• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

פורום הדיור הציבורי - כיצד להמשיך בהצלחה?

המאבק המשולב והרלוונטי של פורום הדיור הציבורי מוכיח את עצמו כבר בהסכמי הקואליציה החדשים. מה למדנו ואיך ממשיכים הלאה?

כמו בסיפור הזן המפורסם, הזיכרון הקצר שלנו יכול להיות ברכה ויכול להיות קללה. לכו אחורה  שנתיים ותראו את הגיהנום נפער בפני דיור הציבורי בישראל. אחרי שנים של הדרדרות ודלדול מתמיד, תוך קרב מאסף נגדי של רבים וטובות, נראה היה שהגיע הקץ. אורי אריאל, שר השיכון והבינוי (שבאותם ימים העביר בממשלה את ההחלטה לוותר על ה"שיכון" בשם המשרד, כי המהות היא לשווק ולבנות) עשה יד אחת עם ה"אח" דאז, יאיר לפיד, שר האוצר. ביחד הם ניסו להעביר שורה של החלטות שמשמעותן אחת: החרפת דלדול מלאי הדירות (שקרס מתחת לרף ה-70,000 דירות) והעברת כובד המשקל לסיוע כספי חלקי בשוק החופשי, לזכאים. הם גזרו מכך שורה של החלטות והצעות חקיקה, לביצוע מידי.

שניהם לא לקחו בחשבון פקטור אחד מכריע: פורום הדיור הציבורי. הפורום, שהוקם בזמן מחאת 2011 ומורכב מהתארגנויות שטח של דיירות ומפונות דיור ציבורי, ומארגונים חברתיים בכלל, יצא למאבק. הוא זכה לשותפים נאמנים בכנסת, משמאל ומימין (אורלי לוי-אבקסיס, אילן גילאון, דב חנין ועוד). הפורום הצליח לסכל שוב ושוב הצעות חקיקה בתחום והפך כל דיון הנוגע לדיור ציבורי לדיון פתוח, בהשתתפות פעילות ופעילים רבים. הפורום השכיל לפעול בענייניות רבה ומחודדת במבוך הפוליטיקה הישראלית.

כך, לדוגמא, מירי רגב, שכיהנה אז כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, זכתה לגיבוי כאשר קידמה מחויבות ממשלתית לדיור ציבורי, במסגרת הרפורמות והפרויקטים שקודמו, אך זכתה להתנגדות פומבית אפקטיבית כאשר נסוגה מהם. במהלך מערכת הבחירות "זכו" אורי אריאל ומפלגתו לליווי צמוד של הפעילות הנפלאות, בעיקר מצוות דיור ציבורי, שהבהירו היטב שיש מחיר לנסיון לשבירת הדיור הציבורי.

את פירות הפעילות האפקטיבית קטפנו בהסכמים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו הרביעית. שתי מפלגות קואליציה, ש"ס ומפלגת כולנו, הכניסו סעיפים מחייבים לגבי הגדלת מלאי הדיור הציבורי. השבוע קיבלו הדברים משנה תוקף כאשר שר הבינוי, יואב גלנט, הכריז על צעדים מידיים לקידום הדיור הציבורי: הפעלה של מחויבות ל- 5% דיור ציבורי בכל פרויקט חדש, השקעה נוספת בשיפוץ דירות והרחבת הקריטריונים לזכאות. הישר מניירות העמדה של הפורום. ימות המשיח ממש.

אז מה ניתן כבר עתה ללמוד מן ההצלחה הזו?

מעל לכל למדנו את החשיבות של חיבור לשטח ולקהילות הרלוונטיות. בישראל של 2015 עלינו לקדם הובלה של הקהילות הרלוונטיות: א/נשים החיים בעוני יובילו את המאבק בעוני; יוצאי אתיופיה את מאבק הקהילה; ודיירות ומפונות הדיור הציבורי – יובילו את המאבק למען הדיור הציבורי. כך נכון, ערכי ואפקטיבי.

מעל לכל, את החשיבות של חיבור לשטח ולקהילות הרלוונטיות. עבודה של ארגוני אינטרס מקצועיים בלבד היא עבודה עם תוצאות מוגבלות. בישראל של 2015 עלינו לקדם הובלה של הקהילות הרלוונטיות: א/נשים החיים בעוני יובילו את המאבק בעוני; יוצאי אתיופיה את מאבק הקהילה; ודיירות ומפונות הדיור הציבורי – יובילו את המאבק למען הדיור הציבורי. כך נכון וערכי. כך גם אפקטיבי.

