string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פרשת ילדי תימן: מאחורי 322 עמודי מסקנות ועדת החקירה

מדוע לוותה עבודת ועדת החקירה הממלכתית לחטיפת ילדי תימן בארכיונים מושמדים, בעדים מאוימים ובחיסיון לדורות וגם בתחושה של יאללה, בואו נגמור עם זה כבר ונלך הביתה? זוהי שאלה שצריכה להבהב בלי הרף במרחב הציבורי שלנו

14 שנה חלפו מאז שהוועדה החקירה הממלכתית לנושא חטיפת ילדי תימן פירסמה את מסקנותיה. המוצר הסופי שלה היה דו"ח בן 322 עמודים (ועוד שני כרכים של דו"חות אישיים למשפחות) שהשורה התחתונה שלו היא: חטיפוֹת מכוּוַנות לא היו ולא נבראו, הן פרי מוחם הקודח של אנשים שאינם מבחינים בין דימיון לבין מציאות.

אבל ההורים לא קנו את הסיפור הזה. ב-4 בנובמבר 2001, בתוך שעות אחדות מן ההודעה על מסקנות הדו"ח, פורסמו באתר וואלה כ-80 תגובות; רובן הגדול – תגובות של זעם ואי-אמון כלפי הוועדה. גם עיתונאים וחוקרים רבים שקראו את הדו"ח הסתייגו ממנו. אם להזכיר רק שניים מהם: העיתונאי אהוד עין-גיל כתב ב"הארץ" כתבה גדולה ובה מנה אחת לאחת את הסתירות שמצא בו; והמשפטן הד"ר בועז סנג'רו פירסם מאמר בכתב-העת "תיאוריה וביקורת" (גיליון מס' 21) שבו סקר את הדו"ח והפריך את מסקנותיו.

דו"ח ועדת-החקירה אכן רשלני ומלא סתירות – עניין תמוה, שספק אם היה עובר בשקט בשום ועדת חקירה אחרת. אלא שלוועדת-החקירה הזאת היה מעמד מיוחד: היא היתה ועדת חקירה-מדוּמַה שהרבה מאד אנשים – בהם כאלה הקשורים לממסד של שנות ה-50 – ייחלו לכך שעבודתה תסתיים בלא-כלום; במרכזה עמד נושא חמוּר, כנראה, שקשור לַיחסים הבין-עדתיים ולַגזענות היהודית-עדתית – תחום שהוא סמרטוט אדום עבור ישראלים רבים; והיא נגעה לְאוכלוסייה מוחלשת, לא מאורגנת, חסרת-משאבים, וכזו שנוח מאד לזלזל בה. כל אלה יצרו מצב שבו ועדת חקירה ממלכתית מפרסמת דין וחשבון מגמתי, רשלני ומזלזל, שאין בו היגיון משפטי והוא מלא סתירות וקביעות תמוּהות.

זלזולם של חברי הוועדה בהורים היה גלוי ובוטה. השופט כהן (היו"ר הראשון של הוועדה) אמר שהוא "מדבר רק על ה-400 [המתלוננים] הראשונים, מפני שהאחרים [כלומר, בני-המשפחות האחרות] אולי כבר נדבקו בטענות של הראשונים" (עמודים 16617 ו-16632 בפרוטוקול). ואילו השופט קדמי (היו"ר המחליף) טען שהעדויות של ההורים הם "התרשמות מאוחרת". אפשר לחשוב שקורבנות-החטיפות הם חבורת רפי-שכל שהמציאו לעצמם סיפורים.

התייחסותה של הוועדה אל ההורים כאל טיפשים גמורים מהדהדת את ההתייחסות אליהם בשנות החמישים, כאילו לא עברו ששים שנה מאז. בראיונות שערכתי ב-1994 עם הורים שילדיהם נחטפו, מספרת שרה ע' שמיד לאחר הלידה הביאה לה האחות את התינוק שלה והראתה לה אותו: בן, בריא, שלושה וחצי קילו. היא גם שמעה אותו בוכה. דקות לאחר מכן נכנס אליה הרופא ונזף בה: 'נוּ-נוּ-נוּ!, את ילדה רעה! לחצת חזק והרגת את התינוק!'. ב-1950 התייחס הרופא אל שרה ע' כאל אשה מפגרת שאיננה מבינה מהחיים שלה; ו-60 שנה לאחר מכן מתייחסים כך אל ההורים גם השופטים כהן וקדמי.

