• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

שפה שהיא אלטרנטיבה מבית

על מנת לדבר שפה מזרחית ולהמשיך וליצור אותה נדרש נתיב של לימוד של מה שהודר והיזכרות במה שהושכח. בתהליך הלימוד, ניגע בלב, שקירותיו מחופים בכאב

בשבוע החולף שיתפו אותי שלושה אנשים בכאבם – כאב אחד.

תחילה המליצה לי עיתונאית בשיחת טלפון על סדנת כתיבה שבה השתתפה. אנחנו לא מכירות, אבל משם המשפחה שלה ניכר שהיא מזרחית. במהלך השיחה שאלתי אותה אם ראתה את סדרת הטלוויזיה של אמנון לוי, "השד העדתי". היא ענתה שלא. שזה כואב מדי. כואב להיפגש פנים אל פנים עם "העניין המזרחי".

בחורה צעירה, בסוף שנות העשרים לחייה, באמתחתה תואר ראשון וקריירה עיתונאית, מספרת על הכאב המזרחי שלה. היא עוד לא פירקה אותו לגורמים, עוד לא התבוננה בו על מנת להבינו, עוד לא פתחה את שק תפוחי האדמה הלוהטים.

זמן לא רב אחר כך, חבר למחלקה ואני ישבנו בעבודה וניסינו להבין מה מקור הבאג ולמה נטענו רשומות כפולות לבסיס הנתונים. הוא התענג על עוגיות מעמול שהביא עמו מחדר האוכל:

– אין כמו המעמול של סבתא שלי.
– סבתא שלך מכינה מעמול? היא לא רומניה?
– היא כן, אבל יש לי עוד סבתא.
– מה המוצא שלה?
– היא עיראקית, אבל ששש, אל תגלי.
– אמרת שאתה ממוצא רומני…
– אני מעדיף שלא תדברי על זה בבקשה. אני מעדיף שלא ידעו על החצי הזה שלי.

בחור כבן 30 , חכם, מצליח, נאה. אחרי היכרות של כמה חודשים, מספר לי בסוד שהוא חצי מזרחי. הניסיון שלי להרגיעו עלה בתוהו, הוא לא רוצה שהדבר ייוודע.

כעבור ימים אחדים, דנתי עם חברה בהקמת קבוצת לימוד העוסקת בחכמת רבני ארצות האיסלאם. ברגע של גילוי לב היא סיפרה לי שפעם התראיינה לתפקיד ניהולי והמראיינת היתה אשה ערבייה (דבר נדיר כשלעצמו). במהלך הראיון, כששאלה אותה המראיינת איך תתמודד עם יצוג של שכבות מוחלשות, היא, המרואיינת, פרצה בבכי.

זה מעולם לא קרה לה לפני כן בראיון עבודה. הפעם הזו היתה נגיעה בכאב בזמן שלא ציפתה לו.

מבט שאומר - איזה מבטא של מרוקאי כבד. מבט שאומר - יש לך צחוק של בחורה קלת דעת, לא רצינית. מבט שלא רואה אותי. צילום: חביבה פדיה
מבט שאומר – איזה מבטא של מרוקאי כבד. מבט שאומר – יש לך צחוק של בחורה קלת דעת, לא רצינית. מבט שלא רואה אותי. צילום: חביבה פדיה

שלושה אנשים אלה, או מדויק יותר, ארבעתנו, לרבות אותי, שכאבי כרוך בכאבם, לא ממוקמים בשוליים; אנו שייכים "למעמד הבינוני", עומדים בתו התקן התרבותי/השכלתי/תעסוקתי. על פניו, הכל כשורה. אך בתוכנו – כילדים חסרי מגן, קיים הכאב. כאב של אנשים שהוטח בהם המבט הלבן.

ארבעתנו מכירים את המבט האדנותי. מהגברת הנכונה בתור בדואר, מהמורה לאזרחות או מההורים של החברה הכי טובה. המבט שדואג למקם אותנו נמוך. המבט שאומר שהגעתי מתרבות נחשלת, מבט שאומר שהתכונה הבולטת אצל אמא שלי היא טיב הקוסקוס שהיא מכינה, מבט שאומר – תגידי תודה שבזכותנו אבא שלך למד באוניברסיטה, איפה הוא היה היום אילולא אנחנו אפשרנו לו להתפתח. מבט שאומר אתם עצלנים מטבעכם, זה קשור לתרבות הערבית שחייתם בתוכה. מבט שאומר איזו מוזיקה נחותה אתם אוהבים לשמוע. מבט שאומר – איזה מבטא של מרוקאי כבד. מבט שאומר – יש לך צחוק של בחורה קלת דעת, לא רצינית. מבט שלא רואה אותי.

