string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

הידיים ידי גפן והקול קול ההגמון

אביב גפן מחבק את גילי ארגוב, אבל זהו חיבוק דב. חיבוק שרווי באלימות סימבולית שמבהירה שוב מי האריסטוקרט ומי הנובו-ריש, מי קובע את כללי המשחק ולכן מבחין בין אלה שלמדו את הכללים לאלה שלא למדו אותם, מי למעלה ומי למטה. בורדייה שוב מסייע לנו להבין לעומק כיצד הריבוד האנטי מזרחי…

כשצפיתי באודישן של גילי ארגוב לתוכנית "The Voice" חשתי בעיקר תסכול עמוק ממציאות חיינו הספוגה בגזענות ובדיכוי. מונולוג ההגמון של גפן הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה בכך שמאפשר לנתח סיטואציה ספציפית וטריוויאלית לכאורה של אודישן באופן שמחלץ מתוכה משמעויות חברתיות רחבות יותר. חבר שצפה באודישן, התקשר אלי במיוחד כדי לומר לי כמה התרשם מאביב גפן שהיה אמפטי כלפי גילי ארגוב ודיבר אליו "בגובה העיניים". אותו חבר אמר לי שהוא מסכים עם אמירותיו של גפן. האזנתי לו והבנתי עד כמה רובנו נתונים לשליטתה של תודעת הדיכוי, שכן היא נתפסת כמובנת מאליה, ולמה כה חשוב לחשוף את המנגנונים הסמויים של תודעה זו.

במהלך שבו גפן מנסה לשכנע את ארגוב לחבור אליו, הוא מכוון לשתי מטרות עיקריות – יצירת הסכמה השקפתית והזדהות רגשית. ואולי מדויק יותר, הזדהות רגשית המכשירה את הקרקע לשמוע ולספוג את המהלומה ההשקפתית. כשגפן אומר: "אני מרגיש שלי ולך יש הרבה משותף. אני חושב שההורים שלנו בחרו במוזיקה ולרגעים פחות בנו", הוא למעש אומר לארגוב שגם אם על פניו זה לא נראה כך, שניהם באותה סירה. ארגוב ודאי יכול להזדהות עם הפסיכולוגיה של המשפט הזה, אבל גפן לא מסתפק במה שהוא חש כמקום משותף ורגשי אלא מנצל את הבמה לשטוח את משנתו האלימה על המוזיקה המזרחית.

וכך מתחיל גפן: "אי אפשר שלא לדבר על זוהר שגם בעיני הוא היה מלך. מבחינתי אלו היו הרגעים היפים של המוזיקה הישראלית והמזרחית. אני חושב שהוא העביר את השרביט לשלומי ושרית. הם שמרו עליה. לצערי, אחרי זה הזמרים המזרחיים קיבלו את המושכות והרסו כל דבר טוב. ובזוהר ובכם יש משהו נורא נורא יפה. ריגשת אותי, היה לך משהו בקול לא מתיפייף, לא מלוקק, לא מקמבן בעיקר". מעניין שכיום אשכנזים רבים מאמצים את המוסכמה שזוהר היה מלך, בעוד שבזמנו היחס האשכנזי הרווח לזוהר היה לעג דומה מאד לזה שכיום מופנה כלפי "הזמרים המזרחיים". סגנון המוזיקה שלו תוייג בשלילה, הודר מהזרם המרכזי ולא היה חלק מהקנון הפזמונאי בארץ. אבל כיום, כדי להצדיק את המשך ההצלפה במוזיקה המזרחית, ולהצטייר תוך כדי כך כענייניים ולא גזעניים, הם משתמשים בזוהר ארגוב המנוח ובהערצה אליו.

אבל, במה שונה הפופ המזרחי כיום מהפופ המזרחי של שנות השמונים? הרי הם משרתים את אותה מטרה – מוזיקה קלילה, מסחרית, פשטנית, קיטשית שרובנו נהנים לצרוך בנסיבות מגוונות. ממש כמו כל מוזיקת פופ בכל שפה. מדוע, אם כן, דווקא הפופ המזרחי הנוכחי זוכה להיות המושמץ והנלעג ביותר? מדוע תמיד הוא זה שיזכה לביקורת גורפת עמוסה ברגשות שליליים? איך הזמרים המזרחיים "הרסו כל דבר טוב"? מה יש בה בשירה המזרחית שהיא נשמעת לגפן "מתיפייפת, מלוקקת ומקמבנת”? מהיכן נובעת הביקורת הרושפת שאנו, צרכני המוזיקה המזרחית, נאלצים לשמוע מכל עבר ולעבור שוב ושוב את אותו מכבש של דה לגיטימציה?

