string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המרחק בין הבנאדם לפרה

האידיאולוגיה הטבעונית היא אכן אנטי-הומניסטית: כמה הערות על חיי נפש וספיסישיזם בתגובה לתומר פרסיקו
נירוס

אינני רוצה להתייחס לביקורת שמתח תומר פרסיקו במאמר התגובה שלו לשיחה בין גארי יורופסקי ליובל נח הררי שפורסמה ב"הארץ", אלא רק למסקנות הכלליות שגזר על התנועה לשחרור בעלי החיים בכללה.

פרסיקו טען במאמרו שהאידיאולוגיה הטבעונית היא אנטי-הומניסטית, ועורר את חמתם של טבעונים רבים. אני רוצה דווקא לחזק את דבריו: האידיאולוגיה הטבעונית היא אכן אנטי-הומניסטית. טענת היסוד של הטבעונות היא שהומניזם הוא אידיאולוגיה מפלה וגזענית. הומניזם היא אידיאולוגיה שמעדיפה את האינטרסים של קבוצת ייחוס מצומצמת וצרה, באופן פריבילגי, שרירותי ובלתי מוסרי, ודורסת בדרך את זכויותיהם של כל היתר. העדפה גזענית שכזו של קבוצת מיעוט מיוחסת על רקע המין הביולוגי של החברים בה היא תופעה פסולה, שפיטר סינגר, אחד הפילוסופים החשובים של המאה ה-20, העניק לה את השם: ספיסישיזם.

המסר על החולצות של הפעילים/ות אומר: "בסבל כולם שווים", אבל זהו ניסוח שניתן לכתוב על חולצה. הוא מבוסס על העיקרון שטבע סינגר בספרו המפורסם "שחרור בעלי החיים", שאומר: הימנעות מאפליה פירושה מתן יחס שווה לאינטרסים שווים. אם הגבר סובל מצמא כמו האשה שלידו – לשניהם יש זכות זהה לקבל מים; אם הלבן סובל כשמצליפים בו בשוט כמו השחור שלידו – לשניהם יש זכות זהה שלא יצליפו בהם בשוט; אם הילד החירש סובל מהרעש פחות מהילד השומע – אז זכותו של הילד השומע להיות בסביבה שקטה, גדולה מזכותו של החירש להיות בסביבה כזו; אם האדם הסובל מפיגור שכלי איננו מבין את משמעות ההצבעה בבחירות לכנסת – אז זכותו להצביע לכנסת פחותה מזכותו של אדם בריא.

כשאנחנו אומרים שבעלי חיים הם שווי זכויות, אנחנו לא מתכוונים שצריך לאפשר להם להצביע לכנסת. אנחנו מתכוונים שצריך להימנע מלכרות להם איברים בעודם בחיים, שצריך להימנע מלצרוב כוויות על עורם, שצריך להימנע מלשסף את גרונותיהם, שצריך להימנע מלהצמיא אותם ולגרום להם מחלות ונכויות בכוונה תחילה, שצריך להימנע מהתעללויות מחרידות ומזעזעות שהם חווים מדי שעה בשעה, כדבר שבשגרה. לא צריך לעסוק בסוגיות המורכבות של תודעה, של הבעיה הפסיכופיזית, של חקר המוח וכו', בשביל להבין שהאכזריות שאנחנו מפגינים כלפי בעלי חיים לא אנושיים מסבה להם סבל בל יתואר. צריך להיות מטומטם ממש בשביל לחשוב שהם לא סובלים, וצריך להיות אכזרי ממש בשביל לחשוב שהסבל שלהם איננו חשוב.

moral

האם בעלי חיים סובלים כמו בני אדם ובאותה המידה? האמת היא שזה לא משנה. לא יכול להיות לאף בר דעת ספק, שהם סובלים מספיק בשביל שיהיה צורך לחדול לאלתר את השואה שהם חווים. ובכל זאת, מילה על ספיסישיזם. בניגוד לדברים שכתב פרסיקו, עקרונות שהיו מקובלים מאוד בחקר תודעת בעלי החיים נזנחו כיום כמעט כליל. ביהייביוריזם, מכניזם וגישות אחרות איבדו את כוח המשיכה שהיו להן בשנות החמישים והשישים. כבר בשנות השבעים העלה דונלד גריפין את התזה שניתן לכנות אותה: "המשכיות אבולוציונית של החוויה הנפשית". העיקרון הוא פשוט בסך הכל: אנחנו מניחים שהומו סאפיינס התפתח ממינים קדומים בתהליך אבולוציוני הדרגתי, כך שלכל התכונות הפיסיות שלו יש שורשים כלשהם. ככל שמינים אחרים קרובים יותר להומו סאפיינס מבחינה טקסונומית, כך יש להם תכונות משותפות רבות יותר. או במילים פשוטות: כך הם דומים יותר לאדם. אם הדבר נכון באשר לתכונות האנטומיות והפיסיולוגיות – למה להחריג רק את התודעה, ולחשוב שה"נפש" של מינים אחרים שונה מ"נפש" האדם בתכלית? כלומר, החוויה הנפשית, התודעה, או האופן שבו אנחנו חווים את הקיום שלנו, האופן בו אנחנו קולטים את העולם ואת עצמנו ומעבדים את הקלט הזה – כל אלה התפתחו מן הסתם גם כן בתהליך אבולוציוני הדרגתי, וככל שמינים אחרים הם קרובים אלינו מבחינה טקסונומית, כך גם החוויה הנפשית שלהם דומה לשלנו.

