• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

אין כבוד למוסר שבטי

מדוע ישראל אומן לא קיבל דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת חיפה? בגלל שערכיו והמלצותיו לחברה הישראלית רחוקים מערכי האוניברסיטה כמקום שבו "האוניברסאליות של הרוח האנושית" אמורה להתממש

דיון ציבורי ער מתקיים בשבועות האחרונים סביב החלטת אוניברסיטת חיפה שלא להעניק דוקטורט לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן. רבים רואים בהתרחשות סוג של חרם על איש אקדמיה מזהיר בשל עמדותיו הפוליטיות הימניות ומגנים את ההחלטה כנגועה בפוליטיות. אני רואה את הדברים אחרת. אין כאן הגבלת ביטוי – פרופ' אומן התבטא ומתבטא ללא כל הפרעה. זו החלטה של האוניברסיטה שלא להעניק לו מטעמה אות כבוד מיוחד.

נוהלי האוניברסיטה קובעים, בין היתר, כך: "אוניברסיטת חיפה תעניק תארי דוקטור כבוד בפילוסופיה לאישים דגולים שהיא רוצה בכבודם ושהיא מתכבדת בעצמה בכבודם". "ועדת התארים תמליץ על מתן התואר רק לאותם מועמדים המקיימים את הערכים עליהם מושתתת האוניברסיטה". מהם ערכי האוניברסיטה? באפריל 1925, ביום פתיחתה של האוניברסיטה העברית, כתב אלברט אינשטיין תחת הכותרת "שליחותה של האוניברסיטה" את הדברים הבאים: "אוניברסיטה היא מקום שבו האוניברסאליות של הרוח האנושית באה לידי ביטוי". גם שם, גם באוניברסיטת חיפה, ויש לקוות שגם בכל אוניברסיטה הראויה לשמה, מדובר בשני ערכים מרכזיים: העמקת הידע על העולם הפיזי והאנושי, וקידום ערכיה האוניברסאליים של האנושיות.

ישראל אומן', 2010. צילום: DMY
ישראל אומן, 2010. צילום: DMY

על תרומתו של פרופ' אומן להעמקת הידע שלנו אין עוררין, אז מה הבעיה? הבעיה מצויה במישור הערך המרכזי השני של האוניברסיטה. מזה שנים אומן ממליץ המלצות לפעולה כלפי הפלסטינים וכלפי אזרחיה הערבים של ישראל, וחלקן מתנגש חזיתית בערכיה האוניברסליים של האנושיות. נקודה אחת נוגעת למעבר האומלל שאומן עושה, בין השאלה כיצד בני אדם מתנהגים במצבים קשים אל השאלה כיצד ראוי שיתנהגו במצבים שכאלה; וכך הוא מציע לנו להתמודד עם הסכסוך השבטי שלנו באמצעות 'מוסר' שבטי.

ראו למשל את דבריו בראיון ל"מקור ראשון" באוקטובר 2011: "צריך היה להגיב באופן מידתי, מיידי ומוכרז מראש: 'אם אתם תשלחו עכשיו רקטה אחת, תקבלו בתגובה שתי פצצות למקום שממנו יריתם. זה יקרה תוך חצי שעה ואתם תגרמו זאת לעצמכם. אתם רוצים לשים שם אזרחים? בבקשה! אתם תגרמו את הנזק לעצמכם, אבל זה יקרה ומיד'." שימו לב למילה "אתם". עבור אומן, כולנו, נשים, גברים, זקנים וטף, לא-לוחמים ולוחמים, קורבנות ומקרבנים, איננו בני-אדם אוטונומיים אלא רק אברים של שתי הישויות השבטיות הנלחמות.

המלצה אחרת של אומן המתנגשת בחדות בערכיה האוניברסאליים של האנושיות, היא להפרדה כפויה בין יהודים לפלסטינים, כולל אזרחים ערבים-פלסטינים של ישראל. זאת באמצעות כבישי הפרדה, מסילות ברזל, גשרים וגדרות. בראיון ל"מעריב" מיולי 2010 הוא אומר: "אתה לוקח את כל היישובים הערבים ומחבר אותם באמצעות רשתות של כבישים ומסילות ברזל. אותו דבר עם היישובים היהודיים. הנה לך שתי מדינות, בלי שתזיז איש אחד ממקומו". הוא נשאל: מה יקרה ברמלה, ביפו, בלוד – בכל היישובים המעורבים? תשובתו: "אפשר להעביר גדר, לא יודע. צריך ללמוד. זו עוד בעיה שיצרנו לעצמנו. אני מדבר בעיקר על גושים גדולים. המשולש, אום אל-פאחם".