וכעת, לאחר שהתייגענו להיות חלק מהקהילה שנתנה בנו את המבט הלבן שלה, אנו מוצבים בחזית הכאב. אנו, בני הדור השלישי המצויים בסבך של זהויות. אנו, כפי שכותב החוקר דויד הולינגר, "חברים בעת ובעונה אחת בכמה קהילות שונות". אנו, מזרחים שרכשנו את השפה האשכנזית, אך עדיין מבינים את השפה המזרחית. מבינים, מזהים ומפענחים אותה, אך רבים מאיתנו לא דוברים ולא יוצרים אותה, היא כבר לא שגורה בפינו.

על מנת לדבר שפה מזרחית ולהמשיך וליצור אותה נדרש נתיב של לימוד של מה שהודר והיזכרות במה שהושכח. שפה שהיא אלטרנטיבה מבית. בתהליך הלימוד, ניגע בלב, שקירותיו מחופים בכאב. דרכו נוכל להבין את זהותנו, על רקע הנישול האישי והתרבותי. נדובב את הורינו לספר לנו מזכרונם, נתקרב לדמות הילדות שלנו ונאמץ אותה. נחקור את המזרחיות שלנו. נשתה מהמעיין העצום והרלוונטי של מורשת חכמינו, ניצור רצף של לימוד, החייאה והמשך יצירה של שפה, נבסס את הקרקע עליה אנו עומדים כשווה ואוטונומית.

רונית מטלון כתבה: "מאבק חברתי תרבותי תובע הכרה חזקה של ערך עצמי, גיבורים הוא תובע, סמלים, טקסים וגם מדליות." נדמה לי שעל מנת להגיע להכרה זו, במקביל לתביעה הכרחית לתיקון במישור הפוליטי-חברתי, עלינו להמשיך וליצור שפה מזרחית ישראלית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אשר-מכלוף עידן

    עארס פואטי זה מהפכה לשונית, שיוצרת שפה חדשה מחוץ לשליטה של אדוני מדינת אשכנז. מאיר עמור בספרו ועדי קיסר בשיריה, אפרת בעיתוניה ויוסי סוכרי ברומנים שלו, שירה אוחיון ושלומי חתוכה, מואיז בן הרוש וחנה גרינוולד, סמי שטרית ורועי חסן, ישראל דדון ומרגלית צנעני, מדלגים על כל הסצנה המביכה, מביאליק ועד זך, ומתחברים ישירות לרמב״ם ולגבירול, ליהודה הלוי ולשבזי

    1. עמית

      יצירה מזרחית פוליטית עכשווית בישראל היא אחלה והכל, אבל הזיקה בינה לבין תרבויות יהודי ארצות האסלאם היא מזערית. הקבוצה שציינת הם לא ממשיכי הדרך של יהודה הלוי ושבזי (נו באמת) וספק אם הם מתיימרים להיות כאלה.

      1. מואיז בן הראש

        שייך מאוד לרוח של משוררי ספרד ולכתיבה רב לשונית. אני כותב שירה בשלוש שפות, זה חלק מוסתר מהיצירה שלי (הביקורת בישראל מעולם אל התיחסה אל החלק הזה וגם בראיונות לא שואלים שאלות בנושא, זה יותר מדי יכאב לקהל האשכנזי ויבלבל את המזרחים).

        הכתיבה בכמה שפות היתה נדרשת כדי להגיע להבנה שאליה מגיעה אפרת שני-שטרית, שיותר מכול מדובר במהפכה לשונית ודרושה שפה מזרחית כדי לכתוב את המזרחים ואת מדינת ישראל וגם את הציונות. הנושא הזה נדון בבלוג שלי ובאתר קדמה לעיתים קרובות בתקופת פריחת הבלוגים, בעשור הקודם.

        למזרחים אין מה לחפש אצל ביאליק, ובכלל כל בן תרבות וכל משורר יכול להתפתח יפה מאוד בלי המשורר הכאילו לאומי של מדינת ישראל. יש לו חשיבות אקדמית והיסטורית אך כמשורר בעולם השירה של היום הוא זניח לחלוטין. אפשר בלעדיו.

        הפיתוח של שפה הוא גם פיתוח של תודעה היסטורית, הן של השפה והן של ההתמקמות בתוך השפות. בינתיים הבון טון זה לדבר על הערבית, אך יש עוד הרבה שפות ברובן אירופאיות שהשפיעו על החשיבה המזרחית, גם זו הרבנית.
        קבוצת ערב פואטיקה היא בכיוון הנכון, אך התהליך מתחיל הרבה לפני כן, בארז ביטון, אבל גם לפני, באהרון אלמוג ובמשה סרטל, בשירה הישראלית.

