string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

דו-לשוני זה א"ב: משבר בחינוך ביפו

בימים אלה נאבקים עשרות הורים, ערבים ויהודים, למען פתיחת בית ספר דו-לשוני עברי-ערבי ביפו. גנים כבר פעילים בהצלחה מזה שנתיים, וכעת הגיע הזמן לעלות כיתה. אבל העירייה גוררת רגליים ומציעה להורים הצעות שאי אפשר לחיות איתן
בעילום שם

באחד הקייצים שעברו הלכתי ברחוב שבטי ישראל ביפו, שיש המכנים אותו בסרקאזם יפואי טיפוסי "קבּא'אִל אסרא'איל". אף שהיתה זו שעת צהריים ביום חול, שמם הרחוב מאדם: הצירוף של החום הכבד וצום הרמדאן הדיר את רגליהם של שומרי המצוות. לפתע שעט אוטובוס דן במעלה הרחוב. הוא לא עצר בתחנה הריקה מאדם, ועל סיפונו היו רק קומץ נוסעים שבהו בריקנות שבחוץ מתוך המרחב המרווח שבא להם בהפתעה. איש בקואופרטיב לא ידע שרמדאן עכשיו, ואם ידע, לא חשב שזה מצדיק שינוי בתדירות הקווים. אולי נחמד להיזכר בחג לצרכי פולקלור או בחירות, אבל לחוגגיו אין נוכחות של ממש בזמן ובמרחב הישראלי. הם רפאים.

חגים מהווים הזדמנות מצוינת לעידוד תיירות פנים חפה מחשבונות נפש. רגע יפואי נוסף שנחרט בזכרוני היה בסוף 2008. באותה שנה חלו חנוכה וחגי הקורבן והמולד במועדים סמוכים ועיריית תל אביב קיימה אירוע מושקע ביפו. בשעת צהריים, והרחוב מתפקע מילדים, הוטל פתאום הס. העוברים ושבים השתקעו במכשיריהם הניידים, הסתודדו, ובהדרגה החלו להתקפל. פרצה "עופרת יצוקה".

איך זה קשור לחינוך ביפו? בימי המלחמה, וכתוצאה ישירה שלה, בא אל קצו ניסוי בחינוך שוויוני שנערך בבית ספר וייצמן, ששירת את אוכלוסיית לב העיר שנים ארוכות עד שקרס לאחרונה. למשבר החמור בבית הספר היו סיבות מרובות, שילוב של שינויים דמוגרפיים, אטימות ציבורית וגזענות פרטית, אך המלחמה נתנה לו מהלומת מוות ממנה לא התאושש. כמו באוטובוס הרפאים, רבים היו מופתעים, אבל בניגוד לו, לחינוך ביפו אין נהג.

אין מי שייקח את ההגה לידיים. הכל מתנהל מאז כמו קומדיה של טעויות. הסיבה פשוטה: לא חשוב כמה כסף תשפוך העירייה על מבנים יפים וקידומי מכירות, לא חשוב כמה תורמים היא תגרור להצטלם ליד ילדים ערבים ויהודים המשחקים יחדיו כאילו היתה זו אטרקציה, עד שלא תהיה הכרה בילד הפלסטיני כשווה לאחיו היהודי, ועד שהכרה זו לא תתבטא בתוכנית הלימוד, לא ייפתר משבר החינוך הציבורי בעיר המעורבת.

למעשה, אין חינוך ציבורי ביפו. ציבורי במובן של מתן מענה לצרכי הציבור כמכלול, כקהילה. יש פסיפס של מוסדות שנותנים מענים פרטניים לשלל הזהויות המפוצלות ביפו, לא מעט בעידוד מי שמעוניינת בראש ובראשונה למשול בשקט באמצעות הפרדה. יש בתי ספר פרטיים, ויש ממלכתי יהודי, יש ממלכתי יהודי דתי ויש ממלכתי ערבי, יש ייחודי בטעם וניל, ויש גם שוקולדה. ואם יש מסגרות מעורבות הרי שהן מתקיימות במקרה, בכורח הנסיבות, וגם אז רק במוסדות יהודיים ואך ורק כיוון שהעירייה מפחדת מבג"צים. עיר בלי הפסקה? בלילות. עיר בלי הפרדה? בחלומות.

