבול נפשי ורגשי הכרוכים בגילוי הוריו ומשפחתו הביולוגית." השופטת פסקה 400 אלף ש"ח פיצויים לטובתם. אגב, חשוב לציין, כי הההעדפה המוחלטת לטובת הילד על פני ההורים הטבעיים המשתקפת בפסק דין מהשנה הזו היא תולדה של אותם תקנות וחוקים מסוף שנות החמישים, אשר השפעתם לא פגה גם היום. בשנים האחרונות קמו תנועות, הן מצד הורים ביולוגיים והן מצד מאומצים, התוקפות בחריפות את אטימותם של המשרדים המלווים את תהליכי האימוץ ואת החוקים והתקנות עצמם, כמו האפשרות ליצירת קשר בדיעבד – מצד הורים ביולוגיים, או הזכות המתבקשת לעיון בתיקים וקבלת פרטים – מצד מאומצים. אין זאת אלא כי פרשת ילדי תימן הותירה שרידים קשים בחוק והיא מטילה את בבואתה והשפעותיה עד ימינו אלה; טשטוש הקשר בין הורים ביולוגיים לילדיהם הפך למעשה לאבן שאין לה הופכין.

חוקרים רבים בפרשת ילדי תימן נתקלו אף הם במאומצים שסירבו להיחשף או כאלו שסירבו לפתוח את תיק האימוץ מטעמים דומים לאלו, אלא שכאן נוסף על החשש הטבעי וחוסר הרצון לטלטל את עולמם שלהם ושל הוריהם, ובשל כך לא לצאת למסע החיפוש או להיחשף, עמד הרקע הנורא שמאחורי מעשה האימוץ – הפרשה הידועה כחטיפת ילדי תימן. כאמור, חלק מן ההורים המאמצים לקח חלק פעיל בטשטוש הקשר בין ההורים הביולוגיים למאומצים, אך יחד עם זאת לפחות חלק מהם התחלחל לגלות לאחר שנים כי הילד שביקשו לאמץ למשפחתם – בדרך כלל הילד היחיד – נמסר להם במרמה, ללא ידיעת ההורים, ללא הסכמתם, כשברוב המקרים נמסר להורים הביולוגים כי הילד מת. זו ידיעה קשה הן למאומצים והן להוריהם המאמצים. וכאילו לא די בכך, באופן מצער ואירוני היעדר הפרטים המתבקש במעשה חטיפה וההסתמכות על דברי הורים הובילו במקרים רבים את המאומצים למסקנה הפוכה ולפיה הם ננטשו. בשל הכעס והאכזבה על נטישה לכאורה זו, הם לא רצו שום קשר עם משפחתם הביולוגית.

הערה אחרונה לפני הסיפורים האישיים: עצם התהייה לאן נעלמו המאומצים אם היו כאלו היא הבורות בהתגלמותה, גם למי שרואה עצמו אוטודידקט. כפי שניתן לראות מן הציטוטים והכתבות לעיל איש אינו מערער על קיומם של מקרי אימוצים "חוקיים" או חשאיים במספרים גדולים באותן שנים. מדובר היה בתופעה שאי אפשר היה להתעלם ממנה, ולמעשה הייתה אחת התופעות החברתיות הבולטות בחברה הישראלית בשנים הללו ובכלל, ובו בזמן מן המושתקות והעלומות ביותר. משנת 48' ועד סוף שנות החמישים ידוע על יותר מ-6,000 מקרי אימוץ, ויש חוקרים המצביעים על קרוב לעשרת אלפים. מיעוטם, כאמור, היו אימוץ כשר (נושא האימוצים היה כה בוער באותן שנים שהוא אף הוביל את חשין לכתוב ספר בנושא זה במיוחד, "ילדי האימוצים" שמו, הוצאת מסדה, 55').

גם את קיומם של מאות רבות של מאומצים שעברו במוסדות ויצ"ו ואגודת ישראל מיד ליד איש אינו מכחיש. מסמכי הוועדות, כמו גם תיעודם של חוקרים פרטיים, מלאים עדויות של אחיות ומטפלות המתארות את רכבות האימוצים בשנות החמישים, חלק נכבד מהם לחו"ל, בניגוד גמור לחוק המנדטורי החמור שירשה כנסת ישראל מן המנדט הבריטי (העדויות בוועדות חסויות היום, ראו להלן). בסרטה החשוב של ציפי טלמור ז"ל, "בדרך חד סטרית", הופיעה שרה פרל, אחות אחראית בויצ"ו אשר סיפרה: "כל הזמן הביאו [ילדים], הבריאו ולקחו… תמיד היינו מלאים. הורים לא הגיעו. אבל הגיעו תורמים." פרל מספרת כי כששאלה את האחראית מדוע הורים לא באים לבקר נענתה: "כי יש להן הרבה ילדים, הרבה בעיות, אז הם לא רוצים את הילדים."

4.

ובכן, להלן סיפוריהם של מאומצים, עם חלקם נפגשתי ושוחחתי, את רוב הסיפורים סיכמתי מתוך פירסומים בעיתונות או בעזרתם של חוקרים אחרים. סיפורה הבלתי-יאומן של שושנה ואחיה התאום מתפרסם כאן לראשונה. כאמור, בשום מקרה – אפילו לא אחד – לא קיימת חתימה של הורים ביולוגיים המאשרים כי הם מוותרים על זכויותיהם כהורים, ואין גם שום עדות לכך כי נדרשו לעשות כן במסגרת שיפוטית כלשהי.

* * * * * *

יהודה קנטור, ככל הנראה תימני, נולד בשנות החמישים וגילה שהוא מאומץ בגיל 24. הוריו המאמצים שמרו ממנו סוד זה והוא התעמת איתם כשגילה זאת. כשפתח את תיק האימוץ התברר לו שהתיק ריק לגמרי: "האם מסרה את בנה לאימוץ", נכתב על אחד הניירות הבודדים בתיק, ותו לא. יהודה לא הורשה לקבל את המסמכים או אף לצלמם, ונאלץ להעתיקם בכתב ידו. האם אינה קיימת, חתימתה חסרה. ליהודה קנטור אין תעודת לידה, ובתעודת הרישום שנמצאה אצל הוריו נרשמו פרטים משוערים אשר לא הובילו לדבר. יהודה לא מצא את משפחתו על אף העובדה כי ביקש לעשות כן, ובאחד המקרים בהם ביקש לבדוק התאמה סירבו לתת לו את התוצאות. חתימת הדי.אן.איי שלו נמצאת עדיין במעבדה באירופה וכל משפחה שרוצה לבדוק את התאמתה מוזמנת לעשות כן.

יהודה קנטור בחיק הוריו המאמצים (זה הוא נתן לך נכון?)

יהודה קנטור בחיק הוריו המאמצים

את הקושי האדיר של המאומצים להיחשף הבין מהר מאוד יגאל משיח, אז עיתונאי ב"הארץ" שהביא את סיפורו של קנטור לראשונה ב-1995 כחלק מסדרת כתבות תחקיר בנושא, כאשר שבוע לפני כן פרסם את סיפורן של מרים שוקר וטובה ברקה – שתיהן תימניות.

עדינה, היא מרים שוקר, ידעה שהיא מאומצת מגיל 12. היא לא ידעה שאביה מחפש אותה מיום שנעלמה. אדרבא, כל אותו הזמן האמינה שהוריה נטשו אותה ולכן לא פתחה את תיק האימוץ. אך אביה הביולוגי לא ויתר. שנים הוא חיפש אחריה בעקשנות ואף הגיש תלונה לועדת שלגי. למרבה ההפתעה, הוועדה איתרה אותה, אך לא טרחה לספר לו. עו"ד ששכר גילה זאת בעצמו כשנבר במסמכי הוועדה. מרים שוקר הסתירה מאמה במשך שמונה שנים כי משפחתה הביולוגית איתרה אותה. היא נחשפה כשהבינה כי אמונתה הייתה שגויה, וחשה חובה להבהיר זאת למאומצים אחרים: "גדלתי עם כעס קשה כנגד אמי הביולוגית שהפקירה אותי. לא הבנתי מעולם למה ואיך זה ייתכן. אמי המאמצת גילתה לי את הסוד כשהייתי בת 12. תאר לך, ילדה גדלה בידיעה שאמה הפקירה אותה. תאר לך מה זה עושה לנפש ולהתפתחות. אחרי שמצאתי את אמי הביולוגית נוכחתי שזה לא הסיפור. לא היה כאן שום סיפור הזנחה או הפקרה. היה כאן סיפור רמייה. וגם מהסיבה הזאת אני מציעה לכל המאומצים לנסות להיחשף, למצוא את המשפחות הביולוגיות, כדי לא לטפח כעס שאינו במקומו. הרי רוב הילדים לא הופקרו" (משיח, 95').

מרים שוקר בצעירותה. רפרו' מעריב - לברר

מרים שוקר בצעירותה

בשונה ממרים, לרובם המכריע של "המאומצים" לא זימן הגורל פגישה עם הורים ביולוגיים בה יכלו לתקן הנחות שגויות. אמה המאמצת של מרים, חשוב לציין, טענה בפניה שוב ושוב כי האימוץ היה חוקי, וכך טענה גם וועדת החקירה הממלכתית שאיתרה אותה: מרים נמצאת במשפחתה על פי צו אימוץ חוקי. יחד עם זאת, מספרת האם המאמצת כי הילדה נלקחה הישר מבית התינוקות בראש העין ושכאשר היא שמעה לראשונה שאביה הביולוגי של בתה מחפש אחריה, היא התעלמה מכך.

גם לטובה ברקה נודע בגיל 12 מפי דודתה כי היא מאומצת: "…היא [אמה המאמצת] סיפרה לי שהיא לא יכלה ללדת, והיא ואבא הלכו לויצ"ו וביקשו לאמץ [...] הכניסו אותם לחדר גדול ואמרו להם 'תבחרו, תקחו את מי שאתם רוצים'. אמא מספרת שזה היה כמו שוּק. המון המון ילדים בוכים. אבא הסתובב והסתובב והסתובב ובסוף בחר בי. לקחו והלכו." (משיח 95'). ברבות הימים ניגשה לפתוח את תיק האימוץ, אולם פקידת הסעד סירבה להציג בפניה את התיק, ולבסוף נאותה לספר לה רק כי אמה הביולוגית עלתה לבד מתימן וכי שמה לפני האימוץ היה לאה סעדיה. גם היא חשפה את סיפורה על מנת לעודד אחרים, וכדי לחשוף את הסיפור אשר האמינה כי רבים יטילו בו ספק, אך היא התייאשה מלמצוא את משפחתה.

שתי נשים נוספות, גם הן תימניות, נחשפו מיוזמתן: ציונה היימן וצילה לוין. תיקי האימוץ שלהן היו ריקים, ושתיהן נאלצו לצאת למסע חיפוש על בסיס דימיון בלבד, כשהן נעזרות בעיתונות הכתובה ובתקשורת. סיפורה של צילה – שזכה לתהודה רבה – פורסם בהרחבה הן ב"ידיעות" ב-97' על ידי אורון מאירי וסמדר פרטוש והן ב"מעריב" על ידי קובי בלייך, ואילו זה של ציונה פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-2002 על ידי יהודית יחזקאלי.

הוריה המאמצים של צילה לוין הגיעו אליה דרך רופא מחיפה, ולטענת מקורבים לא היו מאמצים אותה אילו ידעו שנחטפה מהוריה. יחד עם זאת, מספרת צילה, כי "כששאלתי על עברי, קיבלתי אזהרה בקיבוץ שחבל לבזבז את הזמן, וכדאי לי להתמקד במשפחתי הנוכחית. הבנתי שמסתירים ממני משהו וחייתי בהרגשה נוראה, שאני חלק מקנוניה". את צו האימוץ נתן השופט משה לנדוי, אז שופט מחוזי בחיפה ולימים נשיא בית המשפט העליון: "לאחר עיון בבקשה שהוגשה ביום 18 בנובמבר 1948 על ידי אנדה ומרדכי רוזנשטוק מעין המפרץ לאימוץ ילדה שתקרא צילה רוזנשטוק, היות והילדה היא אסופית והוריה אינם ידועים, והיות והילדה הנ"ל נמסרה למבקשים על ידי ועד הקהילה העברית בחיפה, מצווה בזה שהמבקשים יהיו הוריה המאמצים של צילה רוזנשטוק". הנה לנוחותכם, סיכם אחד מבכירי השופטים מעשה פשע בפסק דין ובכך לקח חלק בפשע. להגנתו, טען השופט לנדוי, כי טיפל בתיקי אימוץ רבים ולכן אינו יכול לזכור מקרה ספציפי.

על סמך הדמיון המדהים ביניהם ערכו צילה לוין ומרגלית עומייסי בדיקת די.אן.איי. הבדיקה העלתה כי מדובר באם ובתה. בעקבותיה התחוללה שערורייה שבסופה עורער מעמדו של עורך הבדיקה, ד"ר חסן חטיב מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית, ובמהלכה ספג בוז בניחוח גזעני מפיו של פרופ' יוסי הירשברג שטען כי הלה מומחה רק לגנטיקה של חיות. בדיעבד סיפר חטיב כי הופעלו עליו לחצים אדירים על מנת לשלול את חוות דעתו הראשונית, ולבסוף חתם על בדיקה הפוכה בה לא נטל חלק ולא האמין בה. בדיקה נוספת שביצע בעצמו איששה את מסקנתו הראשונה. היום הוא מחזיק במעבדה משלו.

מרגלית

צילה לוין ומרגלית עומייסי

צילה לוין ואמה המאמצת רפרודוקציה מידיעות

צילה לוין ואמה המאמצת

על אף גוון עורה השחום גילתה ציונה היימן רק בגיל 16 שהיא מאומצת, במקרה, מפי אחת הבנות בקיבוץ. כשדרשה מהוריה לספר לה על עובדת אימוצה אישרו בפניה כי מצאו אותה מבית החולים ויגאל אלון, מראשי הפלמ"ח ומבכירי מפגת העבודה, היה זה שהסדיר את עניין האימוץ. לבסוף היה גם זה שהביא אותה להוריה, מתנת יום הולדת. רות אלון, אשתו, מספרת: "הוריה המאמצים ביקשו שנעזור להם לקבל ילד לאימוץ. הגענו לבית החולים בירושלים יחד איתם. ציונה הייתה מאוד מתוקה. תינוקת מקסימה. הבאנו אותה עבורם לקיבוץ, אבל לא היו לנו מקורות לדעת מי הוריה הביולוגיים." כשביקשה ציונה לראות את תיק האימוץ שלה עצמה נענתה בשלילה מצד משרד הרווחה – תגובה שכיחה במקרים כאלו, לצד עיכובים הנמשכים שנים – ולבסוף נמסר לה כי שם הוריה הביולוגיים הם אברהם וסעידה, ושמה הנוסף הוא אורה. ציונה זכתה למספר פניות וככל הנראה איתרה את משפחתה הביולוגית.