        רק השירה המזרחית ממקמת את השירה בארץ במקום הכי נחוץ שלה: ביכולת להמציא שפה חדשה, מתחת לראדר הממסדי, והיא מאוד מצליחה בכך. זה יגיע לפרוזה ואחר כך גם לפוליטיקה.

        1. עמית

          האמת שאני מכיר את הכתיבה שלך, ולא הייתי מכליל אותך בקבוצה הזאת. בניגוד אליהם אתה עוסק בתרבות שהתקיימה ויוצר מתוכה – ובצורה נהדרת אם אפשר להוסיף, חלק ממשפחתי הוא מתטואן – וזה בדיוק מה שהתכוונתי אליו כשכתבתי שנדרשת נהדה של תרבויות יהודי ארצות האסלאם. ליצירה מהסוג שלך.

          אבל ערס פואטיקה, ומירב היוצרים האחרים שצוינו הם יוצרים ישראלים, שכמו כל דבר אחר בתרבות הישראלית הם בעיקר אמריקה. השירה של רועי חסן אולי נוקבת אבל היא פשוט גרסה ישראלית ל2pac. הקשר בין זה לבין תרבויות יהודי ארצות האסלאם הוא אפסי. באופן כללי היצירה המזרחית הפוליטית בישראל אוהבת כל כך לעסוק בעצמה ובחוויה המזרחית בישראל, אבל ההתעניינות שלה בכל מה שקדם לכך הוא אפסי ואמצעי בלבד.

          1. מואיז בן הראש

            משוררי ערס פואטיקה עדיין לא הציגו ספרים רבים לציבור ושירה מרובה אבל ממה שקראתי את רועי חסן ואת שלומי חתוכה וקצת אחרים מדובר בקבוצה עם יידע עצום בשירה שנמצאת בתוך עולם השירה המודרני ושוחה בו. סתם צעקות לא יוצרות עדיין שירה, השיר המפורסם"מדינת אשכנז" של חסן נטוע היטב בתוך השירה השחורה האמריקאית, בתוך הביטניקים, בתוך כל השירה המזרחית שנכתבת כאן מזה 40 שנה ויש לה מסורת, וגם בתוך השירה הישראלית. לא, אין הרבה אבן עזרה או יהודה הלוי מבחינה טכנית, אבל יש לא מעט נבואה תנכית בשירים של חתוכה.

            והיא באמת לא קישקושים בסגנון ביאליק או אלתרמן, ממש לא. אז אם זה לא זה אז האשכנזים ורבים אחרים מתעקשים לא לראות את השאר.

            שירה דיבורית וישירה (נגיד בוקובסקי) נראית למביט מהצד כשירה מאוד קלה לכתיבה אך היה בוקובסקי אחד ומאה אלף שניסו לכתוב כמוהו ולא הצליחו, למה? כי בוקובסקי היה נראה זרוק ומרושל אבל הוא קרא וידע את קומינגס ואת גינזברג ואת ייטס ואת כל השירה האנגלית והרבה מאוד שירה, רק כך הוא היה מסוגל לברור מה יכול להיות שיר מות שפת הבארים.

            השיר של חסן מצליח להעפיל לפסגות בגלל שהוא כן קרא את זך לפני ששרף את ספריו. וקרא אותו טוב מאוד, כדי לדעת מה לא לכתוב.

            שירה מתקיימת כהמשך וכמסורת של מה שנכתב וכמהפכה נגד אותה שירה שנכתבה. זה תמיד היה כך ויהיה כך וחסן פתח מסלול חדש. וגם שפה חדשה.

          2. שאול סלע

            ביאליק הגיע לארץ כנסיך והתקבל בנמל יפו בכבוד השמור לרוזנים ומלכים. הוא גר בתל-אביב בבית שנבנה עבורו מבעוד מועד ברחוב שנקרא על שמו עוד בימי חיו. אני מסכים שהוא סבל בארץ (כפי שעולה ממכתביו) אבל לא פיסית. הארץ השביתה את כתביתו הפואטית משום שהארץ הפנטסטית אותה הזה בשיריו מן הגלות התגלתה כארץ לבנטינית פרובינציאלית לשיטתו וכסתם מקום משעמם והעיקר- הערגה מתה ועימה השירה. ביאליק, שירתו, סיפוריו והגותו היו כולם של גלות. אין ביאליק אחר. (סמי שטרית אתר קדמה)|1||1|

          3. שלמה חתוכה

            את הבית של ביאליק הוא בנה בכספו שלו ממכירת הקובץ של כל כתביו, שיצא מספר שנים לפני התחלת הבנייה. הוא נסע לגרמניה וחיכה שם שהבית ייבנה עם הכסף הזה. נא לא להשמיץ סתם. הוא היה אדם עשיר, אבל אף אחד לא בנה לו פה בית בחינם.