בעבור תלמידי בתי הספר ביפו, המלחמות אינן מלחמתן של "ישראל" ב"עזה". זוהי מלחמתו של אבא והאח הגדול של התלמיד היהודי בבני הדוד של התלמיד הפלסטיני שמופגזים במחנות הפליטים בעזה. האתגר הזה התברר ככבד מנשוא בעבור המורים וההורים ביפו, והעסק התחיל להתפרק

במציאות, איש בגופי החינוך של העירייה המופקדים על יפו לא העלה על דעתו שבעבור תלמידי בתי הספר ביפו, המלחמות אינן מלחמתן של "ישראל" ב"עזה". זוהי מלחמתו של אבא והאח הגדול של התלמיד היהודי בבני הדוד של התלמיד הפלסטיני שמופגזים במחנות הפליטים בעזה. האתגר הזה התברר ככבד מנשוא בעבור המורים וההורים ביפו, והעסק התחיל להתפרק. מאז נוחתת כל כמה שנים מהלומה שכזו על הקיום המשותף השברירי בעירנו ואין מי שיאסוף את הרסיסים.

העירייה מניפה את דגל החינוך ה"ציבורי" בנסיון נואש לשמור על נוכחות חינוכית יהודית בלב העיר, אך מלים לחוד ומעשים לחוד. במעמדי הרשמה שונים שעברו עלינו ועל שכנינו, קיבלנו מהעירייה מסר ברור, שעדיף שהילדים היהודים יתחנכו בתל אביב. לא היה צריך לצלצל פעמיים כדי לקבל העברה. בעוד שבארה"ב נפסק עוד ב-1954 שחינוך נפרד אינו יכול להיות שוויוני, ובשנות השבעים כבר נכפתה אינטגרציה מלמעלה באמצעות הסעות מסובסדות בין שכונות של שחורים ולבנים, כאן ביפו מספקת העירייה הסעות ליהודים שרוצים לברוח מהחינוך הממלכתי. וכל שנה מחדש מתעוררת השאלה, האם ניתן חוקית לפתוח בית ספר ליהודים בלבד וכיצד? אולי אפשר לעשות את זה מחוץ ליפו, אבל על הגבול, שיהיה קרוב?

בגלגול הלפני-אחרון של המשבר, התקבלה החלטה של הרגע האחרון להעביר את תלמידי בית ספר וייצמן שעמד שוב בפני סגירה לבית הספר התיכון עירוני ז'. הימים היו ימי צוק איתן והאווירה שוב היתה עכורה, ובכל זאת היו שראו תקווה במהלך ושאבו עידוד ממיתוג המוסד החדש אליו נדחקו שתי המיטות החולות כ"קריית חינוך יפו". אמנם אין תקדימים רבים לאיחוד של כיתות א'-י"ב במוסד אחד, אבל יהיה בסדר, אמרו לנו.

עירוני ז' ידוע מזה עשרות בשנים כמוסד יהודי שתוכנית הלימוד שניתנת בו נושאת אופי גדנ"עי מובהק. קוראים לזה חינוך עברי, ועל כן אין אות ערבית אחת בכל המוסד

אלא מה, שבעוד שבבית הספר ווייצמן היתה לפחות מסורת של נסיונות התמודדות עם אופיו הדו-לאומי, הרי שעירוני ז' ידוע מזה עשרות בשנים כמוסד יהודי שתוכנית הלימוד שניתנת בו נושאת אופי גדנ"עי מובהק. קוראים לזה חינוך עברי, ועל כן אין אות ערבית אחת בכל המוסד. אותם ילדים שגדלו מהיסודי כאילו אין כאן שני לאומים שמבוגריהם שופכים זה את דמו של זה ימשיכו לחיות בשקר חינוכי עד שאת חוברת הרישום לכתה א' יחליף הצו הראשון. כבר שנים ידוע שאסור לדבר ערבית בקריה. זוהי אינה שמועה שכן המנהל בעצמו אמר ש"תמיד הייתה הנחיה כזו. היא של משרד החינוך, לא שלי. שהחינוך צריך להיות חינוך עברי" ואף טען שבכל בתי הספר בארץ אסור לתלמידים ערבים לדבר בשפת אמם עם חבריהם. כמובן שדובר משרד החינוך הכחיש זאת מכל וכל. באחרונה התגלה שגם לתרגם כראוי לערבית קשה לעירייה. כך כתבה איבתיסאם עמורי על התרגום: "אין בהזמנה הזו ולו משפט אחד תקין בערבית, זה טקסט מגוחך וחסר כל משמעות שתורגם באמצעות מכונה. זה לא מכבד את השפה הערבית ובטוח לא מעורר שייכות בקרב תושבי יפו הערבים.”