הוא חוזר על כך גם בראיון שהוזכר לעיל ב"מקור ראשון" שנה לאחר הראיון ב"מעריב": "צריך ליצור שתי ישויות. יש ריכוזי אוכלוסיה יהודיים וריכוזי אוכלוסיה ערביים. צריך לחבר את היישובים היהודיים במערכת כבישים אחת, ואת ריכוזי האוכלוסיה הערבית במערכת כבישים נפרדת, ללא מעבר בין השתיים חוץ מנקודות מסוימות". אפרטהייד נוסח אומן.

אין מדובר בפליטת פה. זו התבטאות חוזרת של אומן, הנאמרת בנחרצות נטולת לבטים. יתרה מכך, אומן מגייס את לב יוקרתו המדעית, תורת המשחקים, כדי לומר שהמלצותיו האכזריות הן נגזרותיה הפשוטות. עבורי, עם כל הכאב, פרופסור אומן הוא אמנם כלכלן מזהיר אך אין הוא אדם הראוי לדוקטורט של כבוד. המלצותיו לחברה הישראלית רחוקות מרחק ניכר מהערכים שעליהם מושתתת אוניברסיטה, כל אוניברסיטה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    הנקודה היא פשוטה בתכלית. האם דעותיו של אומן לגיטימיות או לא. אם הן לגיטימיות, ניתן להעניק לו ד"ר לשם כבוד. אם הן לא לגיטימיות, יש לאסור עליו לבטא אותן – עליו ועל כל מי שאוחז בעמדות אלו. ויש לנקוט באמצעים משני-דעה, ממחנות חינוך מחדש ועד להטפה מוסרנית. היות ונהוג לחשוב שהעמדות שאומן מבטא הן עמדות שלגיטימי לאחוז בהן (גם אם אני לא מסכים איתן וכו'), לא ברור מדוע ובכוח איזו סמכות נדחתה מועמדותו לכבוד המדובר על סמך הדעות הללו.

    יש אפשרות נוספת, מחרידה לא פחות. לפי אפשרות זו, נושאי תפקידים ציבוריים צריכים להאמד על דעותיהם. ואכן, יש משהו הגיוני בכך שרב ראשי יאמין באלוהים, מדען ראשי יחשוב שאבולוציה היא תיאוריה ראויה, ואדם המקבל דוקטור לשם כבוד יהיה אדם שדעותיו לא רק לגיטימיות אלא גם מכובדות. אממה, המשמעות היא שלנושאי משרה אסור לבטא דעות שאינן נכללות בהגדרת-המשרה. לפיכך, יחד עם הגדרת המשרה מגיעות דעותיהם של אלו האוחזים בה. הן ידועות מראש, וכלולות בהגדרה. באופן הזה מתקיימת חברה של אומרי-הן באופן קיצוני. חברה שלא יודעת לספר לעצמה סיפורים אלטרנטיביים שלא בערוצים שבהם הסיפורים האלו מתאימים כקוריוז.

    ואכן, מסתבר שעבור אדם כמו עמי איילון, יו"ר הועד המנהל של אוניברסיטת חיפה, האיש שביצע את ההריגה הלא-שקטה הזו, עמדותיו של אומן אינן ראויות לכבוד אקדמי. הוא לכל היותר מעין כלב שנשך אדם, או חובש כיפה שהצליח איכשהו לערבב סמלים מתמטיים. כלומר, לערבב סמלים שמתמטיקאים של כלכלה אומרים שהם בסדר.

    במאמר מוסגר, יש פה בעיה. עמי איילון הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני בלימודי מנהל ציבורי מהרווארד (מן הסתם בזכות מצויינות אקדמית ותו לא), ותואר שני נוסף בלימודי משפט מבר אילן. קשה שלא לשים לב שחובשי הכיפות הם שהסמיכו את איילון ברוב תאריו. עמדותיו הפוליטיות לא נודעו, אפשר לשער, במהלך לימודי התואר הראשון שלו, אבל את התואר בלימודי משפט שעשה בבר אילן הוא סיים ב 2010. לימודים בבר-אילן הם לא בחירה טריביאלית לאדם שגר בכרם מהר"ל: סביר יותר היה שילמד את התואר השני הנוסף הזה באוניברסיטת חיפה, זו שהוא הפך ליושב ראש הועד המנהל שלה שנה אחרי שסיים אותו. מן הסתם, זו גם לא בחירה טריביאלית למיליה הדתי-לאומי של בר-אילן, שמן הסתם היה מודע לעמדותיו האנטי-ימניות של איילון.