  2. עמית

    הקריאה שמופיעה במאמר היא חשובה מאין כמותה. נהצ'ה (نهضة) של תרבויות יהודי ארצות האסלאם ויצירה מחדש של "שפה מזרחית" (או אולי יותר מדויק: יצירת דקדוק ותחביר מזרחיים לעברית שלנו) היא אפשרית, ואם תתרחש תהיה אחת ההתפתחויות ההיסטוריות היפות של הדור שלנו. ישראל תפרח תרבותית רק אם תדע להיות מה שהיא הייתה צריכה להיות מלכתחילה – קיבוץ גלויות שבו תרבויות יהודיות גאות-בעצמן מכל קצוות תבל נפגשות מחדש ומפרות אחת את השנייה.

    1. רונן

      למה שבעצם לא נפתח את התרבות הישראלית שבעצם משלבת את הכל ביחד…

  3. Assaf

    Beautiful and painful

    Thank you.

  4. עדי

    גם באטלר מדברת על המלנכוליה של הדיאספרה שאין לה מקום בהגמוניה הלבנה. מעניין למקם את זה בנקודת המבט הישראלית, כי פה ההגמוניה היא בעצמה דיאספרה… תודה על הכתיבה המעניינת!

  5. שאול סלע

    לדבר מזרחית זה לקחת את הספרים של ד"ר אסתר גליצנשטיין מאיר,יהודה שנהב ו סשש ולהפיץ את מה שכתוב שם, דהיינו פשעי הציונות

  6. אבנר מרט

    כן אשר מכלוף עידן..תתחבר ישירות לרמב"מ ואם לא תצליח להבין אותו אל דאגה – יש מספיק מדענים אשכנזים שישמחו להסביר לך. ביאליק באמת לא צריך לדבר אליכם.

  7. ג. אביבי

    מאמר יפה.
    ליצור שפה מזרחית, גם ובעיקר, כדי שמזרחים (כולל למחצה) יוכלו למצוא זה את זה ולדון במציאות המזרחית ללא עכבות וללא עמימות מיותרת.
    ליצור שפה מזרחית כדי שבינינו לבין עצמנו לא נבליג על האפליות השוררות וחוגגות באין מפריע. כך להתמרמרות תהיה כוח חברתי.
    שפה מזרחית חשובה ליצור גיבוש כלל מזרחי. כשאת/ה והגיגיך לא מתוחמים לנפש אחד יש להם כוח ואולי אפילו המשכיות.

  8. דנה

    פוסט מצוין. מצאתי את עצמי בתיאורים האלה. כן, גם אני כזאת, לגמרי. רוב הזמן מסתירה את החצי המזרחי מתחת לעור הבהיר ולתארים המתקדמים באוניברסיטה. אבל זה לא מפסיק לכאוב.

  9. ישראלי

    פגשתי גם כמה וכמה מזרחים שלא מתבישים במזרחיותם ולא רואים סתירה בין זו לבין היותם ישראלים שמנכסים לעצמם גם מוצרי תרבות שנוצרו על ידי אשכנזים.

    1. שאול סלע

      בשביס זינגר ,עגנון,דוד שחר,סצקובר,ארנולד שנברג דוד פוגל ,התרגומים של
      מרדכי אבי שאול,זלמן ולפובסקי ויש ראל זמורה כן

      עמוס עוז לא,דוד גרוסמן לא

      1. ישראלי

        לשאול סלע. לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון. מדוע גרוסמן ועוז לא. מהו ה"לא" הזה"?
        ומה עם ביאליק, אשכנזי או לא? ואלתרמן? ושלונסקי? ונתן שחם? הם אשכנזים או ישראלים?

        1. שאול סלע

          השמות ששאלת לגביהם טוענים לסריטה במוחם של היהודים בגלל הדת המפגרת שלהם

          1. ישראלי

            לשאול סלע
            מול טיעוניך המוחצים הנשענים על ידע מקיף ומעמיק ביצירות הסופרים והמשוררים שמניתי, אני מרים ידיים…

          2. ישראלי

            לשאול סלע. לנוכח בקיאותך והבנתך המעמיקה ביצירות הכותבים שציינתי לעיל אין לי ברירה אלא להרים ידיים.

