• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

אז אתה עדיין חושב שאין אלימות משטרתית כלפי אתיופים?

למי שטוען ששוטרים האלימים כלפי יוצאי אתיופיה הם עשבים שוטים, למי שטוען שיש להפעיל על אתיופים יותר כוח, למי שטוען שכל זה לא מכוון: שלב ההוכחות

אתמול היתה לי שיחה עם שוטר. הוא הסביר לי שהשוטרים הנוהגים באלימות כלפי יוצאי אתיופיה הם עשבים שוטים. שזה לא מכוון. שאתיופים כנראה מתנגדים למעצר ולכן יש להפעיל עליהם כוח. הוא הכחיש את הקלות שבה עוצרים נערים אתיופים, את הקלות שבה מתעלמים מהוריהם שבאים לדבר בשמם, את הקלות שבה הנערים הללו מתויגים כעבריינים (ומשם הדרך לכלא אופק קצרה); זה הרי מאד הגיוני ש-40% מהנערים הכלואים בכלא אופק הם אתיופים, בזמן שאנחנו מהווים רק 2% מהאוכלוסייה, לא?

אותו שוטר טען שאין שום הוכחות ונתונים מהמשטרה שיאששו את הטענות הללו. גם אם הנתונים האלה היו מצויים בידי המשטרה – היא ודאי היתה חושפת אותם ממש באותה קלות ושמחה שבהן היתה חושפת את הנתונים האמיתיים על ההטרדות המיניות בשורותיה… הסיפורים האישיים הרבים שאני מכירה לא היו אמינים מספיק בעיניו של השוטר. האמירות של אישים בכירים, המודים בדלתיים סגורות על שימוש בכוח מופרז כלפי יוצאי אתיופיה, לא הרשימו אותו. גם אלו שפרסמו קבל עם ועדה כי ידעו על האלימות הזו וכי הם אף התריעו בפני המשטרה על כך, היו פופוליסטים בעיניו (אגב, המידע הספציפי לבכיר הספציפי ניתן ממקור שחקר את הדברים, ולא מהרהורי לבו).

אם כך אני מזמינה אותך, חבר יקר, לקרוא את מחקרם של גיא בן פורת ופני יובל מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון, "משטרה, שיטור ומיעוטים: בין ניכור לאמון" (ניתן לקרוא אודות המחקר כאן). בן פורת ויובל חקרו את נושא האמון במשטרה ובחנו באופן השוואתי סוגיות שונות בנושא בקרב ארבע קבוצות מיעוטים מובחנות: ערבים אזרחי ישראל, עולים מאתיופיה, עולים ממדינות חבר העמים, יהודים חרדים וקבוצת ביקורת של אזרחים ישראלים.

במחקר שלהם הם מצטטים חוקרים שהוכיחו גילוי "מרעיש": חברי קבוצות מיעוטים המזוהים פיסית, בצבע עורם למשל, נוטים להיות מעוכבים יותר ולסבול מיחס נוקשה יותר מהמשטרה מאשר אזרחים אחרים. יחס שלילי של המשטרה לקבוצות מיעוטים קשור בסטיגמות ויש לו השלכות זהותיות שליליות המשקפות עבור הקבוצה את מעמדה הנחות.

אתה בהלם? אני לא.

מתוך דף הפייסבוק "אתיופיה הקטנה"
חברי קבוצות מיעוטים המזוהים פיסית נוטים להיות מעוכבים יותר ולסבול מיחס נוקשה יותר מהמשטרה מאשר אזרחים אחרים. צילום מתוך דף הפייסבוק "אתיופיה הקטנה"

מחקרים אחרים מצאו כי בחברות רב-תרבותיות תגובת היתר של המשטרה, שהיא לעתים תוצר של אפליה מושרשת בקרב השוטרים, מביאה לתוצאות טראגיות שמערערות עוד יותר את היחסים בינה לבין המיעוטים.

עדיין בהלם? אני לא.

עוד מצא המחקר של בן פורת ויובל כי יוצאי אתיופיה, על אף שיעורם הנמוך באוכלוסייה (1.6%), בולטים בשל נראותם ומעמדם השולי. למרות נכונותם ורצונם להשתלב בחברה, רבים מהם מתקשים להיקלט בשל סטיגמות, צבע עור, חוסר ייצוג פוליטי ועוד. כל אלה הופכים אותם לקורבנות פוטנציאליים לשיטור יתר. יש מישהו שעדיין מצוי בהלם? כי אני לא. בן פורת ויובל מצטטים מחקרים המראים כי שיטור יתר הוא לעתים חלק מתרבות משטרתית ארגונית, עמדות גזעניות ואפליה מובנית כלפי מיעוטים המסומנים כסכנה לציבור. זה באמת "מפתיע", לא חשבתי שיש תרבות ארגונית מפלה במשטרת ישראל.

בקרב יוצאי אתיופיה בולטת תחושת אפליה בכל הנוגע לטיפול המשטרה. יוצאי אתיופיה סבורים כי המשטרה אינה נוהגת בהם בצורה הוגנת, כי הם היו מקבלים יחס רע יותר מאחרים אילו התלוננו על פשע שבוצע נגדם, כי אנשים בסביבתם נעצרים ללא סיבה וכי ישנן תופעות של שיטור יתר כלפיהם

עוד מראה המחקר, כי בקרב יוצאי אתיופיה בולטת תחושת אפליה בכל הנוגע לטיפול המשטרה. יוצאי אתיופיה סבורים, יותר מכל הקבוצות שנבדקו, כי המשטרה אינה נוהגת בהם בצורה הוגנת, כי הם היו מקבלים יחס רע יותר מאחרים אילו התלוננו על פשע שבוצע נגדם, כי אנשים בסביבתם נעצרים ללא סיבה וכי ישנן תופעות של שיטור יתר כלפיהם.

הממצא הכי מדהים בעיני הוא, שלמרות התחושות הקשות בקרב יוצאי אתיופיה סביב שיטור מפלה, האמון הכללי שלהם גבוה משל שאר הקבוצות שנבחנו. את הפרדוקס הזה ניתן להסביר בחשיבותה של השתלבות בחברה הישראלית עבור יוצאי אתיופיה וברצונם לתת אמון במוסדות המדינה, למרות תחושות האפליה, אולי בתקווה שאלה זמניות ונקודתיות.

עד כאן המחקר, ועוד לא דיברנו על שלל מקרי האלימות המשטרתית המתועדים אצל עמותת טבקה הפועלת למען המאבק בתופעות האפליה והגזענות ואלה המועלים חדשות לבקרים ברשתות החברתיות. המשטרה משתמשת בכוחה ומתעלמת מזעקותינו, אבל גם לנו יש ייצוג. הכל מתועד והכל יטופל. די לעצימת העיניים!

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן

    הנה כל התורה על רגל אחת :

    מי שלא מרוצה ממצבו ורוצה שינוי לא מצביע לשלטון.
    מי שמצביע לשלטון למרות שהוא לא מרוצה ממצבו שלא יתפלא שלא סופרים אותו