string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המשט מזכיר לנו שעזה עוד קיימת

נדמה שאם לא יורים עלינו טילים משם, עזה נמחקת לנו מהתודעה. רעות מור, שהשתתפה במשט משוודיה לעזה ב-2012 ותוחקרה השבוע בידי השב״כ על פעילותה, עם כמה דברים שכדאי לדעת על המצור, המשטים והסיקור התקשורתי. מדור השאלון השבועי
עורכות העוקץ

רעות מור, 32, יועצת תקשורת

 

מה את חושבת שאנחנו מפספסים בסיפור התקשורתי על המשטים לעזה?

הדבר הכי בסיסי, הסיפור בסופו של דבר – הוא עזה. המצור בהחלט שינה צורה בתשע השנים האחרונות שישראל מכפיפה אותו על רצועת עזה. זה לא אותו מצור שעזה היתה בו כשהמרמרה הגיעה. אנשים לא אוהבים לדבר על זה, אבל למעשה המרמרה שינתה את המצור והביאה להקלות משמעותיות מאד. אמנם המחיר היה יקר, אבל המרמרה כן שינתה פה את המציאות.

בסופו של דבר חשוב לדעת שהרעיון הוא לעורר מודעות למצור, ומאחורי הרעיון הזה עומדת התארגנות בינלאומית ונרחבת – יש תנועות של Ship to Gaza בשוודיה, ביוון, בספרד, באיטליה ובקנדה, ובכל אחת מהמדינות האלה יש קבוצות גדולות של פעילים שמסורים לפרויקט הזה, שהצד הכי מוכר שלו הוא הוצאת הספינות. אוהבים להשתמש בציוד ההומניטרי הסמלי על הספינות כדי להגחיך אותן כמשט הומניטרי, אבל זה ברור שהמשט הוא משט פוליטי שנועד להנכיח את הנושא הזה בתודעה.

במשט בו אני לקחתי חלקב-2012, על גבי ה״אסטל״, הספינה שטה במשך שבעה חודשים ועשתה טור בין נמלים גדולים באירופה. בכל נמל היו אירועים, הרצאות ומסיבות איסוף כספים סביב הגעת הספינה. כולם עסקו במהלך הקמפיין במצב בעזה וקצה הקמפיין, השיא שלו, היה הנסיון לשבור את המצור וההגעה לפה.

כיצד בא לידי ביטוי במאבק הפוליטי השינוי באופי המצור על עזה?

מתוך הבנה של השינוי שעבר על המצור בשנים האלה ומתוך ההכרה בכך שהבעיה בעזה כיום היא פחות להיכנס לעזה ויותר להוציא ממנה סחורה ואנשים (אם כי כמובן שעדיין חסרות סחורות בעזה עצמה), פעילים בעזה ניסו להוציא לפועל פרויקט שלא הצליח: לבנות סירה בעזה שתשבור את המצור מבפנים ותנסה להגיע ליוון. זמן קצר לפני מבצע ״צוק איתן״, פיצוץ מסתורי פגע בספינה, שהיתה כמעט מוכנה. ואז הגיע ״צוק איתן״ והפרויקט השאפתני הזה, שלקח חודשים על גבי חודשים, התפרק.

gaza1
״מריאן״, שנעצרה השבוע בידי חיל הים. צילום: freedom flotilla coalition

כיצד השפיעה המרמרה על האופן בו המשטים מתנהלים כיום?

ההתארגנות הבינלאומית שמנסה לעורר מודעות למצב בעזה היא כמובן לא אלימה. אמנם לא הייתי על המרמרה, אבל כן דיברתי עם פעילים שהיו עליה והבנתי מהם שבמקור דובר על מאבק לא אלים. על פי העדויות שאני שמעתי, חיילי צה״ל תקפו את המרמרה באלימות בה לא תקפו אף משט אחר ותוך שימוש בנשק חי. כתוצאה מכך נוצרה היסטריה, אנשים פירקו שולחנות וכסאות ועם המוטות האלו החלו להיאבק בחיילים. בעקבות זאת היתה הבנה עמוקה בקואליציית המשטים שהמשט הוא סיטואציה קיצונית, ושבזמן שאנשים מותקפים, הניסיון להיאבק בצורה לא אלימה דורש מהם מחשבה והכשרה עצומות. גם ב״אסטל״, ולהבנתי גם ב״מריאן״, עושים הכשרות להתמודדות עם אלימות ולשמירה על הביטחון של כולם על הספינה.

