• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

פוגרומים ויחסי ציבור: בין קישינב לבגדד

האתוס הלאומי שהתהווה כאן יונק בעיקר ואולי רק ממקורות אשכנזיים. לכן, טליתות מגואלות בדם הן לעולם אסוציאציה לפרעות קישינב או לשואה. גם כאשר נושאת האסוציאציה היא אמילי עמרוסי, בת למשפחת דילהרוזה הספרדית
טוביה בסקינד

השורות הבאות לא יעסקו ברצח הנורא בבית הכנסת קהילת בני התורה בשכונת הר נוף בירושלים, אלא בספיחיו השוליים שמתגמדים לנוכח אובדן חיי אדם. כאן ידובר באסוציאציות שעלו ובאמירות שנשמעו בעקבות הרצח, מפי אמילי עמרוסי, עיתונאית ב"ישראל היום" ודוברת מועצת יש"ע לשעבר, שמייצגת את ההגמוניה הפוליטית העכשווית בישראל:

זוועה שנלקחה מקישינב 1903 ותרפ"ט 1929 וליל הבדולח 1938

כך כותבת עמרוסי למחרת הרצח, והיא לא לבד. גם דן מרגלית משקף בדבריו, באותו עיתון, תחושות שנשאבות מהאתוס הלאומי שלנו:

יהודי אינו יכול לפסוח על הזעזוע הנפשי הפוקד אותו למראה תצלומים מגואלים בדם שנספג בטליתות

האתוס הלאומי שהתהווה כאן יונק בעיקר ואולי רק ממקורות אשכנזיים. טליתות מגואלות בדם הן לעולם אסוציאציה לפרעות קישינב ולפואמה המצמררת של חיים נחמן ביאליק, "בעיר ההרגה".

מדוע הרצח המזוויע בשכונת הר נוף הוא אסוציאציה אולטימטיבית לרצח 49 יהודים בקישינב בתחילת המאה ה-20 ולא לרצח 179 יהודים בפרהוד – הפוגרום שנערך ביהודי בגדד בשנת 1941? ולמה לא נשמר מקום בתודעה הלאומית לתריתל – הפוגרום בפאס שבו נרצחו 51 מיהודי העיר?

קבר אחים מנרצחי הפרהוד. מתוך הספר 'עיראק' (עורך:חיים סעדון) בהוצאת משרד החינוך ומכון בן-צבי, 2002. עמ' 17
קבר אחים מנרצחי הפרהוד. מתוך הספר 'עיראק' (עורך: חיים סעדון) בהוצאת משרד החינוך ומכון בן-צבי, 2002. עמ' 17

התשובה, כפי שכבר נכתב ונאמר פעמים רבות, היא שההיסטוריה היהודית נכתבה בעיקר דרך משקפיים אשכנזיים, ועל הדרך נגרסו ונמחקו אירועים משמעותיים אחרים. ההיסטוריה לא רק מתעדת אירועים, אלא גם מייצרת תודעה. וכך, הודות לכור היתוך תרבותי, מצד אחד עוצמת הפרעות בקישינב חזקה יותר מהפרהוד, ומהצד האחר – למרבה האירוניה – התודעה הסובייקטיבית הזאת גם מייצרת גלי התרפקות על אודות חיים שלווים ורגועים בין מוסלמים ויהודים במדינות ערב וצפון אפריקה.

אמילי עמרוסי היא בת למשפחת דילהרוזה הספרדית, ששורשיה מחופרים בארץ כבר 300 שנה. הוריה היו חילונים והתחברו לדת בילדותה. היא עצמה התחנכה בבני עקיבא ובאולפנה לבנות בעפרה. בשר מבשרה של הציונות הדתית לאומית, זו שמקדשת את חנה ובנותיה, אבל לא מכירה את הסיפור על סוליקה חגואל (על החינוך באולפנה אפשר ללמוד מהכתבה של אפרת שני-שטרית).

וכאן אנחנו מגיעים לקידוש השם במשנתה של עמרוסי. לדבריה, "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" היו מילותיהם האחרונות של ארבעת הנרצחים בהר נוף. אין לי מושג מניין היא שואבת את המידע הזה, אבל ללא ספק הוא מתאים לאג'נדה הדתית-לאומית, כאשר בהמשך היא כותבת "קריאת שמע, אותה הצהרה עתיקה הנאמרת פעמיים ביום, מושמעת על ידי הנהרגים על קידוש השם: רבי עקיבא, עולי הגרדום, רועי קליין ואתמול, ארבעה נוספים".

