string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

קליטת עובד ערבי לצוות – הוראות הפעלה

באיזה שלב כדאי לכם להעלות סוגיות קריטיות כמו חומוס וכנאפה? ובמקרה של אירוע ביטחוני – האם מותר לכם לדרוש הבהרות באופן מיידי? דליה חלבי עם כמה טיפים שחילצה מניסיון רב-שנים
דליה חלבי

מנכ״לית דיראסאת – המרכז הערבי למשפט ומדיניות.

מקומות עבודה שחרטו על דגלם את סיסמת הרב-גוניות והרב-תרבותיות, מזמנים לא פעם אתגרים מעניינים במיוחד כאשר הם קולטים לחיקם עובד או עובדת ערבי/ה. פעמים רבות מקומות אלו, בשל תחושות האושר והסיפוק העילאי שהם חווים בעקבות הצטרפות אותו עובד או אותה עובדת, לא שמים לב למספר נקודות חשובות שעלולות לפגום באותה חוויה בלתי-שגרתית. ולכן ליקטתי עבורכם מספר טיפים שיכולים לשפר את חוויית המגע ולתרום להצלחת תהליך הקליטה.

הטיפים נולדו בעקבות ניסיון רב-שנים בעבודה במקומות כאלה והם מתבססים על חוויות אישיות שהחלטתי לחלוק אתכם. הבא נתחיל:

  1. 1. בפגישה הראשונה חשוב לא להפגין התלהבות יתר מהצטרפות העובד/ת לצוות, ומומלץ להיות מאופקים ורשמיים למרות האירוע הסנסציוני (הרי הזדמנויות מהסוג הזה אינן מגיעות כל יום). חשוב לשמור את רצף וקצף השאלות לפגישות הבאות, כדי לא להבהיל את העובד/ת.

  2. 2. את סוגיית החומוס, הפיתה, הלבנה, הכנאפה והבקלאווה מומלץ להשאיר לישיבת הצוות השלישית או הרביעית, וזה לאחר שהתבסס שיח כנה ועמוק שמאפשר קיומו של דיון רציני בסוגיה.

    3. את הידע הלקוי בגיאוגרפיה אפשר כמובן לחלוק עם אותו עובד מיד בפגישה הראשונה או השנייה ולדרוש הבהרות לגבי המיקום אודות הכפר בו הוא חי. שאלות לדוגמה: "על יד איזה יישוב שוכן הכפר שלך? האם זה ליד כרמיאל? האם זה קרוב לחיפה? מה המרחק בינו לבין קיבוץ עירון?"

    4. שאלות כמו "אה, אתה מכפר X אז אתה בטח מכיר את אחמד או רפיק?" אפשר לשאול בפגישה הראשונה או השנייה. סביר להניח שהדמויות אינן מוכרות כלל וכלל לאותו עובד אבל למי באמת אכפת? העיקר פה הוא כמובן הפגנת הידע העמוק אודות החברה הערבית!

5. את הסוגיות סביב נשים ומעמדן בחברה הערבית מומלץ להשאיר לשלב מתקדם, מפני שאלה ללא ספק סוגיות מורכבות ביותר – במיוחד אל מול מעמדן של הנשים היהודיות, שהצליחו כמובן להתגבר על כל המכשולים ואי-השוויוניות וחיות להן בחברה הוגנת ואנטי-פטריארכלית. יש כמובן לשים לב להבעות הפנים הנכונות כאשר שאלות אלה מועלות, מומלץ להפגין אכפתיות, להצטער על מעמדן העגום של הנשים הערביות במידה הנכונה, להרים גבות ולצקצק בלשון מדי פעם.

6. אם אותו עובד הצליח לשרוד עד כה, המשיכו הלאה עם השאלות החקרניות. אפשר בשלב זה לבחור כל סוגיה שעולה לכם למוח ופשוט לשאול בלי הקדמות ובלי עבודת הכנה: למשל, להעלות לדיון סוגיות כמו לאיזה מסעדה ערבית מומלץ ללכת? איפה כדאי לקנות פירות וירקות טריים? או איפה אפשר למצוא בשר טוב וזול? מה דעתו על הבחירות המתקרבות? כמה מנדטים תקבל לפי דעתו הרשימה הערבית המאוחדת? וכו' וכו'.

  1. צילום: viviandnguyen_, cc by-sa
    העיקר, כמובן, זה להפגין ידע עמוק אודות החברה הערבית. צילום: viviandnguyen_, cc by-sa
  2. 7. כמובן כאשר מתרחשים "אירועים ביטחוניים" או "מלחמות", כפי שאנו מורגלים מדי פעם, וכאשר ההתלחשויות גוברות במטבח הקטן והמבטים רצים להם לכל הכיוונים, מומלץ לדרוש הבהרות מאותו עובד, ובאופן מיידי! אפשר לשאול שאלות כדוגמת: אתה מגנה? אתה נגד? אתה בעדנו או בעדם? אתה עם הצבא או נגדו? אנחנו צודקים או הם? אתה מכיר בכלל בזכות היהודים למדינה? אתה מבין את הצורך שלנו במדינה יהודית? תגיד, יש לי שאלה שקצת לא נעים לי לשאול אבל בכל זאת אני אשאל: יש לכם מלא מדינות ערביות – למה לא לעבור לאחת מהן?

  3. 8. לבסוף, מומלץ להזמין את אותו עובד שהצליח לשמור על מקום עבודתו ואף לתרום לו ולהעשיר אותו לפגישות עם תורמים מחו"ל, לתת לו במה לדבר על חוויותיו ועל הקיום המשותף שמתרחש לו פה למרות כל האתגרים וכנגד כל הסיכויים. זה בטח ירומם את רוחם של התורמים ויזרים כמה דולרים טובים לחשבון הבנק ויאפשר את המשך קיומו של "המרחב המשותף" לתפארת מדינת ישראל!

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עמית

    הישראלים הם עם ישיר וחסר טקט וגאה בזה. במקום להעלב ולעקוץ כדאי פשוט להשיל את המגנים ואת רגישויות הפוליטיקלי קורקטנס ולקפוץ למים

  2. דןש

    נימוסים והליכות בסיסיים בקרב בני אנוש
    מדוע ל"הדביק" זאת לגבי עובד ערבי בלבד – מה שונה הערבי מכלל האוכלוסיה הלא ערבית ?
    בקליטת עובדים כל שהם, מן הראוי להיות מאופקים עם הזמן יווצרו קשרים טבעיים ואז יווצר הפתח להיכרות ולכניסה לפרטים אישיים וציבוריים.