אז מה הקטע עם נקמה

מאז החטיפה נקם הממסד הישראלי בפלסטינים בסגר, מעצרים המוניים, ירי, תקיפות מהאוויר והיבשה, פצועים והרוגים. מאז גילוי הגופות נחטף ונרצח צעיר ערבי בשועפט, שני מכפר קאסם נדקר, ערבים הותקפו בירושלים, טילים נפלו בדרום, תחנה של הרכבת הקלה הוצתה ועוד היד נטויה. והמנהיגים רק מצדיקים את מעגל הדמים הבא
יואל הרצברג

הקטע עם נקמה, זה שהנוקם תמיד מרגיש שהצדק לצידו ושזה הדבר הנכון לעשות. כל מי שהחזיר לאח שלו מכות מכיר את התחושה ואת ההצדקה. זה הגיע לו, הוא התחיל, הוא לקח לי את הכדור, הוא העליב אותי. הקטע עם נקמה, זה שהיא הופכת לעניין עקרוני, סוגיה של כבוד, הרתעה לקראת הפעם הבאה, לא לצאת פראייר, לא לאפשר לצד השני להיות זה שאומר את המילה האחרונה. הקטע עם נקמה, זה שכמעט תמיד היא גוררת נקמה נגדית, אם לא מיד, אז מאוחר יותר, בזמן ובמועד המתאים, כמו שנוהגים לומר במערכת הביטחון. הקטע עם נקמה, זה שהיא מסלימה מסיבוב לסיבוב. כל תגובה צריכה להיות חריפה מקודמתה, כי זו התנועה ההגיונית בגרף עולה.

הבעיה עם פוליטיקאים ומנהיגים שמלבים את היצרים וקוראים לנקמה, זה שהם לא נוהגים באחריות כלפי הציבור שלהם. תארו לכם הורה שרואה את הילדים שלו הולכים מכות ובמקום להפריד, הוא מחמם אותם אחד על השני, אומר לאחד שלא יצא פראייר ולשני מטיף לא לוותר. כשמנהיגים ואנשי ציבור לא מרסנים את עצמם בהתבטאויות או במעשים, הציבור מקבל לגיטימציה ללכת בעקבותיהם. כשהממסד נוקם, הוא מהווה מודל לחיקוי לקיצוניים בעם, שמוציאים לפועל את הנקמות הפרטיות שלהם.

בראש חבורת המטיפים לנקמה עומד ביבי נתניהו שעוד לא התנצל, כידוע, על מעמד כיכר ציון שבעקבותיה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. ביבי השתמש בציטוט חביב על מנהיגי הליכוד: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". הקריאה לנקמה באה גם מנעם פרל, מזכ"ל בני עקיבא העולמית שכתב: "אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה. ממשלת ישראל מכונסת לישיבת נקמה שאינה ישיבת אבל…. ממשלה שתהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים. חיל שלא יעצר בקו 300 ערלות פלישתים. בדם האויב יכופר הביזיון ולא בדמעותינו!!!". מירי רגב כתבה בדף הפייסבוק שלה הודעת גינוי לרצח מכל צד, "אך לצערי, אצל הפלסטינים זו שיטה, זו השקפה, זה חינוך יומיומי. כל עוד נתניהו לא פועל במבצע מאסיבי ומקיף ולא נוקם את נקמת דמם של הנרצחים, הוא עושה טעות".

ההכרזה שרצח "אצל הפלסטינים, זו שיטה, זו השקפה, זה חינוך יומיומי", היא מה שמירי רגב וקוראיה צריכים על מנת להצדיק את מעגל הדמים הבא, מה שהוא לא יהיה. היא לכאורה מדברת על מבצע צבאי מאסיבי, אבל הטוקבקיסט חמום המח מבין שאין לו ברירה אלא לנקום אישית בערבים, כי הם כולם רוצחים. עניין של חינוך יומיומי. אין כאן גם מקום להגיון או לנתונים סותרים, כי מדובר באמונה והאמונה, כידוע, מתחילה היכן שהשכל נגמר.