האם דב גרונר ומרדכי אלקחי מתו על קידוש השם או שמא היו לוחמי חירות? התשובה ברורה ולא רק משום שבעלותם על הגרדום הם בחרו לשיר את התקווה ולא להשמיע קריאת שמע ישראל. ובאותה נימה יש לשאול: האם צה"ל הוא צבא השם והאם מח"ט גבעתי, אל"מ עפר וינטר, הוא נציגו במדים של הקדוש ברוך הוא? בינתיים, לצערה של עמרוסי, התשובה לשאלה הזאת היא כמובן שלילית.

בהמשך הטור, מתייחסת עמרוסי לחזותם של הקרבנות וכך היא כותבת: "הנרצחים, יהודים כל כך באורחותיהם, במראיהם, נטבחו בבית הכנסת".

האם מכנסי הג'ינס שלבשתי היום בבוקר, לפני היציאה לעבודה, נראים פחות יהודיים מבגדיו האירופיים של קלמן לוין ז"ל? האם זקנו של משה טברסקי ז"ל יותר יהודי מפניי המגולחות? האם השביס שעוטף את ראשה של עמרוסי מעיד על חוכמה יהודית יתרה, או שמא דבריה הם אלה שמעידים על איוולתה? מה באורחותיהם של המתפללים בבית הכנסת הופך אותם ל"כל כך יהודים" יותר מהחילונים, לדוגמה? ומה יהודי כל כך בבגדים, באביזרים ובחפצים? האמירה הזאת מתחברת היטב עם לחישתו של נתניהו באוזני של המקובל כדורי, בבחירות ב-1999: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים".

סיומו של הטור כותבת עמרוסי כי יש "להצטער שלא היו מתפללים חמושים בהר נוף" והיא מסיימת בחזון הדתי שלה, שמתחבר היטב למכתבו של מח"ט גבעתי: "יש לאחוז ביד האחת בסידור ובתפילין, וביד האחרת בנשק ההגנה". וכך, שוב נזכרתי ביוסף טרומפלדור, האיש שאמר או לא אמר "טוב למות בעד ארצנו" והאיש שעל אף נכותו מקושר לחיים שנעים במעגל שבין אחיזה במחרשה לבין אחיזה בחרב, כמאמר השיר של אבא חושי: "כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי/ וּבַלַּיְלָה קְנֵה רוֹבֶה בְּיָדִי אָחַזְתִּי/ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן". כאן בדיוק מצוי המקף המחבר בין הלאומיות של הציונות בתחילת המאה הקודמת לבין הדתה הלאומנית של מדינת ישראל ב-2014.

טוביה בסקינד הוא עיתונאי לשעבר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    לפני שלוש וחצי שנים פירסמתי בקדמה פוסט שכותרתו "שבעים שנה לפרוץ הפרהוד – חשבון נפש". בפוסט כתבתי בפירוש שבדיעבד יהודי עיראק "הרוויחו" מההגירה לישראל , משום שהסתבר שבמקרה הספציפי של יהודי עיראק, שארץ המוצא הפכה לגהינום עלי אדמות. הפוסט במקורו הגדיר את הפרהוד כאירוע נאצי, אבל בשנה האחרונה הוברר שמדינת ישראל ציפצפה על נפגעי הפרהוד וכדי לא לשלם לנפגעי הפרהוד פיצויים, "טיהרה" מדינת ישראל את דוקטור גרובה,ראש המודיעין הנאצי במזרח התיכון.

    בפוסט הסברתי אז שלפרהוד היו הבטים רבים, בהם ניצול ציני של הפרהוד לשם הצדקת תקיעתם של המהגרים מעיראק למשך שנים במעברות עם הטוריות, בעוד שאשכנזים שאם בכלל הגיעו למעברות, הם יצאו משם מהר מאוד.

    בגלל שאין לי נגישות לאתר של קדמה הנה הפוסט שפירסמתי באותו יום בבלוג של ידידי הני זובידה.

    http://hanizu.wordpress.com/2011/06/02/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%93-%E2%80%93-%D7%97%D7%A9%D7%91/

  2. שבתאי לוי

    כל היום חרשתי מזימות, ובלילה קנה רובה בידי אחזתי. שבתאי לוי

  3. דןש

    יהודים נרצחו בגלל היותם יהודים ותו לא.

