עמידר לא סופרת את מזל אראמי

נאבקות דיור ציבורי התבצרו במשרדי עמידר בדרישה לקבל תשובות: מדוע אמהות חד-הוריות ממתינות שנים לדירה ונזרקות לרחוב עם ילדיהן, בשעה שדירות דיור ציבורי עומדות ריקות או נמכרות למקורבים? בתגובה זעקה מערכת הכריזה: "שימו לב, עובדי עמידר, להסתגר בחדרים – יש פריצה לבניין". דיווח מהשטח

הבוקר הזה (רביעי) התחיל בכניסה והתבצרות במשרדי הנהלת עמידר יחד עם מזל אראמי, אם לשישה שעומדת להיזרק עוד שבועיים לרחוב. למזל אראמי ולששת ילדיה אין קורת גג קבועה. אחרי מאבק מתיש שלה יחד עם צוות דיור ציבורי היא קיבלה זכאות לדיור ציבורי – אך למרות זאת, משרד השיכון מסרב לתת לה דירה. בקרית אונו, מקום מגוריה, יש דווקא הרבה דירות ריקות:

"באתי אל עמידר עם כתובת של דירה ריקה בעיר שאני, שהוכרתי כזכאית וממתינה כבר שמונה שנים, יכולה ודורשת להיכנס אליה, והם ענו לי שזו דירה שמיועדת לנכה. אתמול בלילה הוכנס לשם מישהו שהוא לא נכה ולא תושב העיר רק כדי לסתום לי את הפה. יש לי שישה ילדים ואני לא אגדל אותם ברחוב כשעמידר ומשרד השיכון מחלקים דירות למקורבים", היא מספרת.

אז הבוקר הגענו – פעילות צוות הדיור הציבורי – יחד איתה, לדרוש פתרונות ממנכ"ל עמידר, יוסי אבוטבול. בכניסה, אחרי שעקפנו אותו, השומר רץ לחסום את המעליות. פנינו למדרגות והתחלנו לעלות למעלה בריצה. ואז קרה משהו ממש מגוחך, פתאום הופעלה מערכת כריזה: "שימו לב, שימו לב, עובדי עמידר, להסתגר בחדרים ולנעול דלתות – יש פריצה לבניין".

פריצה? להסתגר בחדרים? כאילו יחידת טרור הרגע נכנסה לעמידר! יצאתי מאחת הדלתות של חדר המדרגות וראיתי את השומר מתקשר למשטרה בהיסטריה ובדחיפות, צעקתי עליו: "תתביישו לכם! כל השנה יש פה פושעים שזורקים משפחות לרחוב ואתם לא עושים כלום, ועכשיו בשבילנו מזמינים משטרה?!" השומר בשלו, מודיע לכולם לנעול את המעליות, לסגור את הדלתות, אף אחד לא נכנס ואף אחת לא יוצאת! ואני עומדת שם מולו ומנסה להסביר לו שאין כאן פושעות – שיש כאן אשה בשם מזל שנלחמת על קורת הגג שלה ושל הילדים שלה, ושאם הוא היה במקומה הוא היה עושה את אותו דבר, וכל מה שהיא רוצה זה לדבר עם המנכ"ל.

בינתיים הגיעה המשטרה. בדיוק באותו הזמן נכנסת למקום שרה אסולין. היא פונה לפקיד בכניסה ומציגה מולו מסמכים לפיהם הולכים לפנות אותה מהבית ושזה לא חוקי ומבקשת לדבר עם מישהו מלמעלה, הוא עונה לי שהיא לא נכנסת ושתתלונן בנציב תלונות הציבור. שרה אומרת לו שהם לא עונים לה ולא חוזרים אליה. הוא מתעלם וממשיך בשלו, פונה לשומר: אף אחד לא נכנס. שרה מיואשת, יוצאת החוצה ומספרת לי איך עקרו אותה ואת הוריה מביתם ומהעסק שלהם בכפר שלם לפני המון שנים ונתנו להם – משפחה של 15 נפשות – דירת עמידר 2 חדרים בחולון; וגם את זה הם רוצים עכשיו לקחת!

אני עומדת מול השומר ומנסה להסביר לו שאין כאן פושעות – יש כאן אשה בשם מזל שנלחמת על קורת הגג שלה ושל הילדים שלה, ושאם הוא היה במקומה הוא היה עושה את אותו דבר

באותו זמן מזל אראמי ושאר הפנתרות הלוחמות בקומה 6 מחכות עד שיצא אליהן המנכ"ל, ודורשות תשובות: מדוע מזל ודיירי הדיור הציבורי נמצאים תמיד בתחתית סדרי העדיפויות – גם לאחר שהעבירו אותה שבעת מדורי גיהנום לקבלת זכאות וגם לאחר שקיבלה זכאות, מזל מחכה שמונה שנים לדירה? ואילו באותו זמן עמידר משפצת דירות להפוך אותן לדירות נופש לעובדיה, דואגת לסטודנטים, לעמותות, לגרעינים תורניים; בקיצור, עמידר דואגת לכולם חוץ מלמזל אראמי ודיירי הדיור הציבורי.

סרטון מההתבצרות הבוקר במשרדי עמידר – אבי בלכרמן / חדר מצב:

מזל אראמי היא הגיבורה שלי, היא הגיבורה האמיתית שנלחמת על זכותה הבסיסית לקורת גג, היא עמדה שם מול הדלתות הסגורות בעמידר וזעקה: "תגידו את זה לילדים שלי, בואו תצאו, תסתכלו לי בעיניים ותגידו לילדים שלי שאתם זורקים אותם לרחוב".

ולבחור עם הכיפה שפתח את הדלת שם בעמידר וצעק לי "תתביישו לכם, אם היתה לך כיפה לא היית מתנהגת ככה", יש לי משהו לומר לך: אמנם אין לי כיפה או כיסוי ראש, אבל יש לי בנשמה אמונה מלאה בבורא עולם, מסורת, מוסר ובעיקר כבוד לבני אדם באשר הם.

כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ.

לתמונות נוספות של חיים שוורצנברג

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שי

    כרמן, הסיפור שלך נוגע ללב, הוא מקומם. ושימי לב, בעוד חודש וחצי ישנם בחירות. תבררי מי השר האחראי ואל תצביעי למפלגתו. זאת ההזדמנות שלך. תצביעי נכון.

  2. שימי נפגע עמידר

    רק אילן גילאון נלחם בשחיתות בעמידר. שנים אף אחד לא עזר לי ובמכתב אחד לאילן הוא הפך עולמות בשבילי.