אגב, למרות צעקותיה של שרה היא לא ראתה את התינוק שלה יותר. בן. בריא. שלושה וחצי קילו.

tinokot

גם שני הכרכים של הדו"חות האישיים לַמשפחות מייצגים זלזול מופגן בַּעדויות ההורים. כך, למשל, מרים אלחדיף העידה שראתה את בנה לאחר הלידה, ואילו בְּמסמך שהוועדה מצאה כתוב שבנה בכלל "מת בלידתו". הוועדה העדיפה לקבל את הרישום של הרופא ולא את עדותה של האם. גם התינוק של רחל שרעבי "נולד מת", לפי מה שרשם מישהו בבית-החולים. אבל רחל העידה שהיא הניקה את התינוק שלה במשך יומיים. האם מישהו באמת חושב שרחל שרעבי איננה זוכרת שהיא היניקה את בנה אחרי לידתו? כן; הוועדה פסקה שהרישום בבית-החולים מקובל עליה יותר מאשר עדותה של רחל שרעבי.

כל כך עז היה רצונה של הוועדה לנפנף את ההורים ולסתום את הגולל על הפרשה, שהיא מיהרה לקבור כמה שיותר ילדים ולקבוע שהם "מתו", אף על פי שהיא עצמה לא ידעה על כך בוודאות. על ילד שנלקח מבית-החולים בלילה במשאית, עם ילדים נוספים, כותבת הוועדה שהוא נפטר "ברמת סבירות גבוהה", ועל ילד שנעלם כאשר טייל עם אמו במחנה, היא כותבת ש"יש מקום לשער כי האלמוני שנקבר…. הוא הנעדר", ולכן יש להניח "במידה רבה של סבירות" שהילד הזה נפטר. ה"סבירוּת" הזאת מככבת בְּמכתבים רבים שנשלחו למשפחות. כך סילקה הוועדה מעל פניה רשימה ארוכה של ילדים שקיים לגביהם חשד לחטיפה. משהו כמו: יאללה, בואו נגמור עם זה כבר ונלך הביתה.

בַּג'ונגלים של חדרי היולדות

 

הטענה המרכזית של הוועדה היא שגם אם ילדים נמסרו פה ושם לאימוץ – הרי זה רק משום ש"לא מצאו את ההורים". זה, כמובן, מגוחך, מפני שהוועדה עצמה מצאה שבבתי-החולים התנהלו רישומים מסודרים מאד: שֵם, ומספר תעודת עולה או מספר כרטיס פנימי של מחנה העולים (עמ' 53 בדו"ח). גם אם חלק מן הפרטים היו חסרים או לא-ברורים (אגב, חלק מן הילדים שנחטפו היו תינוקות שזה עתה נולדו), היכן "לא מצאו את ההורים" – ביערות הסבוכים של מחנה-העולים? בַּג'ונגלים של חדרי-היולדות?

כי זה העניין: למרות מאמציה של הוועדה לטעון ש"לא מצאו את ההורים" ולקבור את הפרשה באופן סופי ומוחלט, היא גילתה כמה דברים שדווקא מעלים חשד לְתופעה נרחבת של חטיפת תינוקות.

היא מצאה, כאמור, שבניגוד לתיאוריית ה"בלגאן" הילדים נרשמו בבתי-החולים עם כל הפרטים האישיים שלהם, כך שלא היתה בעייה להחזיר אותם להוריהם במחנה; היא גילתה שמטפלים בבתי-החולים מחקו פרטים אישיים של ילדים והכריזו עליהם כעל "נטושים"; היא גילתה שלפעמים הוצאו ילדים מן המחנה מלכתחילה ללא הפרטים המזהים שלהם; היא גילתה שחברי-קיבוצים אימצו ילדים ישירות מבתי-החולים, ללא הליך-אימוץ רשמי; לנוכח הממצאים האלה, עולה חשד שמערכת שלמה של חטיפת-תינוקות התנהלה כאן בשנות החמישים.

