• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

כמו כלים שלובים: על לימודי שפה ואלימות אקדמית

האוניברסיטה העברית לא חושבת שיש בעיה עם הנרטיבים בספרי לימוד העברית והערבית שלה, שמאדירים את הציונות ומטשטשים כל סימן לכיבוש, ממש כפי שהיא לא נמנעת מהפעלת כוח נגד סטודנטים ערבים בתוך הקמפוס. כשהמאבק על התודעה מסתיים במג"ב
פאדי עאסלה

English

"יום העצמאות הישראלי" הוא גם יום הנכבה הפלסטיני. זהו אחד מהימים הטעונים בזיכרונות, כאבים, עמדות פוליטיות, זהויות… די שתבחרו כיצד לכנות את המועד, והנה אתם חושפים תרבות, זהות ועמדה פוליטית מובחנת; והשפה היא חזית לא פחות חשובה (ואלימה) משאר החזיתות.

לפי ההוגה הצרפתיאלג'יראי מוחמד ארקון, האינטראקציה בין שפה, היסטוריה ומחשבה היא זו שבונה את העולם סביבנו. זו שבין המחשבה להיסטוריה יוצרת את השפה, השפה והמחשבה עומדות ביסוד ההיסטוריה, וההיסטוריה והשפה יוצרות מחשבה. השפה היא גורם חשוב גם בהיותה כלי לכפייה, שליטה והדחקה במובן הפוקויאני של המילהלימודי השפה, אם כן, הם כלים חשובים עבור מדינות ומוסדותיהן, על מנת לחזק את מעורבותן ושליטתן. דרכם מועברים תכנים ונרטיבים מסוימים, אשר בהדרגה הולכים ומקבלים דימוי "נורמלי" ו"נייטרלי" בתודעה. עם השנים, תודעה זו מחוללת מעשים שהשפה היא המפתח והמניע שלהם. על כן חשוב להתבונן באופן שבו נלמדת השפה. קריאה השוואתית ביקורתית בספרי לימוד המשמשים ללימוד עברית וללימוד ערבית באוניברסיטה העברית, תאפשר לנו הבנה עמוקה יותר של המתרחש בתודעה האקדמית בישראל.

מספיק עיון חטוף בספרי הלימוד של השפה העברית כדי להבין את מיקומם בשיח הציוני, וכן את תפיסת האוניברסיטה – תפיסה המהווה חלק בלתי-נפרד מהקונפליקט האידיאולוגי ומהשיח הציוני הקולוניאלי. באמצעות התכנים המופיעים בספר, משמשת האקדמיה כמיסיונר ציוני עבור תלמידי השפה העברית – שבאוני' הירושלמית מרביתם הם ערבים ממזרח העיר שלא למדו עברית בבתי ספרבמקביל, הספר ללימוד הערבית מחרב עבור הסטודנטים את הנרטיב הפלסטיני – אם זה דרך שלילתו, התעלמות גמורה ממנו או הפיכתו להזוי. 

כמו כלים שלוביםהכל נעשה בהדרגה: ברמת המתחילים, מעט מן התכנים קשורים לציונות ומשבחים אותה. לעומת זאת בספרים למתקדמים, כמעט כל התכנים עומדים בלב-לבה של המחשבה הציונית. למשל, הנרטיב העולה מ"כמו כלים שלובים", ספר עברית למתקדמים מאת ורדה ישי ואמיתי ברקול, כל כך ציוני במופגן, עד שאי אפשר שלא לתהות – האם זהו ספר ללימוד עברית או שמא ספר ללימוד אזרחות ומדע המדינה?

מספיק לדפדף בספר באופן אקראי ולקרוא את הכותרות: "למה לחיות למרות הכל בישראל?", "מיהו ישראלי?", "היהדות הישראלית", "מיהו יהודי", "מכתבים מדוד בן גוריון", "מהן היהדות והאנושיות", "פרשת קו 300", "יוסף ואחיו", "יחס האסלאם לפוליטיקה, לדת ולמדינה". תכנים בעלי אוריינטציה ציונית ברמה הפוליטית, סוציולוגית, כלכלית ותיאולוגית, שמזכירים כמעט אחד לאחד שיעורי של"ח וידיעת הארץ.

