לטאטא את החול מהמדבר

תוכנית פראוור הגנוזה ועימה הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסיית ילידים ולייצר עבורה מרחב מחייה לגיטימי, כמו נשלפו ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד בדרום אפריקה. ושם זה ממש לא עבד

English

עכשיו, כשהתפזר מעט ענן הטיהור האתני בעקבות ההחלטה לא להעלות להצבעה בכנסת את חוק פראוור במתכונתו הנוכחית, אפשר לעשות איזה סיכום ביניים ולהביט נכוחה בעתיד לבוא. אין ספק ש"יום הזעם" ב-30 בנובמבר היווה הישג של התגייסות שטח סולידרית, שהביאה בין היתר לביטולה (הזמני לפחות) של התוכנית. לאחר חודשים של מחאות שלא שכו להתייחסות, האירוע המתוקשר חשף לציבור הישראלי התנגדות מאורגנת ורהוטה, שנרקמה בעמל רב ולאורך שנים. אבל קשה להימנע מלהרהר בהשלכות כשלונה של תוכנית פראוור – שנמכרה לציבור הישראלי-יהודי כנאורה, נדיבה והיסטורית. הרי ברור שמתנגדי פראוור בממשלה, ליברמן בראשם, סבורים כי היתה כאן הפגנת חולשה "שמאלנית", שכשלונה היה ידוע מראש. כתבתה של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר" שפורסמה מיד לאחר אירועי "יום הזעם" הציגה טיעונים כאילו מתוחכמים בעד התוכנית, מובחנים במודע משיח דיכוי המיעוטים הליברמני, "שמאלנים" יעני.

מה ההבדל בין הפקעת האדמות המאסיווית של אדמות יישובים ערביים בשנות החמישים לצורך ייהודם, לבין מה שתוכנית פראוור חותרת ליישם היום? לפי ארלוזורוב – אין כל הבדל. מדובר במהלך דומה של הפקעת קרקעות, צמצום מרחב מחייה והעברת אוכלוסייה בכפייה. אלא שבניגוד לעבר, לטענתה, לפני ממשלת ישראל עומדת כיום טובתה של האוכלוסייה הבדואית בנגב, שרק תצא מרווחת מהתוכנית. כלומר, כדאי לבדואים לקחת את היד המושטת הזאת מממשלה שסוף-סוף מוכנה להשקיע בהם, לפתח, לקדם, לגאול אותם מנחשלותם ולמהר לסגור עסקה. וארלוזורוב מבינה ללבם: לבדואים יש זיכרון ארוך ופצעי קום המדינה עדיין שותתים, אבל ההתנגדות שלהם לא רציונלית. למה להיאחז ב"מוקד של עזובה, נחשלות, פשע ועוני" כשאפשר לעשות כסף, רווח ממש, מפינוי? היא תוהה. הבדואים לא שמעו כנראה על אפגרייד או אקזיט, צריך לרמוז להם שיבינו שמדובר פה, בפריצת דרך, לא פחות. מבחינת ארלוזורוב, כמו בהיי-טק, יישובים "קטנים מדי" צריכים פשוט להתמזג בגדולים מהם או להיעלם. כך זה עובד היום בעולמנו הגלובלי והניאו-ליברלי, העולם הראשון.

ארלוזורוב מאכילה אם כן את קוראיה בסיפורי הבדותה על ממשלה חסידת אומות ראשונות. זאת בשעה שהתוכנית שנגנזה כאילו נשלפה ממש ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד. הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסית ילידים ולייצר לה מרחב מחייה לגיטימי, שהוא לגיטימי בעיני השלטון בלבד וכל מטרתו היא נישול והדרה מוחלטת של קבוצת הלא-שייכים ממשאבי המדינה, הוא רפליקה של הטיהור האתני הפנימי של שלטון הלבנים בדרום אפריקה. הוא שהביא להרס קהילות שלמות ושהפך כ-8 מיליון אנשים שם לפליטים בארצם שלהם.