גילי ארגוב עבר
אביב גפן, המומחה לכאורה למוזיקה מזרחית, יוצר הבחנות בתוכה בבחינת הפרד ומשול

"אני מציע לך שנכתוב כמה שירים לרדיו ראויים. וזה מה שיש בתיק גב שלי העלוב, אין יותר מזה אבל נראה לי שזה מספיק", אומר גפן לגילי ארגוב. אל מול תרבות ההרס והנלוזות, גפן בא עם בשורה ומציע מוצר "ראוי". כמו כל קולוניאליסט טוב, הוא מזהה איכויות, טובין העשויים להניב תועלת, ובמתק שפתיים הוא פורס את מה שיש בתיקו ה"עלוב" – את הראוי, את ההולם, את הנאות – את עצמו – היוצר עמוס הפריבילגיות מתוקף היותו גבר אשכנזי, נצר לאצולת דיין. וכשזה חלק גדול מארגז הכלים שבתיקך, לא משנה כמה יהיה עלוב, אתה בטוח ש"זה מספיק".

גפן ממשיך להרחיב את הלובי מעבר למזרחים שבאולפן: "יש לי חברים שהם גם זמרים מזרחים שהם מתביישים על המקום שהזמר המזרחי הגיע בישראל". ואז אנו מגיעים אל אמירה נוספת שהורגלנו בה וכדאי לנתחה – אל הטחת ה"שוּפוּני" – "היום זה פשוט חברים סליחה, זה מביך. לעולם לא תראו את שלום חנוך קונה פרארי מגרמניה עם מנוע. זה מנקר עיניים לעם בלי כסף. הם מתנהלים כמו נובורישים. זה דירות פנטהאוס מחוברות עם שישים חדרים. הכבוד הזה הרג אתכם!"

בבחינה של אמירה זו, אתייחס לשני היבטים בה. מצד אחד, מופרך יהיה לייחס התנהלות נובורישית ועושר מנקר עיניים למזרחים בלבד, ומצד שני יש לקחת בחשבון ולהבין לעומק את "תרבות העוני" שמן הסתם מצויה יותר בקרב המזרחים בארץ, מהסיבה שקיימת הקבלה ברורה בין מעמד כלכלי למוצא אתני. האם רבים מאנשי אצולת הממון האשכנזים (למשל משפחות דנקנר ועופר) אינם עסוקים בהתפארות עצמית הקשורה להישגים חומריים? הם צוברים עושר רב ככל האפשר ורוכשים ארמונות פאר, מטוסים ושאר סמלי סטטוס. לא צריך ללכת רחוק מדי. למעשה, אביב גפן עצמו הוא זה שרכש לאחרונה זה מכבר דירה במגדל יוקרה. את עצמו הוא בטח לא רואה כ"מנקר עיניים לעם בלי כסף". ייחוס תכונות מהותיות שליליות לקבוצה חברתית מסוימת הוא גזענות, וזה טיב אמירותיו של גפן.

יחד עם זאת, קיימים איפיונים לתרבות עוני וכדאי לבחון את משמעותם במערך החברתי. על פי ויקיפדיה, הביטוי "נובו-ריש הוא כינוי, שנאמר לרוב בנימת לגלוג וגנאי, לבעל הון טרי שאיננו מורגל בנימוסים המקובלים בחברה האריסטוקרטית. בהתאם לכך, הוא נוהג להפגין בראוותנות את עושרו בכל הזדמנות”. לא זו בלבד, מקור ההלעגה היא שלמרות שהמתעשרים החדשים מחזיקים בהון כלכלי-חומרי, מבחינה תרבותית הם עדיין משמרים את הקודים של המעמד הנמוך ממנו באו ולא מצליחים לחקות את הקודים של האליטה, למשל את אופן השימוש "המעודן" במוצרים שהם רכשו כסמלי סטטוס והם משתמשים בהם באופן "גס" לדעת האריסטוקרטים.

