"אהבנו אותו," אמר לי אבא ונאנח

כיצד תרם הרב עובדיה בכוונה ושלא בכוונה לבלימת ה"השתכנזות", לאהבת הלימודים, ולחיזוק המעמד הבינוני המזרחי? הרהורים, גם מבית אבא, לאחר מותו
נסים ליאון

אתמול, היום הראשון לאבל על פטירתו של הרב עובדיה, ישבתי לאכול צהריים עם הורי. מהר מאוד התגלגלה השיחה אל פטירתו של הרב ולוויית ההמונים, רחובות נהר האדם שגדשו את ירושלים. אבי, אדם מבוגר מאוד, תיאר בפני איך בשנות צעירותו, שנות החמישים, היה הולך עם אביו לשמוע את שיעורי ההלכה של חכם עובדיה יוסף בשכונת פלורנטין. רושם השיעורים נחקק בזיכרונו. המשלים, הסיפורים, הצחוק, החביבות. ולצד זה ההתאספות במקום אחד של בעלי מלאכה, פועלים, סוחרים, שבאו לשמוע את השיעור שנמסר בקביעות אחרי יום עבודתם. "אהבנו אותו," אמר לי אבא ונאנח. נראה לי שזה היה הרגע בו הבנתי. הבנתי שהרב עובדיה יוסף היה בעצם הרב של סבא שלי, של אבא שלי, של אחי ובמידה רבה של ילדיו הגדולים ונכדיו, שזכו להכיר ולשמוע על "הרב עובדיה" – רב שהיה למושג. חמישה דורות של רבנות, חמישה דורות של חסות דתית בצלו של מי שנתפס בעיניהם כספר תורה מהלך, של מי שהיה לאייקון תורני, שאם היית רוצה לקנטר מישהו ולומר לו שלא יפסוק לך הלכות, אז היית אומר לו: "מה נעשית לי פתאום הרב עובדיה?"

כעת נותקה השלשלת. ילדיי הקטנים כבר ישמעו על הרב עובדיה רק מסיפורים ומתמונות, מהזיכרון ולא מהחיים.

רבות נכתב ועוד ייכתב על מפעלו הדתי והפוליטי של הרב עובדיה יוסף. הדיון בחיבוריו ובפסיקותיו כמו גם במהלכיה של תנועתו עוד יפרנסו בוודאי כמה וכמה עבודות דוקטורט וספרים מוערים ולא מוערים. אני רוצה במאמר הקצר הזה להתייחס לשלוש נקודות שלטעמי קשורות ברב עובדיה ובמפעלו התורני והפוליטי, אך זוכות למעט תשומת לב.

הרב עובדיה יוסף. כעת נותקה השלשלת. ילדיי הקטנים כבר ישמעו על הרב עובדיה רק מסיפורים ומתמונות, מהזיכרון ולא מהחיים. צילום: יונתן מיכאל, cc-by-sa
הרב עובדיה יוסף. כעת נותקה השלשלת. ילדיי הקטנים כבר ישמעו על הרב עובדיה רק מסיפורים ומתמונות, מהזיכרון ולא מהחיים. צילום: יונתן מיכאל, cc-by-sa

בלימת ההשתכנזות – רבים רואים בש"ס ובחרדים המזרחים יציר כפיהם של החרדים האשכנזים. מתחרדים וחוזרים בתשובה בדרך החרדית מכונים לא אחת "משתכנזים". המעורבות של החרדים האשכנזים בהקמת ש"ס היא בגדר עובדה היסטורית. אך עובדת היותה מקור להשתכנזות אינה מדויקת כלל ועיקר. במידה רבה הרב עובדיה אחראי לבלימה של תהליך ההשתכנזות של מזרחים בחברה הדתית והחרדית. הוא עשה זאת באמצעות מפעלו ההלכתי הקנוני שנתן בידי שומרי מצוות ומסורת ממוצא מזרחי בישראל ובעולם כלים של זהות הלכתית ספרדית-מזרחית ברורה, ובאמצעות הוצאה לאור מחדש של סידורי תפילה בנוסחאות "ספרדים ועדות המזרח". אלה ניסו לעשות סדר, לשיטתו, בעולם העדתי המגוון והמרובה שראה לפניו. נכון, המפעלים הללו עוררו התנגדות מצד קבוצות עדתיות שונות, אך אלה רק חשפו את סדר היום של המפעל שלו – הפיכת המילה הכתובה לגורם מנחה בחיים הדתיים של מזרחים.

