• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

לרקוד במרוקאית באמצע דיזנגוף

כמו אותה פנטזיה של ארז ביטון "לרוץ באמצע דיזנגוף ולצעוק ביהודית מרוקאית", כך גם מאור זגורי מנסח את התנועה שלו בזירה החברתית: הוא זז כמו כולם, אך הצלילים שמניעים אותו הם צלילים אחרים בתכלית. סיכום העונה השנייה של האימפריה

בשבוע שעבר הסתיימה העונה השנייה של הסדרה המדוברת "זגורי אימפריה". העונה נפתחה בתרועה רמה באותו פרק מטלטל ומעורר דיון שעסק בשואה וביחס המזרחי כלפיה. אמנם במהלכה היו פרקים מטלטלים הרבה פחות, אך בסופה שבה זגורי להיות אינטנסיווית ועוצרת נשימה כפי שהייתה בעונתה הראשונה, משל עוצמתי ונוקב לסגירוּת ולתיוג החברתיים בחברה הישראלית.

הפרק שבישר על חזרתה של הסדרה להיות "אימפריה" הוא פרק החינה של מירי, הבת הגדולה. לאורך כל העונה, פועלת דמותה בכרוניקה טראגית ידועה מראש. היא רווקה בת 32 החיה בפריפריה ומבקשת נואשות להתחתן, ולעיני הצופים נפרשות אט-אט אפשרויות החיים המאוד מוגבלות שלה: גבר נשוי, בדואי, הומו שמנסה לשנות את עצמו באמצעות חתונה ואלבז הסתום. דמותה הנוגעת ללב של מירי מסמלת יותר מכל את ההפגרה והדיכוי המזרחי שהיא מנת חלקם של המזרחים והמזרחיות בישראל, חוסר האפשרויות במרחב הקיום הפריפריאלי המצומצם. היא סמן קיצוני לגורלם הטראגי.

מערך הכוחות המשפחתי כולו, אותו מציג מאור זגורי בסדרה, מעמת אותנו עם קביעות חברתיות רווחות בישראל באשר לניידות חברתית והצלחה. אביאל הצליח "לצאת מזה" (מהפריפריה, מהמזרחיות) ולהתקדם בדרגות פיקודיות בצבא רק באמצעות ניתוק מוחלט מהמשפחה ומהמקום. אבישג, הבת המועדפת, היפה והחכמה, מוצגת במהלך כל הסדרה כמי שיכלה בקלות "להתקדם בחיים" ולעשות כל שתחפוץ בזכות כישוריה יוצאי הדופן, על רקע המקום ממנו היא באה. שאר האחים למשפחת זגורי הם אותם אנשי פריפריה המשלימים עם גורלם, מנסים להסתדר בעולמם הפרובינציאלי על הצד הטוב ביותר. הם יודעים את מקומם ואינם מבקשים לשנותו מהיסוד. הצלחה בחיים עבורם היא לאו דווקא לעזוב ולהגיע למרכז, בטח שלא לדמיין עצמם בתוך קטגוריה חברתית אחרת, אין להם אפילו כלים או יכולת לדמיין תסריט שכזה.

השיח המריטוקרטי לפיו "מי שרוצה מצליח" מתערער לחלוטין דרך סיפורה של המשפחה. אביאל, היחיד מבין אחיו שהצליח, עבר תהליך השתכנזות עמוק ומשמעותי (ואף שינה את שם משפחתו ל-גור) שהיה כרוך בניתוק מוחלט ממשפחתו ומבאר שבע. ההצלחה של תהליך זה הוצגה בעונה הראשונה כפנטסטית: הוא התקדם בצבא, המוסד המבטא את הריבוד החברתי בישראל באופן מובהק, הוא בעל ידע נרחב בספרות, היסטוריה ואנגלית ויש לו גם חברה אשכנזייה.

השיח המריטוקרטי לפיו "מי שרוצה מצליח" מתערער לחלוטין דרך סיפורה של המשפחה. אביאל, היחיד מבין אחיו שהצליח, עבר תהליך השתכנזות עמוק. הוא התקדם בצבא, המוסד המבטא את הריבוד החברתי בישראל באופן מובהק, הוא בעל ידע נרחב בספרות, היסטוריה ואנגלית ויש לו גם חברה אשכנזייה. הנה, הניעות החברתית עובדת למי שרוצה. למי שרוצה למחוק את זהותו

הנה, הניעות החברתית בישראל עובדת למי שרוצה. למי שרוצה למחוק את זהותו ולהתחיל מחדש עם שם משפחה ישראלי "ניטרלי", ללא משפחה וללא בית. האפשרות השנייה להיחלץ מהקטגוריה הפריפריאלית והמזרחית המדוכאת מוצגת באמצעות דמותה של אבישג, המייצגת כאמור את אותם יחידי סגולה שהצליחו "לעשות את זה" בזכות כשרונם הפנומנאלי ולהצליח להתקבל חברתית.