1 shosh book

אבל הדבר החמור ביותר שהתגלה בוועדה הוא שידיים אלמוניות עסקו בתקופת עבודתה (ואולי גם קודם לכן) בהסתרת מידע ובהעלמת מסמכים ועדויות, כנראה כדי לטשטש עקבות של מעשים לא כשרים. למרבה ההפתעה, הוועדה התייחסה לאירועים האלה בסלחנות חביבה. כך, למשל, מיד עם תחילת עבודתה הושמדו ארכיונים רלבנטיים לפרשה (הוועדה לא טרחה לבדוק על-ידי מי); משרדי-ממשלה סירבו להעביר אליה חומרים (הוועדה לא כפתה זאת עליהם); עדים התפתלו על דוכן-העדים ואמרו שאיימו עליהם לבל יאמרו את האמת (הוועדה לא חקרה מי איים עליהם); יומני-קבורה שוחזרו על-ידי אנשים "שזהותם לא התבררה" (עמ' 101 בדו"ח; הוועדה לא ביררה מי הם); והיו"ר הראשון של הוועדה, השופט כהן, מצא מאגר של תעודות-לידה ותעודות-פטירה ריקות מפרטים אישיים וחתומות מראש. בכל מקום נראה היה שידיים חשאיות מעלימות מסמכים, משתיקות עדויות ומסתירות ראיות. חברי הוועדה ראו ושמעו ולא פצו פה.

זאת ועוד: היו עדויות שנמסרו לוועדה בדלתיים סגורות, באישורה, וללא נימוקים מְסַפקים. ביניהן עדותו של האחראי על ארכיון רישומי האימוץ במשרד הפנים; עדותה של רות ברוך, שהיתה אחראית על האימוצים בקיבוצים בשנות ה-50; ועדותו של עמוס מנור, ראש השב"כ בשנים ההן. מדוע העדויות האלה חסויות? ואיך קשורה היעלמות הילדים לענייני הביטחון של מדינת-ישראל?

חמוּר מזה: חומרי-החקירה החשובים של הוועדה נסגרו לשבעים שנה ולַציבור אסורה הגישה אליהם. כך, למשל, אם תבקשו לקרוא את העדות של מי שהיתה ממונה על מירשם האוכלוסין בשנות ה-50, יהודית היבְּנר, ישיבו לכם מגנזך המדינה שחלק מהעֵדוּת הזאת חסוי עד 2066, כפי שהשיבו לְחוקרת-הפרשה שוש זייד. החיסיון הזה (כמו האחרים) מעלֶה ספק לגבי מידת-היושרה של הוועדה. אם היא טוענת שלא התרחשו חטיפות-ילדים בשנות החמישים – אז מהו הדבר שאסור לנו עדיין לדעת עליו? על מי ועל מה היא מגוננת? ולמי שייכת היד שמסתירה מאתנו מסמכים ועדויות?

בנסיבות האלה, ברור שהרושם המצטייר הוא שמשהו חמוּר מאד מסתתר מתחת לְמעטה ההכחשה.

זייד-1
חיסיון של 70 שנה

 

יותר קל להודות בַּטבח בכפר קאסם

 

חטיפת תינוקות מהורים "שאינם ראויים" ומסירתם או מכירתם להורים אחרים איננה המצאה ישראלית. זוהי פרקטיקה מוּכֶּרת שהתרחשה באותה תקופה במקומות רבים בעולם. החל משנות הארבעים של המאה הקודמת נמכרו בספרד אלפי תינוקות, תוך שקרים וזיוף מסמכים; ממשלת ספרד הקימה יחידה מיוחדת לניהול החקירה; בארגנטינה של החונטה הצבאית נחטפו כ-400 תינוקות ונמסרו להורים "ראויים יותר" בעיני הממשל; ארגנטינה ערכה מאוחר יותר הליך של עדויות פומביות וחשבון נפש. באירלנד נמכרו אלפי תינוקות חטופים למשפחות אמריקאיות; ובאוסטרליה נחטפו כ-100,000 ילדים אבוריג'ינים.

אנחנו כמו כולם, אם כך. "המוסר היהודי" שיש כאלה שמִתנאים בו, יצא בשנות ה-50 לחופשה ממושכת. ואולי הוא לא חזר הביתה עד היום; כי בעוד שבמדינות אחרות זוכות הפרשות האלה לחשיפה, לְהודאה בַּעוול ולהכרה ציבורית בַּקורבנוׂת, הִנֵה בישראל המדינה ממשיכה להכחיש שחטיפת ילדים התרחשה בכלל.

אפשר להבין את הפחד מפני חשיפת הפרשה. אם יתגלה שבשנות החמישים התרחשה כאן חטיפת תינוקות שיטתית – והדו"ח מעורר חשד שהוא מסתיר מעשים חמורים כאלה – הדבר עלול לערער את האתוס המרכזי של מדינת ישראל, שכותרתו: היהודים הם ניצולי גזענות והקורבנוֹת המובהקים שלה, ומדינת ישראל היא מקום-המקלט הבטוח לכל יהודי. חטיפת ילדים יהודים בידי יהודים אחרים, במדינת היהודים, שתי דקות אחרי שהוקמה, ועל רקע של גזענות, היא, לכן, רעיון בלתי נסבל. הרבה יותר קל להודות בַּטבח בכפר קאסם.

