• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

תרבות אונס או משחק בבדידים

החלטתי להעמיד את הידע שברשותי, יחד עם יכולותיי הדידקטיות, לרשות הציבור, ולנסות להסביר את עניין "תרבות האונס" בסגנון הבדידים האהוב. כל שעליכם לעשות הוא לדמיין בדידים בשלושה צבעים: נגיד ורוד בזוקה לאונס, ורוד בייבי לתרבות, ורוד פוקסיה למה שכולל את שניהם

השבוע נוכחתי לדעת שרבים ממודעי נשים וגברים כאחד, אינם יודעים תרבות האונס מהי, ומתחלחלים לשמע הביטוי. זה להאשים את כולם באונס! האשימו אותי ידידים. הרי מדובר בסך הכל באירועים בודדים ומבודדים שמבוצעים בידי פושעים איומים שאיש אינו מגבה אותם. גברים נורא ייעלבו, הפצירו בי מכרות. את פמינאצית מתועבת, טינופת, חלאה, וצריך לבודד אותך כמו מגפה! לעולם לא תצליחי לשכנע גבר להיות לצדך. כתב לי עלם חמודות אחד באישי.

כיוון שהבורות היא אם כל חטאת, וידוע שבמבחני הבנת הנקרא אנחנו שואפים לרמה של מדינה מתפתחת ביום מוכה שחין, החלטתי להעמיד את הידע שברשותי, יחד עם יכולותיי הדידקטיות, לרשות הציבור, ולנסות להסביר את העניין בסגנון הבדידים האהוב. כל שעליכם לעשות הוא להשיג בדידים בשלושה צבעים, או לפחות לדמיין אותם. הצבעים ייצגו את הקטגוריות, נגיד ורוד בזוקה לאונס, ורוד בייבי לתרבות, ורוד פוקסיה למה שכולל את שניהם ובדיד שקוף עבור כל דוגמה שלא מכילה לא תרבות ולא אונס. סתם, אל תילחצו מהבדיד השקוף שאין לכם. לא תזדקקו לו. אני אספר לכם פכים מחיי היומיום שלי ושל חברותיי, ואתם תחלקו בדיד לכל דוגמא, לפי הנושאים שסיכמנו: אונס, תרבות, ואירועים שמערבבים את שניהם. בסוף כל אחד ואחת יספרו כמה יצא בכל קבוצה, ויחשבו מחדש על המושג תרבות האונס ומה הוא אומר עבורם.

נתחיל בסיפור מהשבוע, שהתחולל במוסד אקדמי מכובד וידוע להשכלה אמנותית גבוהה בירושלים עיה"ק תובב"א, בכתה שבה לומדת חברתי הטובה, אשה אחת עם גברים רבים כולל המורה. אותו מורה קרא לה להדגים את יכולותיה בחומר הנלמד מול שאר הסטודנטים. משהסתיימה ההדגמה והתלמידה קמה לשוב למקומה, פקד עליה המורה להישאר להדגמה נוספת. "קשור אותה לכיסא!" התלוצץ אחד התלמידים. "כבה את האור!" עלץ חברו. "זה לא מצחיק." הודיע צדיק יחידי בסדום, אבל את המפולת כבר לא ניתן היה לעצור, והמורה עלה על כולם וצווח: "אונס קבוצתי!" הכתה התגלגלה מצחוק.

זה הדהד לי את הסיפור של חברה אחרת על מרצה במוסד מכובד מקביל, שנכנס בשיעור הראשון לכתה הומה נשים, והודיע שבסבב ההיכרות תציין כל אחת את שמה ואת התנוחה האהובה עליה. חברתי היתה הראשונה בסבב וסירבה לפרט תנוחה, למול ההתעקשות של המרצה.

פתאום אני קולטת שמרוב שליחות חינוכית ובדידים שכחתי לספר לכם משהו חשוב על עצמי בסבב ההיכרות בינינו: שמי נעמית וכל החברות שלי כבדות ומבעסות. כמעט כמוני.

alice

אבל נחזור לשבוע הנוכחי בירושלים. התלמידה ההמומה, או שמא תאמרו הכבדה והמבעסת שלא מבינה הומור דקיק ומחודד כשזה ניצב לפניה, פנתה אל המורה הבדרן חובב הומור האונס, ואמרה בקול ענות חלושה: "זה לא מצחיק". אבל המורה הסביר לה שזה דווקא הכי מצחיק, כי זה נאמר בשיעור כל כך מעודן וקלאסי, ממש מחוץ להקשר. עכשיו היא תתלונן עליו, אבל המרקם של יחסי הדדיות בגובה העיניים עם הסטודנטים הגברים, שגם כך הוא חצי מדומיין על ידינו ועומד על כרעי תרנגולת, נפגע קשות.

באותו הזמן ממש, ובמרחק כשעה נסיעה משם, בצפון תל אביב, ויתרה האנסת, אופס סליחה, המתלוננת מחטיבת הביניים שנוצלה על ידי שלושה עשר בני טובים, עם עתיד קרבי ונפש של משורר, על כוונתה להביאם לדין, והפסיקה לשתף פעולה עם החוקרים. ההכפשות שעברה בפחות משבוע יכולות היו לנטרל לביאה שגילה משולש משלה. לנצח היא תיחרט בלבבות כמי שאנסה את הילד הזך של האם שהתראיינה בתקשורת. אותו ואת כל חבריו.

באותה עת עצמה, בצפון הארץ, השיבו לחזקת הנאנסת המפורסמת מקיבוץ שמרת, יעל גרימברג האמיצה, את בנותיה הקטינות, לאחר שהרווחה תבעה להוציאן בשל שמועה שהן עוסקות בזנות בקרב בני מיעוטים. ובכללי, הרי יש להן אמא נורא אובדנית ונאנסת ושבורה. למה לתת לה לגדל ילדות? לא מספיק שדפקה בני טובים בעבר, ואת הסבבה הבורגנית הנעימה של כל המדינה? חייבים לגרום לה להפסיק להשתולל. כביכול יש ליעל גרימברג יתרון יחסי על הנערות הנוכחיות, מפני שכאשר היא נאנסה, לפני עשרות שנים, היה מותר עדיין לקרוא לזה נאנסה, ולפחות על פני השטח לא הפכו אותה בתוך שבוע לתוקפת והאשמה היחידה. אבל זה חיצוני לגמרי. בפועל יצאה גם היא השנואה והמעיקה שחורבות חייה הן כמו אנדרטה לאיך שכולנו זזנו אז בכסא בחוסר נוחות.