ציונה היימן ואמה הביולוגית. המדינה טענה כי אין ביניהן קשר ביולוגי אך הסתירה את הבדיקות. המשפחה לא הסכימה לבדיקה נוספת. שפטו בעצמכם (מימין: ציונה היימן בילדותה)

ציונה היימן ואמה הביולוגית. המדינה טענה כי אין ביניהן קשר ביולוגי אך הסתירה את הבדיקות, המשפחה לא הסכימה לבדיקה נוספת. שפטו בעצמכם (מימין: ציונה היימן בילדותה)

משה בכר נולד לזוג הורים תימנים בסוף שנת 51' והתראיין בנושא בשנת 94'. שוש מדמוני, אז עיתונאית ב"שישי", הביאה את סיפורו: "על פי המסמכים שברשותו, הועבר [בכר] ב-1953 לויצ"ו, ומשם אומץ על ידי חיים ופיני בכר, זוג עולים מטורקיה. תעודת הלידה שברשותו הוצאה רק ב-1956, עם שמו החדש ושם הוריו המאמצים. את תעודת הלידה המקורית שלו הוא לא קיבל מעולם". הוא גדל בחיפה והוריו לא סיפרו לו שהוא מאומץ עד שעמד על ההבדלים החזותיים ביניהם. היה ברור לו שהוא תימני על פי מראהו. הוריו סיפרו לו שהוריו הביולוגיים מתו, אך כשפתח את תיק האימוץ התברר לו ששהה בויצ"ו שנתיים, שהוריו חיים, ופרטים נוספים רבים עליהם. בין השאר, התברר לו שאמו ילדה אותו מחוץ לנישואין. הכל נמסר בע"פ, ובכר לא הורשה אף לראות את התיק. אלא שפרטים אלו לא הובילו לדבר למרות חקירה מאומצת, ובסופו של דבר קיבל בכר מכתב בזו הלשון: "כל הבדיקות שעשינו מאז ביקורך לא העלו דבר. אין בידינו חוט של ממש המאפשר את איתורה וזהותה של האם."

משה בכר

משה בכר

ורדה פוקס גילתה שהיא מאומצת בגיל מאוחר. אז גם למדה שהיא ממוצא תימני. ההורים המאמצים, זוג עולים מגרמניה, סיפרו לה כי שילמו תמורתה 5,000 דולר – שווה ערך לשלושה מיליון דולר היום. פעילה חברתית ישראלית במזרח אירופה סיפרה לי שהסכומים שמשלמים היום זוגות עבור אימוץ מגיעים ל-150,000 דולר. ורדה השמיעה את סיפורה בכנסת והוא פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-93', אך ככל הידוע לי מעולם לא מצאה את משפחתה.

אורי וכטל, תימני אף הוא, גילה שהוא מאומץ בגיל שש. כמו במקרים רבים צבע עורו לא איפשר להסתיר את העובדה שהוא מאומץ. כמו רבים אחרים, קנטור לעיל וגרינבוים להלן, גם וכטל היה בן יחיד להורים ניצולי שואה וחשוכי ילדים. ילדים מאומצים אלה גדלו למעשה כדור שני לניצולי שואה לכל דבר. כששאל על האימוץ, סיפרה לו אמו שהגיעה לאמצו בויצ"ו ושם אמרו לה: "תבחרי, קחי לך – כמו כלבייה". אמו הביולוגית של וכטל נאלצה למסור את ילדיה לויצ"ו בירושלים לאחר שבעלה נפטר. אחד מהם היה בן שנה וחצי, והשני – לימים אורי וכטל – בן חמישה חודשים. היא נאלצה לנסוע יום יום מעתלית ועד ירושלים על מנת להניק את תינוקה, עד שנמסר לה ששני בניה מתו בשיטפון. קודם שמצאו את אורי איתרו את חיים בפנימייה בבני ברק, ארבע שנים לאחר היעלמו. בדיקות גנטיות שביצעו ליתר ביטחון איששו זאת.

ורד, שהופיעה בסרטה של ציפי טלמור ז"ל, סיפרה כי לא ניתן היה להסתיר את העובדה שהיא מאומצת, ותיארה עצמה כבת שחורה להורים לבנים. יחד עם זאת, מעולם לא פתחה את תיק האימוץ. היא החליטה לא לפתוח את התיק כדי לא לפגוע בהוריה. מעשה שכזה יתפרש "כאילו את בגדת בהם, כאילו הסתיים פה התפקיד שלהם כאבא ואמא… אני לא יכולה לעשות להם דבר כזה".

ורד, מתוך סרטה של ציפי טלמור, "בדרך חד סטרית"

ורד, מתוך סרטה של ציפי טלמור ז"ל, "בדרך חד סטרית"

אף על פי שרובם המכריע של החטופים היו תימנים – 80% בקירוב – הרי חלק לא מבוטל היו בני עדות אחרות, וברגישות מעוררת הערכה הקפיד הרב עוזי משולם לקרוא לפרשה "ילדי תימן מזרח ובלקן". הנה כמה דוגמאות: צבי עמירי, לשעבר ביטון, נולד לזוג הורים עולים מתוניס שהשתכנו באחת המעברות בצפון. כששבה האם לבית החולים רמב"ם בחיפה, בו ילדה את בנה הפג ושם הושאר להשגחה, נמסר לה כי כוחו לא עמד לו והוא מת. למעשה נמסר לאומנה ומשם להורים חשוכי ילדים מאחד הקיבוצים של השומר הצעיר. הוריו הסתירו ממנו שנים רבות את עובדת היותו מאומץ, וכשמצא לבסוף את משפחתו גילה כי טרגדיות רבות פקדו אותה – כולן החלו למעשה בשל היעלמותו (את המקרה הביא עו"ד רמי צוברי בספרו "בעקבות אחיי האובדים").

צבי עמירי בקרב משפחתו המאמצת

צבי עמירי בקרב משפחתו המאמצת

גם שמו של חבר כנסת לשעבר השתרבב לפרשה. מטעמי צנעת הפרט לא אזהה אותו בשמו, על אף שעניינו פורסם בעיתון בריש גלי. הוא נולד בשנות החמישים וגדל כבן יחיד באחד הקיבוצים. זוג הורים שעלו מכורדיסטאן, וילדם נעלם בלי להותיר עקבות, טענו כי גילו שהוא מאומץ, ועל סמך הדימיון ביניהם ביקשו להיפגש עמו ולערוך בדיקת התאמה. הח"כ טען כי אינו מאומץ, וגם אמו טענה כי ילדה אותו. יחד עם זאת התעוררו ספקות לא מבוטלים ביחס לטענתם שבסופו של דבר הביאו לפרסום העניין בעיתון ללא חשש תביעה מצדם. ביקשתי מהחוקרת שושי זייד לברר עבורי את העניין, ולאחר מאמצים מרובים מסרה לי כי המשפחה אינה מוכנה לשוחח על כך. מקרה זה חושף פן קיצוני אך שכיח בנוגע לבחירות של מאומצים. בנקודה זו אספר כי אני מכיר שני מאומצים נוספים שלא זו בלבד שלא הסכימו להיחשף, אלא גם לא רצו לפתוח את תיק האימוץ ממניעים שונים, לאו דווקא רגשיים.

כרמלה מנשה חשפה ב"מבט שני" ב-2010 שני סיפורים מזעזעים, פליליים מובהקים, אשר התרחשו באותו מוסד: גיל גרינבוים נולד בשנת 56' בבית החולים בטר בחיפה לאם ממוצא מרוקאי, ולאחר לידתו נאמר לה כי הוולד מת. היא שוחררה לביתה. לאחר חודש תינוקה נמסר לאימוץ על פי החלטתם של צוות בית החולים ומשרד הסעד ובלי ידיעתה. בית החולים בטר בחיפה היה בית חולים פרטי שנקרא על שמה של דוקטור בטר. גיל גילה במקרה שהוא מאומץ. למרבה הפלא, שמה של האם נרשם במסמך האימוץ, ללא חתימתה. גיל איתר את משפחתו הביולוגית ויצר עמה קשר, אולם לא חשף זאת בפני הוריו עד יום מותם, כשהוא סועד אותם במסירות ואהבה רבה.

מזלו של גיל שפר עליו בהרבה מזה של דודו דהאן. האחרון, שאף הוא נולד בבית החולים בטר בחיפה לאם ממוצא מרוקאי בשנת 69' והוכרז באוזניה כמת, הועבר לאחר שהות בת שמונה שנים במשפחת אומנה למוסד מפגרים, שם שהה עד גיל 30, על אף העובדה כי הוא לא סבל משום בעיה נפשית או שכלית. האפוטרופוס שמינו לו ושליווה אותו שנים רבות מעולם לא התערב כדי לשנות עוולה זו. כששמע דודו מפי עובדת במוסד כי הוריו אינם הוריו הביולוגיים החל לחפש את אמו, אולם כל הגורמים דחו אותו בטענה כי לא ידוע עליה דבר וחלקם אף טענו באוזניו כי מתה. אך דודו לא ויתר, ולבסוף באמצעות תעודת הלידה שלו איתר דהאן את אמו הביולוגית, שהופתעה לשמוע לאחר שנים כי בנה חי וקיים. נדהמת היא סיפרה כי כשביקשה לראות את תינוקה אמרה לה הדוקטור מרגלית כי בנה מת, ולא איפשרה לה לראות אותו למרות הפצרותיה. בכתבה מספרת אחות בבית החולים כי ילדים אכן נעלמו ממנו, וככל הנראה אף "הוזמנו מראש". אחות מיילדת הוסיפה כי היו מכסים את הילדים כדי שהאמא לא תראה אותם, אולם היא החליטה שלא לנהוג על פי הנחיות אלו. להזכירכם, מדובר בסיפור משנות השבעים. אם כזו פטרונות ו"תעוזה" מחד וחשש להביע קול מחאה מאידך היום קיימים אז, חישבו מה הייתה האווירה עשרים ושלושים שנה קודם לכן.

תשובה נוספת לשאלה לאן נעלמו המאומצים כבר הועלתה כאן: לחו"ל. אף על פי שאפילו בחוק המנדט הבריטי נאסר באופן מוחלט להוציא ילדים לאימוץ מגבולות הארץ נחשפו מקרים כאלו משנות החמישים. באחד מהם, גם עליו דיווח משיח, עסקנית בכירה בויצ"ו שהתגוררה באנגליה הוציאה בעזרת קשרים ילדה ממעון ויצ"ו לאימוץ. "היא הפעילה פרוטקציה וזה הסתדר", סיפרה עובדת במעון. שמו של ארגון ויצ"ו עולה ומוזכר שוב ושוב.

חוקרים רבים איתרו מאומצים בחו"ל שסירבו לפתוח את עניין האימוץ, אבל לא רק הם. בשנת 86' היה ארנון נבות רב-פקד במשטרת ישראל, אשר קיבל כתב מינוי לחקירת הפרשה, על מנת להעמיד תשתית ראייתית לעבודת הוועדה. בראיון שערך עימו יוסי וולטר ב"מעריב" ב-95' נבות טען שהכשילו אותו בעבודתו. בכל זאת עלה על ממצאים מרעישים. למשל, פקידים היו מוציאים תעודות פטירה רבות לתינוק אחד אך בשינויים של שמו, וכך מאפשרים להשתמש בתעודה עבור תינוק אחר חי. בין השאר, מצא נבות שוועדת בהלול-מינקובסקי איתרה "מת" שנמצא בבלגיה לאחר שאומץ שם, אלא שחלק מתיקי הוועדה בוערו והוא עצמו לא הורשה לנסוע ולחקור את העניין. בראיון סיכם נבות בפשטות ובחדות את ההצדקה הפסיכולוגית למעשה החטיפות: "כל זה נובע מן העובדה שהפקידות האשכנזית התייחסה לתימנים כאל בהמות, שאינן חשות דבר כלפי ילדיהם. 'יש לכם הרבה ילדים, אז פחות אחד' – היה משפט שהוטח לא פעם בהורים שהתבשרו על מות ילדם."

סיפורה של שושנה הוא מיוחד במינו. מבחינה אישית ומשפחתית הוא אומנם מורכב יותר ממה שאוכל לפרט כאן, אך לעדותה היבט חשוב מכיוון שזוהי עדות על המתרחש במוסדות שסחרו בילדים. מכיוון שלא נלקחה ע"י משפחה אומנה היא נותרה במוסדות עד גיל מאוחר, מה שהפך אותה לעדת התביעה המפתיעה ביותר בפרשה. היא הייתה ילדה מבריקה עם עיניים פקוחות שהתהלכה בין סוחרי ילדים, מוקפת ילדים וילדות תימנים שהופיעו ונעלמו.

שושנה, לאחר המעבר השלישי בחייה: לקיבוץ

שושנה, לאחר המעבר השלישי בחייה: לקיבוץ

היא נלקחה מאמה ממש לאחר הלידה יחד עם אחיה התאום בבית החולים הממשלתי בצריפין שהוזכר כבר במזכרו של ד"ר ליכטיג. עד גיל שבע שהו במוסד ויצ"ו בירושלים. שם, בין המון ילדים תימנים, ראתה מיטות מתרוקנות וילדים חדשים מגיעים. לרוב היו ספונים לבד בחדרים, עד שאזעקת מלחמה שבעקבותיה הורדו למקלטים לימדה אותה להפתעתה כי גם ילדים בהירים שהו בקרבת מקום. מעולם לא ראתה אנשים בוגרים מגיעים לשם, מלבד הצוות המטפל שהיה כולו לבן, ומעולם לא שמעה את המילה "אבא" או "אמא" מפי אחד הילדים.

בגיל שבע לערך נלקחה עם אחיה התאום למוסד גור אריה של אגודת ישראל בבני ברק. גם במוסד זה היו כל הילדים ממוצא תימני, היא מספרת, וממשיכה בתיאור מזעזע: מדי פעם, היו מסדרים את הילדים בשורה באחד החדרים, בד"כ זה שהיה משמש כאולם התפילה, והדלת הייתה נפתחת. "הדודות מאמריקה", כך היו קוראים להן הילדים, נכנסו בעדה. הן דיברו בשפה זרה. אחת אחת לפי תור, הילדות היו נקראות אל הדודות והמדריכים שהיו בוחנים אותן מקרוב. לאחר מכן כל ילדה הייתה שבה לעמוד בשורה. ילדים וילדות נעלמו מן המוסד, היא מספרת. רק באותן שנים התוודעה כי משפחתה הביולוגית קיימת, וכי אמה הביולוגית נפטרה, חמש שנים לאחר הלידה. לא מן הנמנע שמתה מצער שכן מעולם לא ראתה את התאומים שילדה. שושנה סירבה להיחשף מעבר לכך: זהו פצע פתוח, כדבריה. יותר משישים שנה אחרי, וכמו רבים כמותה, עבורה עדיין מדובר בטראומה חיה וכואבת.

* * * * * *

באותו שבוע בו פורסם מאמר השטנה של לונדון נבחנו תלמידי התיכונים בבגרות בהיסטוריה (מועד ב' 2013). חלק א' עסק כולו בנושא השואה: היטלר; ועידת ונזה; שלבים בביצוע הפיתרון הסופי; האנטישמיות בגרמניה הנאצית; מרד גטו ורשה. תארו לעצמכם שחומר הבחינה היה גם כזה, בהתאמה: משנתם הגזענית של ארתור רופין ובן גוריון; הגזענות והאפליה של הממסד האשכנזי כלפי העולים ממדינות ערביות ומוסלמיות, חטיפות ילדים מקרב עולי תימן, פרשת הגזזת ואירועי יהוד.

