string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

על ייצוג כפי שלימד אותי יוסי בניון

הפנים של יוסי הופיעו ללא הפסקה בתקשורת הארצית וכולנו התרגשנו והסתובבנו עם חזה נפוח מגאווה. בשנים בהן שמה של דימונה עלה לכותרות לרוב בעקבות בעיות אבטלה, זה היה שינוי מרענן. עמית בוטבול על 19 שנות קריירה של כדורגלן דימונאי גאה, יוסי בניון. לכבוד פתיחת העונה
עמית בוטבול

BneiHamakom

שנת 1996, חטיבת אלון בדימונה. כל התלמידים בבית הספר בתכונה גדולה והתרגשות, ולא רק הם אלא גם הצוות כולו. באמצע יום לימודים עוצרים הכל ומגיעים לספרייה בשביל לצפות באחד משלנו, דימונאי בן גילנו, מוביל את נבחרת הנערים של ישראל להישג חסר תקדים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי – מקום שלישי באליפות אירופה בכדורגל.

בשבת האחרונה נפתחה עונת הכדורגל 2014-2015 בישראל. בזמן שהפרשנים יעסקו בשאלה האם ההחלטה של יוסי בניון – אחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים – לחזור ולסיים את הקריירה בליגת-העל טובה או לא, אנחנו, חובבי הכדורגל הדימונאים, נודה ליוסי בלי קשר ליכולת שתהיה לו על המגרש. נודה לו על 19 השנים היפות בהם הוא ייצג את דימונה בכבוד בארץ ובחו"ל.

יוסי בניון נכנס לתודעה הדימונאית לראשונה בגיל 11 במהלך משחק הפרישה של אביו, הבלם האגדי של הפועל דימונה דודו בניון, נגד מכבי תל אביב. יוסי נכנס לשחק באותו משחק כמחליף במקום אביו וכמעט הבקיע שער. כמו לא מעט סיפורים על שחקני כדורגל גדולים, גם במקרה הזה זה היה ברור לכולם שצומח פה שחקן ענק. את הפריצה הגדולה שלו עשה בניון בעונת 1995-96, כאשר כיכב בנבחרת הנערים של ישראל והוביל אותה לעלייה היסטורית לאליפות אירופה ולמקום השלישי – הישג שיא שלא נשבר עד ימינו. היכולת המדהימה שלו באותה עונה עזרה לו גם להגיע בסיומה לנוער של אחד מהמועדונים הגדולים באירופה באותן שנים, אייאקס.

Yossi-Benayoun-Wallpaper-2011הפנים של יוסי הופיעו אז ללא הפסקה בתקשורת הארצית וכולנו התרגשנו והסתובבנו עם חזה נפוח מגאווה. זכורה מכל התכנית "עובדה" של אילנה דיין, שהוקדשה למעבר שלו עם משפחתו ועם בת זוגו להולנד. בשנים בהן שמה של דימונה עלה לכותרות לרוב בעקבות בעיות אבטלה, זה היה שינוי מרענן.

אחרי עונה אחת בהולנד יוסי חזר לדימונה. הוא לא הצליח לעזור לקבוצת נעוריו, הפועל ב"ש, להישאר בליגה הראשונה, ואחרי עונת בכורה טובה עם 15 שערים עבר למכבי חיפה, וסייע לה לזכות באליפות ולהגיע עד לרבע גמר גביע המחזיקות. אחד מרגעי השיא שלו בחיפה היה במפגש מול פאריס סן ז'רמן, בשמינית גמר גביע המחזיקות בעונת 1998/9: יוסי הבקיע את שער השוויון במשחק לאחר שהשכיב את ברנארד לאמה, אחד השוערים הגדולים בעולם באותם ימים. משם הוא המשיך לאירופה, עד שהגיע לליברפול, אחד מהמועדונים הגדולים בעולם, בליגה הטובה בעולם. יוסי הצטיין במדי ליברפול, בין היתר במשחק שייזכר כניצחון הגבוה ביותר אי פעם בליגת האלופות, 8-0 על בישקטאש. יוסי כבש שלושער ובישל שני שערים, וכותרות העיתונאים טענו כי "מדובר במשחק הבודד הגדול אי פעם של כדורגלן ישראלי – על הבמה האירופית הגדולה מכולן."

