string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לקראת לילות החורף: שירת הבקשות

המנהג המיוחד התחיל ככל הנראה אצל מקובלי צפת במאה ה-16, אחת התקופות הסוערות והפורות ביותר של היצירה הרוחנית היהודית. זהו מעין טקס מסתורי הידוע רק בקרב הצרכנים הכבדים של עולם הפיוט ושמעו עובר מפה לאוזן
חנה פתיה

מה יכול להוציא אדם מהמיטה החמה בשעות הקטנות של יום שישי בלילה, בעונת החורף? מסתבר שיש לא מעט אנשים מכורים שמוכנים לצעוד קילומטרים, בגשם, בשלג, ברוחות עזות, על מנת לקבל את המנה השבועית של 'שירת הבקשות' – מעין טקס מסתורי הידוע רק בקרב הצרכנים הכבדים של עולם הפיוט ושמעו עובר מפה לאוזן.

בקרב חובבי הפיוט, 'שירת הבקשות' היא אחד השיאים של אירועי הפיוט, ואולי אף החשוב שבהם. בקרב מי שאיננו מצוי בנבכי העולם הפיוטי נשמע צמד המלים – 'שירת הבקשות' – כמו שם קוד לאירוע מסתורי, פנימי וסגור. אבל מתחת לרדאר של התרבות הישראלית קיים ציבור רחב בארץ, שזהו עולמו המוזיקלי. המוזיקה היחידה שהוא מכיר, אוהב וצורך.

האירוע הזה מתרחש רק בחורף, שבו הלילות ארוכים והימים קצרים. מתכנסת לה חבורה על כוסיות ערק ותה חם ומסלסלת ביחד ולחוד עשרות שירים תוך הפגנת שליטה מלאה במקאמים ובמעברים וירטואוזיים ביניהם שמחלצים קריאות עונג ותדהמה מהמאזינים שסביבם. השבת שעברה, שבת 'בראשית', היא השבת שבה לא רק מתחילים מחדש את סבב הקריאה בתורה אלא גם השבת שפותחת באופן רשמי וחגיגי את 'עונת הבקשות'.

המנהג המיוחד התחיל ככל הנראה אצל מקובלי צפת במאה ה-16, אחת התקופות הסוערות והפורות ביותר של היצירה הרוחנית היהודית. בעקבות התפשטות תורת הקבלה הצפתית ומנהגי המקובלים ברחבי העולם היהודי התפשטו גם מנהגי השירה בלילות. אל החוויה הדתית הצטרפה המוזיקה בעוצמה גדולה שלא היתה לה קודם לכן, והעשירה את החיים הרוחניים ואת החוויה הדתית. יחד עם התפשטותו של מנהג תיקון חצות החל להתפשט גם המנהג של שירת הבקשות כאירוע מיסטי לילי הסובב סביב מוזיקה ושירה.

"שירת הבקשות בבית הכנסת "בית זבול" בדוק מחנה יהודה בירושלים". כ"ג בתשרי תשע"ה. 17 באוקטובר 2014
שירת הבקשות בבית הכנסת "בית זבול" בשוק מחנה יהודה בירושלים. תשע"ד, 2013

לטובת אלו מבינינו שאינם מכירים את שירת הבקשות, נתאר את התפאורה והנסיבות – שירת הבקשות מתקיימת כאמור בעונת החורף בלבד, בשעות הקטנות של יום ששי בלילה ועד לדמדומי האור ועלות השחר של בוקר יום השבת. השירה מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת, שמסודר באופן מיוחד לצורך האירוע. השירה פתוחה לכל מי שירצה, אבל מתנהלת על פי חוקים וכללים ידועים מראש, על פי ספר שירים (שני ספרים עיקריים לשתי המסורות השונות – ספרד ירושלים ומרוקו) המאגד בתוכו הן את השירים עצמם והן את ההנחיות המוזיקליות לביצועם. על אף שהוא עשוי להיראות כמעין אירוע של שירה בציבור ספונטנית, הרי בסיכומו של דבר מדובר באירוע מוקפד ומתוכנן.

הזמן (השעות הקטנות של הלילה ועד עלות השחר) והעונה (החורף) אינם תפאורה בלבד, הם חלק נוכח וממשי בשירה: יום השבת – הזמן המואר של השבוע – בתוך החושך של הלילה, בחורף, העונה החשוכה של השנה. ההתעוררות לשירה, הלילה, עלות השחר – מוטיבים הקיימים בשירים עצמם, מקבלים משמעות נוספת על רקע המצע המציאותי בו הם מושרים. כך מתלכד תוכן השירים עם ביצוע השירים והזמן עצמו – אלו אשר קמו בלילה לשירה יושבים בחבורה ושרים על קימה בלילה לשירה ובקשה. באותו זמן בו עולה השחר ומאיר, שרים את 'עפעפי שחר', 'ברון יחד כוכבי בקר' ו'שחר אבקשך'.

חנה פתיה היא יועצת תוכן ומתמחה במוזיקה יהודית ובפיוט של קהילות ישראל השונות. היא עורכת משנה של אתר 'הזמנה לפיוט' מאז הקמתו לפני כתשע שנים, מנהלת אמנותית של פסטיבל 'זיארה' למוזיקת עולם יהודית ושל תזמורת פירקת אלנור למוזיקה מזרחית קלאסית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. חן

    האם נשים שותפות בדרך כלשהי למנהג היפה?

  2. חיים

    לו רק ההגמוניה היתה מבינה כמה דברים היא מפסידה כשהיא מתעקשת להתקע עם אריק איינשטיין ונתן זך.

  3. חן

    האם נשים שותפות בצורה כלשהי למנהג יפה זה?

  4. ישי

    כתבה יפה ומרוממת נפש

  5. דרור

    מאד קל ונוח להאשים תמיד אשכנזים אולם זו כבר מזמן לא ההגמוניה. יכול להיות שצריך לחפש שעיר לעזאזל אחר.

    1. חיים

      המוזיקה המזרחית העכשווית עלתה לאחר שנים של מחיקת ההיסטוריה המוזיקלית של יהודי ארצות ערב, הן של המוזיקה הליטורגית והן של המוזיקה הערבית החילונית של מצרים ועיראק (ראה למשל את סיפורם של המוזיקאים הדגולים של תזמורת קול ישראל בערבית). אלמלא בתי הכנסת הספרדים ופרויקטים חדשים כמו קפה גיברלטר, העושר התרבותי הזה היה נמחק לחלוטין. בלי להתווכח עכשיו על המוזיקה של אייל גולן, חשוב להבין כיצד נוצר הוואקום שהוא נכנס אליו, וכן, האשמה נופלת באופן בלעדי על ההגמוניה.

  6. בתיה

    הבקשות אכן מרוממות נפש, אך הנשים מוגבלות לעזרת הנשים.
    בבית הכנסת עדס הוקמה לאחרונה מחיצה מסיבית, גבוהה וכמעט בלתי חדירה לעין.

    למי בדיוק אנו, הנשים שוחרות הבקשות, מפריעות?

    ההקצנה הדתית אינה תואמת רוח השירה והמתינות המתבקשת .