בעיקר מאיים לגלות את הגזענות הבוטה ששררה אז כלפי יהודי-המזרח, כולל כלפי העולים מתימן, שמהם נלקחו רוב הילדים. התימנים – אלה שהורגלנו לחשוב שהם "נחמדים" – תוארו בעיתונות של אותה תקופה כ"בני המאה ה-11", כחסרי כל ידע בטיפול בילדים וכמי שצריך ללמד אותם כללי ניקיון בסיסיים; סיפרו עליהם שהם לא משאירים אוכל לתינוקות שלהם; סיפרו עליהם שכשילד שלהם מת – זה לא ממש אכפת להם, והם ממהרים "לעשות אחד חדש". התיוג הזה הִכְשיר את לקיחת הילדים מהם, ואת מסירתם להורים "ראויים יותר". פרשת ילדי תימן מקפלת בתוכה, איפוא, תקופה היסטורית מאד לא מחמיאה בתולדות מדינת-ישראל.

ועדת-החקירה הממלכתית ניסתה בכל כוחה להדק את השטיח על הפרשה הזאת, בתקווה שהקורבן ייחנק סוף-סוף וישחרר אותנו משערוריה ומאשמה. אני לא מאמינה שזה יצליח; אני מקווה שיקומו אנשים אמיצים ויחשפו את האמת. בינתיים אנחנו חברה שמחזיקה בבטן סוד אפל ונורא; סוד כל-כך מפחיד, שהוא מושתק כבר ששים שנה, ומיועד על-ידי המדינה להיות מושתק עד 2066, אז (אולי) יוסר החיסיון מן המסמכים הסודיים.

השאלה המעניינת היא: איפה המנהיגים, אנשי-הרוח, הרבנים, האינטלקטואלים, האמנים, העיתונאים? התקשורת, ברובה, סייעה למימסד להשתיק את הפרשה; זאת אנחנו יודעים. היא בַּגְדה בתפקידה לבקר את השלטון באומץ וביושר, ולעמוד על משמר זכויות הפרט. רוב כלי-התקשורת לא עקבו אחרי עבודת-הוועדה, וכמובן – לא ביקרו אותה, וגם לא קראו את הדו"ח ולא התעניינו בו. תוכניות טלוויזיה ומאמרים בעיתונות תמכו במסקנות הדו"ח (לרוב בלי לקרוא אותו בכלל), האשימו את ההורים המתלוננים ונזפו בהם. הד"ר שוש מדמוני-גרבר חקרה את הנושא וכתבה עליו בהרחבה בסיפרה Israeli Media and the Framing of Internal Conflict (רק באנגלית, לפי שעה).

וכל האחרים? איך זה שאף אחד לא קם?

יום יבוא וההיסטוריה תשפוט את מי ששיתפו פעולה עם הממסד על-מנת לטייח את הפרשה; את מי שהשתיקו את ההורים המיוסרים בִּמקום לחקור את העדויות שלהם; את מי שהאשימו את הקורבנות ולעגו להם; את כל הרגישים לזכויות אזרח שעמדו במקרה הזה מנגד ולא אמרו מילה; את מי שסירבו להקשיב לכאב ולזעם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איתמר שקד

    היכן הם אותם ילדים חטופים ?
    הם אמורים להיות בעשור השביעי לחייהם, יש להם ילדים ונכדים, מדוע קולם לא נשמע ?
    מדוע בתקופה שבה קל לחפש קרובי משפחה ברחבי העולם באמצעות הרשתות החברתיות לא צצים סיפורים על בני אדם שסבורים שהם ילדי תימן החטופים ?
    בעשורים האחרונים שמענו וקראנו על אחים ואחיות שהופרדו בילדותם במהלך שנות מלחמת העולם השניה ונפגשו לאחר עשרות שנים שבהן הם כלל לא ידעו זה על קיומו של זה. הם לעיתים חיו ביבשות שונות, בארצות שונות והיה אפילו סיפור על מפגש בין שני אחים שהופרדו, הגיעו לישראל וחיו בתל אביב ובחיפה עד שנפגשו לעת זקנה.
    מדוע אנו לא שומעים על סיפורים דומים באשר לילדי תימן החטופים ?
    האם יתכן שלא נחטפו ילדים תימנים ?
    האם יתכן שמספרם של הילדים החטופים היה מצומצם והם אינם עוד בין החיים ?
    במקומות אחרים בעולם שבהם נחטפו ילדים מהוריהם הם נחשפו בבגרותם ופגשו את בני משפחותיהם.
    אם ילדי תימן החטופים לא ייחשפו (הם או ילדיהם ונכדיהם) לא תהיה ברירה אלא להניח שלא התרחשו כלל חטיפות.
    הגזענות כלפי עולי תימן שהחלה עוד בפרשת כנרת וכלפי העולים מארצות האיסלם בשנות החמישים היא עניין אחר שראוי להמשיך לחקור וללמד אודותיה.