  10. שמרית

    הסיפורים של בני המעמד המזרחי-בינוני על קשייהם, במיוחד של איש המעמול, נשמעים סתם כמו התפנקות מגרגרת. בתור "חצי-חצי" שמעולם לא התביישה ומעולם לא קיבלה ולו תגובה רעה אחת על החצי המזרחי (מרוקאי) פשוט מעולם, בשום פורום – בית ספר, אוניברסיטה, חברת היי-טק, אני לא מצליחה להבין את זה. להפך, אם כבר. היום החצי-חצי הוא קלף חזק, הוא רישיון לרדיקליות, הוא מאפשר לרדת על אשכנזים ולהרגיש קצת פאנוני, כי היי, גם אני חצי מדוכא.

  11. שמרית

    ובחברת היי-טק, למשל, זו לא שפה אשכנזית. אין שום דבר אשכנזי בחברת היי-טק, בדאטה בייס, בקימפולים וכו'. זו שפה בינלאומית, אנגלו-אמריקאית, גלובלית, שאין קשר בינה לבין ברנר, ביאליק, טשרניחובסקי, כצנסלון, אשכול, בן-גוריון, רבין, דיין וחבריהם, ובטח שלא למנדלי, פרישמן פרץ ואחרים שקדמו להם ונותרו באירופה.

    ישראל היא יותר מכל סניף פרובינציאלי של תרבות גלובלית אנגלו-אמריקאית. זה מתבטא בחברות הייטק, במוזיקה (מה אשכנזי בחמי רודנר? בקינן? הם אפיגונים, טובים ומוכשרים, של תרבות אחרת), בטלוויזיה ("אקס פקטור"), באקדמיה וכו'. אין שום דבר אשכנזי בדברים האלו, ולכן אין שפה אשכנזית, יש חיקוי חיוור של שפה אנגלו-אמריקאית, דומה לחיקוי החיוור שמתקיים, אגב, גם בערים רבות מהם באו היהודים להם קראו האשכנזים מזרחיים – בירות, קהיר, וכפי שלמדנו לאחרונה מצילומי האינסטגרם, טהרן.

    לכן לא מתקוממת כאן גם שפה מזרחית. אין לה קונטרה (כלומר, אין שפה אשכנזית).

    1. ???

      הכחשה היא מנגנון הגנה מעולה!! כל עוד את צריכה אותו תשתמשי בו, כשתהיי מוכנה אנחנו כאן לתפוס ולחבק..

        1. שמרית

          מכל אלו שצוחקים עליי ומתנשאים עליי, יש לי שאלה פשוטה – מהי תרבות אשכנזית? מול מה אתם יוצאים? האם פגשתם מימיכם, מחוץ לגבולות גילמן, מישהו שקורא ביאליק? אפילו שם בקושי קוראים אותו. אז על מה אתם מדברים? מול מי אתם מתקוממים תרבותית (לא כלכלית, שכן המאבק לדעתי צריך להיות קודם כל כלכלי)?

          "אנו, מזרחים שרכשנו את השפה האשכנזית, אך עדיין מבינים את השפה המזרחית" – עם כל הכבוד, שמישהו יסביר לי, מה היא השפה האשכנזית? היתה תרבות הקיבוצים, תרבות השירה בציבור, תרבו ה"הורה", תרבות הריקודים על הקבר של הרצל מדי שנה, שגם הן העתקות של אחרות, ומכל מקום, כל התרבויות אלו גוססות ומתות לנגד עינינו. אני בטוחה שלא להן התכוונה הכותבת כשכתבה את מה שכתבה. אז למה היא התכוונה? יש איזה ספר שמפרט מהי אותה תרבות אשכנזית שנגדה הכותבת יוצאת, שאוכל לקרוא ולהשכיל?

          1. Mohamed Chukri

            המאבק הוא פוליטי, כלכלי והוא גם כולל שפה ותרבות.

            את ביאליק מחויבים לקרוא כל תלמידי בתי הספר. מדובר בתעשיית ביאליק שמגלגלת הרבה מאוד כסף, הכסף הזה כולו מדבר בשפה אשכנזית. חוקרים אשכנזיים עושים קופה מביאליק, אשכנזים עושים קופה הדפסת שירי ביאליק בספרי הלימוד ועוד לא מזמן גם היו תמלוגים על שירי ביאליק שהלכו לכיסים אשכנזים.

            אולי זה לא שוד הקופה הציבורית של הקיבוצים משך השנים וגם לא כמות הכסף של ההתנחלויות אבל כן מדובר בסמל אשכנזי שייצר ומיצר לא מעט כסף

          2. שמרית

            אפרופו התנחלויות, הכותבת הנ"ל מפרסמת כתבות גם בביטאון המתנחלים "מקור ראשון". אכן אלטרנטיבה.

