קיטש ומוות במשרד החינוך

מלחמות "אין-ברירה", קלישאות אודות "עם הנצח" ואף מלה על האלימות והשיטנה המשתוללטת כעת בכל רחבי הארץ – איגרתו של שי פירון לבוגרי י"ב היא אישוש לכך שמערכת החינוך הישראלית היא בעצם קורס מתמשך בהכנה לצה"ל ובהפנמת הלקח הכוחני של השואה
אבנר בן-עמוסאבנר בן-עמוס

מרצה להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל אביב וחבר מזכירות פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, חבר בוועד המנהל של אמנסטי-ישראל

האיגרת לבוגרי כיתה י"ב שפירסם שר החינוך, שי פירון, ב"ישראל היום" (24.07.14) היא מסמך מקומם ומדאיג. מקומם – משום ששר החינוך מציג בה השקפת עולם הנסמכת על ראייה היסטורית מעוותת ושגויה. מדאיג – משום שמדובר בשר חינוך אשר קובע, במישרין או בעקיפין, את האופן בו ילדי ישראל תופסים את המציאות סביבם. גם אם רק מעטים מן התלמידים יקראו את האיגרת, שהיא מעין "ברכת הדרך" לבוגרים, יש בה כדי ללמד רבות על השר עצמו ועמדותיו, ולכן חשוב לעיין בה.

ונתחיל בכותרת: "רק אצלנו, המלחמות הן של 'אין ברירה'", קובע השר בגאווה בלתי מוסתרת. זהו נוסח המזכיר את הקביעה השרירותית של אלעזר שטרן, קצין חינוך ראשי לשעבר, כי "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם", לאחר שבוודאי שקל ומדד והשווה את כל הצבאות וכל המלחמות, ואחרי כן קבע את מקומנו בדירוג העולמי. אך מעבר לכך, מתעלם השר מכך שכל המלחמות שערכה ישראל מאז 1967 – כולל המלחמה הנוכחית בעזה – נועדו, למעשה, לשמר בידיה את השלטון בשטחים הכבושים. אלה, אם כן, מלחמות ברירה, שאחת מהן (מלחמת לבנון הראשונה) הוכרה ככזו על ידי אחד מאדריכליה, מנחם בגין. ואם נחזור אחורה, נמצא שגם מלחמת סיני של 1956, הידועה אצלנו כ"מבצע קדש" ומוכרת על ידי ההיסטוריונים המקצועיים כ"קנוניה", הייתה מלחמת ברירה, בה הצטרפה ישראל אל המעצמות האימפריאליסטיות השוקעות צרפת ובריטניה.

קביעה מופרכת נוספת של השר היא כי "זו הארץ היחידה שביום הקמתה לא צהלה על תבוסת אויביה, אלא הושיטה להם יד לשלום". בהתחשב בכך שמאות-אלפי הפליטים הפלסטינים שגורשו על ידי צה"ל ב-1948 נותרו מעבר לגבול ולא הורשו לשוב, לא ברור כיצד יכלה מדינת ישראל להושיט להם "יד לשלום". משפט זה גם מאיר באור חדש את סירובו המתמשך של השר לאפשר לבתי הספר במגזר הערבי להזכיר את המלה "נכבה". לא מדובר, כנראה, במהלך ציני המנסה למחוק את הזהות הלאומית הפלסטינית, אלא בבורות פשוטה, שלמזלנו עיון חטוף בספריו של בני מוריס יכול לתקן.

בהמשך לכך, הטענה בדבר "הזכויות השוות" שניתנו למיעוט הערבי נכונה לגבי מגילת העצמאות, אך נותרה על הנייר בלבד. מעבר לאפליה החוקתית המגולמת, למשל, בחוק השבות, מבט מהיר לעבר הטבלאות של הקצאת המשאבים במדינת ישראל ושל המיצוב הסוציו-כלכלי של האוכלוסיות השונות, יגלה כי האוכלוסייה הערבית נמצאת בתחתית הסולם בכל הדרוגים. ההחלטה של פירון להעביר תקציבים מן המגזר הדתי-לאומי אל המגזר הערבי – ויש לשבחו על כך – מעידה שאפילו הוא מודע לאפליה המבנית המתמשכת.

אי אפשר גם להתעלם מן הנימה הקיטשית הדביקה השזורה באיגרת, ואסור לזלזל בה. הקיטש, כפי שהסביר הסופר מילן קונדרה, הוא סוג של אסתטיקה "המכחיש באופן מוחלט את הבלתי-נעים", כלומר מבטל כל התמודדות אמיתית עם קשיים ומונע הטלת ספק והצגת שאלות. כך אנחנו יכולים לקרוא באיגרת על ה"עין הבוכה" והעין האחרת "המאמינה בטוב שיבוא"; על דוד המלך, שהיה "לוחם קשוח, אך איש מלא עדינות שנגינה בנבל השרתה עליו רוח טובה"; ועל ה"מפקדים [ה]אמיצים" אשר "מגלים רגישות למראה קשיש הנזקק לעזרה".