רק כדי להרגיע את הטעם המר מאונס לא תרבותי, אספר לכם שחברה אחרת שלי, עובדת מחקר מצליחה בהיי-טק, זומנה השבוע לשיחת הנהלה על סגנון לבושה. אורך החצאית, עומק המחשוף והצבעים העזים. מהיכרות עם מלתחתה של הנאשמת, אני יכולה לספר לכם שהבעיה העיקרית שם, היא הקימורים הטבעיים שלה, והחיבור שלהם עם הנטייה לדבר בסמכותיות, ללא שמץ התנצלות בקולה. כמו שמותר רק לגבר. סליחה שכחתי, היא גם לא עלינו, רוסייה. ואלה, כולם יודעים מה התרבות שלהן.

לי עצמי היה שבוע שקט ורגיל בכלא הנשים הענק, שנהוג לכנות העולם. בניכוי הצעקות ברחוב, התנועות שמתארות את הגוף שלי ברחוב, ההערות על אברי גופי ברחוב, ה"התחלות" ברחוב על בסיס הנראות המגדרית שלי בלבד, ההיתקלות בתחנות אוטובוס המכוסות בנערות מזות רעב שמחקות פורנו על מנת למכור בגדים, פרסומת בגדי הים קסטרו שקפצה עלי ביוטיוב ומכרה לי תנוחות ואיברים ואת שלטון הגבר הלבן המבוגר בשפחות המין, הבחור שנדבק אליי בקטע מפחיד כל ההליכה מיפו לתל אביב באמצע הלילה, והקללות בפייסבוק, באמת שבוע סתמי.

צילום: Annielogue, cc by-sa
צילום: Annielogue, cc by-sa

אז איך הולך לכם בינתיים עם הבדידים?

בישורת האחרונה לקראת סוף שבוע נורמטיבי יחסית לחייה של כלואה במאסר עולם, בתנאים כאילו ורדרדים, התנפל עלי אייל גולן, שמרכז בדמותו את כל התופעה, וקיעקע בי ובשאר נשות ישראל, בעזרת שותפיו האשכנזים מידיעות תקשורת, את המסרים הבאים:

1) באופן גורף ועל עדתי, לא תיוותר בעולם נערה מוגנת. תמיד ימצאו בעלי האינטרסים והכוח זווית שתצדיק את חילול הגוף והשפטת הנפש שעברה. זו יכולה להיות העדתיות, הכמיהה הגברית לאהבת אב, או פשוט נלוזותה של הנערה.

2) לפי לא מעט מהתגובות, הושלמה הדרך מהלגיטימיות של אונס נערות חטיבת הביניים על המסך בתשלום או במרמה, עקב טראומה מינית או מתמימות, תוך שהצופה מאמין שהוא מפנטז אותן, שזה רגש מיני בריא, ולא שזה משהו שעשוי לקרות לבתו דמו ובשרו, ובכן הושלמה הדרך לכך שירגיש ממש טבעי שזה יימשך לתוך המציאות.

3) המסגור של אונס בתשלום, סרסור וחיים בזנות, עבר טרנספורמציה בעשרים שנות הפורנו בקוד פתוח. למי שהיתה בזנות פעם, לפחות היתה הפריבילגיה לכאוב, לחוש מושפלת, לכעוס. יחסי הציבור של תעשיית המין שינו את כל זה, ויצרו את דמות הנפגעת כחתולת מין עולצת. המניפולציה הזאת מרוקנת את פעולת האונס מפליליות, בכל יום קצת יותר. כי אם תבכי את קורבנית, שזה חמור מלאנוס או להיאנס. התרבות הופכת לשובל ייצוגים של נשים בזנות הלוקות בתסמונת האושר המופרז, מברבי ועד כריסטינה אגילרה, עבור בכל השלגיות. באשר אני הולכת, אני יכולה להכריז בבטחה כי ראיתי נאנסות שמחות.

יש למישהו בדידים בוורוד פוקסיה להלוות לי? נגמרו לי לפני איזה שתי פסקאות.

עוד מאת נעמית מור חיים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיה

    כמו תמיד היכולת שלך לבטא את מה שרובנו לא מצליחות מדוייקת. מה כבר אפשר לשנות ומה הטעם בכלל לנסות ? אם זו האמא שבאופן טבעי נעמדת לצד בנה ללא קשר למעשיו או הזמר המפורסם שמאשים את האשכנזים והתקשורת, אם זה משרד הרווחה שגוזל בנות מהאם כי היא העזה לעמוד מול אנסיה או המרצה ההוא של חברתך שחושב שזה מצחיק ? אז זהו, אפשר לחנך את הבנים שלנו לכבד נשים ואת הבנות שלנו לא להאמין לגברים. הניגוד הזה בחינוך בין בן לבת מהותי להישרדות של שניהם. עצוב אבל הכרחי כי הבדידים,אפעס,כבר מזמן יצאו מהמערכת.

    1. א

      מקשיב בכובד ראש לכל טענה לגבי "תרבות האונס" בתנאי שלא תאמר על ידי לסבית או לסבית מודחקת שכן כאלה רואות רק את חוסר הנעימות בשעה שסטרייטית מבחינה גם בדקויות ויכולה להנות מבחור נחמד שאומר לה שהיא נראית טוב !
      בסופו או בתחילתו של דבר, כשנשים משאירות את הנושא של "להתחיל" לגברים הן לא מודעות לכמה זה מביך ומשפיל לקבל "לא" או התעלמות, דבר שיוצר שיטות מפותלות מתגוננות או מתקיפות שנובעות לעיתים מחוסר ביטחון של אותו "אנס" לנסות ופשוט להגיד – שאת מוצאת חן בעינו ! (דבר שאם יעשה יתקל בבוז)
      אז למה שלא תתחילו אתן ? למה שלא תגידו למישהו שהוא נראה טוב ? שהוא לבוש יפה? שיש לו מראה סקסי ? אה שכחתי זה התפקיד של האנסים. הסוטים השוביניסטים החזירים.

  2. מעין

    הדבר היחיד שמעט הטריד אותי בטקסט (מלבד המציאות שהיטבת לתאר, כמובן) הוא איזו הנחה מובלעת שאי שם בעבר הרחוק היה המצב טיפ טיפה טוב יותר.

  3. חנן

    הי נעמית,
    מאמר מאוד רהוט, רק שאני לא בטוח שאני מבין את השורה התחתונה (ואולי אני רק מחפש שורות תחתונות איפה שאין…).
    האם לדעתך האלימות והאפליה אשר מיליוני נשים חוות בישראל שונה במהותה מכל סוג של אלימות אחרת המופנית כלפי מעמד נרמס ע״י מעמד שליט? נשים (בהכללה) הן מעמד מוחלש ומנוצל ללא ספק, אך לא מכיוון שאנו חיים בתרבות פורנוגרפית אלא מכיוון שמה שאנחנו מכנים תרבות הוא למעשה מבנה סוציו-אקונומי אשר כל מטרתו היא להאדיר את המעמד השליט, שבונה וממן אותו.
    יצא לי קצת מרקסיסטי, אבל ניחא.