הווה אומר, זו טעות לחשוב שבעלי החיים אינם מסוגלים לזכור או להתגעגע – חלקם בהחלט עושים זאת. יש מינים שהתקשורת החברתית והיחסים בין הפרטים שלהם הם מלאי עוצמה רגשית ומשמעות, ובאופן כללי מוסכם שהחלקים במוח שאחראים על רגשות הם מפותחים יותר במינים מסוימים מאשר באדם. מתפתח חקר השפה של בעלי חיים, ואנחנו מגלים שהתקשורת הלשונית שלהם מורכבת בהרבה ממה שחשבנו בעבר. מתפתחת בהדרגה הגישה האנתרופולוגית בחקר בעלי החיים, ומסתבר שלקבוצות רבות יש מורשת תרבותית, כך שלהקות שונות של אותם המינים מקיימות התנהגויות שונות, המועברות מדור לדור באמצעות לימוד. פראנס דה ואאל, מארק בקאוף ואחרים הראו, למעשה, שאפילו התפיסות המוסריות שלנו הן התפתחות אבולוציונית של התנהגויות פרו-סוציאליות, של נטיות לדרוש צדק והוגנות, ושל כישורים לחמלה ולאמפתיה, אשר ניתן למצוא דוגמאות אינספור לקיומן בקרב פרימטים ויונקים אחרים. במילים אחרות, אפילו את הרגשות המוסריים שלנו ירשנו מאבותינו הקדמונים, והם משותפים לנו ולמינים ביולוגיים אחרים. כדאי להכיר את "הצהרת התודעה של אוניברסיטת קיימברידג'", לדוגמה, לפני שכותבים משהו אנאכרוניסטי ומיושן על תודעה של בעלי חיים.

אם כן, ההנחה לפיה בני האדם שונים באופן מהותי ומוחלט מיתר המינים היא בהחלט בלתי-מדעית ובלתי-רציונלית, ויכולה להיות מבוססת רק על אמונה דתית או על המחשבה שיתרון האדם נובע מנשמה אלוהית שמצויה בו. נכון שלרוב בני האדם כישורים אנאליטיים גבוהים מאלה של רוב בעלי החיים – אבל במה שנקרא אינטליגנציה רגשית, מינים רבים נעלים עלינו בהרבה. ישנם כישורים שכליים ומנטליים מסוימים, שבהם אין לנו שום תחרות עם מינים אחרים. למעון האמת, אם נדייק – גם בני האדם שונים זה מזה בכישורים המנטליים שלהם. יש כשל לוגי שכיח מאוד, שגורס: מבחינה מוסרית, כל בני האדם נעלים על כל בעלי החיים משום שיש לנו יכולות מנטליות גבוהות יותר, ומצד שני – כל בני האדם שווים זה לזה מבחינה מוסרית, לא משנה מה הן היכולות הקוגניטיביות של כל אחד מאתנו. הפערים בין בני האדם הם כל-כך גדולים, ששימפנזים מסוימים ישיגו תוצאות גבוהות יותר במבחני איי-קיו מאשר בני אדם מסוימים, הסובלים מפיגור חמור ומחוסר תקשורת מוחלט עם הסביבה. אף על פי כן, פרסיקו סבור שאותם אנשים זכאים ליחס מוסרי עדיף מאשר אותם שימפנזים. מדוע? הכשל הלוגי הזה מחזיר אותנו תמיד להעדפה אוטומטית של הומו סאפיינס, שאיננה מבוססת על דבר ואין מאחוריה שום טיעון תקף.

יתר על כן, הדמיון בין בני אדם לבין פרות הוא רב לאין שיעור מהדמיון בין פרות לבין זבובים. כשפרסיקו שם בצד אחד של המשוואה את כל יתר בעלי החיים ובצד השני את ההומו סאפיינס בלבד, הוא לוקה בספיסישיזם מובהק, או בלשון אחרת – הוא לוקה בהומניזם, שזו, כאמור, אידיאולוגיה מפלה שהגיעה זמנה לסור מן העולם. בני אדם ופרות חולקים במשותף דברים רבים מאוד שיונקים אינם חולקים עם פרוקי רגליים ורכיכות. לאדם השומע ולפרה יש זכות דומה שלא לסבול מסביבה רועשת, שכן הרעש מסב לשניהם סבל דומה. האדם החירש והרכיכה אינם זקוקים לזכות הזו, משום שאין להם אינטרס להימצא בסביבה שקטה. לאדם ולקוף יש זכות להימצא בסביבת בני מינם, ובאופן כללי – בסביבה חברתית בריאה, שכן היעדר סביבה כזו תסב לשניהם סבל דומה. זבובים אינם זקוקים לזכות הזו, מכיוון שהיעדרה לא תסב להם סבל. באופן כללי, ככל הנראה, זבובים אינם סובלים בכלל, משום דבר. מבחינת המעמד המוסרי שלהם, פרוקי רגליים הם קרובים לצמחים הרבה יותר מאשר ליונקים ולעופות מכל המינים (הומו סאפיינס הוא יונק, למי ששכח). כשאנחנו אומרים: "בסבל כולם שווים", אנחנו מתכוונים בעצם שהימנעות מאפליה, פירושה יחס מוסרי שווה לאינטרסים שווים. זכותו של כל פרט צריכה להיקבע על סמך האינטרסים שיש לאותו הפרט – יש לבחון מה גורם לו לסבל, ולהימנע מגרימת הסבל הזה, תוך התעלמות מזהותו של הפרט: מגדר, צבע עור, זהות דתית או מין ביולוגי.

