string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

כשאומרים לנו ״סבתא שלכן פמיניסטית״: על נשים מזרחיות ופמיניזם דתי

מחשבות שונות על החיבור של נשים מזרחיות למרחב הציוני דתי, תוך מחויבות ללמידה של דרך חיים ממש – לא רק פרקטיקות שיח שמגיעות מדפים ומאמרים
דנה שמסיאן

מנהלת תוכנית תדרשי – נשים דורשות מתוך מסורת יהודי המזרח, וכותבת בפרויקט החכם היומי – בית המדרש ממזרח שמש-כל ישראל חברים

הדיון על מקומן של נשים מזרחיות בכנסים ובהתארגנויות של פמיניסטיות דתיות הוא דיון ישן שכבר התקיים בעבר מספר פעמים, ובכל כמה שנים שב ועולה מחדש. למשל, דיברו וכתבו על כך לפני כעשור (פחות או יותר) במעגלים דומים יפה בניה, דפנה חורב בצלאל ותמר ג'ינג'יחשווילי. הן ונשים נוספות הציעו הצעות לתיקון המצב שכללו ממש עצות פרקטיות ליישום, על מנת שנשים מזרחיות יוכלו להשתלב בציונות הדתית בכלל ובפמיניזם הדתי בפרט. אז היו אלה רק ניצנים, גם מתוך פעילות ולימוד בבית המדרש ״ממזרח שמש״ ובארגונים נוספים מעצבי דעה כמו תנועת ״אחותי״.

אבל הנה אנחנו שוב כאן אחרי כל השנים, בהזמנה לדיון על מקומן של נשים מזרחיות בשיח שמתרחש כאן, בכנס ״קולך״. מצד אחד, נדמה שהשאלות והתהיות נשארו פחות או יותר במקומן, היתה התקדמות מועטה מבחינת מתן הלגיטימציה להעלות את הדברים, אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד), אפילו מהתבוננות על תוכניית הכנס הזה, ועל אופיו, ברור ששינוי משמעותי לא התרחש.

מצד שני, מחוץ למרחב הפמיניסטי-הדתי קרו דברים משמעותיים מאוד. יש התארגנויות שונות, ואם יורשה לי לציין במיוחד את תוכנית ״תדרשי – נשים דורשות מתוך מסורת יהודי המזרח״ – שבה לומדות נשים על תורת אם שעוברת במסורות בעל פה ועל פסיקה ספרדית – שסיימה כעת את מחזור הלימוד השני, ולקראת פתיחת השלישי בע"ה. המשאלה של אחיותינו מהדור הקודם הולכת ומתגשמת, ויחד אנחנו לומדות מחדש אוצרות שעמדו ממש להיעלם. אני חושבת שאנחנו גם מוסיפות תשובות נוספות על התשובות שניתנו בדור הקודם. יש לנו כבר את מרחבי הפעולה והלמידה הבטוחים שלנו, תודה לאל.

אפשר כמובן להרחיב מאוד על תפיסת העולם הזו שהולכת ומתנסחת בימים אלה, ניסוח שהוא פרדוקסלי – מכיוון שאלו תובנות שמתחמקות מניסוחים והגדרות, ואינן ניתנות כמעט למיון. העמדה המסורתית ה"כללית" הולכת ומתנסחת על ידי תלמידי ותלמידות חכמים ועל ידי אינטלקטואלים/ות, וכעת אנחנו גם בתקופה של תובנות על נשים בתוך העמדה הזו, והייחודיות שלהן. כאן כבר יש עניין חזק מאוד של תורה שבעל פה, שנמצאת בסכנה גדולה אפילו יותר, מאחר ואין לה מרחב – כמו למשל בית כנסת שמשמש מרחב מוגן יחסית של העברת מסורות "גבריות". עמדתן של נשים מסורתיות הרבה פעמים גם לא מבקשת לייצר מרחב חדש כזה. נשים מזרחיות מסורתיות מחזיקות את המתח בין הלכה ומציאות, ופעמים רבות אינן מתיימרות לכונן את הדברים כשיח מובנה. התפיסות הללו קשורות לחיים ולדינאמיות שלהם, משתנות איתם ומשנות אותם.

