string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

גם לחללים יש קב"א

"קבוצת האיכות" הוא שם הקוד הצבאי לדירוג אתני ומעמדי של חיילים, ומסתבר שגם אחרי מותם יש לו חשיבות. בעקבות "סיפור ההקרבה" של יהודה קן-דרור
יהל אזולאי שרעבי

אז מאיפה את? איפה את גרה נו? וכמה חדרים יש לכם בבית? ההורים שלך נולדו פה? ומה הם עושים? מה גובה המשכורת, את יודעת? וההורים שלהם מאיפה? מה זאת אומרת למה זה חשוב? זה חשוב. זו לא גזענות.. זה קב"א. נראה כי במיוחד בימים כאלה, ימי זיכרון, מצפים מכל המתריסים והמנערים להתעלות ולא להעלות באוב ולפתוח פצעים ישנים. בימים כאלה אין טעם. הרי היום כולנו אותו דבר, ביחד, כואבים את אותו הכאב. אבל אין כולנו. אין ביחד. וזה לא תמיד אותו כאב.

kendrorיהודה קן-דרור ז"ל נולד ב-8.2.1935. הוא גדל בשכונת הפחים (מחנה יהודה) בירושלים כילד חמישי בין תשעה אחים לשמחה שעלתה מעיראק ושלמה, עולה מסוריה. הוא שירת כחייל מתנדב בחטיבת הצנחנים והיה נהגו של מפקד הגדוד, סא"ל אהרון דוידי. קן-דרור היה חריג בנוף ביחידה, שהורכבה בעיקר מבני קיבוצים וגרעינים. מעטים הגיעו לשם מרקע ומוצא דומה לשלו.

ב-1 בנובמבר 1956, היום הרביעי למבצע קדש, נקלע כוח סיור של חטיבת הצנחנים למארב מצרי במעבר המתלה. בכדי לאפשר לכוח להיחלץ, החליט דוידי, שנמצא מזרחית למיצר בו היו לכודים, לשלוח פתיון שימשוך את האש המצרית ויסגיר את מיקומם. קן-דרור היה החייל שנבחר למשימה. הוא נסע אל תוך המארב המצרי, ספג אש עזה ופציעות רבות אך נותר בחיים. כארבע שעות לאחר מכן, בסוף התקפה לילית מוצלחת של כוחות צה"ל, נמצא פצוע על יד הג'יפ, וכעבור חודשיים מת מפצעיו בבית החולים.

לאחר מותו זכה בעיטור הגבורה, ודורות של חיילים שמעו מאז את סיפור ההקרבה של יהודה קן-דרור, נהג הג'יפ שהתנדב למשימה ממנה ברור היה שלא ישוב. בתיאור המעשה באתר גבורה נכתב: "למרות שידע טור' יהודה קן-דרור ז"ל, שבפעולה זו אין כל סיכוי שלא להיפגע, התנדב לנסוע בג'יפ פתוח בדרך המיצר, מול אש של לפחות 6 מק"בים, מקלעים, רובים, בזוקות ו-ררנ"טים, שנורתה עליו לאור היום, מטווח פחות מ-50 מטר."

אלא שחבריו של יהודה מספרים סיפור שונה מזה שמספר צה"ל, כפי שעולה מכתבה של מירון רפופורט שפורסמה ב-2007. לטענתם, האמת מטרידה יותר. במונולוג שנכתב בספרה של קורינה הסופרת "בארץ לא ידעתי", מספר בני ברוידה, אלחוטן בג'יפ בו נהג קן-דרור, שיהודה לא התנדב, אלא נשלח בהוראת דוידי למשימת התאבדות ולאחר מכן הופקר בשטח. פצוע אנוש נאלץ לזחול בכוחות עצמו אל התעלה בחשכה. אותו מפקד לא דאג לחזור אל הג'יפ ולחלץ את החייל ששלח.