פרסיקו טוען שהגישה הזו היא מסוכנת, אבל הגישה הזו איננה מסוכנת עבור המעמד המדוכא ביותר בחברה המודרנית. היא איננה מסוכנת עבור הקורבנות הרבים של השואה החמורה ביותר שהתחוללה בהיסטוריה האנושית. היא איננה מסוכנת עבור נפשם של בני האדם, או עבור זכויותיהם. היא מסוכנת רק עבור מעמדה של האידיאולוגיה ההומניסטית היהודו-נוצרית הימי-ביניימית. היא מסוכנת עבור התפיסה השמרנית והארכאית של "האדם במרכז", של "עליונות האדם", ושל "האדם הוא נזר הבריאה". היא מסוכנת עבור "הערכים המסורתיים" ועבור "האידיאלים המקיפים", שפרסיקו קם להגנתם. בניגוד לדבריו, אין בגישה הזו שום דבר רדוד ומצומצם. מה שיש בה זה קוהרנטיות, עקיבות והגיון. מוסר שמבוסס על מוסר, ולא על תפיסות מטאפיסיות, דתיות, שמרניות וגזעניות.

נירוס הוא מורה דרך ירושלמי, סטודנט לתואר בלימודי ארץ ישראל, וכותב הבלוג כתמים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נבג

    וגם אם תכנה את העמדה הזו "מיושנת", "לא מדעית" או "לא רציונלית", זה לא יפחית כהוא זה מתוקפה. אקדים ואומר שאין לגזור מעצם השוני הזה עליונות כלשהי של האדם על בעל החיים או להשתמש בו כהצדקה לאכילת בשר. טענתי לשוני מהותי בין בן אדם לבעל חיים היא טענה תאורטית בלבד, ולא טענה נורמטיבית.
    ככל הידוע לי, בני אדם הם היצורים היחידים עלי אדמות שעושים הבחנות מוסריות בין טוב ורע. בעלי חיים לא. בעלי חיים גם לא מוטרדים משאלות של הגדרת זהות עצמית (דת, מוצא, היסטוריה, משפחה – כל מה שהופך בני אדם למה שהם). בני אדם כן. בעלי חיים אינם מסוגלים למחשבה ממעלה שניה. זה אומר שהם מסוגלים לחשוב, אבל אינם מסוגלים לחשוב על המחשבה, כלומר להרהר, לפתח רעיונות מופשטים כגון אידיאולוגיות, דתות או תורות מוסר – שזה לחשוב על מה שאתה חושב כדי להגיע למסקנות שיפוטיות-ערכיות. ככל הידוע, בעלי חיים גם אינם מודעים לעובדה שהם בני חלוף, ואילו האדם מודע לעובדת סופיותו מהרגע שעמד על דעתו פחות או יותר.
    מי שטוען אחרת, הוא זה שצריך להביא הוכחות אמפיריות לכך שבעלי חיים מסוגלים לעשות את כל מה שמניתי. מה שיש לנו בינתיים אלו ניסיונות הזויים להאניש חיות על ידי יחוס תכונות אנושיות להתנהגויות אינסטינקטיביות. כלומר דווקא אלה שטוענים לכך שבני אדם אינם שונים מהותית מבעלי חיים הם אלה שאינם מדעיים ואינם רציונליים.
    ושוב, כל מה שכתבתי עד כה אינו מהווה הצדקה להרג בעלי חיים, גם לא בכדי לאכול אותם.

    1. יונתן

      למה, לדעתך, חובת ההוכחה היא על מי שטוען שבעלי חיים מסוגלים לעשות דברים קשים למדידה?

      האם הנחת ההגיונית יותר היא שיש מכיוון שכל היכולות שלנו הם תוצאה של אבולוציה ולא הופיעו לפתע פתאום לפני 200,000 שנה, רק תכונות חריגות מאוד לא יהיו קיימות בבעלי חיים שמאוד דומים לנו?

      ברגע שאתה מניח שבעלי חיים הם אוטומטים ומבשתמש בספק ככלי לניגוח כל ממצא מדעי בנושא, אתה לא עושה מדע אלא אמונה.
      תיאוריית האוטומטים(אינסטינקטים) היא לא תיאוריה מדעית אלא דתית, היא מעולם לא הוכחה בשום דרך או צורה אלא מתקבל כהנחת יסוד.