יש רציונל חינוכי מאחורי הגישה הזו. עוד בגן אמרו לנו שזה מסובך ללמד ערבית, בגלל שזה מבלבל את הילדים ומקשה עליהם – כנראה שכל קנדה וכל בלגיה טעו טעות מרה ועליהם לעבור השתלמות בבניין העירייה. בגיל קצת יותר מאוחר, הסבירו לנו שאין מה לשוחח עם הילדים על המצב בישראל בגלל שאם לא נגיד להם הם לא יידעו בכלל שהם יהודים סלש ערבים. נו. אולי זה נכון על היהודים. אבל אם היה נהג, ולו היה שומע ערבית, הוא היה יודע שיפואים בני שלוש יודעים יפה מאד מיהו יהודי, ושהם לא.

לפני שנה וחצי קמה יוזמה חדשה של הורים מתל אביב ומיפו ונפתח גן דו-לשוני ציבורי בתמיכת עמותת "יד ביד" והמשלמה ליפו. אמנם אין זו הפעם הראשונה שנעשה נסיון כזה ברמת הגן, אבל תמיכת המשלמה ונחישות ההורים להיאבק לטובת שוויון ושיתוף בחינוך הממלכתי נתנו ונותנים לנו תקווה אמיתית להצלחה. הביקוש עצום ולמרות הצורך להיאבק על כל צעד ושעל, החלום מתגשם כל בוקר מחדש. קהילת ההורים והמורים מהווה מופת להתמודדות עם מורכבויות, מקור השראה לכל מי שפועמת בלבו תקווה.

ידענו שהקשיים יחריפו לקראת הרישום לכתה א', אבל לא תיארנו לעצמנו עד כמה. מה שהחריף את הבעיה מבחינת העירייה השנה דווקא, הוא שעל רקע סגירת בית ספר וייצמן ופינוי המבנה, הקמת בית ספר דו-לשוני מחוץ לקריית חינוך יפו יצטיירו בעיני העירייה כהודאה בכשלון וכך אירע, שוב, בהחלטה של הרגע האחרון, שאין זכר ליוזמה הדו-לשונית בחוברת הרישום ועשרות הורים ניצבים מול שוקת שבורה, חרדים לאבדן ההשקעה העצומה בעתיד ילדיהם.

יד ביד יפו 22
מפעילות בגן הדו לשוני ביפו
היעלה על הדעת שבירושלים, בבאר שבע, בכפר קרע, במשגב, בנווה שלום יפעלו בתי ספר דו-לשוניים לעתים אף בתנאים קשים בהרבה מאשר ביפו, וישרדו מלחמות, הצתה והסתה פרועה, בעוד שב"עיר בלי הפסקה" ייגדע החלום באיבו?

נאמנה לשיטה הוותיקה של שליטתה ביפו, העירייה מגבה את העורף שהפנתה לנו בליבוי סכסוכים בין היוזמה של החינוך הדו-לשוני לבין קריית החינוך הקיימת. ההסעות לבתי הספר בתל אביב ימשיכו לצאת כל בוקר, ובתי ספר העל אזוריים שמשתמשים במשאבים של יפו ימשיכו לשרת ילדים מכל רחבי העיר, אבל מכל הגורמים שפעילים מזה עשורים והביאו את החינוך הציבורי ביפו אל עברי פי פחת מי שלכאורה הורס את החינוך הציבורי ביפו אינו אלא הורי הדו-לשוני. כך לטענת העירייה. אין מקום לשני בתי ספר באותו אזור, מסרה העירייה בתגובתה הרשמית הלקונית, אלא רק לקריית החינוך – אה כן – ולבית הספר של חב"ד ברחוב נחל שורק שביפו, ולעוד כהנה וכהנה בתי ספר שמשרתים עמים וזרמים שונים ונפרדים בשטח של קמ"ר ספורים שחלילה להם להתערבב אלה באלה. לכולם כן, אבל לדו-לשוני לא.