    המשמעות מטרידה: על אוניברסיטאות, כולן, להתנהג כמו שמאל. זו לא בעיה קטנה, אלא בעיה ענקית. למשל, המשמעות היא שחבר סגל באוניברסיטת חיפה הכותב בעד אי-הענקת ד"ר כבוד לאיש ימין משום שימין אינו עמדה לגיטימית במסגרת תפקיד אוניברסיטאי כותב דבר המובן מאליו. סוג של טאוטולוגיה: אוניברסיטה אכן קשורה לייצוג של דעות-שמאל בלי קשר לנכונותן, אחרת היה מתבקש לעודד ויכוח אודותיהם. איש סגל באקדמיה צריך להיות מודע לעמדה הזו ולייצג אותה. ככזה אין לו דעות משלו ולא יהיו לו דעות משלו. דעותיו הכתובות ידועות מראש ונגזרות מהתפקיד. באופן מעניין, הכותב אוחז בגישת התפקיד-כמגדיר-דעה גם באופן כללי יותר: כשהוא בא להגן קצת על אומן, הוא מציע שדעותיו הן נגזרת של תורת המשחקים. הצד האפל של הכוח, כלומר ייצוג של תפקיד ולא סוכנות עצמאית.

    במקרה הנוכחי, תורת הדעות הנגזרות מתפקיד מאפשרת לקרוא את הטקסט שבפוסט כהתנצלות פומבית והסבר פרטני לאידיוט הפיקח חובש הכיפה. מן הסתם מין מייבריק שלא הצליח עדיין להבין את נפלאות וזוועות העולם שבו הוא חי ופועל, בהצלחה ניכרת, כבר עשרות שנים. אקדמיה היא שמאל, למרות ששמאל אינו רק אקדמיה. מי שחושב אחרת הוא אידיוט, ובוודאי שאינו ראוי לכבוד אקדמי. למרות שיתכן שהוא צודק, ויתכן שגם הכותב חושב כך, אבל לא אומר ולא יאמר את זה, כי הוא לא אידיוט, ובוודאי לא מייבריק שיחזיקו בו בלי קשר לדעותיו.

    אגב, אני לא מסכים עם אומן בשום דבר שצוטט למעלה. אבל יש משהו מרתיח בביטוי גלוי וזחוח כל כך של שאננות השמאל האקדמי.

  2. אלון הראל

    ההחלטה של אוניברסיטת חיפה היא שערורייתית בכל קנה מידה והיא מעידה על המידה שבה מערכות שיקולים זרות נכנסות כיום למוסדות האוניברסיטאיים.

    אין חולק שישראל אומן הוא מדען גדול. ברור גם לחלוטין כי לא היה מקבל ישראל אומן את התואר איש לא היה מעלה בדעתו שמתן התואר הוא בשל התבטאויותיו החוץ מדעיות ואיש לא היה מייחס לאוניברסיטת חיפה תמיכה או התנגדות לדעותיו הפוליטיות או המוסריות של אומן.

    לו לאומן לא היו התבטאויות שערוריתיות היה זה טעם אולי לפסול אותו מלקבל תואר דוקטור כבוד. מתן תואר דוקטור כבוד לא יכול להיסמך על בחינה ביוגרפית מקיפה של חייו של המועמד. כל מועמד רציני כולל כותב תגובה זו אמר בחייו דברים שמן הראוי היה שלא יאמרו. לתת תואר דוקטור כבוד רק למי שהרקורד שלו נקי וטהור יבטיח אנשים שלא תרמו מימיהם כל תרומה משמעותית לחברה הישראלית. אין לי כל ספק כי ספור אומן יהווה תקדים שיגרום נזק בעתיד. אם ניתן לשלול מאומן את התואר מדוע לא לשלול אותו ממי שתומך בזכות השיבה של פלסטינים? או שתומך במדינה אחת שאיננה יהודית או פלסטינית. טוב היה לה לאוניברסיטת חיפה שתשקול מחדש את החלטתה בשנה הבאה.