פייר בורדייה בחן את האופן בו המעמד השליט משמר ומנציח את מעמדו על ידי החזקתו בסוגים של הון תרבותי והון חברתי שאינם כלכליים, אך ניתנים להמרה להון כלכלי. המעמד השליט סומך על כך שההון הכלכלי שבו מחזיקים המתעשרים החדשים אינו תמיד יכול להיות מומר להון תרבותי – המשאבים התרבותיים המשמעותיים לחברה ולעולם הידע והתוכן כמו השכלה ואומנות, או להון חברתי – המשאבים העומדים לרשות החברים ברשת חברתית מסוימת מכוח שיתוף הפעולה, קשרים חברתיים, יחס אֵמוּן וערוצי המידע ביניהם.

כשאביב גפן יושב באולפן עם שרית חדד ושלומי שבת, על פניו שלושתם בני אותו מעמד – המנטורים של התוכנית. אבל בפועל, אביב גפן כשייך לקבוצה ההגמונית וכמצויד בהון תרבותי ובהון חברתי, ממשיך לשמר את כוחו וללעוג לזמרים המזרחים המתעשרים. משום שהם, גם אם צברו הון כלכלי, לא יכולים להכלל בהגמוניה, הרי אנשי הגמוניה כמו אביב גפן לעולם יזכירו להם את מעמדם האמיתי.

אביב גפן עם כבוד למוזיקה המזרחית
אביב גפן ברגע של נוסטלגיה למוזיקה המזרחית

חלק מאופני השלטת האידיאולוגיה של המעמד הפריבילגי מתבצע בדרך של הסכמה משותפת, לכן כל כך חשוב לגפן לבודד את חדד ושבת משאר הזמרים המזרחים. זו דרכו הסמויה להשיג את ההסכמה המשותפת שהמעמד השליט זקוק לה על מנת להמשיך ולשמר את שליטתו ועל מנת שלא יאבד את כוחו לטובת ההון החדש.

כששרית חדד ושלומי שבת שותקים אל מול ההטחות הגזעניות של גפן, אין בכך כל הגיון, הרי יצירתם לא באמת שונה מזו של חבריהם הזמרים המזרחים. המהלך הזה שהפעיל גפן נקרא על פי בורדייה "אלימות סימבולית". מה שמיוחד במושג "אלימות סימבולית" הוא שלא כלול בו שימוש בכוח פיזי או שימוש מפורש בסמכות, אלא שהוא כוח חברתי המופעל על ידי יצירת רושם של עליונות על המושפעים. זוהי אלימות מוסווית, נסתרת מהעין, כאילו טבעית ומתקיימת כחלק מהסדר הנכון והמוסכם של החברה בה אנו פועלים.

אך אלימות זו גורמת לאנשים לפעול אמנם מרצונם אך בדרך שלא מממשת את האינטרסים הרחבים של קבוצת ההשתייכות שלהם. כי במובן הרחב יותר, המשך ההסכמה לאלימות זו גורמת לקושי בניידות חברתית בין המעמדות ותורמת לשעתוק יחסי הכוח מדור לדור. אביב גפן פעל באופן שתואם את מעמדו הפריבילגי, הוא התמודד עם החשש של ההון הוותיק האשכנזי מאיבוד כוחו לטובת ההון החדש, על ידי אלימות סימבולית. בני המעמד הנמוך שהתעשרו, טבעי שיחושו צורך בהתפארות עצמית כסוג של פיצוי, באופן שאפשר לזהות גם אצל בני המעמד הגבוה. אך למעשיהם תודבק תווית "לא ראוי", ודמוניזציה לעולם תוסיף להיות מנת חלקם. כך משמרים את הסדר המעמדי הקיים. אביב גפן, הכבוד הזה לא הרג אותנו. אתם טורחים כל העת להרוג את כבודנו.

תודה רבה לאיריס חפץ אמסלם, עמוס נוי, יעל בן יפת (הקשת הדמוקרטית המזרחית), ירון הופמן-דישון (מרכז אדוה) ויוסי דהאן (מרכז אדוה)

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ג. אביבי

    ברכות לכותבת.

  2. יונתן

    הכתבה מרתקת, מעשירה מבחינה תיאורטית ותפיסתית וגם אלימה ולא באופן סימבולית. משעתקת תפיסות ישנות ויוצרת דמוניזציה כלפי האשכנזים, בחברה בה כל האשכנזים מתוייגים כעשירים, מוצלחים ומנצלים את המזרחיים. ואין זו באמת המציאות. המציאות היא שצרכני תרבות הרייטינג הגדולים הם אותם האנשים שאת אומרת שנפגעים. אולי את כבר לא מייצגת אותם ? מה ייעודו של מרכז אדווה.? לעזור ולעודד שיעתוק מתוך תפיסת עולם שלך ? ניצול הידע ,התקשורת והבמה לקדם את התפיסה שלך ? הרי לא הצעת הצעה, פתרון. אני חושב שבכתבתך עוזרת בדיוק למה שאת טוענת שעושים האליטות. לשעתק.

