• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן

מותו של איינשטיין בא בעיתוי מצוין כדי לתפוס את מקומו מחדש כמלך הישראליות בדיוק כאשר הטוען העכשווי לכתר – אייל גולן – הוקע כמנצל קטינות. אולם, איינשטיין לא היה אלא מלך האליטה הוותיקה שמבכה על אובדן הבכורה
רמי קמחי

בחלוף השלושים למותו של אריק איינשטיין אפשר כבר אולי לומר כמה מילים מנומסות פחות על הכוח המסמל של האיש האותנטי והצנוע ,שכמו שאמר מישהו, אילו היה קם לתחייה במהלך ימי האבל עליו, בוודאי היה בוחר להסתלק שוב, הפעם מרוב בושה.

ראשית, גילוי נאות, התקליט הראשון של שלישיית גשר הירקון "אהבה ראשונה" לצד "לילה של יום מפרך" של הביטלס (וגם אדאמו ואדית פיאף) היה מתקליטי הויניל הראשונים והבודדים שניגנו על פטיפון פיליפס -גאראד שאבא הביא מאנגליה, ושהיה הפטיפון הראשון בשכונה. אחר כך הצטרף אליו גם "החלונות הגבוהים" (לצד "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר") ומאוחר יותר "שבלול" (לצד "שיהיה"). עבורנו, כמו עבור בני מהגרים אחרים בסביבה, אריק היה הישראליות הצברית האותנטית בהתגלמותה. הוא נשאר כזה. זה מקור כוחו וזו גם חולשתו.

כי אריק לא היה מלך ישראל רבתי. הוא היה מלך האליטה הוותיקה. מעט לפני מותו התפוצצה פרשת הקטינות של אייל גולן. גם אם צריך, וצריך, לגנות בכל לשון ניצול מכל סוג שהוא, הרי אי אפשר להתעלם מכך שחשיפת קלונו לכאורה של גולן הפכה לצו השעה גם משום שאיים לחדור לקונצנזוס ולהפוך למלך ישראל כולה, תוך סיכונה של הדומיננטיות האתנו-אשכנזית בתרבות הישראלית. לאחר שמהלך הוקעתו הוכתר בהצלחה, בין השאר תוך כדי יצירת אנלוגיה ניגודית בינו כמנצל קטינות לכאורה לאיינשטיין שבחר לוותר עליהן ("אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, אני חושב שבשבילי היא אבודה") מת יורש העצר המזרחי מוות ללא כבוד. מייד אחר כך הוכתר מחדש המלך הישן – דמותו של איינשטיין הגיחה מן הצללים שלתוכם נסוגה בשנים האחרונות בעיתוי מושלם, והחזירה את השליטה התרבותית האשכנזית בגילומה העברי למרכז התודעה.

אריק אינשטיין, 1979. צילום: יעקב סער (cc by-sa)
אריק איינשטיין, 1979. צילום: יעקב סער (cc by-sa)

איינשטיין לא זכה בהכתרתו השנייה בחינם. אף כי מן המפורסמות הוא שהיה נוהג לסעוד במסעדת "כתר המזרח", עבודתו התעלמה במופגן מהרב תרבותיות והרב קוליות הלוונטינית הישראלית, ואף יצאה, פחות או יותר, במוצהר נגדה. שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה" הכריזו על עצמם לא רק כעל אותנטיים ועתיקים יותר מכל האחרים, אלא כעל טובים יותר, וכעל מייצגי התרבות האמיתית וה"נכונה", תוך הדרה מכוונת של המנעד התרבותי הענקי שסביבם. השורה המפורסמת שכתב איינשטיין, עם המילה ביידיש בסופה: "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן" תפקדה גם כתת טקסט של חרדת האליטות הציוניות-אשכנזיות, מאבדן האירופו-צנטריות בטעם יידי-מזרח אירופי של התרבות העברית.