התוצאה הייתה רנסנס של ממש שבא לידי ביטוי באיסוף מנהגים, תפילות, הלכות ומסורות של הקהילות העדתיות השונות, ובהעלאתם על הכתב.

אהבת הלימודים – באופן ישיר, הרב עובדיה שימש ועוד ישמש מודל לחיקוי מעצם היותו בן עניים שעלה לגדולה. מפעם לפעם הסביר לציבור שלו כי הוא עשה זאת לא באמצעות הכוח הפוליטי אלא באמצעות לימודיו. אלה סייעו לו בסופו של דבר לקנות גם כוח פוליטי. הלקח ברור: הרב עובדיה הורה לציבור שלו כי הדרך מהפריפריה אל המרכז אינה עוברת דרך תנועות מחאה שמהן הוא נרתע, אלא בעיקר דרך ספסל הלימודים, בבחינת "תשקיע – תגיע". לשיטתו של הרב עובדיה ההשקעה הרצויה עברה דרך לימוד התורה במסגרות של ישיבה מסורתית. אך במידה רבה גישה זו הורתה על לימודים בכלל ואלה הגבוהים בפרט כיעד שבאמצעותו יכול הנוער המזרחי בפריפריה לרכוש כלים לניידות חברתית במציאות הישראלית. מאבקו של הרב עובדיה על גיוס תלמידים מזרחים לעולם הישיבות הוא לכאורה רחוק כרחוק מזרח ממערב מהמאבק של ראשי ציבור בפריפריה הישראלית על הקמתם של מוסדות חינוך אקדמיים איכותיים, אך במידה רבה המדובר במאבק דומה ומשותף הרואה בלימודים ובהשקעה בהם מסלול בלעדי להעצמת האדם.

אולי אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תמיכתו של הרב עובדיה במכללה האקדמית החרדית של בתו, עדינה בר שלום. אולם קשה היום להבין את ההוראה הזו – לימודים מעל הכול, שכן המציאות השתנתה ועמה דימוייה. היום בכדי לעבור מהפריפריה למרכז אתה זקוק לשעות מסך בערוץ 2 ולא לשעות קריאה ושינון.

הרחבת המעמד הבינוני – שנים רבות המחקר הביקורתי בחברה הישראלית ראה בש"ס גורם המצליח לווסת את המחאה החברתית של המזרחים. יש בטיעון הזה לא מעט ובוודאי עוד ייאמרו דברים נוספים על כך בעתיד. אך מצד שני אין להתעלם ממה שזכה לכינוי ש"סופוביה בסוף שנות התשעים – הפחד מש"ס. דומה כי המרכז הישראלי הוותיק היה מוכן לראות בש"ס גורם נוכח כל עוד לא צבר תאוצה והתרחב. בשלב כלשהו הפכה ש"ס מגורם הנתפס מייצב ומווסת החיוני לשליטה בשסע בין מזרחים לאשכנזים בישראל לגורם מתסיס המכניס חוסר יציבות במערכת. אינני יודע היכן להציב את הרגע הזה – האם היה זה רגע עליית נתניהו לשלטון ב-1996 וחצייתה המהירה של ש"ס את הקווים משמאל לימין, או שמא מהלך המחאה האישי של אריה דרעי – "אני מאשים" – שסייע לש"ס ב-1999 להשיג 17 מנדטים, הישג יוצא דופן לכל הדעות למפלגה סקטוריאלית.