התלמידים הנבחנים בבחינת הבגרות בהיסטוריה כמעט נאנסים ללמוד חומר זה – הנוגע לאירוע מכונן וכואב שהתרחש לפני שבעים שנה בקירוב – מכמה סיבות: המדינה רוצה שידעו חומר זה; אם המדינה לא תדאג לכך לצערנו איש לא יידע אותו, ואיש לא ישא עמו את המשמעיות החשובות והמתבקשות. יחד עם זאת, לצד מאמצים אדירים אשר משקיעה המדינה בביסוס העוולה ההיסטורית הזאת, היא פועלת באותה עוצמה על מנת להשכיח עוולות אחרות, פרשת ילדי תימן ביניהן, ולו מכיוון שהיא שותפה לכולן ובכל אחד ואחד מאיבריה: פרשת חטיפתם של ילדי תימן מזרח ובלקן היא עוולה בלתי נתפסת כמעט, אדירה בהיקפה, אך מה שהופך אותה למסוכנת בעיני הממסד הן לא הטרגדיות הרבות מספור ולא סך כאבי האמהות, אלא עצם השתתפותם הפעילה והיוזמת של הארגונים שלקחו חלק במעשה הפשע הזה: מדינת ישראל קמה למעשה על ידי ארגונים רבי עוצמה שנאבקו ביניהם על השפעה, כסף וכוח: ויצ"ו, הסוכנות היהודית, הג'וינט, האליטה הרפואית והמשפטית, חברה קדישא, אגודת ישראל, ארגון אמהות עובדות, הקיבוצים. זהו הדי.אן.איי שיצר את מדינת ישראל, ועל פי העדויות אלו גם הארגונים שהיו שותפים פעילים במעשה הפשע של חטיפת ילדי תימן, אם כגורמים בשל אידיאולוגיה גזענית, אם כמתווכים למען בצע כסף, ואם כמכסים לשם טובות הנאה אחרות: שמותיהם עולים שוב ושוב בעדויות של הורים וילדים, של אחיות ורופאים, של פקידים ומנהלים, מגובים בארכיונים ובמסמכים לרוב.

למעשה, פרשת ילדי תימן מתפקעת מרוב הוכחות, אך אלו אינן נלמדות, אינן משוננות על ידי תלמידים שאינם נבחנים עליהם בסיום לימודיהם במערכת חינוך מולבנת היטב, וכשהם גדלים הם הופכים למבוגרים שמאמינים שמדובר בשמועות – אכן, אי-לימוד עובדות הוא שדה הציד של מכחישי שואות.

אך פרשת חטיפתם של ילדי תימן מזרח ובלקן – פשע אתני מובהק, כמו פרשת הגזזת, שביצעו אשכנזים במזרחים – היא פרשה מדממת וגדולה מכדי להישכח. אדרבא: עם כל דור שעובר מתעצמת ההכרה בפרשה ובמעשה הפשע ובמקביל בחלקה של המדינה בהכחשתו; הפערים בין המזרחים לבין המדינה הזו רק הולכים וגדלים, כשפרשות אלו מטות את הלב והכף להבנה שמדינה זו אינה יכולה להמשיך לצעוד בדרכה מבלי לפתור את הפרשות הללו בתהליך שהוא בוודאי כואב וקשה לשני הצדדים, תהליך שככל הנראה יאלץ אותנו לפרקה ולהרכיבה מחדש.

חלק ב' של הבחינה בהיסטוריה שנערכה באותו השבוע עסק כולו בהקמת הארץ, בהתגברות על הקשיים ובמלחמת יום כיפור. בחלקה השני של הבגרות שאני מצפה לה יישאלו גם התלמידים כיצד הביא המאבק המזרחי לשינוי בתפיסת הציונות, ומה היו הסעיפים באמנת ההכרה והפיוס, בה מכירה החברה הישראלית בעוול שנעשה למשפחות סביב היעלמותם של ילדי תימן. יום יבוא.

רוב תודות:
ד"ר רפי שובלי
עו"ד עופר כוחי
עו"ד רמי צוברי

מקורות:
יגאל משיח – "הארץ"
יהודית יחזקאלי, צבי אלוש, גבי ברון, אורון מאירי, סמדר פרטוש – "ידיעות אחרונות"
יוסי ולטר, דויד לביא, קובי בלייך – "מעריב"
שוש מדמוני – "שישי"

כרמלה מנשה – "מבט שני"

 הכותב הוא משורר ופעיל חברתי

לקריאה נוספת:

פרשת ילדי תימן

רכבת שדים – פרויקט מיוחד

תגיות:

107 תגובות לפוסט "פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים"

  • תודה רבה
    מנשה //

    תודה על מאמר יפה ומנומק. צריך לעבור על הארכיונים ולמצוא את החומרים, אני מניח כי למרות החסיונות אפשר למצוא חומר

  • לא ברורה מהי מחלת הנפש שחולים בה
    איציק //

    מכחישי השואה הזאת ובמיוחד המזרחים שבהם.

    אף פעם לא הבנתי איך מזרחי יכול להכחיש דבר כזה
    ומסתבר שיש הרבה כאלה, אקדמאים ומצליחנים
    מה שמוגדר באופן תמוה ביותר, "איכותיים"..

    צריך להפנות שאלה ישירה ליורם כהן, ראש השב"כ המזרחי
    בנושא, האם הוא מכחיש אותו או מכיר בו, ואיך הוא מסייע
    למדינה להסתיר ולטייח ולהשתיק אזרחים, יהיה מעניין לשמוע
    את תגובתו.

  • כתבה בעלת חשיבות רבה
    ג. אביבי //

    תודה רבה על העבודה החשובה. היא בעלת חשיבות לכל מי שהמאבק לשוויון אתני מלא בישראל וביטול הגמוניית הרשע יקרים לו.
    עד כה הממסד, בתמיכת משת"פיו בתקשורת, לא הודה, לא עזב (ראה פרשת עיקור האימהות האתיופיות) ולא ביקש סליחה, ולא רק על פרשת חטופיי-תימן ומזרח. אם מי שמודה ועוזב ירוחם, הרי שהממסד האשכנזי לא ירוחם ולא יכופר אלא יש לבטלו כי הפשע הגזעני הבא – סביר להניח – כבר בדרך.
    כנגד מסע דורסני של הכחשת פשעי הממסד האשכנזי והאליטות האשכנזיות נגד המזרחים, טוב יעשה האתר אם יפרסם מאמרי מחקר כאלה בתדירות גבוהה.

  • ויצו
    מוסד עלוב ומזיק //

    ויצו חוזר כאן שוב ושוב ועד היום מדובר במוסד עלוב שמטפל טוב מאוד במזרחים מסכנים כדי להשאיר אותם מסכנים ובעיקר מספק פרנסה ומעשיר מנהלים אשכנזיים וכל מיני פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, יענו מתרומות ועל חשבון משלם המיסים.

    לאחר שמתברר שויצו היה מוסד שותף לפשעים נגד האנושות היה ראוי שמדינת ישראל תפסיק לאלתר את פעולתו בתחומי המדינה. ויפה שעה אחת קודם. זה יכול להיות פיצו לכל הסובלים עד היום מהפשעים שנעשו.

    צעד סמלי אך חשוב.

  • היה לי חבר כהה שהוריו היו בהירים מאד - יקים
    דינה //

    ותמיד הבאנו אותו כדוגמא לכך שהיקים יכולים גם להיות כהים… הם גרו בצפון תל אביב. תעשיינים מבוססים. הוא היה בן יחיד. עכשיו אני חושבת שאולי זה גם המקרה שלו. מקווה שהגיע למנוחה ולנחלה, כך או כך.

  • מאמר מדהים ומעורר מחשבה.
    ד"ר ק //

    המשך כך. צריך להמשיך ולהעלות את בעיית "ילדי תימן" לסדר היום.

  • ירון ודיוויד - ההבדל הלא עקרוני
    ג. אביבי //

    ירון לונדון מכחיש את פשעי חטיפת ילדי התימנים והמזרחים "לאן נעלמו המאומצים". והרי לונדון הוא אוטודידקט ובר-סמכא בכל נושא ועניין, לפחות בעיני אחיו האידיאולוגיים. דיוויד אירווינג סופר והסטוריון בריטי הוא אוטודידקט ואינטלקטואל לא פחות מירון-זהבי-לונדון ומרשים ממנו.
    בנובמבר 2005 נעצר דיוויד אירווינג הנ"ל באוסטריה, על-פי צו מעצר שהוצא כנגדו 6 שנים לפניכן באשמת הכחשת השואה (עבירה שעונשה עד עשרים שנות מאסר – חומר למחשבה על פשעי המכחישים כאן). בתחילת 2006 נגזר דינו של אירווינג ל-3 שנות מאסר. אירווינג, הודה באשמה אך טען כי שינה את דעתו וכעת הוא משוכנע ברצח העם שביצעו הנאצים, שלדעתו הסתיים תוך יום אחד בלבד.
    ההבדל במצב המשפטי בין השניים, נובע מכך שהמשטר שביצע את הפשעים נגד האנושות באירופה עליו מגן אירווינג הובס. מכאן שלממשיכיו האידיאולוגיים אין שליטה על ארכיונים, על העיתונות ועל דעת הציבור, ואין להם היכולת למנוע מהצבור הרחב גישה חופשית למסמכים מרשיעים. למזלו של לונדון ושאר מכחישי הפשעים כאן, המשטר, שאת פשעיו הם מגבים, טרם הובס.

    • הסתה חמורה בתגובות בהעוקץ
      אייל //

      השוואה חולנית והסתה לא רחוקה מפלילית כנגד ירון לונדון .
      גם אם נתעלם מהשוני העצום במימדי הפשע והטרגדיה האנושית בין השואה לפתרון הנטען לתעלומת ילדי תימן הנעלמים , הרי שמבחינה עובדתית גרידא השוואת מידת הודאות , כמות ואיכות הראיות והעדויות לגבי החלק הארי של אירועי השואה לכמות הדלה והלא משכנעת של ראיות בלתי ניתנות לעירעור לגבי הגירסא הטוענת לחטיפה ממסדית,שיטתית ומטוייחת בקנאות עד היום של מאות (ומהדרין אף יגידו אלפי) ילדים תימנים , היא עיוות הדעת והכחשת שואה .
      ההשוואה המופרכת בעיקר מעידה על דלות אינטלקטואלית וביטחון עצמי נמוך של קיפוחיסטים שלא מסוגלים למכור את מרכולתם ללא ניסיון לסתום את הפה ולהסית כנגד מי שמעז להצביע על היותה מקולקלת .
      .

      • סכלות להגנת פשעי הגזענות האשכנזית
        ג. אביבי //

        "…כמות ואיכות הראיות והעדויות לגבי החלק הארי של אירועי השואה לכמות הדלה והלא משכנעת של ראיות בלתי ניתנות לעירעור לגבי הגירסא הטוענת לחטיפה ממסדית,שיטתית ומטוייחת בקנאות עד היום של מאות (ומהדרין אף יגידו אלפי) ילדים תימנים" – שטות מוחלטת.
        ישנם אלפי עדויות אישיות/משפחתיות על חטיפות הילדים, ממש כשם שישנם מיליוני עדויות אישיות למעשי הנאצים בשואה. כאן הטענה היא על מספר מאות עד אלפי חטופים כשם שבשואה הטענה היא על מיליונים. גם בארצנו וגם באירופה הפושעים ידעו להעלים את הראיות, וכשם ששם זה משמש בסיס לטענות הניאו-נאצים ומכחישי השואה – כך גם אצל תאומיהם, כמוך, בארץ זה משמש להכחשה נפשעת. לטעון שכמות העדויות היא דלה ולא משכנעת זה טמטום של מי שמתיימר להבין משהו בנושא, ויריקה בפרצופם של עשרות אלפי בני-אדם שבמשפחתם או אצל קרוביהם נעשו הפשעים. הממסד כאן אולי לא יזם את הפשעים, אבל בהחלט ידע וחיפה.
        כל שאר דבריך הם תוספת של אווילות לטענתך האווילית.
        התוקפנות והפגנת ביטחון עצמי גבוה באמירת השקרים שלך, שעל דומיהם נשפטים בחו"ל למאסרים ממושכים, נובעת מכך שהמשטר הפושע לא נשפט ולא הובס.

        • מסכים ותומך בדבריך
          רון לוין //

          הפשעים האיומים של יהודים כנגד יהודים שבוצעו בעת תהליך ההקמה של המדינה היהודית – ויש לי הוכחה אישית לכך, – מזכירים לי את הפשעים של אנטישמים ברחבי העולם בתקופות שונות לאורך ההסטוריה. הפשע הנורא של חטיפת ילד מאימו ממוסד ממשלתי הוא באחריות השלטון. ואם עד היום לא הואשם איש, זה אינו מחדל, אלא פשע על פשע שאין לו סליחה ומחילה לדורי דורות.

  • חזק וברוך!
    סמדר לביא //

    מאמר מעולה! חקור ומתועד היטב. הקישור וההקשרים בין העבר להווה מצויינים! אותה הלוגיקה כאז כן גם היום. תודה ושבת שלום. סל

  • שלומית //

    אני ילדה מאומצת, לא תימניה, אך מאומצת. לפני כחודש וחצי הגשתי לחברת 23andMe בדיקת רוק כדי לגלות מחלות תורשתיות ואת מוצאי. הבדיקה אינה נורא יקרה, ולאחר קבלת התוצאות ניתן לעשות השוואות לקרבה גנטית בין המשתמשים. זו דרך מצויינת לחפש קרובי משפחה, אך כמובן צריך שישתתפו כמה שיותר. אני ממליצה בחום, לכל מי שמאומץ, ולכל מי שנלקחו ממנו ילדיו, לבצע את הבדיקה על מנת שהנתונים יכנסו למאגר ומי יודע, ייתכן וימצאו זה את זה. כן, אולי המדינה צריכה לממן את זה, אבל אין זמן לחכות לפסק דין. הרבה מההורים כבר זקנים ותכף לא יהיו בין החיים, ועל כן כדאי להזדרז.
    זהו פשע נוראי שיש לתת עליו דין וחשבון שישנה את החלטות העבר של בתי המשפט, ויש לתעדו וללמדו בכל מקום תוך הודאה שנעשה כאן פשע מחריד.
    מקווה שכל אחד יימצא את השלווה בליבו.
    שלומית

    • מכוני מחקר שפועלים תחת חסות ממסד הפשע האשכנזי
      איציק //

      לא נחשבים לאמינים בהיעדר שקיפות מוחלטת ובקרה ציבורית מלאה
      על הליכי המחקר וקבלת ההחלטות.

      אחרי עשורים של הונאות ממוסדות, לא ניתן יותר לצפות לאובייקטיביות בכל מה שקשור לחקירת פשעי האשכנזים וחשיפתם.

  • תודה על המאמר המאד חשוב הזה. מומלץ אצלי.

    אסתי.

  • רונית //

    דוד שלי כתב ספר זכרונות. הוא נתן לי אותו באזכרה לאמי, בחיבוק הגדול והמצחיק ביציאה. למעטפה הוא הכניס עוד כמה ניירות. אחד המסמכים היה פרוטוקול מהוועדה לחקירת התינוקות ההם. עדותו בוועדה מתועדת בפרוטוקול מלה במלה. מסתבר שיש לי דוד, שמו רחמים, כנראה בן 63, ת.ז. 816.
    אבא שלי לא מבין למה אני דשה בזה. הוא מבין את הסקרנות שלי אבל היה מעדיף שאתמקד, כמוהו, בבנייה מחדש. הוא איש עשיית אמיתי, חרוץ ונחוש, ואני החולמת. אבל שנינו עקשנים.
    מסיבה פרטית: http://mesibapratit.blogspot.co.il/2013/09/blog-post.html

  • אילנה עמרמי ירימי //

    דיבורים , דיבורים, ללא מעשים. מה הפלא שמכל העדות שהגיעו, היה הכי נוח לחטוף מהתימנים?נאיבים, שתקנים, "הכל בידי האלוהים בארץ הקודש". אז בואו נתחיל לעשות. מי שמוכן להוביל ולהצטרף לתחילת המאבק לחשוף את הפרוטוקולים שנגנזו ולחקור את הפרשה שיפתח קבוצה בפייסבוק ו"עוקץ" יפיץ(או יפתח) בין המנויים. בהצלחה

  • תודה רבה על הכתבה
    אברהם //

    במשך שנים ארוכות אמי סיפרה לי את הסיפורים האלה בדיוק כפי שסופרו על ידי המשתתפים השונים בתכנית. זה מצמרר. לא ייאמן.