לעומת זאת, לומדי השפה הערבית לא נהנים מידע מקביל, כי אם ממש להפך. ככלל, התכנים בספרי לימוד הערבית באוניברסיטה העברית הינם שטחיים ושליליים. למשל, בחלק א' של הספר "יסודות הערבית הספרותית" מאת תקוה חסון, מציג קטעים רבים מהעיתונים הערביים כמו "אלדוסתור", "אלת'ורא", "אלקודס", "אלראי" ואחרים, המופצים במצרים, ירדן, תימן, כוויית ועוד. אולם הקטעים הללו מתמצים במכתבים בין בני משפחה ובכתבות הזויות, המראות עד כמה הכל כאילו כיף וסבבה, ועד כמה חייהם של כולם שמחים: למשל, באחת הכתבות המצוטטות מופיע חסן ברכאת, בחור מחברון ש"אביו שמרן ואמו בדואית. הוא לא עובד אך מרוצה מחייו". בקטע אחר, מצוטט מכתב אותו כתב בסאם אנטון לאביו ובו הוא מספר עד כמה החיים בירושלים יפים, ומתאר לו את הרחובות ואת המקומות הקדושים. אף מלה על המהומות היומיומיות בכניסה למקומות הקדושים, על הברוטליות הישראלית ברחובות.

srvrutil_getImgבחלק השני של הספר "יסודות הערבית הספרותית", מופיעה כתבה שכותרתה "הארכת מעצר החשודים בפרשת זיוף מסמכים למען רכישת אדמות בגדה המערבית". המוזר בעניין הוא שבית הדין שפט את אלה שניסו לזייף ולגנוב את אדמות הפלסטינים, והמשטרה אף מינתה צוות חקירה לפרשה שאמור היה להציע המלצות (וכמה זה כבר קורה במציאות?!); אך בספר אין כל עיסוק בכיבוש, בהתנחלויות, באלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים שחייהם הפכו לגיהנום, או במדיניות לעקירת הפלסטינים מאדמותיהם.

בכתבה אחרת הכותרת היא: "תושבי רמאללה דיווחו לראש הכנסת: רוצים מדינה פלסטינית בשביל שנוכל לחיות בשלום." מנין לקוחה הכתבה? לא ברור. כמו כן, לא ברור איך בדיוק תושבי רמאללה דיווחו משהו לראש הכנסת (הכוונה היא ככל הנראה ליושב ראש הכנסת, אבל אנחנו לא יודעים אפילו מה שמו.) כל התוכן מנותק מכל הקשר, מעוות ומשובש. מדיניות הממשלה תמיד נראית שם אנושית ואכפתית. היא תמיד מגישה עזרה לכולם, והערבים הפלסטינים חיים בשלום ובשמחה. "טקס כיבוד לתלמידים המצטיינים בבית סאחור", "התחילה ההרשמה ללימודים באוניברסיטה האסלאמית", "דיון לשיתוף פעולה בין אוניברסיטת אלנג'אח לבין אוניברסיטת דיסקאוונס מילווקי" (אוניברסיטה שלא שמעתי עליה מימיי) הם רק חלק מכותרות הכתבות שבספר.

בו בזמן, אין בנמצא שום מאמר על סופרים, משוררים, ארגונים, תפיסת עולם, המצב הנוכחי, הקונפליקט, הנכבה, הנרטיב ההיסטורי, תרומת הפלסטינים לתרבות הערבית או על תרומת התרבות הערבית למידע ולהסטוריה האנושית. כל זה אינו חשוב עבור מחברי הספרים הללו. השפה לא נלמדת למטרות תרבותיות, אלא אך ורק למטרות פוליטיותביטחוניות, כאשר כל דבר שחורג מהשיח הפוליטיביטחוני אינו חשוב. כל אלה מגמדים את השפה הערבית ומצמצמים אותה מחד, ובו בזמן הופכים את המציאות הפלסטינית לשטחית מאידך.