      אם נניח שלבעלי חיים יש את כל היכולות שלנו או נוותר על ההנחה מראש, תתקבל תמונה שונה מהותית מזאת שאתה מצייר.
      לבעלי חיים שונים יש יכולת לחשוב בזמן עתיד, לפחות לסוגים מסויימים של פרימטים יש תרבות וחשיבה אתנית.
      לחייב אותם בלימודי דת והיסטוריה על מנת להציג שוני מהותי נשמע תמוה, מכיוון שאלה מחייבים שפה שהיא לא רק יכולת פיזית אלא גם תרבותית. גם למין שלנו הייתה תקופה שלמרות שהיינו זהים ביולוגית לא הייתה לנו שפה פיקטיבית, דת וההטוריה – לעומת זאת לקוקו הגורילה יש/היה אוצר מילים של כ0100 מילים (כמו של ילד).

    2. טלי

      אז הטיעונים שלך מיושנים (מבחינה אקדמית, לא אופנתית..) אתה מוזמן לקרוא כל ספר עדכני על מבוא לגנטיקה ולראות שגנטית השוני בין חיות לבני אדם הוא לא מהותי (כלומר איכותני) אלא כמותי- גם מבחינה פסיכולוגית אין יכולת אחת של בני אדם שלא זוההתה אצל חיות. החל מביצוע מניפולציה רגשית של גור על אימו ועד לתקיפות מתוכננות של שבטים על שבטים אחרים. ההבדל הוא בכמות (כמה מורכבת המניפולציה על אמא, כמה מורכבת המתקפה על השבט) כמובן שהציפייה ל"הוכחות אמפיריות" מעבר למחקר הגנטי היא לא ריאלית. בטח שאם אתה רוצה הוכחות אמפיריות לתפיסה של ערכים ואדיאולוגיות על ידי חיות זה מגוחך. אבל אין גם אינדיקציות ("הוכחות אמפיריות" אני לא כותבת כי אין גם הוכחה אמפירית כזאת לגבי אנשטיין) שחלק מהאוטיסטים מסוגלים לתפוס מה זה דת או אדיאולוגיה.

  2. טלילו

    גם אני אקדים ואומר שזה אחד הטקסטים היותר מלומדים והכתובים היטב שקראתי בנושא. יחד עם זאת, מה היית עונה לניסוי המחשבתי הבא: עומדים מולך פרה ואדם ומישהו מהם מוכרח למות. את/ה קובע/ת מי.
    הייתי אומרת שאינטואיטיבית הרגש המוסרי מורה להרוג את הפרה. אולי זה תוצר של הרגל, אבל נראה לי שמסתתר משהו עמוק יותר מאחורי התחושה הזו. במאמר נגעת במבנה המוסר ככלי לוגי, אבל לדעתי זהו צמצום ורידוד של המושג. יש למוסר גם פן אמוציונלי ובמקרה הזה הוא מעדיף ברוב המקרים את האדם על פני החיה, וללא שום נימוק.

    1. דן

      מסכים מאוד עם העובדה שמוסר הוא אמוציאונאלי ולא רק לוגי.
      אמירות כמו "השואה החמורה ביותר שהתחוללה" או "המעמד הנמוך ביותר" יוצרים מבחינה אמוציונאלית קושי – בדיוק מהמקום אליו מפנה יוסי לוס האחדות של המין.
      ולכן גם ילד מפגר, יותר "נחשב" מהקוף החכם ביותר – לא כיוון שהוא יותר אינטיליגנט אלא כיוון שההזדהות הרגשית איתו היא גדולה יותר.
      אני חושב שמי שיעדיף את הקוף (או יעדיף להרוג את האדם ולא את הפרה) הוא לא מוסרי, גם אם הוא פועל באופן לוגי לחלוטין.

      העדפה של חיות לא פעם באה על העדפה של בני אדם. אורנה בנאי למשל צעקה על פגיעה בבע"ח בעריית אשקלון, אבל על ילדים פלשתינים או על משפחות שמפונות מדיור ציבורי לרחוב לא ממש.

      אני חושב שיש שתי שאלות מעניינות שעולות מהתפיסה הזו – שתיהן פוליטיות:
      1. למה יותר קל (כמעט תמיד לאליטה) לבחור את המוסר הטבעוני, מול מינים אחרים – תשובתי היא כיוון שאינם מאיימים עליהם, ודווקא כיוון שאינם יכולים להזדהות עם הבחירות שלהם.
      2. האם תפיסת עמדות מוסרניות כאלו לא מרחיקות אנשים שנאבקים הם בעצמם על קיומם – קיום בכבוד, לקורת גג, לזכויות רפואיות, להכרה כעם – מתוך המציאות הדיכוטמית שמאבק אחד בא על חשבון השני – מה שבתאוריה לא נכון אפשר להיאבק על הכל, אבל בפועל כשיש משאבים מוגבלים כן?

      ואגב, אחד הדברים שחיות לא יכולות לעשות הוא להביע סולידאריות עם מאבק של קבוצות מדוכאות אחרות (לא אינדיבידואל אלא קבוצה) – ואולי בכך מותר האדם מהבהמה.