    1. מאיר

      אם אשכנזים מכחישים את חטיפת ילדי תימן,אז אני מכחיש את השואה שלהם.

  2. אלה

    איזו מדינה אפלה …..פשוט מתסכל , עצובה מהמחשבה שאני חייה במדינה אפלה. כואבת את הסבתות והסבים התימנים .
    נכדה תימניה גאה.

  3. שרוני מזל

    אני זוכרת שאימא שלי ספרה לי בזמנו עלינו ארצה היא גילי 2 רצו לקחת אותי בגלל שאני היתי חולה ובזכות ערנותה של אחותי הגדולה ממני בעשר שנים לא נילכחתי אחותי התנגדה ונילחמה נגד המוסדות אמא שלי עלתה לארץ אלמנה עים שלושה ילדי בשנת 48

  4. תימניה של כבוד

    למדינת ישראל מגיע להיעלם בצורתה הנוכחית: פשעים נגד האנושות מיום הקמתה ועד לימים אלו ממש. חטיפת ילדי תימן ובלקן הם חלק מהשרשרת הזו שלא תיגמר עד שקיסריה יפלו

  5. מצרפי

    אתה חושב שלסבתא שלי, בת 90+ ודומותיה יש פייסבוק?!
    דוד שלי היום בן 65 בערך, כשהיה תינוק היא לקחה אותו למרפאה כי היה מצונן. אמרו לה להשאיר אותו שם ולחזור מחר. יום למחרת לא נתנו לה להכנס למרפאה ואמרו שנפתר.. היא התפרעה, זרקה אבנים על המרפאה ואז הוציאו לה אותו בחזרה, חי ונושם רק עדיין מצונן.
    כל אותם תימנים אמורים להיות בסביבות גילאי 65. לרובם אין פייסבוק או יש פייסבוק בסיסי. ההורים הביולוגים של רובם כבר מתים מזמן או זקנים מאוד. חלקם לא דוברים עברית כלל ולאף אחד מהם אין פייסבוק או מחשב. או טלפון נייד לצורך העניין.

  6. צ. א.

    אה נכון!!!
    זה לא התקין! הרי ברור שתינוק בן יומו אמור לדעת בבגרותו, שחטפו אותו מהמעברה ששמה הוא… ושאמו שמה הוא… ואביו הוא.. וכמובן, כיצד אותו חטוף לא יודע שיש לו אחיינים ואחייניות?!
    נו באמת, קצת לחשוב לפני שיורים קשקושים. אם להגיב אז לפחות ללמוד את הנושא ולקרוא עליו קצת יותר (יכולת שאינה מוכרת כל כך בישראל).

  7. יורם א

    המדינה סחרה בילדיה. מדינה חדשה אין תקציבים קומץ של אנשים שולטים בכל מה שקורה בצורה אבסולוטית. הילדים נמכרים בעבור חופן דולרים כאשר המדינה מעורבת בצורה ישירה בכל מה שקורה. הכל באחריות השב"כ או המוסד הילדים מועברים לחו'ל או מועברים לקיבוצים.
    מתיחסים להורים כאנשים מטומטמים וגונבים להם את התינוקות מתחת לאף. מעניין מאוד שכל כך הרבה תינוקות תימנים פתאום מתים בלידה כאשר האמהות יודעות שיילדו תינוק בריא.
    אותו דבר עשו לילדים מזרחיים אחרים כאשר עשו עליהם ניסיונות בהקרנות כדי לראות את ההשפעה של ההקרנות. וגם על זה קיבלו כסף.
    עוד מעט כל האנשים מהדור הזה כבר לא יהיו בחיים לא יהיה את מי לחקור לא יהיה את מי להאשים וכל יעלם כשל היה. כמו שאומרים הזמן זו התרופה הכי טובה. הניירת כבר הושמדה מזמן.