יש הורים יהודים שמעדיפים בית ספר יהודי. יש גם הורים ערבים שמעדיפים זאת. ודאי שעירוב נסיבתי וארעי שכזה עדיף בהרבה על ההפרדה הקיצונית לזרמים שמתקיימת בכל רחבי הארץ. היכרות עם האחר, גם שלא מתוך שוויון, עדיפה לאין שיעור על בורות מוחלטת. אבל בחודשים האחרונים מישהו רקח את הספין כאילו חינוך המושתת על שוויון מלא בין העמים הוא "אליטיסטי", כאילו המקופחים הם בהכרח בדלנים, ורק מי ששפר מזלו מסוגל להעלות בדעתו רעיון כל כך הזוי, כל כך רדיקלי – ילדים. שווים. ביחד.

היעלה על הדעת שבירושלים, בבאר שבע, בכפר קרע, במשגב, בנווה שלום יפעלו בתי ספר דו-לשוניים לעתים אף בתנאים קשים בהרבה מאשר ביפו, וישרדו מלחמות, הצתה והסתה פרועה, בעוד שב"עיר בלי הפסקה" ייגדע החלום באיבו?

אם מגוריכםן ביפו וילדיכןם עוליםות לכיתה א' או ב' וברצונכםן לצרף את ילדיכםן, הירשמו כאן

לדף הפייסבוק של היוזמה

עקב התעכרות האווירה בשדה החינוך ביפו בשבועות האחרונים, בחר/ה המחבר/ת לשמור על עילום שם מחשש שמא יבולע לילדיו/ה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. כרמן גרדשטיין

    אני גדלתי בתל אביב ולמדתי בבית הספר א ד גורדון בו השתתפתי בכמה מפגשים עם תלמידים ערביים ביפו… מאז התעוררה בי סקרנות גדולה ותחושת החמצה על כך שלא יצא לי ללמוד איתם יותר ולהכיר אותם יותר לעומק ובאמת לאחר שסיימתי את לימודי התנדבתי מספר שנים במסגרות חינוכיות יחד עם ערבים למשל בגרעין במדבר של הצופים עם הבדואים בדרום ופרויקט גינת שלום עם דרוזים מירכא אלה הם מסגרות שיצרנו יחד ובהחלט כשבני( היום בן שלוש ) יגיע לגיל בית הספר הייתי רוצה שיילמד ערבית ברמה גבוהה ויכיר ילדים מרקעים ותרבויות שונות וילמד לכבד את היופי המיוחד של כל אדם יש לכך יתרונות מחברים רבים וטוב יעשה אם יינתנו הזדמנויות לאנשים אכפתיים ומסורים לחינוך ילדיהם יחד לפתוח בתי ספר איכותיים שיש להם אשכרה ערכים חינוכיים!!!! הרבה מבתי הספר המצוינים בתל אביב נסגרו או קוצצו מתכנים ערכיים בשל שיקולי כספים דוחים . חייבת לציין שזו עשויה להיות סיבה טובה עבורי לעזוב את הארץ אם לא אמצא כאן אופציות חינוכיות ראויות לבני אדם הבנים שלי הם לא רובוטים!!!!

  2. איש חינוך

    במקום לנסות ולשכנע את העירייה, הקימו בית ספר פרטי. תוך שלושה מחזורים יעמדו אצלכם בתור איןסופי, ואז לעירייה יהי אינטרס להפוך את בית הספר לציבורי, כי הוא יאפשר לה להעמיד בית ספר איכותי ציבורי ביפו.