צילום: יואל הרצברג
צילום: יואל הרצברג

הקטע עם נקמה, זה שאף פעם אין הסכמה על האקט המקורי שהתחיל את המעגל. במקרה של השבועות האחרונים, לא יהיה נכון לנתק את מה שקרה ועדיין קורה פה מהרצף ההיסטורי של האזור והסכסוך, כי גם החטיפה והרצח המתועבים של שלושה בחורי הישיבה היתה נקמה על משהו אחר, אולי על הכיבוש באופן כללי, אולי על מעצר של קרוב משפחה על ידי הצבא. זה לא באמת משנה. מאז החטיפה נקם הממסד הישראלי בפלסטינים בצורה מסודרת בסגר, מעצרים המוניים, ירי, תקיפות מהאוויר והיבשה, פצועים והרוגים. מאז גילוי הגופות נחטף ונרצח צעיר ערבי בשועפט, שני מכפר קאסם נדקר, ערבים הותקפו בירושלים, טילים נפלו בדרום, תחנה של הרכבת הקלה הוצתה ועוד היד נטויה.

גל ההסתה חוצה רף חדש. קבוצות פייסבוק כדוגמת "עם ישראל דורש נקמה" צברו עשרות-אלפי אוהדים ביומיים האחרונים. התוכן גזעני, פוגעני ומסית לרצח של ערבים בכלל, חנין זועבי בפרט וגם של שמאלנים יהודים. אלפי חיילים משתפים קריאות לנקמה והתופעה מספיק מדאיגה על מנת שצה"ל והמשטרה יכריזו על חקירות ועל צעדים חריפים.

כל זה לא יעזור אם המנהיגים לא יתעשתו ויפסיקו לעשות הון פוליטי מחרדות הציבור ומליבוי האווירה. במצב הקיים, התרחיש הכי הגיוני הוא הסלמה נוספת שתוצאתה גלי תגובות אלימים שיביאו לאינתיפאדה שלישית ו/או למבצע צבאי רחב היקף. כל עוד הפוליטיקאים מעוניינים בליבוי האש, אין לנו סיכוי לשבור את מעגל הדמים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורית

    ספר לנו מי אתה? מה השכלתך? באיזה בית גידול חונכת התומך בחטיפה ורצח יהודים אולם מתנגד לנקמה?
    ומה היה מעשה החטיפה? מה הוא מבטא אצלך לעומת רצח פלסטינאי? כאשר מדובר ברצח איפה אתה רואה את ההבדל? באיזה צד כואב יותר? ימין? שמאל?
    אני תוהה מנין מומחית דעות כשלך? בעיני יש שתי אפשרויות:
    1. שאתה עוכר ישראל ויהודים.
    את האפשרות הזו כמי מרשה לעצמי לפסול.
    2. שאתה גר וחי הרחק מאוד מהחזית או מישובים ערבים והפעם האחרונה שראית ערבי לנגד עיניך היתה בערוץ הירדני לאחרונה.
    יש להניח כי מעולם לא שוטטת בתול כפרים ערביים שבחלק ניכר מהם יש לכלוך עזובה והזנחה והרשויות שלהם במקום לדאוג לרוחם, להשכלה של הילדים ולהפתחותם אתם ואתה ביניהם מעדיפים לא להשקיע באמת באוכלוסיה הערבית.
    נוח לכם ללבוש כת החליפה של האיש הלבן האינטלקטואל שיהיה דווקא מחמד סינמה בקרבתנו. ה