    1. ענבר

      וכן, זה קשור לתרבות הפורנוגרפית. אחרת קשה להסביר למה נגד שחורים/ערבים/מזרחיים/פליטים לא מופעלת כל הזמן אלימות שמציגה אותם כצעצועי מין של "המעמד השליט", למה על המחשוף שלהם לא מעירים בעבודה ולמה בנוכחותם לא שולפים את איבר המין מהמכנסיים להראות להם אותו בחניון הקרוב.

    2. נעמית

      לא כל כך הבנתי בעצמי את השאלה
      אתה מודע לכך שנשים הן מעמד נחות ומוחלש, רואה שזה מובנה בתוך מה שאנחנו מכנים תרבות, ורק את איך הפורנו הוא אחד המכשירים הראשיים של זה, אתה לא מצליח לראות?
      אם כך מאמינה שדרושה רק עוד טיפת מאמץ, ואתה כבר תראה

  4. ירון

    אני לא בקי בפרטים, אבל לקשור בין הבנות של יעל גרימברג ל"תרבות האונס" זה עוול. נכון, היא עברה חוויה איומה. נכון, אם יוציאו את בנותיה מחזקתה זו תהיה מכה נוספת. אבל אם היא לא מסוגלת לתפקד בתור אמא, הבנות לא צריכות להיות בבית. הזכות שלה להיות אמא לא גדולה יותר בגלל שהיא קרבן לאונס, ולא בהכרח עולה על זכותן של הבנות לגדול בבית עם תנאים פיזיים ונפשיים סבירים.

    1. נעמית

      כל ההתמודדות עם האונס בשמרת, מערכתית ותקשורתית, ועם מקביליו שצצים מדי יום, הם תרבות האונס פר אקסלנס, שלא לומר פורנו.
      בבסיס הצקצוק וההזדעזעות מונחת תמיד ההנחה שמדובר ב"שרמוטה", שלילדה שלך זה לא יקרה, וכל ההתייחסות והטיפול נובעים מזה.
      בסופו של דבר עשרות, מאות ואלפי נערים בני טובים, בוגרי אונס קבוצתי, ממשיכים לחיים "נורמטיביים" בעוד הנאנסת נדונות למעגל הישרדות אכזרי מול כאב שאמור להיות מוגדר כנכות ומחלה כרונית ולזכות אותן בסיוע אינטנסיבי למהלך חייהן, ולא בשירותי רווחה שמוציאים ילדות מהבית על סמך שמועות שמדובר בשרמוטות דור ב', או במקרה אחר החודש, משאירים ילדה בת שבע בפנימיה עם תוקפיה.

    2. נועם א"ס

      אין דבר כזה "יצור אנושי" שאינו, בפועל, סך כל ההתקשרויות שלה או שלו עם בנות ובני אנוש אחרים. ראש וראשון לאלו הוא יחס ההתקשרות בין הורים לצאצאיהם. את רצח הנפש שבוצע בילדה יעל ג' לא ביצעו רק אלו שאנסו והתעללו בה בפועל, אלא החברה כולה, כולל אתה ואני (אני הייתי בן 13 בזמן ההוא), והחברה כולה נושאת באחריות. הרחקת ילדיה ממנה ע"י החברה/מדינה, שלא *רק* מתוך דרישה נחרצת לכך מטעמה או מטעם ילדיה עצמם, מהווה ביטוי של התנערות החברה מאחריותה המלאה על רצח הנפש שנעשה בקורבן. ביטוי של אחריות החברה על פשעיה יהיה לאפשר את התנאים האופטימליים ההכרחיים לקיומה של ההתקשרות היסודית בין האם לילדיה אשר מגדירה אותה ואותם, כמו כל אחת ואחד, כבנות ובני אנוש. כל מוצא אחר לקשיים המובהקים הכרוכים בסיטואציה הזו מהווה את שלילת קיומם של האם וילדיה כבנות ובני אנוש – כלומר רצח חוזר של נפשם, הן של האם והן של הילדים. זוהי תרבות אונס פר-אקסלנס, בחסות החברה, ביוזמתה ותחת חרב חוקיה והרציונליזציות התועלתניות המתועבות שדרכן היא מצדיקה את פשעיה. לחברה כזו השוללת את אנושיותם של קורבנותיה, כולל קורבנותיה הילדים, אין זכות קיום ומקומם של כל בנות ובני החברה הזו בכלא, יחד עם חבורת הנערים שהיו אלה שאנסו בפועל. כולל אני ואתה.

      1. ליכודניק

        היכרות השטחית שלי עם שירותי הרווחה מראים שהם רחוקים מאוד מ-"תרבות האונס".

        1. נועם א"ס

          ליכודניק

          אני עונה בשם עצמי בלבד ולא בשם נעמית מור חיים.

          ליקטתי בגוגל קצת משפטים בעברית עם המילה "אופטימלי":
          – הנהלת הארגון עסוקה במציאת תנאים אופטימליים להשגת מטרות החברה
          – הבנייה הירוקה מהווה מענה אופטימלי למבקשים מגורים איכותיים
          – להבטיח שהאוזניות ישבו בצורה אופטימלית סביב לאוזניים
          – איך ליצור לוח הספק שבועי וחודשי אופטימליים כדי שנוכל לעשות גם מה שצריך וגם מה שעושה לנו טוב
          – הרגולטור מתמהמה בהחלטתו כדי לאפשר תנאים אופטימליים למיזמים טכנולוגיים להשתרש
          – להבטיח רמה אופטימלית של ביטחון פיננסי לצרכני השירותים הפיננסיים

          ברוחם של אזכורים אלו למילה "אופטימלי", נא להבין גם את המשפט בתגובתי הקודמת: " לאפשר את התנאים האופטימליים ההכרחיים לקיומה של ההתקשרות היסודית בין האם לילדיה".

          המילים "שירותי הרווחה" לא הופיעו בתגובה שלי. אני מכיר מעט, מעט מדי, את אופני ההתנהלות של שירותי הרווחה, אבל מכמה וכמה כיוונים – כולל מאנשים שנמצאים מאוד עמוק "בפנים", כולל התנסויות אישיות שלי, כולל השתתפות בחלק מהפגנות העו"סיות במאבק של 2011, וכמובן כולל מידע מתווך דרך אמצעי תקשורת כמו האתר הזה לגבי התנהלויות פרוטוקול של הוצאות ילדים מרשות הוריהם. צר לי לבשר שהתמונה שעולה אצלי משילובם של כל המקורות הללו רחוקה מאוד מכל אופן סביר שבו אפשר להבין את המילה "אופטימלי" בהקשר הזה. לצורך הדגמה נקודתית אפנה אותך לדבריה של מיכל קרומר נבו אותם ציטטתי לאחרונה בתגובות למאמר המופיע כאן: http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2014/03/21/ . אני נמנע מלצטט את הדברים שוב, ואולם במובן הזה בדיוק שבו מתארת קרומר-נבו את האופן שבו נוצר היחס של ממסד הרווחה אל האם "הלא-מתפקדת" כביכול – "כל מוצא אחר [למעט האופטימלי] לקשיים המובהקים הכרוכים בסיטואציה הזו מהווה את שלילת קיומם של האם וילדיה כבנות ובני אנוש" – הוא תרבות אונס:

          הבחירה שהחברה מבצעת לאחר שאנסה את האם, להרחיק את הילדים מהאם אינה "טובת הילדים" אלא טובת החברה עצמה – שמירת משאביה לשם "מענה אופטימלי למבקשי מגורים איכותיים", "תנאים אופטימליים למיזמים טכנולוגיים" או "רמה אופטימלית של ביטחון פיננסי לצרכני שירותים פיננסיים" וכן הלאה. כדי להסביר למה נחוצה רמה אופטימלית של ביטחון פיננסי לצרכני שירותים פיננסיים או מענה אופטימלי למבקשי מגורים איכותיים, אך בניגוד לכך לא נחוצה עמידה אופטימלית של החברה באחריותה לאונס של קורבנה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהרחקת ילדיה מאמם, צריך שהאשמה לכשל "לספק מענה" אופטימלי לקורבן ולילדיה, כמו זה המסופק לחובבי דיור איכותי, תיפול על האם עצמה, ולשם כך מתקיים מנגנון תרבותי מסועף ורב פנים שהיבט אחד שלו מתואר, כאמור, בדבריה של קרומר-נבו, והיבטים אחרים מתוארים ע"י נעמית מור חיים ואחרות. זהו מנגנון תרבותי שסובב סביב כשלי האם כאם כשם שהוא סובב סביב כשלי קורבן האונס שהובילו להיותו קורבן אונס. במקרה של יעל ג', השניים התלכדו יחד במעגל קסמים פחות או יותר צפוי מראש, כשהחברה בבירור לא עומדת באחריותה לספק מענה אופטימלי לפשע שהיא יצרה. ההצדקות להמשך מעגל הפשע נתלות באותו מנגנון תרבותי שסובב סביב כשליה של יעל ג' כאם, ושבו זמנית מסיר מהחברה את האחריות למצבה של יעל ג', כדי שהוא יוכל להמשיך לקיים את עצמו ולספק מענה אופטימלי למבקשי מגורים איכותיים, חלקם אנסים ממש (הרי גם אנסיה של יעל ג' צריכים לגור איפשהו), חלקם לא. מי יותר מי פחות. למנגנון התרבותי הזה נתנו שם: תרבות אונס.

          1. נעמית

            מה שנועם אומר, טוב מספיק גם בשבילי
            אגב נועם, האם גם אותך מכנים שונא גברים כשאתה מתבטא כך?
            🙂

          2. נועם א"ס

            אהלן נעמית
            לא זכיתי שיכנו אותי "שונא גברים"… להגיד במפורש את מה שהשאלה שלך רק רומזת: אם גבר יגיד לגבר אחר שהוא "שונא גברים" זה בהכרח יעלה את הנוכחות הספקטראלית של ההיפוך של "ההאשמה" הזאת – גבר שאוהב גברים… מן הסתם, רבים מהמאשימים ב"שנאת גברים" מעדיפים להימנע מהעַמדה-עצמית בפוזיציה המודחקת הזו, נסתרת ככל שתהיה… כך, גם האשמה ב"שנאת גברים" נשארת, לפחות כרגע, נחלת נשים בלבד. הכל זה פוזיציות חברתיות, הכל.

            תודה על המאמר הזה. היה לי קשה לקרוא אותו וצריך עוד כמוהו. לא ידעתי עד עכשיו על (המשך) גורלה המנוול של יעל ג'. אני לא אוהב להגיד לאחרים/אחרות שצריך "לעשות משהו", אבל מישהו צריך להגיע איכשהו אל האישה האומללה הזאת ואל הבנות שלה.

          3. נעמית

            תודה נועם, ונכון

  5. Barbar

    ניסיתי השבוע להסביר לתלמידים שלי, במקרה היו רק בנים זכרים בכיתה.
    על הקשר שבין – שחיתות וחתרנות בפוליטיקה לבין הכנסת הלשון לפיה של החיילת.
    הם לא הבינו! לצערי הרב.
    חזרתי לדמות של קראון חתרנות ובצע כסף- הבינו.
    תודה
    חג שמח

    1. נעמית

      מעניין.
      מהמרת שלא רק חתרנים ומושחתים, לשונותיהם משוטטות
      הטרדה מינית ואונס הם בכל כך הרבה מקרים "הפשע המושלם" (מילה שלו נגד שלה, בושה, עמימות וכו'), שגם מי שייזהרו בזירות אחרות עשויים להתנסות בו
      מה גם שהאוירה ממש מעודדת את זה

  6. פוקסיפה

    מאמר חשוב
    כמה הערות:
    1. גישות טוטאליות לא בהכרח עושות צדק עם מגוון אופנים בהן נשים רואים את העולם. גם אם נקבע שכולן קורבנות באופן לא מודע, עדיין אפשר לסווג לפי רמות המודעות ולנתח זאת. צריך להזהר מיצירת מעגל לפיו נשים הן בהכרח קורבנות > נשים הן בהכרח חלשות>נשים צריכות גבר שיציל אותן> נשים צריכות להיות כפופות > נקודת ההתחלה
    2. כמו שמישהו כאן ציין, צריך לשים את התופעה הזאת על סקאלה, אחרת היא לא ניתנת לטיפול אמיתי אלא רק לציניות ורגשות אשם. הסקאלה יכולה להכניס פרמטרים סוציואקונומיים ואתניים, ויכולה גם להתייחס לאופן בו תרבות באופן כללי מגבילה ו'כולאת' כלשונך. גברים הם אדונים, אבל גם הם כלואים במידה כלשהי ויש להתייחס לכך.
    3. יש לשאול האם עולם הפנטזיה = התרבות = העולם. האם אישה שנהנית מפורנו בהכרח יורקת לארון ממנו היא בוחרת את בגדיה. האם אישה שנהנית מיחסים קוטביים בחדר המיטות היא המשך תודעתי ישיר למעמד הנשים בחברה? אלה שאלות פתוחות שהתייחסות אליהן תביא את הדיון למקום פרודוקטיבי יותר ומקום שאולי משלב גם מגוון קולות. אפשר לחשוד שכל פתיחה של הדיון הינה מס שפתיים להמשך דריסה גברית, אבל אני לא רואה ברירה אחרת.

    1. נעמית

      המאמר מדבר על אונס ועל אווירה מאפשרת אונס.
      אונס הוא באופן טוטאלי פסול, ואף אחת לא נהנית ממנו.
      מעבר לזה אפשר להיכנס לאקדמיזציה אינסופית של סטטיסטיקות, מגזרים, מגדרים, ומי משתפ/ת עם זה פעולה. בעיניי זה לא יעיל אלא מתפלש, והמסר חייב להיות חד משמעי.