בכל מקרה, נדמה כי למרכז הישראלי הוותיק הלך והתחוור שללא הנגשת ההשכלה הגבוהה לפריפריה ולמזרחים, המרכז הישראלי יאבד את כוחו לפונדמנטליזם הדתי בנוסח ש"ס. אימת המזרח התערבבה באימה מפני הכוח החרדי והייתה לקרב הבלימה של המרכז הישראלי על דיוקנה של החברה. הייתה בכך אולי התרומה המשמעותית ביותר של ש"ס, שלא ברצונה וברצון מנהיגיה, לחיזוק המעמד הבינוני המזרחי.

נסים ליאון מלמד במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. ספרו המשותף עם ד"ר אורי כהן מאוניברסיטת תל אביב, "מרכז תנועת חרות והמזרחים: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית", יצא לאור ב-2011 בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה

עוד בנושא:

עיני רבותינו אינן מושפלות | אלי ברקת

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    מי שעודד באופן חסר תקדים אימוץ של דפוסים חרדים מזרח-אירופאיים בקרב מזרחים בלם השתכנזות? אולי השפה והפסיקות של עובדיה יוסף היו ספרדיות, אך הדרך הייתה כל כולה אשכנזית. פועלו של עובדיה יוסף היה ריאקציה להתנשאות ולדחייה שספרדים קיבלו כשהם ניסו להיכנס להשתלב בעולם הישיבות החרדי, זה נכון. אך הריאקציה לא הייתה הריאקציה הנכונה – חזרה לדרך הספרדית – אלא דווקא אימוץ הדרכים החרדיות-אשכנזיות במלואן תוך בניית העתק "ספרדי" של עולם הישיבות החרדי האשכנזי. נטישת המסורתיות הפתוחה על ידי רבים כל כך בציבור הספרדי לטובת חרדיזציה, זה אולי אחד התהליכים הטרגיים והעצובים בתולדותיה של ישראל. בתחומים רבים המזרחים בישראל התמערבו, התחום היחידי שבו ספרדים רבים -השתכנזו- זה התחום הדתי, ולרב עובדיה היה חלק חשוב בכך.

    בנוסף לזה, הצורה שבה אתה פוטר את הרב עובדיה מהמאבק שלו במנהגים העדתיים היא עצובה. כמו שפרופ' צבי זוהר כתב, הרב עובדיה יוסף הוביל "כור היתוך" חסר תקדים. סוציולוגים רבים ידעו לעמוד על ההשלכות הקשות של כור ההיתוך הישראלי, משום מה אף אחד לא טרח לבחון את ההשלכות של כור ההיתוך של עובדיה יוסף, למרות שהן לא היו פחות קשות. כור ההיתוך הישראלי אולי הוביל לחילון, אבל זה הרי ברור שתמיד יישארו דתיים שישאירו בחיים מסורות עתיקות שעברו מדור לדור. כור ההיתוך של עובדיה יוסף ניסה שגם אותן מסורות קהילתיות יימחקו לטובת מסורת ארצישראלית אחת.

    עובדיה יוסף הוביל מלחמת חורמה ב"מסורת בית אב" של כל קהילות ישראל הספרדיות, ולשם כך הפעיל טרור מילולי ולא מילולי. את הנשים היהודיות במרוקו הוא כינה "דלת העם" ו"בהמות", את יוצאי כורדיסטן הוא כינה אנאלפבתים, את הרבנים של יוצאי תימן הוא ביזה, וכל זה בשביל לכפות על כל אחת מהקהילות לנסות לעזוב את מסורותיה בנות מאות השנים. אני באמת לא מצליח להבין איך זה שהשמאל המזרחי מאמץ אותו לאחר מותו.