    1. יואל הרצברג

      את צודקת, לא הצגתי את עצמי. אז הנה כמה פרטים עלי וכמה תשובות לשאלותיך:
      כבר יותר מ-15 שנה אני מעצב אמנותי בסרטי קולנוע ומלמד קולנוע, כשרוב הסרטים בהם אני מעורב עוסקים בצורה זו או אחרת בקיום שלנו כאן ובדו קיום שלנו עם הפלסטינים והעולם הערבי. המקום בו לימדתי כמעט עשור הוא מכללת ספיר שעל יד שדרות. כן. נפלו גם לי קסאמים על הראש.
      למדתי מזרח תיכון ויחסים בינ״ל באוניברסיטה העברית, אמנות בבצלאל, קולנוע לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. גדלתי בבית שומר מצוות פלורליסטי, שזה מין הגדרה לבית שבו שמרנו שבת ואכלנו כשר, אבל לא חשנו צורך להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ. התפיסה היתה שכולם בני אדם, גם גויים, שהמקום שלנו זה פה ולכן עלינו לארץ, אבל שזה גם המקום של הפלסטינים ושהכיבוש הוא אסון לשני הצדדים.
      בשום שלב לא תמכנו בחטיפה ואם היית קוראת טוב את מה שכתבתי, היית רואה שאני קורא לזה אקט מתועב ושהוא חלק ממעגל הנקמה. וכואב, לצערי, בכל הצדדים. לא רק בימין ולא רק בשמאל. כל כך כואב שאי אפשר להתהפך לצד השני ולהרדם בלילה.
      אין לי מה לומר על ההגדרה שלי כעוכר יהודים וישראל. זכותך. את טועה, אבל זכותך.
      אני חי בתל אביב, אבל מבלה המון זמן בישובים ערביים, באזור עוטף עזה ובשטחים הכבושים. יש לי מכרים וחברים ביפו, שכם, קלקיליה, כפר קאסם וקלאנסאווה אבל גם משפחה בבית״ר עילית ואפרת. ערבים אני לא רואה בערוץ הירדני כי אני לא צופה בו, אבל יש לי הרבה מאד חברים ערבים, וגם חברים לעבודה, חלק בארץ, חלק בתוניסיה, אלג׳יריה, מרוקו וירדן וחלק בשטחים הכבושים. השיחות בינינו נעשות באנגלית, צרפתית, עברית וערבית.
      כמעט ממחצית זמני עובר עלי בכפרים וישובים ערבים, גם בזכות העבודה וגם בזכות הקשרים האישיים. את ההזנחה של הרשויות המקומיות ושל ממשלות ישראל לדורותיהן אני מכיר טוב מאד ומקפיד, מתוקף תפקידי, לעזוב מקום שבו צילמנו כאשר הוא במצב טוב יותר. מרפאתו של הוטרינר בגן החיות של קלקיליה שופצה לחלוטין על ידי הצוות שלי, הריהוט בה הוחלף לחדש וכל זה נתרם להם ביוזמתנו. זו דוגמא אחת מעשרות מקרים שבהם אנחנו עושים למען הקהילה בה אנחנו פועלים והדבר נכון גם לגבי אוכלוסיה יהודית בפריפריות. בשבילי אדם הוא אדם, ללא הבדל גזע, דת, מין או לאום.
      אני לא ידע על סמך מה את מלבישה אותי בחליפת האיש הלבן, בטח בגלל שם המשפחה שלי. לא רק שמעולם לא לבשתי חליפה, אלא שהצבע שלי די שחום. אולי זה בזכות אמי התוניסאית.
      אני מקווה שעניתי על השאלות שלך לשביעות רצונך. ואם לא, אז חבל.
      שבת שלום ובשורות טובות לך ולכל העמים.

    2. דפנה

      אורית,
      את יואל הרצברג אני לא מכירה, אבל אני דווקא תוהה לגבייך. מי את?
      האם תמיד היו לך בעיות בהבנת הנקרא? למה העניין לא טופל?
      או שאולי מדובר בהתחלה של מחלת האלצהיימר? כדאי שתבדקי!
      כי איך הצלחת להבין שיואל תומך במעשה החטיפה והרצח של שלושת הנערים? הוא הרי כתב במפורש את ההפך. הוא כתב שמדובר במעשים מתועבים. מה לא היה לך ברור?

      יואל כתב נגד מעשי נקם. בכך הוא צודק לחלוטין. כל מעשה נקם הוא פתח למעשה נקם שכנגד. למעגלי אלימות חסרי טעם ותוחלת שלא מקדמים במאומה את פתרון הסכסוך.

      אלא שאני, בניגוד ליואל, לא חושבת שפעולות צה"ל עד כה היו פעולות נקם. הפצצות חיל האוויר בעזה נועדו להפסיק את ירי הפצמרי"ם והגראדים והן לגיטימיות לחלוטין, גם אם תוצאותיהן עלולות להיות קשות. והפעולות בגדה נועדו לאתר את החטופים ואת חוטפיהם. מה לעשות? אין דרך לעשות את זה בנימוס.
      עם זאת, הריסת בתי המחבלים הייתה ממש מיותרת, וחבל שנעשתה. גם המחבלים הם בחזקת חפים מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתם בבית המשפט. בנוסף, הדבר רק יוסיף למעגל השנאה והאימה עוד אנשים, עוד ילדים.
      חבל. מה גם שמעולם לא הוכח שהריסת בתי מחבלים הרתיעה אחרים מלחזור על מעשי הטרור.

    3. מיכאל

      שלום אורית,
      את יכולה בבקשה להפנות אותי לנקודה בה מר הרצברג הביע תמיכה בחטיפה ורצח יהודים?