  3. טלי אבהר

    תיאור מדויק מאוד של אפרת ביחס לתמונת המצב בהקשר העדתי, המוסיקה המזרחית וכו'.
    ללא ספק ההגמוניה משעתקת את הדיכוי והאפליה שנוצרה עוד בשנות ה- 50.
    עצוב שזהו המצב, אך עוד יותר עצוב שרבים מאיתנו לא קוראים בין השורות ומתעלמים מהעובדה שהדיכוי הזה עדיין קיים גם בישראל של 2014, וכפי שציינה אפרת "רובנו נתונים לשליטתה של תודעת הדיכוי, שכן היא נתפסת כמובנת מאליה".

    נהנית מאוד לקרוא את המאמרים באתר שלכם, ובקרוב עתידה לכתוב עבודה סמינריונית בקורס "תיאטרון ישראלי: מגמות ותהליכי שינוי", ובוחרת אני להראות את השסע העדתי דרך הצגת תיאטרון שרצה כיום. כך שאני עוקבת המון אחרי מה שנכתב פה באתר, על כלי היבטיו השונים.

      1. טלי אבהר

        בשמחה רבה.

  4. עמית

    לא הגמוניה ולא דיסהרמוניה,
    איזה ניתוח קרביים מטופש עשיתם למונולוג שלו,אני מזרחי שאוהב מוזיקה מזרחית,אביב גפן אמר את דעתו ואת טעמו המוזיקלי.
    וכן,המוזיקה של זוהר ארגוב שונה ואיכותית הרבה יותר משל משה פרץ,קובי פרץ,אייל גולן ודומיהם..
    שלומי שבת ושרית חדד בהחלט משויכים לאסכולה הישנה של הזמר הים-התיכוני השונה כל-כך באיכות ובעיקר בסגנון ההגשה וכן..גם בסגנון החיים.
    הדיון על ניקור עיניים הוא מיותר,מי שרוצה לנקר עיניים-שיבושם לו,
    התכלס-זו המוסיקה,גילי ארגוב עורר באביב גפן געגועים לאביו-זוהר ז"ל.מזדהה איתו לגמרי.
    ואגב-זוהר ארגוב לחלוטין לא הופלה ע"י הרדיו האשכנזי,המימסד האשכנזי חיבק אותו באהבה,ומי שזוכר באותה תקופה שיריו של המלך היו מושמעים בכל הרשתות ובטלויזיה ללא הפסקה.הדבר האחרון שאפשר להגיד על שיריו של זוהר זה שהם לא הושמעו,אז בחייאת-מה אתם מקשקשים? תהיו צמודים לעובדות,ותפסיקו לחפש אפליה בכל שטות.

  5. צ'יקי

    צה"ל כובש את הגדה ואתם כותבים על ערוץ 2

  6. נורית

    אני מבינה מה את כותבת מצד שני מה היה קורה אם אביב לא היה בוחר בו? היינו אומרים שהוא מתנשא, שהוא לא מבין מוזיקה מזרחית, שהוא לא מוכן לתת לה במה ולגיטימציה וכו' וכו' והנה רק שרית או שלומי בחרו בו כמזרחים והסטיגמות נמשכות ועוד ועוד ועוד…….
    אולי אנחנו צריכים להפסיק לתייג כל דבר כמזרחנות. אולי?????

  7. יואב

    מאמר חכם וחשוב. יחד עם זאת הגיע הזמן שלצד מאמר זה יופיעו מאמרים החושפים את השיתוף פעולה של שלומי שבת ושרית חדד. זו לא פעם ראשונה שגפן מדבר כך ושלומי ושרית שותקים. הם אמורים להעביר עליו ביקורת קשה. אבל הם נהנים מכך שהוא ממצב אותם כ״איכותיים״.

  8. שי

    המאמר הזה של אפרת, מעניק חיסון נדיב מדי לכל הזמרים המזרחיים מפני כל ביקורת מקצועית, תהיה אשר תהיה. הוא גם עושה עוול לאביב גפן. צריך לזכור שאביב דיבר קצר, מהר, ובהתרגשות (מן הבטן), הוא שיבח כמה זמרים מזרחיים וגינה אחרים. מותר לו כמוסיקאי לחוות דעה על עמיתיו למקצוע. במסגרת התוכנית, הוא לא היה יכול לעשות יותר – לא היה שם סימפוזיון על השירה המזרחית.