  7. נעמית

    מיה, תודה רבה. הזווית על החינוך שהבאת מעניינת לכשעצמה.

    מעיין, אני חושבת שמשהו השתנה במסגור. שיש יח"צ פטריארכי עצום להפוך את תפקיד הנאנסת/עובדת תעשיית המין/ילדה שנותנים לה טלפות, למשהו שמגדיר את שחרור האשה, ולעמדה סופר-כיפית שהפמיניסטיות רק מזיקות לה.
    והוא מצליח בקנה מידה עצום.

  8. יוסי ב

    דנתי בנושא לא מעט
    עם חברים
    עם סתם מכרים
    עם אשתי
    יש לי תובנות ויש לי מסקנות. חלק ניכר מהן מבוסס על אותן עובדות שאת הצגת, אך מגיע למסקנות קצת אחרות.
    רובן מציגות מציאות קשה יותר, אבל אף אחת מהן לא מראה עדויות לקיומה של תרבות אונס כפי שהיא מצויירת – במרחב הציבורי, או אפילו במרחב הפרטי, של רוב האוכלוסייה.

    אבל, בזמן שחשבתי על זה וניסיתי לנסח ולהסביר את האופן בו אני רואה את הדברים, נזכרתי בתגובות שקיבלתי מאלו שקידשו את המושג.
    נזכרתי בגישה העוקצנית, הסרקסטית (לא צינית, נא לא לבלבל), הלא עניינית. הגישה שלוקחת כל אדם שחושב אחרת – ובאופן אוטומטי מייחסת לו חלק מהאשמה הקולקטיבית שמלכתחילה מוטלת בספק.
    הטקסט שלך די דומה (מבעד לעיני).
    הוא תוקפני, הוא לא מנסה לדבר בגובה העיניים. והרי, אם את רוצה שינוי – זו באמת לא הדרך.
    אני לא מוצא כאן מקום לדו-שיח, להסבר אמיתי.
    אין לי ספק שאם אביע את הדעות שלי, רובן המכריע של התגובות – לא יהיה בגובה העיניים.

    לכן, לפני שאנסה בכלל – אבקש ממך (ומכן) לחשוב על משהו:

    אם נניח שאני לא כל-כך מטומטם ושאני גם לא אדם רע; שאני מודע לרגשות ולדעות שלי ושאני מאמין גדול בשיוויון – בזכות ולא בחסד.
    אז הרי שהעובדה שלא שכנעת אותי בכך שתרבות אונס קיימת מעבר לד' אמות של כמה חלאות – אלא רק גרמת לי להרגיש שאת מפנה אלי אצבע שמשלבת גם האשמה וגם מעט (או שלא מעט) זלזול, דורשת שתקראי בעצמך, מחדש, בעיניים חפות את הטקסט שלך?

    ולכל מי ששוקל להגיב לתגובה הזו, חשבו בבקשה על התוכן שלה לפני כתיבת התגובה ואל תאמתו אותה.

  9. נעמית

    יוסי, לא הבנתי מה אתה אומר. אנסה לפרוש את הנקודות שאולי זיהיתי בדבריך:
    1) לא הבנת את הטקסט?
    2) לא הסכמת עם הטקסט, ולכן אני צריכה לבדוק עם עצמי את אמיתותו?
    3) לא הסכמת עם הנימה ולכן אני צריכה לבדוק עם עצמי אם אמנם אליה התכוונתי או שעלי לדבר עמך בגובה העיניים כפי שאתה רואה את גובה העיניים, גם אם אין לנו קומון גראונד להתחיל ממנו? גם אם אלה עצם הפנייה האסרטיבית והתוכן שגורמים לך משום מה לחוש למטה?
    4) חשת מואשם ואינך צרכן פורנו, מין בתשלום, בדיחות על נשיות/אונס, קללות מיזוגניות, הסללה נשית-גברית למקצועות ויעדים, קידום על גב הנשים שבביתך ובעבודתך, שריקות רנדומליות לנשים ברחוב, שיחות מילואים, היפה והחנון, חידודי לשון מסוג גם יפה וגם אופה, הפרסומת של קסטרו? אז למה בעצם חשת מואשם?

  10. נעמית

    וברוח הבקשות שלך, יוסי, או כפי שניסחת זאת:
    "לכן, לפני שאנסה בכלל – אבקש ממך (ומכן) לחשוב על משהו: אם נניח שאני לא כל-כך מטומטם ושאני גם לא אדם רע; שאני מודע לרגשות ולדעות שלי ושאני מאמין גדול בשיוויון – בזכות ולא בחסד.
    אז הרי שהעובדה שלא שכנעת אותי בכך שתרבות אונס קיימת מעבר לד' אמות של כמה חלאות – אלא רק גרמת לי להרגיש שאת מפנה אלי אצבע שמשלבת גם האשמה וגם מעט (או שלא מעט) זלזול, דורשת שתקראי בעצמך, מחדש, בעיניים חפות את הטקסט שלך?
    ולכל מי ששוקל להגיב לתגובה הזו, חשבו בבקשה על התוכן שלה לפני כתיבת התגובה ואל תאמתו אותה."

    אז לפני שאנסה בכלל – אני אבקש ממך יוסי ומכם משהו: תפסיקו לאנוס.
    איך מרגישה לך הפנייה הזאת? כללית מדי? מקטינה אותך? לא נעימה לך?
    אז גם "לנו" הבקשה הכללית הפאסיב-אגרסיב שלך לא הכי נראית
    ואנחנו גם לא מכירות אותך. למה שנניח הנחות?

  11. יוסי ב

    1) נדמה לי שהבנתי.
    2) לא, אני לא מסכים עם הטקסט (החלק השני לא קשור ולא ברור לי כיצד חיברת אותו למה שכתבתי-ביקשתי)
    3) בדיוק. ושוב ניווטת את המילים אל תחום צר שלא קשור לעובדות ולמילים שנכתבו – אלא אם את בעצם בוחרת להקצין וקובעת שאי הסכמה עם קביעתך היא כבר מצב בו אנחנו לא חולקים קרקע משותפת לשיחה.
    4) למה חשתי מואשם? כי הטקסט שלך, כפי שפתחת – מכוון לכל מי שלא מסכים או לא מבין עם ואת המונח. לא רק למי שאונס בפועל.
    הטקסט שלך לא שונה בהרבה (בעיני) מטוקבק שקובע שנשים מחפשות רק כסף.. הרי כל הנשים רוצות כסף. והרי ברור שאין שיוויון מלא עדיין וגברים מרוויחים יותר וכולי וכולי..
    לקחת עובדות כלליות, לקחת מצב חברתי כללי (חברה רווית אלימות) ועיבדת אותם למשהו מגדרי, זה לא נראה כמו ברווז וזה לא הולך כמו ברווז.
    זו דמגוגיה לשמה – הרי האמהות של הנאנסת משמרת (ואני די בטוח שאת יודעת על מה אני מדבר) לא ספגה ביקורת רק בגלל מעשי הילדות לכאורה.. וזה לא משנה שהיא קורבן – הרי טובת הילדות היא הדבר הכי חשוב כאן.

