string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

יידע כל אזרח ישראלי ממוצא אתיופי

משום מה מנסים לייצר הפרדה בין הגזענות הממסדית כפי שאנו חווים אותה ב-40 שנים האחרונות לבין התנהלותה של המדינה במקרה של אברה מנגיסטו, אבל מה ההבדל בעצם? אבי ילאו על הפחד להסתכל לגזענות בעיניים
אבי ילאואבי ילאו

פעיל חברתי, חבר בפורום חשיבה משותף למאבק בגזענות

כמעט שנה שמשפחת מנגיסטו מתבוססת בכאבה וחיה בצל הפחד והחרדה. החיים נהרסים, הכוחות להמשיך כמעט ואינם קיימים, טיפול בילדים והתמודדויות עם המצוקות "הרגילות" נדחים עד להודעה חדשה. כל זאת, משום שהמשפחה איננה מוכנה לפעול בנחישות הדרושה ולעצור את פארסת האמונה העיוורת, נכנעת לאיומים ולמניפולציות של המדינה. אך כעת תמונת המצב ברורה למדי ואפשר לראות ולהבין אל נכון שהמדינה מתנהלת בצורה לקויה. אין להמתין שהתנהלות זו תהפוך לאיום ממשי על חייו של הבן, אברה, וחזקה על המשפחה ותומכיה – ודאי לאחר שצו איסור הפרסום הוסר – להפעיל לחץ על המדינה בכל הכלים העומדים לרשותה.

חשוב כמובן לציין כאן את כוחה ואת עמידותה של משפחת מנגיסטו: למרות כל הניסיונות להפחיד ולסתום פיות, למנוע מבני המשפחה מלומר את אשר על לבם, לסכל כל ניסיון לערב את התקשורת, המשפחה הצליחה בסופו של דבר לעמוד איתנה מול ראש הממשלה ולדרוש תשובות. גם ההחלטה להקליט את השיחה עם נציגו של נתניהו, ליאור לוטן, אינה מובנת מאליה.

מאז נשבה אברה מנגיסטו, משפחתו חוותה וחווה טרור מידי לוטן. איומים בלתי פוסקים שיתקו ומשתקים את המשפחה. עשרה חודשים שאף אחד לא יודע דבר, כולל שרים וחברי כנסת, בגלל ״טענות ביטחוניות״. בכל מצב אחר, אם היה מדובר בבן עדה אחרת בצבע הנכון, המצב לא היה מגיע לכך והשיקול הזה לא היה עולה כלל. אך ההתנהלות במקרה של אברה, עצוב ככל שיהיה, אינה הבעיה העיקרית – היא רק הסימפטום שלה.

הבעיה העיקרית והמסוכנת ביותר היא התפיסה הגזענית של הממסד הישראלי, הבאה לידי ביטוי בהסתה שמלובה על ידי התקשורת, פוליטיקאים ועבדים נרצעים תוצרת אתיופאל (אוטונומיה חבשית). הללו עוסקים בקביעות ביצירת הרושם אצל הציבור שאברה לא שווה למדינה. דאפה יארגצ'ו (תיפח רוחם).

lotan
ההתנהלות במקרה של אברה, עצוב ככל שיהיה, אינה הבעיה העיקרית – היא רק הסימפטום שלה (צילומסך מערוץ 10)
כל אימת שניתנה לממסד הישראלי ההזדמנות לכפר על כשלונותיו ותפיסותיו הגזעניות, הוא כשל פעם אחר פעם. יידע כל אזרח ישראלי ממוצא אתיופי: מדינת ישראל רואה בך נכס זול, שלא שווה להיאבק עבורו ולשלם עליו מחיר. מרגע זה אנו נדרשים לצעד אחד ברור ונחרץ – לזקוף קומה, להיישיר מבט ולראות את המציאות נכוחה

יידע כל אזרח ישראלי ממוצא אתיופי: מדינת ישראל רואה בך נכס זול, שלא שווה להיאבק עבורו ולשלם עליו מחיר. מרגע זה אנו נדרשים לצעד אחד ברור ונחרץ – לזקוף קומה, להיישיר מבט ולראות את המציאות נכוחה. אין לנו אלא את עצמנו ואת איזגהבר (דקודשא בריך הוא). בד-בבד נדרשת מאיתנו החובה לסייע ולעזור למשפחת מנגיסטו. זו האחריות המוטלת על כל אחד מאיתנו. ככל שנתלכד ונשמור על קהילתנו, נשפיע על המדינה להתייחס עלינו ברצינות. לנו, הישראלוצ' (כינוי ליהודי אתיופיה באתיופיה), יש תפקיד מרכזי בשינוי פני החברה – תפקיד זה מעניק לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו קשים ובלתי אפשריים בעבר.