Ken_drorהשנה, במהלך הצפירה, חשבתי על יהודה קן-דרור. תהיתי לגבי הקב"א שלו, קב"א שעדיין מתפקד כשומר הסף בשערי הצבא. שיטת ניקוד המתיימרת למיין ולשער מי יצליח בפיקוד ומי במחסן. מעין סלקטור שמאבחן ומבחין בין אצולה ופשוטי העם, בין מקבלי החלטות ובשר תותחים, בין קצין בחיל האוויר ונהג בחטיבת הצנחנים, בין מערב ומזרח – ומכוון כל אחד לייעודו.

ביום הזיכרון השנה, כבכל שנה, יתקיימו בעירי ראש העין שני טקסי זיכרון מקבילים באותו זמן בדיוק: הטקס העירוני יתקיים באנדרטה הממוקמת בשכונה הוותיקה – שכונה שבה רוב תושביה הם דור שני ושלישי לעולים מתימן. בטקס זה ינכחו ראש העיר ורב העיר, המשפחות השכולות, ישירו שירים לזכרם של הנופלים ויקריאו את שמותיהם בזה אחר זה. טקס אחר תקיים במקביל עמותת "נאות ראש העין" בשכונת נוה אפק – שכונה חדשה שנבנתה ואוכלסה בשנות התשעים. טקס זה מיועד לתושבי השכונות החדשות, ויוקראו בו רק חלק משמות הנופלים בני העיר, רק אלה שבאים מן השכונות הללו. אבל העמותה מבטיחה שמדובר בטקס מכובד מאוד. כמו בשנים קודמות, תושבי השכונות החדשות ודאי ייעדרו ברובם מהטקס העירוני, יזכרו ויכבדו באופן סלקטיבי. אחרי הכל, גם לחללים יש קב"א.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עמית

    הבחירה בסיפור של יהודה קן-דרור אומללה ביותר. הכותבת לא תיארה את הסיפור באופן מדויק, בלשון המעטה, אפילו לא את התוכן של הכתבה של רפופורט שהיא קישרה אליה. כמו במקרים רבים אחרים ב"הארץ", כותרת המשנה ותוכן הכתבה מספרים סיפורים אחרים לגמרי, והכותבת כאן הסתפקה בלהסתמך על כותרת המשנה.

    בקצרה: בניגוד לכותרת המשנה שזועקת על זה שקן-דרור "הופקר פצוע", בתוכן הכתבה אף אחד לא מעלה את הטענה הזאת, ומתואר איך כולם היו בטוחים שהוא מת ולא הייתה אפשרות בכלל להגיע אליו ולבדוק את זה בגלל אש האויב. גם הטענה שהוא לא התנדב מבוססת על אי הבנה מוחלטת של איך הצבא תפקד. כפי שכתב אחד מעמיתיו בתגובה לכתבה:

    "ההתנדבות, לפי הכתבה, היא התייצבות לפני מפקד והכרזה פומבית על נכונות לבצע מטלה. התנדבות כזאת היתה נחשבת כבדיחה גרועה בימים ההם. היא דמתה בעינינו לקריאה הקומוניסטית: "זא רודינה, זא לנינה, זא סטלינה, הורה!!!" (בעד המולדת, בעד לנין, בעד סטלין, הורה!). במונח "התנדבות" ראינו, ראשית לכל, "נכונות". מי שפנו אליו ולא רצה לגלות נכונות, הצהיר על כך וקיבל פטור. כל האחרים, היו מתנדבים. "
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1386336
    הטענה הזאת מקבלת משנה תוקף מכך שעל פי הכתבה של רפופורט עצמה, אחיו של קן-דרור שפגש אותו בבית החולים מעט לפני מותו, סיפר שקן-דרור אמר לו "התנדבתי". הוא סיפר את זה לא היום, אלא בראיון לעיתון "חדשות" באותה שנה שבה קן-דרור נפל, כאשר אף אחד כלל לא פקפק בזה שקן-דרור התנדב וזו הייתה הגרסה הרשמית. כך שאין סיבה לפקפק באמינות של האח. אם כך קן-דרור אכן ראה עצמו כמתנדב כמו שאחרים ראו אותו כמתנדב.

