• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

המסע המופלא של האח בנט בסין

השבוע, בביקורו בסין, עוד הספיק בנט לראות את עצמו כשר חוץ כלכלי. הרומן הזה אמור להוביל לכך ש"כאשר אומרים 'ישראל' יחשבו 'היי-טק/חדשנות' ולא 'אינתיפאדה/פיגועים'", אבל כששיתופי הפעולה כוללים אימוני מג"ב למשטרה הסינית, די ברור מה טיב הקשר ולאיזה מועדון דיפלומטי אנחנו מצטרפים

לדוד בן גוריון מיוחסת האמירה שאם נצליח למכור לכל פועל סיני רק גופיה אחת של אתא, תעשיית הטקסטיל והמשק הישראלי כולו יעלו על דרך השגשוג. בן גוריון, למרות הערצתו למאו דזה דונג, לא הצליח לכונן יחסים דיפלומטיים עם סין, אבל פוליטיקאים ישראלים חוזרים ומשכפלים את אותו היגיון לפחות מאז שמוסדו היחסים הדיפלומטיים בראשית שנות ה-90.

האחרון בשרשרת בינתיים הוא יושב ראש מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, ששהה בביקור עבודה בסין השבוע – לכאורה במסגרת תפקידו כשר הכלכלה*. בנט משגר מהדרך פוסטים יומיים לדף הפייסבוק הפעיל מאד שלו, מלווים בסרטוני וידיאו קצרים שמהללים את האפשרויות הגלומות בשוק הסיני עבור יזמים ישראלים.

באחד הקליפים, בנט נפגש עם מייסד ענקית החיפוש באינטרנט באידו, רובין לי, שמביע עניין מנומס בטכנולוגיות אינטרנט ישראלית, ומדגיש את גודל החברה ("שווי שוק 85 מיליארד דולר. חבר'ה נהדרים"). החבר'ה הנהדרים עובדים בחברה שהיא אולי משתפת הפעולה הנלהבת ביותר עם מכונת הצנזורה הסינית. פוליטיקאים ממדינות דמוקרטיות שנפגשים עם רובין לי, ויש רבים כאלה, נאלצים לשלם לפחות מס שפתיים לבוחריהם ולהעלות את נושא הצנזורה. בנט לא צריך לטרוח. יומיים אחר כך, השר שלנו מבקר במחוז פוג'יאן ושולח משם וידיאו נמרץ על חוות הדגמה חקלאית ישראלית "שפתחנו רק עכשיו". החווה אושרה לפני שלוש שנים, תחת הממשלה הקודמת, והיא חווה ישראלית שלישית או רביעית בדגם הזה בסין, אבל מילא. מנהל הפרויקט הסיני מציג את עצמו באנגלית ונקטע על ידי השר אחרי חצי משפט, לא לפני שזה מצ'פח אותו – בניגוד חריף לנוהג המקומי הסולד ממגע פיזי מופרז, בוודאי בין זרים – וטועה באמירת שמו של אותו "חבר אמת של ישראל". ליו פו, ליופון, מה זה משנה? הפרופסור ההוא ממילא רק סטטיסט במה שנראה כמו תשדיר בחירות מופק היטב.

נפתלי וחבר - פרופסור ליו פו
נפתלי וחבר – פרופסור ליו פו. צילום מסך מדף הפייסבוק של בנט

ההתנהלות הזחוחה הזאת, כישראלי שבא למכור לילידים טכנולוגיה מתקדמת ולהציל אותם מנחשלותם, יכולה לסייע להבין מדוע חזון ה"גופיה לכל פועל" לא ממש עובד, למרות התחזיות הוורודות של בנט, כמו של קודמיו. אבל המסע של בנט הרי מכוון יותר לישראלים מאשר לסינים והתגובות לסטטוס הנרגש על הנס הישראלי מעידות על הצלחת הטקטיקה. בנט, לפי מעריציו, הוא התותח היחיד שבאמת עובד בממשלה ומביא תוצאות.