Architects_of_apartheid
דיון בתיחום הבנטוסטנים. 8 מיליון איש הפכו פליטים בארצם. צילום: Apartheid Museum archives

בשבוע שעבר נפרד העולם מאייקון המאבק לחירות, נלסון מנדלה. זו היתה גם הזדמנות להיזכר בכך שהניסוי האכזרי בטיהור אתני פנימי בדרום אפריקה לא צלח. למעשה, הוא היה כישלון גמור ותוצאתו היתה צמיחת התיישבויות לא חוקיות של squatters camps. ככל שהשקיעה מדינת האפרטהייד מאמץ אדיר בהריסה, פינוי ויישוב מחדש של אוכלוסיות, כך צצו באורח פרא יישובים לא-חוקיים וחתרו תחתיה, עד שיצאו מכל שליטה. בקייפטאון חולפים כל התיירים בדרכם משדה התעופה על פני מראה מלבב של ערי השאנטי, ערי פחונים בהן שוכנים פליטי ועקורי האפרטהייד ככל שהעין רואה. ההשקעה המאסיבית בהרס אוכלוסיות ופינויין בכפייה העניקה לדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד את מקומה בהיסטוריה, מקום שלצערנו שמור לה עד היום, כמדינה שבה אוכלוסיית דיירי הפחונים היא מהגדולות בעולם. לתוכנית פראוור, אם וכאשר תחזור במתכונת חדשה, תהיינה תוצאות דומות.

שאנטי טאון בסווטו, דרום אפריקה. חתירה תחת מדינת האפרטהייד. צילום: cc by-Matt-80
שאנטי טאון בסווטו, דרום אפריקה. חתירה תחת מדינת האפרטהייד. צילום: cc by-Matt-80

מדינת ישראל לא מבינה ככל הנראה את ההזדמנות ההיסטורית שהיא מחמיצה בכך שהיא מסרבת להכיר ב-37 כפרים שחיים בהם למעלה מ-80,000 בני אדם מתוך כלל אוכלוסיית הנגב הערבי, המונה כ-200,000 נפש. אלה לא יישובים כל כך קטנים כמו שטוענת ארלוזורוב. פעילי התחברות-תארבוט סיכמו את העובדות עבורנו: מספר התושבים הממוצע בכפרים הערבים ה"בלתי-מוכרים" בנפת באר שבע – 1,740 – גדול פי שלושה ממספר התושבים הממוצע ביישובים יהודיים שבסביבה – 309. מאז 1997 הוקמו בנגב 59 "חוות בודדים", משפחות של מקורבים שקיבלו אדמות מן המדינה וסיוע תשתיתי ממוסדותיה ומקק"ל. אלה מפריחי הנגב החדשים עם הגבינות האורגניות, עזי הבוטיק וה"אקו" צימרים שלהם, המתיימרים להעניק לתיירי סוף השבוע היהודים תחושה אותנטית של הפרחת השממה לשמע שכשוך מי הג'קוזי. כיום, שטח כל העיירות הבדואיות קטן יותר משטח 59 חוות בודדים. כמרבית אזרחיה היהודים של המדינה, אין לארלוזורוב מן הסתם בעיה עם זה שרוב החוות נבנו באופן בלתי-חוקי ללא אישורי בנייה וללא תוכניות מתאר תקפות ושכולן הוכשרו בדיעבד באמצעות חקיקה ביולי 2010. היא גם לא מזכירה מי עוד מרוויח מנישול הבדואים בנגב – הצבא, למשל (לא סתם ממונה על ביצוע התוכנית אלוף במילואים). זה לא רק משום שהבדואים הם "ערבים מסוכנים", זה בגלל שלצבא גם יש אינטרסים להשתלט על קרקעות מדינה בנגב לצרכיו השונים. ואת ה"בודדים" דה-מרקר לא יכול להאשים, כי הם הרי יזמים, אנשי העולם הראשון.

כעת, כאשר התוכנית הנוכחית נגנזה, צריכים הממונים על סילוק המפגע הסביבתי המרכזי מבחינת "הבודדים", המפגע האנושי-הבדואי, לחשוב על דרכים אחרות להשגת המטרה. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה המכוונים לדיכוי לא רק של פעילים, אלא של כלל האוכלוסייה. שערוריית עצורי "יום הזעם" היא אות לבאות שאולי הגרוע מכל, ריכוז בכפייה וכליאה מאסיווית של אוכלוסייה הנתפסת כבר כפושעת בהגדרה, תהיה השלב הבא. אבל גם אסטרטגיית הדיכוי האלימה ביותר בסופו של דבר תיכשל – כפי שנכשלה בדרום אפריקה. המפגע האנושי לא ייעלם, לא משנה כמה כוח ורוע יפעילו כנגדו.