    2. אדם

      לא הייתי מכניס את רונן קינן לרשימה הזאת. אבל חוץ מזה מסכים בגדול.

  12. אבנר מרט

    תרבות אשכנזית זה לא משהו שבאמת קיים. היה קיים פעם,כשאני למדתי בתיכון בשנות ה 50. זה באמת ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר, עגנון, אם להזכיר את הגדדולים באמת. כמובן שלמדנו גם את יהודה הלוי, רשב"ג ועוד מגדולי יהדות ספרד. הדור הבא של התרבות האשכנזית התפתח בארץ וכלל, בין היתר את רחל, אלתרמן ואלכסנדר פן. היו גם סופרי ילדים מעולים. עם הקמת המדינה החלה להתפתח כאן גם תרבות מזרחית, אבל לא צפון אפריקאית אלא מבין עולי עירק. אלי עמיר הוא לטעמי הגדול מכולם.

    אחרי הקמת המדינה החלה להתפתח תרבות ישראלית בעיקר תרבות הגשש (מחרידה לטעמי). תרבות הטלויזיה, שהיא השולטת (משהו מזעזע בפני עצמו) רוויה בפרפורמרים ממוצא מזרחי (אתם תשפטו) שמוצאים את שטחי המחיה שלהם (ע"ע כדורגלנים מזרחיים מול שחקני כדורסל אשכנזים ברובם)

    אוכלוסיות שונות קשורות עד היום לתרבות ארצות מוצאם. במיוחד העליה הרוסית של 1990-1991

    לסיכום – אין תרבות אשכנזית בישראל. אולי יש העדפה בתוכנית הלימודים לסופרים ממוצא אשכנזי.. מי שרוצה להתבכיין או משוררים\סופרים מקצועיים שפרנסתם על כך יכול להמשיך לטחון מים

    שבת שלום

  13. עמית

    אני לא חולק עליך, מקורות ההשראה של ערס פואטיקה הם רבים וטובים – ובראש ובראשונה השירה האפרו-אמריקאית. אבל בהקשר הזה הם לא יותר מאשר המשך תהליך האמריקניזציה של התרבות הישראלית. האליטות יוצרות באנגלו-אמריקאית, ההמונים צורכים אמריקאית, וגם הקולות המדברים בשם ״דיכוי״ מדברים אפרו-אמריקאית.

    הנקודה החשובה היא שהיצירה המזרחית הפוליטית בישראל לא עוסקת בתרבויות יהודי ארצות האסלאם ולא נוצרת מתוכן. גם במקרים הפעוטים שבהן היא כן מאזכרת אותם, היא עושה בהם שימוש אמצעי ולא יותר מזה. לכן כשמדברים על החייאת התרבויות האלה, היצירה המזרחית הפוליטית בישראל היא לא הדרך. לפחות לא במסלולה בנוכחי.

    כשמדברים על יצירה יהודית מזרח-תיכונית ומגרבית לא צריך לחזור לאבן עזרא או אבן גבירול הארכאיים. התקיימה גם שירה יהודית מודרנית במזרח התיכון – האהוב עלי בין יוצריה הוא דוד אלקיים – ואנשים שעוד חיים את התרבויות האלה בהחלט היו יכולים להמשיך ולפתח את השירה הזאת, היהודית מזרח-תיכונית מודרנית. השירה המזרחית הפוליטית בישראל, לעומת זאת, ניתקה מהמסורת הזאת ונולדה מחדש מהמסורת הישראלית-אמריקאית.

    אגב, נתן אלתרמן היה משורר מחאה מזרחי עוד לפני שהיו מזרחים כאלה. לא הייתי מציין אותו ואת ביאליק באותה שורה בהקשר הזה.