  3. יוסי לוס

    ראשית, יש כמה וכמה חריגים לספיישיזם. אפשר לחשוב על אנשים שיוציאו הון על בעלי החיים שהם מגדלים בבית ויתקמצנו הרבה יותר כאשר הם יתבקשו לשלם יותר מסים, או להרים תרומה, או סתם לתת נדבה לאדם נזקק, עני, נרדף.
    שנית, להערכתי הלא מבוססת על מחקרים, כל המינים או לפחות רבים מהם פועלים מתוך תפיסה דומה של העדפת בני ובנות מינם על פני בני ובנות מינים אחרים. במובן זה, בני האדם הם בדיוק בעלי חיים. ההבדל הוא שבעוד שבני אדם זקוקים לתילי תילים של טיעונים פילוסופיים להצדקת עמדה זו כי ככל הנראה הם חשים לא בנוח עם זה, בעלי חיים ממינים אחרים כנראה לא זקוקים להצדקות אלה.
    שלישית, הטענה שבני אדם נעלים יותר מבחינה מוסרית היא מופרכת בעליל שכן הם יכולים להימנע מלהשתמש בבעלי חיים באופן תעשייתי והם לא עושים זאת. אולי, מה שמבדיל אותם מבעלי חיים זה הצורך לייצר דימוי עצמי משכנע בעיני עצמם שהם מוסריים יותר. לשם כך, הוא עוסקים דורות על גבי דורות במשך אלפי שנים בהשקעה ציבורית ופרטית מרקיעת שחקים ביצירת סמלים ומשמעויות שמאפשרים להם לתחזק דימוי עצמי נעלה ומוסרי. במובן זה, טבעונים לא שונים מצמחונים ומקרניבורים. כולם רוצים דימוי עצמי מוסרי נעלה. נעלה על בעלי חיים ממינים אחרים ו/או על בני אדם אחרים. העיקר שנהיה טובים יותר מבחינה מוסרית ממישהו.

    1. אדם

      השיעור של בני אדם שנמנעים מאכילת\הריגת חיות בכוונה גבוה יותר מזה של החיות שנמנעות מאכילת\הריגת בני אדם בכוונה.

  4. ראובן גרבר

    אדם ופרה קרובים אצל עצמם.

  5. יוסףה מקיטון

    פיהוק ענק. עוד פעם סינגר "הפילוסוף החשוב ביותר" וכו' כשהוא בסך הכל עוד הומניסט, פשוט הומניסט שכולל בעלי-חיים בתורתו. מה עם ג'וזפין דונובן? קארול אדאמס? פאטריס ג'ונס? אלו הוגות מעולות של התנועה לשיויון לבעלי-חיים והן אינן תועלתניות עד גיחוך כמו סינגר, וחלקן באמת חורגות מההומניזם, במובן הכי רע של המילה הזו ("בשר הומני" נדמה לי כתוב על המוצרים שסינגר מקדם היום יחד עם "הול פודס"). ברור שטיעון שנשען על סינגר יגרור תגובות משעממות בסגנון "גם האריה אוכל את הזברה" ושאר טיעונים קלושים ולא מלומדים שעם כמותם התמודדנו עוד בשנות ה 90 המוקדמות עת התנועה לשיויון בעלי-חיים היתה בתחילת דרכה. לי אישית נמאס. תביאו משהו מורכב ואינטיליגנטי יותר או שתשימו לינק לאנונימוס וזהו. כל הויכוח הבסיסי והפשטני ממילא מתועד באתר אנונימוס היטב.

    החובה הפוליטית הקריטית של כל מי שרוצה לראות שינוי מקיף, שכולל שינוי במצבם של בני-אדם וחיות ממינים אחרים צריכה להיות הרס מוחלט של ההומניזם, כפי שהתחיל פוקו והמשיכו מעטים אחריו. הרס במובן הדה-קונסטרוקטיבי, עד היסוד, עד שהומניזם יהיה מתועב כנאציזם (ואכן הנאציזם יכול להיקרא כשיא אכזרי של תפיסות הומניסטיות-ביולוגיות, לצורך זה קיראו או צפו ביובל נח הררי).

    אם כבר הזכרנו את יובל נח הררי, הרי שהראיון שהוא עורך עם גארי יורופסקי מוכיח מעבר לכל ספק למי יש תפיסה פוליטית מורכבת ושימושית ומי זורק סיסמאות באוויר.

  6. יודה

    עבור ה-80% מהקוראים (אני סתם זורק כאן מספרים – התאימו להערכות הפרטיות שלכם) שלא מכירים את הספיסישיזם ואת מאבקו בהומניזם – המאמר יאיר גישה חדשה.

    עבור ה-18% שמכירים, אבל תמיד יהנו מטקסט חדש (טרי) ומסוכם היטב, עם רלוונטיות לפלמוס עכשווי – המאמר יחזק (או יסתור, ואינשאללה יחליש) את העמדות הפנימיות, ינסחן טוב יותר לעצמם, ויחמשם למאבקים והויכוחים האינסופיים עם ה-80%. מותר להודות בזה.

    ועבור ה-2% שמכירים היטב, ובקיאים בויכוח הפנימי והעכשווי יותר – המאמר באמת לא יחדש דבר. השאלה היא בעצם מה הם מחפשים פה מלכחילה?

    ובכל מקרה, השורה התחתונה היא שהמאמר עשה טוב לתנועה הטבעונית. משהו רע בזה?
    והאם העובדה שזה ע"ח 2% הופכת את המאמר הזה לספישיסיסט כנגד האנינים?