  • איזו בושה
    אשכנזיה //

    אני בוכה מכעס ומצער ובעיקר מבושה.
    חרפה. חרפה. חרפה.

  • שלומי חתוכה //

    תודה על התגובות. אכן מדובר בפשע נגד האנושות שעדיין לא מוכר ככזה. לגבי הארכיונים אוסיף ואעיר כי רבים מהם נשרפו מבעוד מועד, כמו זה של ויצ״ו בצפת, וחלקם ממש בזמן עבודת וועדת החקירה הממלכתית, כמו זה של בית החולים הלל יפה שנשרף שבוע לאחר שהוועדה ביקשה אותו. חקירה משטרתית לא נפתחה. יחד עם זאת כבר אין צורך בארכיונים כדי לבסס את העוולה, אלא כדי להעמיק את הידע וכצעד בונה אמון מצד השלטון. צורך אמיתי לאלו המבקשים הכרה ופיוס.

    • רונית פוריאן //

      מקרה דומה בהיסטוריה – באוסטרליה – יכול ללמד הרבה על הדרך הנכונה.

      המאבק נמשך שנים, אבל הופעת רוק אחת עשתה את השינוי.

      נכון, זה פשע נגד האנושות:
      Forcibly transferring children of the group to another group.

      אבל מה הטעם בעונשים:
      Persons committing genocide or any of the other acts enumerated in article III shall be punished, whether they are constitutionally responsible rulers, public officials or private individuals.

      אין כרגע שום פוליטיקאי/ת שהייתי נותנת לו/ה לתפוס טרמפ על התנצלות רשמית, שתגזול זמן יקר. באוסטרליה זה קרה רק ב-2008: http://www.smh.com.au/news/national/rudd-says-sorry/2008/02/13/1202760342960.html

    • נעמה //

      היי שלומי,

      מה לגבי ארכיון של בי"ח איכילוב, ידוע לך?

      הציגו לנו תעודות לידה ופטירה ככל הנראה מפוברקת… למי אני יכולה לפנות?

      אודה מאד לעזרתך.

    • צעד בונה אמון מצד ממסד שמבצע רדיפות שב"כ
      איציק //

      כדי להשתיק את הקורבנות כדבר של שגרה לאורך דורות..?!

      אולי כשלב ראשון כדאי לנו המזרחים להתעורר מהפנטזיות והאשליות
      שמטופחות ע"י הממסד האוסטיודני והמשת"פים המזרחים שלו שתכליתן להרדים אותנו בכדי להמשיך לגזול אותנו.

      למה מזרחים מצפים להגינות מצד כנופיית פשע שהשתלטה על העם היהודי ועושה בו כרצונה..?!

  • רתם //

    מאמר מרתק וכל כך חשוב. תמיד חשבתי שאם לממסד לא היה משהו מאד קריטי להסתיר, ההליקופטר מעל ביתו של משולם ז"ל לא היה עולה לשמיים, לא היו נורות יריות וכו. ההתנהגות הכוחנית אז באור יהודה, של הממסד, מראה על מאמץ אדיר לדכא ולהשתיק. רק כשיש משהו שמאד פוחדים שהוא יתגלה, ועשרות שנים אחכ נחושים לא לתת לעניין להיחשף, מגיבים כך באלימות של כוחות הביטחון כלפי יהודים.

  • פוקסי //

    כותבת נכבדה ,

    תחילה , תודה על הפוסט המענין .

    אני מודה שלא מצוי אני כלל ברזי הדבר . ידיעה כללית ביותר וכלל וכלל לא מעמיקה .

    רק תוהה אני . אני אישית חוקר שנים אספקטים מסויימים של קרימינליות סוברנית ( תחום שבלעז מכונה – מיינד קונטרול , מניפולציות של סוכנויות ביון על מוחם של נחקרים / קורבנות ) .

    מה שמוצג כחטיפות ילדי תימן , הינו בעליל , אם היה מוכח , בבחינת – קרימינליות סוברנית מחליאה .

    הבעיה היא , שהשלטון ושלוחיו , כוחם יפה , לתכנן , למנף משאבים עצומים ,לפעול בדקדקנות ודיוק במחשכים ובנסתרים , ובעורמה לטשטש ראיות מפלילות .

    ואילו בפרשיה זו , עושה רושם , ותקני אותי אם אני טועה , שיש "ים " של עדויות , ראיות , מסמכים , הוכחות מכללא וכו…. כך גם את טוענת , ובו זמנית , טוענת לפרי מחשבה זדונית ומתוכננת היטב .

    האם תואילי להסביר סתירה זו ……

    תודה ……..

    • אזיאת //

      סלחי לי פוקסי, אתה טוען שלא ייתכן שפרשת חטיפת
      הילדים התרחשה רק משום שלא ייתכן, לדידך, שהשלטון
      היה כה מרושל בהסתרת הראיות ??????
      לפי ההגיון הזה גם השמדת יהודי אירופה בגזים
      לא התרחשה.

      ולשלומי חתוכה. כל הכבוד על מאמא כתוב היטב!

      אני חושש שברגעים אלה ממש מתבצע תחת חוטמנו הפשע הבא. לאו דווקא נגד
      מזרחים.

      • פוקסי //

        אזיאת ,

        תודה על התגובה ……

        לא טענתי כלום וחצי דבר . מלבד זה שאני לא מבין בדבר , ומלבד זה שהכותבת או הטוענים , סותרים עצמם בענין מסוים , כך על פניו נחזה הדבר להיראות , ובהתאמה , ביקשתי לשמוע דעתם . כל זאת לא לגבי ההתרחשות , אלא לגבי כתיבתם והפרספציה שלהם .

        אין צורך להפליג מעבר לים עכשיו , אל זוועות תעשיתיות כגון השואה וכו……. אנלוגיה תמוהה ביותר , אבל נניח לזה עכשיו .

        תודה

      • שלומי חתוכה //

        אזיאת תודה רבה. ופוקסי נדמה לי שאזיאת ענה לך תשובה מדוייקת ולצערי הרב גם האנלוגיה הזו נכונה ומתבקשת.

        • פוקסי //

          שלומי ,

          אזיאת כלל וכלל לא ענה , רק באנאלוגיה תמוהה ביותר . שהרי לא הישוותי ולא דרשתי השוואות עם מכונת הרצח הנאצית אם לאיו . גם לא גרסתי שחטיפות ילדי תימן הינן בדיה אם לאיו .

          אלא ברמה הנקודתית ישנה סתירה בין " ים " ראיות מפלילות , לבין הטיעון של הכותב בדבר קרימינליות סוברנית ממוקדת וזדונית .

          אז איך הוא ענה בדיוק ? האם זה הסביר איך ? האם זה הסביר הסתירה ? כל מה שהוא ענה , זה לטיעון היפוטטי שכלל לא העלתי .

          אני מבין את האמוציות , אבל קצת יותר ארגון ודיסיפלינה , רק יועילו לקוז שלך , לא יורידו כלל .

          תודה ……..

          • אזיאת //

            פוקסי,

            לא ניסיתי לעשות שום אנאלוגיה בין השואה לחטיפת הילדים. כל מה שניסיתי זה לעשות אנאלוגיה בין הטיעונים שלך לכל מיני מכחישים של פשעים שונים ומשונים. מה שעשיתי נקרא בלוגיקה הוכחה על דרך השלילה. כדי להראות שהטיעון שלך ודרך ההסקה שלך מובילים לאבסורד, פשוט הראיתי איך מתוך אותם עקרונות ו-״לוגיקה״ מגיעים למסקנות הזויות. כגון: ״ברור שיהודים לא הושמדו ע״י נאצים משום שלא ייתכן שהנאצים שהיו כ״כ מתוחכמים לא הצליחו להעלים ראיות״. לסיכום, אין כאן אנאלוגיה לשואה, אלא הוכחה על דרך השלילה. הוכחה לכך שהטיעון שלך לא מחזיק מים.

            ואם כבר שואה. בניגוד למגיבים רבים כאן ובתוכם שלומי חתוכה, אני לא חושב שפשעי הממסד הציוני (והאשכנזי ברובו) משתווים לקרסול מקרסולי הרשע הנאצי. אני סולד מכל המניפולציות שעושים בשואה (כולל ההון הפוליטי וכולל אמירות שגובלות בדמאגוגיה). אבל מה לזה ולענייינו ? עניין חטיפת הילדים מזעזע ומחליא בפני עצמו ללא צורך לעשות טבלאות רשע.

  • פילון האלכסנדרוני //

    פשוט כתבה מצויינת!

    והאמת, אנחנו חיים במדינה שאנשים נאצים בנו שמושתתת על סטיראוטיפים נאציים שבאו לידי ביטוי בחסות השילטון האשכנזי על כל מי שאינו כמותם.

    פצע זה לעולם לא ייסגר. לעולם לא ארצה לקחת חלק במדינה הזאת עד שלא תעמוד לדין על הפשעים נגד האנושות שהיא ביצעה.

    יום יבוא והצדק ייצא לאור!

  • תודה רבה
    אורלי נוי //

    תבורך, שלומי, על העבודה החשובה הזו. תודה רבה.

  • ninett moen //

    לי קוראים נינט מואן בעבר היתי משפחה פרץ היום אני נשואה לנורבגי לי חטפו בן שהיה בגיל 4 יום בהיר נחטף הילד 40 שנה לא ראיתי את בני ניכנסתי לפייסבוק ושם מצאתי את הבן החטוף ניסיתי ליקשור קשר הוא לא מעוניין הרסו לי ולבני חים שלמים אן לי עוד ילדים רק הוא והיום יש לי 2 נכדים אן קשר אני אני עומדת לקחת 2 עורכה דין ושהצדק שלי יצא לאור אני מפרסמת בכול העולם הרווחה הרסה לי ולבן שלי את החים גנבו לי את הבן שלי תודה לכם אותו דבר כמו ילדה תמן הבן שלי לא היה תינוק היה בגיל 4 כתבו עלי שקרים ואני מוכנה להוכיח שלא היתי זונה ולא דברים אחרים רואים שאני אישה טובה ולא מה שהם הרווחה מעוללים ואחרי שהבן שלי פתח את התיק בטוח אמרו לא כול מינה שקרים אז ני מקווה שהצדק שלי יצא לאור

  • ninett moen //

    אני נינט מואן בעבר היתי משפחת פרץ אני שמרתי על בני מהיום הראשון שנולד מהר באו מהרווחה מיטען בת החוליםאפה שילדתי בקיריה היתי בת 17 ולא אן כסם ולא בית ניסיתי לבוא הביתה זרקו אותי מהבים לא קיבלו אותי עם בטן ישנתי ברחובות אבל היתי חייבת לעזוב את ירושלים נסעתי לתל אביב ושם היתה לי חברה שהיתחברתי איתה וויקשתי מימנה אם אני אוכל לגור אצלה . ריחמה עלי קיבלה אותי עד ללדה האבא של התינוק שלי היום הוא לא בחיםזייל .אז לא רצה לתת אבהוא והיכחיש ואני מספרת בקיצור כי הסיפור המלא נימצא בניפגעות הרווחה תירשמו לכם נינט מואן אני גם דיברתי ברדיו מה שאני רציתי לספר אני היתי יום יום עם בני הוא היה בא רק לישון ואני אימא שלא תמיד ידעתי וניזהרתי שלא יחטפו לי את בני בחורף 4 שנים כול חורף ישנתי ברחוב ושומרת על בני עד שיום אחד לקחתי את המפתחות של ויצו בירושלים כולם היו נירדמים ואני היתי ניכנסת לאמבטיות של הילדים ויושנת לי כמה שעות וב5 בבוקר תמיד אני בחוץ לויצו כול הזמן אני עם הבן שלי איימו עלי יום אחד הרווחה ואמרו לי אם לא תיקחי את בנך מויצו אנחנו ניקח אותו .אמרתי להם אתם לא תיקחו לי את הילד ואז ויקשתי שבועיים זמן יום בהיר נתתי להם ביום כך וכך אני לא אבוא אני הולכת למתבך להשכיר לי דירה הלכתי למישפחה שלי סיפרתי להם מה אמרו לי בויצו ואז עזרו לי בדיור המון אנשים משפחתי גדולה מאוד ואן להאמין שביום שהרווחה ידעה שאני אולכת למתבך להסכיר לי דירה ולבן שלי .באותו יום חתפו לי את הבן שלי .אני באתי בשימחתי לקחת את בני ואני ניכנסת וקוראת לבן שלי בני בני אן לא עונים יוצאת לי המטפלת עם דמעות בעניים ואומרת לי אתמול לקחו את בני למשפחה אומנת .אני שואלת מה האפקרות הזואת בארץ למה את ילדנו חוטפים עד לרגע הזה אני משלמת בחיי בבכי יום יום שאני יודעת שיש לי מישפחה 2 נכדים והבן לא רוצה קשר איתי עברתי הרבה צרות איתו במשך ה3 שבועות אני גרה בנורבגיה 33 שנים ברחתי מהארץ מהעבונות שעושים וטוב שעזבתי את הארץ אחרת אני היתי מאוד סובלת חזרתי לאחר שהבן שלי מצאתי אותו חזרתי לנורבגיה 3 ימים אחרי זה אני רותחת מיחום ולחץ דם נמוך ודלקת ראות מי ישלם לי על העוגמת נפש אנשים עזרו לי לעורר את כול מה שעברתי עם הרווחה אני גם בגוגל רואים שהבן שלי היה מתופך ונקי ולא תינוק .אני לא חתמתי אל בני אפה החוק בארץ יש הפקרות ממשלה מנובלת היתעוררו יכול ליקרוא גם לכם תודה מודה לכם אנשים טובים לילה טוב

  • מעניין אבל...
    אילן סקרן //

    מה ניתן לומר על היקף התופעה. כמה מאומצים אובחנו בבדיקה גנטית? אם נשלחו גם ילדים שאינם תימנים, צריך לנסות להבין מה היו הסיבות לחטיפתם. כנראה שזאת תוצאה של ראייה צרה ומעובטת של טובת הילדים. מקריאה ביקורתית נראה שפקידי סעד לא לקחו בזה חלק ושמדובר בהפקרות מוסדית שאנשים ידעו לנצל. מכאן שמדובר בעוד לקח היסטורי שהוא תוצאה של אדישות והתעלמות מכאן שהנושא לא באמת צריך להילמד בבתי הספר. ולגילויי נאות אני חצי מזרחי חצי אשכנזי, וחושב שנשים תימניות הם נזר הבריאה

  • יש לפנות לביה"ד בהאג
    ג. אביבי //

    ולתבוע את מדינת ישראל:
    א. על פרשת חטיפת ילדי המזרחים 1949 – 1954
    ב. על הקרנות הרנטגן הקטלניות לילדי המרוקאים, 1956 – 1960
    ג. על עיקור בכפיה וברמייה של הנשים האתיופיות (פרשת הדפו-פרוברה), 2008 – 2011
    ד. על ההסללה היזומה לנחשלות של המזרחים והפלסטינים, 1948 – 2013
    ה. על קיומה של חונטה אשכנזית דיקטטורית שמדירה מזרחים בקפדנות יתרה מתפקידים בכירים במערכת המשפטית
    ו. על מערכת אקדמית שמדירה מזרחים ועל תכנים גזעניים בלמודי מדעי החברה (מרופין ועד פרקנשטיין et אייזנשטיין)

    • לא ברור לי
      נטליה //

      למה להאג?