      תודה,
      מיכאל

  2. דןש

    נעשית מתוך שיקול דעת ואל לה שתעשה מתוך נקמה.
    הבעיה באזורנו שהכל פועלים מתוך נקם ונדמה לי שאבדנו את החשבון "מי התחיל" ובמיוחד מדוע. כאשר המוטיב הדתי/לאומי (לאומני), שולט בכיפה/בכפיה , אובד כל שיקול דעת הגיוני ותמיד קיימת סיבה ל"מסיבה" – אוי לאותה מסיבה.
    במקום שיסבו סביב השולחן מתוך פתיחות ורצון כן לפתור את הנושאים השרויים במחלוקת – נבחר הכאוס וההרג. שיתעשתו שני הצדדים ולא שיכפה עליהם העולם הר כגיגית, עד שיצא "עשן לבן", שיחליף את זה השחור המלווה אותנו לפחות ב- 100 השנים האחרונות.
    לידיעתה של אורית :
    1. אינני עוכר ישראל ויהודים. אני פשוט אוהב אדם באשר הוא אדם.
    2. אמנם כיום אני חי רחוק יחסית מ"החזית הפעילה". אבל שנים רבות חייתי בתוכה.
    3. אני פוגש ערבים . אמנם לא שוטטתי בתוך כפרים ערביים, אבל עבדתי רבות עם ערבים ואפילו בקרתי בתוך ישוביהם. אגלה לך סוד הם בדיוק בני אדם כמונו על מעלותיהם ועל חסרונותיהם
    4. יפה מאד את "מנצלת" את מצב ההפלייה של הערבים כאזרחי מדינת ישראל . מה שגורם לעזובה והזנחה , להשכלה של הילדים ברמה נמוכה ולהפתחותם בעתיד.

  3. שמוליק מרזל

    יואל את דבריך מצאתי לנכון לחרגם לפעילות כפי שהיא מופיעה בדברים הבאים. את ההצעה הבאה ראיתי בפייסבוק הצעתו של יוסף בבליקי. לאור הימים הקשים העוברים עלינו אני מציע שנאמץ אותה מיד. כל ארגון בהתאם לאפשרויותיו ולאופיו. בואו נירתם כולנו. הדבר עשוי להביא רוח חדשה אין זמן אך הוא טומן בחובו סיכוי מלא תקווה , במקום להמשיך בהאשמות בקריאות נקם בואו נעשה כ ו ל נ ו תג מאיר העבירו ושתפו את מכותביכם הארגונים שאתם משתייכים אליכם כולנו למען שלום ופיוס ועתיד בנינו של שני העמים.
    ואם נקום כולנו כאיש אחד, צעדת המליון. ונעמיס ממתקים ומים קרים וקפה ופיתות, ונצעד לרמאללה ולשכם ולחברון. וגם ללוד וכפר קאסם ולטייבה ולסכנין. מה אז? ערב ערב לקראת סיום צום הראמאדן. בלבוש צנוע. בפשטות. בלי שום חברמניות, או תזה גדולה. או איזם. וגם בלי התבטלות או זיוף של מזרח שלא קיים בנו. פשוט. לכבד את השכן. כמו פעם. מה אז?
    לא נישאר הרבה זמן. נגיד – שלום, חג שמח, שיעבור לכם יפה וקל. ניתן מתנה. ונחזור. אם יציעו להישאר נתנצל ונגיד – "אנחנו עוד לא יודעים איך להיות ביחד חצי שעה בלי לריב . אז בואו נסתפק בחמש דקות. נתחיל מזה. ממתקים לחג שלכם. בריאות ושמחה לילדים שלכם. ושהשם ירחם על כולנו."

  4. נפתלי אור-נר

    משקפת האדנות הישראלית המזלזלת בכבוד האדם – במקרנו, הערבים – עד דק, והמסכימה, אם לא המטפחת, את תרבות הנקמה הירודה והאלימה

  5. צ'יקי

    מה הקטע עם לחטוף שלושה נערים בלתי חמושים ולרצוח אותם ולזרוק את הגוויות שלהם לערימת פסולת? זה איזה קטע כזה שצריך להבין? תרבותי? פוליטי? חברתי? גם הכיבוש זה קטע?

