string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הימין אולי שונא ערבים, אבל השמאל הציוני נגעל מהם

השמאל הציוני – מבוז׳י ועד שלום עכשיו – שוב מפגין את אובססיית ההפרדה שלו ומבקש להסתגר בווילה לבנה בג׳ונגל
חיים חדד

השמאל הציוני, טייק 1:

"אם אשכח ג'בל מוכאבר תשכח ימיני", מלגלג הכרוז של שלום עכשיו אשר הופץ לקראת 'יום ירושלים', על רקע תמונה דהויה ומטושטשת של שכונה ערבית צפופה, בנויה על גבעות. "בשכונת ג'בל מוכאבר במזרח ירושלים חיים כ-200 מתנחלים בלב אוכלוסיה של 22,000 פלסטינים", מוסיף הכרוז, ואם טרם נבעת הקורא דיו מן הזוועה שבקיומם של כל-כך הרבה ערבים ממש פה, לידו, אנו מקבלים מיד את השורה התחתונה, למען הסר ספק: "ג'בל מוכאבר – זו לא הבירה שלי!".

מתוך קמפיין יום ירושלים של תנועת שלום עכשיו
מתוך קמפיין יום ירושלים של תנועת שלום עכשיו

השמאל הציוני, טייק 2:

אני רוצה להיפרד מן הפלסטינים… על כל השטח יושבים 6.1 מיליון פלסטינים, מה נעשה איתם? הם יתאדו?… אני רוצה לשמור על מדינה יהודית… שהם לא יהיו כאן.. שיהיו מעבר לגדר…

כך נאם מנהיג "המחנה הציוני" יצחק בוז׳י הרצוג בכנס הרצליה, ביום ראשון בצהריים.

החודשים שחלפו מאז הבחירות הותירו את בוחרי "השבט הלבן", אשר כשל בנסיונו להשיב לידיו את השלטון מידי שנואי-נפשו – מנשקי המזוזות והקמעות, נבוכים ומבולבלים. לצד ההכרזות הרגילות שכבר הפכו לחלק מהוויי השבט מדי תבוסת-בחירות מאז 77׳ (לעזוב הכל וללכת מפה, לתת למדינה לקרוס, לשבת לבד בחושך ואתם-עוד-תבואו-אלינו-על-ארבע), ניכרות הפעם בשבט תחושות חוסר אונים והתבדלות חמורות מהרגיל.

בפרט דברים אמורים בחוסר יכולתו או רצונו של השבט לבחון מחדש ולרענן את התוכנית המדינית הכושלת שלו, שמעלה עובש מזה 22 שנה (והציניקנים יאמרו – 67 שנה), ומסתכמת בעקרון פסיכולוגי-פוליטי אחד: הפרדה. עקרון ההפרדה, אותו מעלים על נס מנהיגי השבט שוב ושוב, הוא עבורם עיקר-העיקרים בתפיסת "ניהול הסכסוך" שלהם, הדגל החשוב שבכל הדגלים. בעבר הטיפו לו מנהיגיו המיתולוגים של השבט – רבין וברק – וכיום נמצאו ממשיכים נאמנים לדרכם בדמות יאיר לפיד ("לא מסיבת נישואין אנחנו מחפשים עם הפלסטינים, אלא הסכם גירושים") ויצחק הרצוג. אובססיית ההפרדה הזו היא עוד אחד מהפרדוקסים הבלתי נגמרים של המציאות הפוליטית הישראלית. מן המפורסמות הוא שבכל מדינה שואף הימין להתבדלות ולהסתגרות, בעוד שהשמאל מטיף לגבולות פתוחים, והתמזגות עם המרחב. בישראל המצב הפוך: המתנחלים שוללים את חומת ההפרדה, ואילו המרכז-שמאל הציוני, משרון ועד הרצוג, מקדם אותה.

(בסוגריים יש לומר: השאיפה העמוקה להפרדה מן הערבים היא רק מקרה פרטי, מוחצן יותר, של שאיפתו האמיתית, הרחבה יותר, של השבט הלבן: השאיפה להפרדה מן החברה הישראלית, ובחשבון כולל מן המזרח התיכון כולו).