    • עמית //

      על הדרך אל תשכח לפנות להאג על דו"ח החניה שקיבלת בבוקר.

      פרשיות דמוי ילדי תימן התרחשו במקומות נוספים בעולם בשנות ה-50 של המאה ה-20. כולל גדולות וטובות כמו אוסטרליה. מערכי האימוץ, זכויות ההורה וזכויות הילד לא היו מפותחים בשנים אלה בעולם כפי שהם היום.

      הטיפול בהקרנות לחולי גזזת היה הטיפול המקובל בעולם בזמנו. יוניצ"ף, קרן הסיוע הבינלאומית לילדים של האו"ם, היא זו שהביאה לישראל את מתקני ההקרנה וסייעה בהענקת הטיפול לילדי העולים. כך שאם אתה תובע בהאג אל תשכח להוסיף את האו"ם לרשימת הנתבעים.

      בניגוד לשקר שאתה חוזר עליו כאן כבר פעמיים, אף אחד לא "עיקר" נשים אתיופיות, נתנו להן גלולות נגד היריון (התחליף הנשי לקונדום) ברמייה.

      יצוג נמוך של קבוצות מוחלשות יש בכל אוניברסיטה בעולם, לא רק באקדמיה הישראלית.

      • עמית //

        סליחה, לא גלולות נגד הריון, אלא זריקה. שכמו הגלולות יש לה השפעה חד פעמית ומצומצמת בטווח (3 חודשים).

      • למגן על פשעי הגזענות בכל העולם
        ג. אביבי //

        אם הצד המשפטי של פשעי חטיפת התימנים וההקרנות משולות בעיניך לדו"ח חניה, אתה ממחיש את ה"אנושיות" שבאמירותיך ובתפיסת העולם שלך.
        "פרשיות דמוי ילדי תימן… באוסטרליה…" – הבנתי. אם האוסטרלים ביצעו פשעים איומים נגד האבוריג'ינים, זה מצדיק את החטיפות כאן בארץ. זהו הגיון קרימינלי ומחליא. תחילה בהופעותיך ה"חכמות" כאן, הכחשת מכל וכל את פשעי החטיפות ודרשת הוכחות. כעת כשההכחשה הנלוזה שלך לא עושה רושם על איש, אתה מנסה להצדיק את הפשעים הנתעבים הללו.
        "…יוניצ"ף…היא זו שהביאה לישראל את מתקני ההקרנות…" – אם הם הביאו את מכשירי ההקרנות מתוך הבנה שזה ישמש רק לצילומי רנטגן ורפוי על מה אפשר לתבוע אותם? אם לטענתך הם ידעו על התכלית הנפשעת מראש, אכן יש לתבוע גם את המעורבים שם (לו היו בחיים). אבל קודם ספק לנו הוכחות לכך.
        "הטיפול בהקרנות לחולי גזזת היה הטיפול המקובל בעולם [בעיקר במשטרים נפשעים ונחשלים. ג.א] בזמנו…" – כלומר, לשיטתך אם מדינות אחרות פשעו נגד אזרחיהן (מדובר בתקופה שהשפעת הקרינה הזאת על חיי-אדם הייתה ידועה בכל העולם) זה מצדיק את הפשעים כאן. שוב שיטת הקיזוז – אני מתפלא שהגרמנים עוד לא קנו את הטיעון ה"גאוני" שלך.
        "בניגוד לשקר שלך…אף אחד לא עיקר נשים אתיופיות…" – עיקור זמני הוא גם עיקור, כשם שסירוס כימי (זמני) הוא גם סירוס. "לא עיקרו" – רק מנעו מהן להביא ילדים כדי להקטין את אוכלוסיית השחורים בישראל – הבדל כביר! אני לא שואל אם ידוע לך מה הייתה ההשפעה ארוכת הטווח של התרופות האלה, או כמה מ"המטופלות" הצליחו להביא אחר כך ילדים. זה ממילא נראה לך תקין.

    • אמת
      דליה //

      אמת לאמיתה,שמי דליה ואחותי שושנה "נעלמה"מבית החולים,לאמי אמרו שהיא מתה.

  • ספר פרוזה בנושא
    איריס אליה כהן //

    שמי איריס אליה כהן, סופרת. (מכתוב, דושינקא נשמה/ הקיבוץ המאוחד) במרכז ספרי הבא: "במדבר דברים", תעמוד פרשת חטיפת ילדי תימן. אני מאד מבקשת ממי שמכיר/יודע/מוכן לקשר אותי למשפחות יוצאי עדות המזרח שילדיהן נעלמו ממעברת עין שמר בשנת 53 או 54, לכתוב לי למייל: iriseliyacohen@hotmail.com

  • תודה
    יואב //

    מאמר חשוב ביותר
    פשוט תודה לך

  • סיכום מטריד
    סמולן //

    1. טעויות מיותרות ולא עקרוניות: האחת היא שהמאמר המצוטט מ"הארץ" נכתב כנראה ב 1956 ולא ב 1952 (במאמר מוזכרות 1953, 1954, 1955; בתחתית הטור הימני יש תאריך). השניה היא ש 5000 דולר בשנת 1948 (נניח, לא ברור על איזו שנה מדובר) שווים היום 50,000 דולר, לא 3,000,000 דולר. בנוסף, המאמר מ 1956 מציין 500 לירות כמחירו של ילד ("לבן") לאימוץ, ולפי 1.8 לירות לדולר ב 1954, מדובר ב 278 דולר. עוד יותר בנוסף, המאמר מתאר את מסירת הילדים כנובעת קודם כל מהחלטת האם, בד"כ עקב לידה מחוץ לנישואין.

    2. בפוסט מוצגים 13 מקרים של ילדים שאומצו (בספירה לפי משפחות, לא לפי ילדים). לשמונה מתוכם לא ידוע הקשר המסירה לאימוץ, או שנטען כי הילד נמסר על ידי אמו (נולד מחוץ לנישואין, קנטור ובכר). במקרה אחד ההורים שילמו עבור הילד, אם כי לא ברור למי. בארבעה מקרים רומו האמהות ונטען כי ילדן מת, בעוד שהועבר לאימוץ. מבין ארבעת המקרים הללו, אחד (אורי וכטל ואחיו) היה של ילדים למשפחות תימניות ואילו האחרים היו בנים למשפחות מרוקאיות ותוניסאיות. מבין ארבעת המקרים הללו, בשניים (אחיו של וכטל, דהאן) הילדים לא אומצו כלל, אלא נשלחו למוסדות.

    3. תיזת האימוץ ברמיה ומכירה לניצולי-שואה-עשירים-ועריריים לא הודגמה באופן מלא בשום מקרה. במקרה של ורדה פוקס יש אמנם עדות על תשלום של 5000 דולר (ולא ברור למי), אבל לא נטען שהילדה הוצאה ברמיה ממשפחתה הביולוגית. במקרים שבהם מדווח על רמיה, לא מדווח על תשלום. כאמור, בשנים מארבעת מקרי הרמיה (שמתייחסים לחמישה ילדים בסה"כ) לא אומצו הילדים כלל.

    4. מה שכן עולה הוא עידן של יחס פטרנליסטי, בלשון המעטה, כלפי הילדים והמשפחות.

    • תודה תודה תודה
      ערירי, תושב שדרות //

      על פסקה קצרה, שכוללת אך ורק עובדות, מספרים ותצפיות אמפיריות. לא רק שעשית את עבודת הקודש שכותבי מאמרים ארוכים מתעצלים לעשות אלא הוכחת שלעתים, כל מה שצריך לעשות זה להתייחס לעובדות, וזה אפילו לא יוצא ארוך.

      • ערירי , קל לשכנע אותך?
        אזרח הגון //

        סמולן משתדל לשכנע אותנו כי הוא בעצם זקוק לשכנוע עצמי. אתייחס רק לנקודה אחת בפתח דבריו כאן: בשנת 1960 הפרס הגדול של מפעל הפיס עמד על 30,000 ל"י. 5,000 של 1954 זה יותר ממחיר שתי דירות. אז שלא ימרח אותך במספרים, כביכול.

        אני לא מתייחס להמשך כי חבל על המילים.

    • לא הודגם באופן מלא ואף חלקי
      ג. אביבי //

      "מה שכן עולה הוא עידן של יחס פטרנליסטי, בלשון המעטה, כלפי הילדים והמשפחות" – תודה רבה על היותך מוטרד, אנו באמת מודים לך על הזדהותך עם ההורים (=קורבנות חטיפה מדומים לשיטתך), ועל כך שהסברת לנו ההדיוטות שכל הסיפור כאן הוא התנשאות של ותיקים על מהגרים ולא ח"ח חטיפות המוניות של ילדי מזרחים.
      "מבין ארבעת המקרים הללו, בשניים (אחיו של וכטל, דהאן) הילדים לא אומצו כלל, אלא נשלחו למוסדות." – נשלחו למוסדות – מכאן אתה מסיק שלא נחטפו? הגיון של עכבר.
      מה שלא הודגם באופן מלא ואף חלקי בתגובותיך הוא שמץ של הגיון. מה שכן הודגם ומודגם בתגובותיך הביזריות, הוא צירוף של אובססיביות מכחישנית, חוסר הכרה בעובדות ובעיקר אינפנטיליות.

      • אז אני גם אינפנטילי...
        סמולן //

        בתרגום לשפת חרשים: אתה מוזמן לשמור לעצמך את השבחים למה שמטריד אותי. מאידך, צריך אולי להסביר למה התכוונתי במשפט על האימוץ למוסדות: מי שהועבר למוסד לא נמכר על ידי בן גוריון למשפחה-אשכנזית-ניצולת-שואה-ערירית-ועשירה. הוא הועבר למוסד. לנרטיב שלונדון תקף יש הרבה חלקים, וזה אחד מהם. חלק אחר הוא לספר למשפחה שהילד מת.

        בשום מקרה במאמר לא תואר אפילו מקרה אחד שבו התקיימו כל חלקי הנרטיב. הודגמו 13 מקרים שבהם התקיימו חלקי נרטיב. בוודאי שלקחת ילד ולהעביר אותו למוסד ללא סיבה מוצדקת הוא דבר רע מאד. בודאי שלומר על ילד חי שהוא מת הוא דבר רע. אבל נצגהנ של מקרים כאלו, למרות שהם מבטאים רוע, עדיין לא מדגימה את הנרטיב ההוא, מה לעשות, אף לא במקרה אחד.

        • דניאלה //

          אם היית "חי" את הסיפורים הללו, קרוב לוודאי שלא היית כותב וחושב כך,
          רק במסגרת המשפחה המורחבת שלי נחטפה ילדה ונעלמה עד עצם היום הזה ,
          נחטף ילד לתקופה של 8 חודשים עד שדודו לא הסכים לקבל שום תירוץ שנתנו למשפחה ,(ונתנו תירוצים רבים) ובעקשנותו חרש את המדינה בקושי רב , מצאו קילומטרים רבים מהמקום המקורי שהיה בו….עוד קצת והיה נעלם, נחטף, הופך למאומץ – (תבחר…)
          את דודתי ניסו לחטוף עוד במטוס וסבתי שתיבדל לחיים ארוכים מספרת כי החביאה אותה והסתירה אותה משום שכל הזמן התעניינו בה כי הייתה יחסית בהירה,
          זה עיוורון אמיתי להתעלם מהגזענות שהייתה קיימת ולצערינו עדיין וזו טיפשות להתיחס לכך בשיוויון נפש כשכל כך הרבה משפחות בקהילת יוצאי תימן מספרים סיפורים שחוזרים על עצמם , שאמהות רבות מספרות איך הניקו את ילדיהן וכשחזרו שוב להניק אין ילד מת,נעלם איננו.אפרופו להעלים ילדים למוסד או לכל גוף טיפולי אחר בלי ידיעת ההורים או אישורם הוא התעללות ופשע שאין כדוגמתו.
          אין לי אלא לחשוב שאתה מכחיש מה שלא נוח או נעים לך לשמוע ….
          מעניין איך היית מגיב למישהו שמכחיש את השואה או איזשהו כאב אחר שרלוונטי לך…
          הקורבנות שוב הופכים לאשמים- עצוב מאוד! עצם הטלת הספק בסיפורם של רבים הוא זלזול מתועב במשפחות וב" "מאומצים" "שנמשך עד היום.

        • אתה עדיין מכחיש את עובדת החטיפות ההמוניות
          ג. אביבי //

          אתה מדבר על "הועבר לממסד ולא נמכר ע"י ב.ג" – מה לגבי החטיפה עצמה, שאותה ומאות רבות כמותה מכחיש ירון לונדון? אתה מדבר על "לספר למשפחה שהילד מת" כאילו זה כל הפשע – אבל מה לגבי החטיפה עצמה? הייתה או לא הייתה לשיטתך?
          "הודגמו 13 מקרים….עדיין לא מדגימה את הנרטיב ההוא…" – על איזה נרטיב אתה מדבר עם עצמך? נחטפו מאות רבות של תינוקות, בחסות הממסד האשכנזי, ויש על כך עשרות אלפי עדויות מצד משפחות החטופים. אתה מנסה למצא סתירות מדומיינות במאמר, ועל זה לבנות סיפור של הכחשת כל הפשעים האיומים האלה. גם לתאומיך המנטאליים/אידיאולוגיים, מכחישי השואה באירופה וארה"ב, יש יותר הגיון משלך.

          • תשובה
            סמולן //

            נא לא לבלבל בכיוון ההפוך: אין לי שום ספק שבמהלך השנים ההם (והרבה אחריהן) נלקחו-נחטפו ילדים ממשפחות בתואנות שונות. אני מאמין גם שהיו הרבה מקרים של מסירה לאימוץ, ושהתופעה חצתה עדות: שהיו גם המון אשכנזים.

            זו רק השערה: צריך לחקור מה קרה, ובמהירות. לפתוח ארכיונים, לתקצב חוקרים, להפסיק עם שמועות ולעבור לידע מבוסס.

          • סמולן, אין לך מושג מה אתה מדגים כאן
            ג. אביבי //

            "…אני מאמין גם שהיו הרבה מקרים של מסירה לאימוץ" – כלומר, אתה טוען שהמוני תימנים נפטרו מרצונם מילדיהם לטובת משפחות מאמצות… אתה מייחס להם תכונות של שפלות ותת-אנושיות, כיאה לגזען אשכנזי פתולוגי.
            "… ושהתופעה חצתה עדות: שהיו גם המון אשכנזים." – על חטיפת מאות ואולי אלפי תימנים אתה מטיל ספק כבד ובעיקר בעדויות ההמוניות על כך. לגבי האשכנזים, שמעולם לא התלוננו על חטיפות, ולא ידוע על ויתורים המוניים של הורים אשכנזים על ילדיהם לאימוץ – למען התיזה ההזויה שלך – אתה כבר בונה סנריו כאילו הם-הם הקורבנות של שואת חטיפת הילדים התימנים.
            עכשיו פענחנו את פרשת ילדי תימן – בראשית שנות ה50 נעלמו מאות או אלפי ילדים אשכנזים, האשכנזים הם קורבנות הפרשה… עד כמה נמוך יורדים מכחישי פשעי הגזענות האשכנזית, מבחיל.
            אני לא מבקש ממך ראיות ו"הדגמות" לאשכנזים החטופים, כי אתה מדגים לנו היטב את "בגרותך" השכלית.