  2. דןש

    הכתבה "מזכה" את האשכנזים מבלימת דרכם של המזרחיים. היא מצביעה בפירוש על האחראי לאי/מניעת שילובם של המזרחיים.
    אזרחי מדינת ישראל התקבצו מכל רחבי תבל והביאו איתם מסורות שונות ומנהגים שונים. נוסטלגיה ושמורו של העבר היא בריאה אבל חייבת להיות נחלת הכל. כאן בארץ אנחנו חייבים להיות עם אחד וליצר מסורת משותפת לכל. ההפרדה בין אשכנזים (או הפחד מהשתכנזות) למזרחיים (ספרדים), המעודדת ע"י הדת (רבננות ספרדית ואשכנזית) מביאה לקיטוב וליצירת "עמים" שונים. אינני חושב שהשבחים לרב עובדיה בנושא זה הם ראויים.
    עם כל הכבוד לההעמקה בלימודי תורה – זה עדין אינו יוצר מסה קריטית להשתלבות בפיתוח הארץ ובקידום המדע. תמיכתו של הרב עובדיה במכללה האקדמית החרדית של בתו, עדינה בר שלום, מבורכת. אבל היא טיפה בים הגדול. מניעת האפשרות מחסידיו ל"מלא" את האוניברסיטאות ולתפוס את מקומם במדע ובתעשיהמ – איננה לזכותו.
    בכלל הכנוי למזרחיים, שפרצו דרך והתקדמו בכוון האזרחי הכללי כמשתכנזים
    פוגע ומפחית את ערכם של אלו שנותרו במזרחיותם.

  3. עמי אשר

    מיליון איש הלכו אחריו, אולי גם כמה נשים, והוא לא הביא את השלום. למעשה, עד עכשיו לא ברור לי מה בדיוק הוא הביא, חוץ משינוי במאזן הכוחות הבין-עדתי בקרב קהילה של עובדי אלילים משיחיים, שהתבטא בעיקר בחלוקה מחדש של משאבי הפרזיטיות

  4. יואש

    כישראלי חילוני אני חש בהחמצה הגדולה של הרב עובדיה יוסף כמנהיג הגדול, המשפיע והמוביל של הספרדים האורתודוקסיים והמסורתיים.
    מחד, הוא הצליח לנגוס בשליטה האשכנזית החרדית, בפסיקותיה, ובעולם הכלכלי המסועף והמקושר לשלטון הפוליטי שבנתה, כדי לפרנס את עולם בני הישיבות שאינם עובדים לפרנסתם. מאידך,הוא בנה כח פוליטי משמעותי ומשפיע, אך לא הצליח למנף את השפעתו ולהרחיבה כדי להניע התקדמות חברתית ומודרניזציה של העולם הספרדי החרדי.
    הוא חי בתחושת נחיתות כלשהיא כלפי האשכנזים החרדים שהעבירו לו תחושת זלזול מסוים על חכמתו וגדולתו והיותו "לא משלנו".
    המושג שהנחיל לש"ס :"החזרת עטרה ליושנה" הוא ביסודו מושג נוסטלגי המשמר סגירות, לכידות עדתית, העדר קידמה, התעלמות מהתפתחות המדע והטכנולוגיה ודגש על "עולם בני תורה" שלומדים ואינם עובדים ופרנסתם נופלת על כתפי הציבור שאינו דתי.
    החמצתו הגדולה ביותר מנקודת ראותי, היא העדר האומץ האישי והפוליטי להוביל חידושים בפסיקה הדתית המאובנת, לפרוץ את גדרות ההדרה,ההזרה, הגזענות המובנית בדת, והחזקת בני הישיבות כיצורים מעולם עבר, שאינם מחוברים להוויה של כלל העם בישראל מבחינת תפיסתם את ייעודם.
    דווקא הספרדים שהיו המתונים והמשתלבים במערכות חברתיות בהן חיו ופעלו, הפכו בישראל בעל כרחם ל"חקיינים" לקיצוניות חרדית אשכנזית שביזתה אותם וחייבה אותם לפתח מלחמת עמידה על מעמדם הדתי.
    הכוח העצום שעמד לרב עובדיה כמנהיג ש"ס בוזבז מבלי להביא את התיקון שהיה מביא את הציבור של הרב למעלות של הישגים שיכלו לשנות את פניה של ישראל דהיום ולעשותה חכמה יותר, הומנית יותר, עובדת, לומדת ומתפתחת כמדינה דמוקרטית מודרנית ולא אוטוקרטית נשרכת מאחור.