הרבה פעמים אומרים משפטים כמו ״סבתא שלי/שלך היתה פמיניסטית!״. למה כדי לכבד את פועלה וחכמתה של סבתא שלי צריך להצמיד לה את התיוג הזה? מבחינתנו, פעמים רבות תנאי זה הוא מגבלה. עולם הערכים ממנו אנו פועלות הוא של נאמנות לערכי הקהילה, המשפחה, לבית שלנו. החכמים והאמהות שלנו. נאמנות זו מכילה בתוכה שינוי באופן טבעי. תפיסה של "מאבק" בדרך כלל לא מתקיימת, יש שינויים שמתקיימים בהדרגה, ושיח של כבוד הוא הכרחי ובסיסי

פעמים רבות פמיניסטיות דתיות ואחרות מבקרות את הנשים הללו על סירובן להתמיין לקטגוריות אידיאולוגיות שונות, מה שנתפס כתנאי הכרחי לשינוי חברתי. הרבה פעמים אומרים משפטים כמו ״סבתא שלי/שלך היתה פמיניסטית!״. למה כדי לכבד את פועלה וחכמתה של סבתא שלי צריך להצמיד לה את התיוג הזה? מבחינתנו, פעמים רבות תנאי זה הוא מגבלה. עולם הערכים ממנו אנו פועלות הוא של נאמנות לערכי הקהילה, המשפחה, לבית שלנו. החכמים והאמהות שלנו. נאמנות זו מכילה בתוכה שינוי באופן טבעי. תפיסה של "מאבק" בדרך כלל לא מתקיימת, יש שינויים שמתקיימים בהדרגה, ושיח של כבוד הוא הכרחי ובסיסי. צריך להבין את זה במיוחד לאור השבר הגדול שבו נמצאים מזרחים בישראל מאז קום המדינה – אנחנו לא נפרק את הקהילות שלנו שוב, הן גם ככה מוחלשות.

הדברים מוכרים גם בתפיסת ההלכה הספרדית כמובן, בה הפוסק מכריע מתוך מציאות החיים, ההלכה והשכל הישר, כמו שכותב למשל הרב משאש זצ"ל בשו"ת מים חיים על פסיקה על בסיס שלושת עמודי ההוראה – הדין השכל והזמן, והדברים ידועים. מדובר כאן בעמדה, בתפיסת עולם, שהולכת ומתנסחת מתוך מה שקיים בשטח ונמצא בסכנת אובדן. לא בהמצאה של שיח חדש. החיבור לדורות הקודמים וגם לפרקטיקות שלהם הוא הכרחי. מבחינתנו הרדיקליות היא בחיבור לשורש. שיח שמנותק מהמקומות האלה – לרוב מסורתים ומסורתיות לא יקחו בו חלק.

נחזור לאחת השאלות שנשאלנו עליהן כאן היום: מה קורה במרחב הציוני דתי? למה זה תקוע לאורך שנים ולא מתקדם? יש לי הרבה כבוד לתנועה הפמיניסטית הדתית והיא תרמה לכולנו הרבה, אבל אני חושבת שעניתי למה נשים מזרחיות לא נמצאות כאן. ועולה השאלה – מה רוצות לעשות עכשיו? האם זה צריך להיות ולהישאר כך? אני מפנה את השאלה לקהל כאן, לבאות הכנס, לארגון, ולפמיניסטיות דתיות בכלל.

עומדות בפנינו כמה אפשרויות:

נשים אשכנזיות יפעלו על פי תפיסות העולם הפמיניסטיות והדתיות שלהן, ובפרקטיקות שלהן, ויעשו ויצליחו בע"ה, ונשים מזרחיות בשלהן וגם הן, אם ירצה ה', יראו ברכה בעמלן. ונראה לאט לאט מה יקרה בציבור ומה יתקבל, ומה נח לבריות ולשמים. יהיו לנו שתי דרכים המוגדרות כנפרדות לפעולה. המיקום שלנו כמלמדות ופעילות מזרחיות השתנה ב"ה בעשור האחרון. איננו צריכות כבר "הכלה", עמדתנו הולכת ומתבססת בפני עצמה.

ישנה גם הצעה אחרת, לדעתי דומה למה שמתרחש כרגע – נותנים "משבצת" למזרחיות. מתקיים כנס ובו מושבים רבים, ומוקדש בו מושב אחד ל"שאלה המזרחית", שנשאלת שוב ושוב ונענית על ידי פעילות מזרחיות. שלב מתקדם יותר יהיה להתחיל אולי לשלב נשים מזרחיות בפאנלים אחרים, ולא להציב אותן רק במשבצת הקבועה שלהן. אולי גם לנו יש מה להגיד בנושאים של נשים ברבנות, מיניות, עגונות וכו'? אבל גם אז, מה שיקרה זה שפשוט יהיו עוד כמה משבצות של ייצוג קטגוריאלי. בכל מושב תהיה המזרחית שתציג עמדה, שאולי תתחייב גם להיות מוגדרת כמנוגדת לאחרות. זה שיח פמיניסטי מקובל של ייצוג לאחר מאבק, של בחינת יחסי כוח, תהיה פה ספירת ראשים, וכולנו נהיה רגועות ומרוצות לכאורה. כמובן שיש בכך גם סכנה גדולה של בחינת המוצא האתני בלבד של הדוברים, מבלי להתייחס לתוכן. כמובן, שהדברים מופנים לא רק לפמיניסטיות דתיות. אנחנו עדות לכנסים והתארגנויות רבות שקורות בשנים האחרונות – חלקם מקיימים גטואיזציה מובחנת לאורך כל הכנס, שמוקדש כולו באופן חד פעמי ל"יהדות המזרח"/"מזרחים", ובשנה לאחר מכן חוזרים לסורם ומלבינים פניהם.