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    אותי מענין שקודם כל יפסיקו להרוג,לענות ולנצל בני אדם. מה שהשלטון שלנו מרבה לעשות. ובעבר במלחמות הגדולות ובעבר הקרוב יותר מלחמות אזרחיות.בהחלט צריך להמנע מלגרום סבל מיותר והרגולטור צריך לאכוף חוקי צער בעלי חיים. בטבע רוב בע"ח נטרפים בעודם צעירים. מעטים מגיעים לבגרות. גם בחברה האנושית עד התקופה התעשיתית רוב הילודים מתו תוך השנה הראשונה לחייהם אם זה צריך לצמצם אכילת בשר כי באכילת יתר יש נזק בריאותי מוכח. וגם לחקלאות . אבל תינוקות וילדים בעקר זקוקים לויטמינים מן החי, לאו דוקא בשר אבל חלב וביצים. החקלאות התעשיתית של לטיפונדיות של עשרות אלפי ראש בקר או מליוני עופותגורמות נזק סביבתי קשה, שתודות להגנת פוליטיקאים שנקנו ע"י הבעלים.בעקר בעולם החדש הם אינם משלמים את עלות הניטרול.ואם ננקטים צעדים לניטרול נזקי הלטיפונדיות משלמי המסים משלמים את זה. הכל שאלה של מידתיות.
    בע"ח מעלי גרה מפרישים כמות ניכרת של מתן בעקר דרך הפה ולא פי הטבעת .זה גז חממה פעיל בהרבה מדו-תחמצת הפחמן אלו גם בע"ח משקיים אבל גם מליוני מעלי הגרה בטבע רובם באפריקה.

  8. יוסי לוס

    גם אם את/ה אוכל/ת כל ולא מתכוונ/ת להפסיק לאכול בשר, וגם אם את/ה צמחוני/ת ולכן לכאורה חופשי/ה מהסכנות הבריאותיות הגלומות באכילת בשר, וגם אם אתה טבעוני ולכן לכאורה חופשי/ה מהסכנות הבריאותיות ו/או מהדילמות המוסריות שבצריכת מוצרים מן החי, קיומה והתרחבותה של חקלאות בעלי החיים המתועשת צריכות להטריד אותך

    http://wp.me/p1MduJ-bx

  9. נירוס

    תודה לכל המגיבים.

    זווית אישית:
    התנדבתי זמן מה בכפר טיפולי לאנשים עם צרכים מיוחדים. בתקופה אחרת גידלתי כלב. אני יכול להעיד בכנות, בודאות, בלי להאניש ובלי להגזים, שהכלב שלי היה בעל כישרון גדול לאין שיעור מזה שהיה לחלק מן החוסים – ללמוד, להבין ולתקשר. חלק מן החוסים, לא זו בלבד שלא יכלו לומר מילה – אלא שלא יכלו להבין אף מילה שנאמרה להם. המטופלים במצב קשה במיוחד לא הגיבו אפילו למבע רגשי ולא ידעו לזהות אינטונציה של כעס, אהבה או שמחה. הכלב שלי לעומת זאת הבין אוצר מילים מסויים, ידע להביע את עצמו באמצעות מבעים הסכמיים (מעין-לשוניים) שפיתחנו ביחד בתהליך של למידה משותפת, והיה בעל רגישות אדירה לאינטונציה ולרגשות – עם יכולת הבחנה ואמפתיה גבוהה מזו של כל בן-אדם שהיכרתי. גם הוא וגם הם לא יכלו לחשוב על עמדות מוסריות, להצטרף למאבקים אידיאולוגיים, להביע סולידריות עם מאבקים אתיים אחרים וכו'. גם ממנו וגם מהם לא היו לי דרישות מוסריות שיש לי ממי שאחראי למעשיו, אבל אותו יכלתי לחנך לדעת מה "מותר" ומה "אסור", ואותם לא יכלתי לחנך אפילו כדי-כך.

    האינטואיציה שלי, אילו נדרשתי לבחור בין החוסים הבלתי מתקשרים במוסד לבין כלבי האהוב, היתה לטובתו, ואני לא חושב שזה עושה אותי בלתי מוסרי: זו אינטואיציה מאוד טבעית שמבוססת על תקשורת ואהבה.

    מסקנות ותשובות:
    א. השאלה: "את מי היית מציל?" נותנת מעט מאוד מבחינה פילוסופית. מה זה בכלל מלמד אותי, השאלה הזו? זו לא דילמה רלוונטית.

    ב. אינטואיציה היא בעייתית. יהודים רבים חושבים שחייו של יהודי עדיפים על חייו של גוי, והם מרגישים את זה באופן אינטואיטיבי לחלוטין. כל הצידוקים לעבדות של השחורים ולאפלייה של נשים התבססו בסופו של דבר על אינטואיציות מוסריות ועל רגש. אמפתיה היא כלי חשוב, אבל בהחלט לא עדיף. חשיבה אתית צריכה להתבסס בסופו של דבר, כדברי אריסטו, על התבונה הטהורה. אני לא חושב שראוי לחלוק על זה.