הבחירות האחרונות, בהן חש עצמו השבט הלבן כמגדלור בודד, זוהר, של רציונליות באוקיינוס של פראות, יצרים, דת ואמונה בסגנון מזרחי/מזה"תי, דווקא חידדו אצלו באופן פרדוקסלי את התשוקה העמוקה הזו. פרדוקסלי, יש לומר, משום שיצר הקיום של מחנה מצטמק שהדמוגרפיה שלו, איך נגיד את זה בעדינות, לא משהו, היה אמור לעורר בו דווקא את התגובה ההפוכה: להתחבר, להתחדש, ליצור בריתות ודיאלוג עם גורמים שונים בפסיפס האינטרסים, הזרמים, והשבטים המרכיבים את החברה הישראלית. אך לא כך היה. השבט נותר מסוגר בעצמו, כואב את הפסדו. חמוץ.

נראה שנבצר מ״שלום עכשיו״ להבין שבשלום או במלחמה, בטוב או ברע, ג'בל מוכאבר, ובית חנינא, וסילוואן וכל אותן שכונות "מפחידות" הן חלק בלתי נפרד מירושלים, ויוסיפו להיות כך גם בעתיד. שכן – ללא קשר לסוגיית הריבונות – לא תהיה, ואסור שתהיה, חומת ברלין בלב ירושלים, והעיר תוסיף להיות העירוב האנושי הרבגוני והמיוחד שהיא. אי אפשר לסגור את מזרח העיר בקופסא, להשליך אותה מאחורי הגב, ולזרוק את המפתח. ומדוע שנרצה לעשות זאת בכלל?

ומכאן מגיעים שלום עכשיו. אין לי דבר נגד התנועה הזו, להיפך, אבל הקמפיין המצער שלה (בלי להידרש למילים חריפות יותר) מעיד על כך שגם היא יודעת את נפש-שבטה, ומבינה שהקלף החזק ביותר שלה ביחס לתעמולה הפנימית כנגד השליטה בשטחים אינו הפרת זכויותיהם של מיליוני בני אדם, אינו אי-צדק וחוסר הגיון פוליטי ואנושי שמחירו בכסף ובדם נורא – לא. הטיעון ששולפת תנועת השמאל הציוני הותיקה כנגד השליטה בשטחים הוא העובדה הפרוזאית למדי שפשוט יש בהם מלאאאא ערבים. מלא. לא תאמינו כמה. וערבים… נו, ערבים זה פחות הקטע שלנו. בטח שאנחנו לא רוצים כל כך הרבה מהם לידנו, בתוכנו, במדינתנו.

נראה שנבצר מ״שלום עכשיו״ להבין שבשלום או במלחמה, בטוב או ברע, ג'בל מוכאבר, ובית חנינא, וסילוואן וכל אותן שכונות "מפחידות" הן חלק בלתי נפרד מירושלים, ויוסיפו להיות כך גם בעתיד. שכן – ללא קשר לסוגיית הריבונות – לא תהיה, ואסור שתהיה, חומת ברלין בלב ירושלים, והעיר תוסיף להיות העירוב האנושי הרבגוני והמיוחד שהיא. אי אפשר לסגור את מזרח העיר בקופסא, להשליך אותה מאחורי הגב, ולזרוק את המפתח. ומדוע שנרצה לעשות זאת בכלל?

ומכאן מגיע בוז'י "שיהיו מעבר לגדר" הרצוג, שעל קצה לשונו ממש עמדה כבר האמת במערומיה, אילו רק היה אומר אותה סוף סוף: שיהיו גם על טיל לירח מבחינתי, בכלוב, או בעמאן (היכן שהאיש שאני ממשיך את דרכו, יצחק רבין, גירש את ערביי אל-רמלה ואל-ליד ביולי 1948) – רק לא בינינו, לא כאן.

כמה מעט תבונה פוליטית יש באמירות מסוג זה, כמה מעט תבונה אלקטורלית. הרי הבוחרים הערבים (המהווים כ-15% מכלל בעלי זכות הבחירה בישראל נכון להיום) הם, לכאורה, חלק מהגוש האלקטורלי של הרצוג, מדוע – אם כן – שישאף לצמצם את מספרם? להעבירם "מעבר לגדר"? מדוע שיסתייג מהם בפומבי בצורה כה בוטה, איזה הגיון יש בכך? יש הגיון, אם מבינים שכל המילים היפות מכסות על שאיפתו הבסיסית של הרצוג ושל האלקטורט שלו, שהיא לבודד עצמו ככל הניתן "מהם".