הפגנה נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה. צילום: activestills.org
הפגנה נגד "תוכנית פראוור", חורה 30.11.13. אפשר להניח שאת מקום הפינויים וההריסות הסדרתיים יתפסו יותר ויותר מעצרים וכליאה. צילום: activestills.org

אחד הפוליטיקאים של ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה המשיל פעם את הנסיונות לפינוי אוכלוסייה בכפייה למלאכה סיזיפית מתסכלת, "כמו לטאטא מים מהים". יש לביטוי הזה גירסה מקומית: ממשלת ישראל ניסתה ותמשיך במאמציה "לטאטא את החול מהמדבר". הנחישות להיפטר מקהילות שלמות במחיר של סבל אנושי כבד מאוד בטח שלא נעלמה, ואולי אף התחזקה בעקבות המחאה והאכזבה "השמאלנית" ממנה. כמו כן ברור לחלוטין שאת ההשקעה המאסיבית מתכוונת הממשלה להשקיע במאמצי טאטוא ולא באוכלוסייה עצמה. אך כמו בדרום אפריקה, ספק רב אם משימתה האכזרית תצלח.

ד"ר הילה דיין מרצה באמסטרדם יוניברסיטי קולג'. תזת הדוקטורט שלה (ניו סקול, 2008) מנתחת את משטר האפרטהייד ואת משטר ההפרדה הישראלי

עוד על פראוור ב"העוקץ"

הילה דיין על מורשתו של נלסון מנדלה

עוד של הילה דיין

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    משעשעת ההתעלמות מכל נתון שלא תואם את ה"תזה" שלך, והניסיון לשכלל כל פרט שולי כדי שיתאים לתיאוריה הגדולה.

    1 עשרות אלפי בדואים חיים -כיום- בפחונים, ומה שהממשלה מבקשת לעשות זה להעביר אותם לבתים צמודי קרקע במימון ממשלתי. יעני, אם נקח את ההשוואה שלך לסלאמס של דרום אפריקה, אז תכנית פראוור דומה לכך שממשלת דרום אפריקה העכשווית תנהיג תכנית לשיקום הסלאמס.

    2. בואי נחשוב על כמה מהמונחים לרגע; "טיהור אתני" – עוד לא שמעתי על טיהור אתני שכולל הכרה מלפנים משורת הדין בתביעות על אדמה של עשרות אלפי אנשים, והעברה של אחרים מפחונים לבתים צמודי קרקע במרחק מספר קילומטרים ספורים במימון המדינה תוך תשלום של פיצוי של כ-50 אחוז מערך הקרקע (על אדמה שבתי המשפט קבעו שלא שייכת להם). "ילידים" – משעשע שאת שיח ה"ילידות" שהומצא בזמנים קולוניאלים מאמצים היום בחום אנשים רבים, תוך התעלמות כמובן מכל הקונטציות השליליות של המונח. הניסיון לכפות את שיח ה"ילידות" הזה, את מיתוס ה"צומוד" ובאופן כללי הניסיון לעשות פלסטיניזציה לסכסוך מקרקעין בין כמה אלפי בדואים לבין המדינה, הוא ניסיון נואל למדי מצד מי שנוהגים כמו פירומנים בל"ג בעומר.

    3. אם מינו אלוף במיל' בתור מנהל הרשות לביצוע תכנית פראוור זה לא בגלל שיש קונספירציה מורכבת של החונטה האכזרית להשתלט על "אדמות הבדואים", אלא כי בעוונותינו, מסופות שלגים לטיפול בנגב, צה"ל ובוגריו נחשבים לגוף ה-competent היחידי בארץ הזאת.