    בגישה של אפרת, קל מאד להגיע לאבסורד: אם אשכנזי אומר מילה טובה על זמר מזרחי הוא מתנשא. אם הוא אומר מילה רעה, הוא גזען. מהנקודה הזאת אי אפשר להתקדם לשום מקום.

    1. DoNotCensor

      ההתקדמות היא אחת ויחידה: ניתוק מוחלט, תרבותי, כלכלי, רוחני ופיזי, תוך הדרה גמורה של הכיעור מחיינו, של תת-תרבות השנאה, הגזענות, האלימות, הדיכוי וכלל הטינופת האשכנזית הזו.

      1. יונתן

        רק מתוך דברייך
        "ההתקדמות היא אחת ויחידה: ניתוק מוחלט, תרבותי, כלכלי, רוחני ופיזי, תוך הדרה גמורה של הכיעור מחיינו, של תת-תרבות השנאה, הגזענות, האלימות, הדיכוי וכלל הטינופת האשכנזית הזו." את מלינה וכל תגובתך מייצגת
        תת תרבות הויכוח,, גזענות, דיכטומיה המראה על נוקשות מחשבתית, שותפות בתת תרבות השנאה כלפי אשכנזים, המון אלימות בגישה " כל הטינופת האשכנזית ". תבדקי עם עצמך. רק לפי דברייך את מי שפטת : אותם או את עצמך ?

  9. אבי

    ראיתי את התכנית הזו. בעיניי זה היה ביזיון. ברור שזה היה לטוב לרייטינג שלהם בלבד. אם הייתי מקורבת לגילי ארגוב הייתי מציעה לו שלא ישתתף בתכניות הזו כי היא רק תגרום לו נזק. בעתיד הקרוב שלאחר שידור התכנית, איש לא יזכור אותו. לדעתי הוא נראה רע בתכנית. אימא שלו התראיינה באמצעי התקשורת והעידה על מצבו הרעוע. למה הוא צריך את זה? למה הוא צריך את התקשורת שתקשור לעצמה כתרים כאילו היא שיקמה אותו ואגב, עורך התכנית סיפר את זה בראיון רדיו.
    ועוד משהו שאולי ירגיז חלק מכם? מי החליט שזוהר ארגוב מלך? למה מלך? מה מביא אנשים להמליך אדם בשר ודם לתואר מלוכה? לא ייאמן!!!

  10. קרין

    הצטערתי לקרוא את הדברים שכן אין בהם חידוש אלא מיחזור רעיונות שכבר שמענו ומשמרים את המצב המתואר ואף מחזקים את הריחוק והפילוג. האודישן של גילי היה עצוב בעיני ברמה האישית האנושית ובאשר לאביב גפן הוא מתנשא באופן כללי ולא קשה להתרשם שמדובר באדם עם אגו נפוח לא משנה מי עומד מולו. לא שאין ולא היתה אפלייה אך לראייתי יש הזדמנות לזוז מהמקום הזה, הייתי רוצה לקדם שיח רב תרבותי וזו גם החברה בה היתי רוצה לחיות, חברה בה השוני הוא מקור לעושר תרבותי. לגבי מוזיקת פופ זו מוזיקה שנחשבת באופן כללי לא כל כך גבוהה מבחינה מוזיקלית ללא קשר למזרחיות. נשאלת השאלה מהי מוזיקה מזרחית? האם היא תלויה במוצאו העדתי של יוצרה? בעיני זו הגדרה צרה ולמוזיקה המזרחית פנים רבות ואיכויות שונות בדיוק כמו לכל מוזיקה אחרת ומה שכן על טעם ועל ריח לא צריך להתווכח. ולסיום רק אוסיף בתור מי שמוגדרת אשכנזיה שלא פעם זכיתי ליחס משפיל ומעליב כשהייתי בסביבה מזרחית מה גם שידוע לי שמתאשכנזים זו מילת גנאי בקרב המזרחים. אז אולי זו מתקפת נגד כלפי ההגמוניה אבל אני לא באתי לריב. מאמינה שנוכל להתקדם.

    1. רתם

      רב תרבותיות היא מילת כביסה אמריקאית מאד כאשר לא רוצים לדון ביחסי כוח.
      את מציעה רב תרבותיות גם לתיקון פערי שכר מצמיתים בין נשים לגברים, לרעת הראשונות, כמובן…?