    הקלות שבה מנסים לשחוט "פרות קדושות" בישראל…והכמות הגדולה כל כך של "שוחטים" בינינו.. הותירה אותנו עם חברה שמורכבת מהרבה אנשים עם סכין מגואלת בדם שכבר לא יודעים לאיפה לכוון אותה.

    1. דורון לוי

      עיתון חדשות הוקם ב-1984 ויהודה קן דרור נפל ב-1957.

      1. עמית

        טעות שלי. לא שזה משנה במשהו את הנקודה. גם ב-1984 אף אחד לא פקפק בזה שהוא התנדב.

  2. נעים

    מה בדיוק הקשר בין שני הסיפורים?

    גם אם נניח שהסיפור המפוקפק שמובא כאן – האם ה"מתנדב" נשלח אל מותו בגלל מקום מגוריו או בגלל הקב"א שלו או בגלל שהוא לא אשכנזי?

    ומצד שני, לאחר הבכי והנהי של הפנתרים הוורודים על הפקרתם, הבוז שהם רוחשים ליישות הציניות ולשפה העיוורית, הרצון שלהם להתנתק מכל מה שמסמלת הציונות ותולדות המדינה שלדידם היא סדין אשכני חיוור המתנופף ומשתיק את מורשתם המפוארת אז הם מתלוננים שעושים משהו בלעדיהם? רק להם אסור?

    מצד שלישי, לא ידעתי שהשכונות החדשות בראש העין הוקמו עם מפתח עדתי. אבל שמעו, כשרוצים להוכיח אפשר הכל ולעזאזל העובדות.

  3. ליכודניק

    במחילה, דומני שהכותרת היתה צריכה להיות "גם לחללים יש רייטינג".

    צה"ל מפלה לפי קב"א והשכלה. אבל:
    – פחות מכל ממסד אחר בישראל; אין שום תקרת זכוכית: אפשר להתגייס כחפ"ש לצנחנים, לצאת לקצונה ולהגיע לפיקוד בסיירת מטכ"ל והצבא (שאול מופז).
    – בניגוד למשתמע, האפליה לא נוגעת לדם: הטייסים וקציני השריון "מקבלי ההחלטות" מהקיבוצים נהרגו לפחות כמו "בשר התותחים" החיילים העורפיים.

  4. משפחה

    ה'מאמר' הזה נכתב בלהיטות להוכיח כמה צה'ל מפלה וחוטא -רמסת אדם [מת שלא ישוב ולא ישיב] את כבודו ואת צער משפחתו…
    סוף מעשה זה לא היה במחשבה תחילה ולא כח מטרה מקדשת את האמצעים.
    הפוסל במומו פוסל…

  5. מירון רפופורט

    בניגוד לעמית, שלא שוחח עם איש אלא פשוט מניח שהגרסה הרשמית היא נכונה, אני שוחחתי עם שני אנשים שנכחו במקום והעידו ששמעו במו אוזניהם את הפקודה של דוידי לקן דרור להיכנס לג'יפ ולנסוע. העדות של בני ברוידה היתה מפורטת ביותר, והיא קיבלה חיזוק מעד אחר שלא הכיר את הגרסה שלו ותיאר את אותו תיאור בדיוק, כמעט מלה במלה. התיאור הזה זהה, כאמור, לתיאור של חייל שלישי שצביקה גילת ב"חדשות" דיבר אתו יותר מעשר שנים קודם לכן, אף ששני העדים שאני דיברתי אתם מעולם לא קראו את הכתבה של גילת (מה לעשות ו"חדשות" לא היה עיתון מאוד נפוץ)
    אם קוראים היטב את תגובתו של דוידי בכתבה רואים שהוא לא מכחיש את הגרסה. הוא אומר שהוא זוכר משהו, ומישהו אחר זוכר משהו אחר. בכתבה אי אפשר לתת מוזיקה של דברים, אבל אני יכול להעיד שנימת קולו לא היתה של אדם שנתקל בשקר שהוא בטוח שהוא שקר.
    לגבי עניין ההזנחה: דוידי עצמו מעיד בכתבה שהם עברו ליד הג'יפ של קן דרור, שכאמור לא הספיק להתרחק יותר מדי, אבל איש לא עצר לבדוק מה קרה לו. לא רק במהלך הקרב, שהתחיל ארבע שעות אחרי הנסיעה של קן דרור, אפילו לא בסיום בקרב. פשוט לא בדקו. הניחו שהוא מת. הפרט הזה הדהים אותי. אולי אני תמים, אולי סתם הייתי טיפש שקראתי את המשפט "לא משאירים פצועים בשטח", אולי רואה קונספירציות בכל מקום, אבל נדמה לי שאם קן דרור היה "אחד משלנו", מישהו היה טורח לרדת מהרכב שלו לבדוק מה מצבו ולא לתת לו לזחול בכוחות עצמו ולהגיע עם לילה למקום שבו היתה המפקדה.
    לגבי מה קן דרור אמר בבית החולים: העדות שם היא עדות שמיעה שלישית. אלה דברים שצביקה גילת שמע מפי אחיו ששמע מיהודה קן דרור. עדות שניתנה כמעט ארבעים שנה אחרי המקרה, אחרי שאחיו כבר הוכתר לגיבור לאומי. אני לא קובע מסמרות לגבי מה שקרה שם, אבל להגיד שהציטוט הזה מבטל ציטוטים של אנשים שנכחו בקרב עצמו – היא אמירה שלא מחפשת אמת, אלא מחפשת לשמר מיתוס בכל הכוח