    1. אוריאל גור דוד

      עמית, אהבתי את היפוך המשמעות של שיח הילידות, אמת אירונית למדי.
      צומוד-לעומת זאת תואם את המציאות שאני מכיר. פלסטניזציה-נכון זו השפעה זרה, אבל רק בעיר רהט וקצת בעיירות, בפזורה לא אוהבים פוליטיקה ולא את ערביי המרכז והצפון. פירומנים כן. בשנה האחרונה אני מעד את השבטים הבדואים, השיח הציבורי והפוליטי אינו תואם את המציאות. ביום חמישי אני מדבר על הנושא בבר קיימא בשעה 18:30. תבוא/י אפשר גם:http://urielgur.com/bedouin-dwelling-israel-2013/desert-mights-israel-2013/

  2. מאיר עמור

    תודה עבור מאמר, מתומצת, מתמצת, בהיר ומבהיר. המאמץ אינו לטאטא חול מהמדבר אלא לטאטא אזרחים אל מחוץ להיסטוריה. משטר הקרקעות הציוני בישראל עומד לפני מהפכה של ממש. מהפכה ורפורמה אגררית שבה אזרחים מבקשים/ת כי מקומם הפיזי ומיקומם האנושי יוכרו על ידי המדינה המתנכרת לאזרחיה. משטר הקרקעות הפריבילגי בארץ עומד בפני שוקת לגטימציה שבורה לחלוטין. יותר ויותר אזרחים, יהודים ואלה שאינם יהודים מבינים שמשטר הפריבילגיות הקרקעי בישראל חייב לעבור מן העולם. רואים כאן ממשלה ומדינה במאמץ שמרני ביותר. ממשלה וחברה המשתדלות לטאטא אנשים אל מחוץ להיסטוריה. בדיוק כפי שחוק הדיור הציבורי עדיין ממתין ליישומו, כך גם דיירי הדיור הציבורי אינם מוכנים להיעלם מההיסטוריה החברתית והאזרחית של ישראל. כך, בדיוק קורה עם הבדואים בנגב. הבדואים אזרחי ישראל אינם מוכנים להיעלם מההיסטוריה ומהגיאוגרפיה האזרחית של ישראל. זהו קרב מאסף של מדינה וחברה הבנויים על רעיון הפריבילגיה והמשטר הגיאוגרפי של "יישובים קהילתיים". מדיניות השיסוי, דיכוי, וניצול דרך היישובים הקהילתיים עומדת לפני סיומה. אך גם טביעתה של הטיטניק אורכת זמן. תודה עבור מאמר חשוב המציב את המרכיבים ההיסטוריים המתאימים ביחס הפוליטי והחברתי הנכון.

    1. הילה

      מאיר תודה על התגובה מאירת העיניים. החיבור הזה למכלול העוולות של משטר הקרקעות הישראלי הוא מהותי להבנת מהלך פרוואר והבאות לעתיד. אשמח לחשוב ביחד איתך (וסנדי, ואחרים שיותר מומחים בזה ממני) על איך לתאר ולהבין את הצומת ההיסטורית הזאת והקשר בין מאבקי הדיור הציבורי למאבק בנגב.

  3. שושנה גבאי

    הילה- חשוב מאוד שמתחת קווים בין הנדריק פרוורד לבין מירב ארלוזורוב "השמאלנית", כי הרי מדינת ישראל מתנהלת בצלמו של "שמאלן" אחר, הניאו קפיטליסט שמעון פרס יותר משהיא הולכת בדרכי ליברמן. "שמאלנים" לא מאיימים בראש חוצות כמו הבריון איווט, הם רק אומרים לערבים שעדיף להם להסכים ולחתום על הניירות, זה רק לטובתם אחרת, ניאלץ לעשות להם כל מיני דברים לא כל כך נעימים. תודה לך על המאמר המצויין.

  4. דןש

    הנושא הוא נושא אנושי מובהק וכך הוא חייב להיות מטופל. עד כה הטיפול היה חד צדדי כאשר כל צד "חטף ככל יכולתו". בגין מודה בפה מלא שתוכניתו לא הוצגה ולא הובאה לדיון בפני הבדואיים.
    חייבים להקים ועדה משותפת עם הבדואים – הרי גם הם מבינים שהסדר ישפר את מצבם. "צמצום" הפריסה יאפשר הקמת תשתיות מתאימות: דרכי גישה, חשמל, מים, בתי ספר, רפואה, מלאכה, מסחר ותעשיה וכו'. ההסדר, תוך כדי השקעה ממשלתית מתאימה – ישפר את רמת החיים של הבדואים, שמזמן רובם עזבו את אורחות המדבר ונאחזים בקרקע במבני קבע (זמניים).
    מי שמדבר על אפרטהייד – איננו ידע על מה הוא מדבר. לצערנו במדינת ישראל מעטים היישובים המשותפים ליהודים וערבים. הלוואי וניתן היה בנגב להקים כאלו – זה היה טוב לכל הצדדיים. לפיכך היישובים שיבנו יהיו ישובים ערביים/בדואייים ההשוואה למדינות השחורים בדרום אפריקה רחוקה מהמציאות.
    אני מאד מקווה שכל הצדדים יגלו פתיחות והנושא יפתר לשביעות רצון כולם.