קשה להפריד באופן חד ומוחלט בין השיח האקדמי לבין השיח הדומיננטי בחברה ובמדינה. אולם יש לאקדמיה מרחב וחופש ביטוי מסוימים מהשיח הדומיננטי – ואף על פי כן דומה שהאקדמיה הישראלית ויתרה על מידת החופש שלה. אם באמת שואפת האוניברסיטה העברית להעדיף את הידע על פני האידיאולוגיה, עליה לשנות את מדיניותה בתחום לימודי השפות העברית והערבית.

כמו כן יש לציין שבאחרונה, כהמשך לשאיפה להנמיך את השפה הערבית, החליט משרד החינוך לבטל את לימודי הדקדוק בערבית לתלמידים בבתי הספר הערבייםהמפתח להבנה ולקריאה של הטקסטים הקלאסיים, המפתח להבנת ההיגיון של השפה, אלה תלויים בדקדוק – אך זה אינו חשוב כנראה בעיני משרד החינוך. מימוש החלטה זו הוא חיזוק התמונה המעוותת של השפה הערבית כשפה ריקה ושטחית בעיני התלמידים הערבים עצמם (וכמובן שדקדוק בעברית הוא חשוב, ולכן הוא דווקא נשאר בתוכנית הלימודים).

ונקודה חשובה לסיום. ביום שלישי ה-29 באפריל, הזמינה האוניברסיטה העברית משטרה, מג"ב ומסתערבים בגלל הפגנה של כ-20 סטודנטים ערבים, שמחו על גיוס פלסטינים נוצרים לצה"ל, בטענה שהיא אינה חוקיתהמשטרה עצרה שלושה מהסטודנטים. באותה הפגנה ובהפגנה נוספת ביום שלמחרת ספגו המפגינים מכות ממאבטחי האוניברסיטה (חלקם היו מאבטחים סמויים). מביך לראות את האוניברסיטה מתפקדת כחלק מכוחות המדינה האלימים – מזמינה משטרה כדי לפזר הפגנה של הסטודנטים שלה, שולחת מאבטחים להכות אותם והופכת את האוניברסיטה לזירה של אלימות. מביך לראות את התגלמות החוק הישראלי, אחד לערבים ואחר ליהודים. האוניברסיטה היתה יכולה לבחור בדרך מועילה יותר לו היתה מפסיקה את מדיניות סגירת התאים השונים של הסטודנטים הערבים והשעיית פעילותם, לו היתה נותנת מלכתחילה אישורים להפגנות במקום לסרב בתירוצים מתירוצים שונים.

הפגנה פלסטינים באוניברסיטה העברית
הפגנה נגד גיוס פלסטינים נוצרים לצה"ל, האוני' העברית 29.04.14. האקדמיה מתפקדת כחלק מהכוחות האלימים של המדינה. צילום: מחמד חרוב

אולי, אם האוניברסיטה היתה נוהגת כך, סטודנטים לא היו "מתקהלים בצורה לא-חוקית". אבל סתימת הפיות מובילה לתסכול מצטבר.

משום מה, האוניברסיטה העברית לא רואה בכל הנ"ל בעיה כלשהי. כך היא גם לא רואה בגימוד השפה הערבית והשטחת השימוש בה בספריה דבר מביך. היא פשוט משלימה באלימות את המאבק על התודעה. וכשהקרב התודעתי לא מתאפשר, היא מזמינה את כוחות המשטרה. בכך האוניברסיטה מתגלה כעוד זרוע מזרועות הביטחון ולא כמרחב שבו מיוצר ומועבר ידע.

פאדי עאסלה הוא סטדונט לתואר שני בספרות השוואתית באוניברסיטה העברית
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יאיר

    פאדי – לאף אחד חוץ ממך ומחבריך לא אכפת. ספרי העברית מיועדים לעולים חדשים יהודים, לא לערבים.