    1. עמית

      אף אחד לא מניח שהגרסה הרשמית נכונה. אדרבה, הנחתי שכל מה שכתבת בכתבה שלך נכון – ורק על פי מה שאתה עצמך כתבת אי אפשר להתחמק מהמסקנה שאתה מסגרת את הסיפור העיתונאי הזה בצורה רעה.כ"שבירה" של מיתוס, כאשר מה שבעיקר יש כאן זה חוסר רגישות והבנה של הסיטואציה.

      כפי שהסביר היטב אחד הלוחמים שנלחמו במתלה במכתב למערכת בתגובה למאמר שלך (הציטוט שהבאתי בתגובה הקודמת), אין שום סתירה בין זה שדוידי נתן לקן-דרור את ההוראה לצאת לפעולה ובין זה שקן-דרור ראה בעצמו כמתנדב *כפי שהעיד אחיו לפני שמישהו פקפק בזה* ואחרים ראו בו כמתנדב. "במונח "התנדבות" ראינו, ראשית לכל, "נכונות". מי שפנו אליו ולא רצה לגלות נכונות, הצהיר על כך וקיבל פטור. כל האחרים, היו מתנדבים". לא צריך לקבל את הגרסה הרשמית כדי להמשיך לראות בקן-דרור כמתנדב.

      אם מבינים את זה, אין כל סיבה לפקפק בדברי האח, שקן-דרור אמר לו בבית החולים "התנדבתי". לא הייתה לו כל סיבה לזייף אמירה כזאת, בתקופה שהגרסה הידועה לכל והיחידה זה שקן-דרור התנדב. השאלה האם הוא התנדב או לא בכלל לא הייתה על פרק היום. הוא לא נדרש להוכיח לאף אחד שאחיו התנדב. הוא פשוט סיפר לעיתונאי ששאל אותו מה היו חילופי הדברים האחרונים בינו לבין אחיו.

      עכשיו תחשוב שניה מה המשמעות של זה שקן-דרור ראה בעצמו מתנדב כמו שאחרים ראו בו, ואחרי 50 שנה אתה בא וטוען שזה מיתוס, שהוא לא התנדב, שהכריחו אותו. היד של עיתונאי צריכה לרעוד לפני שהוא מפרסם דבר כזה, וכדאי שיהיו לו ראיות הרבה יותר טובות ממה שאתה מציע.

