הכלא השקוף של עובדות הסיעוד

ישנן אסירות שהמדינה מנתבת לכלא בלי צו ובלי זינזאנה, ואין צורך בגדרות כדי לשמור שלא יברחו. על סירובה של ישראל לחתום על האמנה למען שוויון זכויות לעובדות משק בית
רועי וגנר

בשבועות האחרונים נראתה התגייסות מרשימה להפגנות נגד כליאת מבקשי מקלט. התעקשות הממשלה להמשיך לכלוא מבקשי מקלט לתקופה בלתי מוגבלת ללא בדיקת זכאותם למעמד פליט הובילה לתחושת דחיפות ואימה שהציתה את המחאה הנואשת והאנרגטית ביותר מאז קיץ 2011. אבל לא כל בתי הכלא הם מתקן מיוחד בנגב, ולא כל הכלואים "זוכים" לצו כליאה מטעם המדינה. ישנן אסירות שהמדינה מנתבת לבית הכלא הייחודי שלהן בלי צו ובלי זינזאנה, ושאין צורך בגדרות כדי לשמור שלא יברחו. האסירות הללו הן עובדות סיעוד זרות בישראל.

כמובן שלא מדובר בכולן, אולי אפילו לא ברובן. חלק לא מבוטל מעובדות הסיעוד מועסקות בתנאים הוגנים ומקבלות יחס אנושי ותומך מהמעסיקים ובני משפחותיהם. אבל לעומתן ישנן עובדות סיעוד שאסור להן לצאת מבית המעסיק בכלל – לא להפסקת אוורור בצהריים או בערב, ולא לחופשת סוף שבוע. דפוס העסקה כזה אמנם אסור לפי החוק, אבל החוק לא נאכף, ולאחרונה פסק בג"ץ שעובדות כאלו אינן זכאיות אפילו לתשלום תמורת עבודתן בשעות נוספות. ישנם בני משפחה של חולים סיעודיים שמנצלים את המצב המשפטי הקיים כדי לכפות על עובדות הסיעוד עבודות שאסורות לפי החוק, בדרך כלל עבודות משק בית כמו נקיון ובישול עבור כל בני המשפחה. חלק מהמעסיקים גם מנצלים את היעדר האכיפה כדי לשלם לעובדות פחות משכר המינימום הקבוע בחוק.

לכאורה, העובדות האלו רשאיות לעזוב את המעסיק ולחפש מעסיק חדש. אבל במקרים לא מעטים מעסיקים מאיימים על העובדת שאם תעזוב, הם ידאגו לאבדן מעמדה החוקי ולגירושה מישראל. בחלק מהמקרים מוסיפים המעסיקים לאיומיהם גם אלימות פיזית או מינית. אחרים נוקמים בעובדות שעוזבות באמצעות הגשת תלונות שווא במשטרה על אלימות או גניבה. גם אם התלונה נסגרת בשלב מאוחר יותר, העובדות יתקשו למצא מעסיק חדש.

לכאורה נדמה שבפני העובדות עומדת האפשרות לשוב לארצן כדי להימלט מאותו כלא שנכפה עליהן, אך אפילו האפשרות הזו אינה מעשית. עובדות הסיעוד נאלצות לשלם בממוצע למעלה מ-8,000$ כדי לזכות באשרת עבודה חוקית בישראל – כסף שחור שנגבה על ידי חברות כח האדם הישראליות בניגוד לחוק, ושמדינת ישראל לא משתמשת בכלים הבינלאומיים והמקומיים נגד הלבנת הון כדי למנוע את גבייתו. כדי לגייס את הכסף, העובדת ממשכנת רכוש שלה ושל משפחתה, ונוטלת הלוואות, בדרך כלל בשוק האפור. לאחר שהגיעה לישראל, היא לא יכולה להרשות לעצמה לחזור לארצה לפני כיסוי החובות, תהליך שלוקח בממוצע בין שנה לשנתיים. במהלך התקופה הזו העובדת נאלצת לקבל את תנאי הכליאה והשיעבוד שנכפים עליה, מחשש לאבדן מקום עבודתה שיוביל לאבדן הכנסה ואולי אף לגירוש. כך, בלי צווי מעצר, תוך החזקה ברשיון עבודה, חלק מעובדות הסיעוד בישראל מוצאות את עצמן כלואות בכלא שמתחפש לדירת מגורים, ובעבדות שמתחפשת לעבודה חוקית.

התוצאה רעה לעובדות, ורעה מאד גם למטופלים. אותן עובדות כלואות עשויות לפתח דיכאון או מחלות נפש שונות שימנעו מהן מתן טיפול סיעודי ראוי. עובדות שלא זוכות לשעות שינה רצופות כי המטופל מעיר אותן פעמים רבות במהלך הלילה עלולות להידרדר אף להתפרצויות אלימות. ככל שהמצב הפיזי והנפשי של המטפלת מידרדר, יורדת איכות הטיפול שהיא מסוגלת לתת.

אחד הכלים לשנות את המציאות הזו הוא חתימת ממשלת ישראל על אמנת ארגון העבודה העולמי למען שוויון זכויות לעובדות משק בית (C189), שמגנה על עובדות סיעוד ומשק בית מפני ניצול. מדינת ישראל מסרבת לחתום על האמנה, ככל הנראה בגלל שדפוס ההעסקה הנוכחי זול יותר מאשר פתרונות שישמרו על רווחת העובדים והמטופלים כאחד. במקום להשקיע בפיתוח פתרונות קהילתיים הוגנים, שישפרו את איכות חיי המטופלים הסיעודיים ויאפשרו העסקה הוגנת של מטפלות ומטפלים מישראל ומחו"ל, המדינה יצרה הסדר שכופה על מטופלים סיעודיים דלי אמצעים לנצל עובדות סיעוד זרות. כדי לשמור את העובדות בתוך המערכת הזו, המדינה מעודדת בשתיקתה כליאה ושיעבוד.

ביום שבת בערב תתקיים הפגנה למען חתימה על האמנה. נשמח אם תצטרפו אלינו. לפרטים

posterheb

רועי וגנר הוא חבר הוועד המנהל של קו לעובד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ב.א.

    יביחסי הכוח בין המטפלים למטופלים יש מקרים חריגים לכאן ולכאן, גם אם נראה שיחסי הכוח מובנים מאליהם. איני מקבלת את הגישה שהחריגים מצד המטפלים הם חריגים, והחריגים מצד המטופלים-מעסיקים הם שיטה שצריך להפגין נגדה. יעזור אם תעדכנו אותנו בתנאי האמנה. הפגנה זה לא ענין אוטומטי.
    מעבר לכך כדאי וראוי לבדוק איך המדינה מתייחסת לכל ענין הסיעוד של קשישים ומה הפתרונות שהיא נותנת, כי אם אין פתרונות, אז הנטל שוב נופל על היחיד, וליתר דיוק על היחידה.

  2. מיכל

    מלבד עניין השעות הנוספות (שבג"ץ החריג ממנו ת עובדות הסיעוד), מה האמנה למען שוויון זכויות לעובדות משק בית מוסיפה על דיני העבודה הישראליים?