הכל מתאים היטב לאג'נדה שבנט קבע מיד עם כניסתו לתפקיד, וכך הוא כתב באפריל 2013:

היעד הבא: הודו-סין

**
משרד הכלכלה, מעבר לתחום העבודה והתעשייה, משמש גם מעין "משרד חוץ כלכלי" של מדינת ישראל.
**
הגיע הזמן להעביר את המשקל מדיפלומטיה פוליטית לדיפלומטיה כלכלית. או, במילים אחרות, שכאשר אומרים בעולם "ישראל" יחשבו "הייטק/חדשנות" ולא "אינתיפאדה/פיגועים".
**
יש לנו כל-כך הרבה להציע לעולם, ובמקום זה יחסי החוץ מתמקדים באופן מופרז בסוגיית הקונפליקט הערבי-ישראלי.
נפעל לשנות זאת.
**
היעד האסטרטגי-גיאוגרפי שהגדרתי הן למדען הראשי והן למינהל סחר חוץ הוא: סין והודו.
המזרח.
**
היסטורית, רוב הפעילות הכלכלית של ישראל הייתה מכוונת לאירופה וצפון אמריקה.
גם אני, בחברה שלי, פניתי באופן טבעי מערבה.
**
למה? אנו דוברי אנגלית. יותר קל להגיע. הכל יותר מוכר. וגם – הכלכלה הצפון-אמריקאית/אירופית שלטה בעולם.
היום המצב השתנה: סין והודו הופכות למעצמות כלכליות עולמיות.
**
אבל הכלכלה הישראלית עדיין לא מספיק מכוונת מזרחה. יש פעילות רבה, אך לא מספקת.
לכן, אחד היעדים האסטרטגים של משרד הכלכלה הוא פריצה מסיבית מזרחה.

סין, כך בנט מקווה, היא מפתח לאותה "דיפלומטיה כלכלית" שתוכל להתעלם מהניג'וס המתמשך של הקונפליקט היהודי-ערבי. זה המשך ישיר להזיות ילדותיות אחרות כמו "להתנתק באמת מעזה" (כמו שאיתמר שאלתיאל כתב יפה כאן), או לחיות עם רסיס בישבן ובנטוסטאנים בגדה המערבית בלי לשאת בתוצאות לא נעימות. אפשר, בקיצור, לדלג מעל ההשלכות הבלתי נעימות של בידוד דיפלומטי גדל שכופה עלינו אי המדיניות של הממשלה ואי הנכונות של התומכים שלנו בעולם להתעלם מהרסיס בישבן, על ידי פנייה למעצמות העולות במזרח שמעוניינות רק בטכנולוגיה ולא מבקשות להציק בענייני זכויות אדם.

במובן אחד, בנט צודק. סין אינה נוהגת "להתערב בעניינים פנימיים" של מדינות אחרות, כפי שהיא מקפידה להבהיר למדינות אחרות שלא יתערבו בענייניה, הכוללים בין השאר הפרות זכויות אדם בוטות ודיכוי גובר על הקבוצות האתניות באזורים של טיבט ואויגוריסטן.

אבל סין לא יכולה ולא מעוניינת לספק דרך עוקפת לתלות של ישראל במטריה הביטחונית, הכלכלית והדיפלומטית שמספקת ארה"ב (ובמידה מסוימת גם אירופה). אין בסין לובי יהודי חזק ואין אשמה היסטורית. מה שיש הם אינטרסים, והם אינם חזקים דיים. סין ניסתה לכונן ברית אסטרטגית חזקה עם ישראל, שהתבססה בעיקר על הצורך של הראשונה בטכנולוגיה צבאית. זה נגמר – פעמיים – בפיאסקו שעלה סכומים נכבדים למשלם המיסים הישראלי בפיצויים על ביטול עסקאות הפלאקון והמזל"טים אחרי שהגאונים הצבאיים-מדיניים של ממשלות קודמות ניסו להונות גם את הסינים וגם את האמריקאים. סין קידמה מאז הרבה בריתות אסטרטגיות אחרות, וספק אם תהיה הזדמנות נוספת. זה לא אומר שיזמים ישראלים לא יכולים להצליח בסין, ואפילו לתרום בכך משהו לכלכלת ישראל (במקרים בהם משמעות ההצלחה היא לא פשוט העברת מקומות עבודה ישראלים לסין). הם יכולים, וחברות סיניות יכולות להשקיע בישראל, אבל הדיפלומטיה הכלכלית לא מספקת אפילו קצה חוט לפתרון שאלות היסוד שבהן עוסקת הדיפלומטיה המדינית, ותלויה בעצמה בהתקדמות לפתרון מדיני.