    1. שאול סלע

      תעודת זהות/מחמוד דרוויש

      תִּרְשוֹם!
      אֲני עֲרָבִי.
      מִסְפָּר תְּעוּדַת הַזְּהוּת שֶלִי הוּא חֲמִישִים אֵלֶף.
      יֵש לִי שְמוֹנָה יְלָדִים
      וְהַתְּשִיעִי יָבוֹא אַחֲרֵי הַקַּיִּץ!
      הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְּךָ?
      תִּרְשוֹם!
      אֲני עֲרָבִי.
      עוֹבֵד עִם חֲבֵרַי פּוֹעֲלֵי הַמַּחֲצֵבָה.
      יֵש לִי שְמוֹנָה יְלָדִים
      אֲנִי מֵבִיא לַהֵם לֵחֶם
      בְּגָדִים וּמַחֲבָּרוֹת
      מִתוֹך הָאֲבָנִים..
      אֲני לֹא מִתְחַנֵן לִצְדָקָה מִדַלְתֵךָ
      אֲנִי לֹא מְכָוֵץ עֲצְמִי עַל מִפְתַנְךָ.
      אַז הָאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְךָ?
      תִּרְשוֹם!
      אֲני עֲרָבִי.
      יֵש לִי שֵם לְלֹא תֹאַר.
      סַבְלָנִי בְּאֱרֶץ
      בָּה הַכָּל חַיִּם בְּרוֹגֶז
      שוֹרָשַי
      הָיוּ מְחוּפָּרִים עוֹד לִפְנֵי לֵידַת הַזְּמָן
      לִפְנֵי תְּחִילַת הָעִידָנִים
      לִפְנֵי הָאוֹרָנִים וַעֲצֵי הַזַּיִּת
      וּלִפְנֵי שֶצָמַח הַעֶשֶב
      אָבִי.. צֵאצָא לְמִשְפַּחַת הַמָּחֲרֵשָה
      לֹא מִמָעֲמָד אצִיִלים
      וְסָבִי.. הָיָּה פָלַאח
      לֹא מְיֻחַס וְלֹא מְקֻשַר
      לִימֵד אוֹתִי אֵת גָאֲוָת הַשֶּמֶש
      לִפְנֵי שֶלִּימְדָנִי לִקְרֹא
      וּבֵיתִי, בִּקְתַת הַשוֹמֵר
      עֲשוּי עֲנָפִים וְקָנִים
      הָאִם אֲתָּה מְרוּצֵה מִמָּצָבִי?
      יֵש לִי שֵם לְלֹא תוֹאַר!
      תִּרְשוֹם!
      אֲני עֲרָבִי.
      צֶבַע שְעֲרִי.. פֶּחָם
      צֶבַע עֵינַי.. חוּם
      תְּכוּנוֹתַיי:
      לְרֹאשִי עָקַאל עֲל כָּפִיָּה
      כַּף יָדִי חֲזָקָה כַּסֶלַע
      כְּתוֹבְתִי:
      אֲנִי מִכְּפָר שָכוּחַ חֲסַר-הָגָנָה
      רְחוֹבוֹתָיו נְטוּלֵי-שֵמוֹת
      וְכָל גְבָרַיו.. בַּשָּדוֹת וּבַמָּחֲצֵבָה
      הָאִם זֶה מָכְעִיס אוֹתְךָ?
      תִּרְשוֹם!
      אֲני עֲרָבִי.
      אֲתָּה גָזַלְתָּ אֵת הַפָּרְדֵסִים שֶל אֲבוֹתַיי
      וְאֵת הַאֲדָמָה אֲשֶר עִיבַּדְתִי
      אֲנִי וְכָל יְלָדַי
      וְלֹא הוֹתַרְתָּ דָבַר לָנוּ וּלְצֵאצַאֵנוּ
      מִלְבַד הָאֲבָנִים הָאֵלֶה..
      אַז הָאִם הַשִּלְטוֹן יִיקַח אוֹתָּן
      כְּפִי שֶשָּמָעֲנוּ אוֹמְרִים?

      לַכֵן!
      תִּרְשוֹם בְּרֹאש הֶעֳמוּד הָרִאשוֹן:
      אֲנִי לֹא שוֹנֵא אֲנָשִים
      וְאֵינֵנִי פּוֹלֵש
      אֲבָל אִם אֱהֱיֶה לְרָעֵב
      בְּשָרוֹ שֶל הַכּוֹבֵש יִהֱיֶה לִי לְמָאֳכָל
      הִזָהֵר..
      הִזָהֵר..
      מְהַרָעָב שֶלִי
      מְהַזָעָם שֶלִי!
      1964מערבית: עירין סיגל וסמי שלום שטרית

      1. אדם

        תודה על הציטוט של השיר היפה. מה אתה רוצה לומר בזה?

    2. עמית

      (תגובה למואיז בן הראש)

  14. ירוחם

    מבט האדנותי. … המבט שדואג למקם אותנו נמוך. המבט שאומר שהגעתי מתרבות נחשלת, מבט שאומר שהתכונה הבולטת אצל אמא שלי היא … מבט שאומר – תגידי תודה ש… מבט שאומר אתם עצלנים מטבעכם, … מבט שאומר איזו מוזיקה נחותה … מבט שאומר – איזה מבטא של מרוקאי כבד. מבט שאומר … מבט שלא רואה אותי.

