כך הם רוצים אותנו - רעבות, מפוחדות ומצפות לנדבות שלהם

לא באנו "לפוצץ" את הכנס של הבית היהודי כי אנחנו כל כך לא נחמדות. באנו לשם כדי לעמוד בסולידריות עם מוחלשות אחרות אל מול האיום האמיתי

הקהילה הגאה, תושבי גבעת עמל, הלא נחמדים/לא נחמדות וצוות המאבק על הדיור הציבורי נפגשו בשבוע שעבר בכנס של הבית היהודי. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה גזענית מהסוג המוכר, אבל להפך – המפגש הזה הוא ההתחלה והבסיס של ההתנגדות לגזענות, לנישול ולאפליה על כל רקע שהוא.

הגזענות מייצרת קבוצה שההגדרה העצמית שלה נשענת על הגדרת מי שאינו הם. הגדרה עצמית הנשענת על הוצאה בלתי פוסקת של קבוצות "אחרות" אל מחוץ לגדר והצגתן כבלתי-ראויות, כמאיימות, כמסוכנות; על הצהרות נאמנות למאפיינים שנבחרו היטב ומאפשרים להוציא את השאר החוצה ולהתחלק לבד בשלל.

המפגש הזה יחד מסמן את החיפוש אחרי המשותף לכולם. אותו בסיס ראשוני לחיים ולעתיד ההולך ונגזל מכולנו, מכל קבוצה בתואנה אחרת: מהקהילה הגאה על ידי שלילת דרך חייהם ונטייתם המינית. מתושבי גבעת עמל, שמפונים לאט-לאט מבתיהם ומושלכים לרחוב, בשם תיאוריית השוק החופשי. מהקהילה המזרחית, על ידי ההגמוניה האשכנזית, שייצגה עצמה כ"מדינה" – בתחילה תחת המסיכה של "ההתישבות העובדת" ועתה תחת זו של "חטיבת ההתיישבות (בשטחים)". ממחוסרי הדיור, הממתינות ברחוב לדיור ציבורי, הוא נגזל על ידי הצגתן כ"מסכנות" האשמות במסכנותן והחייבות להציג שוב ושוב הוכחה לה כדי לזכות בפירור זה או אחר.

לא סתם, בזמן שעמדנו שם והשמענו את קולנו מתוך המשותף לנו – אמר אחד המשתתפים לתושבות גבעת עמל: "למה אתם מפגינים? אילת שקד דואגת לכם, היא הביאה לכם תרומות", ובהמשך אמרה אחת אחרת: "אתם מזלזלים בשמיכות ובאוכל שהבאנו לכם". הם הביאו. בעלי כוח. תרומות ונדבות למסכנים. וכמובן שצריך להגיד תודה אם הם בכלל מתייחסים אלינו. כי כך הם רוצים אותנו – רעבות, מפוחדות, רועדות מקור ומצפות לנדבות שלהם.

אפשר לפרנס מאמרים שלמים בניתוח מדויק של דרכי האפליה וההוצאה מחוץ לגדר של כל קבוצה – אך מה שמשותף לכולן היא אותה שיטה של מניעת זכויות. אותה דרך האהובה כל כך על הגזענים, על פיה זכויות נקבעות על ידי "השירות למדינה", ה"תרומה למדינה" – כשהמדינה היא כמובן הם. מה שמשותף לכולן היא אותה שיטה שבה ההגמוניה צוברת כוח על ידי יצירת מוחלשות, ואחר כך משתמשת בחולשתן כדי להציגן כמי שמזיקות ל"מדינה" ומכלות את משאביה. זהו אותו שימוש שעשה נתניהו בזמנו נגד האמהות החד-הוריות, נגד המובטלים ושנעשה כל הזמן נגד העובדים, הנכים ועוד, כדי להשאירנו במצב בו נצטרך להגיד תודה על כל פירור הנזרק אלינו ולהיות נחמדות כדי שלא יימנעו מאיתנו פירורים אלה. שהרי כבר הוחלט שזכויות של ממש אין לנו.

habait hayehudi2

לא סתם צמחה אותה סולידריות מופלאה מעוררת גאווה של כל הקבוצות המוחלשות דווקא בכנס של הבית היהודי, שמארגניו – למשל רונן שובל – ניזונים וצומחים מהפחד שהם מעוררים מכל מי ש"אחר". לא באנו סתם "לפוצץ כנס" כי אנחנו כל כך לא נחמדות. באנו לשם כדי לשנות את סדרי העדיפויות של השיח. כדי להציג את האיום האמיתי – אותו טרור כלכלי, ש"הוא הוא הטרור האמיתי", כמו שאמרה שם ריקי כהן בנלולו. באנו לשם כדי לצעוק בקול – לא שקופות ולא אילמות. באנו לשם כדי להגיד: מול הפחד והפירוד שאתם זורעים, אנחנו לא מפחדות זו מזו – אנחנו מפחדות מכם, ונעמוד יחד כדי למנוע מכם לחסל אותנו – חזקות, וגאות.

כותרת הכנס היתה "האנטישמיות החדשה" – אך במשנתו של אותו רונן שובל, אנטישמיות היא קודם כל זעקה נגד סבל ונישול של מי שאינן חלק מאותה קבוצה שהגדירה עצמה כ"יהודים החדשים". ואם כך, על פי משנתו של מר שובל גם הדיבור על סבלנו ומצוקתנו שלנו אסורים – שהרי גם אותנו הם השליכו החוצה, וברור גם כי מצוקה זו שלנו נגרמת קודם כל מהפניית משאבים עצומים לשטחים על חשבוננו. לכן גם אם שר הפינוי והגזלן הראשי, אור אריאל, לא היה שם – עדיין חשוב היה לבוא ולהשמיע את זכותם של הסבל והמצוקה לקבל הד. לבוא ולדרוש, שיפסיקו לטשטש את האלימות הגזל בשם משחקי מילים שמערבבים אנטישמיות, שואה ויהדות לדייסה אחת מערפלת.

ואם נחזור לתחילת דברי – "הקהילה הגאה, תושבי גבעת עמל, הלא נחמדים/לא נחמדות וצוות המאבק על הדיור הציבורי נפגשו יחד כדי למחות בכנס של הבית היהודי" – הם אינם התחלה של בדיחה, כי אם התחלתו של מאבק היסטורי חשוב היוצר תקווה לעתיד טוב יותר. שבו לכולם יש בית. כולם מוגנים. עתיד בו מה שמנחה את כולנו הוא היחד, המשותף ולכל אחת ואחד הזכות לשמר את ייחודיותה/ו שלה/ו ושל קהילתה/ו.

אינשאללה, יצטרפו למאבק על הבית ונגד דיכוי בשם "הבית היהודי" שלהם – אותו בית שהפך כבר, לדברי אמלי עמרוסי, לווילה – בזמן שאנחנו מושלכות למרתף ונזרקות אל מחוץ לגדר – קהילות נוספות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.