כן, הימין הישראלי מידרדר מדחי אל דחי, לעבר שנאת אדם בכלל ושנאת ערבים בפרט. המגמות הפאשיסטיות בתוכו מחריפות, ועתידנו תחת שלטונו נראה קודר מתמיד. אך האלטרנטיבה שמציג המחנה המכונה "שמאל" איננה אלטרנטיבה המבוססת על שוויון, זכויות, וכבוד לכל אדם באשר הוא – אלא אלטרנטיבה המבוססת על סלידה, התבדלות, ורצון להסתגר בגטו, וילה לבנה בג'ונגל.

הימין שונא ערבים – אבל חלק גדול מהשמאל הציוני-האשכנזי פשוט נגעל מהם, ומכל מי שאיננו הוא. איזו מחלת נפש קל יותר לרפא?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נטליה

    ניתוח (שמרגיש) נכון, ובה בעת מייאש.

  2. שי

    המאמר הזה מלא שנאה, הכללות כוזבות ועיוותים היסטוריים. הם כל-כך רבים והזויים עד שאין שום חשק לתקן אותם. "העוקץ" צריך לשאול את עצמו לאן הוא חותר — אני לא מאמין שהוא רוצה להעמיק ולהעצים את השנאה והשסעים ברוח הדברים המתלהמים שבכתבה הזאת.

  3. אופק

    אין לזה קשר לגועל. שתי המילים הראשונות במאמר "השמאל הציוני" פשוט לא הולכות ביחד. הציונות מטילה מגבלות על השמאלנות. אבל הרי זה נאיבי לצפות מיהודי שבוחר לחיות ולגדל משפחה בארץ שיהיה יותר שמאלני מציוני. זה פרדוקס, הרי אם בשמאלניותו הוא ישאף "לגבולות פתוחים והתמזגות עם המרחב" ומדינת ישראל תהפוך למדינת כל-אזרחיה איזו הצדקה תהיה לו לחיות דוקא בה? נכון שלא לכולנו יש אלטרנטיבות זמינות אבל רבים בוחרים לחיות פה למרות אלטרנטיבות מתוך מחשבה שהעם היהודי זקוק למדינה משלו. תחת תפיסה זו הימין מנסה לפעול לכיבוש, סיפוח וייהוד הארץ. השמאל (ברובו) לעומתו "מסתפק" בהסתגרות והתבדלות. לא מתוך גועל אלא מתוך נסיון לשמור על זהות לאומית יהודית.

  4. יואש אב

    מה רוצה חיים חדד למכור לקוראי העוקץ?
    שהשבט הלבן בכללו נגעל מערבים ובמקביל נגעל גם מיהודים מזרחיים?, שמקור הבעייה הוא חוסר הבנה וחוסר היכרות הדדית וחוסר רצון אמיתי של השבט הלבן ,להיפתח לתקשורת אחרת ממתנת ומשתפת בין יהודים?
    הלא "מלך" שבט הלבנים הנוכחי הוא ביבי נתניהו, והוא אינו במחנה הציוני אלא באותו שבט לבן שאותו מבקר חדד!
    ולא את קנאת ירושלים השלמה והמעורבת מחפש חדד.
    חדד אינו רואה כלל בעייה בכבוש ושליטה בעם אחר, ולא בהשנאת ה"סמול" הלבן על ידי תומכי ביבי המזרחיים, המתומרנים על ידי השבט הלבן המתנחלי.
    מדינה אחת ל-2 עמים שתהייה דמוקרטית, היא חזון אפוקליפטי למדינת היהודים ול"זכות האלוהית על כל ארץ ישראל" כתפיסת חוטובלי סגניתו של שר רוב משרדי הממשלה הנוכחי.
    למי שאין בעייה עם הכיבוש והשליטה בעם אחר, תוך שלילת זכויותיו, שיחבק את חוטובלי וביבי וימשיך להתעלם מהשבט הלבן שנישא על גבו.

  5. שושן

    נראה לי שהכותב פשוט לא הבין את המודעה של שלום עכשיו. מטרתם היתה שג'אבל מוכאבר אינה ירושלים, והיא צריכה להשאר פלסטינאית,ללא השתלטות קיצונית ימנית דתית.
    בזמנו, קראו אצלנו לצנחנים "אינדיאנים" – הסיבה היא שבמסעות, היו קושרים פלנלית על המצח, כדי שהזעה לא תיכנס לעינים. בהשאלה, אני מציע לכותב לנגב את הזעה המעוורת שלו מהעינים, שמפריעה לו לראות דברים מורכבים, כל המאמר מתחיל ונגמר משנאה והגעלות מ"השמאל הלבן" – שהוא בעצם האויב האמיתי של מערכת העוקץ החדשה. גם את זה קראתם שלא לראשונה בהעוקץ.