קשה שלא לחשוב שמאור זגורי, יוצר הסדרה, משקף בעזרת דמותה של אבישג גם את עצמו. זגורי, שנחשב לכוכב עולה ומבטיח בתחום התיאטרון בישראל וכעת לאחר הצלחתה של הסדרה אותה כתב וביים נחשב להבטחה גדולה גם בתחום זה, משרטט את דיוקנו של מזרחי מהפריפריה שמצליח להיכנס אל "הזירה של הגדולים".

בסוף הפרק האחרון בעונה השנייה, אבישג מגיעה לתל אביב הלומה והמומה ממאורעות מטלטלים שעברו עליה ביממה האחרונה. היא מסתובבת במרכז העיר יחד עם דודו, בן זוגה, שהחליט ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים ולצאת מבאר שבע, להתפתח. הם מנסים למצוא את דרכם במרכז העיר כשלפתע הם מבחינים באנשים יחידים רוקדים ברחבה באמצע העיר בתנועות מוזרות, כשאוזניות על ראשיהם. דודו מגחך לעומתם ומכנה אותם "מהבולים" ואילו אבישג הולכת לקראת המראה המוזר ומנסה להבין את פשרו. היא לוקחת לעצמה אוזניות ומתחילה ללכת בין הרוקדים. מכאן מתחילה התמונה להתחלף עם מה שקורה בדיוק באותו הזמן בבאר שבע, לאחים שלה אותם השאירה מאחור. שם, לאחר סולחה משפחתית, רוקדים אחיה והוריה כשהם צועקים את שירו המוכר והאהוב של ר' יצחק אבוחצירא, מתחבקים, שותים יין ומקניטים באהבה אחד את השני.

zaguri
דיסוננס בין שני עולמות. צילומסך מתוך "זגורי אימפריה"

הדיסוננס בין שני העולמות ברור ומציג בכאב את המציאות הקשה אליה נקלעה אבישג. מציאות אשר אליה נקלע בעצם כל מזרחי המגיע מעולמו הרחוק, הסגור והמופגר אל מרכז התרבות והחיים בישראל. הריקוד הביתי, המתפרץ והמלוכד מתחלף בריקוד בודדים אוטיסטי במרכז עיר זרה. אבישג מתחילה לזוז גם היא בין הרוקדים היחידאיים ומבע פניה ההמום מתחיל להתרכך. אט-אט היא זזה יותר ויותר בתנועות ריקוד ומשתלבת בין האנשים הסגורים כל אחד בעולמו. כמעט נדמה היה לנו שהנה ההשתלבות שלה מובטחת. אבישג רק חיכתה שתיפתח בפניה האפשרות והיא כבר נבלעת בפנים, כמו אביאל, תמחק את זהותה ותהפוך לישראלית מצליחה.

אך הסאונד המתלווה לתמונת סיום זו מנסח אפשרות אחרת לגמרי: המוזיקה אותה שומעת אבישג היא שיר במרוקאית, שיר ידוע, מוכר ואהוב. כמו אותה פנטזיה של המשורר ארז ביטון "לרוץ באמצע דיזנגוף ולצעוק ביהודית מרוקאית", כך גם מאור זגורי מנסח את התנועה שלו בזירה החברתית. הוא זז כמו כולם, רוקד איתם את אותו ריקוד בודד ולא ברור באמצע דיזנגוף, אך הצלילים שמניעים אותו הם צלילים אחרים בתכלית. התנועה באה מתוך הבית, המנוע הוא המזרחיות והשפה האחרת, אשר אין לה מקום בזירה התל אביבית אלא בתוך אוזניות צמודות לאוזניים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שירה ווקר

    כל מילה! כותבת מדהימה

  2. אשכנזיה מהפריפריה

    סוף המאמר מרגש עד דמעות זה ממש נכון

  3. יסמינה

    סתם סידרה צעקנית מופרזת קיצונית משפחות בכאלה יש גם לאשכנזים אז מה מה שקובע את הבן אדם זה ההשכלה תלכו ללמוד או לעבוד קשה ואז תסתדרו בחיים מרוקאים עירקים אשכנזים תימנים זה לא חשוב הצבע חשוה התוכן של הבן אדם ואגב אם הייתי מרוקאית הייתי די תביישת בסדרה הזאת