    1. נטליה קוצקי

      הרבה פלסטינים אזרחי ישראל שעשו תארים ראשונים באוניברסיטאות ערביות בחו"ל ומתקשים להשתלב בשוק העבודה הישראלי לומדים עברית. האולפנים בירושלים מלאים בסטודנטים כאלו, שאמורים להיחשף לתכנים המביכים של ספרי הלימוד בעברית. אגב, מה שמתואר בפוסט זה עוד מילא, הספר המוביל ללימוד עברית ברמות הנמוכות הוא "עברית מן ההתחלה". מי שאי פעם פתח אותו יודע את סוג הקטעים שמופיעים שם, שגרועים עוד יותר מהתיאורים במאמר. זה כמו קורס בציונות. והמפות שם, שלא נדע מצרות – אין קו ירוק, ואין עיר פלסטיינית אחת. פשוט איינו אותם לגמרי. העיר הפלסטינית היחידה – יריחו – מצויינת בחלק מהמפות בשל המוניטין המקראי שלה בלבד. "לעולם אל תזלזל בכוחה של הכחשה" (אמריקן ביוטי).

    2. דןש

      נניח שזה נכון – אינני מבין למה ומדוע ? שפה היא שפה ולא "ספר תעמולה ". היא חייבת להילמד כשפה לכל מי שחפץ ללמדה.
      גם אם לימוד השפה מותאם ל"למודי ארץ ישראל" חייבים לתת שקיפות מלאה ולא להדגיש נרטיב אחד. מוטב גם שעולים חדשים וזרים יהיו מודעים לכל מה שקרה במהלך תקומתה של מדינת ישראל. כולל הנכבה של ערביי ישראל והפליטים הפלסטינאים, בעקבות הקמתה של מדינת ישראל.
      אפילו העובדה שהנכבה "שלהם" נבעה כתוצאה מהתנהגותם ומהתנהגות מדינות ערב. בעובדה שלא קבלו את החלטת האומות על הקמתה של מדינת ישראל – אז לצידה של מדינה פלסטינאית, במלחמת האזרחים ובפלישת צבאות ערב לתוך מדינת ישראל שזה עתה קמה על מנת לחסלה. – הביאו עליהם את הנכבה.

  2. אלי א.

    אני מורה לעברית ואתה צודק. כל מילה בסלע

  3. נדב

    הדוגמאות המובאות מן הספר מצביעות לכאורה על כשלים בתרגום, בתעתיק, בהבנה ובידע כללי. אינני יודע אם הטעויות הן במקור או בתרגום שנעשה לצורך המאמר הזה. הציטוטים כוללים בעיקר תרגום קלוקל מערבית לעברית, כגון "טקס כיבוד לתלמידים המצטיינים", ונראה כאילו התרגומים נעשו ע"י מי שעברית אינה שפת אימו ואינו שולט בה. אוניברסיטת "דיסקאוונס"? הכוונה כנראה לאוניברסיטת ויסקונסין במילווקי.

  4. נדב

    באותה מידה, יתכן שמתרגם הדוגמאות יודע ערבית, אך לא בקי בפערים הלשוניים בין שתי השפות, לצורך תרגום.

    1. פאדי עאסלה

      שלום, נקודה אחת שרציתי לחדד, היא שאני תרגמתי את הכותרות מהערבית לעברית כפי שהן מכיוון והן – לדעתי – תורגמו לערבית בצורה לא ברורה, למשל: אין בערבית ראש כנסת, ואין אוניברסיטה "דיסקאוונס" אך זה מה שמצאתי בערבית והשארתי את זה איך שזה. כל בעיה בתרגום היא בעצם בעיה במקור וכנראה שהטקסטים נכתבו קודם בעברית ואז תורגמו לערבית בלי להקפיד על הפערים הלשוניים, וזו עוד נקודה שמחזקת את טענתי ולא להפך. תודה