    1. מיקה

      חחח
      הרב עובדיה בהחלט לא חי בתחושת נחיתות מול הממסד האשכנזי החרדי. שאדם כל כך גדול בתורה יחוש נחות? מה שכן: הוא התקומם על ה"מונופול" שלהם על הדת.

    2. יעלה

      הרב עובדיה הכי לקח אחריות להקל בהלכה ולעזור בכל מה שאפשר כדי לשלב חיים מודרנים ודת

  5. אדם

    הוא לא גם אמר כל מיני דברים על ערבים ותמך בממשלות ימין וכד'?
    או שבשם ההתלקקות המזרחית מותר לתמוך גם במי שהנהיג מפלגה אנטי-פלסטינית מובהקת.

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    כאגנוסטי אני לא מיחס חשיבות ללמדנות תורנית. כשמאלני ",,מתינותו " נתבטלה ע"י שנאה לבלתי דתיים ולכניעה להלכי רוח לאומניים של קהלו במקום להנהיגם. לא הייתי מצפה מתלמיד -חבם חרפות ןגידופים כמו שלו. לאחל ליוסי שריד שיתלה על עץ גבוה 50 אמה( הוא באמת שוה ערך להמן?) ומקוה לחגוג כששולמית אלוני, תבדל"א תמות .שיא השפלות. לו הייתי פודמנטליסט כמוהו הייתי אומר שמותו לפני שולה,זה עונש מהשמים על קללותיו.ולהשומע ינעם.
    מה קרה לעדה הספרדית שאני בן לה מצד משפחת אמי, אף כי היו יקס מזה דורות. שהיתה תמיד מתונה ולחה בשלום עם סביבתה הלא יהודית? והפכה לאומנית, קנאית דתית.

  7. רות

    במבחן התוצאה הרב גרם רק לנזק,במקום לעודד לימודי חול,דרש רק לימודי קודש,התוצאה עוני,תלות במדינה. לו כל תלמידי הישיבות היו עוזבים באחת את המדינה,היה אך טוב,אין בהם רופאים מהנדסים חקלאים בנאים,שום כולם

  8. סיגל

    היתכן שיהיה דואופול ויסתובבו בעולמינו הזה שני מנוחים חסרי מנוח? מבחינה רנטבילית – טוב הרב המת-שאינו-בקברו מאשר הרב החי …. ; מבחינה רוחניקית – ??? ; מבחינה פוליטית – התתכן אחוות עדות מרהיבה בתנועה כהניסטית אחת?

  9. שאול סלע

    הייתי שמח לדעת מניסים לאון על מקומו של חכם עובדיה לצידו של חכם יוסף חיים הבן איש חי

  10. ליכודניק

    הרי המכללה החרדית בירושלים נועדה בעיקר להקנות מקצוע מכניס למי שמפרנסת תלמידי חכם ולמי שקץ בחיי הישיבה והכולל. לימודי החול מיועדים לאפשר לקרוב הלומד לימוד קודש להעצים את עצמו.
    אתפלא אם במכללה זו יש איזושהיא מחשבה ביקורתית, מהסוג הקיים באוניברסיטת מחקר כמו בר-אילן.
    ואתפלא מאוד אם במנגנון המסועף של ש"ס (משגיחי כשרות, עובדי בתי דין רבניים, מפעילי מקוואות, גני ילדים, בתי ספר, שלטון מקומי, עובדי מדינה וכו') היחס למי שלמד לימודים כלליים קרוב בכלל למי שלמד לימודי קודש.