string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

קול קורא להכשרת עו"ס במגזר הערבי

הצורך בעובדיםות סוציאלייםות בקרב קבוצות מוחלשות רב אך אינו נענה. הקשר בין צורך זה לאלימות ולפשיעה ידוע. האם המדינה מחרחרת אלימות בקרב אוכלוסיות אלה?
עינה ברנשטיין

לפני כארבע שנים, בעת לימודי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, נתקלתי במודעת דרושים לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים דוברי ערבית לטיפול בנוער בסיכון במזרח ירושלים. ידיעת ערבית אינה מעידה בהכרח על השתייכות לאוכלוסייה הערבית, אך הדרישה לשליטה בשפה, ובשפה כמייצגת תרבות, כפי שניתן להניח, עוררה בי סדרת מחשבות. האומנם נדרשת התאמה חברתית-תרבותית-לאומית בין מטפל למטופל? האם תנאי זה הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור? ומהי מידת נכונותם של נזקקים ערבים – בני נוער או מבוגרים – לקבל עזרה מעובדים סוציאליים יהודים גם אם הם דוברי ערבית ובמקביל מהי נכונותם של עובדים סוציאליים יהודים להעניק עזרה לאוכלוסייה זו?

באוקטובר האחרון, התחלתי ללמוד בתוכנית ההסבה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. גם שם בדומה לתוכניות הלימוד באוניברסיטאות אחרות בישראל אין מסלול ייחודי, אף לא תת-התמחות בצרכים הייחודיים של האוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל. לעומת זאת הופתעתי לגלות כי מכללת ספיר פתחה לפני מספר שנים מסלול לעבודה סוציאלית בינלאומית. מסלול המכשיר סטודנטים להתמודדות עם סוגיות חברתיות חותכות גבולות (עוני, זכויות אדם, הגירה וכד'). לצורך העניין, הסטודנטים הרשומים לתוכנית זוכים לקבל הכשרה מקצועית בארגונים ובמשרדים אשר עוסקים בסוגיות חברתיות-תרבותיות-לאומיות גלובליות.

השאלה שנותרתי אתה הנה – מדוע עד כה, לא נמצא לנכון להקים תוכנית לימודים ייחודית לעבודה סוציאלית שתכשיר סטודנטים לטיפול בצרכים הייחודיים של האוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל? האם היעדרה של תוכנית כזאת מעיד כי אנשי המקצוע סבורים שאין צורך בהכשרה מיוחדת לאוכלוסיות השונות, או שמא כמו בתחומים רבים במשרד הרווחה – איש לא נתן את דעתו על כך? קל וחומר כשמדובר באוכלוסיות לא יהודיות.

רווחה יפו

לפי נתונים שהתפרסמו בכתבה ב-ynet לפני כשלוש שנים, מתוך 15,000 עובדים סוציאליים בישראל, רק 4.3% אינם יהודים. מיעוט זה של עובדים סוציאליים ערבים או אחרים נובע משתי סיבות מרכזיות; האחת, הפערים הגדולים שבין היישובים היהודים לבין היישובים הערבים בהקצאת משאבים לשירותי הרווחה, והשנייה, שכר נמוך לעוסקים במקצוע ללא קשר למוצאם.

נתונים אשר התפרסמו על ידי עמותת "סיכוי" (עמותה משותפת ליהודים ולערבים למען קידום שוויון זכויות) מצביעים על כך שאוכלוסיית הרשויות המקומיות הערביות מתאפיינת בדירוג חברתי-כלכלי נמוך, ועל כן היא בעלת פוטנציאל נזקקוּת גבוה. מכאן נובע שרשויות אלו נדרשות להוצאות רווחה גבוהות יותר בהשוואה לרשויות מקומיות אחרות. אך מדובר במצב ללא מוצא שכן מרבית הרשויות המקומיות הערביות נתונות בקשיים כלכליים ועל כן אינן יכולות לתת מענה ראוי לתושביהן. מלכוד שקשה להשתחרר ממנו.

דווקא במקום שבו מצופה כי המדינה תתגבר את התקציבים מוענקת הקצאה לא שוויונית ברובם המכריע של סעיפי תקציב מחלקות הרווחה, ביניהם מעונות יום, טיפול בהתמכרויות, קשישים, נוער בסיכון וכדומה, לפיו הרשויות הערביות מופלות לרעה. כמו כן וכפועל יוצא, קיים מחסור בכמות התקנים לעובדים סוציאליים ברשויות אלו. על פי נתוני עמותת "סיכוי" הרשויות הערביות קיבלו בין השנים 2009-2007 רק כשני שלישים מהתקנים שאותם הן היו אמורות לקבל בהתאם לחלקן בכלל הנזקקים (עמ' 52). עקב כך נוצר עומס רב על העובדים הסוציאליים הערביים, אשר מתמודדים עם כמות תיקים גדולה פי כמה מעובדים סוציאליים במגזר היהודי. מצב אשר לכשעצמו גורם לשחיקת העובדים, ומוליד טיפול שאינו ממצה.

וכאילו לא די בעומס הרב המוטל על גבם של העובדים הסוציאליים בקרב האוכלוסייה הערבית מתווסף לכך סעיף השכר. שכרם של העובדים הסוציאליים בישראל נמוך בקרב כל האוכלוסיות. בשנת 2010 התפרסם כי אחד מתוך ארבעה עובדים סוציאליים מקבל השלמת שכר לשכר מינימום.