    אהבתי גם את הקטע של לשים הצהרות מתועבות מול מעשים מתועבים. זה הכי הקטע של להתנגח במישהו שכתב סטטוסים על פמיניסטיות או מוזיקה מזרחית או משהו כזה. כי לכתוב משהו על עורלות זה כמו לירות בשלושה נערים שיושבים אצלך במושב האחורי באוטו אחרי שאתה רואה אותם משתינים מפחד. אמירות=מעשים, זה הקטע של הפוליטיקלי קורקט. קטעים איתך.

  6. יואב

    אורית חסרת האור

  7. הכהניזם- נחלת הכלל

    פגיעות חמורות ושגרתיות בחפים מפשע (לא בגלל שהם בני גזעו של המורשע אלא בגלל שהם בני משפחתו, או שאתרע מזלם להכלל בקבוצת סכון או להיוולד לבני קבוצת סכון) מוצדקות, הן לדעתם של השופטים והן לדעתו של הצבור ושל נציגיו המחוקקים, ואפילו כשהנפגעים הם ילדים (כערבים כיהודים) וזאת, בנמוק שהעוול הכרוך בהן מתגמד לעומת התועלת לכלל החברה; איש איננו מערער על עונשים קולקטיביים כבדוגמאות דלקמן, משמע- עקרון הענישה הקבוצתית (קולקטיבית) כשר בעיני כולם.

    ב ynet מדור חדשות משפט ב 02.04.12 מצאתי ידיעה מאת אביעד גליקמן: "בית המשפט העליון דחה את ערעורה של…תוסגר לארה"ב. בנה הפעוט ינותק ממנה…כבן שנתיים".
    גם כליאה של אבות בעקבות גזר דין של שופטים גורמת נכות נפשית כרונית לילדיהם החפים מפשע. הנכות מתבטאת בלקויי אישיות בלתי הפיכים שנמשכים לכל אורך שנותיהם של הבנים, זאת תוצאה טבעית של התערערות הבטחון של הילדים בסמכות החנוכית ההורית בשלב ההתפתחותי שבו האמון בהורה הנו קריטי להתפתחות נפשית תקינה. לפי בלוג "הפקטור המשפטי של עו"ד יוסי דר" בדהמרקר קפה ביום 09.03.12, אפילו ההודאה באשמה כשלעצמה פוגעת בילדים
    (ואפילו כשההודאה שקרית, והיא לצרך עסקת טעון בלבד, ונמסרה רק כדי להמנע מהרשעה לפי "ראיות" שמביאות לספק משפטי, שכיח מאד, שמכונה (כנוי מטעה) "לא סביר", והרי לנו סוג נוסף של ענישה קבוצתית- קבוצת המורשעים מספק שכוללת גם חפים מפשע).
    מלבד זאת, כליאת בן מערערת את הבריאות של הוריו הקשישים, מרוב סבלם, ומקצרת את ימיהם (לא ממש רצח שלהם, אבל…).
    בנוסף, בימ"ע התיר להפלות לרעה, בקבלה לעבודה, חשודים בחזקת זכאים, וכך למנוע מהם לפרנס את ילדיהם (ע"א 8189/11 רפאל דיין נ' מפעל הפיס, פס' 42), עוד דוגמה לעונש קבוצתי (קולקטיבי) שפוגע בקרבנות של החשדות שוא.

    כשד"ר קדמן התריע שקצוץ קצבאות הילדים הוא בגדר "פשע שנאה" כי ימנע התפתחות תקינה של בני קבוצות המעוט העניות, מה ענו לו משכילי הצבור "השפוי והנאור"? שפגיעה זאת בבני העניים היא מוצדקת כי תלמד להם לקח שלא להרבות ילדים כהוריהם. צדוק זה עולה בקנה אחד עם החלטות השופטים הנ"ל.

    אפילו נביא השמאל, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, במאמרו המפורסם "לאחר קיביה", התיחס בדו-ערכיות לשמוש בענישה קולקטיבית: "אפשר ואפשר לנמק ולבסס, להסביר ולהצדיק את מעשה שכם-קיביה מבחינת כל עקרונות המוסר הניתנים לשיקול ולחישוב ראציונלי. אולם קיים גם פוסטולט מוסרי, שאינו כלל בגדר שיקול וחישוב, ושממנו נובעת קללה על כל השיקולים והחישובים המוצדקים והנכונים הללו".

