עיר בחשיכה

אין למי להצביע בירושלים. ובכל זאת
עמרי בן-יהודה

בימים אלה כולם בוודאי זוכרים את האנקדוטות האיומות, או הנפלאות (תלוי בנקודות המבט), בהן גדולי המדינה היו עושים דרכם לשכונת הר-נוף בירושלים כדי להעביר כמה דקות ארוכות של מסע השפלה גרוטסקי בהתייצבותם בבית הרב עובדיה יוסף: צ׳פחות, סטירות מצלצלות, נשיקות בזקן, ועוד כל מיני המצאות שנונות, היו שמים את אנשי האגו הגדול, שכל מאוויהם שררה (גם אם הייתה בה מעט שליחות), ללעג נורא ולקלס. כל אנשי המדינה עברו הגחכה רושפנית, פראית, על-ידי נציגה של התורה בארץ. ואכן, יש לקוות שלכל בר דעת ידוע כמה ציביונה של תורת ישראל הנצחית (בת אלפי השנים) עולה ומרקיע למול שיקוליה ומגנוניה הצרים של הדבר הזה, שהומצא איכשהו אך לפני מאתיים שנה באירופה, הקרוי מדינה.

כמו הרב, כך גם עירו של הרב ירושלים, היא קודם כל עיר דתית, שהציביון שלה עולה ומרקיע הרחק הרחק מעל השיקולים הפוליטיים והאינטרסים היומיומיים של האזרח החי בה. ובכל זאת, האזרח רוצה מעט שירותים וחינוך, ובעיקר רוצה צדק. קצת קצת צדק.

מדוע לא אצביע לראש העיר? בישראל הולכת ומתפתחת מגמה שלילית, חשיכה גדולה וממשית: אזרחי ישראל מצביעים רק לחזק, רק למי שיש כוח. רשימת הפוליטיקאים העשירים בישראל שפורסמה אך לפני כמה שבועות, מגלה באופן מדהים, שהעשירים מבין הפוליטיקאים, הם גם הבכירים שבהם. רה״מ ניצב שם, וכמוהו שר האוצר; שר הכלכלה נמצא שם, וכמוהו שר האנרגיה. שר החקלאות נמצא שם, וכמוהו שר המדע. יש לשער מי נמצאים בעשיריה השניה, שלמיטב ידיעתי לא פורסמה: אתפלא מאד למצוא בה נשים מוכשרות כמו חברות הכנסת מיכאלי או גלאון, ובוודאי לא את חנין זועבי. לא ירחק היום שהרשימה תתאים לגמרי לבכירות: העשיר ביותר יהיה רה״מ, ואחריו השרים, בכירים בתפקידם, בכירים גם בעושרם, כמו מלכות.

ואכן, הזוועה לא נגמרת שם: מי שנמצא בראשות עיר הנצח הוא לא אחר מהפוליטיקאי העשיר בישראל, ואולי האזרח העשיר ביותר שחי בה, באחת הערים העניות בישראל. יתכן אולם שהתואר שמור לשני ברשימתו, המיליארדר רמי לוי (שבוודאי עוד יהיה ראש ממשלה לפי הדפוס הזה). נוח לנו לחשוב על פוטין או ברלוסקוני, ובוודאי נוח לחשוב על מצרים, אך התמונה המחרידה הזו מדאיגה דווקא בגלל שיוויון הנפש שבה היא מתקבלת. בני משפחתי, ירושלמים אסלים, כמו רוב חברי, מעדיפים את ברקת כי בימיו הייתה פריחה תרבותית יוצאת דופן. כל שבוע פסטיבל, ״לפעמים אתה לא יודע מה לבחור מרוב מגוון״. הם כלל לא נותנים את דעתם לאינטרסנטיות האיומה שעולה מדבריהם. לא צריך תואר במרקסיזם כדי להבין את מה שהבינו ברומא, ש״לחם ושעשועים״ זה מאד מאד פוליטי, פוליטי בהיותו סימום של הלא-פוליטי.

אזרחי ירושלים, כמו אזרחי ישראל, חושבים שיש לחזק את החזק דווקא. הם מעלימים מעצמם את כל הרעיון שעומד מאחורי הדמוקרטיה: שהם, היינו אנחנו, האזרחים החלשים, אדונים על הארץ, ולא אף מלך אחר. דמוקרטיה כידוע (ואולי זה לא לגמרי ברור?) עובדת על ריסון של כוח לטובת הכלל: רשות שופטת המרסנת את הרשות המחוקקת, המרסנת את הרשות המבצעת. הריסון החשוב מכל טמון בכוח הזה, הניתן לאזרח, תהיה זו גם אישה ערבייה מתחת לקו העוני, להכתיר ולהמליך את מי שיעמוד בראש המדינה. כוחו של ברקת, אם יבחר בשנית, יהיה משולח-רסן לחלוטין: אף אחד לא יוכל לבקר אותו, אף אחד לא יוכל לעמוד מולו. בבחירה בינו לבין ליאון, האחריות הדמוקרטית הראשונה במעלה מחייבת כל אחד ואחת לא להצביע לו: ברקת, במידה והוא איש מוכשר, יוכל להשפיע לטובה על עתידה של ירושלים גם בלעדינו.