נדמה שעזה הפכה למעין חור שחור בתודעה הישראלית, לא לחלוטין ברור לאדם הממוצע, שצופה בחדשות, מה קורה שם. האם את חושבת שהמשטים יכולים להוביל לשינוי תודעתי גם כאן, או רק ברמה הבינלאומית?

זה נכון, לגבי עזה, ובאמת ארגון ״גישה״ הוא אולי הכי פחות מוכר מבין הארגונים. דווקא מאחר והוא עוסק במצב בעזה קשה לו להגיע לציבור הישראלי ולחלוק את המידע שיש לו בנושא.

reut
רעות מור. מה שנשמר בצורה חריפה הוא מדיניות ההפרדה מהגדה – לא מתאפשרת כמעט שום תנועה של סחורות ואנשים

חשוב לדעת שהמצב השתנה. כשהמצור התחיל, גם דברים בסיסיים כמו אוכל לא נכנסו לעזה והיום באמת אוכל כן נכנס. עדיין חסר המון, במיוחד אם נדבר על שיקום הרצועה אחרי ״צוק איתן״ והחרבת שכונות שלמות בעזה. אבל מה שנשמר בצורה חריפה הוא מדיניות ההפרדה מהגדה – לא ניתנת כמעט שום תנועה של סחורות ואנשים. מבחינת תנועת אנשים מחוץ לעזה, גם בעקבות מה שקורה במצרים וסגירת מעבר רפיח, החיים בעזה כיום מאד דומים לכלא.

מה שנשמר בצורה חריפה הוא מדיניות ההפרדה מהגדה – לא מתאפשרת כמעט שום תנועה של סחורות ואנשים. מבחינת תנועת אנשים מחוץ לעזה, גם בעקבות מה שקורה במצרים וסגירת מעבר רפיח, החיים בעזה כיום מאד דומים לכלא.

אם לחזור לעזה כחור שחור בתודעה הישראלית, אז המשטים מצליחים להחזיר את עזה לתודעה הישראלית שמנסה לשכוח אותה. נדמה שאם לא יורים עלינו טילים משם, עזה נמחקת לנו מהתודעה, והדבר היחידי חוץ מהטילים שמביא את עזה לתודעה הישראלית זה המשטים. נכון שזה מאד מוגבל, ונכון שלא נוצר עכשיו שיח רחב שדן לעומק במצב ברצועה, אבל המשט מזכיר לנו שעזה עוד קיימת ויש לזה ערך, גם אם השיח נשאר שטחי.

ברמה הבינלאומית, המשטים מצליחים לייצר שיח אחר סביב המצב ברצועה תוך שיתוף פעולה וקשרים שנבנו גם עם פעילים בעזה וגם עם פעילי זכויות אדם בולטים מהעולם. יש תקשורת שוטפת בין הפעילים באמצעות רשתות חברתיות ועם הסירות זה מגיע לנמלים בכל אירופה ומצליח לייצר שיח אחר והתעניינות אמיתית במצב ברצועת עזה, אבל זה כבר לא מגיע לישראל פנימה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    אין צורך במשטים על מנת להחזיר את עזה לתודעה הישראלית. העזתים מזכירים לנו מדי פעם ב"טיפטופי" הרקטות על שטח מדינת ישראל ובהצהרות מנהיגיה.
    באשר לעולם – הוא בכל מקרה מתעלם מה"טיפטוף" ומתייחס לתגובות עליו.
    למרות זאת מדינת ישראל חייבת לגלות פתיחות רבה יותר מזו הקיימת. אבל, למטרה זו חייבים שתוף מלא מצד שלטונות עזה. על השלטונות למנוע זליגה של חומרי בנין המועברים לשיקום עזה – לבנית תשתיות תוקפניות; למנוע השתלטות "אלימה" על כל מה שמגיע דרך המעברים ולחלוקה שווה של מה שמגיע לכלל האזרחים.
    על מדינת ישראל להקל גם בנושאים ה"חברתיית" : לאפשר יותר קשרים בין הגדה לרצועה; לאפשר כניסת עובדים רבים יותר למדינת ישראל; כמו גם כניסת סוחרים וקנינים.
    בקיצור לא להסתפק לדאוג לקיבה אלא גם לנשמה.

