• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

מנוף אנטי-ערבי: מזרחים בין הפריפריה לכיבוש

שוב מתעלמים מהפיל במרכז החדר: תמיכה במפלגה שמתעלמת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מציעה סדר יום לסיומו, למעשה מתעלמת מההשלכות החמורות שלו ביחס לפריפריה

לא יהיה שוויון ולא יהיה סיכוי למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי, ומצד שני המאבק הלאומי לא יסתיים כל עוד המזרחים נמצאים בתחתית הסולם ולמעשה מהווים מנוף אנטי-ערבי. (1)

עו"ד כוכבי שמש, פנתר שחור, ניסח כאן עמדה שהיתה רלוונטית בשנות ה-70 ונותרה תקפה ואקטואלית גם למערכת הבחירות של 2015. אולם רק שתי מפלגות מציעות סדר יום שמנסה להתמודד ברצינות גם עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם עם המצב החברתי-כלכלי של הפריפריה: מרצ והרשימה המשותפת. למרבה הצער, הייצוג המזרחי בשתיהן קלוש למדי, על כל המשתמע מכך.

ראשית, מדוע לא יהיה שוויון למזרחים כל עוד יש כיבוש ויש מאבק לאומי? מפני שהסכסוך שישראל דבקה בו, מול הפלסטינים ומול מדינות ערב, כרוך במשאבים עצומים. סך ההוצאות הביטחון בשנה, בהערכה מינימלית, מגיע לכדי 100 מיליארד שקל. בתנאים האלה, לא ישנו כוונותיו הטובות של שר הרווחה או השיכון. תחת ראש ממשלה כמו בנימין נתניהו, שר אוצר כמו יאיר לפיד ושר ביטחון כמו בוגי יעלון – שלושתם מחויבים לסדר יום לאומני ו/או קפיטליסטי – הוא לא יקבל נתח משמעותי מהתקציב על מנת לשנות את השיטה ביחס לפריפריה. הוא ייאלץ להסתפק במעט, מעט מדי. זאת כמובן לצד ההשקעה האדירה בהתנחלויות לעומת הפריפריה.

ואז מה שקרה ולמרבה הצער יקרה זה בדיוק מה שעו"ד שמש אמר: מזרחים מהווים מנוף אנטי-ערבי. אם הנתח המשמעותי של תקציב המדינה מופנה לסכסוך הישראלי-פלסטיני ועם מדינות ערב, אז ברור שרבים מבני הנוער והתושבים בפריפריה ינסו להשתלב בממסד הביטחוני. ואכן, מזרחים רבים משרתים בצבא בתפקיד קצינים או בשירות קבע, במשטרה, בשב"ס וב"מוסדות ביטחוניים". על כן, תמיכה במפלגה שמתעלמת מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא מציעה סדר יום לסיומו, למעשה מתעלמת מההשלכות החמורות שלו ביחס לפריפריה. לפני כשבוע פורסם סרטון שבו חיילים משסים כלב בנער פלסטיני. האם זה העתיד שהמאבק המזרחי מציע לנערים מהפריפריה?

הדברים נאמרו בצורה רציונאלית ורגישה ע"י בני נוער מקריית מלאכי בסדרת הכתבות החשובה של אמנון לוי בערוץ 10, "הפנים האמיתיות של השד העדתי". הנערים דיברו בערגה ממש על האפשרות לשרת ביחידה קרבית או ביחידה מובחרת. "יסתכלו עלינו אחרת", הם אמרו. זאת אומרת שכל עוד השיח הביטחוני יעמוד במרכז, אז לא רק מבחינה חומרית, אלא גם מבחינה סמלית, בני נוער ירדפו אחרי הכומתה או הסיכה שהצבא מציע להם על מנת להיות אזרחים ראויים ושווים. סדר היום האזרחי, שמציע שוויון לאזרחים/ות באשר הן/ם, לא יכול להתקיים במציאות הפוליטית הנוכחית של קונפליקט צבאי.

יוצא אפוא שגם מבחינה סמלית ותרבותית, אנחנו מבקיעים שער עצמי. המודל של מלח הארץ הוא אשכנזי – פעם בתור קיבוצניק ולאחר מכן בתור בן הציונות הדתית. הניסיון להידמות להם, מנקודת מבטה של הזהות המזרחית, הוא בבחינת שעתוק של יחסי הכוח ביננו לבינם, ולמעשה הודאה בכישלון.