      1. קרין

        לא אבל אני כן חושבת שנשים הן לא גברים וטוב שכך וכמובן שלא מגיע להן להרויח פחות בגלל זה. ההצעה היתה לראות את הייחוד ולא להתעלם מכך שיש עוולות לתקן. להכיר בשוני זו התחלה.

  11. רמי

    כשראיתי את התוכנית הרגשתי בחילה.
    הבטחתי לעצמי שאשב ואכתוב משהו על הדברים של אביב גפן.
    אני מאוד שמח שלא כתבתי, כי ניסחת את הדברים הרבה יותר טוב וברור ממה שאני הייתי עושה.

  12. אדם

    לדעתי הכותבת נוגעת בכל הנקודות החשובות. מעבר לכך ברמה האישית של אביב גפן והמונולוגים שלו, לא מדובר בתגובה קצרה כמו שנכתב בתגובות אלא בהשתלטות גסה שלו על הדיון. הוא אכן מדבר "מהבטן" אבל באריכות שתואמת להפליא את האגו הענק שלו ("גם ^אני^ חשבתי שזוהר היה מלך" "מעולם לא שמעתי אף אחד מתווכח אצל מי אביב יהיה"). מעבר להגמוניה שמשפריצה מכל פינה בדברים שלו הוא פשוט משתלט על הדיון בצורה מגעילה, קוטע את מוש בן ארי כדי לחזור שוב על דעותיו הגזעניות, ושרית חדד דווקא כן מנסה לענות לו אבל אז מוש בן ארי מנצל את ההזדמנות שגפן סוף סוף שותק ומבקש לסיים את דבריו…

  13. נועה חזן

    צריך לשאול איך זה שלמרות שהוא אמור להיות רק אחד מבין ארבעה שופטים, ,הוא לקח לעצמו בטבעיות את תפקיד הדמות המרכזית , הנייטראלית לכאורה. ולהיזכר נניח בתפקיד קיציס בארץ נהדרת. שגם הוא מתפקד כנקודת ייחוס בסיסית לכל שאר הדמויות שמוצגות כפריק שואו . ויש עוד דוגמאות. בקיצור למרות שאישית לא מתחברת למוזיקה או לפרסונה של אביב גפן, חייבת לומר שכאן זו לא אשמתו של גפן בלבד. אולי יותר אשמת ההפקה של התכנית הספציפית ובגדול סוגי התכניות שהרגילו אותנו שכולנו אמורות ואמורים לראות את העולם מבעד לעיני הגבר הלבן ולהשתדל להזדהות עימו. בעוד שחדד ושבת צבועים בצבעי המזרחיות ויכולים לדבר רק בשם עצמם, לגפן לכאורה אין צבע, הוא ׳רק ישראלי׳ אם שרית חדד ושלומי שבת וכולנו נצליח להתנער מהתבניות החזקות האלה, תתפרק ההגמוניה האשכנזית מנשקה וההון החברתי והסימבולי שלה יהיה שווה הרבה פחות. המון מודעות ועבודה תודעתית נדרשת. אבל מומלץ להתחיל להתאמן כדי שברגע שנהיה אנחנו האדריכלים של לוח השידורים לא נתבלבל

  14. יקירוביץ'

    לב העניין הוא לא מוסיקה מזרחית, לב העניין הוא פופ. פופ רדוד ושטוח יש בכל מקום בעולם, והוא תמיד מדבר על אהבה, אהבה, אהבה בצורה הכי ריקנית ומנוכרת שיכולה להיות למשמעות העמוקה והסבוכה שיש למושג הזה.
    הפופ הזה ספציפית מתגלם בארץ באוריינטציה מזרחית משהו, אבל זו לא באמת מוסיקה מזרחית, זה פופ, וזה לא שונה בהרבה מאומני פופ מפורסמים שמרוויחים מליונים בכל העולם, זו אותה הנישה.
    אפשר ללכת עוד אחורה יותר מימי זוהר ארגוב, לימי פילפל אל-מסרי וגו' עמר. הם באמת עשו מוסיקה מזרחית ודיברו על דברים מהותיים ויום-יומיים בצורה הפשוטה, תשלומים, שכר דירה, יוקר מחיה, וגם אפליות. כאן יש אמת גדולה מאוד, שבינה לבין מה שמיוחס היום להיות מוסיקה מזרחית אין כלום, ומה גם שמבחינה מוסיקלית במוסיקה של גו' עמר ופילפל אל-מסרי היה טמון הרבה יותר. מהבחינה הזו אביב גפן צודק לחלוטין כשהוא מתייחס לפשיטת הרגל של ה"מוסיקה המזרחית" בארץ, אבל לטעמי הוא נדחף כאן יותר מידי, אבל גם כך אני פוסל את כל קיומה של התוכנית כך שלא אכנס למיקרו של כל ההשלכות של מה שקורה שם.