  5. ראובן גרבר

    לגבי דו"ח פרוואר טענתי גם כאן כי כאשר יש אילמות בשיח עם הבדואים הרי שתיווצר אלימות. ומר בגין הוכיח זאת. עם זאת, באופן כללי נראה לי כי רוב המאמרים, וגם בהעוקץ, מציגים בעיקר צד אחד של הסיפור. מה שאדם צריך לעשות הוא לקרוא עיתונות ימנית ועיתונות שמאלית ולהתחיל לדון ביניהן. מקווה שיופיעו כותבים וכתבות אשר יציגו דיון בנקודות שמעלים שני הצדדים, וכך נקבל תמונה מאוזנת יותר.

  6. אברהים

    תודה על המאמר המאלף, מעניין ומאתגר. חוק פראוור נועד אך ורק למטרה אחת ואין בלתה: לבצע הפקעה שיטתית לאדמות שנותרו בבעלות הבדואים בנגב. יש לציין שמה שנותר בידי הבדואים הוא אחוז זניח למדי משטחו העצום של הנגב. אף אחד לא מעוניין להפריח את השממה כאן. ואני לא חושב שישנו אזרח נורמטיבי אחד מקרב האזרחים היהודים המעוניין לגור בפריפריה דלת האמצעים והמשאבים. לאף אחד לא אכפת ממצוקת הבדואים. חבורה של קיצונים ומטורפים מציגה את הבדואים כ"שודדי קרקעות" בעוד האמת היא שמנסים לשדוד את מה שנותר בידי הבדואים. במשך יותר מששה עשורים איבדו התושבים הבדואים בנגב את מרבית השטחים שבבעלותם על ידי חוקים דרקונים שכל מטרתם היא לדחוק את האוכלוסייה הענייה הזו לפינה ולאלץ אותה לגור ביישובים שהם בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי. יש להפסיק את המדיניות הזו המנסה לעשות דמוניזציה לאוכלוסייה שכל מבוקשה הוא לחיות בכבוד.

  7. אברהם

    האוכלוסייה הבדווית בישראל השתלטה באופן לא חוקי על שטחים ענקיים בדרום הארץ ומתגוררת בהם מזה עשרות שנים. האם אתם מכירים ישוב יהודי כזה בארץ ישראל? האם מישהו מכיר עוד מדינה בעולם או בישראל בכלל מצב בו מאות משפחות המקימות בתים, משתלטות באופן לא חוקי על אדמות המדינה?
    אני כן מכירה מאות ואלפי משפחות יהודיות מחוסרות דיור המתגוררות בשכונות פחונים או ארגזים בצפיפות משוועת ברחבי המדינה ואף במרכז, מרחק יריקה משכונות יוקרה. מה יש לכם להגיד על זה? מה היה קורה לו אותן משפחות היו משתלטות על אדמות פארק הירקון ומקימות להם שם בתי מגורים?
    איך אמורה המדינה להתמודד עם הבעיה הזו? לאפשר להם להשתלט על האדמות? אם כן, אז מדוע שהמדינה לא תאשר לכל הבנים הממשיכים במושבים ובקיבוצים השונים ברחבי הארץ להשתלט על הקרקעות הסמוכים לבתיהם ולבנות שם בתים ובכך אולי תיפתר חלק מבעית הדיור בארץ?
    הרצון ההומני לפתור בעיות של אוכלוסיות במדינה צריכות להיות הוגנות וחוקיות ואין מקום להשתלח באופן אוטומטי על כל מה שנראה על פי הנוסחות שלכם כלא הוגן.
    אני מצפה שבאותה מידה תיאבקו על זכויותיהם של הצעירים שנאלצים להישאר להתגורר עם ההורים, על זכויותיהן של משפחות צעירות שנאלצות לעזוב את הדירה ששכרו ולעבור להתגורר עם ההורים, להיאבק על זכויותיהם של ההורים שכדי לעזור לילדיהם הם שוברים קופות גמל, תכניות חיסכון וקופות פנסיה שלהם כאשר ברור להם כי בעתיד הם יישארו עם קצבת זקנה מביטוח לאומי בלבד.
    המאבק שלכם צריך להיות הוגן !!!!!!