      1. דרור

        מתנדב הוא מי שלא מתנגד לפקודה. יש לומר – פקודה בשדה קרב אשר העונש על סירוב להיענות לה יכול להיות חמור מאד.
        על פי אותו היגיון אפשר לומר שתורם הוא מי שמקבל קנס ולא מתנגד לשלמו.
        קנס אינו עונש על עבירה. הוא תרומה.
        איך נקרא למי שבלי פקודה קם ועושה מעשה למען אחרים?
        ואיך נקרא למי שתורם מכספו למען אחרים בלי שיאיימו עליו במאסר ובלי אינטרס לבד מלעזור לאחרים?
        בלשונו של עמית אין רצון. יש רק חובה למלא פקודות. וחובה זו היא הרצון היחידי הקיים.
        אלוהים ישמרנו.

        1. עמית

          בהחלט נכונות לבצע הוראה יוצאת דופן שאף אחד אחר לא מוכן לעשות זאת ושאפשר היה כמוהם להפטר ממנה, זאת התנדבות. לא מדובר על קייטנת נוער והתנדבות זה לא רק מי שקופץ בראש. במילותיו של אותו לוחם מתלה, זאת תהיה "בדיחה גרועה" להגדיר כך התנדבות.

          אבל עזוב את ה"מושגים" שלי שכנראה לא נסכים עליהם. לפי המידע האמין ביותר שיש בפנינו קן-דרור עצמו פירש את הסיטואציה כהתנדבות. כך שעצם הערעור על כך מבלי שיש הוכחות חותכות שעבור קן דרור לא היה מדובר במעשה התנדבות זה מעשה מכוער למדי.

      2. ג. אביבי

        "לא צריך לקבל את הגרסה הרשמית כדי להמשיך לראות בקן-דרור כמתנדב."
        הוא ראה בעצמו מתנדב כיוון שהצנחנים, לפחות ב56, היו ונחשבו ללוחמים מתנדבים. גם עצם הצניחה במיתלה נחשבה למעשה של מתנדבים. כל זה לא עונה על השאלות העיקריות: מדוע דוידי פקד על קן-דרור, שאינו לוחם פר הגדרה אלא נהג, לבצע את האקט המסוכן והלוחמני הזה. מדוע הוא ולא אחד הסיירים המקצועיים בגדוד או כל מפקד/לוחם אחר שידעו לנהוג ברכב. בנוסף, מדוע הוא שלח אל מותו (הכמעט ודאי) חייל כאשר באותו שלב כבר היה ברור שאת הכוח המצרי לא הצנחנים יגרשו משם.
        ברור שלא היה נשלח למשימה הזאת בן קיבוץ או עירוני מהאליטה. חיפשו את מי שחייו לא נחשבו לשווים הרבה (בקרב השכבה הקובעת בישראל), ואי חילוצו מהתופת רק מחזק את המסקנה הזאת.
        גם אם נלך הלאה, מעבר לתזה שלך המזכה את המשלחים, ונניח שקן-דרור יזם והציע את עצמו למשימה הזאת (ברור שזה לא קרה) – תפקידו של המפקד לדאוג שלא יפגעו חיילים שלא לצורך ופשוט לאסור עליו את הביצוע.
        כל ניסיון לתרץ את זה כאילו אין כאן ניצול תמימותו ומסירותו של מזרחי היא ציניות ילדותית שמאפיינת את מי שמכחישים את פשעי הגזענות הלבנה בישראל.

        1. גרי רשף

          מה לעשות ואת הכח המצרי – הצנחנים כן גירשו..
          די בטעות "מקרית" זו כדי לחשוף את הגזענות שמאחורי הטיעון שלך: לא העובדות הן שמעניינות אותך, אלא הבטחון שכל קרב המתלה (קרב מיותר בו נהרגו עשרות חיילים – רובם אשכנזים) אינו אלא אמתלה כדי לחסל את קן דרוד המזרחי.

          1. ג. אביבי

            הכוח המצרי בסיני הוכנע ע"י כוח שריון שהצטרף למערכה ולצנחנים נותר רק לקחת את השורדים בשבי. עד אז הצנחנים תקפו מספר פעמים ונגפו.
            גם אם הצנחנים כן היו אלה שהכניעו את המצרים, איך זה קשור לגזענות? רק תמים מושלם יכול לטעון כך.
            הגזענות כאן היא רק בתגובות שלך שמנסות בכל מחיר ותוך סתירות בולטות "להוכיח" שהכל נעשה בתום לב. עלוב.