  6. דן

    תודה, כל כך נכון ומדויק
    אלטרנטיבה אלקטוראלית כרגע היא רק הרשימה המשותפת
    צריך לבנות אלטרנטיבה עממית

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    המחנה הציוני זה בכלל שמאל?. גם על מרצ אמר בני ,,בין המלחמות הם בעד שלום׳׳. עד כמה שידוע לי ׳ג׳בל מוכאבר( במסורת הנוצרית הר העצה הרעה בגלל האירועים הקשורים במותו של ישוע. היה בתקופת ירדן חלק מאל-קודס. כפרים אחרים שסופחו חד צדדית לישראל ל,,חוברו׳׳ לה לא נכללו באל-קודס. בכל מקרה שטחי י-ם מעבר לקו הירוק לא צריכים להיות תחת שליטה ישראלית. וצריך למצוא דרך לקיום עיר אחת כשהריבונות מחולקת.

  8. נתן

    קבלו ניחוש מושכל – הגיבור הבא של השמאל המזרחי עומד להיות אורן חזן.
    בקרוב נקבל כאן מאמר שכותרתו :" הלבנבנים שמתנשאים על חזן שתקו כשגירשו את התימנים מכנרת".

    בהמשך נקבל מאמר נוקב וזועם ב"הארץ" שיעביר ביקורת נוקבת על האליטות האשכנזיות הרקובות שמתקשות להתמודד עם הדור המזרחי vmghr שאינו מתנצל בגלל שהם שונאים ערבים.

    בהמשך מתוכנן להיות ערב הוקרה מיוחד של הקשת דמוקרטית המזרחית לכבודו של לוחם החירות חזן כאשר השיא יהיה כמובן כאשר אורחת הכבוד מירי רגב תעלה לביצוע דואט עם מרגלית צנעני בביצוע הלהיט החדש: "פה זה לא פולניה – פה עושים חיים…".

  9. עמיר

    גם כותב זה, כמו רבים אחרים כאן, מאבד את זכותו המוסרית לכתוב משהו על הסוגיה האשכנזית – מזרחית בישראל מכיוון שהוא עושה בעצמו את כל מה שלא ראוי לעשות: מבחינתו כל האשכנזים אותו הדבר ("שבט"), כולם מצביעים לאותן המפלגות (לא נכון), משתמש בטרמינולוגיה הלקוחה מחברות אחרות (לא כל האשכנזים לבנים כל – כך וכל המזרחיים אינם שחורים) ובכלל: גם קצת הטיעונים הנכונים שיש לו כאן הם רק תירוץ לליבוי האש הנתעבת של הקונפליקט המזרחי – אשכנזי המאפשר לממשלות אנטי דמוקרטיות המייצגות אינטרסים כלכליים של המעמד הכלכלי העליון לשלוט פה בכולנו.

  10. ג. אביבי

    אמנם הסמול (=ה"שמאל" הציוני) הלבן בז למזרחים ומתעב את הערבים, האם מכאן ניתן להסיק כאילו הימין הציוני – שמנהיגותו היא אשכנזית מאוד כמו זאת של הסמול – אינו מתעב את המזרחים?
    אין ספק שהפסבדו-סימפתיה שהסמול, על דובריו הרבים בתקשורת, בתרבות ובפוליטיקה, מרעיף על הפלסטינים היא מזויפת. היא לא חפה מאינטרסים מעמדיים ופריבילגיים של השבט הלבן. את זה מבינים הפלסטינים ללא כל קושי, ולראיה מנהיגיהם (הרשימה המאוחדת) לא עשו הסכם עודפים עם מפלגת הסמול מר"צ. הפלסטינים בוודאי לא קנו את הנאצות האנטי מזרחיות של הגרבז'ים (המחנה הציוני), החצרוניים ושאר גזענים לבנים המזוהים יותר עם מרצ, כסימן לאהבת ערבים.
    הגיע הזמן שגם המזרחים היהודים יפנימו ששנאת הערבים והסמול ע"י מנהיגי הימין הציוני והלא ציוני (החרדים) וע"י הציבור האשכנזי הימני, אין פירושה שהימין הפוליטי הפסיק לתעב את המזרחים.

  11. משה

    או שלכותב אין את האינטלגנציה המינימלית הדרושה להבין מודעה פשוטה או שהוא כמו כל אנשי הימין דמגוג שלא מסוגל לטעון ולו טיעון אחד הוגן והגון.