string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בין רופאים, נבחרי ציבור וחברות תרופות

על מחלה אחת, ריפוי ממנה וחיסון נגדה, אך גם על זרימת מידע חופשית ואמינה. אה כן, וגם על גופן של נשים כמושאים לפרוצדורות רפואיות
אומי לייסנר

כל הכבוד לחברת הכנסת עליזה לביא על הדיון שיזמה ב-22 בינואר בוועדת הכנסת למעמד האישה בנושא "מניעת סרטן צוואר הרחם בקרב נשים". לאורך הדיון לביא אף הביעה דברי טעם ואכפתיות שתרמו רבות לדיון וכך גם ההתעקשות שלה לקבל תשובות לשאלות שהועלו. ובכל זאת, נשארו כמה הערות להעיר. נתחיל בסיכום של "מה למדנו מן הדיון", בעיקר מפי הדובר הדומיננטי בדיון ד"ר אפרים סיגלר, ונסיים עם מה שלא נאמר בו וצריך היה להיאמר.

סיגלר פתח את הדיון בקביעה שהשכיחות של סרטן צוואר הרחם בישראל היא מהנמוכות בעולם. אחת המתדיינות העלתה את הברית מילה בתור הסבר אפשרי לכך. כמאתיים נשים חולות בסרטן צוואר הרחם בכל שנה בישראל, וכ-80 נשים מתות מן המחלה בכל שנה. לשם השוואה, כ-4,000 נשים מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד. יחד עם זאת, הודגש כי נתוני ההחלמה מסרטן צוואר הרחם לא השתפרו בישראל במשך השנים, לעומת ירידה משמעותית במספר זה במדינות המערב.

הרוב המכריע של מקרי סרטן צוואר הרחם מיוחסים לנגיף הפפילומה האנושי (HPV). הגם שכ-80% מהגברים והנשים הפעילים מינית יידבקו בנגיף הפפילומה האנושי, מרבית הנדבקים יחלימו. לעומת זאת, אצל חלק קטן מהאוכלוסייה, נשקפת סכנה של הפיכת הנגעים הטרום סרטניים לגידול סרטני. הסרטן האמור נוטה להתפתח לאט ולכן, הדרך הטובה ביותר למנוע תמותה מסרטן צוואר הרחם היא אבחון מוקדם, ובפרט אבחון שינויים ברקמת צוואר הרחם. אבחון זה אפשרי על ידי בדיקה פשוטה של צוואר הרחם – בדיקות פאפ – אחת לשלוש שנים. מניסיונן של מדינות רבות בעולם, ניתן בכך למנוע התפתחות סרטן בכ-75% אחוזים מהמקרים.

וירוס הפפילומה. Image courtesy of dream designs / FreeDigitalPhotos.net
וירוס הפפילומה. Image courtesy of dream designs / FreeDigitalPhotos.net

בישראל קיימת המלצה לבדיקת משטח צוואר הרחם אחת ל-3 שנים לנשים מגיל 25 (לפחות) עד גיל 60, אבל זוהי המלצת איגוד רופאים בלבד. באשר למשרד הבריאות, הוא החליט להימנע מביצוע בדיקות יזומות לזיהוי סרטן צוואר הרחם לכל הנשים בישראל וכן להגביל את מספר הבדיקות לאישה הממומנות על ידי סל הבריאות. לכל אישה בין הגילאים 35-54 ממומנת בדיקה אחת מדי שלוש שנים. ההגיון המוצהר של ההחלטה הוא כספי. כפי שצוטט הגינקולוג, ד"ר מנחם פישר: "כל הנושא של ביצוע בדיקות פאפ הוא תעשייה שלמה, שיש בה הרבה מאוד כלכלה ומעט מאוד רפואה."

פישר עמד בראש ועדה מקצועית שהקים משרד הבריאות כדי לבחון את הנושא. הוועדה הגיעה למסקנה שמספר החולות הנמוך אינו מצדיק הפניית משאבים לאומיים לבדיקת סריקה לגילוי מוקדם יזום של המחלה. סיגלר שהיה חבר בוועדה המקצועית הביע את עמדתו, שהייתה דעת מיעוט, הן בוועדה המקצועית והן בוועדת הכנסת. לדבריו, מדיניות הבדיקות הנוכחית עולה בחיי אדם ויש לשנותה כך שיתקיימו בדיקות סקר מאורגנות, בדומה למדינות מערביות אחרות.