Screen shot 2014-08-05 at 6.26.43 PM

מה מסתיר מאיתנו הקיטש של פירון? מסתבר כי השר שהכריז על "האחר הוא האני" כנושא המרכז של שנת הלימודים האחרונה, לוקה בעיוורון כאשר מדובר ב"אחר" הפלסטיני המצוי מעבר למעגל הקרוב אליו. הוא אינו מהסס מלהשתמש בקלישאות אודות "עם הנצח" היהודי ו"ארץ הנצח", היא ארץ ישראל, תוך התעלמות מכך שמאז 1967 מדינת ישראל שולטת בעם אחר שרואה ב"ארץ הנצח" של עמישראל גם את ארצו. יתר על כן, מעבר לפסקה מגומגמת אודות "שנאה מיותרת, גזענות בינינו לבין עצמו ובינינו לשכנינו", אין באיגרת כל התייחסות מפורשת לביטויי השיטנה ומעשי האלימות שהופנו מאז רצח שלושת הנערים היהודים כלפי המיעוט הערבי ואנשי השמאל, שלא לדבר על הקריאות, שנשמעות גם בפי פוליטיקאים ורבנים, לרסק, להשטיח, למחוק, ולחסל את רצועת עזה. ואף מלה, כמובן, על ההרס וההרג שמבצע צה"ל בעצם הימים האלה ברצועה.

אך מה שמדאיג יותר מכל הוא האופק המוגבל אותו צופה השר עבור התלמידים שסיימו את בית הספר התיכון. יש באיגרתו אישוש לכל הטוענים כי מערכת החינוך הישראלית היא בעצם קורס מתמשך בהכנה לצה"ל ובהפנמת הלקח הכוחני של השואה, אשר מתחיל כבר בגן הילדים עם ההתוודעות לאיש הרע ששמו היטלר – חידוש מבית מדרשו של פירון – ומסתיים עם נסיעות לפולין והזמנת קציני צה"ל להעביר שיעורי אזרחות. פירון מסוגל לראות את בוגרי מערכת החינוך אך ורק כ"לובשי מדים" אשר נמצאים כעת "ברחבי הרצועה, אלפי צעירים חדורי רוח גדולה ששליחות, ערבות ואחריות מניעות אותם". הוא פונה אליהם ישירות, וכותב: "בתנ"ך למדתם על מלחמות לכיבוש הארץ". ברוכים הבאים, אם כן, לספר יהושע ולפסוקים כגון: "ויכו אותם [את תושבי העי] עד בלתי השאיר לו שריד ופליט" (פרק ח', כ"ב).

פירון, אשר מרבה לצטט בכתיבתו מן המקורות היהודים, מסיים את האיגרת לחיילים שבדרך באמצעות תפילת הדרך. בימים כתיקונם ניתן לראות זאת כסיומת בלתי מזיקה, טבעית עבור אדם חובש כיפה, אולם אלה אינם ימים רגילים. כאשר מח"ט גבעתי, עופר וינטר, מגדיר את המלחמה בעזה כלחימה נגד ה"אויב הטרוריסטי 'העזתי' אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל", הוא הופך בבת אחת את הסכסוך הלאומי לסכסוך דתי, ואת הרבנים לסמכות העליונה בכל הנוגע לניהולו. מהלך זה מצטרף להצעה, בחוק יסוד "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", להפוך את המשפט העברי למקור השראה למחוקקים ושופטים, ולניסיון הנואל של פירון להצמיד לבתי ספר רבנים כמורים רוחניים. זהו חזון אמביציוזי ביותר, אך רחוק מלהיות הזוי: הפיכת שלושת הגופים העיקריים שבשליטת המדינה – הצבא, מערכת החינוך ומערכת המשפט – לגופים הנשלטים על ידי הרבנים. אינני משוכנע שפירון היה רוצה להגיע לשם, אך הוא מעלה אותנו על הדרך.

פרופ' אבנר בן-עמוס הוא מרצה להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    תודה פרופ' אבנר בן-עמוס
    לימין הלאומי ולימין הדתי-לאומי-הישראלי-יהודי יש בעיות קשות של עיכול מוסרי עם שתי עובדות ייסוד בחיים הארציים שלנו בישראל. בעייה ראשונה היא שפלסטינים הם בני אדם בדיוק כמו ישראלים. לכל עומק ואורך הנימים הקטנים ביותר של האנושיות. בעייה שניה היא שהימצאותם של פלסטינים בפלסטין ובישראל היא עובדת יסודית שלא תיעלם ושאי אפשר להכחיש ושאי אפשר להכחיד. החיים המשותפים שלנו עם פלסטינים ושל פלסטינים איתנו היא עובדה שההכחשה שלה היא אחד מעמודי התווך של הגישה הלאומית, הלאומית דתית וטירוף המערכות אליו הן מכוונות את התרבות הישראלית.