    הניתוח שלך הוא נכון, אך לא רלוונטי לכל עניין פשיטת הרגל של מה שמיוחס להיות מוסיקה מזרחית, כי היא באמת קיימת, ולא נראה שיש מושיע באופק, כי אפילו המוסיקאי המחונן עמיר בניון לא מקבל את מירב המוניטין שהוא צריך לקבל.

  15. עדי וייס

    קראתי את הכתבה בעיון, מסכים עם חלק ממה שנכתב. העניין הוא באין בארץ מוזיקה מזרחית, כגלו מר יש כנראה בשוליים, אבל לא בזרם המרכזי לא היום וגם לא אז. נימוקים: כשמלחינים שירהסולמות מערביים מז'ור או מינור והשיר מלווה באקורדים מערביים, זה לא מוזיקה מזרחית כל ז'אנר הפופ הים תיכוני זה אחיזת עיניים משווקת תחת המותג "מוזיקה מזרחית" שם נמצא הכסף הגדול בתעשיית המוזיקה המקומית. מי שיש לו עניין במוזיקה מזרחית מקומית אמיתית, מוזמן להקשיר ללהקות "הברירה הטבעית", "אנסמבל מזרח מערב" לדודו טסה, לתזמורת האנדלוסית… צחוק הגורל שבעונה הראשונה של "The Voice", נבחן אור כהן, מוזיקאי ויוצר בעל שורשים במוזיקה המזרחית, שמופיע היום עם התזמורת האנדלוסית ושני המנטורים מהז'אנר לא הסתובבו. לעומת זאת אביב גפן ורמי קליינשטיין הסתובבו אליו, כי זיהו מוזיקאי. שרית ושלומי אף העירו לו שהוא מגזים בסלסולים. מה שמזכיר לי את המערכון בארץ נהדרת שזוהר מופיע בחלום באולפן של מומו ושיראל והם לא מתחברים למוזיקה שלו.

  16. קובי

    כרגיל אנו בוכים. כרגיל וברגיל האליטה השכנזית תמשיך לבזוז ,לטייח, לקמבן,ולחגוג עד כלות הקופה הציבורית. ישנם כה הרבה שחיתיות שצריך לחשוף- ישנם פעולות שהמזרחים צריכים לבצע על מנת לקדם מצבם. תחת זאת מעת לעת אני מציץ באתר ומפהק מתמהון ושעמום. בכיינות ובכיינות אינסוף. הדבר היפה בכל האתר הזה הוא רק השם. חוץ מזה הן העורכים והן הכותבים נראים לי חלביים להחריד, מזרחיים לייט\ או שמא החננות של המזרחים. כדברי ארבל- ככה לא בונים חומה.
    חברים- ככה לא עושים מהפכה……

  17. שאול סלע

    [..]בן דוד מייחס חלק מההצלחה הגדולה של ‘הפרח בגני' למלחמת לבנון, שפרצה כחודשיים אחרי הזכייה של ארגוב בפסטיבל הזמר המזרחי: "כשפרצה המלחמה התחילו לעשות בגלי צה"ל תוכניות של ד"שים לחיילים, ונתנו לחיילים לבחור את המוסיקה. והם בחרו שוב ושוב ושוב ושוב את ‘הפרח בגני'. הוא נהיה להיט לא מפני שהעורכים ברדיו התפכחו והבינו שגם שיר מזרחי יכול להיות ברמה הגבוהה ביותר, אלא משום שנתנו לחיילים לבחור. אז גם התחילה בגלי צה"ל ‘על הדבש ועל הכיפאק', התוכנית הראשונה ששידרה בקביעות מוסיקה מזרחית, וזוהר כבר היה מסומן בגלל ‘הפרח בגני'. הוא לא היה כמו הזוכים הקודמים בפסטיבל הזמר המזרחי. החיבור שלו לקהל, העוצמה שלו – זה היה משהו אחר לגמרי". [..]

