string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ההעסקה הפוגענית במכללות תימשך

אלפי עובדים נאבקים לשיפור תנאי העסקתם, אבל מתווה העסקה חדש שנוסח מעל לראשיהם לא מוביל שום שינוי חיובי. כזה הוא המתווה החדש שניסחה ות"ת להעסקת מורים מן החוץ במכללות
מוטי גיגי

בכתבה מה-9 בדצמבר מדווח מיקי פלד ב"כלכליסט" ברוח אופטימית על פתרון בעיית ההעסקה הפוגענית של מורים מן החוץ במכללות. הוא אף מצטט את פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הות"ת, שאמר כי "מדובר בהחלטה היסטורית בעולם המכללות שתאפשר העסקה נכונה והוגנת יותר של הסגל". כל מה שנותר הוא להתפעל מההיסטוריה המתהווה לנגד עינינו. לא בדיוק.

בשנת 1997, בגליון מספר 8 של "מידע על שיוויון", כתבו שלמה וברברה סבירסקי בנושא ההשכלה הגבוהה: "נראה, אם כן, כי יש סכנה ממשית של התהוות מערכת השכלה דו-דרגתית, כאשר הדרגות נבדלות זו מזו במישור התיפקוד, התפוקות והיוקרה" (עמוד 12). הסכנה עליה דיברו סבירסקי וסבירסקי ב-1997 לצערי התממשה, על אף האופטימיות של פלד וההצהרות של טרכטנברג. ההסכם החדש של עמיתי הוראה במכללות מקשיח את תנאי ההעסקה של המורים מן החוץ, ומייצר הלכה למעשה שתי מערכות השכלה גבוהה מקבילות.

בשנת 2012 נחתם הסכם קיבוצי היסטורי בין המועצה האקדמית של ארגוני הסגל במכללות לבין ות"ת. אני קורא להסכם זה "היסטורי", מכיוון שזה ההסכם הקיבוצי הראשון של המכללות האזוריות מאז היווסדן ב-1993. ההסכם הינו היסטורי רק בעצם קיומו, אך כמעט לא בתוכנו. הוא הכיל רק את הסגל הבכיר במכללות ולא את הסגל העיקרי במכללות, קרי המרצים מן החוץ. מעבר לכך, גם הסגל הבכיר סבל רבות בהסכם זה, מכיוון שההסכם בעצם קיבע מספר הטבות שמבדילות ומפרידות בין הסגל הבכיר במכללות לזה שבאוניברסיטאות. בין השאר, שנת שבתון במכללות היא לא זכות מוקנית; אין קרן קשרי מדע אישית במכללות אלא נוסחה שמתקצבת באופן כללי את כלל המרצים ביחס של 4,000$* מספר המרצים בתקן; שעות ההוראה של המרצים מהסגל הבכיר נע בין 12-16 שעות ולא 8 שעות במקרה הרע באוניברסיטאות; אין הקדשת זמן למקום במכללות; למרצים במכללות אין קרן השתלמות דולרית שממנה נהנים רק המרצים באוניברסיטאות; גמול הצטיינות המרצים אשר נכנס בשנה האחרונה לרוב המכללות נותן תוספת שכר על פי מדרוג של הצטיינות (20% העליונים מקבלים 20% תוספת שכר, 20% אחריהם 15% ו-20 אחרונים 7.5% ו-40% האחרונים לא מקבלים כלום).

תהליך זה יוצר תחרות קשה ומכוערת בין המרצים ותחושת הקולגיאליות והסולידריות שהייתה ביניהם הולכת ונעלמת. לעומת זאת, באוניברסיטאות זו בעצם תוספת שכר לכל דבר ועניין שכל המרצים מקבלים.