    ג. אני לא טוען שלכלב שלי היה מעמד מוסרי גבוה יותר מזה שהיה לחוסים במוסד, אלא שהיה לו מעמד מוסרי דומה. היו לו צרכים אחרים, ולכן זכויות אחרות. להם היו צרכים מיוחדים ביחס לבני אדם אחרים, ולכן זכויות מיוחדות משלהם. לאנשים בריאים יש זכות לחופש המצפון, לזהות דתית או להגשמה עצמית ואינטלקטואלית – זכות שמינים אחרים אינם זקוקים לה. לעומת זאת, אילו החוסים שלי סבלו מכאב או רעב, למשל, הסבל שלהם היה זהה ושווה לסבל שלו או לסבל שלי, ולכן זכותי, זכותו, וזכותם שלא יפצעו אותנו או ירעיבו אותנו היא בעלת מעמד שווה.

    ד. אני מסכים שיש היררכיה של מאבקים, ואני חושב שעד כמה שחשוב להאבק נגד הכיבוש משום שהוא חמור – הוא פחות חמור מהטבח ההמוני והאכזרי שמתרחש בבתי המטבחיים, ולכן פחות חשוב להאבק בו מאשר בטבח. האסון בתעשיות המזון הוא הבעיה הדחופה ביותר בעיני כגע.

    ה. סינגר הוא אחד הפילוסופים החשובים של המאה העשרים, מסיבות רבות. אין אחד שעוסק בביואתיקה ולא מצטט אותו, בין אם לפתח את התיאוריה שלו ובין אם להתנגח בה. לרבות ההוגות הפמיניסטיות שיוסףה מצטטת. כל מה שכתבתי הוא אכן חלק מדיון בסיסי וישן – אבל הוא עדיין לא מוכר לרוב הציבור, לרבות אנשים משכילים ומלומדים כמו תומר פרסיקו, (לפחות כך משתמע מהמאמר שלו, לפחות במה שקשור לקוגניציה של בע"ח), וצריך להתחיל ממנו לפני שמדברים על דונובן.

  10. אדם

    יש משהו בפילוסופיה של זכויות בעלי החיים (הסטנדרטית, לא הרדיקלית ההזויה) שלא מגיע מהזרם התועלתני במוסר? אני שואל ברצינות.

  11. ארי

    מה שמוצג כאן,ובחלק ניכר מהתגובות למה שפרסיקו כתב,מהווה עיוות גמור של תפישותיו,שבניגוד הפוך למה שנכתב כאן,צידדו בהעמדת הטבעונות על יסוד יותר מוצק מאשר זהות שאינה קיימת בין האדם לחיה.
    זה ממש מדאיג שאף אחד מהטבעונים לא מסוגל להבין טיעון כה פשוט,יתכן וזו פשוט הצדקנות שכל כך אופיינית לתנועה הזאת שמחרישה את את פרטיה להגיון הכי פשוט.

  12. ארי

    שטען שצריך להשעין את המוסר לא על דמיון תכני ורגשי אלא דווקא על הנסיון להרחיבו למה שאינו מוכר וזר.
    למשל,אצל אוטיסטים,ואולי חלק מהחוסים שאתה מדבר עליהם היו אוטיסטים,יש סט שלם של תגובות ורגשות שבכלל לא זוכה להבנה מהסביבה,בדיוק בגלל ששונותם מהאדם הנורמטיבי והממוצע גדולה מזאת של האדם הממוצע מהחיה,
    ולכן,
    הביסוס,שהוא גם חסר תוקף מדעי,של הררי,ידיר מהאמפטיה שלנו כל מה שלא דומה לנו רגשית,וזו בעייה קשה מאוד מהמון בחינות.

  13. ירמי

    ודווקא זבובים? בעל חיים שאפשר לאלף, ואפילו מתחרפן שאתה סוגר אותו בכלוב?

    http://www.youtube.com/watch?v=-dPfZE5adYg אילוף זבובים

    על המוח שלהם
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000377215

    http://news.walla.co.il/?w=/15/1338525

    ואם דיברת על פרוקי רגליים, שמעת על עכבישים, חלק מהמדענים אומר, שאם הם היו בגודל של זאבים קטנים, המין האנושי לא היה שורד…עם כישורי הצייד והטכניקות הערמומיות שלהם; שלאנשים שלא עוסקים באינסקטולוגיה ובטח בחקר פרוקי רגליים, שזו מחלקה מעליהם, לא למד או הכיר בכללת החרקים האלה צועקים בתדרים שאדם לא יכול לשמוע, על זוחלים אין מה לדבר, הם חשים בכאב, ואפילו חלקם דוחה את ריח היונקים ובורח.