עבודתו של איינשטיין מזלזלת במופגן בכל מה שחורג מהקשת המוסיקאלית העברית האירו-פצנטרית. כך למשל בשיר נדיר בסגנון מזרחי "שיר מס' 8" (יונתי תמתי), שהלחין עבורו מיקי גבריאלוב, מקפיד איינשטיין לזמר לא בקולו האמיתי, אלא בסוג של מבטא, שמרחיק אותו מהמוסיקה הזאת, הופך אותה לקריקטורה ומסמן אותה, בו זמנית, כלא ראויה לביצוע רציני. מבטא כבד, רוסי הפעם, מאפיין גם את השיר "שלש ארבע לעבודה", וגם פה מתפקד כהרחקה אירונית וכבדיחה על חשבונה של קבוצת מהגרים אחרת, שקיומה חתר תחת היסודות של עולמו החד תרבותי של אריק, ושאיימה לקעקע את הקוסמוס האשכנזי, המפאייניקי, הפועל תל אביבי, הישן והטוב שבתוכו הרגיש כל כך בטוח.

הטראגי בסיפור חייו של איינשטיין הוא שמצד אחד הוא לא הצליח להיפרד מילדותו החד תרבותית שניזונה משורשיו האתניים, אבל מצד שני לא השכיל, בשונה מחברו הטוב אורי זהר, להסיק את המסקנות המתבקשות מקיום חלקי זה, ולעבור לחיות את התרבות הזאת בגרסתה המקורית והמלאה כלומר בגרסתה היידית-חרדית וללא הפשרות שמחייבת הממלכתיות. בשונה מחברו זהר, נשאר איינשטיין במרחב החילוני הישראלי, שהלך והפך זר לו, ונסוג אל הצללים ואל חוסר הרלוונטיות, עד שנשלף לאחר מותו כדי לשוב ולסמל ולו לרגע את כל מה שהוא ידע שאבד כבר מזמן.

דר' רמי קמחי הוא מרצה בכיר בבית ספר לתקשורת באריאל. ספרו "שטעטל בארץ ישראל :סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית" יצא השנה בהוצאת רסלינג

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעמי

    ואני מתחילה לפקפק ביושר האינטלקטואלי שלנו(!) מה זה הדיקטטורה הזו? כל מי שלא מחזיק ברב תרבותיות בה אנו דוגלים דינו נחרץ? מה זה אריק "לא השכיל" כמו חברו לבחור את הצד האשכנזי…. זו הייתה בחירתו של אריק, הוא היה נאמן לה ויש לנו את הזכות הגדולה לכבד בחירתו של אדם נטול זדון. אל לנו להיות עריצים, הישמרו לנפשותיכם. הלזה תקראו נאורות וליברליות? סליחה חברים לא זורמת אתכם פה. האמנם נפל בחלקו של אריק המזל שאייל גולן נתפס, כי אם לא היה נתפס אז מעשיו באמת לא היו רלוונטיים ומי בכלל היה זוכר את אריק איינשטיין הישראלי המגעיל שהיה נאמן לז'אנר שלא מוצא חן בעיניו? אני רק מקווה שהרצאותיו של הד"ר הנכבד ניתנות ברוח פלורליסטית ולא פשיסטית כמו שהדברים שלו נשמעים כאן. ולמה בכלל נותנים במה לסגנון הפרנואידי הזה שהופך את כולנו ללא ישרים. הרי אריק איינשטיין הזמר היה אהוב על כולנו. לכולנו יש לפחות דיסק אחד שלו באוטו, גם לאלה שמחזיקים דיסקים של אום כלת'ום, אז למה להסכים לדברים שאנחנו לא באמת מאמינים בהם, רק לשם בהתרסה? לא התבגרנו קצת? אגב ד"ר, כבר היית בקונצרט של האנדלוסית בערב מחווה לאום כלת'ום? אם לא אז רוצו (!!!) כולכם.