  2. נעמה

    כשבני בן ה – 10 סרב לחתום על הקלישאה הזאת (כל התלמידים בארץ נדרשו לחתום כולל הבדואים / ערבים) בני נדרש לכתוב נימוק בן עמוד על סירובו.שמחתי בו שלא נתייאש/ התרצה וישב וכתב את הנימוק .
    מחנכים לסיסמאות, לחשיבת עדר. ספרי האזרחות בלתי רלוונטים וכדי לראות את "השיוויון" של משרד החינוך….
    צאו לפזורה הבדואית ותסתכלו על גני הילדים. אין להם אפילו ברז מי שתיה בגובה המתאים. גם לא אסלות. בושה!!!!

  3. מיכל זק

    בימים אלו אני מנסה לחשוב כיצד על אנשי ונשות חינוך להתכונן ל 1 בספטמבר, שהרי הדי המלחמה, האלימות והסבל ישארו איתנו עוד זמן רב והעצבים חשופים. מורים ומורות יצטרכו להתמודד עם דברים לא פשוטים. קיוותי למצוא טקסט עם שאר רוח מאישה או איש בתפקיד מנהיגותי. אמשיך לחפש.

  4. אסף

    ועל זה נאמר: היית בכלל בצבא, כבוד השר?

  5. פריץ היקה הצפונבוני

    אם עוד צריך עוד הוכחה שיאיר לפיד הוא ימין למהדרין לידיעת כל המטומטמים ה,,מרכזיים" שהצביעו בעדו.

  6. ארנון

    המשפט שלך, פרופ' בן-עמוס, אודות "החלטה של פירון להעביר תקציבים מן המגזר הדתי-לאומי אל המגזר הערבי – ויש לשבחו על כך – מעידה שאפילו הוא מודע לאפליה המבנית המתמשכת." הוא מגומגם פי אלף מהמשפט של פירון אודות "שנאה מיותרת, גזענות בינינו לבין עצמו ובינינו לשכנינו". אלא שאתה מרשה לעצמך, על פי השקפת עולמך ומעל במה זו, לקבוע מהי "נימה קיטשית דביקה", מהי פסקה "מגומגמת" ועוד. טול קורה מבין עיניך.

    תראה לי מקום אחד במדינות ערב שבו לאזרחים הערבים יש מעמד וזכויות כשם שיש לערביי ישראל, כולל בתחום החינוך.

    וזה בסדר גמור מצדך להאשים את פירון בדבריו של מח"ט גבעתי, או כפי שעשה אמנון פורטוגלי בתגובתו כאן, שהאשים את פירון בדבריהם של מספר אנשים הזויים.

    ולעורכי האתר – אני יודע שאתם לא מפרסמים את תגובותי כאן משיקולים שלכם. זה בסדר – אני מפרסם זאת במקומות אחרים, כולל את הצנזורה שלכם.

    1. דן

      "תראה לי מקום אחד במדינות ערב שבו לאזרחים הערבים יש מעמד וזכויות כשם שיש לערביי ישראל" – שכחת להוסיף ושיגידו תודה.
      ושיגידו תודה שמותר להם להכנס לבתי קפה, ושהם יכולים לסוע באוטובוסים שלנו, חצופים. ואם קוראים למוות שלהם או מוחקים את ההיסטוריה שלהם שיסתמו! וגם שהורסים להם את הבתים!

      שפשוט יסתמו את הפה ושיגידו תודה
      כי גם ככה היינו יכולים למחוק אותם מעל פני האדמה,
      מי הם בכלל שידרשו שוויון!
      הם אזרחים סוג ב', שיקבלו את הפרורים ויסתמו – ואם לא טוב להם שיעזבו. בושה שהם רוצים ששר החינוך שאמור להיות השר של כל הילדים והנוער בארץ, יכליל גם אותם.
      (ושיסתמו גם האתיופים הרוסים והמזרחים, מה היה מצפה להם באתיופיה, רוסיה, וארצות ערב – גם הם צריכים להגיד לנו הציונים מלח הארץ תודה גדולה)

      ארנון, לפני שאתה מוציא את יהבך בכותבים. טול קורה מבן עינך ותפתח ב"אני גזען" – ואז תכתוב את דברי החכמה שלך.