מה עושים? משום מה מנסים לייצר הפרדה בין הגזענות הממסדית כפי שאנו חווים אותה ב-40 שנים האחרונות לבין התנהלותה של המדינה במקרה של אברה מנגיסטו. אבל מה ההבדל, בעצם? אין הבדל. אני סבור שהאשמה תלויה בין היתר בנו, משום שלא נלחמנו די הצורך. הפחד להסתכל לגזענות בעיניים הוא-הוא לב הבעיה ומקור כל הצרות. אנחנו, בתמימותנו, חשבנו שהזמן יעשה את שלו, ומהר מאוד התבדינו.

המסקנה המתבקשת כעת היא לעשות שימוש בכלים הדמוקרטיים העומדים לרשותנו: החרפת המחאה, הפגנות זעם, פנייה למוסדות האו"ם. אין בכך משום קריאה לאלימות, חלילה, שכן האלימות אינה דרכנו, ויתרה מזו: האלימות נוגדת את מהותנו. אבל כדי שנצליח לחולל שינוי אמיתי, אל לנו לאפשר ל״פרגמטיות״ להוליך אותנו. כשמנסים להיות ״פרגמטיים״ מדי, מגיעים למצב שבו רואים צל הרים כהרים ומתחילים לרעוד מקול עלה נידף. מצבנו יהיה טוב לאין ערוך ברגע שנראה יותר זקיפות קומה ונחישות לא להותיר ירושה אומללה זו לילדינו. ברור אפוא שרק הפעלת לחץ שיבטא את האמונה בצדקתנו ובכוחנו לעמוד מול האתגרים יביא שינוי בר-קיימא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נתן

    האמת היא שנתניהו לא סופר אתכם מכיון שהוא יודע שגם בבחירות הבאות תצביעו בהמוניכם לליכוד כמו שעשיתם בבחירות האחרונות ולכן כל המאבק שלכם הוא ברכה לבטלה.

  2. ליכודניק

    א. תחום פדיון השבויים שבידי ארגוני טרור עובד כמו שוק. מי שלחוץ לקנות, משלם את המחיר המירבי.
    גלעד שליט, "הילד של כולנו", ישב בשבי החמאס חמש שנים וארבעה חודשים כי הם ידעו שהוא תעודת הביטוח שלהם; כי הם כל הזמן קיוו לקבל תמורתו יותר.
    גופת גבריאל דוויט ז"ל הוחזרה תמורת שתי גופות ואסיר חולה;
    גופות רגב וגולדואסר ז"ל הוחזרו תמורת מספר מחבלים חיים ו-197 גופות.
    הסיכוי היחיד לסגור עיסקה במהירות- או בכלל- היא לשמור על השקט. שים לב שכמעט ולא מדברים על גופות אורון שאול והדר גולדין שבידי החמאס- בדיוק כדי שאפשר יהיה להחזירן. זה בדיוק מה שלוטן הסביר למשפחה.

    ב. בעצם, למה שנשלם מחיר, גבוה או נמוך, תמורת אדם שהסתנן לעזה? מה הוא חשב שיעשו לו שם?

    אם להיות ציני, אני עוד מחכה לפוסט הרדיקלי שיסביר שבעצם הגזענות הישראלית דחפה את אברה המסכן לעזה, ושמבחינתו זו היתה כמעט החלטה נורמטיבית.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    כבר מזמן ידוע שהמשטר הישראלי מבין רק את שפת הכוח. מאחל לכם הצלחה במאבקכם הכולל.

  4. נתן

    הפוך – הדרך היחידה להביא לשחרורו של מגיסטו היא לעשות רעש וכמה שיותר רעש.
    זה הלקח מהעלמותו של רון ארד שמשפחתו ישבה שנים רבות בשקט וישראל פיספסה הזדמנות להחזיר אותו בשלום כאשר היה עדיין בידי תנועת "אל-אמל" בדרום לבנון.

    אם משפחת מגיסטו רוצה איזה שהוא סיכוי לראות את בנם בחזרה היא צריכה להעליב ולהשפיל כמה שיותר את הוד מעלתו ביבי הראשון ואת שליחו עלי אדמות לוטן לזרוק מביתם לכל הרוחות בפעם הבאה שהוא יבוא.