אנחנו למדנו וגם נתרמנו הרבה מהפמיניזם בכלל ומהפמיניזם הדתי, במוסדות שלמדנו בהם כל חיינו. האם אתן מוכנות ורוצות ללמוד ממה שיש לנו להציע? זו לא רק למידה מדפים ומאמרים, יהיה דרוש כאן שינוי של סגנון. אין כאן קסמים וקיצורי דרך, זו הידרשות לתהליך. אין ספק שיושבות פה בקהל חברות ושותפות לדרך, אבל שוב, בכל הכבוד – השאלה צריכה להישאל

או שאפשר אולי להציע עוד משהו – יכולה להיות פה שותפות בעניינים מסוימים, בגדול, יש בינינו גם הסכמות רבות. האם רוצות פה פעולה שהבסיס שלה הוא הפריה הדדית? האם מבקשים כאן ללמוד דרך חיים, שלדעתנו יש לה הרבה מה להציע. דרך חיים ממש, לא רק פרקטיקות שיח. אנחנו למדנו וגם נתרמנו הרבה מהפמיניזם בכלל ומהפמיניזם הדתי, במוסדות שלמדנו בהם כל חיינו. האם אתן מוכנות ורוצות ללמוד ממה שיש לנו להציע? זו לא רק למידה מדפים ומאמרים, יהיה דרוש כאן שינוי של סגנון. אין כאן קסמים וקיצורי דרך, זו הידרשות לתהליך. אין ספק שיושבות פה בקהל חברות ושותפות לדרך, אבל שוב, בכל הכבוד – השאלה צריכה להישאל. אני חושבת שחיבור העומק הוא הרצוי בסופו של דבר, אבל אני מפנה את השאלה אליכן.

בהצעה האחרונה יש כבר חיבור למה שקורה בעם ישראל. זו שותפות נרטיבית, זו הליכה הרבה יותר אטית אבל הרבה יותר עמוקה. זה יהיה הדדי, ויש לציין אנחנו את הצעדים שלנו כבר עשינו, וכנראה גם נמשיך ונעשה מטבע הדברים בימינו. אין בכך רע, אנחנו רוצות ללמוד מכולן. אבל יש לקחת בחשבון ערכים שיש בחברה המסורתית שלנו כמו כבוד וצניעות, אלה ערכים שחשובים גם לנו כנשים. לא רק שוויון. ערכים של צדק. גם חברתי – איפה הדברים האלה נוכחים כאן? איפה הדיבור המעמדי, הכלכלי? האם אתן מאורגנות בצורה שתכיל את הדברים האלה? אנחנו רוצות לראות צעדים גם מהצד השני.

צריך להיזהר מאוד שהדברים ייעשו באמת. שוב, מסורתים-מזרחים מגיעים ממקום של חיבור רגשי עמוק, שרשרת מסירה חזקה מאוד, זה הדלק שלנו. ברגע שתהיה תחושה של ניכוס, שמשתמשים בתובנות ובעמדות של החכמות המזרחיות על מנת לחזק עמדות אידיאולוגיות מערביות – זה לא יעבוד. כשאומרים לנו ״סבתא שלכן פמיניסטית״, או שהרבנים הספרדים מזדהים עם ערכים ליברלים מודרניים ופמיניסטיים ולכן כדאי ללמוד מהם – זה לקחת את הקליפה ולזרוק את התוך.
ובעזרת ה' שנזכה לקיים את הדברים מתוך אמת ושלום.

הדברים נאמרו השבוע (13.07) במסגרת כנס 'קולך', במושב שהוקדש לדיון על מקומן של נשים מזרחיות בפמיניזם הדתי. תודה רבה לחכמים ולחכמות השותפות בארגון התובנות, ובפרט לדרורי יהושע, זהורית אסולין, פזית עדני, וכל החברות והאחיות מתוכנית תדרשי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות