אין צורך בהסכמת הציבור

זה נראה כמו לובי, זה מריח כמו לובי, זה נשמע כמו לובי, זה פועל כמו לובי, אז למה אומרים שזה חינוך? ולמה זה מזכיר לנו את אם תרצו? נעמה נגר על ALEC – אחד הארגונים הפוליטיים החשובים ביותר בארה"ב
נעמה נגר

ALEC. מעטות מכן שמעו אולי על הגוף הזה, אבל אלק הוא אחד הארגונים הפוליטיים החשובים ביותר בארה"ב. ראשי התיבות ניתנים לתרגום כ"המועצה האמריקאית לחילופין בנושאי חקיקה". רשמית מדובר באגודת המחוקקים הבלתי-מפלגתית הגדולה ביותר בארה"ב (מפה אינטראקטיבית – אילו מחוקקים בארה"ב חברים באלק), המציגה את עצמה כ'ארגון חינוכי' המשקיע במחוקקים באמצעות מלגות. בפועל מדובר באגודה עם נטייה רפובליקאית מובהקת התומכת בעידוד שוק חופשי וצמצום התערבות ממשלתית, והמשקיעה כספים תאגידיים בשדולה פרלמנטרית לכל דבר ועניין. אלק נוסד ב-1973, והוא מאגד אלפי 'חברים', אשר (באופן ההולם את רוח 'סיטיזנז יונייטד') חלקם אנושיים וחלקם גופים ציבוריים או מסחריים: כ-2,000 נציגים נבחרים בבתי מחוקקים ברחבי ארה"ב, רובם המוחלט מהמפלגה הרפובליקאית; מרכזי מחקר שמרניים; וכן למעלה מ-300 תאגידים, בכלל זה תעשיות (האחים) קוך, Exxon Mobil ,AT&T ,Shell ואחרים. הראשונים משלמים דמי חבר בסך 50 דולר לשנה. האחרונים משלמים 25 אלף דולר בשנה בעבור הזכות להיות חברים בארגון.

מה אלק עושה? אלק יוזם חקיקה. מדי שנה, אלק יוצר למעלה מאלף ניסוחים-לדוגמא של הצעות חוק, אותם הוא מפיץ ומנסה ליישם במדינות השונות באמצעות הרשת המסועפת של חבריו. הארגון כולל וועדות וצוותי פעולה בנושאים שונים, כשכל צוות פעולה כולל מחוקקים, חוקרים ונציגים תאגידיים. בצוות המשימה של אלק בנושאי בריאות, למשל, יושבים נציגים מג'ונסון וג'ונסון, וכן מאיגוד חברות הפרמצבטיקה של ארה"ב. הייתה מי שהגדירה את המבנה הזה כמנאז'אטרוא: "התאגידים משמנים את גלגלי המערכת בכספם, ומספקים 'מלגות' למחוקקים המתארחים על חשבונם בקבלות-פנים. מרכזי המחקר מספקים מידע וניתוח, והמחוקקים הם חיל הרגלים, הצועד לצלילי התוף התאגידי."

alec

על פי דיווחי הארגון, כחמישית מכלל הצעות הארגון מתקבלות ומאושרות כחוקים בפועל. כך, למשל, אלק היה אחד הגופים העיקריים, ביחד עם איגוד הרובאים הלאומי, אשר עמדו מאחורי חקיקת "stand your ground" בפלורידה – שבגינה זוכה ג'ורג' זימרמן מרצח טרייבון מרטין – וחקיקה דומה באריזונה. אלק גם יזם חקיקה שמגבילה את זכות ההצבעה (דורשת תעודות זהות, אשר ליותר מ-10% מן האמריקאים אין), אשר כמותה אושרה בשמונה מדינות (ועוד שתיים בדרך). תקצר היריעה מלמנות את כל סעיפי האג'נדה של אלק. בתחום המיסוי, אלק מתנגד למיסוי על רווחים בלתי צפויים (מיסוי רווחי היתר), למס עיזבון, ולמס על רווחי הון. כמו-כן, הארגון תומך בקיבוע של הפטור ממס שהעניק ג'ורג' בוש הבן לעשירים. נושא נוסף שנמצא בעדיפות עליונה של אלק הוא הפרטת החינוך. עד כה בשנת 2013 נספרו 139 הצעות חוק שמקורן בארגון ואשר מציעות לתעל כסף ציבורי למימון בתי-ספר פרטיים ודתיים ולגרוע מימון מאוניברסיטאות ומכללות ציבוריות. אלק פועל לצמצום האחריות המשפטית של תאגידים בדיני נפשות ובדיני נזיקין, ומעודד מחוקקים "לקחת בחזרה" את הכוח מבתי המשפט באמצעות כרסום במערכת המשפטית, דחייה ושיהוי של משפטים (במיוחד במקרים בהם הצד התובע חולה סופני – למשל בסוגיות אזבסט), והענקת הגנה לתאגידים מפני תביעות בנושאי מוצרים פגומים. לבסוף, אלק פועל בתחום הבריאות למניעת רגולציה אשר תגן על הצרכנים ותגביל את יצרני התרופות וספקי השירותים, ושולח ידו גם לחקיקה בתחומי הסביבה והמזון.

מה שיכול לפגוע במעמדו של אלק הוא שקיפות ציבורית. המאבק למען חשיפת הארגון החל לפני כשנתיים, כשארגון בשם "המרכז למדיה ודמוקרטיה" פתח בפרויקט "חשיפה לאלק", Alec Exposed, במסגרתו הפכה ספריית הארגון, ובה למעלה מ-800 חוקים "לדוגמא", לנגישה לציבור בפעם הראשונה. המגזין "דה ניישן" הקדיש את גליון אוגוסט 2011 לחשיפה ומשמעויותיה. בחודש אוגוסט האחרון הצטרפה חברת האסיפה המחוקקת של וויסקונסין, כריס טיילור, לכנס חגיגי לציון 40 שנה לארגון. טיילור היא פרלמנטרית מן המפלגה הדמוקרטית, המייצגת מחוז בוחרים במדיסון הבירה. היא פוליטיקאית פמיניסטית שבעבר עמדה בראש ארגון Planned Parenthood (הורות מתוכננת) המספק מידע וכן שירותי בריאות לנשים בנושאי תכנון משפחה ופוריות ובכלל זה נאבק למען הזכות להפלה בטוחה. בקיצור, המשנה שלה הפוכה לכל מה שמריח משמרנות פוליטית בהקשר האמריקאי. כדי להצטרף לחגיגות הארבעים לאלק היא נרשמה כחברה בארגון וכן שילמה 575 דולר דמי כניסה לאירוע. עם זאת, בשונה מחברים אחרים המזוהים עם הארגון, היא לא קיבלה במייל את סדר-היום לכנס או חומרים נלווים. את חוויותיה מהארוע היא פירסמה בעיתונים מקומיים. לדוגמא, היא חושפת כי עמית באחד ממרכזי המחקר החברים באלק אמר לה: "עם שליטה רפובליקאית בכל כך הרבה מדינות, וכסף תאגידי בשפע, אין צורך בהסכמת הציבור" (קונים השפעה).

עוגת יום הולדת 40 לאלק.  ALEC exposed, cc by-sa
עוגת יום הולדת 40 לאלק. ALEC exposed, cc by-sa

בעקבות מאמצי החשיפה נראה כי הארגון, שמאז ומעולם התאפיין בחשאיות, נעמד עכשיו על הרגליים האחוריות בכל מה שקשור בסודיות המידע שלו. כך, למשל, קבוצת חברי אלק מוויסקונסין ניסו להימנע מקיום הוראות חוק חופש המידע בכך שהסבו התכתבויות מן הארגון למייל הפרטי שלהם. אחת הסנאטוריות במדינה, לאה וקמיר, המשרתת כגזברית אלק וחברה בוועד המנהלים שלו, סירבה לשחרר לציבור מסמכים רלוונטיים בטענה המופרכת שאין ברשותה כאלה. על עומק החדירה של אלק לממשל בוויסקונסין תעיד העובדה שהסנאטורית וקמיר זוכה לגיבוי של הפרקליט הראשי במדינה, שאסר לזמן אותה לבירור משפטי בזמן הקרוב. בין שאר מאמציו להישאר באפלה, החל הארגון לצרף חותמת תנית-פטור (דיסקליימר) לכל המסמכים שהוא שולח לחבריו המשמשים נבחרי ציבור, הגורסת כי מדובר ב’תכתובות פנימיות’ של הארגון, ולפיכך הן פטורות מכל חובת הצהרה או שקיפות במסגרת חוקי חופש המידע. הארגון אף התחיל לעשות שימוש ב"דרופבוקס" המקשה על נגישות הציבור למסמכים.

החשיפה של פעילות הארגון איפשרה פעילות פוליטית כנגדו. באפריל 2012 הגישה עמותת "מטרה משותפת" (Common Cause) תלונה למשרדי המיסוי הפדרליים (IRS) בטענה שאלק עושה שימוש בכספים למטרות שדולה (לובינג) במסווה של "תרומה" ובניגוד למטרתו המוצהרת, כפי שמופיעה ברישומו כעמותה (תביעה זו נמצאת בהליכי בירור). לפני בחירות 2012 פצחו מספר ארגונים לשינוי חברתי – Common Cause, Color Of Change ו-National Urban League – בקמפיינים שקראו לתאגידים שונים למשוך את תמיכתם באלק. היה זה חודשים ספורים לאחר רצח טרייבון מרטין, וגופים רבים מיהרו להתנער מתדמית שלילית שעלולה לדבוק בהם אם יתברר שהם נוקטים עמדה בסוגיית Stand Your Ground. בזכות כך זכו הקמפיינים להצלחה, כשלמעלה משלושים תאגידים וארגונים – כולל קוקה קולה, מקדונלדס, וולמארט וג’נרל מוטורס – החליטו לנתק עצמם מאלק ולסיים את חברותם בארגון. ההתנגדות לאלק הובילה גם להתארגנות חלופית. כנגד המודל של אלק הוקמה לפני כשנתיים אליס – ראשי תיבות של "חילופין בנושאים וקמפיינים חקיקתיים בארה"ב") ALICE – American Legislative Issue and Campaign Exchange) , יוזמה לה שותפים פעילים, קבוצות, מרכזי מחקר וחשיבה, אקדמאים, ועוד. אליס מחקה חלקית את אופן פעולתו של אלק; היא מרכזת הצעות חקיקה בנושאים ארציים ומקומיים, אולם שלא כמו אלק היא איננה מממנת נסיעות, "מלגות" או קמפיינים של פוליטיקאים ונבחרי ציבור.

לא במקרה החלה הפעילות לחשיפת אלק, הההתנגדות לו וההתארגנות החלופית כנגדו בוויסקונסין; במדיסון הבירה נמצא המרכז למדיה ולדמוקרטיה, וכאן גם מבוססת אליס. וויסקונסין היא אחת המדינות בהן מתרכזים מאמציו של אלק, ואשר בה הוא זוכה להשפעה מיוחדת. מושל המדינה הנוכחי, סקוט ווקר, הוא חבר תנועת מסיבת התה ואף הוא חבר אלק לשעבר. בחירתו הנחיתה על המדינה מטר של חקיקות על פי המודל של אלק, בכלל זה: כרסום בזכות ההתארגנות של עובדים, ביטול המיסוי על רווחי הון, התנייה של העלאת מסים ברוב מיוחס, הקצאת כספי ציבור לבתי-ספר פרטיים, ועוד. בעקבות כך פרצה בוויסקונסין המחאה שטלטלה את ארה"ב במשך חודשים. זאת ועוד: מושל המדינה שכיהן בתקופה הארוכה ביותר (מ-1987 ועד 2001) ואשר השאיר עליה את חותמו עד היום הוא תומי תומפסון, אשר היה בשנותיו המוקדמות כמחוקק חבר אלק ואשר תמיד התגאה בהשראה שהוא שואב מהארגון. לדוגמא, תומפסון הוא מי שיזם את "תוכנית וויסקונסין" שאומצה בישראל, מבית היוצר של אלק כמובן. אך זו אולי לא "הנקודה הישראלית" היחידה. דרך הפעולה של אלק מזכירה את ההתנהלות של אם תרצו ועמותות ימין נוספות: ארגון המציג את עצמו באופן שלא הולם את פעולתו (למשל: עמותה חינוכית ולא ארגון שדולה), ואשר נהנה לנפנף בזכות הליברלית של חופש הביטוי כשזה מתאים לו אבל נרתע ממילוי חובת השקיפות. בישראל, שבה בית מחוקקים אחד ויחיד והמרחק הגיאוגרפי מקל על מפגשים, אין כמובן צורך בכל המאמצים והמשאבים שמשקיע אלק כדי לתאם בין שותפים אידיאולוגים מן הזירה הפוליטית, הכלכלית והמחקרית. יחד עם זאת, משהו בסיפור של אלק יכול לשמש שיעור על הקשר המורכב שבין קפיטליזם ומדינה, וגם להזכיר לנו שהקשר הזה תלוי גם בחברה, על מרחב הפעולה (גם אם מוגבל) שלה.

לקריאה נוספת:

עוד של נעמה נגר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורלי בנימין

    כל הכבוד נעמה על הפוסט המעולה הזה שמלמד אותנו עוד פרק
    בהלכות הדה-דמוקרטיזיציה שמייצרת משטר נאו-ליברלי

    1. רחל עמרם

      מסכימה עם אורלי בנימין – כל הכבוד לנעמה נגר ולידע שרכשתי בזכותה.
      תודה נעמה

  2. דניאל אלון

    COMMON CAUSE הוא ארגון שמאל שמסתיר את הנטיות שלו, באופן דומה למדי לצורה שהוא מאשים שארגונים אחרים עושים.

  3. אמנון

    תודה לנעמה על המאמר המשובח
    הפעילות של ALEC היא חלק מפעילות של גופים דומים, רובם ככולם מחוברים לאחים קוץ' KOCH ודומיהם.
    הבעייה הרבה יותר חמורה, ופן אחר שלה ראינו עכשיו במאבק על תקרת החוב האמריקאית ובנסיון המתמשך של הימין האמריקאי לבטל את חוק הבריאות – מה שהם קוראים אובמהקייר

  4. ארי

    צימרמן לא זוכה מרצח על בסיס הגנת stand your ground. הסנגורים שלו טענו שהוא היה בסכנת חיים, ולראיה הראו חבלות בצד האחורי של הראש, שנגרמו לטענת צימרמן מכך שמרטין הטיח את ראשו על המדרכה כחלק ממאבק ביניהם. מוצדק או לא מוצדק, stand your ground הוא לא החוק שזיכה את צימרמן. אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה שם, והסנגורים שלו הצליחו לטעת בקרב המושבעים ספק סביר לגרסת הרצח של התביעה.

  5. ליכודניק

    הטעם להשפיע על מחוקקים פוחת, כשממילא החוקים שלהם נעקפים ע"י חוק ההסדרים, וכשלממשלה יש ממילא רוב מובטח.

    בישראל הייתי מחפש מי עומד מאחורי "גופים מקצועיים בלתי- תלויים" המייעצים לאוצר; או שבעצם, פקידות האוצר עצמו כבר מוטה מראש לכיוון הליברלי- ואז צריך לשלב בה אנשים ביקורתיים שפתוחים גם לקבל נתונים סוציאל-דמוקרטיים.

  6. רתם

    ותוכנו חשוב, תודה על הכתיבה.
    עושה הקשר מעולה למה שאומץ בארץ, ע"י הממשלה, כל כך בחום , תוכנית ויסקונסין המתעמרת במוחלשים ומכניסה כסף לגופים וחברות מסחריות.
    מה שכן, מתחת ליכולת, ההשכלה, הכוח וההשפעה, לדעתי מסתתרת שנאת עניים טהורה, יחד כמובן עם הרצון להעלים אותם ולעשוק אותם בו זמנית