string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אדם קטן, פאסיבי ומנוון? חשבו שנית

כמה ראיות אמפיריות לכך שאנשים במדינות חברתיות לא יותר עצלנים או חסרי תושיה כלכלית – אולי אף להפך
יריב מוהר

לא פעם ניתן לשמוע טענות לפיהן מדיניות חברתית מנוונת את הפרט – הופכת אותו לעצל, נסמך על המדינה, חסר יוזמה ויכולת להושיע את עצמו כלכלית, חסר מעוף, מעין פרזיט אומלל ומסכן. לעתים מושמעת טענה זו כנגד המוחים על קיצוץ במדיניות הרווחה (האשמת הקורבן?), לפעמים זהו צפי כביכול לגבי מה טומן בחובו העתיד של הגדלת תקציב הרווחה ולעתים זו טענה כללית לגבי דמות האדם הנובעת מתפישת עולם סוציאל-דמוקרטית: אדם קטן, פאסיבי ומנוון.

רציתי לבחון את הטענות הללו אמפירית, לבדוק כמה מדדים חשובים של יוזמה, חריצות, תושיה כלכלית ויצירתיות, בין מדינות הנחשבות קפיטליסטיות (ובפרט ישראל וארה"ב) ובין שיאניות השיוויון והרווחה, הסוציאל-דמוקרטיות. וראו זה פלא: אם יש איזשהו הבדל בין אזרחי המדינות הקפטיליסטיות לסוציאל-דמוקרטיות הוא מינורי, ולא פעם לטובת הסוציאל-דמוקרטיות. חלקן אפילו ממש מצטיינות בהצמחת אזרחים חרוצים, ובעלי יוזמה, יצירתיות ותושייה כלכלית, הנסמכים על עצמם ולא על רשת הביטחון החברתית הנדיבה. הם לא הופכים לא לעצלנים ולא למנוונים. הסקירה לפניכםן:

 

מועסקים על ידי עצמם – יותר בסוציאל-דמוקרטיות

שיעור האנשים המועסקים על ידי עצמם (כאלו שלקחו אחריות על כלכלתם והפכו עצמם לעסק זעיר או מורשה) לא כל כך גבוהה בארה"ב, ארץ "היוזמה החופשית". למעשה, כל המדינות הסוציאל-דמוקרטיות (נורווגיה, דנמרק, גרמניה, שוודיה ופינלנד) עוברות את ארה"ב ורובן גם את צרפת וקנדה (ישראל לא בטבלה). אפילו יוון וספרד, מדינות רווחה במודל רע ומגושם, די מובילות את שיאניות ההעסקה העצמית בין מדינות העולם (שימו לב שהנתונים רק מתחילת המשבר הכלכלי, וקשה להניח שהאחוז הגבוה הוא רק תוצאה של היפלטות משוק העבודה הממסדי).

הנתונים מפה, ופה אפשר לקרוא את המחקר עליו מבוסס המאמר.

דימוי: פרויקט  Zoo Project
דימוי: פרויקט Zoo Project

אבטלה – קצת פחות או לפי הממוצע בסוציאל-דמוקרטיות

אז מדיניות חברתית תעשה אנשים לעצלנים מובטלים הנסמכים על הקצבאות הנדיבות של המדינה? בואו נבדוק זאת, ונשווה סוציאל-דמוקרטיות לכמה מדינות יותר קפיטליסטיות:

נורווגיה – 3.5% אבטלה; יפן (מדינת רווחה) – 3.9%; גרמניה – 5.1%; ונצואלה (מודל איום של מדינת רווחה, ובכל זאת) – 5.6%; ישראל – 5.9%; ארה"ב – 6.3%; דנמרק – 7%; שוודיה – 8.1%; בלגיה – 8.5%; פינלנד – 9.5%; צרפת – 10.4%; אירלנד – 11.7%. הנתונים מטווח השנים 2009-2014 מוויקיפדיה, בהתבסס על המקורות ראשוניים של הלמ"סים המדינתיים.

