string(2) "he"
string(2) "he" -array(1) { ["pll_language"]=> string(2) "he" }

קריסת הקונספציות ושינוי אסטרטגי

כל הקונספציות הרווחות בפוליטיקה הישראלית משמאל ומימין קורסות בזו אחר זו. מה שצריך הוא לעבור מאסטרטגיה כושלת של "הרתעה" לאסטרטגיה של "המנעה" שבה אין לצד שכנגד אינטרס לפגוע בך כי בכך הוא פוגע בעצמו
חנן כהן

האירועים האחרונים מוכיחים את קריסתה הסופית של קונספציית ה"נסיגה החד צדדית" (תוכנית ההתנתקות, גדר ההפרדה, תוכנית ההתכנסות) שקידם המרכז הפוליטי בישראל בעשור הקודם. כל התחזיות של מתנגדי ההתנתקות מרצועת עזה התגשמו אחת לאחת, ומסתבר שלגישת ה"מקסימום נחזור פנימה ונכסח אותם" יש מחיר לא פשוט בכלל. 

אך לא פחות מכך, האירועים שאנחנו חווים מבשרים את קריסתה הקרבה של קונספציית "הסטטוס-קוו המתוחזק" של הימין הישראלי כיום שמשמעותה היא שליטה כוחנית על אוטונומיות פלסטיניות מוחלשות ומסוכסכות, תוך מופעי אלימות מעת לעת לתחזוק השליטה, וליהטוט במו"מ מדיני לשם התחמקות מלחץ בינלאומי. כמו כן, הם מבשרים את קריסתה הקרבה והולכת של קונספציית "שתי המדינות" של השמאל הישראלי – הקמת מדינה פלסטינית חילונית-דמוקרטית חזקה אך מפורזת ושוחרת שלום לצד ישראל. 

הקונספציה של הימין מתגלה כמציאות לא יציבה שאינה ניתנת לתחזוק לאורך זמן בהתחשב בקונטקסט הבינלאומי ובמצוקות הפלסטיניות שאינן זוכות למענה. הקונספציה של השמאל מתגלה כחזון שלא יכול להתממש במזרח התיכון התזזיתי, האסלאמי, הנחשל-כלכלית והאוטוריטרי הנוכחי. 

אז מה כן? הכיוון הנכון לדעתי הוא שילוב בין ישראל, עזה והגדה תוך חלוקה בשלטון. לא הפרדה או שליטה, אלא תלות שמבוססת על אינטרסים הדדיים וסיפוק של צרכי הביטחון והזהות של כלל הקבוצות, ויש הרבה קבוצות זהות מובחנות בין הים לירדן ולא רק שתיים. הרעיון הוא שבגלל שאין סיכוי להבטיח ביטחון לישראל משטחי עזה והגדה על ידי "קבלן חיצוני" בין אם בדמותה של מדינה ובין אם בדמותו של קנטון אוטונומי מוחלש, עדיף כבר ששטחים אלה יהיו חלק מישראל ובשליטתה. לא מדובר על שליטה צבאית של ישראל בפלסטינים כמו בתקופת הממשל הצבאי על ערביי ישראל עד 1966, אלא על שילוב אמיתי ומלא של הפלסטינים כאזרחים שווי זכויות וחובות. זהו מעבר מאסטרטגיה כושלת של "הרתעה" שלא יכולה לעבוד מול ארגוני טרור או אוטונומיות חלשות, לאסטרטגיה של "המנעה" (מושג ששמעתי ממוטי אשכנזי) שהיא יצירת סיטואציה שבה אין לצד שכנגד אינטרס לפגוע בך כי בכך הוא פוגע בעצמו. זה החזון היחיד שיכול להבטיח ביטחון ושלום, לאורך זמן, גם לקבוצה היהודית בישראל וגם לפלסטינים. זה חזון ציוני מעודכן ובר-קיימא הרבה יותר משאר החלופות שהוזכרו קודם. 

מרחב מוגן
מרחב מוגן הדדי שבו אין לצד שכנגד אינטרס לפגוע בך כי בכך הוא פוגע בעצמו

חשוב להדגיש: זהו חזון ארוך טווח שכולל אזרוח מלא של הפלסטינים, עדכון ושדרוג של מדינת הרווחה הישראלית כך שתאפשר סולידאריות בין כלל תושבי הארץ בכך שתעמעם את התחרות הכלכלית על בסיס לאומי או כיתתי, יצירת מבנה פדרטיבי עם מנגנונים לשיתוף פעולה ברמת האליטות הפוליטיות בין כלל הקבוצות, חשיבה מחדש על מדיניות הגירה וקרקעות תוך ויתור על ההגמוניה של קבוצת הרוב היהודית, שילוב הדרגתי של הפלסטינים בכוחות השיטור והצבא, חריש עמוק בחינוך כך שילדינו יכירו לעומק את העולם שמסביב, פתיחת ערוצי תקשורת בינאישיים בין יהודים וערבים בכל הרמות. לצד זאת, ישראל חייבת להמשיך לנצח את סביבתה במרוץ החימוש. זהו תנאי מפתח שאסור לזלזל בו. ראו למשל את ההשפעה המכרעת של כיפת ברזל בעימות הנוכחי. ישראל חייבת להילחם עד חורמה בארגוני הטרור, ישראל חייבת להשתמש בחוכמה במקלות ובגזרים כלפי אזרחיה החדשים בתקופת ההסתגלות הראשונה. 

