string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

והנה הגענו ל(עוד) דרך חדשה-ישנה

על כסף שחור של פקידים לבנים: גילוי דעת אישי כנגד התוכנית הכלכלית החדשה ליוצאי אתיופיה – עוד תוכנית בזבזנית שנועדה בעיקרה להנציח יחסי תלות
דני אדמסו

[…] אינני אוהב אנשים שאוהבים אותי מפני שאני שחור; גם לא כאלה שמוצאים באותה עובדה מקרית סיבה ליחס מזלזל. את אמריקה אני אוהב יותר מכל ארץ אחרת בעולם, ודווקא משום כך אני מתעקש על זכותי לבקר אותה ללא הרף. אני סבור שכל התיאוריות חשודות, שגם את העקרונות המצוינים ביותר יש צורך לעתים לשנות, או אפילו לקעקע על פי דרישות החיים, ושאדם חייב לפי כך למצוא לעצמו תווך מוסרי משלו ולהתהלך בעולם בתקווה שתווך זה יטיב להנחות אותו. נכון שאני נושא ביותר מאחריות אחת, אולם אף אחת אינה כבדה מזו: להחזיק מעמד [….] ולעשות את העבודה שלי". (ג'יימס בולדווין, "זר בכפר" עמ' 17).

בפברואר 2008 יצאה לפועל תוכנית חומש תחת הכותרת "שיפור מצבם של יוצאי אתיופיה בישראל". התוכנית היתה אמורה להביא לשינוי בכמעט כל תחומי החיים: חינוך, רווחה, תעסוקה, שיכון וקליטה. כך לפחות התחייבה הממשלה על הנייר, בתקשורת ומעל כל במה אפשרית. לאחר שעבר תקציב המדינה והכספים הועברו למשרדים "המטפלים", הפקידות הבכירה החלה מדווחת על שינויים, עיכובים וקיצוצים בתוכניות. שימו לב – לא בתקציב, אלא בתוכניות. אט-אט ירדו מהפרק רוב היוזמות העיקריות והשאר צומצמו באופן משמעותי. עד השנה, במשך חמש שנים הועברו למען "האתיופים הנזקקים" כ-360 מיליון שקלים שנספגו בחמישה משרדים ממשלתיים ובעמותות שמחוברות אליהם כמו תינוק לחלב אמו. זאת הייתה ועודנה הסיבה המרכזית לכך שאף ארגון של הקהילה האתיופית לא מוכן לצאת נגד השוד הציבורי, להוציא האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

זו, אגב, לא התרמית הראשונה. אותו דבר היה גם ב-2001 עם "הפרויקט הלאומי האתיופי", רק שהסכומים היו גבוהים עוד יותר. כך נרשמות להן "הוצאות" על קהילה שלמה בתמורה לשירות שהיא מעולם לא צרכה.

עכשיו, בתום חמש שנים של חגיגה, כשהכסף של תוכנית החומש נגמר ושמנגנונים שנבנו ב-360 מיליון שקלים בחמשת המשרדים ובעמותות-הבת שלהם עומדים לקרוס, באו להציע לנו "דרך חדשה", עלק. ייתכן שיצליחו להערים על האוצר, על הממשלה ועל ארגונים חדשים; אבל מחובתנו לדווח לציבור לפחות על הניסיון שלנו, למי מיועד הכסף ולאן הוא הולך בפועל. "דרך חדשה" הוא שמה של יוזמה כלכלית-חברתית חדשה בעלת בסיס תקציבי רחב: על פי החלטת הממשלה שהתקבלה ב-9 בפברואר על משרד העלייה והקליטה תוטל אחריות לגבש מדיניות חדשה לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. בפועל, התוכנית המוצעת מהווה הזדמנות להגדלת תקציבם של משרדים חלשים עימם נמנה המשרד לקליטת עלייה בראשותה של סופה לנדוור, ולא דאגה כנה למצבם של יוצאי אתיופיה בישראל. האחרונים לא יקבלו דבר מעוד תוכניות סגרגטיבית שלמעשה מבקשת להוציא אותנו, יוצאי אתיופיה, מקהל ישראל.

