בֶּזֶה בֶּזֶה. המילה מרעישה כמו רעשני מוזיקה של שבטים

קטע מתוך פרק 12 ברומן "אוריאן" לשירה פנקס
שירה פנקס

פרסמה סיפורים קצרים בכתבי עת, ספרה הראשון "אוריאן" פורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד

אני מספרת לו שלפני כמה חודשים ראיתי עם הלנה את הסרט על קאמי קלודל. הוא מסתכל עלי. אני אומרת את השם שלה, הלנה כמו פרח שנזרק אל האוויר, סקרנית לראות מה יקרה, לראות את הגעגוע על הפנים שלו, אבל שקט ואני ממשיכה. יש שם סצנה, אני אומרת, שהיא חופרת בבוץ של העיר כדי להביא אדמה. אין לה כסף לשלם על החמר. היא הולכת בלילה, אישה לבד, מביאה בוץ אל הבית שלה כדי לפסל. היא לא יכולה להפסיק לפסל. הם חושבים כולם שהיא משוגעת להסתובב לבד בלילה בעיר הגדולה ולחפור, להביא בוץ מסריח, אבל הקול שלו פתאום קוטע אותי, אומר שהיא הפסיקה עם התחריטים, הקול שלו מצמיח רעש, העלים זעים, אבא שלה מת והיא הפסיקה עם התחריטים, אבל מה זה משנה, מה זה משנה, ממלמל לעצמו, זאת הייתה תקופה נהדרת ועכשיו את אומרת לי שהיא הראתה לך את קאמי קלודל, זאת של רודן ואני יודע, את חושבת שאני לא יודע שגם היא מתגעגעת לכל זה, כולם שכבו עם כולם, אז כשהיא הייתה בבּוֹזָאר.

הם ציירו ופיסלו ואני התחלתי עם הסרטים והמחזות. כל הזמן ביחד עם האמנות, מעשנים שותים מציירים ומזדיינים. כולם שכבו עם כולם, הוא אומר שוב את המילה הזו: בֶּזֶה, בֶּזֶה. היער נע בפינה, העלים זעים והוא ממשיך בגלל האלכוהול, מספר איך יום אחד הגיעה הנה החברה הכי טובה של הלנה. גם היא למדה איתה אמנות בבּוֹזָאר. איטלקייה שגדלה בלונדון ואז באה הנה, אלכסנדרה קראו לה, כמו מדונה, כמו אחת הדמויות של פליני, את מבינה על מה אני מדבר, הוא מראה שדיים, הוא מראה תחת, כל איבר בה מדבר. שכבתי איתה בחדר שלנו. במיטה שלנו. הלנה לא הייתה בבית. ממש כאן, הוא אומר ומסתכל קדימה אל החדר שלהם. אני לא מסתובבת. הזדיינו וכשגמרנו, היא לקחה סיגריה ביד אחת וביד השנייה את הטלפון שלצד המיטה והתקשרה אליה. אמרה לה, הלנה, סרז' שכב איתי, אנחנו במיטה שלכם. משוגעת לגמרי הבחורה הזאת, הוא צוחק, מעשן וצוחק, אולי היא זאת ששרפה את המיטה של כל הגברים שלה והלן עשתה אותו הדבר אחריה.

סרז' מסתכל עלי. מנסה לראות אם אני משתנה עם המילים שלו, אלו שהוא בוחר לתת לי, נכנסת אל תוכן והן אלי, הן פועלות, משפיעות על המוח שלי, על איך שהגוף שלי זז. שותה, מעשנת ובאמת המיטה בוערת. הם מזדיינים בחדר שלהם. האיטלקייה של פליני שוכבת עירומה. עיניים גדולות, שיער קצר ושחור. מעשנת. הוא שוכב עירום לצדה. היא מחייגת. נשענת עם הראש על הקיר הלבן, מסתכלת על הגוף של עצמה. השדיים שנופלים הצִדה כמו ציור. בזווית העין היא רואה את העירום שלו, מסופק. הרגליים פסוקות מעט, הזין נח. אומרת להלנה באנגלית עם מבטא איטלקי, אני במיטה שלך. שכבתי עם בעלך. גם להלנה היו מאהבים, הוא אומר, לכולנו היו. את מכירה את אנדרה, הוא שואל אותי ואני נזכרת בערב הראשון, ביצור השחור. עונָ ה לו שראיתי אותו אז, בערב הראשון שהגעתי אל הבית. הוא היה המאהב שלה, אומר לי סרז', היא ראתה את הציורים שלו כשעבד בשוק עם הדוד שלו, מספר סרז'. הציורים יחד עם הירקות והפירות והאהבה. אני אף פעם לא הבנתי מה היא מוצאת בציורים שלו אבל היא אהבה. פשוט אספה את הציורים שלו ואותו, צעיר ממנה בהרבה שנים. סידרה לו לגור בסטודיו בבית ממול. ממש פה. הוא מצביע אל החלונות ואני מסתכלת. מצאה סטודיו קטן בקומה האחרונה. החלון העליון, הוא אומר, שם בקומה האחרונה. גר בתשעה מטר רבוע עם הציורים שלו. אין שם מטבח, רק משטח עם קומקום וכיור. אולי פלטה חשמלית. השירותים במסדרון. זה היה כנראה הרבה יותר טוב מאשר לגור בפרברים עם הדוד שלו ואשתו. היא אספה אותו מהשוק עם העגבניות והמלפפונים, הוא מגחך וגם אני צוחקת, רואה את המלפפונים, את העגבניות ודפים, ציורים מקומטים.