    http://www.haaretz.co.il/gallery/music/1.1693393

  18. אבי

    תכניות הריאליטי הן פיגוע המוני תרבותי-חברתי, ובכל עבר זרועות בוולגאריות, הן אלימות, הבורות והחנופה חוגגות בהן, והשופטים-כביכול מאוהבים בעצמם ונוטפים קיטש וצביעות ורוע. לנהל דיון במונולוג ספציפי בדה ווייס משול בעיניי לדיון כועס נקודתי מורכב בעקירת אבר של בעל חיים מסויים בתוך בית מטבחיים בו נשחטות אלפי חיות כל שעה. כן הוא גזעני ונחות, אבל המונולוג של גפן טובע בתוך ביצה אינסופית של החומר הירוד הזה. אפרת והמגיבים לה תוחבים אצבע בסכר.

  19. erez roimi

    ימי עדנה, לצליל נשכח חברו לאוכל שניצח.
    חי וחמסה בעוז ניתלו בלי הצדיק, שלא יראו.
    כולם שווים אמרו לשד הנה, איש כבר לא פוחד.
    משיב כבוד למדינה עם שם חדש למשפחה.
    מחופשים עם שליש עבר עורו, כי זה עוד מעט נגמר.
    עם גאווה ובלי מצעד קלפו את שהסתיר ממסד.
    קצת חיבה וזכרון קצר לא ישמרו את העבר.
    עם הקיטור לא נלך למכולת צריך צנטור לשורשים של המסורת.
    שמעו סיפור לקטו שירה שישאר, משהו לדור הבא.

  20. bob

    כולנו בצרות גדולות אם הגענו למצב שאנו מתיחסים ברצינות למה שגפן אומר. השתגענו. ושהבן של המלך ילך לגפן לקבל שיעור במוסיקה… שום דבר כאן לא רציני כולל הבן של המלך,

  21. שירה

    וזה בדיוק מה שאביב עשה.
    אגב, לומר שפעם למוזיקה המזרחית היה כבוד, והיום לא, זו בדיחה לא מצחיקה.
    כן, איזה כבוד בדיוק היה לה למוזיקה המזרחית? אפשר לדעת מי עשה לה את הכבוד הזה? בקושי היתה מוזיקה מזרחית שתהיה לה כבוד.
    חוץ מזה, איזה גועל מזוקק של בן אדם צריך כדי להשתחצן על "מתעשרים חדשים". אז היה לך הרבה כסף לפני כן, ולכן לא משנה מה תעשה, לעולם לא תיחשב נובוריש, אבל בשורה התחתונה, אתה עושה את אותם הדברים. קונה את אותם המכוניות, רוכש את אותם דירות יוקרה. האמת, החוצפה שלך גדולה יותר- אצלם זו הדירה הראשונה. לך כבר יש- למה לנקר עיניים?
    במיוחד זה היה אבסורד שהוא בא עם התלונה הזו לגילי ארגוב, שאין לו שקל על התחת. אז מה הקשר בכלל?

  22. דן כהן

    להבנתי הדיכוי האמיתי אינו של אביב גפן הלכאורה "הגמון" כלפי "המזרחי בן המעמד הנשלט". הדיכוי נמצא בתודעת הכותבת שממשיכה לבחון את המציאות דרך פריזמה תיאורטית שלא מאפשרת לה לראות את החיים האמיתיים ואת הדינמיקה המשתנה של יחסי הכוח בחברה הישראלית. אנחנו כבר לא בשנות ה-50. המזרחים מצליחים לטפס בסולם החברתי ודי מצליחים להכתיב קו תרבותי דומיננטי. גם אם פה ושם יש ביקורות על איכות המוסיקה הזו, היא בעיקר משקפת חשש של אנשים שאיבדו את מעמדם המוביל בחברה הישראלית. המזרחים ובני דור ההמשך שלהם תופסים עמדות הובלה במישורים שונים בחברה, בכלכלה, תרבות, ביטחון ופוליטיקה ישראלית. זו המציאות האמיתית המנפצת את זכוכית התיאוריות האקדמיות וכן את זכוכית הדעות הקדומות. גם אם מתייחסים ל"נובורישיות" בזלזול, יש לזכור שמדובר בעשירים חדשים, שמייצגים בעיקר את הישראלי החדש שמחליף את ישראל הישנה והלא יפה רוויית הגזענות נגד המזרחי. המזרחי החדש הוא חזק זקוף ובעיקר לא סופר את הביקורת של הישראלי הישן ו"היפה בעיני עצמו".