  4. עמי אשר

    לא רק מזרחים הופלו לרעה בטבח בבית הכנסת ובסיקורו. כולם שכחו שבין ההרוגים נמנה גם חבר בקהילת המשת"פים הדרוזית, שקורבנו הופך אותו כמעט ליהודי של ממש.. גם הנשים מופלות – כל הקורבנות היו גברים. אין זאת אלא משום האפליה המגדרית הנהוגה במשטרה ובמוסדות דת – ולא רק אשכנזים.

    1. דןש

      המקיים את חובותיו על פי החוק.
      השמוש בכנוי גנאי איננו במקומו.

  5. עמי אשר

    באפריל 1948 החליטו הדרוזים שעליהם לעבור לצד היהודי המנצח אם אינם רוצים שכפריהם ייחרבו ואדמתם תיגזל. אפשר לקרוא לזה "אזרחות", אפשר לדייק יותר ולקרוא לזה "נאמנות", והיה גם מי שעיגן את כל הסבך העדתי הזה בחוק. יחד עם זאת, אם באפליה עסקינן, ראוי לזכור כי חוק זה בעייתי מבחינה מגדרית כי אינו חל על דרוזיות, מתוך התחשבות בחוקים הפנימיים של אזרחי אותה עדה.

    1. שמאל שאינו סמול

      עמי, כנראה יצנזרו אותי, אך גישתך מגעילה אותי.
      אתה אינך מעוניין ברווחתם של הדרוזים כלל וכלל-
      אתה רק מעוניין לנגח באמצעותם את מדינת היהודים שאותה אתה משום מה שונא שנאה עזה.
      לא איש שלום אתה, אלא איש מדון.
      אופייני ל"שמאל האנטי-ציוני".

      1. שאול סלע

        אין להגיב למי שנכנס בעילום שם ותוקף מגיב שמזדהה בשמו, אם "שמאל שאינו סמול" רוצה התייחסות לתגובה שנוסחה בלשון ביבים,שיכנס בשמו האמיתי עם הפניה לדף פייסבוק

  6. שמואל כהן

    האם מי ששימש בתור מודל לרצח המזוויע הזה, של אנשים יקרים בעת תפילתם, היה ד"ר ברוך גולדשטיין?
    אותם חוגים ציבוריים שמהם יוצאים רודפי הערבים הם בראש הזועקים.

  7. עמית

    היו טבחים יותר נוראיים (בהיקף ההרוגים והסבל) ביהודי ארצות האסלאם מאשר הפרהוד והתריתל, וטבחים יותר נוראיים ביהודי אירופה מאשר פוגרום קישינב. אבל בכל זאת אנחנו מציינים אותם ולא את האחרים. הסיבה שטבח מסוים נחקק בתודעה יותר מאחרים קשורה לנסיבות ההיסטוריות שלו. זה נכון שבמקרה של פוגרום קישינב זו גם תוצאה של ההטיה המזרח אירופאית בתודעה הישראלית, אבל לא רק.

  8. אהוביה

    הרוצחים האוקראינים/רוסים/מרוקאים/גרמנים/עירקים 1880-1950: אספסוף של בריונים אנטישמים וסדיסטים, פורעים שמונעים משנאה וחוגגים על הדם, בעלי הכוח והשררה; הרוצחים הפלסטינים 2014: בני מיעוט כבוש ומדוכא שמונעים מייאוש ומדחפי נקמה ומלחמת שחרור, בפעולתם מקריבים את חייהם ואת רווחת משפחותיהם.
    המתפללים היהודים קרבנות הרצח 1880-1950: מיעוט נרדף ושנוא, חלש, מדוכא, חסר אונים מול סופות בנגב ופוגרומים אלימים השכם והערב; המתפללים היהודים קרבנות הרצח 2014: אזרחים חופשיים במדינה עצמאית וחזקה.
    אז בחזית התמונה רואים טלית מוכתמת בדם: ומה עם ה-thick description?

  9. עמי אשר

    במבצע שכונה "צוק איתן" הרגה ישראל 519 ילדים – בני כל העדות הפלסטיניות.

  10. י

    צריך לחשוף את האמת מאחורי הסיפורים על קישנב והסופות