          • אתה חושב שלא היו מסירות לאימוץ?
            סמולן //

            באיזו גלקסיה אתה חי? ברור שהיו.

          • הבעיה היא בסמולן ושכמותו
            אזרח הגון //

            אפשר אולי להבין את התירוצים שהמדינה הייתה צעירה ולא מסודרת, שהיו אולי כוונות טובות שאינן תואמות את אמות המידה של היום ואפשר אולי לסלוח אם מביעים חרטה.

            אבל ההכחשה, ההדחקה, אי הבעת חרטה אחרי כל המקרים שנפרשים לנגד עינינו מעדות של מקור ראשון – זה הארס בליבה של המדינה. כל עוד זה קיים – לא יהיה פה עם אחד. לא נשכח ולא נסלח עד שפרשה זו לא תזכה לווידוי ולהצבה במקום הראוי לה.

            לא פלא שאחרי מה שקרה הרבה יוצאי תימן עזבו את המדינה ורבים אחרים בזו לה ולחוקיה ופנו לפשע. המדינה פשעה כלפיהם והיא צריכה לכפר על פשע זה. אני בוש במדינה שלי שככה היא מתעלמת מכתם זה על מצחה. צריך לקרצף אותו ולהסיר אותו, גם אם זה כואב. וזה כואב. זה עדיף על לחיות עם מורסה כרונית על מצחנו.

          • וכעת אני הארס בליבה של המדינה
            סמולן //

            שיהיה לך רק טוב, אזרח הגון.

    • שלומי חתוכה //

      המאמר אכן פורסם במרץ שנת 1956 ונפלה טעות הקלדה בידי, אבקש מן העורכים לתקן ותודה לך על הסבת תשומת הלב. תעשיית הסחר בילדים הגיעה לשיאה בשנים אלו, מה שהביא את פרסום המאמר הנ"ל. על אף האזהרות שפורסמו בתחילת שנות החמישים בחרו רוב העוסקים במלאכה – הורים ומתווכים – להתעלם מהן.

      והנה בשל כך זכית שאענה לשאר הטענות המעליבות והעצובות שלך, על אף שוודאי גם אתה לא היית מתנצח עם מכחיש שואה.

      הסכום הנקוב הוא הממוצע שהגישו שני רואי חשבון, והיא הפרקטיקה שהייתה נהוגה בעיקר לתורמים מחו"ל כפי שכתוב, ולא לזוגות הורים מהארץ. כפי שמתקיים עד היום, סכומי כסף עצומים משלמים בעיקר הורים אשר מבקשים לאמץ ילדים בין מדינות, סכומים המגיעים עד מאות אלפי דולרים (150,000 דולר היו ההערכה הכי שכיחה שקיבלתי מהורים שאימצו ילדים ממזרח אירופה באופן ספציפי). רוב הזוגות ש"אימצו" בארץ ילדים תימנים קיבלו אותם חינם אין כסף.

      דודו דאהן אומץ והועבר לאומנה לאחר מכן (המשפחה המאמצת ביקשה להפסיק את האימוץ כשהיה בן שמונה, הוא עדיין בקשר עימם). אבל אני חושב שפספסת (ולא במקרה) בדיוק את הנקודה הזו: בתי הילדים היו למעשה מוסדות של סחר בילדים, בד"כ התחנה השלישית והמשמעותית של הילדים החטופים, אליה היו באים תורמים והורים על מנת לבחור את הילד המוצא חן בעינהן, ולעיתים הוטסו ישר לחו"ל לאחר מספר ימים (כך העידו עובדים בויצ"ו חיפה). בתי עבדים למעשה. ילדים בלי תיעוד, בלי הורים, ולעיתים נלקחו ללא ניסיון לקיים תהליך אימוץ ולו מרגע זה והלאה. חלק מבתי הילדים אף לא היו מתועדים כחוק וגם מתווכים פרטיים עסקו בכך (ואיפה בדיוק פספסת את העדויות לסחר בילדים? ואיפה בדיוק פספסת את הקשר בין הורים המדווחים על היעלמות ילדים ל"אימוץ" רשמי או סחר בילדים שהוריהם אינם ידועים?)

      במאמר התמקדתי במאומצים עצמם ולא בסיפורי החטיפות, ויחד עם זאת העידו כל ההורים הביולוגיים המצוינים בטקסט כי נמסר להם שילדם מת ובכל זאת לא מת אלא נמסר לאימוץ (לשניים מהם אף קיימת חלקת קבר). חלק מן ההורים העידו כי הילדים נלקחו מהם באיום של מניעת תלושי מזון או מאסר.
      שוב, התחקיר מתרכז בעולמם של המאומצים ולא של ההורים הביולוגיים, אשר העדויות שלהם הם די והותר כדי להצביע על פשע נגד האנושות שביצעה קבוצה אתנית אחת בקבוצה אתנית אחרת, אלא שהעדויות שלהם, בניגוד למשל לעדויות של אשכנזים ניצולי שואה (עדויות "הזויות" הרבה יותר), הם דבר אשר מכחישי שואה כמוך אוהבים להתעלם ולהתחמק מהם בתירוצים שונים.

      מעבר לכך אני חש את הפאניקה שלך ומבין אותה: מן המאמר עולה עוולה כנגד האנושות בהיקפים בלתי נתפסים של ציבור שלם, אשכנזי, מכל שכבות העיסוקים והמינים, כלפי מזרחים ובעיקר תימנים, וזהו כתם בל ימחה בדברי ימי ההיסטוריה שלנו (והתיזה העיקרית שביקשתי להעביר). אני מניח שרק בפאניקה שלך אפשר להסביר את הניסיון ההזוי הזה לרנציונל של עדויות וראיות על חטיפות, אבל יחד עם זאת אני חושב שעליך להתבייש בעצמך. אולי עליך להקשיב יותר ללב שלך ולא לשכל המשתולל.

  • ציונה //

    ילדי תימן החטופים לא מוסרי לא חוקי וצריכים לתת על כך את הדין. כאמא לילדים טוב לי מותי מחיי ללא ילדי. אני מאמינה שכל אם בעולם חושבת כך. ברמה האנושית הקיומית והבסיסית ביותר נקי מפוליטיקה.

  • מנחם אבישר //

    עד שלא ננקה את הכתם לא נינקה.

  • היה או שלא היה
    דןש //

    אם היה כפי שמתואר כאן זהו מעשה חמור ביותר.
    יחד עם זאת מי שעשה אם אכן עשה – כוונתו הייתה טובה ובמיוחד לטובת הילדים. בכל מקרה הם יצאו/הוצאו מהמצוקה לרווחה. המאמצים יכלו לתת להם הרבה יותר ממה שהיו מסוגלים הוריהם. את החום, את הבטחון ואת העתיד.

    מענין , שועדות החקירה שטיפלו בנושא – לא גילו שהדבר אכן נעשה. גם לא נוצרה "תנועה המונית" של "בוגרים", ש"יצאו מן הארון", חיפשו את הוריהם הביאולוגים וקבלו על ה"עוול" הנוראי שנעשה להם בילדותם.

    בימים ההם נעשו נסיונות, שלצערי לא צלחו, "לבנות" "ישראלי חדש". למחוק את הקיטוב העדתי ולתת סיכוי שווה לכל אזרח ישראלי באשר הוא. חבל, שהגענו עד הלום עם עם מקוטב בן קיימים הפערים מהגדולים בעולם.

    • אזיאת //

      דע לך דןש שהפשעים החמורים ביותר בתולדות האנושות נעשו תמיד מתוך כוונות טובות. חוסר הרפלקסיה היא אם כל חטאת! עיין ערך "ציונות"…

  • לסמולן מסיכום מטריד, לא מטריד אותך יותר הכאב של ההורים? או שבגלל שהם לא בצבע שלך, זה לא מעניין, לא מדובר ב"התנשאות", הפרשה הזו חצתה את קווי ההתנשאות, לגזענות חמורה ביותר ופושעת כבר בתחילתה, וההצמדות שלך לשטויות כמו, ערך הסכום שבו נמכרו הילדים, או אם הם תימנים, ורובם כאלה, או מזרחים אחרים, היא פתאטית, דבר לשורש העניין, ככל שאתה עוסק בלקוניות אובססיבית של פרטים, שלא קשורים בכלל לפשע, אתה מראה זלזול שנמשך בילידי המזרח, עם תפיסה קולוניאליסטית לבנה, משמאל לימין, ממערב למזרח ויהודי אמיתי חושב מימין לשמאל, ממזרח למערב ולא להפך
    ירמי //

    ולדןש "כוונות טובות" סופן לגהנום, גם לקומוניסטים הייתה כוונה לעולם אידיאלי אוטופי, אבל המרכיב האנושי המורעל והרע, כך גם במקרה הנאצים שרצו עולם אוטופי "נקי", לפי פילוסופית ה"שמש השחורה" שלהם, שירדה לביבים הכי לא מוסריים וגזעניים של האנושות,

    • אז אני לא "יהודי אמיתי", ביג דיל
      סמולן //

      מי שמזלזל בסיפורים הללו הוא לא אני, שקורא את פרטיהם, אלא מי שהביא אותם בלי שהיתה בו השקדנות הנדרשת כדי לקרוא ולתארך מאמר בהארץ, לברר את שערי החליפין ושיעורי האינפלציה, ולשים לב שהוא לא מביא אפילו עדות אחת לנארטיב שהוא בא לאשש. זה ביזוי, ולתפארת. מה שאני כתבתי נכלל, לפחות לשיטתי, במקרים המובהקים ביותר של ביקורת בונה. אגב, באופן כללי אני מסכים שיש משהו סביר בטענה שהילדים לא מתו: בישראל רמת הטיפול הרפואי הינה, ותמיד היתה, טובה מכדי שימותו כל כך הרבה ילדים מעדה קטנה אחת. לא סביר, ואם זה קרה הרי שמדובר במשהו חמור מאין כמוהו.

  • מאמר מטלטל וחשוב

    שלומי,

    תודה על מאמר מדהים ומושקע, ועל האומץ לפתוח מחדש את הנושא הזה עם תחקיר עובדתי ואחראי.

    הפעם הראשונה בה שמעתי על "ילדי תימן" היתה כמובן סביב פרשת עוזי משולם. אז נטיתי להאמין לגירסה הליברלית, שאכן היו מקרים כאלה אך מדובר ב"חריגים בודדים" שמשולם ושות', וש"ס בעקבותיהם, תפסו עליהם טרמפ פוליטי.

    מאז הזדקנתי קצת, התחלתי לחבר נקודה לנקודה ובהדרגה האשלייה של "מימסד לא-מושלם אבל עם כוונות טובות" התנפצה כליל. ההתנפצות הגיעה מכיוון הכיבוש והסלמת הסכסוך, אבל המסקנה לגבי המימסד הישראלי ותולדותיו רלבנטית גם לנושאים אחרים כמו זה.

    לא, לא מדובר ב"מערכת נאצית" כמו שכמה מגיבים למעלה התלהמו. כל מימסד מושחת ככל שיהיה יצטרך להתאמץ מאוד קשה להגיע לתהומות האיומים ההם.

    אבל כן יש גזענות אנדמית, שיטתית ומושרשת, שאיפשרה העלמה סיטונאית של ילדים מזרחים תוך גיבוי בשתיקה (למגיבים המפקפקים: אם יש 13 סיפורים אישיים מתועדים, אז לכל הפחות יש פי כמה וכמה שלא רוצים להיחשף – מה גם שלא מעט מהסיפורים מעידים בבירור על היותם חלק מתופעה).

    זו גזענות שיטתית שעדיין שולטת במדינה ובחברה, והיחצ"נים שלה עדיין מצליחים לשכנע את רוב הציבור ש"בלי זה לא היתה לנו מדינה" – אבל אם לא תיעקר מן השורש, תהרוס כל חלקה טובה בישראל-פלסטין.

    ולעניין פלסטין: הדבר היחיד שמפריע לי בפוסט הוא שבסייפא התעלמת מן ההקשר הברור של הסכסוך הישראלי-ערבי ובמיוחד הנכבה. הרי הגזענות המימסדית נגד מזרחים היא בעיקר "נזק נלווה" לגזענות האנטי-פלסטינית. אחרי שהמימסד עולל מה שעולל לפלסטינים ב-1947-1950, ואחרי שהושתת העיקרון המנחה של הקונצנזוס הישראלי: "יהודי = טוב, ערבי = רע" – זה מה שהכתיב את הגישה הכללית ואת אכזריות האמצעים כלפי אותם מאות אלפי עולים חדשים שלא היה ברור למימסד אם הם "יהודים" או "ערבים".

    לרוע המזל, בגדול הקולוניזציה המנטלית של יהודי המזרח הצליחה לדעתי. המימסד הישראלי פער תהום של שנאה וניכור ביניהם לבין העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט, ואני לא רואה בעתיד הקרוב יציאה המונית ממצב זה של "תינוקות שנחטפו".

    • עמית //

      גזענות אנדמית היא בן השאר להתייחס לציבור בן מאות אלפים של בני אדם כאל "תינוקות חטופים", בגלל שלדעתך המוצא שלהם לא יכול לתאום את העמדות שלהם.

      • נו טוף, כנראה שלכל אחד אפשר לקרוא גזען אם רק רוצים.

        אולי גם עובדיה יוסף ותלמידיו שהשתמשו במונח "תינוקות שנשבו" לתיאור הדור השני והשלישי של ישראלים מזרחים, ביטאו בכך גזענות כלפיהם?

        אל תרגיש חובה לענות, אני בטוח שיש מקומות אחרים ברשת שזקוקים נואשות להערות הטרול שלך.

        • עמית //

          כמובן שזאת הייתה גזענות וביזוי מצדם להתייחס לדור שלם של מזרחים כתינוקות שנשבו, ומעיד על ההתנשאות והזלזול שלהם בקהל הזה. לא שהיה צריך לצפות מהם למשהו אחר.

          משמאלן שבתגובה שלו מתיימר לגנות גזענות נגד מזרחים, היה אפשר לצפות משהו אחר, אבל האמת היא שהאמונה שהמזרחים הם עדר כבשים חסרי שיקול דעת, תינוקות, שהאשכנזים עם הרוע המתוחכם שלהם גרמו להם לאמץ "תודעה כוזבת", היא משהו מקובל בקרב בני מינך.