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      לכל אחד זכות לטעם אישי שלו .הן כמבצע ומלחין והן כמאזין אז על תכפו עלי מוזיקה מזרחית כי האוזן שלי שגם מתחרשת לא בנויה לזה.כבודן של אום כולת'ום ויתר כוכבי המזרח כבודן/ם במקומן /ם , אבל אין זה אומר שזה מדבר אל כל אחד . אף כי הרבה מוזיקאים מארצות חוץ אירופיות שקבלו חינוך של מוזיקה אירופיתאוהבים גם את המוזיקה האתנית שלהם. הר בה אמנים בתקופות שונות היו,,לא בני אדם" באופן האישי . היום להתנהג בצורה ש אייל גולן ואביו התנהגו מחיב נשיאה באחריות שלהם והם לא ראויים לסליחה והתחשבות.

      1. שאול סלע

        יש מספיק ישראלים ששומעים את זהבה בן שרה את אום כולת'ום בהופעות, והרבה ישראלים התלהבו מנסרין קדרי בהופעתה עם התזמורת האנדלוסית.

        כן ראוי לאמר ש"כור ההיתוך" של הציונות היה בפועל נסיון להכרית קנינים רוחנים של מזרחים, מתאים מאוד לשריפת ספרים.

        לגבי אייל גולן – יחליט הקהל

  2. יעקב

    "חשיפת קלונו לכאורה של גולן הפכה לצו השעה גם משום שאיים לחדור לקונצנזוס ולהפוך למלך ישראל כולה, תוך סיכונה של הדומיננטיות האתנו-אשכנזית בתרבות הישראלית".
    שטויות במיץ חריימה.
    איל גולן חדר לקונצנזוס והוא חלק מהקונצנזוס. אבל מה לעשות – מלך ישראל הוא לא מסוגל להיות לעולם כי יש פה תרסות שסועה, ואיל גולן ממש, אבל ממש, לא קולע לטעמם של כולם פה.
    אבל ברור שהוא אחד משני הזמרים שמוֹכרים פה הכי הרבה וממלאים את קיסריה הכי הרבה פעמים.
    ובכלל, מה הקשר? איל הרי מעולם לא היווה איום על מעמדו של אריק, שכלל לא שיחק את המשחק ולא הופיע מול קהל מאז 1980 או 1981.
    ובאשר ל"שיר מס' 8" (יונתי תמתי) – אתה מוציא אותו לחלוטין מהקשרו. השיר הוקלט כדי להישמע אחרי מערכון חידון התנ"ך בתוכנית לול, בו אריק מגלם (בין השאר) את יחיא סחוג, הנציג הישראלי (ממוצא תימני). "חתן התנך. הוא שלנו!" הוא שלנו. של כולנו. שום אליטה, שום אתנו-אשכנזית, ושום בטיח.

  3. אביגיל

    שום דבר באיינשטיין לא נסוג לשום אי רלבנטיות. מי שלא מת להופיע, ולא מופיע וממשיך להיות מקור השראה לאחרים, גם לצעירים, גם לשונים ממנו, זה מי שהאמן איינשטיין היה, בניגוד לחברו הפטפטן אורי זוהר שהוא מי שהפך לבלתי רלבנטי. איינשטיין נתן השראה לדורות אחדים, ולא התחרה עם שום אליטות, ולא עסק בגזענות יומיומית כאחרים, הוא נתן מה שהיה לו, והעלה בשיריו גם סגנונות מוסיקה חדשים ורעננים וגם תכנים עשירים ומבדרים מן התרבות העממית ביותר, וגם מתרבות הרחוב והשכונה בישראל, והוא גם ביכה את הפיכתה של ישראל לחברה רודפת מיעוטים מליטריסטית קפיטליסטית-חזירית וחסרת אנושיות, והמאמר הנ"ל רואה הכל דרך סדק צר, מוגבל וקלישאי.