  8. יפה

    אין ספק שיש פשעים שנעשו באותה התקופה. לאור כל העדויות של הורים רבים. ברור שמשהו נורא נעשה. ונחטפו ילדים ממוצא מזרחי ונימסרו לאימוץ לאשכנזים. מישהו האמין שהוא עושה צדק. האם לפרסם זאת? האם להודות בפשעים שנעשו אז? מה יקרה למדינת ישראל אם יודעו הדברים ואם יפורסמו השמות של אותם אחראים? לאן נגיע? האם זה יועיל? או האם זה יגרום לנזקים גדולים וחדשים? האמת- אני בעד לגלות הכול. למרות התסיסה והזעקה שהדבר יוליד. אולי זו התרופה להתנהגותם של הפוליטיקאים המסואבים. אולי אם י דעו שבסוף הכול מתגלה , גם אם יש בטחונות והבטחות לחיסיון. אולי זה מה שינקה את האורוות. אין ספק שיש פשעים שנעשו באותה התקופה. לאור כל העדויות של הורים רבים. ברור שמשהו נורא נעשה. ונחטפו ילדים ממוצא מזרחי ונימסרו לאימוץ לאשכנזים. מישהו האמין שהוא עושה צדק. האם לפרסם זאת? האם להודות בפשעים שנעשו אז? מה יקרה למדינת ישראל אם יודעו הדברים ואם יפורסמו השמות של אותם אחראים? לאן נגיע? האם זה יועיל? או האם זה יגרום לנזקים גדולים וחדשים? האמת- אני בעד לגלות הכול. למרות התסיסה והזעקה שהדבר יוליד. אולי זו התרופה להתנהגותם של הפוליטיקאים המסואבים. אולי אם י דעו שבסוף הכול מתגלה , גם אם יש בטחונות והבטחות לחיסיון. אולי זה מה שינקה את האורוות.

  9. מ.ק

    איתמר שקד, גם כסיל מחריש חכם ייחשב.
    לפעמים כדאי לשתוק, מו במקרה הזה בו השתיקה שלך שווה זהב.

  10. ממ

    סבתא התימנייה שלי הלכה לעולמה לפני כ 3.5 שנים בגיל של כ 90 +-
    הגיע לבי"ח עם תינוק עם חום ושם אמרו לה שנפטר. אין תעודות ורישומים, ולא ראו קבר…
    תמוה…

  11. אחת

    פשוט מרתיח את הדםםםםם!!!! עזות מצח
    פשוט התנשאות דוחה ועלובה והם ישלמו את המחיר
    כי קארמה איז א ביץ׳!!

  12. בבר העארס

    הסיפור של האימות זה כיסוי לפשע האמיתי שהילדים נמכרו לניסויים גרעינים באמריקה ,פה ושם יש איזה ילד שניצל מהמוות ואת אלה התשקורת מאירה כדי שבכלל לא ניז לחשוב על האפשרות השניה. ככה הם עשו גם לילדי הגזזת רצחו 100 אלף ילדים בהקרנות למוח על גזזת שעוברת בגיל הבגרות.
    https://www.youtube.com/watch?v=vMp1tef4lg4

  13. איילה פרימור

    גם אני גדלתי בבית שכזה שאימי כל יום היתה מצפה ובוכה לילדתה שתחזור קיבלה צו גיוס שכרנו סוללה של עורכי דין ויש רישום של יציאה מהארץ אם זה נשמע הזוי מה אנו כמשפחה עברנו

  14. דליה זעירי

    יש לי אחות שנחטפה ויש לי מספר ת.ז. ותאריך לידה איך אני יכולה לבדוק מה קורה איתה את יכולה לעזור לי?

  15. דליה לוי

    גם לי יש אחות כזאת שנחטפה "בארץ ישראל"

  16. סיוון

    דליה זעירי, תפני למערכת של התוכנית "אבודים" של צופית גרנט, זו תהיה תחילת דרך למציאתה ואולי גם סופה. הלוואי…

  17. מחמלי אסתר

    את אמא שלי יילדו בניתוח קיסרי ואז אמרו שהתינוק מת למרות שאמא הרגישה את העובר עד לרגע הניתוח זה היה בן ככה אמרו הרופאים

  18. מרים השאש

    למשפחת בעלי התימנית יש גם סיפור אבל עם סוף טוב. סבתא של בעלי ז"ל הייתה עם בתה אז בת 3 בערך (דודה של בעלי) בבית חולים ואמרו לה שהילדה מתה מהמחלה. היא לא האמינה והסתובבה מסביב לבית חולים הציצה בחלונות וחיפשה אותה. פתאום היא ראתה אותה באחד החדרים לבושה בשמלה יפה עם פתק עליה. נכנסה מהחלון לקחה את הילדה וברחה איתה הבייתה.