על פי איציק פרי, אשר כיהן כיו"ר איגוד העובדים הסוציאליים עד סוף שנת 2013, האליטות והמשכילים בקרב האוכלוסייה הערבית מעדיפים מקצועות אשר ניתן יהיה להשתכר בהם בצורה מכובדת כמו גם מקצועות הנהנים מיוקרה. העבודה הקשה, התנאים הגרועים והשכר הנמוך במיוחד – כל אלה מהווים מכשול בפני הסטודנטים הערבים אשר מדירים את רגליהם מלימודי עבודה סוציאלית.

במציאות שבה יש מחסור במשאבים למחלקות הרווחה ומחסור בעובדים סוציאליים לתפעול מחלקות אלה נוצרת מצוקה חמורה נגררת ומצטברת ביישובים ערבים ובערים מעורבות. הקושי של שירותי הרווחה לטפל בילדים בסיכון, בקשישים, במכורים למיניהם ובמצוקות אישיות נוספות הוא בבחינת פצצה מתקתקת. נראה כי בקרב הבדואים המצב חמור עשרת מונים, שכן באוכלוסייה שבה כל משפחה שנייה חיה מתחת לקו העוני, נאבקת על חייה תרתי משמע, בנוסף להיעדר טיפול מערכתי, היא אוכלוסייה המובלת בעל כורחה לייאוש ולאלימות.

בעקבות העלייה הגדולה מאתיופיה ועל מנת להתמודד עם הצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו הכשירה המדינה עובדים סוציאליים אתיופיים. צעד אשר סייע, גם אם באופן חלקי, להשתלבותם בחברה ולפתרון מצוקותיהם בתחומי החיים השונים. בה בשעה שבמגזר הערבי הסובל מבעיות רווחה קשות חברתיות ואישיות לא נעשה דבר במשך שנים. רבות נכתב על הקשר שבין הצורך ברווחה לפשיעה, הצורך ברווחה לאלימות ונשאלת השאלה – האם המדינה מחרחרת אלימות בקרב אוכלוסיות מוחלשות אלה, או שמא מישהו לא נתן את דעתו על הפתרונות האפשריים?

מקצוע העבודה הסוציאלית סובל ממשבר תדמיתי המלווה אותו במשך שנים, ומיותר לציין כי העוסקים במקצוע זה נרתמים אליו איש איש מסיבותיו, אך לבטח לא בגלל יוקרה או שכר גבוה. אי לכך ייאמר בלשון המעטה כי אין זה מקצוע נחשק, קל וחומר לצעירים ולצעירות ערבים המבקשים לשפר את חייהם, ואת מעמדם בחברה. אין תימה אפוא כי צעירים אלה אינם בוחרים במקצוע זה. אך כאן בדיוק צריכה המדינה להתערב ולעודד את לימודי המקצוע, הן במתן מלגות לימודים, הן בשיפור תנאי המקצוע ובהעלאת תדמיתו הירודה, הן במתן בונוסים לעובדים ועובדות סוציאליים בראשית דרכם, ובעיקר בפיתוח תוכנית לימודים מקיפה, מפתה, ו"יוקרתית" אשר תהווה מקור משיכה למעוניינים לעסוק בתחום זה.

רשימה זו היא בבחינת קול קורא לאוניברסיטאות ולמכללות בישראל לשקוד על תכנית לימודים לעבודה סוציאלית אשר תכשיר עובדים, יהודים וערבים, לאוכלוסיות השונות בחברה בישראל, בכלל זה לימודי השפות השונות והתרבויות השונות. אך כצעד ראשון, יש לנקוט שוויון מלא בהקצאת המשאבים למחלקות הרווחה בערים הערביות והמעורבות אשר סובלות מקיפוח תקציבי רב שנים.

עד אז – אני מחפשת מורה פרטית ללימודי ערבית.

עינה ברנשטיין היא סטודנטית לתכנית ההסבה לעבודה סוציאלית בבר אילן, ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שיסל

    מאמר דעה מרתק וחשוב. בתקווה שיעיר את הנוגעים בעניין, ויאיר את פניהם של העוסקים בדבר.

  2. הארגון

    צריך להתארגן

  3. מחמוד ג'עג'ע

    איזה כשרון! אדוני תתעורר!! עד מתי????

  4. YN2003

    טור מאלף, גם יפה וגם אופה.
    WorldWide.

  5. ליכודניק

    http://public-policy.huji.ac.il/.upload/Orange%20Serie/Ailla_Handin_Orange.pdf

    בעברית, למשל, 20% מהסטודנטים הם ערבים.
    אגב, שם הכיוון הוא הפוך- הסטודנטים הערבים מקבלים סדנא להכנה לעבודה מעשית (כפי הנראה, עם מטופלים יהודים) ולא להיפך.

    אם השכר הנמוך (והידוע מראש) אינו מרתיע סטודנטים מללמוד את המקצוע, הייתי משער שלא ירתיע גם עובדים להישאר בו. הרי במצב הקיים, הרבה עבודות מכניסות חסומות בפני ערבים. האשם נשאר, עם כך, התקציב הנמוך של הרשויות הערביות.

    צריך להלאים את החינוך והרווחה. ואז, הגוף הלאומי יחליט אם עדיף שבערבים יטפלו עובדים שבאים מהרקע שלהם או לא.

  6. עירית

    באוניברסיטת ת"א יש התרכזות שנקראת התערבות רגישת תרבות בעבודה סוציאלית. ממליצה לך להכיר.

    1. אולי

      מנסיון רב:
      עוסיות מהמגזר החרדי / דתי לא מצליחות בעבודה עם אוכלוסיה חילונית-אשכנזית.

      קיים חוסר תקשורת מחלט, ואפילו גישה עויינת מצד העוסיות כלפי החילוניות.
      קיימות לכך הוחכות בשטח.