    • לאסף, המאמר ממש לא מביא "13 עדויות"
      סמולן המפקפק //

      אין פה אפילו עדות אחת לנארטיב שלונדון תקף. אין פה אפילו מקרה אחד שבו אכן היה ילד שדווח כמת, אבל נמסר לאימוץ, ונמכר על ידי הממסד למשפחה אשכנזית של ניצולי שואה עריריים ועשירים. למעשה, יש כאן שמונה מקרים שבהם לא ידוע כלל מדוע ואיך הילד נמסר מאמו (אפשר בקלות לחשוב שהילד נוצר מחוץ לנישואין, למשל, עניין גדול בימים ההם). במקרים שבהם יש עדות לכך שהאם רומתה, הרי שב 40% מהמקרים הללו (2 מחמישה ילדים) הילד גדל במוסד, וגם במקרים האחרים נראה שהילדים אומצו ממוסד. עד לקריאת המאמר הזה חשבתי שהיה לפחות מקרה אחד, או כפי שכתבת, מקרים בודדים, שבהם הנארטיב הזה התקיים. כעת, אני נאלץ להסיק שאין שום מקרה שבו הנארטיב הזה התקיים בפועל ממש. מה שכן, תהליכי האימוץ באותה תקופה נראים בעייתים מאד, בלשון המעטה. היות וה"מחקר" שלמעלה כל כך כושל מבחינה עובדתית, אין טעם בכלל לשאול להשוואה בין תהליכי אימוץ של ילדים מזרחיים ובין תהליכי אימוץ של ילדים אשכנזים. המאמר המתוארך באופן שגוי מתעכב על זה בהרחבה, אבל הוא גם טוען שאימוץ מבוצע רק בהחלטת האם, וכנגד תחנוני העובדת הסוציאלית, כך שיתכן שהוא לא לגמרי מדוייק. לגבי ההיבט הכמותי שאתה מעלה, כמדומני שהמצב הפוך: מבין מאות (!) הטענות על גנבת ילדים ומכירתם, אלו ה 13 הטובים ביותר שנמצאו, והם כנראה משקפים עבודה לא מבוטלת, וכאמור גם לא מעט עיגולי פינות. אם זה מבחר העדויות המלא והמקיף ביותר, וזה הטיעון שהאפיסטמולוגיה הכן-חשדנית מסוגלת להעמיד, אין אלא להסיק שהנארטיב הופרך. זה לא אומר שהתעלומה נפתרה, היות ואין ספק (לפחות לי) שאי אפשר לקבל על פניה את הטענה שכל כך הרבה ילדים מתו, ועוד מעדה קטנה אחת, או כמעט אחת. זה לא סביר כלל. אבל נראה שלא מההיסטוריונים והסטטיסטיקאים של המיליה הרדיקלי תבוא תשובה.

  • שלומי חתוכה //

    אסף תודה רבה על התגובה שלך.
    אני חותם על כל מילה, וגם בביקורת יש לא מעט אמת.
    אבל למען האמת אני לא רואה בעוולות כנגד מזרחים נזק נלווה לעוולות כלפי ערבים: שתי הקבוצות סבלו מאותה גזענות בסיסית, אך באופן בלתי תלוי זו בזו. יחד עם זאת שלמזרחים עמדה ה"פריבילגיה" הברורה (עד היום) על היותם יהודים, העוולות נגדם עומדות בפני עצמן ולכן לא היה מקום לקשור את הסכסוך היהודי ערבי למאמר הזה.

    אני מסכים גם לכך שהממסד פער שנאה בין שתי הקבוצות האלו ובין השאר אני עושה כמיטב יכולתי הצנועה כמו חברים רבים אחרים כדי לתקן את המעוות הזה.

    • שלומי,

      תודה על תשומת הלב.

      לא התכוונתי "נזק נלווה" במובן שלא מדובר בעוול שעומד בפני עצמו. כמובן שהוא עומד בפני עצמו.

      אבל למיטב הבנתי את ההקשר ההיסטורי, מה שעשו לעולי המזרח בשנות ה-50 לא ניתן להפרדה ממה שעשו לפלסטינים שנים ספורות קודם לכן. ולכן בדברי סיכום על פרשיות כאלה משנות ה-50 – לא בגוף הסיפור עצמו, אבל כן בסיכום – ראוי לפחות להתייחס להקשר הזה.

      העובדה היא שלא היתה בעייה למספר לא מבוטל של בעלי שררה ישראלים-אשכנזים שתינוקות ופעוטות מזרחים עברו תחת חסותם, ולמשפחות אשכנזיות שחיפשו ילד לאימוץ – לאמץ ילד מזרחי. מכאן שזו לא היתה גזענות "רגילה" (לפחות בפעם האחרונה ששמעתי ממישהו שעוסק בעניין, עדיין היה קשה מאוד למצוא משפחה מאמצת לתינוקות אתיופים, הם פשוט "שחורים מדי" כנראה).

      הגזענות שמתבטאת בפרשת הילדים היא גזענות על רקע עוינות תרבותית ופרוייקט טיהור תרבותי-אתני. הילדים עצמם "כשרים", אבל התרבות של הוריהם נחותה ופסולה ("לא אוהבים את ילדיהם מספיק", נשמע מוכר?). מכאן שזו מצווה למחוק את ה"ערביות" של הילדים האלה, גם אם צריך לעגל כמה פינות בדרך.

      אני משער שבכל-זאת היה מדובר בתופעה חתרנית-למחצה, שאמנם קרתה בהרבה מקומות, אבל לא בהוראה כללית או בתיאום מימסדי מלא. הרוח הייתה אותה רוח ששרתה על פרוייקט טיהור הארץ מן ה"ערביות המוגזמת" שלה כמה שנים קודם לכן. האכזריות ההיא של 1947-1950, וקידושה כמצווה, איפשרה את האכזריות הזו של שנות ה-50.

      זו דעתי לפחות.

  • לאסף אורון, אתה מגלה בורות בדברים מסוימים
    ירמי //

    אף אחד לא טען חלילה שמדובר ב"מערכת נאצית", אי אפשר בכלל להשוות, זה לא דומה אבל מזכיר, בעיקר את תקופת וייאמר , יהודים רוסים היגרו בהמוניהם לגרמניה, ונטען שהם בריונים אלימים, חסרי תרבות, ברברים וכו', זה מזכיר לך משהוא? היחס לעולי מרוקו, ואם אתה מצפה מהם להיות כאלה, אז הנבואה מגשימה אץ עצמה, אח"כ התחילו שלבים יותר גזעניים, השוואות של יהודים, לעמים כהי עור, שהם נחותים בראייה הנאצית, התייחסות אל היהודים והצוענים כבהמות, מזכיר את היחס ליהודי תימן, ואח"כ שלבים אכזריים יותר, העם הגרמני התדרדר במורד השביל ולא נחת ישר לשלבים האלה, כמובן שאצל היהודים אין מרכיב תרבותי-אתני שיכול לגרום לשלבים כאלה להופיע.
    העניין שמכעיס ומראה על התנשאות מצידך, היא מה שאתה מתקרא היחס לערבים או המוסלמים מצד המזרחי, אני מוחה, דווקא שאתה מאשים בצורה מוחלטת את הממסד הקולט של 48, ש היסטוריה כתובה של היהודים בערב, התעללויות, גזירות, שוד אדמות, עד כדי כך שהחוקר של יהודי ערב, אדוארד גלזר הציע להקים את ישראל בתימן, ב-1890 לפני הצעת אוגנדה, כי ליהודי תימן היה קושן לאדמות רבות בתימן, עד היום המוסלמים מפחדים לדון בנושא, כי זו המדינה היחידה שיש הוכחות בטאבו על אדמות ששייכות ליהודים, אני לא מזכיר את הג'נוסייד בחייבר, בתימא ובאזורי החיגאז' הפוריים, שוד אדמות והשמדת עם, ע"י המוסלמים, על כלות מוזע' שהשמידה, 3/4 מיהודי תימן, הקנאה, חוסר הפרגון והמחיר שהמוסלמים עדיין חייבים ליהודי תימן, על הגדוד ששלחו לכיבוש אירן שאלה תקפו את כול האזורים השמיים, את העניין ש-62% מהפלשתינאים הם טורקים, ישמעאלים צפוניים, שהתעללו ביהודי תימן ופלשו כמו האירנים לאזור לא להם, מעבר לרכס עסיר שמסתיים בסוריה, יש לך חוסר בידע והבאתי ממש נקודות מועטות, של עדה אחת, יש לך הרבה להשלים, לפני שאתה מחווה דעה.

  • תודה על המאמר החשוב כל כך
    Veri //

    תודה על המאמר החשוב כל כך ומצטרף עם כל הלב לקריאה לפתור את העניין הזה עד תומו, תודה לאל שישנם היום בדיקות DNA וגם אני ממליץ מאוד לקרובים של כאלו שנעלמו או שנאמר להם שילדיהם
    "מתו" לכאורה לתרום דגימת רוק למאגר כמו 23andme.com וליתר ביטחון גם להשאיר דגימת DNA שמורה בבית לדורות הבאים בתור גיבוי…

    גם לי יש עניין אישי בנושא אף על פי שאני לא תימני אלא דווקא בעל חזות אשכנזית למהדרין, במקרה לגמרי מצאתי בזמנו שאימי ? (שנפטרה בנתיים) לא יודעת פרטים בסיסים שלי כמו שעת לידה וכו'.
    זאת ועוד – כאשר הזדמן לי להיות בארכיב של בית החולים שבו נולדתי (לפחות לפי מה שנאמר לי) ומצאתי שאין שום רישום לגבי – לא רישום לידה ולא שום רישום אחר.

    אף על פי שאני חושב באופן שקול ויכול למצוא הסברים הגיוניים משלי לנושא (שיכחה, רישום לידות רשלני וכו') הרי שהפסקתי עם החשיבה הלוגית לכאורה הזו כשמצאתי עוד פרטים נוספים שלא כל כך תואמים את מה שחשבתי תמיד שאני יודע כביכול על ההיסטוריה המשפחתית שלי, באמת אין לי מושג ברור גם כיום לגבי הנושא האישי שלי אך אוכל להעיד שבעבר חשבתי שכל הנושא (של הילדים התמניים) כמופרך מעיקרו או לפחות מוגזם מעל כל פרופורציה ואילו כיום אני בטוח שהם ואחרים צודקים והנושא הוא אמת לאמיתה.

    ואסיים בנימה אישית: לאילו שהיו שותפים לחטיפת ילדים מהוריהם ולו שותפים שבשתיקה בלבד – מה קיבינימט חשבתם שאתם עושים? שהעסק יעבור ככה סתם? יישכח?? אז זהו שלא.
    יש כיום DNA, יש אינטרנט ויש כאלו שאף פעם לא יוותרו.

  • פוקסי //

    תודה על התגובה אזיאת …….

    נאלצתי להגיב על תגובתך האחרונה , כאן , הואיל ומשום מה , אין לי כניסה בגוף הטקסט על תגובתך האחרונה כאמור .

    טוב , ברור שאין שום שמץ של תקפות לוגית בתגובה שלך המכוננת , וגם באילו המאוחרות , כולל האחרונה .

    באשר , לא הוכחת כהוא זה , מה פשר הסתירה . רק הבאת אנלוגיה , שאין לה שום קשר !! האם בכך הבהרת הסתירה , ממש לא !!

    אם היית טוען כדרך משל , שהכוונות הסובייקטיביות של המבצעים ( ילדי תימן ) היו טובות , ולכן לא הבינו לכאורה הפסול במעשיהם , וממילא לא טרחו בגין כך לטשטש ראיות , אזי :

    היה הדבר מהווה ביאור לכאורה לסתירה .

    זה מה שעשית ? לא מנייה ולא מקציתה !! שום כלום !! כל מה שעשית , זה לנסות לגרום לי להיקש אוטומטי בין המעשה הנאצי לבין החטיפות המדוברות .

    אבל , אלך איתך אפילו עד הנאצים אם התעקשת כבר .

    לגבי הנאצים ומעשי השמד שלהם , הרי שהיקף האירועים , החריגה האכזרית או האקסטנציה האכזרית של הרוע , העדויות החיות , הכתובות , ובכלל הראיות , לא משאירות מקום לספק לכאורה . ואילו בעיניננו , כל האירועים , יכולים , תיאורטית , להיות מוסברים על ידי זרימה טבעית ושוטפת של אירועים בנסיבות הענין . משמע , בוקה ומבולקה כדרך משל , וזאת בהעדר חוקי אימוץ ברורים וסדורים ( שוב , כדרך משל , שכן אין אני מצוי ברזי הדבר ) .

    משמע – על אירועי השמד של הנאצים , יש ראיות חותכות וחד משמעיות ,ואילו לגבי חטיפת ילדי תימן , רבים הם החולקים , מן הסתם בהעדר ראיות חד משמעיות וברורות , לכל אדם , ומכל זוית התבוננות ( אכן , ישנה התפלגות או רציו הפוך אפילו, בין עוצמת המחלוקת לבין דיות הראיות ).

    ואילו לגבי השואה , מעטים יחסית הם החולקים , ואפילו אחמד טיבי , שאינו ציוני נלהב בלשון המעטה ועוד חבר כנסת ערבי שאיני זוכר כרגע שמו , הביעו שאט נפש עמוקה במעמדי זיכרון ובביקור ביד ושם .

    ואפילו רוחאני ככה לפינאלה ………

    ואידך זיל גמור …………

    תודה ……

  • לפוקסי, יש לך כמה טעויות שנובעות מחוסר הבנה שלך, את תרבות המזרח המקומית
    רובי //

    דבר ראשון, אף אחד לא מתווכח על השמדת 6 מיליון יהודים, רבים מהם בגז, אני מאמין שנרצחו קרוב ל-7 מיליון יהודים באזורים של מזרח אירופה ע"י הנאצים, ממחקרים שקראתי, אבל שם העדויות יותר חלשות, ולא ספרו את הקורבנות שם.
    זה מזכיר טיפה, ואני לא משווה, כמובן אין דימיון, אבל מזכיר את היחס השקוף ליהודי תימן, אף אחד לא שם עליהם בכלל, לא מבחינת רישום או ביורוקרטיה בכלל, בצורת מחשבה, כי "מי הם בכלל", או "מה היה להם בתימן" וזה כמובן הכללה ומטעה, במיוחד במדינה עם היסטוריה הכי עתיקה כמעט שקיימת, כמו תימן.
    * בנוגע לאחמד טיבי, אתה טועה, דווקא הוא יוצר השוואה, עדינה יותר מד"ר זחאלקה אבל עדיין, ברמיזה צינית ביותר, בין קורבנות השואה ל"נכבה".
    * רוחאני, טען בציניות כול כל טיפוסית ביחסם של האירנים לישראל, שהוא איננו היסטוריון, אבל זה לא הפריע לו לתאר את זוועות ארה"ב ביפנים וכדומה, צביעות ולהוסיף שהוא לא אמר "שואה", אלא רצח עם שכלל גם רציחות של עמים אחרים, וגם בכוונה הוא לא הזכיר את המספר 6 מיליון שנרצחו, שזה המינימום וכבר ידוע שכיום בטוח נרצחו יותר מ-6 מיליון, יהודי אירופה, בחולשתם אחרי שהאירופאים ריסקו את תרבותם ושדדו אותם ובהערצתם עד היום את האמא היפה האירופאית הרצחנית שלהם, וזה לא אשמתם אלא אשמת שטיפת המוח האירופאית, עיגלו את המספר למטה, השאלה והמחלוקת, כמה יותר? הרוב מדבר בטווח של מאות אלפים ויש שמגיעים למספר 7 מיליון קורבנות זוועה שהעולם מעולם לא ידע אותה, זה לא רצח עם, זה תהליך מודרני תעשייתי שיטתי, של השמדת גזע שלם

    • פוקסי //

      רובי , תודה על התגובה ……

      אני מציע רובי , שתעזוב לעת הזו את ההבנה שלי את המזרחיים וכו…… ( אגב , למען "הגילוי הנאות ", אני עצמי " מרוקאי טהור גזע ", וחי בארץ מזה עשרות שנים , חוקר היטב לפני ולפנים המנטליות , אבל זה ככה בשביל העקיצה , בקטנה ) .

      אכן אתה אומר , שבעיקרון לא מתווכחים על השמדת היהודים בשואה , זה בדיוק מה שגרסתי , להבדיל מחטיפות ילדי תימן , מה הבעיה בדיוק אם כך ?

      אני כלל לא איזכרתי ולא גרסתי ולא טענתי כלום , לגבי " יחס שקוף " ליהודי תימן , לא קולט אותך !!!