      1. ארנון

        דן היקר – המילים "ושיגידו תודה" הן שלך, ושלך בלבד! אז לך תתווכח עם עצמך וגם תמשיך להרגיש מאד יפה, מוסרי וצודק.
        ותודה על התיאור העסיסי שהדבקת לי "גזען". זה ממש אומר עליך מי אתה.
        ומלבד זאת – לא אמרת כלום מלבד כמה לחיצות אקראיות על המקלדת. לזה קוראים "חופש המקלדת".

      2. רפונזל

        דן – המשפט: "תראה לי מקום אחד במדינות ערב שבו לאזרחים הערבים יש מעמד וזכויות כשם שיש לערביי ישראל" נמנה על קודקס המנטרות לימני שהם יונקים עם חלב אמם. לעתים הוא משתנה עפ"י הנסיבות אבל זה הבסיס.

    2. פריץ היקה הצפונבוני

      כנראה שאתה גם לא מכיר(גם אני לא כלכך) את הנעשה במדינות ערב או איסלמיות לא ערביות) אבל שם יש שויון בין כל האזרחים אולי לא בהכרח זכויות . וכאן הפלסטינים אזרחי ישראל , שלא לדבר על הנתינים חסרי הזכויות ב,,אימפריה" מזה קרוב ליובל. ז.א. דרך קבע, מופלים ובמקרים לא מעטים גם נרדפים, כמו הבדואים בנגב ממשלות ישראל שדדו את אדמותיהם ומשי הקוזק הנגזל מאשימים אות ב,,השתלטות על אדמות מדינה". מה יש כבר אין אוניברסיטאות בירדן למשל.
      נימוקים מקושקשים של אנשי ימין.

      1. ארנון

        בין אם אני מכיר את הנעשה במדינות ערב ובין אם לא, דע לך שגם בין אסירים בבתי הכלא יש שוויון, אך מעט מאד זכויות ומעט מאד הזדמנויות לשפר את מצבם. אז מה זה אומר? אתה רוצה לחיות שם?
        ערביי ישראל מצביעים ברגליים: עובדה שהם אינם מוכנים לעזוב את המדינה. הם אפילו לא מוכנים להחלפת שטחים, דהיינו – שיישארו על אדמתם, עם כל רכושם, ורק יעברו להיות תחת שלטון פלסטיני. עד כדי כך הם מרגישים מופלים כאן לרעה.
        ובאשר ל-"נתינים חסרי הזכויות באימפריה" – ודאי התכוונת לתושבי רצועת עזה המסכנים, שלא קיבלו אזרחות ישראלית…

  7. איציק

    שאלתם את את עצמכם פעם,איך זה שאתם השמאלנים, מיצגים את כל הטוב, האכפתיות כלפי האחר, היפה והרגיש הנאור התרבותי, מיצגים את כל הטוב שבעולם, כולכם פרופסורים ודוקטורים ובכל זאת אין לכם שום השפעה על הנעשה?

    תשובה: אתם כל כך נפוחים בעצמכם עד כדי שאתם לא מצליחים להעמיד לכם מנהיג.הרי אתם יותר חכמים ממי שתבחרו. כך נראה עדר ללא רועה. תמשיכו בלי מנהיג, תכתבו,אל תקשיבו, ופירון ימשיך להיות שר החינוך.

  8. רחביה ברמן

    יום כיפור מלחמת ברירה.
    מצד שני, מלחמת סיני היתה מלחמת ברירה פר אקסלנס.

  9. דוד

    יישר כח וכל הכבוד! לא בטוח באיזו מידה תהיה לדבריך השפעה על התנהלות שר החינוך ומשרדו, אבל בטוח שלא תוזמן ליטול חלק בפרויקט של "האחר הוא אני", אם בכלל ייצא ממנו משהו, כי גם בניהול פרויקטים במשרד החינוך האחר הוא לא אני ולא אתי.

  10. אפי

    אני חושבת שבדבריו של שי פירון יש צביעות רבה, וזה רק מקרי שהוא נמצא במפלגה אחרת מזו שטבעי שיהיה בה. אין מקום בו יש אפליה ומידור כמו הדת ובישראל מייצג אותה הזרם הדתי-אשכנזי או במילים אחרות המפד"ל או במילים אחרות נפתלי בנט. הזרם הזה מדיר כל דבר שאינו דומה לו. לזרם הזה נוח לחנך למוסר וצדק באמצעות השואה אלא שאני לא בטוח שהם למדו משהו מהשואה. שואה לא היתה רק בגרמניה. שואה הייתה ועודנה נמשכת במדינות אחרות בעולם: אפריקה, המזרח התיכון ועוד. שכחנו את התלמידים האתיופים שהחינוך הדתי אשכנזי מדיר ממוסדותיו, אפליה גסה המשפיעה על חייהם ועתידם של כל תלמיד/ה אתיופיים. הזרם האשכנזי מחבק בחום את זכרון השואה.