הפגנה נגד "דרך חדשה", ירושלים 18.03.14. צילום: "החזית לשחרור יוצאי אתיופיה ממשרד הקליטה"
הפגנה נגד "דרך חדשה", ירושלים 18.03.14. צילום: החזית לשחרור יוצאי אתיופיה ממשרד הקליטה

הדו"ח האחרון של מבקר המדינה בנושא "היבטים בקידום שילובם של יוצאי אתיופיה – פגמים מהותיים בניהול תוכנית לאומית" היה הגורם שסיפק עילה לתוכנית "דרך חדשה" (תוכלו לקרוא עליה עוד כאן, והמעוניינים להעמיק למידע פחות מצונזר על המאבק מוזמנים לקרוא גם בבלוג של Young Ethiopian Students). בהתחשב בעובדה שהמבקר יוצא נגד תפקודם של משרדי הממשלה, ובראשם המשרד לקליטת עלייה – משרד שנכשל זה שלושה עשורים בקליטת יוצאי אתיופיה – מפתיע לראות שהתוכנית ממשיכה במימונם של אותם משרדים ממש. הפעם, אף הצטרפו מתווכים כגון חברת "תובנות", סטארט-אפ המתמחה בתהליכי התייעצות טכנולוגיים. לכאורה, הממשלה מזמינה את יוצאי אתיופיה בישראל לקחת חלק בתהליך באתר מיוחד שהוקם לשם כך ובו נכתב: "שנים עשר משרדי ממשלה שותפים במהלך, אשר נועד להשפיע על חייהם של כ-130,000 איש. השלב הראשון בהליך התכנון מחייב להגדיר תוצאות. לאן נכון לדעתך לכוון? מה נכון שיהיו יעדי המדיניות הממשלתית? איך נדע בעוד 5-10 שנים שהצלחנו?"

חברת תובנות – הנעת תהליכי חשיבה שיתופית, היא חברה בע"מ שמציעה מעין "דרך חדשה" משודרגת טכנולוגית, אך כאשר מתעכבים ובוחנים את מתודולוגיות ההטמעה שלה (המבוססת על נגישות למידע אודות כל יוצאי אתיופיה), מבינים שבעצם שיתוף הציבור מתבצע על ידי פנייה לאנשים ולארגונים אשר פחות מודעים לכשלים המתמשכים, כאשר לציבור הנזקק אין באמת נגישות לדרכי הפנייה באי-מייל ובהודעות סמס, הדוחקות בהן "להשפיע". תובנות היא למעשה חותמת גומי של משרד הקליטה ל"שיתוף" הקהילה. זכותנו האנושית והאזרחית היא להתנגד ל"ניסוי" הזה, ובטח שלא להשתתף במהלך פטרנליסטי וחד-צדדי המבקש לקבע את מיקומנו כנזקקים. ישנן תוכניות שונות ומשונות המבוססות על תוכניות קודמות שכשלו, והן נגנזות פעם אחר פעם בגלל הרעש הציבורי שיוצאי אתיופיה עושים ברשת. התוכניות "החדשות" הם עוד מאותו הדבר ומשמנות את אותו מנגנון ישן של כסף לביורוקרטיה ולא לאנשים​.

​דעת הקהילה, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת התארגנות של מעל 30 ארגונים ופעילים מרכזיים בשדה, אינה זהה לזה של משרד הקליטה. אולם לא מעט מהארגונים חוששים שבגלל התנגדותם לא ימומנו, ולכן בכל יום מצליחים ב"דרך חדשה" לחבק עוד גוסס כלכלית כדי לומר – יש לנו אתיופים שתומכים בנו. חברים, יש רגעים בהם צריך לומר: בקה, מספיק. יחסי התלות בין משרד הקליטה ליוצאי אתיופיה חייב להיפסק. הם רוצים לעזור? שיתנו למי שצריך וזקוק, בצורה דיפרנציאלית ובמסגרת המנגנונים שיש לכל אזרח במדינה. בלי להשפיל, בלי לתייג, בלי להפריד. אל תציעו לנו תוכנית שכופה עלינו להפריד את ילדינו מילדי ישראל. גם מי מביניכם, ראשי הארגונים, המצפה לאסוף פירורים מתקציבים חדשים שאולי תוליד התוכנית, הרי שמבחינה אתית תצטרכו פעם אחת לתת דעתכם מוסרית: כיצד אתם תומכים בתוכניות שאליהן אתם עצמכם לא הייתם שולחים את הילדים שלכם?!

כאן תוכלו למצוא הסבר על המודל הפיקטיבי - לחצו להגדלה (מתוך אתר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה)
כאן תוכלו למצוא הסבר על המודל הפיקטיבי – לחצו להגדלה (שרטוט מתוך אתר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה)

שיתוף פעולה המוצע, הוא בדיוק אותו "שיתוף פעולה" שגננת מציעה לילדי-הגן. ברור פה מי הגננת ומי מתבקש ונכפה אליו להישאר תינוק לנצח. הכול מוכן מראש, אבל מספרים שיש שיתוף פעולה. במקרה, יש זכיין שגויס עם צוות עובדים, ואפילו עובד אתיופי. מבלי להתעכב על יכולותיו, מיקומו בתהליך מעידים על תפקידו בכוח (כמו השיטה האנגלית במושבות האנגליות). במקרה, אבל רק במקרה, יש כבר מערכת מידע ואתר אינטרנט. במקרה, יש שם לוגו וסלוגן מוכן. כמובן, רק במקרה יש תקציב עלות התוכנית, ובמקרה יודעים איזה משרדים שותפים. הכל במקרה. במקרה, זה נדון בסמוך לתקציב המדינה ולדיון על התקציב. במקרה יש ממשלה שיש לה תקציב מיותר, שמוכנה לתת אותו רק לעולים מאתיופיה, דווקא לתוכניות שלא ניתנות למדידה. במקרה נמצאו ארגונים שזה תואם את האג'נדה שלהם, בדיוק בכמות התקציב שחסר להם, אבל הם מצטרפים לתוכנית רק מאמונה בדרך ולא בגלל כסף.