      אחמד טיבי יוצר השוואה ? לא טענתי אחרת , וממילא עם שום נכבה . טענתי רק , שהוא , מכיר בשואה וזוועותיה בכללי , למרות היותו , בלשון המעטה כלל לא ציוני נלהב .

      רוחאני , הרי רשמתי בציניות , בהפרזה , בשביל " הפינאלה " , אין צורך לרדת לכל מיני דקויות , אלא עשיתי זאת , בסך הכל להביע , על דרך ההפרזה והציניות :

      שלהכחיש שואה , זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט ( כה גורף הדבר ) והאיראנים אפילו , נפל להם האסימון בסוף .

      קצת דיסיפלינה , קצת ארגון ……..

      תודה

  • תודה,
    תמי //

    על המאמר הבהיר והמושקע.
    לכל מקום שבו ניסיתי לברר על דודתי נתקלתי בחומות שתיקה.
    אבל אסור לוותר

  • מרוקאי טהור מה? עצם הביטוי הופך אותך לבעל נטייה לחשיבה מערבית
    רובי //

    אם היית, מבין מבחינה סוציולוגית עמוקה ולא פולקלוריסטית אולי, הייתי מבחין בין עדתך ליהודי תימן, וזה לא משנה שאתה מגרבי, כי למרוקאים עצמם יש הבדל בינהם, בין "הדרום צרפתים" ל"אטלסיים" ובטח ליהודי תימן, רק חשיבה מתנשאת ושטחית, מכלילה את כול עדות המזרח ביחד, בנוסף לעדה המרוקאית שהיא מגראבית, קרי מערבית ובעלת היסטוריה שונה בתכלית מיהודי חצי האי הערבי, כנראה שלא הבנת את דבריי לגבי "יחס שקוף", הכוונה הייתה שכמו שהיה יחס יותר "שקוף" לקורבנות של מזרח אירופה, קרי חוסר בביוקרטיה ומסמכים, כך היה היחס הגזעני ליהודי תימן, בגלל זה יש יותר עדויות אישיות שהם לא פחותות ממסמכים שאתה מסתמך עליהם ובכול מקרה ישנם מסמכים שמוכיחים ללא ספק, שילדים נעלמו מהוריהם ואף חלקם נמצא בחו"ל

  • סיפור משפחתי זהה לזה
    ישראלה //

    סבתא שלי הגיעה עם סבא ומשפחה ענפה כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת. כשנולדו התאומים, אחרי שהמשפחה עברה מירושלים לתל-אביב, כבר היה הבית מלא בשמחה. בן ובת נולדו, לבנים, בהירים, עם עיניים בהירות כמו רוב בני ביתם, נוספו לבית המשפחה הפרסיה והאוהבת.
    אבל ה"אחות" שהגיעה לביתם לביקור טענה שסבתא צריכה עזרה והם יוכלו לעזור וביקשה לקחת את התינוקת הקטנה. סבתא הססה והאחות דחפה, סבתא התלבטה והרי, סוף סוף יש מישהו שמציע עזרה ומצד שני, היא לא באמת רוצה לתת את הפעוטות שלה לאף אחד, הרי בעצמה טיפלה בכל אחד מילדיה, בכל אחד מאחייניה…
    אחת הדודות, אז בסך הכל נערה, שראתה שהאחות נוטלת את אחותה הקטנה מידי האם, חשבה לרגע ואמרה לסבתא, "אנחנו רק ארבע בנות ויש כבר שמונה בנים. תני לה לטפל ביאיר, ואני מבטיחה שאעזור יותר עם התינוקת".

    עברו כמה ימים, כי בכל זאת, קשה ליולדת טריה לטפל בילדיה בבית ולנסוע לביקורי בית חולים, ואז כשסבתא ביקשה לבקר את התינוק הפעוט שנאמר עליו שהיה יפיפה, מלא ובריא כשנלקח, כבר הודיעה האחות שיאיר נפטר.
    האחים והאחיות וההורים, לא האמינו בכלל לתשובה הזו של המוסד, הם ניסו למצוא את יאיר, לאתר קבר ולא מצאו ולא קיבלו תשובה.
    התינוק יאיר נעלם.
    יאיר יהיה היום גבר בן 66, הוא נולד במאי 1947. לבן עור, אולי בהיר עיניים. האחים שלו לא הפסיקו לדבר עליו ובפרוייקט שורשים שהכינה אחת מבנות המשפחה הוא מופיע בתור הילד שנגנב מאיתנו.
    הסיפור שלך העלה בי חלחלה – לחשוב שהעבירו אותם למשפחות אחרות, או לוויצ'ו כדי שיעמדו בתור לאימוץ.
    אם ידוע לך איך אפשר לנסות להגיע אליו, תשמח מאד את כל צאצאי סבתא וסבא שלי.

  • כל הכבוד
    דליה //

    כל הכבוד על כתבה מצויינת. דליה,אחות לאחות שמעולם לא ראיתי.

  • תודה תודה תודה על המאמר. איך לא ידעתי?
    תשובה //

    "מדינה מתוקנת" אנחנו, אה?

  • אחותי נעמי שנעלמה .בין ילדי תימן.
    זינר נחמיה //

    בס"ד
    היתה לי אחות בשם נעמי זינר .שאושפזה בבית החולים בהר הצופים ,כי היתה חולה ,אבי ז,ל שהגיע לבקר את הילדה נתבשר על ידי הרופאים כי היא נפטרה .אבי ביקש לראות את הגופה ואו לקבל תעודת פטירה כמובן שהתעלמו מבקשתו בכל מיני תירוצים .והוא חזר בלעדיה הביתה. אני רוצה להעז ולאמר כי לדעתי לכל נושא ילדי תימן החטופים ברור לי שלכל "גדולי האומה" שכביכול היו בזמנו חברי כנסת או קצת לפני הינם שותפים מלאים לכל השערוריה הזו. רובם אולי כבר אינם בחיים אך ישנו איש אחד . מספר אחד במדינה שאני משוכנע כי הוא מכיר את הפרשה לפרטיה ומתעלם מהכל . אולי כשהוא ילך לעולמו אזי תיחשף הפרשה בצורה ברורה ,אך כבר יהא זה מאוחר מדי. כי הוא ילך עם הרבה סודות שרק הוא יודע אותם .וכבר לא יהיה את מי להאשים ולהעמיד לדין.
    אני מתבייש במדינה כזאת שאלו בוניה מחד ומהרסיה מאידך. אני בז להם.

    בכבור רב זינר נחמיה . 0547606649.

  • הדיכוטומיה של היחס לחטיפת ילדי תימן
    ג. אביבי //

    עוד טרם ימי פרשת הרב משולם והשתקתו ע"י הממסד, ערכתי משאל בקרב תימנים מאלה שהגיעו ארצה בין 49 ל 52. כולם אנשים ישרים ונורמטיביים. לכולם היו סיפורים דומים על חטיפת קרוב/בן משפחה, שכן במעברה שבנותיו נחטפו ונעלמו, אישה שאושפזה בכפייה ונותחה, ללא כל צורך רפואי, ע"י רופאים מתלמדים מספר פעמים עד שנפחה את נשמתה, על דוד שנאבק נגד מי שניסו לחטוף את בנו הפעוט שנורה ע"י המשטרה וכו'. מדובר בעשרות רבות מאזור המרכז, רובם לא הכירו זה את זה.
    כעת יש שתי אפשרויות:
    א. להאמין לממסד ולמשת"פיו בתקשורת ולוועדות "החקירה" – כלומר להאמין שלא נחטפו אלף תינוקות אלא היו מעט מקרים חריגים.
    ב. להאמין לתימנים ולהסיק שבחסות הממסד המפא"יניקי ובידיעת ראשיו, נחטפו מאות ואולי אלפי תינוקות מזרחים, רובם תימנים.
    אני מכיר מקרוב רבים מהתימנים כולל אלה שהגיעו ארצה באותן שנים. מדובר באנשים ישרים, חרוצים נבונים ובעיקר נורמטיביים המתרחקים מכל שערורייה והסתבכות. ברור לי שרק אפשרות א סבירה.
    לאור העדויות האלה ולאור המאמרים שפורסמו כאן, מי שמאמין באפשרות א, בהכרח מקבל שרוב התימנים (לפחות מהעליה של 49 – 52) הם שקרנים בדיינים שהתארגנו בחשאי לשם סחיטת טובין/הטבות מהמדינה. או שהוא מחשיב אותם לסכיזופרנים פרנואידים עם אותה הזיה בדיוק. כל זה כשמדובר באנשים כנים.
    סביר לא פחות שמדובר במי שמבינים שהיה כאן פשע גזעני נגד המונים, אבל מחליטים לסנגר על הפשעים האלה. לאלה (סמולן ודומיו ובעיקר בתשקורת הציונית) אין שום זכות מוסרית לגנות את השמדת ששת המיליונים בשואה – הם נמצאים בדיוק בצד של מכחישי השואה באירופה ובארה"ב.

    • תיקון טעות
      ג. אביבי //

      צ"ל: "…ברור לי שרק אפשרות ב סבירה." – כלומר החטיפות האכזריות אכן אירעו במאותיהן ובאלפיהן.

  • אינני מאמין.

    הראשון. במאמר אין שום קישורים למקורות מהימניים שרק מיעוט אימוצים היו חוקיים.
    השני. במאמר נכתב: "אך פרשת חטיפתם של ילדי תימן מזרח ובלקן – פשע אתני מובהק…". המילים האלה אי-מובנות לגמרי, ובכלל אין אימותן במקורות מהימניים.

    • הפשע- שכמעט היה מושלם
      מגי //

      אחת הסיבות להתעוררות נושא ילדי תימן החטופים היתה צווי גיוס שנשלחו למשפחות הילדים. א. היה רישום מדויק ולא בלאגן . ב. לא שולחים צווי גיוס למתים… ג. חמותי מספרת שוב ושוב על מה שקרה במחנה העולים ועל היעלמות תינוקות, ועל הצלת ילדים מחטיפה על ידי אחיות שאולי כלל לא היו אחיות אלא סוכנות בשירות פושעים שגזלו ילדים ממשפחתם.

      אני מכירה מיקרה של קרובת משפחה של בעלי \ שבעלה נפטר מדום לב. היא היתה בהריון עם שני בנים תאומים. היא הופנתה לטיפול בבי"ח תל השומר. לאחר הלידה ראתה את שני הבנים. לאחר יום סיפרו לה שאחד התאומים נפטר.

      למרות האסון שפקד אותה הטילו אותה לאסון חדש. במקום ילד, נתנו למשפחה תינוקת לקבורה. הפושעים חשבו לתומם שהמשפחה תקבל את הגןפה ותקבור אותה מבלי לבדוק. אלא שהם לא ידעו שיש הלכה לבצע טכס מסוים בבן. כך נתגלתה התרמית, ובעצם הילד החי נגנב מאימו ובמקומו היא קיבלה גופת תינוקת שמתה כנראה באותו יום או לפני כן. כולנו היינו בהלם והאם היתה באבל כפול ומכופל. אציין כי ליולדת ניתנה כל התמיכה החמה בהמשפחה. הסיפור הזה לא אירע בשנות החמישים אלא בשנת 1978, שנה בה נולד גם בני שלשה חודשים לפני לידת התאומים.

      היגיע הזמן לדרוש שינוי חוק האימוץ המאפשר אימוץ ילדים ללא הסכמת הוריהם. במקרה של פשע- אין ספק שגם המסמכים המעידים על זהותו של הילד – מזויפים, כבר בשלב בית החולים.

      כל הפושעים משלמים על פשעיהם- אם במחלות אם במוות פתאומי, ואם בייסורים על מה שעוללו. ויש בית דין צדק בשמיים שם ישלמו כל אלה שידם היתה במעל.
      על מכירת יוסף שילם עם ישראל מחיר גדול. ומה על אלפי מכירות יוסף שפושעים זדים ביצעו בימינו? ימיהם בגיהנם יהיו רבים , למרק עוונותיהם.

  • תודה גדולה לשלומי חתוכה.... רצוף סרטון.

    מוזמנים לצפות בסרטון…. ראשון בסדרה,…

    https://www.youtube.com/watch?v=7XsFEzrQpv8

  • שלומי...
    שרון דרשן //

    כתבה מרתקת ביותר המציפה נושא, שפעולות רבות נעשו על מנת להשתיקו ולטאטא אותו מתחת לשטיח.

    שאפו!!!

    וסבתא שלך בטוח היתה גאה בך על כך.

    שרון

  • אנטישמיות, יהודנראט במיטבו
    ניצול שואה תימני //

    דודה שלי לא ניצלה…
    לזכור ולא לשכוח..

    האנטשימיים צריכים להבין שזה יחזור אליהם כבומרנג

  • מזעזע
    עמית //

    גם אחותו של אבי נחטפה, קראו לה מרים, ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלה.
    כמו כן לדודו ודודתו של אבי שיזכו לחיים טובים וארוכים חטפו 2 ילדים, בן ובת

  • נואלה //

    אני מחפשת אחר אח שנעלם בשנות החמישים מבית חולים רמב"ם כשאבא בא לשחרר את אשתו שנפטרה אחרי הלידה הם מסרו לו את האשא ונאמר לו שהתינוק מת והם קברו אותו .והיה עדים שהעידו שהתינוק שנולד חי רק האמא נפטרה ממחלת לת . אשמח לקבל עזרה 0544331460

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה - חדשות רווחה

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | חדשות רווחה – משרד הרווחה והשירותים החברתיים

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | Social News

  • שלומי- מאמר מצוין.
    שירה //

    חוטפים ילדים, אחר כך משתיקים את זה, ואז מתנקלים, ואפילו רוצחים, כל מי שמנסה לפתוח את הפרשה, ומאיים יותר מידי על הממסד.
    הרב עוזי משולם שילם בחייו, וכך גם לפחות שניים מהחסידים שלו, שנרצחו על ידי המשטרה.
    אמנם עוזי משולם לא נהרג אז, אך הוא יצא מהכלא (שהיה בו בלי סיבה) חולה ופצוע.

    רצחו ירשו, ובלי רגשות אשמה אפילו.

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | Social News - מגזין לענייני רווחה

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | המכון לעבודה סוציאלית

  • רותם //

    שלום רב,
    גם דודתי נחטפה לפני 64 שנים.
    האם ידוע לך על דרך לאיתור של החטופים בצורה יעילה?

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה - חדשות רווחה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

  • Pingback: הערות אחדות בשולי פרשת ילדי תימן הנעלמים, שעלתה שוב לכותרות עם מותו של עוזי משולם: | אלמוג בהר

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה - חדשות רווחה

  • שלומי חתוכה- אנא צור עימי קשר
    אשר שקד (שדדי) //

    שלומי שלום,

    שמי אשר ואני מקבש לשוחח אתך בנושא זה בתור מי שחווה את זה ממקור ראשון.(אח נעדר).

    תודה רבה,

    0545791482

    אשר.

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | חטיפת ילדי תימן בלקן ומזרח

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים, שלומי חתוכה | חטיפת ילדי תימן בלקן ומזרח

  • Pingback: פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים – מאמר מאת שלומי חתוכה | המכון לעבודה סוציאלית

הצטרפו לדיון

 

המייל היומי

הקלידו דוא"ל לקבלת עדכון יומי
אודות מאמרים
מי אנחנו כלכלה פוליטיקה חוץ
סדר יום חברה תרבות וידאו
צרו קשר חינוך מזרחיות סביבה
תרמו לנו תקשורת מגדר דף הבית