    1. הילה

      מסכימה לגמרי, החיבור בין מאבקי הדיור הציבורי, המאבק לקורת גג ולהכרה בישובים קיימים ובאנשים שקיימים ולא מתכוונים להתפנות בכפייה מרצון ממקומם והמעט שנשאר להם חשובה מאד. שיח ״ההשתלטות״ מופעל גם על דיירי הדיור הציבורי שמוצגים אף הם כפושעים ופולשים. אף אחד לא מדבר על חוות הבודדים במונחים כאלה. אברהם, חשבת פעם למה דווקא החקלאים הלבנים שבאמת משתלטים על אדמות, אשכרה, בנגב, משום מה הם לא ״בעיה״ שאיתה המדינה צריכה להתמודד?

  8. דודי

    היטבת לטעון. אולם כלפי מה? הרבית בהפניות, אולם אף אחת מהם אינה לתוך ההצעה עצמה. בכך סירסת מאבק צודק.

    פשוט לא תמצאי נימוקים לטענותייך בתוך ההצעה. מפני שההצעה אכן כתובה כנאורה, נדיבה והיסטורית.

    לא ההצעה היא הבעיה. לו הייתה מיושמת ברוחה וכלשונה אפשר היה לפתור את בעיית הקיפוח של הבדואים.

    אין בה ריח של אפרטהייד. אם את מריחה כזה ריח אנא הצביעי עליו בתוך התכנית – http://www.pmo.gov.il/BranchesAndUnits/beduin/Documents/begin.PDF

    לכן את נלחמת לדעתי בתחנות רוח. החשוב כרגע הוא להצביע על מקור הבעיה. את לצערי החטאת.

    לדוגמא: הבאת את נתוני הדמוגרפיה של ההתיישבות הבדואית בנגב. אבל בדיוק ברוח הזו מובא אחד העקרונות הראשונים של התכנית: ""עקרונית מוצע, להכיר ככל שניתן בכל אחד מן הכפרים הבלתי מוכרים אשר קיימת בו מסה מינימלית של תושבים, כפי שתיקבע, ויהיה לו כושר נשיאה מוניציפאלי" (עמ' 5 בתכנית).

    רוב רובם של הבדואים אמורים לזכות לפתרון ברוח הזו.

    אם בזה את מנפנפת כאפרטהייד הרי שתוכלי לעשות זאת עם כל מסמך שהוא.

    הבעיה היא לא בתכנית. הבעיה היא בצורך במנגנוני הגנה על זכויות הבדואים תוך כדי יישום התכנית.

    לאפשר מנגנון משותף לכל בעלי האינטרס שיטפל בפשרות צודקות ונכונות בכל אותם מקרים שבהם זכות המיעוט עומדת בסתירה לצורך הכללי.

    הקרב על הגנת זכויות הבדואים הוא קרב ראוי וחשוב. קיימת סכנה גדולה לעוול היסטורי במסגרת כל תכנית שהיא וכל ניסוח חוק שהוא.
    כרגע, לא צריך לעסוק בתוכן של תכנית פראוור. לא שם הבעיה. הבעיה היא במידת המעורבות של הבדואים בתכנון עתידם ועל זכותם לערער ולהשתתף במציאת פתרונות פרטניים.

    צריך לצעוק למען הבדואים רק דבר אחד: על הצורך בהקמת מנגנון הגנה עם שיניים שייצג במשקל ראוי את זכויות הבדואים. מנגנון שייושם באמצעות שילובם המלא והטלת האחריות גם עליהם בכל פתרון עתידי שייתפר.

    חשוב שהבדואים יצאו מכל רפורמה בתחושה שנעשה איתם צדק.