  19. מאיר

    שיטות של הנאצים…המימסד האשכנזי של ישראל בשנות החמישים השתמש בשיטות של הנאצים..חטיפות,זיוף מסמכים ומסכת של שקרים שנמשכת עד היום.

  20. סמדר

    ססתא שלי ע"ה שמיה והחביאה את אמא שלי בכביסה מלוכלכת וברחה מבית החולים ישר אחרי הלידה.מנוולים ארורים!

    1. Sinaya Reani /Nadler

      I hope that someone can take my information and do something about it. . I use to live in Kibbuts Yakum during my youth and I will never forget how it bothered me that and always made me wonder about a man in his 20s looked completely like a yemenite man, his "parents" were ashkenazim white skin strait light brown hair and looked nothing like him. He also had abrother that looked like the parents . his name is Shaule yofeh. I am so sure that he is one of those babies from the 50's.. in this century all you have to do is match the DNA forget about the documents go for the DNA.I I am sure i can find out where that person is.. My mom's aunt had her baby taken and she is steal alive. looking for her baby. Nothing should stop us from finding the truth.

  21. אילנה סאסי

    גם אחותי הגדולה נעלמה באותו דרך ההורים
    הגיעו ממצרים צעירים לא מבינים תמימים
    אמא נכנסה ללדת באסף הרופא ראתה שיש לה ילדה ואז נעלמה
    הרופאים טענו שנולדה ללא כבד ללא כליות
    והיא מתה העלימו אותה ומשנת 50
    לא נשמע קול .
    אמרו לה את צעירה תביאי עוד

  22. אסתר גנד

    גם להורי לקחו בת,הורי עלו מצרפת,גם להם נאמר לאחר הטענה שמתה ,מה את מייללת את צעירה עוד יהיו לך הרבה ילדים.גם להם סרבו להראות קבר,ומאחר והורי התעקשו לקבל תעודת פטירה,נמסרה להם תעודה בעברית שפה שלא הבינו ונרשם שם שזה בן ונפטר משלשולים.כשהם עלו על הטעות( למרות שמספר תעודת הזהות היה נכון וכן השם)שלחו לה תעודה מתוקנת ורשמו בת רק שהפעם מתה מדלקת ריאות.הועדות שהוקמו לא הוזמנו להעיד רק נשלחו הודעות שלא נמצאה הוכחה לחטיפה.העיקר שנשתוק.

  23. רינת

    אל דאגה, כל אלה שיש להם יד בדבר ישלמו על זה, ואם לא הם אז הנכדים שלהם או הנינים שלהם, הם שמחים ומסופקים ממעשיהם, אבל חכו ותראו איזה דברים או איזה מחלות יתקפו את נכדיהם…

    1. רינת

      צופית גרנט לא מוכנה להתערב. פניתי אליה לגבי חטיפה שקרתה בשנות ה- 70,
      היא אמרה שזה נשמע כמו המקרה של ילדי תימן ובזה היא לא מתערבת, היא יכולה
      להפוך את העולם ויש לה קשרים ויכולה לעשות הרבה רעש, אבל לא מוכנה לעשות כלום.
      כל פעם שאני רואה תכנית שלה זה מרתיח לי את הדם, כי היא יכולה לעשות כל כך הרבה
      עבור אנשים שסובלים ולפחות לפתוח פתח ולא עושה זאת.. וכולם חושבים שהיא
      נחמדה ועוזרת… עוזרת רק לזרים… לא ליהודים…

  24. בנעטיה פדהצור

    זה לא רק ילדי תימן !!
    רבים מבני הקהילה הלובית (טריפולי) שהיו בעלי גוון עור בהיר ולא פעם בעלי עיניים בהירות, נחטפו גם הם ונעלמו.
    יש בידי רשימה לא קטנה של שמות של ילדים, שנעלמו עם סיפורים דומים, באותם בתי חולים (תל השומר למשל, שהיה קרוב למעברת סאקיה- אור יהודה).
    למשל ילד בלונדיני ממשפחת טייאר, ילדה בריאה ממשפחת בוכובזה (הלחמי), ולגזיאל דיאנה ועוד רבים.
    עכשיו, עם הרשתות החברתיות, הדרך להגיע אל קהלים תמימים שלא העידו בפני אף לא אחת מהוועדות, קלה יותר, והתמונה שנחשפת חמורה עוד יותר.