          2. גרי רשף

            קרב המתלה בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%9C%D7%94

            1. כח השריון מנה פלוגה אחת והיה חסר משמעות במהלך הקרב.
            2. בלילה לאחר הקרב התברר ששישה חיילים נעדרים והוחלט להמתין לבוקר ולחפשם (מבלי שאיש טען בדיעבד שהם הופקרו בשל מוצאם).
            3. קן דרור היה נהגו של דוידי. נהג של קצין בכיר הוא איש סודו, הרל"ש שלו בשטח, מי שעונה בשמו בקשר כשהוא ישן או לא ליד המ"ק, אדם שניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות בעת צרה. בוודאי שאינו מישהו שנבחר לתפקיד ע"פ מוצאו כדי שאפשר יהיה לשלוח אותו למות.

            בשביל אביבי וחבורתו, מבצע קדש לא היה מלחמה הכרחית או מיותרת של ישראל בשיתוף פעולה עם בריטניה וצרפת נגד מצרים; אלא מלחמה של האשכנזים נגד המזרחיים.
            אני תוהה אם הוא באמת מאמין במה שהוא כותב, או שהחליט לשים את "העוקץ" ללעג ולקלס בהפוכה.

          3. ג. אביבי

            ראשית, הויקיפדיה איננו מקור מהימן, ולא בטקטיקת הקרב עסקינן. לא רק בעניין המתלה גרסתו שגויה. כמספר המאמרים על הקרב מספר הגרסאות. היות שהגרסה שויקיפדיה (ולא רק) מסתמך היא גרסת הצנחנים, מוצנע חלקו של השריון בקרב. למי שלחמו בכוחות השריון שכוונו בקשר ע"י אחד המ"פ (כנראה מ.גור) יש גרסה אחרת והיא מציאותית יותר.
            אבל זה באמת לא חשוב. מה שחשוב הוא שמזרחי נשלח אל מותו הכמעט ודאי ביודעין בגלל שהוא נחשב ע"י מפקדיו לפחות ערך – ללא ספק בגין מוצאו הלא אשכנזי. הוא גם הופקר ביודעין. אותו דוידי שלח כוח חילוץ להציל לוחמים אחרים שנפצעו קשה תוך סיכון חיי המחלצים כאשר קן-דרור היה פצוע.
            "בשביל אביבי וחבורתו…" –
            כל מלחמת סיני הייתה מיותרת ואף אחד כאן לא טען אחרת. לא הייתה לך סיבה להאשים בכך מישהו מלבד את אי היכולת שלך להבין את הנקרא. המאמץ שלך ליחס כאן למישהו כאילו הוא רואה בזה מלחמת האשכנזים נגד המזרחים (שקיימת ללא קשר למבצע קדש כבר 100 שנה), רק מעיד על אינפנטיליות. זאת שמאפיינת את גזעני אשכנז כמותך.
            "קן דרור היה נהגו של דוידי. נהג של קצין בכיר הוא איש סודו…בלה-בלה-בלה…בוודאי שאינו מישהו שנבחר לתפקיד ע"פ מוצאו כדי שאפשר יהיה לשלוח אותו למות". כל הטיעון שלך ילדותי וחסר הגיון. היותו "רל"ש/איש סודו/נהגו/ספרו/מאפרו" לא מהווה שום סיבה לשלוח אותו למשימה כל כך קרבית אלא להפך. אם עוד לא הבנת, כל התארים שנתת לו הם של מי שאינו לוחם. לכן המשך התעקשותך שלא מתוך זילות חייו הוא נשלח היא במקרה הטוב אווילית לחלוטין.