לקריאת הרשימה של חביבה פדיה על "אוריאן"

אנחנו שותים, מעשנים. הבוטנים כבר אינם, נותרו רק הקליפות שלהם. אני חושבת על השחור הזה איתה, צעיר יותר, זוכרת שדיבר על הריח שלו אז בערב הראשון, אמר שהיא מכירה את הריח שלו, נזכרת והוא מסתכל עלי, נועץ את הסיגריה, מסתכל עליה ננעצת ואז מגביה את הראש אלי ואומר שהיא תמיד אמרה שאנדרה הוא מאהב נהדר ואז ממשיך עם המילים, מסתכל מה הן עושות לי המילים שלו כשהן מגיעות אלי פוגעות, נכנסות דרך העור ולאט אני מבינה שהוא לא ממש מסתכל עלי אלא רק אל האוויר שמולו. הוא מדבר אל האוויר. נקודה רחוקה. סיפרה לי שהוא אוהב ללקק לה, הוא אומר, כי אני לא אוהב את זה. אף פעם לא אהבתי, הוא אומר ומדליק עוד סיגריה. היא סיפרה לי כדי שאקנא, אני יודע את זה, כי הוא היה מאהב טוב יותר ממני. המאהב הכי טוב שלה. ראיתְּ אותו, את אומרת שראית אותו, כולו שתוי ומלוכלך, ואני מהנהנת כי אני זוכרת אותו במצב הזה. הוא צוחק עכשיו ואומר שלא מפתיע שהוא אוהב לשים שם את הראש שלו וגם אני מתחילה לחייך. זזה קצת על הספה. רואה את הראש השחור הזה, ציפורניים מלאות צבע. את הלשון כמו זו של השטן כשהוא לועס, אבל היא חושבת שהוא מאהב טוב. רוצה שיקנא. הולכת ובוגדת בו עם המשוגע הזה, אוכל אותה כמו פר. וכבר לילה. מאוחר. העמודים עומדים, הקורות כבדות. גם המילים מחזיקות מעמד בשעה הזאת. האוויר לא זז, מכביד עליהן. לא מרגישה את העלים שלה בצד, לא מרגישה. נינה סימון ועוד פעם נינה סימון, כל הזמן הוא שׂ ם אותה, עם הקול שלה הלא־ברור, חצי גבר חצי אישה, שרה שוב על האנשים שתלויים על העצים כמו פירות, העבדים על הענפים וגם שם אין רוח. האוויר עומד, אבל הריח קיים. ריח נכנס אל הבית היפה, ריח של הפרשות של איברים תלויים ופתאום הוא שואל אותי אם אני אוהבת להזדיין.

בֶּזֶה בֶּזֶה. המילה מרעישה כמו רעשני מוזיקה של שבטים. רואה את השפתיים שלי אדומות, צבועות. אין מראה אבל אני רואה את השפתיים האדומות שלי מולו וזה הרי בגללה, בגלל היופי של הדברים. מוניקה ויטי יפה ואלגנטית עומדת על מפתן הדלת. היא אמרה: נשים בפריז צריכות להיות יפות. עכשיו את בפריז, היא אמרה. גם את אישה יפה. מסביב פס חלונות. ארובות מזדקרות. דוקרות את השמים, דוחסות את הפחם למעלה ואני עונה במהירות שכן, אני אומרת כן והוא מחכה, אז אני ממשיכה ואומרת שאני אוהבת להזדיין. אני אומרת את המילה כמו משתפת פעולה, אז הוא שואל כמה זמן לא הייתי עם גבר ואני אומרת שמאז שאני כאן. הוא אומר שהוא לא מבין איך אפשר. זה מה שמחזיק אותו חי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.