      1. נדב

        פאדי, תודה על התשובה. עיניך הרואוח, הבאתי בחשבון שמדובר בכשל בתרגום במקור, ואכן נראה כאילו הטקסט הערבי תורגם קודם מעברית, בלי להתמודד עם הפערים בין השפות, וזה מחריף את הכשל. כידוע לך, המילה רא'יס מתורגמת גם "נשיא" אך גם "יושב ראש" ומה לעשות שבערבית יש שני שני תפקידים ויותר למילה אחת, ומי שכתב את הטקסט בעברית ותירגם לערבית, היה צריך להיות מודע לכך. כי יש גם رئيس الكنيست , גם رئيس الدولة אך גם رئيس الوزراء ובכל צירוף יש משמעות אחרת למילה רא'יס, והתרגום לעברית הוא לפי הצורך וההקשר. דוברי עברית רבים, גם אם למדו ערבית, לא מודעים לדקויות האלה, למרות שמאד בטוחים בערבית שלהם. לאחרונה היה לי ויכוח לגבי תעתיק השם غسان לעברית, ולא הצלחתי לשכנע שהצורה העברית הכי קרובה היא גסאן, ולא ג'סאן, כי מי שלא יודע ערבית, יקרא JASAN, אך גם לא רסאן. לדעתי, יש גם בעיה של חוסר מודעות וחוסר הבנה, ולא רק כוונת מכוון. ביקשו ממני פעם לכתוב בערבית את השם "סלח", ולא הצלחתי להסביר למה אני מתעקש לדעת אם זה صلاح או صالح …

    1. תמי ריקליס

      יופיע לדעתי. שאל אותי עוד יום-יומיים.

  5. אווה חדד

    המידע במאמרך פאדי הוא בבחינת חידוש בשבילי. בייחוד במה שאמור בלימוד העברית.
    אתה קובע באורח קטגורי כי הציונות היא תנועה קולוניאליסטית. כשלעצמי אני עדיין חוככת בדעתי האם אמנם כך הוא.
    ואולם התהייה הגדולה שלי נוגעת לשאלה המרתקת ביותר בעיני מבחינה היסטורית: מהמאה ה8 עד לערך המאה ה-13, באומרך תרבות מדע ואומנות אתה אומר מיניה וביה העולם הערבי. רוצה לומר ערביות= מדע תרבות ואומנות באותו הזמן. אימפריות היו ונעלמו::החיתים הכשדים הבבבלים האמורים, שלא לדבר על יוון העתיקה ועל האימפריה הרומית. את כולם נשא הרוח עד כי כיום איננו יודעים מי הוא מי.
    והנה השאלה הגדולה: ספק אם היתה אי פעם אימריה וכיבושים רבים כל כך כמו זו של הערבים. היא השתרעה מספרד עד לאוקינוס ההודי, ואפילו עד וינה הגיעה. כיבוש שהיה מלווה לא אחת במעשי אכזריות. דוגמה קטנה: אמנת עומר הידועה לשמצה והמרושעת שהמוסלמים נהגו על פי פיה כלפי היהודים עד שהקולונאלזים המערבי גאל את היהודים בארצות האיסלם מהדיכוי. הנאצים למשל אימצו את התועבה של ענידת הטלאי הצהוב ליהודים מאמנת עומר. אין צורך לומר כי היהודים בארצות האיסלם סבלו הרבה פחות מהיהודים בארצות הנוצריות.

    והנה, בעוד שכל העמים העתיקים נעלמו, הרי שהערבים לא נעלמו ומספרם מגיע, לא ייאמן ליותר מ-300 מיליון בני אדם.
    וזו השאלה פאדי המטרידה אותי: מאז שעלתה מחדש הדמוקרטיה על בימת ה העולם המערבי, בערך לפני כ-300 שנה ומאז המאה של המהפכה המדעית-המאה ה-17 ,העולם הערבי נכשל תדיר במפגשיו עם המודרנה.
    קראתי ספרים רבים בסוגייה זו, ועדיין לפליאה לי הדבר, חידה היא ותהי לחידה.
    ברנרד לואיס למשל בספרו "מה השתבש" טוען כי זה נובע מהיחס האיום לאישה, כי שיטת הלימוד מבוססת על שינון וחסרת ביקורת (אסור למשל לבקר את הקוראן ואת מוחמד) , אי הפרדת הדת מהמדינה (כך הוא בכל 22 מדינות ערב) ועוד גורם או שניים שאיני זוכרת כעת.
    האם תואיל בטובך פאדי היקר, לשתף אותי במחשבותיך על הסוגייה המרתקת ביותר בהיסטוריה המודרנית, על כל פנים לדעתי הצנועה.
    בתודה מראש, א ו ו ה