    http://www.youtube.com/watch?v=1GL09bXxbi4

  14. ירמי

    ואם הזכרת דתות, יש סיפור ביהדות הקבלית, הפרדות בין נשמה לנפש, שאפילו לעץ שהוא דומם יש חלק חשוב, עץ החיים הקבלי כסינתזה לבריאה כולה, עץ דא"ג אינו דומם, וההתייחסות שלך לזבוב, היא כדומם, שלא יכול להרגיש כאב…זבוב אינו אבן ואפילו ההגדרה של אבן כדומם בקבלה היא, שכתוב, "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", כלומר היעוד שלו הוא שירות לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים, צומח הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת, שכבר יכול לעשות דבר שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית…וגם צמח שומר את "חוקי הצמחים", זה עניין קבלי שאיני יכול להסביר פה.
    זבוב ואפילו יתוש נחשבים לחי בקבלה, אבל לא למדבר (לפחות בספקטרום האנושי, יש להם תודעת מסגרת), לציין שהמשורר רבי שלום שבזי כותב בשירו: "יתוש קטן קדמני תחילה", מעניין הפרשיות תזריע ומצורע שמדברות על דיני טומאתו וטהרתו של האדם, פרשיות אלו מגיעות רק אחרי פרשיות הקודמות בהן דובר על קרבנות הצומח והחי ועל בעלי החיים הטמאים והטהורים, למה כותבת התורה על האדם, רק אחרי שכותבת על הצומח והחי? ובעצם שאלה זו היא גם לגבי כללות הבריאה, הקב"ה ברא את האדם אחרי שברא את כל הנבראים והרי האדם הוא תכלית הבריאה ולמה נתן לו להיות אחרון, מסבירים חז"ל שהאדם נברא אחרון, למלא את תפקידו בעולם ואז אומרים לו אתה האחרון שבבריאה ואפילו יתוש קדם לך ואם לאו האדם יתגלגל אפילו באבן, שהיא חלק ממארג החיים הבריאתי של עץ החיים, שהוא מעביר הידע, (מפירותיו), ומרכז הבריאה נכון היא האדם, אבל ביהדות האדם עצמו בה לשרת תכלית בבריאה, הוא לא באמצע כמו בנצרות, מי שבמרכז הוא שם ההוויה, שנובע מעץ החיים, שהיא בעצם, התורה, הידע הבריאתי הקדום, שהאדם בתוכו, לצערנו כמה חסידויות בלבלו את המושג הזה והעמידו את האדם במרכז, כמו בתרבות יוון, אבל ביהדות האדם הוא תכלית אבל בבריאה, אבל המרכז אינו האדם אלא, הידע, ההוויה, שמעבר לזמן ולמקום

  15. ירמי

    וביהדות כמובן, הכול הפוך, רבי (רבי יהודה הנשיא), קיבל יסורין שלא ריחם על עגל, שגעה ובכה מתחת לגלימתו, שלא רצה שישחטו אותו, אבל הוא ענה לו, לזה נוצרתה וחטף יסורין משמים, אבל על בני חולדה כן ריחם, לכן נאמר שריחמו עליו משמיים, ליהדות, לכול דבר יש תכלית, מאבן ועד אדם,
    http://ph.yhb.org.il/09-10-02/

    ביהדות של חז"ל, לא היו מסכימים בכלל לאכול את הפרות והתרנגולות, כי יש עניין "צער בעלי חיים" בעולם אכזרי ותעשייתי, שהם לדעתי לא היו שורדים בו, הקדמונים היו קשורים לבעלי החיים שלהם, ואפילו חמור ושור שבתו בשבת,
    חליבה בשבת- אף שחליבה אסור בשבת,
    הזנת בעלי החיים- אמרה הגמרא במסכת גיטין‏, שאסור לאדם לטעום כלום ממאכליו עד שייתן אוכל לבהמתו, פעם היו בעלי החיים חיים עם בני האדם, ואוכלים מאותו שולחן, זה היה הנוהג!
    לא תחסום שור בדישו:
    איבר מן החי:‏ איסור לתלוש איבר מן הבהמה בעודה בחיים ולאוכלו. באיסור זה הוזהרו אפילו הגויים, כאחת משבע מצוות בני נח, לובסטרים מישהוא? מטגנים אותם חיים!
    פריקה‏‏: מצווה לעזור בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך. הרמב"ם אף פוסק שיש לפרוק בהמה אפילו בשבת ממשאה, משום צער בעלי חיים

    "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כ"ב י') נובע גם הוא מטעם צער בעל חיים. האבן עזרא כתב כי "שכוח החמור אינו ככוח השור" ולכן החמור מתעייף ויש לו צער פיסי ממשי בעת חרישה עם שור. פרשנים אחרים נימק את הצער מכיוון אחר: מכיוון שהשור מעלה גרה והחמור שאינו מעלה גרה, יהיה סבור החמור שהשור אוכל ויצטער‏, או משום שקיימת דאגה וצער לבעלי חיים לשכון עם בעלי חיים שאינם ממינם, וקל וחומר לעשות עמם מלאכה.
    דא"ג האר"י ז"ל ציווה על תלמידיו שלא להרוג אפילו כינה. התנהגות זו היא מידת חסידות ולא הלכה, כי זה בעל חיים שלא משרת את הבריות, כמו דבורים.
    יש דא"ג במדרש אלפא ביתא דבן סירא, סיפור של דוד, על העכביש והצרעה, שהרהר על כך, למה הם נבראו בכלל?
    http://goo.gl/ZLb3jj
    והכי חשוב המחלוקת אם "צער בעלי חיים" היא מצווה מדרבנן, או מדאורייתא, נפסק מדאורייתא, ולמי שמבין בעניין, יודע שפגיעה ללא צורך בבריאה, היא עבירה קשה.
    http://anonymous.org.il/art393.html
    אסיים במשפט של שלמה "יוֹדֵעַ צַדִּיק, נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ; וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים, אַכְזָרִי." (משלי י"ב, י'), כלומר לבהמה יש נפש, לא משנה מה הדרגה ובאיזה ספקטרום