הפציפיזם קל הדעת שמגיח גם בימים אלה בשמאל הרדיקלי בישראל הוא מכשול ליצירת מציאות של יציבות שכן הוא חסר חזון פוליטי כולל וריאלי. אין בו ראייה מדויקת של המציאות והוא נשען על משאלת לב חסרת בסיס. גם הלאומנות העיוורת שמזהמת את השיח הציבורי כיום היא מכשול ליצירת עתיד בטוח למדינת ישראל ותושביה – זו ראייה קצרת ראות שאינה מבחינה בניואנסים הקיימים במציאות הפוליטית שסביבנו ובהזדמנויות שנפתחות בפנינו. 

זאת שעת משבר שקוראת לנו לחשוב ולחשוב. לא רק להרגיש. צריך להרים את הכפפה.

הרשימה פורסמה בבלוג של חנן כהן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דן

    תודה שהבאת לנו חזון,
    עוד חזון עם קצת מילים ובלי הרבה עשייה.
    תודה שהחלטת שוב עבור הפלסטינים מה נכון,
    ואולי הם כן רוצים מדינה?
    וגם עבור הישראלים מה נכון?

    רוצה חזון?
    תיצור את המציאות שאתה רוצה לבנות כבר עכשיו!
    כבר היום אפשר להביע סולידאריות!

    אני יכול להסכים איתך בעקרון הרבה יכולים אני בטוח, אבל במקום להגיע עם פתרונות סופיים בו תצטרף לעשייה עם אנשים ואולי תבנה ביחד חזון, אולי כמו שלך אולי אחר?
    אולי כשתעזור למנוע את ההריסה של אל-ערקיב או דהמש, כן כן מי שכבר אזרחצים, תשמע מה שגם להם יש לומר על המדינה הדו-לאומית גזענית בה אנחנו חיים היום.

    כדי להגיע לחזון צריך לעשות לא לכתוב חזונות,
    ועדיף אולי להימנע מלכתוב, בטח ששטיות: שמאל ראדיקלי הוא לא פציפיזם קל דעץ הוא מלחמה נגד דיכוי.

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    אף כי יש בה ניתוח נכון של כשלי הימין ושל שמאל שאינו ריאלי פציפיסטים למשל. בכל מקרה פיתרון של מדינה אחת ודאי שלא ריאלי. הצליח בשוויץ בעקב נסיבות של לפני למעלה מ800ש. מקרטע בבלגיה והסקוטים .הבסקים והקטלנים תובעים עצמאות אולי גם הוולשים בבריטניה וברטונים ופרובנסאליים בצרפת.הפתרון מונח על השולחן וישראל מסרבת. יזמת השלום הערבית בתריסר שנים לסיום הסכסוך שעקרו החזרה לגבולות שביתת הנשק מ1949( הקו הירוק מה שנקרא עכשיו גבולות 6.1967 .לפני המלחמה) עליהם יש לגיטימציה בינלאומית עד הסדר שלום.םתרון בעית הפליטים מ1948 ואילך בהסכה=מה. ישראל מתעלמת ולא מציעה להכנס ל מו"מ.

  3. יוסי אמיתי

    בראוו, חנן. איזה תסריט נפלא! נפלא מדי מכדי להיות ישים בארבעת-חמשת הדורות הבאים. כלל אלמנטרי בתורת ההסתברות הוא, שככל שמספר המשתנים המעורבים גדול יותר, כך פוחתת ההסתברות שהדבר אכן יתרחש.
    אני כנראה לא אזכה לראות את התממשות התרחיש הנפלא הזה בימי חיי, וחוששני שאף נכדיי לא יזכו לכך. אפשר להמשיך להשתעשע בתרחישים כאלה, ואף להוסיף עליהם כהנה וכהנה. כדברי הפתגם הערבי: "אל-כלאם מא עליהאש ג'ומרוכ", לאמור: "על מילים אין מכס". אפשר לדבר ולהרחיב את הדיבור על "קריסת הקונספציות מימין ומשמאל" (האם אני טועה כשאני חש שאתה מתכוון בעיקר לשמאל?). אבל מינימום של אחריות היה מחייב אותך להתייחס לאופציות הריאליות הקיימות עדיין בטווח המיידי. וכן: האופציה הריאלית העיקרית, אם לא היחידה, היא פתרון שתי המדינות, על בסיס קווי 1967. לאחר שמשימה לא קלה זו תתממש – אם יהיה בצד שלנו רצון לממשה – אפשר יהיה להמשיך לטוות חלומות אוטופיים לטווח הרחוק מאוד.

  4. דפנה

    הי יוסי,
    הנה נפגשנו שוב. והפעם אני לגמרי מסכימה איתך.

  5. ליכודניק

    הרי זה מה שיש בגדה- והשקט (היחסי) שם נשמר. גם כשהוא מופר (ע"י רצח 3 הנערים) וצה"ל מגיב במעצרים וחיפושים נרחבים, האוכלוסיה שקטה יחסית. עכשיו צריך רק להביא את הרצועה לאותו מצב.

  6. ב"מדינה" כזו יתחיל ברגע הראשון ל"יסודה" מרחץ דמים בכל פינת רחוב.

    הכבישים יהפכו לזירת קרב בין אזרחים משני העמים, ויהיה צורך בצבא זר כדי להפריד מיד בין שני העמים האומללים שהסתבכו זה בזה.