אחרי הגול המפורסם ביותר שלו מול ריאל מדריד בברנבאו, גול שהביא את ליברפול לרבע גמר גביע האלופות, סיפר בראיון לסרט שעשה עליו דני ענבר, שהוא חשב בעיקר על המשפחה ועל החברים שלו. אפשר לדמיין את הנחת והגאווה שהרגעים האלו העניקו למשפחתו ולחבריו הקרובים בדימונה; בשבילנו, פה היה מדובר ב"משחק הבודד הגדול אי פעם של כדורגלן דימונאי".

פאריס סן ז'רמן-מכבי חיפה (מדקה 02:00):

ההשפעה הגדולה של ספורט בכלל וכדורגל בפרט על חינוך נלמדת ונחקרת יותר ויותר בשנים האחרונות. אחד מענפי הספורט האהובים והפופולריים בעולם תורם רבות למניעת אלימות, לבניית דימוי עצמי גבוה בקרב ילדים נערים וכן קהילות. הכדורגל גם יכול להיות גורם לניוד חברתי וכלכלי, כאשר לא מעט שחקני כדורגל שגדלו בבתים עניים והצליחו הופכים מודל לחיקוי.

רבים זוקפים לזכות ההצלחה של בניון, בנוסף לכישרון, את תכונות האופי שלו, ואת העובדה שלמרות התהילה הגדולה לא הפך אנוכי. האהדה לבניון יכולה בהחלט לעשות את אותה עבודה חינוכית גם בדימונה, כשילדים בבתי הספר בעיר ילמדו על דמותו של יוסי, הם לא ילמדו רק על השאיפה שלו למצוינות, אלא גם על מנהיג, איש משפחה צנוע שלא פחד לחלום ושחשוב מכל – דומה להם מאוד. אמנם, הדגשת היתר של יחידי הסגולה המצליחים עלול לתסכל את הרבים שאין להם התכונות והיכולת להצטיין ואף לשמש כמעין הצדקה לחוסר שוויון חברתי, אבל בדגשים נכונים ההישגים בספורט יכולים גם לשמש כמורי דרך לחיים של התמדה, של שילוב בין הישגיות אישית וקבוצתית, של שיפור עצמי וסולידריות.

בניגוד לרבים אשר יצאו מהפריפריה והצליחו אך לא הפגינו סולידריות עם עיר הולדתם, בניון מגלה אחריות קהילתית מהי, כשלאורך כל הקריירה שלו הוא מקפיד לספר לכל כלי תקשורת אפשרי על ההעדפה שלו למדבר של דימונה, על המקום היחיד בו הוא מרגיש רגוע ועל כך שהוא מוכן לפרסם אותה בחינם.

דימונה, עיר שמתמודדת לא מעט עם הגירה שלילית ודימוי עצמי שלילי, נהנתה ויכולה ליהנות בעתיד מיחסי ציבור מדהימים וממודל חינוכי ראוי, שמעביר שיעור חינם בלוקאל פטריוטיות ואמונה ביכולת של בני העיר לעשות שינוי בחייהם מבלי להתכחש למקום בו צמחו, לקהילה ולתרבות שלהם.

+ + +

הרעיון להקמת בלוג תרבות דימונאית עלה מתוך אמונה שלנו, צעירים בני ובנות דימונה, ותיקים ותושבים לשעבר, בתרבות המקומית. מאחר שזו אינה זוכה לבמה חדשות לבקרים, נבקש לתת כאן מקום ליצירה ול'מנגינה' המקומית ולספר על יוצרים, אנשי רוח ותרבות דימונאים. 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. רועי