    אונס אינו ענין מיני, מדובר באלימות שבאה לידי ביטוי בצורה מינית.
    זה בדיוק כמו שאין תרבות של תקיפת גברים בגלל ויכוח על חניה (על כמה מקרים של נשים שנדקרו בגלל חניה שמעת?)
    או שאין תרבות תקיפת גברים בגלל רעש בפארקים, או תרבות תקיפת גברים בפאבים בגלל שהסתכלו לא נכון על מישהו..
    החברה אלימה ואלימות מינית היא רק צורה אחת של אלימות.
    אגב "תרבות אונס", בגיל צעיר יש שיוויון מספרי בין מותקפים ממין זכר וממין נקבה, מה שמוכיח שמדובר "רק" בצורה של אלימות.

  12. נעמית

    אכן אין לנו קומון גראונד לגבי העניין המגדרי. ובוודאי שאונס הנו אלימות ולא מין, אבל זו אלימות שמאפשרת להכפיף כמה מגדרים לאחד אחר.
    אם אתה עומד לתת לי אלימות כלפי גברים בפאבים כדוגמה שוות ערך במימדיה או השפעתה, אין לנו לאן להמשיך את הדיון.
    שוב ובפעם האחרונה, לא מדובר על מי שאונס, אלא על מי שעוזר לזה להמשיך להתקיים ולהתעצם. שאלתי אותך מדוע חשת מואשם אם אינך צרכן פורנו, מין בתשלום, בדיחות על נשיות/אונס, קללות מיזוגניות, הסללה נשית-גברית למקצועות ויעדים, קידום על גב הנשים שבביתך ובעבודתך, שריקות רנדומליות לנשים ברחוב, שיחות מילואים, היפה והחנון, חידודי לשון מסוג גם יפה וגם אופה, הפרסומת של קסטרו?
    כי כל החברים הגברים שלי שאינם צרכנים של תרבות האונס ממש לא חשו מואשמים. ואלה שכן והם אנשים כנים, חשו שההאשמה מוצדקת.
    האם אתה צרכן? פעיל? עובד בתרבות האונס?

  13. קורין שחר

    אתחיל מכך שהנושא שבו את עוסקת בטור, קרוב מאד ללבי. עד כדי כך קרוב שלאחרונה יצא לאור הספר שכתבתי בדיוק על תופעות אלו ואחרות בעולמן של הנשים המאה ה-21 בעולם המערבי (כי ביתר העולם – האישה עדיין משמשת שפחה בכל התחומים לגבר).
    אבל כאן, בעולמנו המערבי, אנו רגילים לחשוב עצמנו נורא מתקדמים ונאורים ובלי דעות קדומות, ומאד ליברלים לשונה ובכלל – אחרית הימים.
    אחת הנקודות שהארת בכתוב הייתה כי פעם הנאנסת הייתה נקראת נאנסת ולא האונסת או הכופה עצמה, או בקיצור – האשמה. יש כאן טעות, כיוון שלאורך כל התרבות נשים כונו פתיניות, כאלה שמנצלות את גופן לקבלת משהו מגברים (התחיל כבר בסיפור גן-העדן) והגברים הם פשוט יצורים נורא חלשי אופי ואין ביכולתם שלא להתפתות. ברור שגם נושא האשמות השווא נמצא באותו מקום. שוב – נשים שלא מצליחות להשיג משהו בצורה הוגנת, מעלילות עלילות שווא על מנת או להשיג, או לחלופין להתנקם על אי השגתן.
    בקיצור, כל מה שכתבת כאן, זו תופעה שלצערי, על פי המסקנות אליהן הגעתי באותו ספר שלי, היא תופעה שקשורה ישירות ליציאתן של הנשים מתחום הכפופות לחברה שבה הגברים שולטים בכל דבר ועניין בקשר אליהן, וככל שחלה התקדמות בהישגיהן של הנשים – כך, כמעט בצורה מתמטית, חלה הרעה בהתייחסות הסקסיסטית הכוללת יותר ויותר פגיעה בצד המיני הנשי. הן בפועל, הן במלל, ובעיקר בתחושה המאפיינת התנהגויות שכאלה אצל גברים שנשים נמצאות במקומות שלא יועדו להן. ובצד זה, הן מהוות איום ברור על הפריבילגיות הברורות שהיו להם במשך כל הציביליזציה עד היום.
    בצד אותם גברים, ברור שקיימים אותם גברים שרואים התפתחות תרבותית בה הנשים תופסות מקום לצדם ולא תחתם, כדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות.
    על השגה אחת שלך אני חולקת. כתבת: הגבר הלבן וכו'. צר לי, זה ממש אבל ממש לא מאפיין רק את הגבר הלבן. בכל חברה, יהיו בה הבדלי מעמדות כאשר יהיו, בין הגבר נמצא במעמד גבוה חברתית ובין הנמוך ביותר, האישה משמשת לרבים מהם את שק האגרוף. לא צריך להתאמץ הרבה על מנת לראות זאת. כי ככל שאתה נמצא במקום בו אתה חש עצמך נמוך יותר, אין דבר שיכול להגביה אותך יותר מאשר להרגיש גבוה ליד מי שאתה יכול להתעמר בה, קרי באישה. ולהזכירך, אני מתייחסת לעולם המערבי בכללו. אשמח לתגובתך.

    1. נעמית

      שלום קורין
      אני חושבת שאנחנו מסכימות, ורעיון הפתיינית או המופקרת תמיד התקיים כתירוץ לאונס. אני רק חוששת שכעת התדרדרנו לאנסת אקטיבית. ואצטט לך את עצמי לגבי הנאנסת של פעם מול ה"אנסת" של היום. המפתח הוא במילה כביכול:
      "כביכול יש ליעל גרימברג יתרון יחסי על הנערות הנוכחיות, מפני שכאשר היא נאנסה, לפני עשרות שנים, היה מותר עדיין לקרוא לזה נאנסה, ולפחות על פני השטח לא הפכו אותה בתוך שבוע לתוקפת והאשמה היחידה. אבל זה חיצוני לגמרי. בפועל יצאה גם היא השנואה והמעיקה שחורבות חייה הן כמו אנדרטה לאיך שכולנו זזנו אז בכסא בחוסר נוחות."
      לגבי דבריי על הגבר הלבן, זו היתה התייחסות ספציפית מאוד לפרסומת של חבורת הדוגמניות המקפצות בבגדי ים של קסטרו, כשבסופה משקיף עליהן מלמעלה הגבר הלבן המבוגר גדעון אוברזון. סליז קשה, אם תשאלי אותי.
      ברור שהאונס, תרבות האונס והאפקט המכפיף שלהם עלינו, האוכלוסיה הגדולה בעולם, חוצה תרבויות וקיים בכל הצבעים.
      מצבנו רע ומתדרדר. בהצלחה עם הספר