אז מה נעשה כשנבוא "לשיתוף הפעולה"? ​נתבונן איך אתם מחלקים את הכסף בין משרדים שאין בהם אפילו עובד אתיופי קבוע אחד?!

דני אדמסו הוא אבא ואזרח מודאג, אחד מ- 133,531[1], להם "מיועדת" התוכנית,​ מנהל ארגון הלה למען החינוך

________________________________
[1] מספר יוצאי אתיופיה מפברואר 2014, מתוך לקט לחג הסגד, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דפנה

    היחס לאתיופים משתקף במכרז הזה:
    מכרזים
    שירותי חינוך והכשרה משרד החינוך הפעלת תוכנית חינוכית לקליטה והשתלבות של תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך 06/04/2014 עודכן

    חינוך במיקור חוץ הוא לא רציני. אם רוצים להשקיע באמת באתיופים ולא לגרום לגופים חיצוניים להתעשר במכרזים, צריך לבנות תכנית בהעסקה תקנית.

  2. דןש

    חייבים לרכז את הטיפול באתיופים ( כמו בנושאים רב תחומים אחרים ) תחת קורת גג אחת. הפיצול הקיים איננו משיג את מטרתו הן מהבחינה פזור מאמצים לכוונים שונים והן מבחינת פיזור תקציבים.
    יש להפריד את הטיפול בין ילידי הארץ לבין אלו שמקרוב באו. כאשר, הערך החשוב ביותר הוא החינוך וההשתלבות בתוך החברה הישראלית – התלויים זה בזה.
    בכתבה קיימת הרבה ביקורת – אבל לא ראיתי כל תוכנית האמורה לענות על המצוקות ובעיקר על הצרכים. מין הראוי שהכותב יתייחס גם לזאת

  3. מכלוף עידן

    כל הרווחה כבר 65 שנה, למרוקאים, לאתיופים, לעיראקים לטריפוליטאים, זה משכורת שנייה לישראל הראשונה, על חשבון ישראל השנייה

  4. אברהם

    "לאחר שקראתי בעיון רב את מה שהשרה כותבת אלינו, האזרחים בישראל – כאזרח ישראלי, אני בוש ונכלם, שזו החברה שבה אנו חיים וכאזרח ממוצא אתיופי, אני מוטרד ומבולבל. אני מבולבל משום שפתאום עכשיו האזרחות שלי מונחת למשאל עם – רק עכשיו הממשלה חושבת על "מיסוד האחריות הממשלתית" כלפי. אני מוטרד משום שהשאלה האזרחית לגבי נתונה בידי אזרחים לא סובלניים ואפילו גזעניים."
    המשך בקישור הבא: http://news.walla.co.il/?w=/4996/2736726

  5. "האל" לא היה הוליד את "אברהם אבינו"

    פירוש שמי (גִיתַאִי) באמהרית הוא "האל", אבל איני מתיימר לייצג אותו. אולי להיפך… אבל הציונים שהביאו את האתיופים לכאן התכוונו ליצור עוד מעמד של "שואבי מים" ואולי גם של חוטבי עצים.
    מה שכואב לראות זה כיצד רוב החיילים ממוצא אתיופי מתנהגים כלפי הפלסטינים באלימות ובגסות רוח. ממי הם למדו זאת?

    1. ג. אביבי

      נוצר מצב בישראל, בו כל קבוצה אתנית מדוכאת (כולם למעט האשכנזים) משתדלת לקבע את המעמד שלה קרוב יותר לזה של האשכנזים. הדרך היא להתאכזר ואף להתגזען כלפי קבוצות אתניות מוחלשות יותר.
      בכך התחילו האשכנזים (ציונים וחרדים) מראשית ההתיישבות וממשיכים עד היום. מזרחים, שרוצים להבליט את מעמדם כקרוב יותר לזה של האשכנזים, מתנכרים כלפי הפלסטינים, האתיופים ומהגרי העבודה. כמותם מתנהגים המהגרים מחבר העמים ובעיקר הסלאבים/בלטיים. מסתבר שיש גם אתיופים שמחקים שיטה זאת, והקרבן הם הפלסטינים.
      כך, במקום להתאחד ולעמוד על הזכות לשוויון, מחזקים הלא אשכנזים את העריצות הלבנה במו ידיהם.