רבות ורבים מאיתנו תמכו במאבק השטרות בכלל, ובפרט בשטר שעליו תוטבע תמונתה של ויקי שירן ז"ל. לא פחות חשוב מהמישור הסמלי, עלינו לזכור את עמדתה המוסרית החדה:

קונפליקט הדמים הממושך בין הישראלים היהודים לבין הפלשתינאים הערבים נידון בשיח הפמיניסטי מנקודת מבט יהודית, וכמובן תמיד במונחים רכים של "שלום" ו"דו-קיום". כך התאפשר לפמיניסטיות יהודיות רבות לצקצק בלשונן ולהשתתף בהפגנות ומפגשים למען השלום ונגד הכיבוש, אך בו בזמן להימנע מדיון במשמעויות העמוקות של מבנה הכוח המעניק ליהודים, מזרחים ואשכנזים, זכויות יתר מפליגות לעומת הערבים-פלשתינאים, גברים ונשים… בשנתיים האחרונות, בעקבות האינתיפאדה שפרצה באוקטובר 2000, התברר שגם הפמיניזם בישראל – כמניפסט שחרור, כהגות וכפעולה – אינו יכול להתעלם עוד מהדיכוי של הערבים הפלשתינאים בישראל ובשטחים.. התברר, אם כן, שכל מחשבה פמיניסטית שניתן לברוא חברה חדשה בד בבד עם שליטה בעם אחר היא נואלת ונידונה לכישלון חרוץ. (2)

1. שלום שטרית, סמי. "המאבק המזרחי בישראל 1948-2003". עמ' 164.
2. "קשת של דעות, סדר יום מזרחי לחברה בישראל". עורכים: יונה יוסי, יונית נעמן ודוד מחלב. עמ' 91.
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    נתוח "מנצח"
    כל עוד הרוב במדינה יהלך שבי אחרי "תופי המלחמה" המכונה כ"סכנה הקיומית" לא יוקצו תקציבים מספיקים לנושאים החברתיים. לא יצליחו ל"הרים" את שוכני הפריפריות למיניהן.
    חבל שהמגדירים עצמם כמזרחיים דבקים במפלגות שאין בתכניתן לשנות את המצב. מפלגות ש"הגאווה הלאומית" ( נראה ל"גויים" ו/או עם לבדד ישכון ) הוא בסדר יומם הראשון. מפלגות ה"מזלזלות" ביכולת הסדרים עם פלסטינאים וקרבה בין לאומית הם צעד חשוב/קריטי בהקניית הבטחון. מה שישחרר תקציבים לנושאים החברתיים ובנייתה של חברה חזקה.

  2. פריץ היקה הצפונבוי

    אין לי להוסיף .צודק בהחלט. הממסד השלטון מנצל בציניות את העובדה שמדוכאים רבים במקום להתקומם.שמחים שיש י יותר מדוכאים מהם והם יכולים להצטרף ל,,חגיגה׳׳. ע׳׳י שרותם את המדכאים. קוראים לזה תסמין אופניים: למעלה מתכופף למטה דורס.

  3. שלומי בר

    צודק בהכל. עכשיו תזביר לי, איך מכרתם (לא יודע אם אתה, אבל רבים מחבריך) את ערביי ישראל, את יושבי הרשות ועזה לידי ממשלת ימין קיצונית שתקום בעזרתו של דרעי (ורק בעזרתו) אם ינצח בבחירות.

  4. מ

    לא ברור מה הטיעון. "תחת ראש ממשלה כמו נתניהו", משמע אתה מניח כחוק טבע שלטון רפובליקני.

    האם אתה טוען שבמצב תאורטי, שבו הכלכלה מנוהלת בידי רפובליקנים, אבל באורח פלא יש שלום עם הערבים והפלסטינאים, המצוקות הכלכליות והפערים יקטנו?

    אין לי ספק שגם בתסריט כזה (נניח ביבי מגיע להסדר שלום אמיתי), עדיין המצוקות יחריפו; וזה מאחר שעיקר הבעיה היא לא בגודלו של תקציב הבטחון, אלא בדרך שבה העוגה הלאומית בניכוי הוצאות הבטחון מתחלקת.
    רוצה לומר נניח שחוסכים סכום כלשהו, נאמר חמישים מיליארד, בזכות אותו שלום תאורטי. מה תהיה התוצאה? אם המשטר רפובליקני, התוצאה תהיה שחמישים מיליארד נוספים זרמו לכיסי הטייקונים. יש להם עוד יותר כח, ואנחנו נהפוך לעוד יותר חלשים.