    עמית,

    מזדהה עם מה שכתבת לגבי יוסי בניון, אבל תרשה לי להוסיף: אני דימונאי לשעבר, והוריי עדיין מתגוררים בעיר. לא עזבתי מסיבות "אידיאולוגיות", אלא מסיבות לימודיות, ובהמשך כבר מצאתי את חיי ודרכי במרכז הארץ. התחושה שלי לאורך השנים לא השתנתה: הרגשתי שדימונה היא לא יותר מ"מחנה עבודה", עבור רבים וטובים מבני העיר, שעובדים במפעלי האזור, אך חיי התרבות והחברה שם חסרים, חסרים מדי. לכן שמחתי לשמוע בשנה-שנתיים האחרונות – כפי שגם אני מבין מקריאת הפוסט שלך – שישנה התעוררות בקרב בוגרי העיר, בניסיון לחשוף ולעודד את התרבות המקומית.

    אז אפשר וכדאי להיות גאה בעיר שממנה באת ובה גדלת – בדיוק כפי שאתה מציין שיוסי בניון עושה (אם כי מעניין מהי אותה "אחריות קהילתית", שאתה טוען שהוא מפגין כלפי העיר). בה בעת, אפשר גם להכיר בכך שיש דברים שטעונים תיקון ושיפור, לטובת עתידה של דימונה. השאלה היא, כך אני חושב, לאו דווקא שאלה של "מיתוג" ו"שיווק", אלא של עשייה בפועל שתפתח את חיי הקהילה והחברה בעיר, ואולי תמנע את ההגירה ממנה.

  2. עמית

    הי רועי
    אני מסכים אתך שדימונה היא עיירת פועלים, ולמרות הדיכוי יש הצלחות, אני מכיר בכך שיש לא מעט מה לתקן, הייצוג הוא חלק מזה, והבלוג הזה מנסה לעשות את זה, הפתרון הוא כמו שאתה אומר גם עשייה אבל גם אמונה והשקעה בבני המקום, לצערי אני לא רואה את זה קורה יותר מדי היום בדימונה, בעקבות הפנמה של הדיכוי
    האחריות הקהילתית שיוסי מגלה באה לידי ביטוי בין היתר במילים הטובות שלו על המקום שגדלנו בו,אבל בעיקר בדוגמא שהוא משמש לאחרים

  3. מדברת מהשטח

    לא ברורה לי התרומה של יוסי בניון לעיר דימונה…
    נכון, שחקן מצוין! גם אדם טוב, צנוע ועניו. אבל במהלך השנים שהוא פיתח ובנה את הקריירה הבינלאומית שלו, איך בדיוק הוא תרם תרומה קהילתית לעיר? האם הוא תרם יותר מרכזי הנוער במתנ״ס? או מהספרנית שהתעקשה לקיים שעת סיפור גם כשבאו 2 ילדים (אגב, היום מגיעים 40…) או מהצעירים שחלמו על פאב מקומי והגשימו… או מהעקשנים האלה שלא מוותרים על תרבות בדימונה ודואגים להביא את ההופעות הכי שוות? או שאולי הוא תרם יותר מהצעיר שבא כסטודנט והחליט שדימונה היא המקום בשבילו ויצר דף פייסבוק שמנגיש את כל אירועי התרבות שמתקיימים בעיר (ועוד הרבה דברים אחרים!)
    אז למה עמית אינך כותב עליהם? יוסי בן עיון יכול להחשב ל״תרבות דימונאית״ רק על ידי מישהו שכותב על דימונה כשהוא יושב בתל- אביב…
    כל כך מנותק…

    אגב, הערה נוספת על הנתונים שלך… דימונה כבר בהיפוך מגמה, היתה עצירה של הגירה שלילית וכעת ניתן להבחין בעלייה.
    מוזמן לראות את הנתונים שלנו.

    1. ציקי

      בניון הוא סלב. המזרחיסטים מתעניינים בעיקר בסלבס כי הם חסידים של תרבות הפופ והטראש ובדרך כלל לא מתעסקים במשהו מעבר אליה. לכן ההתעסקות בבניון חשובה יותר מבחינתם מההתעסקות בספריות בדימונה.