מעבר להפרדה ולהבדלה בין הסגל הבכיר במכללות לזה שבאוניברסיטאות, נוספה הבעיה ההולכת וגדלה של העסקת מרצים מן החוץ במכללות. לסדרי הגודל של האחרונים אין אח ורע באוניברסיטאות. מספר המרצים מן החוץ במכללות (מרצים, לא משרות) מוערך בכ-6,000. אף אחד לא ממש יודע את המספר המדויק. מרצים אלה מועסקים כל ארבעה חודשים או שמונה חודשים ומפוטרים עד ההעסקה הבאה אם תגיע. התופעה של מרצים מן החוץ מהווה דוגמה להתפתחות של דפוסי ניצול, קיפוח ואפליה אשר קיימת למעלה מעשרים שנה. יש שיטענו שהיא החלה עם הקמת אוניברסיטת תל אביב. מדובר בצורת העסקה פוגענית המאופיינת בתנאים בלתי הולמים ומתייחסת למרצים כעובדים זמניים. המרצים מן החוץ לא זוכים בעצם לשום דבר מלבד מה שמורה החוק. הם לא זכאים לקרן השתלמות, לעזרה ביציאה לכנסים, למענקי מחקר ועוד. חשוב לציין שהמרצים מן החוץ הם השדרה העיקרית של שעות ההוראה ברוב המכללות.

לעומתם, באוניברסיטאות בשנת 2008 לאחר מאבק של פורום הסגל הזוטר באוניברסיטאות, הגיעו להסכם שיצר קטגוריה חדשה של עמיתי הוראה. הקטגוריה של עמיתי הוראה היא קטגורית ביניים בין מרצה בסגל הבכיר למרצה מן החוץ. עיקר ההטבות שניתנו לעמיתי הוראה הוא שישה חודשי שכר, קרן השתלמות, תקציב מחקר קטן והכרה בחלק מהוותק שלו כמרצה מן החוץ. המצב החדש פתר חלקית את בעיית המרצים מן החוץ באוניברסיטאות לצד בעיות לא פשוטות שנותרו והעיקרית בהן היא היציבות התעסוקתית.

הכתבה של פלד שהוזכרה למעלה נושאת את הכותרת הצינית להכעיס: "הסוף למרצה הקבלן: 1,100 מרצים מהמכללות יקבלו תקן". אבל הוות"ת בנתה מתווה רזה עד כדי אנורקטי של עמיתי הוראה למכללות, ועשה זאת בצורה חד-צדדית מבלי לשתף את ארגוני הסגל – למרות בקשות חוזרות ונשנות מצדנו (מכללת ספיר, מכללת שנקר ומכללת תל אביב-יפו) לקחת חלק בתהליך. בקשותינו כללו אף מכתב אישי ששלחנו ליו"ר ות"ת פרופ' טרכטנברג. לצערנו, כל מה שקיבלנו היה התעלמות גורפת.

הככר המרכזית במכללת ספיר. מתוך אתר המכללה. על פי המיפוי של וועדי הסגל, המתווה החדש רלוונטי לפחות מ-20% מהמרצים מן החוץ.
הככר המרכזית במכללת ספיר. מתוך אתר המכללה. על פי המיפוי של וועדי הסגל, המתווה החדש רלוונטי לפחות מ-20% מהמרצים מן החוץ

כפי שציינתי, התהליך שהחל בהבחנה בין זכויות הסגל הבכיר במכללות לבין זכויות הסגל הבכיר באוניברסיטאות הגיע לשיאו במתווה עמיתי ההוראה במכללות. על פי המיפוי של וועדי הסגל, המתווה החדש רלוונטי לפחות מ-20% מהמרצים מן החוץ, מתוך קרוב לכ-6,000 מרצים מועסקים. דוגמא אחת מיני רבות שממחישה את העניין, היא שעל פי הוראת ות"ת מרצה מן החוץ יוכל לעבור למסלול עמית הוראה רק לאחר תקופה של ארבע שנות הוראה רצופות, וכ-5 שעות הוראה בסמסטר. תנאי זה מחריג קבוצה גדולה של מרצים שמלמדים רק סמסטר אחד בשנה, אך עושים זאת במהלך שנים רבות.

במקום לשפר באמת את מצבן של המכללות ואולי אף להעדיף מכללות מסוימות על פני אוניברסיטאות מתוך מטרה לחזק את הפריפריה הגאוגרפית או הכלכלית על ידי גיוס סגל המרצים הטוב ביותר, אנחנו עדים לדריסה גסה של המרצים מן החוץ אשר מלמדים במכללות, ולהבדלה הולכת וגדלה בין האוניברסיטאות למכללות.