  2. ליכודניק

    "שלטונות עזה" זה החמאס: ארגון טרור שבסיסו בקטאר (לא בעזה). הוא ישנה את עורו ויפעל לפי טובת תושבי עזה כשחזירים כשרים יעשו סקי בהרים המושלגים של עזה.

    "נושאים חברתיים": ואיך בדיוק השב"כ וצה"ל אמורים, לדעתך, להבדיל בין פעילות "נשמה" לפעילי טרור וסייענים שיעברו בין עזה לגדה? לפחות, כתושב ישראל אני מכבד את הדעה שלך בעיניין- אתה שותף לסיכוני הטרור; אותם פעילים "בשוודיה, ביוון, בספרד, באיטליה ובקנדה" מקפיצים לי את הפיוז: אם, חלילה, הממשלה תיכנע ללחץ שלהם ותאפשר הקלות "הומניטריות" שהחמאס ינצל כדי להשיג רקטות טובות יותר, הם ובני משפחותיהם לא יסבלו מכך.

  3. שרון ל

    "אמנם לא הייתי על המרמרה, אבל כן דיברתי עם פעילים שהיו עליה והבנתי מהם שבמקור דובר על מאבק לא אלים. על פי העדויות שאני שמעתי, חיילי צה״ל תקפו את המרמרה באלימות בה לא תקפו אף משט אחר ותוך שימוש בנשק חי. כתוצאה מכך נוצרה היסטריה, אנשים פירקו שולחנות וכסאות ועם המוטות האלו החלו להיאבק בחיילים. בעקבות זאת היתה הבנה עמוקה בקואליציית המשטים שהמשט הוא סיטואציה קיצונית, ושבזמן שאנשים מותקפים, הניסיון להיאבק בצורה לא אלימה דורש מהם מחשבה והכשרה עצומות."

    בלי להכנס לנושא של ימין ושמאל, מי צודק ומי לא, אלה בדיוק הנקודות בהן הדוברים מאבדים כל רצון להקשבה אצל הצד השני. הרי לא חסרים סרטוני וידאו ותמונות מסיפון המרמרה שמראים כי הפעילים הכינו מראש כלי נשק בכדי להכות את החיילים ואף קריאות שלהם לפעול באלימות נגד כל ניסיון השתלטות של צה"ל. אפילו בסרטונים שפרסם צה"ל ניתן היה בבירור לראות כי הפעילים מכים את החיילים במוטות מיד ברגע נחיתתם על הספינה. כך שלומר שרק לאחר שחיילי צה"ל תקפו את הפעילים נוצרה היסטריה והם מהר מהר רצו לפרק רהיטים בכדי שיהיה להם איך להתגונן זוהי פשוט בדיחה עצובה שמראה את חד הצדדיות שלוקים בה "פעילי זכויות האדם", וזאת בדיוק הסיבה מדוע הם איבדו כל אמינות בציבור הישראלי ומדוע להרבה ישראלים קשה להתחבר אליהם.
    אם הם היו ישרים מספיק כדי להצביע גם על ליקויים בהתנהלות הצד הפלסטיני/ "פעילי זכויות האדם", ולא לנסות לצייר את צה"ל כל הזמן כ"רע" ואת הצד השני כ"טוב" או כקורבן שכל פעולותיו מוצדקות/ בלתי אלימות/ נעשות מחוסר ברירה וכתגובה לפעולות צה"ל, אזי היה קל הרבה יותר להקשיב לביקורת אותה הם משמיעים.