  25. שלומית נצח

    ~ רשת-מקצועית, מיומנת לעילה ולעילה, של חטיפת-תינוקות וילדים לא תמה – והיא מתנהלת עד עצם היום הזה ממש, מהורים ראויים, טובים וישרים ומסורים – שוד-ילדים, בהתמדה ראויה לשמצה ולביזיון, של כל העושים במלאכת-הגנבה, לאור היום, בתעלולים-שקריים ובבדיות משליטה-שטנית = מכירה אני הורים כאלה, שעתה, סובלים מרה על אבדן מספר-ילדים, שהביאו לעולם רק לאחרונה, ומשרד-הרווחה – בשיתוף-פעולה של כל רשויות מדינת-ישראל, ובחסות המתועבת של ממשלות-ישראל לדורותיהן, מאפשרות רשעות זאת – מתאוות-הממון והתנשאות-אנוכית מרושעה של יהודים-בוגדים, שבני-בליעל מתועבים ואכזריים הללו ברודנות מטורפת – אני ואפסי עוד :(

  26. Shay

    בשנים הראשונות של קום המדינה, מה שהיה לנגד עיני המנהיגים הוא השיגשוג והצמיחה.
    כמו-כן, מחיקת היהודי הגלותי (אם מאירופה ואם מעדות-המזרח), וליצור את היהודי החדש, זה שיודע להרים נשק ומגל, ולדאוג לעתידו בכוחות עצמו ללא "ניסים".
    לדעתי, אם ניקח בחשבון את הנרטיב הזה, את ההתנשאות של מפא"י, את הראש החקלאי של אז (בעצם הוא גם של היום) שרוצה רק לייעל תהליכים ולהשביח את התפוקה ןהתוצרת, נוכל אולי להבין את התסריט הבא (וסליחה מראש על ההשוואה) :
    אם למישהו יש כבשה עם שלושה גדיים, סיכויי ההישרדות שלהם נמוכים. וכמו-כן, גם אם ישרדו, מן הסתם הם לא יהיו גדולים ובריאים. עכשיו, מצד שני יש כבשה שנולד לה גדי מת. מה יעשה חקלאי חכם? איך אפשר להוציא מקסימום תועלת מהמצב?
    בואו ניקח גדי מהשלישיה, ונעביר אותו לזאת שאיבדה את הגדי. מה נקבל?
    גדי – "בן יחיד" – שהסיכויים שלו לגדול ולהתפתח לכבש בריא ושמן מאוד גדולים, ומהצד השני, כבשה שנמצאת בפאניקה כי לקחו לה גדי מהשלושה . אז היא תבכה יום-יומיים, ובנתיים תצטרך לדאוג לשני הגדיים שנותרו לה. לכן, אפשר להניח שמתישהו היא תפסיק לקונן על "הגדי" האבוד, ותתמקד בהנקת השניים הנותרים, שסיכויי הגדילה שלהם והגעתם לגודל מלא השתפרו (כי כעת הם רק 2 , ולא 3).
    יש מצב, שזאת היתה החשיבה מאחורי המעשים ההם, וכביכול לא מתוך רוע, אלא מתוך "תיקון" הטבע והמצב. ככה נקבל דור יותר בריא ושהתפתח טוב.
    לדעתי, אלה פחות או יותר הדברים שעמדו מאחורי המעשים.
    שוב אדגיש כי ההשוואה לכבשה באה רק כדי להמחיש את הלך הרוח החקלאי ושגשוגי שהיה קיים אז, ואולי רוח הזילזול של מפא"י בעולי המזרח.

  27. שרון אנגל

    אני בחור בן 48 שעזבתי את מדינת ישראל לפני 25 שנה ולאחר סיבוב במזרח הרחוק מצאתי לי שכרגע (ועדיין) המקום שלי לחיות זה לא בישראל , אני נשוי ואב לשני בנים .
    אישתי היא גרמניה הילדים , רשמיים גרמניים אבל בתוכם הם יודעים ומרגישים שיש לה עוד צד.
    כשהם רואים מה שקורה בישראל הם לא מעוניינים לנסוע לשם, לגור שם מכיוון שבישראל עדיין יש צורך לכות לתקופה ארוכה כמו יציאת מצריים ששם מספר דורות נפטרו בדרכם לארץ כנען.
    כל מה שקרה לעם הזה במשך יותרמ2000 שנה ,עדיין יש צורך לחכות לשינוי בלב , בישראל עדיין רוב האנשים שם לא נמצאים ולא הגיעו לנקודה היכן שהם יכולים לראות, קודם כל את עצמם ואז הם יכולים לראות את השאר.
    You can get it when you see it