משם נגזר גם תפקידם של הארגונים החברתיים. יש צורך בצמצום של נוכחותם, ככל הניתן, בכל הנוגע לנראות והובלה ציבורית. מן הצד השני יש צורך בהשקעה עמוקה ומתמשכת בגיבוש ושיתוף של כלים וגופי ידע ושינוי. בשנים האחרונות קיימנו השתלמויות וסדנאות רבות שאפשרו למנהיגות הפורום, שצמחה מן השטח, להיות עוד יותר מקצועית ומשפיעה. סיפקנו הזדמנויות תקשורתיות, תמכנו בהפגנות ועוד, על מנת לאפשר למנהיגות האורגנית להשפיע.

פוליטית, העבודה על בסיסי הלגיטימציה הפוליטית הוכחה כמשפיעה במיוחד. השפעה על קהלי הבוחרים והאלקטורט הפוטנציאלי, הכאיבה לשחקנים הפוליטיים ודרבנה אותם יותר מכל. המכה הכואבת מול אורי אריאל ומפלגת הבית היהודי היתה בעלת משמעות מהדהדת למערכת הפוליטית כולה.

חיבור בין כוחות וקהלים מגוונים, כמו למשל חיבור ציבור דוברי הרוסית, הוכח כקריטי להשפעה. הגיבוי מצידם חיזק את אורלי לוי-אבקסיס ב"ישראל ביתנו" ועודד את המהלך שלה, שמיקם את המפלגה במובנים מסוימים כבלם אל מול הצעות החקיקה של לפיד-אריאל.

כעת, לאחר שיטפחו לעצמן ולעצמם על השכם לרגע (ואני באמת מקווה שנעשה זאת), הפורום מתארגן למציאות מורכבת בה, דווקא מול אהדה פוליטית, יש לקדם מוניטורינג מדוקדק, לסמן את הצעדים הבאים לביסוס והרחבת ההישגים, ולהעניש על כל הבטחה שלא תתממש ככתבה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דודלי

    מ"הצלחת" הפורום לדיור ציבורי למדתי שהמדינה הולכת פייפן.
    מה בדיוק החזון של מר דבוש? ש 95% מהאזרחים יקנו ויתנו בחינם דירות ל %5 הנותרים?
    אם כן, אז למה לא 50% 50%- שחצי יעבדו וחצי ינוחו – נתחלף כל כמה שנים…

    חוץ מהטפיחות על השכם ממעגל הפוליטיקאים הפרזיטים שנוצר פה, הייתי רוצה לשמוע איזו שהיא הצדקה מוסרית לדיור ציבורי בקנה מידה גדול.
    למה שאזרחים מסוימים יצטרכו לקנות דירות לאזרחים אחרים?

    על האשמים בדילול מאגר הדירות לדיור ציבורי כתבתי כבר בתגובה למאמר אחר באתר. אני פשוט אעתיק את התגובה שלי מאז לפה:

    ————————————-
    חוק הדיור הציבורי נחקק ביוזמת מר"צ והקשת הדמוקרטית המיזרחית.
    החוק קבע שדיירים בדיור ציבורי יוכלו לקנות את הדירות ששכרו בהנחה גדולה מאוד.
    לאחר שנמכרו הדירות – לא נשארו דירות לנזקקים אחרים (ואולי הרוכשים לא היו נזקקים – זאת לא נדע)

    אם מישהו רוצה דיור ציבורי – שילך למר"צ הם מכרו את כל הדירות.
    לפי החוק הרווחים ממכירת הדירות היו אמורים לשמש לבנית דירות חדשות, אבל אין בזה שום היגיון כי כשמוכרים דירה משומשת בהנחה גדולה – אין המחיר מספיק בשביל לבנות דירה חדשה נוספת.
    אם שר השיכון ניסה לקחת חלק מהכספים למטרה אחרת – זה לא בסדר. אבל גם אם היה שר צדיק, ממכירה של 100 דירות בהנחה של 90% תוכל במקרה הטוב לבנות רק 10 דירות.
    כלומר, החוק הזה חיסל במודע את מאגר הדיור הציבורי, נתן הטבות לשוכרים הנוכחיים על חשבון נזקקים עתידיים.

    ובנוסף, אין זכות דיור. אין דבר כזה.
    אם יש זכות לדיור אז גם לממשלה יש את הזכיות הבאות:
    – זכות להגיד לך כמה ילדים להביא.
    – זכות להגיד לך אם מותר לך להתגרש ולדרוש שתי דירות.
    – זכות לדרוש ממך לעבוד ולהכניס כסף.

    מאחר שרבים מתושבי ישראל לא מעוניינים לעבוד, להצטמצם בילודה ולהסתפק בבן\בת הזוג הנוכחי שלהם – אין לאף אחד זכות לדיור חינם על חשבון שאר הציבור.