    יש הסכמה כללית, כמעט, על נחיצות שמור יכולת "המכה השניה" הגרעינית (אך אברהם בורג אמר: "מותר ..להתגונן … אבל השמדה המונית היא דבר בלתי מוסרי בעליל").

  8. נפתלי אור-נר

    פרופ' ליבוביץ המנוח שלל לחלוטין את פעולת קיבייה. הדבר עולה בבירור מהכתיבה שצוטטה לעיל. בנוסף, כל מי שהכיר את ליבוביץ ומשנתו ידע עד כמה פעולה זו הייתה בעיניו מתועבת. המלחמה היחידה אותה ראה כמוצדקת הייתה מלחמת העצמאות

  9. לורה

    "וכידוע, האמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר". זה בעצם מתמצת הכל. שכל יכול לשנות זווית ראייה. אמונה? מה פתאום, הרי כל אחד קיבל ישירות מאלוהים יודע בדיוק מי או מה את האמת הצרופה.
    זה נכון לעמים, זה נכון ללאומים, זה נכון למשטרים, זה נכון לכנופיות, זה נכון למעמדות, זה הכי נכון לכל מי שרואה עצמו נעלה על זולתו. לא משנה מאיזה כיוון.
    תמיד מצחיק אותי לראות איך כל אחד מהנלחמים בסוריה צועק אללה הוא אכבר, כאילו יש לו בעלות אישית עליו לעומת זה שנלחם מולו שצועק בדיוק את אותו דבר.
    אותו דבר בדיוק קורה בין הרבנים היהודים שכל אחד טוען שמה שהוא אומר זה ייבוא ישיר מלמעלה. לא משנה כמה דבריו סותרים את דברי הרב האחר.
    כך זה בכל דבר ועניין. אגו אגו אגו אגו אגו. זה השם הפסיכולוגי של המחלה.

  10. אורית

    קראתי את התגובות ולמען האמת נראה לי מסוכן יותר לשהות כאן מאשר בלב קלקיליה.
    מי אני? אני גרה במרכז הארץ. בעלת תואר שני במדעי המדינה. רוב לימודיי במסגרת התואר היו על האיסלאם והמזרח התיכון. את עבודת המ.א. שלי עשיתי על האיסלאם כשליווה אותי אחד הפרופסורים הגדולים בתחום. לא אנקוב בשמו. אין לי זכות לעשות את זה מבלי לבקש את רשותו.
    התגובות של רובכם מאופיינת בחשיבה קצרה וחסכונית מבלי להתעמק בכלל. אתם מתמקדים בתוצאה ולא בתהליך.
    הרעיון העיקרי אותו ניסיתי להביא ואולי החמצתי הוא הכשל הגדול ביותר של האיסלאם מזה אלפי שנים. אגב, אפשר להתנגד לכך ולחשוב שלאיסלאם רוב שנות קיומה הצליחה. השאלה על פי אילו קריטריונים אנחנו בודקים את זה.
    אותם דברים אפשר שתאמרו גם לומר על היהדות. אם נוח יהיה לכם – אז אני חילונית גמורה. ועם זאת יש הבדל עצום בין הקוראן לבין התנ"ך ניתן לראות את זה במבחן התוצאה. לאן הגיע העם היהודית ולאן המוסלמים – ועל כך לא אוסיף דבר.

    1. דפנה

      תואר שני במדעי המדינה?
      נשמע קצת מוזר כשמדובר באדם שנכשל בהבנת טקסט קצר כל כך, כמו המאמר של יואל הרצברג.

  11. יואל הרצברג

    מעניין שאחרי שעניתי על שאלותייך באריכות והוכחתי לך שכל הנחותייך היו שגויות, כל מה שמצאת לנכון לענות היה שמסוכן פה, בלי מילת התנצלות או הודאה בטעות. אפילו אופס קטן היה מראה שאת גם מקשיבה, לא רק משמיעה. אופס קטן. לא יותר. שערה מן טיז אל חנזיר בראכה.
    נ.ב.
    קראתי שוב ושוב את תגובתך הראשונה. אין שם מילה אחת על האיסלאם. רק הטחות אישיות לעומתי. רמדאן כרים.