בפועל, גם רף הבדיקות הנמוך שבמדיניות משרד הבריאות אינו מושג בגלל העדר מנגנון ליידוע נשים בדבר קיומן של הבדיקות וחשיבותן. אמנם, העברת המידע לנשים מוטלת על רופא הנשים. אך המידע עובר רק אם האישה פוקדת את הרופא מסיבה כלשהי, והסיכוי שאישה תגיע לרופא נשים אחרי שהיא "סיימה ללדת" הוא קטן. למרות מציאות זאת, ועל אף העובדה שמדובר בבדיקה קלה לביצוע, רק רופאי נשים מורשים לבצע אותה, ונראה שהם עצמם מתעצלים לעשות כן לעתים קרובות. בנסיבות אלה, גם רופאי משפחה לא נוטים ליידע את הנשים שפוקדות את המרפאות שלהם בדבר ההמלצה לביצוע הבדיקות.

התוצאה היא שרוב הנשים בישראל, במיוחד אלה השייכות לשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר, אינן מודעות כלל לצורך להיבדק תכופות ו/או אינן נבדקות בכלל. לעומת זאת, נשים אחרות, בעיקר משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות, עוברות את הבדיקה מדי שנה – תדירות המוגדרת על ידי כל המומחים כמוגזמת ולא נחוצה. שימו לב – כפי שצוין בכתבה שהזכרתי למעלה כל בדיקות פאפ שלא בנקודות הזמן שנקבעו בסל הבריאות מתבצעות במימון פרטי.

המצב הבעייתי שתואר לעיל הוצג בפני ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה והביא כמה ממשתתפי הדיון להציע הצעות פשוטות לשיפורו. למשל, הנהגת כללים ברורים בנושא יידוע הנשים, פיתוח תעמולה מתאימה בתקשורת, כולל העלאת מודעות הציבור בנוגע לסימנים הראשונים למחלה, וכן הרחבת הסמכות לבצע את הבדיקה גם לרופאי משפחה. לי נראה שניתן להוסיף לרשימה גם אחיות טיפת חלב וכן את הנשים עצמן. יש מדינות בהן האישה מבצעת את הבדיקה בעצמה, בעזרת מתקן מיוחד שנמצא בערכה וללא צורך בבדיקה גינקולוגית כלל. ונראה שגם כאן מתאים להביא את אותו ציטוט של ד"ר פישר ולפיו בכל הקשור לביצוע בדיקות פאפ"יש הרבה מאוד כלכלה ומעט מאוד רפואה‭".

כאן המקום לעבור לחלק השני של הדיון בועדה למעמד האישה, אשר הוסיף נדבך למה שניתן לכנות המקרה המוזר של הכנסת החיסון נגד וירוס הפפילומה לישראל.

השמועות בדבר השיווק האגרסיבי של החיסון נגד וירוס הפפילומה נחתו אצלנו מחו"ל לפני שנים ספורות. למרות זאת, החיסון הוכנס השנה כחלק מן החיסונים השגרתיים הניתנים בצורה גורפת לבנות כיתה ח'. בתוך כך, החליט משרד הבריאות לקבל את הטיעון שטרם הוכח הקשר בין החיסון לבין הדיווחים על תופעות לוואי חריפות אצל בנות שקיבלו את החיסון, כולל מקרים של כשל שחלתי כשהן מנסות להיכנס להריון מאוחר יותר. זה מוזר כי ניתן היה לחשוב שמשרד הבריאות יעכב את השימוש בחיסון עד גילוי הממצאים המלאים. זאת, דווקא לאור המספר הנמוך של נשים שחולות במחלה בישראל, נתון שהוא ער לו, כפי שראינו בהחלטה להימנע מביצוע בדיקות פאפ מקיפות.

והנה, בהמשך הדיון בוועדת הכנסת למעמד האשה, אחרי שתיאר בפרוטרוט את הביצוע הלקוי של בדיקות הפאפ בישראל, הסתבר שד"ר אפרים סיגלר תומך נלהב בחיסון. ד"ר סיגלר חזר על הטיעון לפיו לעת עתה החיסון בטוח לשימוש. בשיחה שניהלתי עמו בתום הדיון בוועדה, הוא הסביר לי שהתופעות השליליות מן החיסון מהוות סיכון רק במספר מינימאלי של מקרים, אלא שהדבר לא הניח את דעתי. הרי זה עתה למדנו שבמקרה הישראלי, עצם הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם הוא נמוך מאד מלכתחילה. זאת ועוד, מתברר שגם החיסונים המשווקים כיום אינם מגנים מפני כל זני נגיף הפפילומה, וד"ר סיגלר עצמו הצהיר שגם נשים שקיבלו את החיסון צריכות להמשיך להיבדק בבדיקות פאפ. כך או כך, בהתחשב בכך שמדובר בחיסון כה חדש, נראה שיש מקום להיות זהירים לא רק בהכרזות בדבר בטיחות החיסון אלא גם בדבר יעילותו.