אבל לצורך התרגיל המחשבתי, בואו נניח לרגע שנוכל להחליף את התמיכה האמריקאית בתמיכה סינית איתנה. יש, אחרי הכל, כמה מדינות שמתקיימות ככה. משטר האימים של צפון קוריאה לא היה מחזיק מעמד בלי התמיכה (המסויגת) של השכנה הענקית, וגם זימבבואה הכושלת של מוגאבה זוכה למטריית הגנה סינית מפני סנקציות בינלאומיות תמורת מתן גישה לסינים לאוצרות הטבע של המדינה. כששיתופי הפעולה שלנו כוללים משלחות של מג"ב שמאמנות את המשטרה הסינית בהתמודדות עם הפרות סדר, אולי הגיע הזמן להפסיק להתחבא מאחורי שת"פ היי-טק כביכול, ולהגיד בגלוי לאיזה מין מועדון דיפלומטי מוביל אותנו המסע המופלא של האח בנט.

*המאמר נכתב לפני ההודעה על פירוק הממשלה והליכה לבחירות, ואם תרצו – יש בו מעט מן הנבואיות.
**תודה לקובי לוי על הערות מועילות בנושא תרבות עסקית בסין.
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פוקסי

    תודה על פוסט מאוד מענין . תרשה לי לענין אותך בהבעה או נקודת מבט יותר ממוקדת . העולם הוא טכנולוגי אינטרנטי וכאילו , זה נכון !! לישראל יש הרבה מה לתרום בכיוון הזה , זה נכון !! לתרום גם לסינים שמעונינים בעצמם בכך , גם כן נכון !!

    אלא שהענין האמיתי הוא מוכמן . כאשר דנים באלקטרוניקה ( יותר במובנים של חומרה ) או : Deepthech או : לאוטק כפי המכונה , יש בעיקרון שני אפשרויות בעולם או במימד הצבאי :

    ישראל , או ארה"ב . ישראל , בהרבה מובנים ,עולה אפילו על ארה"ב . הסינים מבינים זאת היטב . לא מדובר על טכנולוגיות של בין לילה , לא מדובר על אפליקציות לסמרט פון , או מנועי חיפוש וכאילו ירקות אקזוטיים .

    מדובר על טכנולוגיה צוברת , טכנולוגיה מעמיקה מאוד , שמזקיקה עשרות שנים של מחקר ופיתוח לסגירת פערים . הסינים , די מוגבלים !! והם צריכים הישראלים לצורך כך ( כמובן שעם האמריקאים זוהי בעיה ) .

    זה מה שעמד למשל בבסיס עיסקת הפאלקון בזמנו , אלקטרוניקה , מערכות חישה וכו….. כך גם באווירונאוטיקה ( ראה מטוס הלביא בזמנו שקרוב לוודאי הועברו הטכנולוגיה לסינים ) והנה , לא מזמן :

    הועלה חשש רציני , שהאקרים סיניים , גנבו מרפא"ל את תוכניות הכיפת ברזל . אפילו הרוסים :

    אחרי מלחמת גיאורגיה , קנו מזלטי"ם מישראלים , הרוסים צריכים מישראל מזלטי"ם ? כולה איזה מטוס קטן עם מצלמה ? יש להם סוחוי , מיג 29 , מטוסים מוטרפים לגמרי !!

