string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כן, המוכפפים יכולים לדבר

בניגוד לכותבים אחרים בפיד שלי שהבוטום ליין שלהם היתה: “שיימינג זה רע", אני דווקא לא קוראת להפסיק להשתמש בכוח החדש הזה, אלא ללמוד את מגבלות השימוש בו
אלינור סידי

פעילה פמיניסטית ולהט"בית, כיהנה כמנכלית הבית הפתוח

ההתאבדות של אריאל רוניס, מנהל סניף לשכת האוכלוסין, שהואשם בפייסבוק בגזענות, מעוררת מחשבות אודות כוח, חלוקה של כוח ודינמיקה של כוח בין כפופים למוכפפים. במין תשובה מאוחרת לשאלת הרטורית של גיטארי צ'קרוורטי ספיבק, "כלום יכולים המוכפפים לדבר?" יצרה התפתחות הטכנולוגיה של השנים האחרונות תשובה חדשה עבור האנושות: כן! המוכפפים יכולים לדבר. מי שהיו מודרים בעבר ממדיומים כמו טלוויזיה ועיתונות מוצאים עצמם היום בעלי קול חדש. אירועי ההשפלה שחוו מסופרים עתה בקולם שלהם, גרסתם מופצת הלאה במחי קליק אל ההמונים. יש בזה קתרזיס, יש בזה אפקט מזכך ומטהר.

בה בעת שפייסבוק מהווה אמצעי לחשיפה, ניקוי וטיהור העוולות עבור היחיד והקבוצה, היא גם מהווה נקודת מפנה של ממש בהיסטוריה האנושית: שוויון. שוויון אמיתי ביחסי הכוחות בין מוכפף למכפיף. לעתים זה למעלה ולעתים חברו. לעתים המוכפפת מושפלת בתור למשרד הפנים ומקץ יומיים – מנהל הסניף. מחוץ לפייסבוק חלוקת הכוח ברורה – הוא יוצא שב"כ עטור שבחים, בעל שלושה תארים אקדמאיים ונגישות לאליטה הפוליטית של המדינה (יובל דיסקין כתב עליו פוסט נוגע ללב), ואילו היא אשה שחורה במדינה גזענית. אבל בתוך פייסבוק פנימה, חלוקת הכוח משתווה – נעה כמו נדנדה ממש – פעם הוא למעלה ופעם היא.

זה לא פוסט פואטי על התיאוריה של דינמיקה של כוח, זה פוסט פרקטי על השימוש בו. בניגוד למכפיפים, שמצויים בנבכי הכוח, בעלי נגישות אליו ובקיאים ברזיו, הרי שהמוכפפים לא מורגלים בו (בין אם זה פוסט ויראלי בפייסבוק או כתבה ב"חדשות שישי" או זמן במה בכנסת). כמה רבות הפעמים ששמעתי על כך שקבוצות פמיניסטיות בפייסבוק הן המרחבים המדירים ביותר, הפוגעניים ביותר שיש. כמה רבים המרחבים הבטוחים הלהט"בים שמשחזרים לעייפה את אותה הומופוביה שקיימת בחוץ. התיאוריה האישית שלי לגבי התופעות האלו נוגעת לנגישות חדשה אל כוח עבור מי שלא מורגל בעמדה הזו. מי שמורגל להיות בעמדת הכפפה לוקה לא אחת בשימוש לא נכון בכוח החדש שיש לו. זה לא נובע מרוע, בדרך כלל, אלא מחוסר ידע או מהערכה לא נכונה של כמות הכוח המוחזקת ביד.

צר לי על רוניס שהתאבד. צר לי על האשה שחוותה אפליה בסניף שלו. אני מאמינה לה שזו הפעם הראשונה שבה היא מעזה לספר על אפליה שחוותה, ומצטערת כל כך שזה התפוצץ לה בפרצוף. אני מאמינה לו שהוא לא חושב על עצמו כגזען ומאמינה לו שההאשמות צרבו אותו עד כדי שנדמה היה לו שלא נותרה אף ברירה.

בניגוד לכותבים אחרים בפיד שלי שהבוטום ליין שלהם היתה: “שיימינג זה רע", אני דווקא לא קוראת להפסיק להשתמש בכלי הזה. שיימינג הוא כלי יעיל, והאפקטיוויות שלו נעוצה בכך שהוא כל כך מאיים. הוא כלי יעיל עבור מוכפפים, ובשנים האחרונות הוכיח את עצמו בעיקר בזירת המלחמה בפגיעות המיניות, כאשר סייע להחלמה של מי שהפגיעה המינית שלהםן נפלה לתחום הכאוב של "לא שפיט". כך שבניגוד לכותבים אחרים, העצה שלי לאחרים היא ללמוד את מגבלות השימוש בכוח. במקום להפסיק להשתמש בו, על המוכפפים ללמוד את האופנים השונים שבהם ניתן להפעיל את הכוח החדש שלהם. בדומה לרכיבה על אופניים – אם טרם הבנת איך להפעיל את זה, עדיף להשתמש בגלגלי עזר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    חייבים להבדיל בין התייחסות לנושא (כללי) לבין התייחסות לאדם (פרטי).
    הראשון פתוח לכל וכל אחד יכול להביע את דעתו, אפילו אם היא מרגיזה חלק מהציבור.
    השני, מוגבל להתייחסותם הבלעדית של הנוגעים בדבר ו/או לכל אלו הבקיאים בפרטים לאשורם. אין "לשפוך דמו של אדם" (תרתי משמע) ע"י תמיכה גורפת בתאור מעשה ע"י צד אחד בלבד, מבלי "לבדוק בציציות" של האירוע בכללותו.

  2. עומר

    האינטרנט כמו האינטרנט כאשר משהו נהייה המוני ונדוש ניהיים אדישים אליו.
    השיימינג חדש במחוזנו, ברגע שיצבור וותק הוא יהיה כגרפיטי דהוי על הקיר ואף אחד לא ישתף כי גם איבד מאמינותו וגם נהיה המוני.

    הכלי הזה נגיש לכל וזה פטיש שכל בעיה היא מסמר ולכן "שימוש מוגבל" לא יהיה אלא פשוט טרוליזם לא אנונימי בסגנון 4chan.
    וככה יגבר האדישות לשימוש בrace card ולא יהיה white guilt בניגוד לארה"ב.
    (חוץ מעניין שכן היה בארה"ב – עבדות)

    מפטיע אותי שאין כאן שמחה על אשכנזי בכיר שמת, בכל זאת כל אלה מכפיפים
    והמוכפף תמיד יהיה גיבור עדת נוט-אשכנז בעוני רומנטי וכוונות הירואיות.

  3. נפתלי אורנר

    אין לי ספק שה"שימינג" ברשת החברתית היוותה אך את "הקש ששבר…". כללית, השחורים בארצנו סובלים מאפליה תמידית וכוללת. טיפול מינהל האוכלוסין בזרים, בוודאי שחורים, מהווה דודמא קיצונית לכך