צר לי ברברה ושלמה, אין פה סכנה של מערכת דו-דרגתית. יש פה מדיניות מכוונת וצינית של מערכת דו-דרגתית הלכה למעשה.

מוטי גיגי הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון ויו"ר ארגון הסגל האקדמי בספיר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאיר עמור

    מוטי גיגי שלום רב, מקווה שאתה בטוב. הרבה זמן עבר מאז פגישתנו האחרונה.

    השיטה הזו של העסקה ופיטורים היא השיטה שנקטו החברה ומדינת ישראל מאז ומתמיד בפלחי השוק שבהם המדינה והחברה היו מעוניינות לדכא את השכר ואת מחיר העבודה. באמצע שנות ה-60, אבא שלי היה פועל של המועצה המקומית קריית טבעון. "פועל" פירושו: הוא טיטא את הרחובות של טבעון, גם בסמוך לבית הספר היסודי "נרקיסים" בו למדתי אני, אחי ואחיותיי. כל תשעה חודשים היו מפטרים אותו. לאחר הפיטורים קיבלו אותו לעבודה מחדש. לאותה עבודה ובאותו שכר. המועצה המקומית חסכה לעצמה את כספי הפנסיה שהייתה אמורה להפריש לטובתו של שמעון עמור. הוא נפטר ללא שום קרן פנסיה. לאבי היו ששה ילדים. שלוש בנות ושלושה בנים. ביחד משפחתי תרמה למדינה ישראל קרוב ל-14 שנות שירות חובה בצבא ההגנה לישראל. לו הייתי אז מה שאני היום הייתי מסרב לשרת בצבא ההגנה לישראל. כיום כנראה, המורים מן החוץ במכללות נמצאים במצב של אבא שלי מלפני 50 שנה. ישראל מתקדמת. ישראל האשכנזית מתקדמת לקראת מדינת חמס ועושק וניצול מלא. לצערי אין לי דברים מנחמים לומר. הדבר היחיד שיש לעשות הוא לסרב לשיטה. בכל דרך אפשרית. בכל דרך שעולה בדימיון. בידידות. מאיר עמור.

  2. בארשבעי

    הרי במדינות רבות יש את ה- Ivy league, האוקסברידג', הגראנד אקול.
    אם תנאי הכניסה זהים (כלומר, אם התיכון בלוד קרוב לרמת זה ברעננה) אין בכך בעיה.
    חברי סגל באוניברסיטה הם חוקרים ולא רק מרצים; לכן מגיעים להם תנאים שונים. המחקר (לכשעצמו, והעצמאות שהוא מחייב), והשילוב בינו להוראה, מקשה על הערכה- בניגוד למרצה, שכן ניתן להעריך.
    בוגרי אוניברסיטה מבריקים צריכים להפנים שהשקעה אדירה בתואר שני ושלישי יביאו אותם, לרוב, למשרת מרצה במכללה ולא לתקן באוניברסיטה.
    ההעסקה צריכה להיות הוגנת- במישרה מלאה וכו', בכל מיקרה.

  3. רון מוושינגטון

    העיקר שהסטודנטיות/ים יקבלו תארים (שווים או לא – זה כרגע אינו העניין)!!!! והמדינה הקטינה את אי השוויון והגדילה את הנגישות להשכלה גבוהה (לעתים תארים חסרי גיבוי וכיסוי). אמנון רובינשטיין הגאון (והצודק) יצר מצב שאפילו הוא לא חזה/צפה/ציפה לו. כניראה שהוא לא התעדכן בעניינים – כי אילו ידע היה אולי משמיע קול (גם בזקנתו). ובעקבות המכללות – הרמה באוניברסיטאות ירדה/הורדה במאוד (לא בכל התחומים, כמובן). ולסיכום – מה ערך התארים במערכת כזו? ישפוט הציבור שקיבל את התארים, ואולי יבוא חשבון עם האחראים ליצירת המצב ולהמשכתו.