  6. מאיר עמור

    קב"א לעולם עומדת – בישראל האיכותית
    גם אם לא סופרים את הקב"א של החללים לאחר מותם (זאת אומרת כולם נקברים בקבר צבאי מסגנון אחד), בטוח סופרים ומקשיבים לקב"א של החיילים/ת החיים כשהם/ן עדיין בצבא ובעיקר לאחר שירותם הצבאי. אפשר לשאול: מה קורה עד המוות? אפשר גם לשאול: מה קורה אחרי המוות בארץ של החיים? אפשר היה לשאול את השאלות הללו את בני מסס (הקרב על החרמון "העיניים של המדינה") ואפשר היה גם לשאול את מאיר הר ציון (מורשת הגבורה של צבא ההגנה לישראל – יחידה 101). אבל למעשה לא צריך לשאול. אנחנו יודעים את התשובה. מי זה בני מסס?

  7. ג. אביבי

    מאמר חשוב.
    הפקודה אותה ביצע יהודה קן-דרור היא נדירה בצה"ל, לא ידוע על מקרים דומים. אבל יש משהו מוכר בפרשה הזאת – דפוס המחשבה של הממסד האשכנזי לפחות באותה תקופה.
    ההגנה והפלמ"ח מיעטו לגייס מזרחים לשורותיהם עד שהבינו שבקרוב עומדת להתחולל כאן מלחמה ויפגעו כאן המונים. עד אז הם גייסו מזרחים לתפקידים בהם דמיון לערבים או הכרות טובה עם הערבית היו הכרחיים. בהמשך לקראת 48 הם גם גייסו אותם בעיקר לתפקידים בעלי סיכוי גבוה למוות/פציעות (חי"ר). צה"ל של 48 – 56 (וגם שנים רבות אחר כך) היה המשכם הישיר של הפלמ"ח וההגנה. לאחר הקמת צה"ל גויסו המזרחים בעיקר ליחידות "בשר התותחים" (יחידות קרביות) כחיילים פשוטים. בשר תותחים הוא התפקיד העיקרי שייעד הממסד הצבאי למזרחים באותן שנים וגם הרבה אחר כך. זאת, בעיקר כי עבור הממסד הציוני-אשכנזי כולו חייהם המזרחים היו שווים פחות. פרשת קן-דרור ז"ל היא דוגמה לכך.
    מה שברור מהפרשה הזאת הוא שיהודה קיבל פקודה שביצועה כרוך בסיכויי הישרדות נמוכים במיוחד. למפקדו אהרון דוידי זה היה ברור. ברור גם שדוידי לא הציע לו להתנדב למשימה הזאת אלא פקד עליו לבצעה. חייל ממוצע שואף למלא את הפקודות גם אם הוא מאמין שזה מסוכן עבורו – כזה היה קן-דרור. יתכן שקן-דרור הבין שסיכויו לצאת בחיים הם נמוכים ויתכן גם שהאמין שהמזל ישחק לו. אבל סביר שבטח במפקדו, עד כי האמין שהנ"ל חשב גם על טובתו ולכן תכנן עבורו את מסלול התנועה הפחות מסוכן האפשרי. קן-דרור לא היה היחיד שידע לנהוג בג'יפ בכוח של דוידי. בנוסף, כל המשימה הזאת הייתה מיותרת ולא תרמה כלום להצלחת המשימה הקרבית (גם לדעת המשתתפים בקרב). זה היה אמור להיות ברור למפקדי הצנחנים שם שניסו לרשום על שמם ניצחון או "ניצחון" בכל מחיר על חשבון חיי מי שנחשבו לשווים פחות. הצנחנים לא הצליחו להשמיד את הכוח המצרי, אלא פלוגת שריון שהגיעה למקום (שנקראה לשם לפני המסע האחרון של קן-דרור) והכריעה את הקרב בתוך זמן קצר.
    אתוס הפעולה אותו טיפח צה"ל מ1948 ובעיקר בצנחנים מדבר על כך שלא מפקירים פצועים בשטח. איש לא ידע בביטחון אם קן-דרור נהרג או נפצע ואיש ממפקדיו לא היה רשאי להניח שהוא חלל. במצבים כאלה, על פי מה שצה"ל כל כך מתפאר בו, נשלחים 2 – 3 חיילים בחשאי אל מקום הימצאותו ע"מ לחלצו, גם אם זה כרוך בעוד נפגעים. בפועל שום פקודה כזאת לא ניתנה ובוודאי שגם לא בוצעה. חיו הופקרו ביודעין.
    כל זה מעיד על ערכם הנמוך של חיי מזרחים בצה"ל – לפחות באותה תקופה ובוודאי בממסד כולו.