  14. רתם

    הגעתי לקרוא. את מדהימה ומוכשרת ומאד מאד חשובה לי כאישה. מי ייתן ןתתן שדברייך החשובים יגיעו אל נשים ונערות רבות ככל האפשר על מנת שנדע בפני מה אנו עומדות. וכן שיגיעו אל גברים על מנת שיפסיקו לקיים את תרבות האונס ויפסיקו לאנוס. תודה נעמית

    1. נעמית

      תודה רבה רתם

  15. יהב

    קודם כל אני רוצה להודות לך על כתיבתך הרהוטה, טוב לראות שעוד ישנם כותבים רהוטים בביצה המשעממת עד מוות שנקראת ״עיתונות ישראלית״.

    אין ספק שאת נוגעת בנקודה מאוד רגישה. אף אחד לא אוהב ששמים מראה למולו והתגובות שאת מעוררת הן הוכחה ניצחת לכך שאנו כחברה יודעים שמשהו לא טוב מתרחש, אני לו רק מעדיפים לעצום עין.

    אין לי ספק שאם הדיון יתפתח לדו קרב של חידודי לשון ידך תהיה על העליונה, את מוכשרת ממני בעשרות מונים, לכן אשמח אם הדיון יהיה לגופו של עניין ולא לגופה של כתיבה.

    קודם כל, לעניות דעתי אין ספק שהחברה מעודדת לאונס באופן עקיף בכך שהיא לא עומדת על שתי רגליה האחוריות אל מול האלימות המזעזעת הזו, בדיוק כפי שהיא מעודדת לרמיסת החלש בכל אספקט שהוא. כוונתי היא בוודאי לא להקל ראש בפשעי האינוס ובהשפעותיהם על הנאנסות המסכנות, אבל ללא ספק יש כאן בעיה הרבה יותר גדולה שדורשת טיפול שורש.

    אנחנו, בני האדם, יצורים סדיסטיים שנהנהים מפגיעה בחלש. לכולנו יש את הדחף הזה, אני בטוח שגם את מגניבה חיוך לעצמך כשאת מפרקת לגורמים אנשים שמביעים דעה מנוגדת לשלך בזכות יכולת הכתיבה השנונה שלך. אין בזה להגיד שאת אדם נורא, למעשה הלוואי שהצורך הזה בתחושת העליונות היה מסתכם בהוכחת מישהו על גבי האינטרנט ובהפגנת יכולת כתיבה עילאית.

    אונס זה אלימות. זה סדיזם, זה רשע צרוף וטהור, אך זהו ביטוי לאלימות. הבעיה מתחילה באמות המוסר שלנו, וכשאנחנו מדברים על אמות המוסר שלנו, אנחנו מדברים על תרבות חסרת מוסר: אנחנו מדברים על הילד האוטיסט שסולק מבית הספר רק בגלל שבכה בצפירה, והרי כל מי שרק שמע על אוטיזם יודע שאחד התסמינים הבולטים ביותר הוא רגישות סנסורית באוזניים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי הקשישים שחיים מתחת לקו העוני, אנשים עריריים אשר מתבוססים בסחי, המשול באופן סימבולי לחברה כולה. אנחנו מדברים על העולה החדש, שהובטחו לו הרים וגבעות, הרופא המוסמך שעובד כפועל ניקיון. ישנן עוד מאות דוגמאות לחוסר המוסריות שלנו כחברה, אבל אני מקווה שהמסר הועבר.

    אני הייתי קורה לזה תרבות חסרת מוסרית יותר מתרבות אונס. כמובן שאונס הוא אחד הסממנים הבולטים ביותר לחוסר המוסריות של החברה כלפי עצמה, במיוחד בשל הסיקור הנרחב והצבוע שניתן למקרים שכאלו, אבל הוא בסופו של דבר סממן לבעיה רחבה יותר.

    מבחינת הפן המיני- אינני חולק על זה שהיחס לנשים הוא הרבה פעמים כלצעצוע מין. זה מקומם, זה מחליא והמטריד ביותר- זה טבוע בחברה בצורה כל כל עמוקה שעל פניו כאשר האדם הממוצע ינצח את המצב הוא ישאל עצמו מה הבעיה ויספר לעצמו סיפורים על חופש הביטוי ועוד בולשיט, אבל זה נמצא פה, זו תופעה מתפשטת, זו תופעה גברית בעיקרה, אך לצערי אי אפשר להטיל היום את כל האחריות על גברים בלבד (מישהו אמר מיילי סיירוס, לדוגמא?)

    ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאדם הוא יצור מיני, ההנאה ממין מובנית בנו ולמעשה לדעתי זהו צורך אבולוציוני לשרידות האדם (לא, לא בדקתי את זה ואני לא חוקר אבולוציה, אך כל אדם שיודע מה משמעות האבולוציה יכול לעשות את הקישור, לדעתי). ייתכן שזה יצא מכלל שליטה, אולי הצורך במין מוגזם ומחריף במרוצת השנים, אבל העובדה היא שהאדם הוא ייצור מיני ועליו לקיים יחסי מין כדי להתרבות.

    מודה ומתוודה- אני צרכן פורנו. לא נלהב, לא אובססיבי, אך אני צרכן. מודה ומתוודה 2- אני מתבייש בכך מדי פעם. קורה לי שלאחר מעשה אני מרגיש מעט בושה, כעס על עצמי, אני אפילו דוחק בעצמי שלא לעשות זו שוב לעולם, פעמיים ״נגמלתי״ לאורך תקופה של כמה חודשים ובכל זאת לא הייתי חזק מספיק וחזרתי להרגלים המגונים.

    למרות כל זאת, אני חושב שאני יכול להעיד על עצמי כאדם אכפת, אדם המשתדל להיות מוסרי עד כמה שאפשר בתוך ים הצביעות שנקרא חברה, אדם הנלחם על זכויות האישה, גם אם זה רק בתוך החברה הפנימית שלי בדרך כלל. אני לא חושב שהייתי מכנה את עצמי כשוביניסט ולא חושב שיש מישהו שהיה מצביע עליי ככזה.