    1. פאדי עאסלה

      שלום לאווה
      קודם תרשי לי לתקן אותך, העולם הערבי נכנס לתקופת החושך במאה ה 13. ואת יכול שהערביות עברה משברים והפכים מהמאה ה 15, זה לא קשור לאישה אלא האישה ומעמדה היא סוגייה בתוך המכלול הזה, הכל התפוצץ אחרי שהשתלט זרם אחד מזרמי הסאלסם שהיה בגיבוי השלטון המוסלמי, והזרם הזה הוא שקבע את המנהגים, איך לקרוא את הטקסטים, איך לפרש, וכמובן בשבל לחזק את השלטון והמעמד הפוליטי למנהיג הם נלחמו בפילוסופים, בצופים וכו'.
      דרך אגב מאז המאה ה 12 הערבים כבר לא שלטו בעולם המוסלמי, האיובים, התורים, העותמנים, הפרסים, הממלוכים… כולם לא ערבים, ולכן בתקופת הקיצוניות הגיעה לשיאה, כי הם ידעו שאין להם ליגטמציה לשלוט בעולם הערבי, והפטרון היה אנחנו כן לא ערבים, אבל אנחנו המייצגים הטובים לאסלאם בגרסתו הקיצונית השמרנית.
      כל טוב

      1. אווה חדד

        ואולם אין בתשובתך ממש לסוגייה הכאובה שהעלתי. לא היית צריך כלל וכלל ל"תקנני" משום שאני מציינת במפורש שהעולם הערבי נכנס ל("תקוםפת החושך"- ביטוי שלך, לא שלי) במאה ה-13 לערך. אין כל רבותא אם זרם זה או אחר השתלט (אינך מציין מהו אותו זרם) על הערביות. אז מה, אפשר להלחם בו ולהציג זרם מתון יותר.
        ואולם בכך לא סגי. אינך עונה כלל וכלל על השאלה המרתקת על המפגש המתסכל בין הערביות למודרנה ב-300 השני האחרונות. זו השאלה של החשובה ביותר על הערביות ואין בילתה!
        אבקש לראות כי תגובתי מונעת מסקרנות אינטלקטולית גרידא, ולא חלילה משום התרסה.
        ברגשי כבוד. א ו ו ה

        1. אופירה

          נורא פשוט – האירופאים כבשו בכוח ובכחש את נתיבי הסחר באוקיינוס ההודי שהערבים ניווטו בהם בהצלחה ובהגינות (כן, כן, בהגינות!!! אפשר לעיין בתעודות הסוחרים היהודים מהגניזה לשם אישוש טענתי זו) מהמאה ה-9 ועד למאה -17 (פלוס מינוס). על נתיבי הסחר האל עברו גם מוצרי סחר מבוקשים אבל גם תוצרי ידע ותרבות שהזינו את התרבות הערבית כמה מאות טובות של שנים.
          אין שום קשר למעמד האישה. ואת הספרים של ברנרד לואיס מוטב להשליך לפח. בינו למדע הקשר מקרי בהחלט.

  6. דודי

    מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "על מנת לאפשר חופש ביטוי מלא ופעילות סדירה, תוך שמירה על הסדר הציבורי, נקבעו באוניברסיטה נהלים לאישור הפגנות ופעילות פוליטית של סטודנטים. למשרד דיקן הסטודנטים מוגשות עשרות בקשות מדי חודש לקיום פעילויות שונות וכולן נשקלות ללא משוא פנים ובאופן שוויוני. מתחילת השנה התקיימו למעלה מ-20 אירועים של התאים הערביים. לצערנו, מארגני ההפגנה היום התעלמו מהוראות התקנון ובחרו שלא להגיש בקשה לקיום ההפגנה. חמור מזה, הם אף סירבו לבקשת אנשי הביטחון להזדהות ולהתפנות".

  7. אלדד

    לפני כמה שנים עשיתי מחקר קטן על לימודי שואה ואזרחות בבתי ספר ערבים בישראל. אחת הפרקטיקות המעניינות שתלמידים תיארו כדי להתמודד עם טקסטים ממסדיים שהן המורים והן התלמידים מרגישים אליהם ניכור הייתה לימוד כפול:
    לימוד החומר הרשמי "לבגרות". וסגירת הספר וסיפור הנרטיב כפי שהוא חסר בספר הלימוד.