  8. מכלוף

    לא הצלחתי להבין עד הסוף.
    האם כוונת הכותבת לומר, שצה״ל ניצל את הקב״א הנמוכה של קן דרור, ולכן השתמש בו
    כפיון שמקריבים על לוח שחמט.

    1. איריס ארגש

      מה שאפשר להבין מהסיפור זה שהקב"א שימשה גם כדי לקבוע חייהם של מי שווים יותר.
      קן דרור נשלח להיות בשר תותחים כדי להציל חיים של אחרים וכשנפצע, הפקירו אותו בשטח. בניגוד למה שחשבנו שהוא חלק חשוב במורשת צה"ל – "לא מפקירים פצועים בשטח", התברר שיש פצועים ויש פצועים.

      1. גרי רשף

        הטענה שלך הייתה הגיונית אם כתוצאה מקרב המתלה היה נהרג רק קן דרור ולא איש מלבדו; ואז היה אפשר לטעון (נניח..) שכדי להציל את האשכנזים הלוחמים בעלי הקב"א שלחו את המזרחי הנהג נטול הקב"א אל מותו.
        מה לעשות שבמתלה נהרגו עשרות חיילים ולא רק קן דרור, רובם אגב – אשכנזים. הם היו בשר התותחים (למי שהתיאור הזה חשוב).
        השערוריה האמיתית לא הייתה הקרבתו של קן דרוד – החלטות שהתקבלו תחת אש ובערפל הקרב, אלא כל הקרב עצמו שהיה מיותר, ושבו רוב ההרוגים כאמור- היו אשכנזים בעלי קב"א.
        העיקר- יש לכותבים ב"העוקץ" תיאוריה יפה, רק חבל שהעובדות אינן מתאימות.

        1. ג. אביבי

          הטענה של איריס נכונה והתגובה שלך סותרת את עצמה.
          המקרה של קן-דרור בפרוש מצדיק את טענתה: הוא המזרחי נשלח למשימת התאבדות ולא אף לוחם אשכנזי כשהרוב שם היו אשכנזים. הוא לא היה לוחם ובכל זאת נשלח למשימה סופר-קרבית. הפקירו אותו בשטח ולא הפקירו אף פצוע או הרוג אשכנזי מהלוחמים שם.
          כאן לא מספיק להגיב בהתנשאות לבנה, צריך גם להביא נימוקים משכנעים – שאין לך.

  9. איריס ארגש

    גרי, אם הייתי מצביעה על מספר כל ההרוגים בקרב הזה היתה הטענה שלי שבימים ההם היה יחסו של הצבא אל האשכנזים חמור מאוד כיוון שהוא גייס רק אותם לצנחנים ובכך השפיע ישירות על שיעור ההרוגים הגבוה בקרבם.
    אלא שהדיון כאן הוא על מי הוקרב כדי להציל חיים של מי, על הדרך שבה הוא הוקרב ואיך נהגו בו לאחר שהוקרב.
    נראה שאתה לא מצליח להבחין באבסורד שבטענותיך.

  10. אבי

    נתקלתי בכתבה מאוחר אבל בכל זאת.

    כנער הכרתי את משפחתו המופלאה של יהודה קן דרור ז"ל באופן אישי; לפני חמש שנים נתקלתי בכתבה אודותיו בעיתון הארץ שכותרתו "סע יהודה סע"- מירון רפופורט, שנתן לי את הרעיון לכתוב תסריט של 110 עמודים על יהודה קן דרור ז"ל ("חטא היוהרה") שזה עתה סיימתי. למגיבים, דמיונו לעצמכם, אתם אוחזים במשקפות ומביטים בחייל ללא כובע פלדה נוהג בג'יפ פתוח (לא זחל"ם מוגן) לתוך מארב קטלני.. גם אם יהודה התנדב מפקדו היה צריך לעצור בעדו. פקודה לא מוסרית בעליל.