  12. אורית

    שלום יואל,
    בעוד שנים אחדות יימצאו הסוציולוגים שינתחו את מקרי הרצח האחרונים שהיו כאן. ינתחו את ההתנהגות הפוליטית והציבורית כאן. את הפערים הגדולים שנראו בציבוריות השונה. רבותיי המגיבים השונים, המנומסים יותר ואלה שפחות על זה אוכל לעשות האנאלוגיה שעל האסלאם נאמר שאם אתה לא מוסלמי אתה לא קיים ואם מגיבים כאן בניגוד לדעתכם, זה זוכה לתגובות מסוגים שונים של "אלימות". תתעוררו יפי נפש לא נמצא במקומות כאלה.
    לגופם של דבריך יואל –
    א. ההטחות כלפיך אינן אישיות אלא בהתייחס לדבריך בלבד. איני מכירה אותך באופן אישי ואין כל סיבה שאטיח בך הטחות אישיות.
    ב. את תגובתי זו אליך אני רושמת על רקע הדיווחים בתקשורת על קסאמים שנורים לעבר ישראל ותוהה מה לא ברור בתגובתי? נשגבת מבינתי התגובה הדרמטית של הציבור הערבי ותומכיו היהודים על רצח הנער הערבי, אולם את כל אלה לא שמענו לאחר חטיפת ורצח 3 הנערים. כך גם אישי ציבור ערבים, עיתונאים, חכים ערבים. וכאן אני מבקשת להדגיש את חוסר הפרופורציה ושואלת אותך איפה שמים את הדגש? על מה מתבססים?
    מדוע על רקע הדיווחים על הקסאמים שנורים לעבר דרום הארץ, אתם לא יוצאים לרחובות להפגין ברחבי כפרים ערביים ולדרוש מהם שיפנו לחמאס, המנהיגות הלגיטימית שלהם, וידרשו מהם להפסיק את הירי כלפי ישראל?
    שיתנו להם לחיות בשקט במדינת ישראל, משום שלחיים כאלה הם לא יזכו בשום מקום אחר בעולם.
    ראו את העוני, רצח העם, המלחמות שיש במדינות ערב? ראו את מיליוני המוסלמים שפשטו על אירופה ומהווים שם קינים של עוני ופשע אשר אף מדינות אירופה אינן מסוגלות להתמודד עם סוגית המהגרים ממדינות ערב?
    ראו את אחוז העוני וההשכלה הנמוכה בקרב האוכלוסייה המוסלמית.
    ראו כיצד לא שינה האסלאם בדרכו מזה מאות שנים. בעוד דתות אחרות השתנו והשתלבו בצורה כזו או אחרת במציאות המשתנה, נותר האסלאם בדרכו האלימה של רצח עם במדינתם הם או רצח עם אחר, מלחמות אינסופיות בלתי נגמרות. ראו את רצח העם בסוריה, עירק, מצרים ומדינות אפריקה נוספות?
    מה לא ברור לכם???? האם יש הבדל גדול בין האסלאם הזה לבין זה הרוצח נערים יהודים?

  13. טוקבקיסט חמום מוח

    הדברים הבאים קשורים ולא קשורים במישרין לפוסט, ובכל זאת.
    הכותב חושש מ"טוקבקיסט חמום מוח". גם חבריו הכותבים השמאליים חוששים תמיד מן "ההסתה" של מנהיגי הימין וקריאות הנקם שעלולים "להוביל" למעשים נפשעים; הם מתלוננים על מסע "ההפחדה" והאיומים שמצד מנהיגי הימין, שרק בזכותו הימין מנצח בבחירות.
    ואילו כאשר מדובר באלימות מצד שמאל, כמו האיגרוף של בנט היום, או שאר השתלחויות אלימות בכל כלי התקשורת בימין הפוליטי, אף אחד לא מעלה את הקשר בין ההסתה לאלימות.
    מאחורי תפיסה זו מסתתרת לה ההנחה שהימין הוא כמובן ציבור טעוני-טיפוח, נחשל, חסר יכולת מחשבה ובחירה עצמאית, ולכן אין אפשרות שהוא יגיע לתחושות נקמה או למעשים נפשעים שלא בתיווך הסתה, ואין אפשרות שהוא יצביע לממשלה ימנית מתוך היגיון בריא ומתוך תפיסה פוליטית מפותחת, כי אם מתוך הפחדות ואיומים. כביכול בכך ניטלת חירותם של המצביעים, שאין ביכולתם לחשוב באופן בהיר ומובחן, כי הם מעורפלים מקריאות ההפחדה והנקם.
    חברים שמאליים יקרים, זה טיפשי, מתנשא, חסר תועלת ובעיקר גזעני.