דווקא בתוך הקלחת של פוליטיקת הזהויות הישראלית האופציה של משה ליאון מתגלה כעדיפה: למשה ליאון תווים, במובן הממשי ביותר, הגופני (והגוף, כפי שהראיתי כאן בעבר, אינו משקר בדרך-כלל), שמראים על חולשה. הוא גם שחור, וגם כבד-משקל. עם זאת אני לא מתכוון להצביע עבורו, משום שהוא בבחינת פוליטיקאי אנונימי ואינו תושב העיר, דבר בלתי נסבל בעבור תפקיד רם-מעלה וסימלי שכזה. אולי זהו צדק פואטי, אירוני, נהדר: מי כבר יכול למלוך עליך ציון? ב״ציון הלא תשאלי״ המפורסם לריה״ל אומר הדובר דברים כה נכוחים לימינו:

וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ, וְאֵין
שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ

עם שימשו של המיליונר, וריחו של יריבו האפרורי, נותרתי עם הפתק השני, פתק המועצה.

מבין כמעט שלוש מאות המועמדים לחברות במועצת העיר, ישנו רק ערבי אחד – פואד סלימאן

לב האפילה קודר מתמיד. מבין כמעט שלוש מאות המועמדים לחברות במועצת העיר, ישנו רק ערבי אחד. המשמעות של הביטוי העברי-ישראלי ״כל מילה מיותרת״ מקבלת משנה תוקף מול הנתון הזה. רק להזכיר: שליש מתושבי ירושלים הם ערבים. אוי לה לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שכך נראית עיר הבירה שלה. החלטתם של ערביי העיר להחרים את הבחירות, איננה מהווה תירוץ לכלום. בלית ברירה אשים פתק מרץ בבחירות הקרובות, המפלגה שתמכה בברקת, שתמך בהריסת בתים פלסטינים, אך גם המפלגה היחידה שברשימתה ערבי. רק מבושה, רק מבושה. הרבה מהמצדדים בברקת אומרים שהוא הרע במיעוטו.

מאיפה הם יודעים זאת? אני רוצה להאמין בזכות הזו, הדמוקרטית, בזיהוי הזה בין פתק נייר-ההצבעה לבין צדק, אפילו בהצבעה מוסרית. למענך פואד סלימאן, המדורג במקום השישי הלא-ריאלי, אתן את קולי.

לקריאה נוספת:

עמרי בן יהודה | מותגים של גבריות רחבת צוואר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    למזלנו יש בתל אביב התמודדות של ממש. המועמד אהרון מדואל מביא לידי ביטוי את המאווים של עמרי בן-יהודה מירושלים לתל-אביב. בתל אביב יש מועמד שצריך היה שיהיה לו משורר כמו עמרי בן יהודה. משורר וכותב שיאמר דברים כאלה גם בתל-אביב. האם ירושלים תושפע מתל-אביב בהצגה של מועמד ממשי לעינין ריסון הכוח ולכוחה של הדמוקרטיה. הלוואי. תודה לעמרי בן יהודה.

  2. קרפדת הביצה הירושלמית

    אתה צוחק, נכון? אתה מדבר על אותו ליאון שחבר אל שקדי+קניג, שני הטראבלמייקרים הכי גדולים בירושלים שמנסים להצית מלחמה בין דתית באגן הקדוש? מילא שברקת עודד ותמך כל השנים, עכשיו הם גם נושכים ביד שהאכילה אותם וחוברים למועמד "משלהם". להצביע בשבליו בגלל הטיעונים שהעלת כאן זה כאילו שאני אצביע למועמדת שתהיה בצד שלהם, רק כי היא אישה. עזוב שניה שאף אחד מהמעומדים לא ראוי עבור מצביע פלורליסטי וליברלי כמוני, זה שמישהו מזרחי לא הופך אותו אוטומטית לאנדרדוג שצריך לתמוך בו. וגם שכחת את הקמפיין המכוער שמרץ עומדים מאחוריו וקוראים להחרים את עזריה רק כי היא "דתיה" ולא משלנו? על זה סופר בהרחבה ב"הארץ" בבלוג של ניר חסון http://blogs.haaretz.co.il/nirhasson/251/. באמת שקשה לי מאוד להבין את הלוגיקה שמאחורי תמיכה במרץ וליאון בו זמנית- כששניהם באים משני קצוות הקשת הפוליטת ובעלי אג'נדות מנוגדות.

  3. לורה

    רק לתקן: ברשימה מרצ-עבודה תתקיים רוטציה. מספר 1 ו3 ברשימה יתפטרו, כך שפואד יהיה במקום הרביעי במחצית השנייה של הקדנציה. בהתחשב בכך שיש לנו 3 מנדטים היום, בלי מפלגת העבודה, יש בהחלט סיכוי שפואד ייכנס.

  4. אלי אמינוב

    עמרי בן יהודה מגיב בצורה נכונה על ריקבון ביצת השליטה בירושלים ועל המועמד היחיד עבורו ראוי להצביע רק בשל היותו הנציג הלא-נבחר של חלק כה גדול מאוכלוסיית ירושלים, הסובלת משילוב של הפליה על רקע היותם בנים לאמהות לא יהודיות, כלומר נתינים שאינם ראויים להיות אזרחי מדינת היהודים. אני חושב שהצבעה עבור מועמדים שבאים מקרב אוכלוסייה מופלית ומדוכאת, היא חובה מוסרית למי שרואה עצמו כדמוקרט עקבי או אפילו ליברל רדיקלי. תודה לעמרי בן יהודה.

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    ומעט פלסטינים אזרחי ישראל . אלה יכולים להצביע בלי להחשב בוגדים. מהנתינים של י-ם המזרחית רק מעט מצביעים בד"כ מחרימים פן יחשב הדבר להכרה ביפוח. אז מאפוא יבואו פלסטינים כמועמדים לרשימות?הייתי חושב שאולי עדיף שיהיה חרדי ראש העיריה אבל הם הפכו מאנטי ציונים לחרדליםלאומנים. ליצמן החרדי הצותומך בצעות החוק שתמנע חלוקקקת י-ם ז.א.תמנע שלום.מיסדי ,,אגודת -ישראל "מתהפכים בקבריהם.