בשורה התחתונה, יש דוגמאות לא מעטות למה שנראה כהיעדר שקילה של כל האפשרויות בכל הקשור למתן החיסון נגד נגיף הפפילומה בישראל. בתור מי שבאה מן התחום המשפטי, אני ערה לעקרון החוקתי שלפיו ככל שמדובר בהתנהלות מול האזרח וזכויותיו, על הרשויות לשאוף להתערבות הכי פחות פוגענית (ס' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). בקשר למתן החיסון, דומה שהכלל לא נשמר. בפרט, לא נראה שהיתה שקילה של חלופות לחיסון, כמו שיפור ביצוע בדיקות פאפ או מתן החיסון רק בקרב אוכלוסיות בסיכון גדול יחסית לפתח את המחלה. אדרבא, טרם בוצע המחקר לזיהוי הנשים שנמצאות בסיכון גדול יותר לחלות.

בתוך כך, ניתן היה לצפות לדיון בכובד ראש בהחלטה לחסן אף בנות בבתי ספר דתיים עוד בכיתה ח', כאשר מספר השנים בהן החיסון תקף ממילא מוגבל (אם כי ברצוני להביע התנגדות חריפה לאלה שמנסים להרחיק את החיסון מבנות דתיות מטעמי חינוך, שכן חינוך זה לא הנושא אלא בריאות!) כמו כן, נשאלת השאלה הזועקת לשמיים – מדוע ניתן החיסון רק לבנות ולבנים הומוסקסואלים ולא לבנים הטרוסקסואלים כך שהבנות נאלצות בכך להגן בגופן על הבנים אתם הן מקיימות יחסי מין ואגב כך לעתים קרובות מדביקים אותן בוירוס? מדוע לא לעשות להפך? גם בטיפולי פוריות, הטיפול בדרך-כלל מתבצע בגוף האשה גם כשהבעיה היא אצל הגבר. לכל הפחות, השאלה דורשת דיון מעמיק – דיון שטרם התקיים.

לסיום, אוסיף ואגלה שבחיפושיי אחר מידע נוסף על ד"ר אפרים סיגלר, מצאתי כי בתכנית "יומן", בערוץ 1, הוצג תחקיר בו הופיע הנדון בתור הממליץ הבולט על מתן החיסון נגד סרטן צוואר הרחם. כשנשאל אם מחקרו מומן על-ידי חברת התרופות משווקת את החיסון, סיגלר השיב על השאלה בחיוב. נוסף לכך, כפי שהתפרסם בעין השביעית, סיגלר עצמו אמר שבשעה שהמליץ בפני ועדת הכנסת על הכללת החיסון בסל התרופות הישראלי שמשמעותה רווח כספי גדול לחברה שמייצרת החיסון, "לא זכר" לציין בפני הוועדה שאותה חברה מממנת את מחקריו. אגב, נראה שד"ר סיגלר אכן ממליץ על מתן החיסון הן לנערות הן לנערים.

לסיכום, טוב עשתה חברת הכנסת לביא כשהבטיחה בסוף הדיון אתמול לקיים דיון נוסף בסוגיה, ויפה שעה אחת קודם. בתוך כך, יש לזכור את דבריו של הפילוסוף טומס פיין (1737-1809): "לא האמת, כי אם הטעות היא אשר נמנעת מן החקירה".

ד"ר אומי לייסנר היא חוקרת ומרצה בנושא זכויות נשים

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אורלי בנימין

    כל הכבוד אומי וגם כל הכבוד לעליזה לביא

    היה טוב להרחיב את הדיון אל מעבר לסוגיית החיסון לפאפילומה
    ברוח טיעוניה של נעמי קליין ב'דוקטרינת ההלם'
    שם היא מלמדת את הקוראות שבכל החלטה של המדינה על חיסון גורף
    יש קודם כל מחוייבות לטיפוח הכלכלי של החברה יצרנית החיסון
    ורק אחר כך מחוייבות כלפי הציבור
    ויש גם אתר חשוב שנקרא
    WDDTY
    What Doctors Don't Tell You
    שמנהל כבר די הרבה שנים דיונים חשובים בנוגע לסיכונים שבחיסונים
    נקווה להמשך דיון פתוח וערני בנושא

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X