אבל אבטלה יכולה לנבוע מדינמיות בשוק העבודה, הבא נסתכל על "עצלנים כרוניים" כביכול, על מובטלים ארוכי טווח בלבד (האחוזים הם ביחס לכלל המובטלים, כך שירידה באחוז המובטלים הכרוניים יכולה לנבוע מעלייה באחוז המובטלים בכלל): נורווגיה – 8.1% מובטלים כרוניים (וגם שיעור כלל המובטלים נמוך מאוד למרות הנפט והיכולת "להסתלבט"); ישראל – 12.2% (אבל רק ב-2010 זה כבר עמד 20.8%); שוודיה – 15.9%; פינלנד 21.4%; דנמרק – 28%; ארה"ב – 29.3%; שווייץ ובריטניה – 34.7%; גרמניה – 45.2% (אך יש לזכור את שיעור האבטלה הכולל הנמוך בגרמניה); איטליה – 52.4%; אירלנד – 61.2%. מקור: הבנק העולמי.

כעת בוא נבדוק את שיעור הממש עצלנים, ה"פרזיטים" האלו שממש מחוץ לשוק העבודה ולא מנסים בכלל להשתלב בו (אם כי גם לא נסמכים תמיד על דמי אבטלה). קשה למצוא נתונים, אז בואו נלך על דרך החיוב, ונבדוק את שיעור ההשתתפות בשוק העבודה ביחס לאוכלוסיית המדינה, ונגלה שהסוציאל-דמוקרטיות הן מדינות ממוצעות בתחום הזה – לא מצטיינות ולא גרועות:

איסלנד (מודל רווחה לא מוצלח, ובכל זאת לא עצלנית כלל) – 74%; נורווגיה וקנדה – 66%; ישראל ושוודיה – 64%; ארה"ב ודנמרק –  63%; פינלנד וגרמניה – 60%; יפן וספרד – 59%; צרפת – 56%; מקור: הבנק העולמי.

יצירתיות כלכלית כפי שמתבטאת בפטנטים – הסוציאל-דמוקרטיות בעלות נציגות יפה במדינות היצירתיות

טוב, אז אולי הם לא עצלנים, וכן לוקחים יוזמה ביזמות זעירה ובינונית ומעסיקים את עצמם, אבל הם בטח רובוטים חסרי יצירתיות. לא? כמדד אחד ליצירתיות כלכלית, שיעור הפטנטים במדינות הללו לא שונה מהותית, ולצד כוכבות הפטנטים הגדולות ארה"ב ויפן (וישראל, יחסית לגודלה), גם גרמניה ושוודיה מככבות ברישומי פטנטים. ראו עמ' 65 כאן.

אז מה? מדינות חברתיות הן מדינות שמטפחות עצלנים חסרי יוזמה, הנסמכים על המדינה ומחכים שיושיעו אותם? או שמא מדינות נורמליות ואפילו מעל הממוצע במדדים רבים של יוזמה, חריצות, תושיה כלכלית ויצירתיות?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סוציולוג

    שיעור אבטלה הוא לא אינדיקציה לכמה האוכלוסיה "עצלה" או "חרוצה", זה חסר משמעות. אם נלך לפי השיטה הזא אז ב-1930 האמריקאים נהפכו לממש עצלנים וב-1935 קיבלו שיחת מוטיבציה רצינית. שיעור אבטלה הוא בעקרון דרך לבדוק כמה עבודה מתגמלת בכלכלה מסוימת. ככל שהדלתא בין קצבת אבטלה ממוצעת לשכר הממוצע קטנה יותר שיעור האבטלה יהיה גדול יותר (all else equal). זה הכל.

  2. ניר

    ממליץ לך להעיף מבט במדד החופש הכלכלי כשאתה בוחר מדינות "סוציאלסטיות" ו-"קפיטליסטיות".

    ספציפית – מדינות סקנדינביה הרבה יותר קפיטליסטיות (למרות המיסוי הגבוה) מישראל, וחלקן אפילו יותר מארה"ב.

  3. עמית

    מתאם לא מוכיח קשר סיבתי..מתאם לא מוכיח קשר סיבתי.. מתאם לא מוכיח קשר סיבתי..

    המרצה לסטטיסטיקה ביקש מאיתנו לשנן את המשפט הזה בשיעור א' של מבוא א', משום מה הוא עלה לי שוב לראש כשקראתי את המאמר הזה

    1. סמולן

      והמאמר עוסק בהפרכה