    צורם שאת מציגה את הצבא כמוסד מגמתי בעל אינטרסים ומטרות משל עצמו למען עצמו. הרי מטרות הצבא הן להגן גם על האוכלוסייה הבדואית והרי בני המיעוט הבדואי משרתים בצבא ואף הגיעו לדרגות בכירות במסגרתו. ברור שלצבא יש אינטרסים במרחב פתוח. אינטרסים שמתנגשים עם זכויות תושבים (לא רק בדואים) ועם צרכי ההגנה על הטבע. אך מכאן ועד לאפרטהייד הדרך ארוכה ומפותלת ולא ניתנת להיסלל אלא מתוך קידום אג'נדה מגמתית שאינה קשורה לבעיה.

    1. הילה דיין

      דודי תודה על התגובה המפורטת והמכבדת. אני ניזונה בניתוח התוכנית מניתוח מדוקדק שנעשה כבר על ידי פעילי תראבוט, אנשים בשטח, שלא רק שלמדו באופן מפורט ואנליטי את התוכנית, גם יודעים מה שמתרחש בכל רגע נתון בנגב. הנה ההפניה למקור הניתוח: http://www.tarabut.info/he/articles/article/Prawer-Plan-What-it-is/
      לגבי האפרטהייד, דווקא בגלל שזה נושא שחקרתי, אני בדרך כלל נזהרת מאד מהשוואות/אנאלוגיות מהירות וקלות. השתדלתי גם בפוסטים קודמים להסביר את המצב הייחודי בדרום אפריקה עם לא מעט סקפטיות בריאה לגבי הרלוונטיות שלו לנו. במקרה של פרוואר, וכאמור, בהתבסס גם על הידוע לנו לגבי איך מתנהלת הממשלה מול האוכלוסיה הזאת היסטורית, אולי לראשונה, אני מעיזה לומר שלא רק שההשוואה לא נראתה לי בעייתית ולא במקומה, היא גם מועילה אנאליטית ונותנת תקווה מבחינת התוצאות של מאבק קיומי מסוג זה. מן הסתם אני לא יוצאת מאותה נקודת הנחה שלך שמדובר פה בממשלה (ובצבא לצורך העניין) שדואגים בכנות לרווחת האוכלוסיה ומנסים להגיע לפתרון הוגן ברוח הדברים שלך.

      1. דודי

        את לא צריכה לשכנע אותי שיש בעיה בייצוג הולם לקול של המגזר הבדואי. כמו גם לא בכך שיש גורמים בממשלה שיפעלו לנשל אותם מזכויותיהם. מהיכרות אני חושב שלכרוך את הצבא לנושא הזה זה לעשות עוול לאמת אבל לא זה העיקר.

        טענתי היא שבהחתמת מסמך פראוור בכתם אפרטהייד את עושה עוול לבדואים. פשוט כי אין זכר וסימן לאי סובלנות, לכוחנות דורסת ולנישול זכויות ברוח דבריים במסגרת המסמך.
        כל שיבדוק בעקבות מאמרך את המסמך לא ימצא בו את מה שאת מאשימה ומכאן הפגיעה באינטרס הבדואי.

        ושוב הצעתי היא להתמקד בצעקה שלא ניתן לפתור את הבעיה הבדואית ללא מתן קול למיעוט. כי זה באמת לא עולה על הדעת. גם לא בקרב אלו שעדיין מאמינים במוסדות השלטון בישראל ובצבא הגנה לישראל.

  9. ליכודניק

    יש ויכוח אחד, האם הקרקע בבעלות הבדואים (הם טוענים שכן, החוק אומר שלא).
    וויכוח שני, האם לבדואים מותר לבנות כרצונם על קרקע שבבעלותם.

    הרי צפונה לבאר שבע, יש הרבה בעלי קרקעות שמוגבלים לחקלאות (למשל), ואינם יכולים לבנות כרצונם עם אדמתם.

    אולי אפשר היה להגיע לפיתרון על קווים כאלו: הכרת המדינה בבעלות*, מול הכרת הבדואים בסמכות התכנון של המדינה (כמובן, בשיתוף הבדואים).

    הבדואים יוכלו לרעות באדמות אבותיהם, אך לגור- בעיירות ובערים.

    * אפשר לצפות שההכרה לא תספק את כל הבדואים, כי היא תהיה באופן מצמצם לפי חוק נכסי נפקדים וכו'. הרי אי אפשר לצפות, ריאלית, שהמדינה תיתן פתח לתביעות בעלות גורפות מלפני 48'.