    ההיפך הוא הנכון; גם אם העימות עם הערבים (שלמעשה נכפה עלינו) נותר בינו, אבל השיטה הכלכלית מתחלפת, אז כן יש אפשרות להקטנת הפערים ולשינוי חיובי.

  5. נטליה קוצקי

    אחד המאמרים הכי חשובים שפורסמו ב"העוקץ" בשנים האחרונות – והיותו קצר לא גורעת מכך – ובתגובה שתיקה רועמת. שתיקה, שאין אלא לפרשה כהתחמקות מדיון נוקב. שתיקה כהדחקה. עצוב.

  6. דרור BDS

    נכון. שתיקה רועמת. שתיקה שאין אלא לפרשה כהתחמקות מדיון נוקב. למתחמקים ולמתחמקות יש שמות. השמות שלהם ושלהן ידועים.

  7. ליהי

    אני כמעט מתפתה להסכים עם כל מה שאתה כותב כאן, ועדיין, אי אפשר שלא לשים לב שמה שהעמדה הזאת מציעה לנו, דה פקטו, זה *עוד מאותו דבר*. השיח המזרחי שניסה לשלב יד ביד את המאבק הלאומי במאבק המזרחי קיים כבר. זה הרי לא שמוצעת כאן נוסחה חדשה שפעילים מזרחים לא ניסו כבר משנות השבעים. התוצאה, עד כה, היא אפס התקדמות בשתי החזיתות. אז מה שחסר זה או הסבר על מה לא עבד עד עכשיו, ומה יגרום לזה לעבוד מעכשיו. או איזשהו ניסיון להבין מה בשילוב של שני המאבקים האלה דן את שניהם לכשלון.

  8. תום מהגר

    בוא נאמר שהסיכוי שמירב המשאבים יופנו לסוגיות חברתיות-כלכליות הוא גבוה יותר באם תקציב הביטחון יקוצץ, אבל אני מסכים שאם הממשלה תקדם מדיניות ליברלית אז זה לא יישנה. אבל התייחסתי בדברים לשר אוצר כמו לפיד.

    באשר לעימות עם הערבים אשר נכפה עלינו- אנחנו חלוקים.

  9. תום מהגר

    אבל ליהי גם שיח מזרחי שמנסה להשתלב במערכת כבר נוסה. ש"ס נוסתה ונכשלה. אבל עמיר פרץ עמד בראש מפלגה גדולה ובסוף נפל בדיוק על החרב הזו- לקח את תיק הביטחון ויצא למלחמה ארורה, שגם קברה לו את הקריירה. ועוד לא מעט מנהיגים/ות בכל מיני מסגרות.

    ההסבר שלי ללמה זה לא עובד עד עכשיו קשור גם הוא לציטוט החשוב של עו"ד שמש לעיל. הוא קבע שכל עוד מזרחים יהיו בתחתית החברתית, אז הם יהוו מנוף אנטי-ערבי. השמאל בארץ לא השכיל ולא משכיל להבין שלא יהיה לו שלטון ולא התקדמות בלי תמיכה של הפריפריה המזרחית.

    אז יוצא שהמערכת הפוליטית במתכונתה הנוכחית לא תצליח לקדם את הציבור המזרחי, כך להבנתי. זה די מייאש להודות בכך, אבל רלדעתי רצוי להחליט על פעולה פוליטית בהתאם למה שקורה ומה שיש. ובינתיים זה מה יש.

  10. תום מהגר

    שלומי אתה מכליל. הפוסט נחתם בדברים החשובים של ויקי שירן ז"ל ולא בכדי.

  11. מ

    שר אוצר כמו לפיד ?????
    עד כמה אחיזת העיניים הזאת עובדת?

    הגיע הזמן להסכים, שבכלכלה אין "מרכז", ובטח אין "ימין חברתי"; פשוט יש שמאל – שזה צמצום פערים, וימין – שזה הרחבת פערים.

    בשמאל יש את המחנה הציוני ואת מרץ;
    לגבי הרשימה המאוחדת קצת קשה לומר כי הם עוסקים בעיקר בסכסוך הלאומי;
    כל השאר – זה ימין.