    ובעצם האם פורנו הוא כלי שוביניסטי בלבד? אין נשים שצורכות פורנו? אין משחקי תפקידים שדווקא מאדירים את מעמד האישה לעומת מעמד הגבר בתוך העולם הפורנוגרפי? ואם נחליט לשים סוף לזה, האם פנטזיה היא מותרת? האם זה בסדר לדמיין את ידידתך לספסל הלימודים עושה איתך מה שהיא עושה? ומדוע דווקא היא? אולי בכלל כל קונספט היופי מעמיד את האישה במעמד נשלט? הרי הקטרוג הוא על בסיס מאוד שטחי. ובעצם זו לא נחלת הגברים, גם נשים עושות את אותה הפעולה. אז האם מדובר בכלי לביסוס מעמד הגבר כשליט בלבד?

    אלו לא שאלות היפותטיות כדי להצדיק טיעון זה או אחר, אלו שאלות שאני שואל את עצמי. הרי לא סתם החלטתי להיגמל מפורנו פעמיים. אבל איפה הגבול? מה מותר ומה אסור?

    בנוגע לפתיינות: את פוסלת את האפשרות על הסף? לא ייתכן שישנן נשים שמנצלות את מיניותן בכדי להשיג דברים אלו ואחרים?

    ניקח את דוגמת אייל גולן- את חושבת שהוא היה צריך לשכנע את הנשים הללו לעשות מה שהן עשו איתו? אני סקפטי, אני מאמין לו שהן נמרחו עליו, אני מאמין לו שהן טענו שהן בגירות. על אותו המשקל אני מאמין שהוא ידע שמדובר בקטינות ושאם היה לו שמץ של מוסריות, הוא היה דוחה אותן על הסף, ולא רק אותן אלא כל אישה אחרת שהיתה רוצה לקיים עמו יחסי מין רק בגלל הסטטוס החברתי שלו.

    ובכל זאת, הפתיינות קיימת, זהו כלי עתיק יומין וההיסטוריה רצופה בנשים שפילסו את דרכן לעמדות כוח בעזרת יכולת הפתיינות שלהם. האם אפשר להאשים את הגברים בלבד בכך שהם לא מספיק חזקים לרוב לעמוד בכך?

    שלא ישתמע מדברי שאונס מקבל איזשהו בדל של לגיטימציה. אני מדבר על פתיינות באופן מכוון כדי להשיג אי אילו המטרות ואני לחלוטין לא חושב שתלבושות פרובוקטיביות, לדוגמא, הן הזמנה לאונס.
    מצד שני, אני שואל את עצמי- מה המטרה בעצם בלבוש מעין זה?

    אין ספק שמיניות זה נושא רצוף שאלות, אין גבול ברור בין מה שמוסרי למה שלא מוסרי, הרי ברור שהחוק כל כך רחוק מקו המוסריות עד שהקו נראה כמו נקודה, הרבה מעבר ספקטרום המוסריות.

    אני רוצה להודות לך על הפוסט שלך, נהניתי מאוד לקרוא את סגנון כתיבתך, אפילו שהנושא עצמו היה פחות מהנה ומאוד קשה. פוסטים כאלו עוזרים לנו לחשוב ולבקר את עצמנו, כל עוד אנחנו פתוחים לכך ולא רוצים לחיות בבועה.

    בנוגע לתגובות ותגובות הנגד שלך- אני יכול לחוש בזעם שלך, אני מבין אותו לגמרי. אני מניח שהוא משלב גם פחד מעצם היותך אישה. ובכל זאת, אני חושב ששינוי יכול להגיע בלבד מדיאלוג מכבד, אפילו רק אם למראית עין. אני לא חושב שניתן לשכנע הרבה אנשים על ידי תקיפה אישית שלהם. צריך לדבר על הנושא, צריך לתקוף את הנושא מכל הכיוונים, אבל אם הדיאלוג נשאר במקום מבוסס רגש ולא שם את ההיגיון במרכז, לא תהיה שום התקדמות.

    אני אשמח מאוד לתגובה לתגובה לגופו של עניין וגם אם לא אני מודה לך על הפוסט שעזר לי להתחבט בנושא בעצמי ולשאול את עצמי שאלות קשות, אבל חשובות, הן על עצמי והן על החברה בה אנו חיים.

    מצטער מראש על שגיאות הקלדה, התגובה נכתבה ממכשיר סלולרי.

  16. ירדן

    אני חייבת להודות שאני מעריצה אותך ואת הכתבה שלך, בית הספר שלי מעלה הצגה על האונס בשומרת ואני נבחרתי לשחק את התפקיד הראשי, דבורי (שהיא האלטר אגו של יעל) ועם כמה שזה מזעזע פתאום הרגשתי כל כך הזדהות עם הדמות, בהתחלה חשבתי שזה בגלל הגילאים שלנו ובגלל שאני נערה בת 14 אחר הבנתי שכל אחד יכול להזדהות עם הנערות הנאנסות…אז למי שלא הבין למה נעמית התכוונה מוזמן לקרוא את הספר "משחקים בחצר האחורית" ובתשובה למי שאמר שאנחנו לא יודעות כמה משפיל זה לקבל "לא" מבחור, אני מציעה לך להתעורר כי אולי לא שמת לב אבל בימינו המון בנות מתחילות עם בנים וכן , אנחנו יודעות כמה משפיל זה לקבל לא!

  17. נעמית

    תודה על התגובה המרגשת, ירדן
    מאחלת לך הצלחה גדולה בהצגה
    מניסיוני, אמנות טובה היא כוח על ובעלת השפעה אמיתית
    שמחה להכיר עוד שותפה לדרך

  18. נעמית

    תגובה ליהב:
    ראיתי את תגובתך המאוד מפורטת באיחור של יותר משנה, ואני מודה לך עליה.
    פתחת בתוכה נושאים לכ-10 דיונים שונים, דבר שלא נוכל לקיים כאן.
    החוט המקשר שאני רואה הוא ניסיונות התפתלות והיחלצות מהתייחסות לאונס והתרבות המתחזקת אותו, כאל אסון בפני עצמם. איום וחסם מוחלטים על כ-52% מבאות העולם.
    לרגע אתה עושה זאת באמצעות האשמת הקורבן (פתיינות וכל הבבל"ת הנלווה שאתה שב ומסביר כי אינו מצדיק אונס, אז למה הוא פה?), בריחה אל הכלל (כולם סדיסטים! כולם אלימים! את סדיסטית, שזה שטויות אגב. אני מפרקת אותך פה בחוסר הנאה למשל, רק כי זה חלק מהמשימות שלקחתי על עצמי, כדוברת של קולות מושתקים), והתבכיינות אישית (אני צרכן קצה של סחר בנשים, אבל לפעמים לא נעים לי ואני בחור טוב), וכן הלאה.
    אם תשוב הנה, אני רוצה להפנות אליך שאלה:
    מה כל כך מאיים עליך בהיישרת מבט אל תרבות האונס?
    אני מציעה מקרב לב שתשב ותעשה רשימה על כמה פריווילגיות תיאלץ לוותר, אם היא מסתיימת מחר, ובוא נדון בהן. כי זה הסבטקסט שאני קוראת אצלך.