    מי שרואה את אותו מבט אצל כל אשכנזי ומייד יודע מה הוא חושב, אולי יבדוק את הראיה של עצמו.

  15. בטי

    ירוחם – זה לא רק המבט, דברים גם נאמרים באופן ברור והם גם מעצבים את האופן שבו אנחנו תופסים את המבט. לי יש זיכרון חד ומעצב בן כמעט 30 שנה שבו אני אומרת למורה בביה"ס היסודי בשכונת עיר גנים בירושלים שאני רוצה להירשם לתיכון ליד האוניברסיטה, שהרי הייתי אחת התלמידות הטובות בשכבה. והיא עונה לי: מהביה"ס הזה לא מגיעים ל"ליד האוניברסיטה" . זה משפט שמיקם אותי בעולם כמי שהתקרה שמעליה נמוכה יותר מזו של ילדי רחביה.
    בשנים שבאו אח"כ למדתי היטב באופן מודע ואופילו דידקטי את הגינונים, השפה, ההתנהגות, גם הלובן שלי עזר לי והיום אני כבר ממש מטעה במראה החיצוני שלי. אבל כשאני מבטאת את תפיסת עולמי בכל מיני פורומים לבנים ההבדל ניכר. אני אומרת דברים שלא אומרים בפורומים כאלה, מביכה את השומעות, מספיק שיש במשפט שאמרתי את המילה "אשכנזים" ואני רואה את מבטי המבוכה או ההתנשאות (בכיינית?)
    אבל אני לא אשכנזיה גם לא רוצה להיות, זו לא התרבות שלי וזה מקום שלא רואים ממנו הרבה, אבל לצערי אני כבר לא יכולה להגיד שאני מזרחית אסלית, גם אני מחפשת שפה חדשה .

  16. אסתר עקנין

    כל הקדמה כביכול של האשכנזים שלמגינת לבי חלק מהמזרחים אהבו לסגוד לה
    רובה מרכבת מפסיפס של חזיון תעתועים
    אם ניכנס לעומק אשיותם של אנשי ״התרבות האשכנזית״ נגלה דברים מחליאים כמו: ניכור התנשאות ואפילו בוגדנות בדם קר, אכזריות ועוד
    לעולם לא ניסיתי למצוא חן בעיניהם
    וכן אני גאה בקובה האדומה שאמא שלי עשתה, ואם עני בקש נדבה ברוחב לב ובמאור פנים וחמלה הוא קבל גם יחס וגם כסף.
    תנסו לנקוש בדלתו של רופא שניים ״עלק תרבותי״ מבטח לכם פנים זועפות וטריקת דלת בפנים וכנ״ל גם שכנו בפרט אם הם גרים בצפון תל-אביב.
    מי שקורא לזה תרבות וזה משא קנאתו יותר ממוזמן ללכת להסתכלות!
    פשוט האשכנזים שתו וזללו את כל משאבי המדינה היו בעמדות מפתח, דרדרו את המזרחים ונשלו אותם מכל הטבה שמגיעה להם בדין
    ונתנו להם לחיות חיי השרדות
    והדביקו להם סטימה של נחשלים
    היום האמת יוצאת לאור
    שהתת תרבות של האשכנזים היא חלולה ריקה מתוכן אין לה מה להציע חוץ משקר ואחיזת עיניים וריק אחד גדול וזה בא לידי בטוי בכל רבדי חיינו

    1. יואל

      בטח ביום השואה אסתר חוגגת

    2. שמרית

      מאתר שמפרסם מאמרים נוקבים ומאפשר שיח ענייני, גם אם אינטנסיבי לעתים, נעשה "העוקץ" לבמה של מאמרים רפרפניים ולא מנומקים, ואם זה עוד נסבל איכשהו, אז לאותה רפרפנות ושטחיות מתלוות פעמים רבות, וזה כנראה לא מקרה, תגובות טראש, גרסאות חיוורות של סקינהדס וירטואליים, ע"ע אסתר כאן למעלה, או איציק מעליה, תגובות אלימות, שתמיד מתובלות בהכללות פרועות, משסות, חסרות בסיס, מבוססות תחושה, שמבוססות על סטריאוטיפים מוכרים ומעוותים ושמעידות יותר מכול על כותביהן וכותבותיהן. איפה מדיניות התגובות? עצוב. אני בטוחה שלא אחסר לאתר במצבו הנוכחי, ויעידו על כך כנראה גם התגובות שיצטברו מתחתיי. שלום ולא להתראות. תהנו במחוזות ההתבשלות במיץ של עצמכם/ן, גיבורות וגיבורי המקלדת, מובילי ומובילות מהפכת העכבר והמסך.