    אילו דברים שלוקח זמן רב לפתח , אילו לא אפליקציות לסמרט פון . לכן :

    לא הייתי מציע כלל לזלזל בצורך הסיני לקיים יחסי גומלין הדוקים עם הישראלים . תודה

  2. נילי

    יופי של כתבה. מה שכן, לא נראה לי שנוכל לקבל תמיכה סינית ברמת נניח צפ קוריאה או סודן, בגלל שאין לנו קשר היסטורי וחשיבות אסטרטגית אזורית כמו לצפ קוריאה, ולא נפט או משאב חשוב אחר כמו סודן. כלומר, כשאנחנו נצטרף למועדון (נראה שסביב 17 למרץ), אמנם הסינים לא יצטרפו לחרם על ישראל וימשיכו לקנות מה שיעניין אותם, אבל אם ירד עלינו גשם הם לא יספקו לנו מיטריה. נעמוד רטובים לבד. בסופו של דבר, המטרה העיקרית זה סלפי טוב לקמפיין בחירות.

  3. גל לוי

    ככל שנרחיק לחפש את האין-כיבוש, הכיבוש ירדוף אותנו. מסכנים שכמותנו.

  4. פוקסיפה

    בנט אינו באמת שואף להחליף את ארה"ב כבעלת הברית המרכזית של ישראל. התמיכה העצומה של ארה"ב, שמתבטאת לא רק בפיטום צה"ל אלא גם בייצוב קשריה של ישראל מול מצרים, סעודיה והאמירוית, היא לא ברת תחליף (וגם לו ישראל רצתה היה לה מעט מה לעשות בעניין). העניין כאן הוא להציג את הממשל ישראלי (ובנט בפרט) כמי שאינו מתקפל, כמי שלא תלוי במעצמה כזו או אחרת, כמי שאקטיבי ולא פסיבי, וכו'.

    ישראל תעשה הכל כדי להציג עצמה כשולטת בגורלה, והפוליטיקאים שלנו יעשו הכל כדי למכור לנו את אונותם. הימין הניצי ינסה למכור לנו שרק אנחנו יכולים להגן על עצמנו ולדאוג לאינטרסים שלנו, והאופוזיציה לביבי (כפי שלפיד ביטא אתמול) בביקורתה על ה"אסון" הדיפלומטי שביבי ממית עלינו ביחסינו עם ארה"ב מבטאת את אותו ההיגיון, ובכך מתעלמת מהעובדות בשטח (במה האסון מתבטא מעבר לכמה מסיבות עיתונאים ופגישות לא נעימות?) ומשחקת לידיו של גבר גבר כמו נפתלי.

    1. ליכודניק

      רק הערה: הניתוח נכון כללית, אך אינו מתאים לשנתיים האחרונות.
      הממשל הנוכחי לא ממש "מייצב את הקשרים שלנו עם מצריים וסעודיה", כי שניהן מנוכרות מאוד לארה"ב.
      סיסי מנוכר מאוד לארה"ב, שתמכה במורסי (שמה לעשות, נבחר בבחירות דמוקרטיות. מזלי שאיני צריך להכריע בין דיקטטור פרו-מערבי לפונדמנטליסט שנבחר בידי העם),
      וסעודיה חוששת מאוד שארה"ב תפקיר אותה לחסדי איראן, במסגרת המלחמה נגד הרשע התורן (דאעש).
      בגזרה המצרית, אפשר לראות פעילות חסרת תקדים של צבא מצרים נגד החמאס בעזה, וזה בכלל לא בגלל איזשהוא "ייצוב אמריקאי".

      1. ליכודניק

        נראה שביבי ובנט מסתמכים על ההיכרות שלהם עם ארה"ב, ומשחקים במשחק מסוכן של התעמתות על הממשל, תוך הנחה שזה לא יפגע בקשרים העמוקים עם האזרח האמריקאי הפשוט, קהילת העסקים, הקהילה היהודית, הממסד הצבאי-תעשייתי וכו', שבטח לא נוהים בעיוורון אחרי הברווז הצולע אובמה.