  4. שושן

    מודה שקשה לי עם הקוו של העוקץ מזה זמן רב. אם היה יורד חייזר לישראל, והיה עוקב אחרי הקוו של האתר, היה לבטח משגר למפעיליו את השדר הבא: ישנם בישראל אשכנזים לבנים, שעל פי האתר, ניתן להבין שהם היו בטח מחלקה בוורמכט הגרמני…

    לא נשבר לכם מהעיסוק האובסיסבי והמשיחי בשנאת אשכנזים? זה עושה אותכם גבוהים יותר? הרי ברור שהכותב, שמשתמע שהוא בא מאיזה מכללה זניחה, מאשים את אריק אינשטין ב"גזענות" בגלל שיר בנוסח תימני? אם הכותב היה קצת מתעמק (מבין שזה קשה למי שבא מאריאל), היה מבין שזה שיר היתולי, שנכתב במיוחד עבור אישתו, שהיא, שומו שמיים, בת העדה התימנית.

    1. פריץ היקה הצפונבוני

      דברי הבל ורעות רוח ,,האליטה האשכנזית ר"ל" כבר מזמן לא ההגמונית המהגרים החבר העמים ,גם נמנים על האליטה הזאת? נתניהו זה האליטה האשכנזית הוא אולי רוה"מ לאסונינו. אבל כל התנהגותו של הנהנתן הזהאיננה של עלית במובן החיובי של המלה: .מחיובות והצנע לכת.

  5. שאול סלע

    איפה המקבילה הציונית אשכנזית במוסיקה של

    sibouni ya nas

    שיש לו ביצועים רבים כולל אום כולת'ום

    darat al ayam

    השירים ששרה אסמהאן לפני 70 שנה

    layali el 2obs fi vienna
    emta 7ata3ref emta
    dakalti marrah fi ginneni

    וזה רק קצה המזלג

    על אשכנזיות וישראליות אצלי בבלוג

    http://wp.me/pMLO5-jg

  6. נסים מוסק

    איינשטיין היה אשכנזי. זאת העובדה הנכונה היחידה במאמר המלומד. ההגמוניה מזמן עברה לידי המתנחלים ובכלל אוניברסיטת אריאל לא מגיעה לנעל של איינשטיין.

  7. ישראלי אמיתי

    נו, אוניברסיטת אריאל.
    יש גילויים נאותים שמן הראוי לשים בראש המאמר ולא בתחתיתו.
    אולי היה חוסך שתי דקות של קריאת בולשיט, שאיש כבר לא יחזיר לי אותן.

  8. שמשי

    וכך כותב ד"ר קמחי: "…מבטא כבד, רוסי הפעם, מאפיין גם את השיר "שלש ארבע לעבודה", וגם פה מתפקד כהרחקה אירונית וכבדיחה על חשבונה של קבוצת מהגרים אחרת, שקיומה חתר תחת היסודות של עולמו החד תרבותי של אריק".
    אני מניח שכותב המאמר התכוון להגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר, אלא שהשיר הוקלט בשנות השמונים, לפני שאותם מהגרים חלמו לעלות לארץ. למעשה, איינשטיין חיקה בכישרון את העסקנים שכיכבו במערכונים של אפרים קישון, שהיו לב לבו של אותו "קוסמוס האשכנזי, המפאייניקי, הפועל תל אביבי, הישן והטוב שבתוכו הרגיש (איינשטיין) כל כך בטוח". העסקנים הללו היו בני העלייה השנייה-שלישית-רביעית.
    אבל כשיש לדוקטור תיאוריה, אז מה חשובות העובדות?

  9. רתם

    כשדמות ציבורית הולכת לעולמה, ויותר מדי ציבורים מתחילים לחבק ולהכתיר לה כתרי ממלכתיות, אני תמיד חושדת שהדמות היתה נטולת עמדות ואמירות, ובכך היה נוח לממסד ולציבור להופכה, כמו כתם רורשך, למה שבא להם.
    ייתכן שאם איינשטיין היה מבטא בחייו עמדות מוסריות יותר ברורות ונוקבות לגבי מצבה החברתי והמדיני של ישראל, ארונו לא היה מוצב בככר ונתניהו לא היה עט על דמותו לחפש בה ממלכתיות ישראלית