string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

עידן פוסט-קפיטליסטי? האמנם?

ההפחתה בצורך בכוח העבודה, טשטוש הגבולות בין עבודה לפנאי וניתוק הקשר בין עבודה לשכר – כולם יכולים להוות בסיס לשיטה כלכלית חדשה. האמנם, או שמדובר בדטרמיניזם אוטופי דוגמטי? עיקר הטענות והביקורות על מאמרו המדובר של העיתונאי פול מייסון
יוסי דהאןיוסי דהאן

מרצה למשפטים ומנהל אקדמי של "החטיבה לזכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד פילוסופיה באוני׳ הפתוחה, יושב ראש מרכז אדוה לחקר החברה בישראל

מאמרו של פול מייסון, עיתונאי כלכלי בריטי, הוא כנראה אחד הטקסטים המצוטטים ביותר בחודש האחרון. מייסון פרסם מאמר ארוך ב"גרדיאן" המעורר עניין ודיון ציבורי רחב ברשת ומחוצה לה. המאמר, שתורגם לעברית, "איך ייראו חיינו בעידן הפוסט קפיטליסטי?", הוא חלק מספרו "פוסט-קפיטליזם" שייצא בסוף החודש בבריטניה.

מייסון מתאר ומנתח במאמר את חוליי השיטה הקפיטליסטית ומנסה לשרטט חזון אוטופי של החברה העתידית, חזון שבתחילתו, לדעת מייסון, אנו יכולים לחזות כבר עתה. קשה לסכם את הטקסט בכמה משפטים, אולם בכל זאת, סיכום קצר של התזות המרכזיות כפי שהוא מסכם אותן בעצמו.

הקפיטליזם קרס. הוא נכשל בשיפור שכר העבודה וביצירת מקומות עבודה חדשים במקום אלו שאבדו. להיפך, הניאו-ליברליזם נהפך למערכת המתוכננת לייצר קטסטרופות כלכליות חוזרות. אולם בלי שנשים לב, אנו נכנסים לעידן פוסט-קפיטליסטי. בלבו של השינוי ההולך ומתקרב נמצאת טכנולוגיית המידע, דרכים חדשות לעבוד וכלכלת השיתוף – רשת במקום היררכיה, שיתוף במקום ניהול. הדרכים הישנות לא ייעלמו במהירות, אולם עתה הוא הזמן לחלום על אוטופיה. הטכנולוגיה הדיגיטלית יצרה הזדמנות חדשה: ההפחתה בצורך בכוח העבודה, טשטוש הגבולות בין עבודה לפנאי וניתוק הקשר בין עבודה לשכר – כולם יכולים להוות בסיס לשיטה כלכלית חדשה – פוסט-קפיטליזם.

מייסון כותב לא מעט דברי טעם מעניינים, בעיקר בכל הקשור לביקורת המשטר הקפיטליסטי, אולם נדמה לי שהוא לוקה באוטופיזם טכנולוגי המתבסס, ללא ראיות של ממש, על פוטנציאל השחרור והצדק הטמון בעולם הטכנולוגי הדיגיטלי. כמו כן, כפי שהצביעו חלק ממבקריו, חלק מהטענות העובדתיות המרכזיות שלו הן בעייתיות. אחת מטענות המרכזיות של מייסון, היא שהתפתחות האוטומציה יצרה מצב שבו עובדים אינם נחוצים יותר כפי שהם היו נחוצים בעבר. מייסון חוזר על התזה הותיקה של ריפקין ואחרים על "קץ העבודה". אולם כפי שמצביע הכלכלן דאג הנהוד, עורך ה-New Left Observer, טענה זו אינה מדויקת, אם בוחנים את היחס בין הגידול בשיעור הצמיחה כלכלית לבין שיעור הגידול בשיעור התעסוקה, הרי שהעבודה לא נעלמה, שיעור מספר העובדים מקביל לשיעור הצמיחה הכלכלית. בינתיים אוטומציה לא הופכת את העובדים למיותרים.

הקפיטליזם הניאו-ליברלי הפך את שוק העבודה לשוק שבו יותר ויותר עובדים סובלים מאי-ביטחון תעסוקתי, מועסקים בעבודות ארעיות וחלקיות בעלות סל זכויות מצומק שאינו מאפשר להם לחיות בכבוד. זהו פן מרכזי של "הכלכלה השיתופית" שמייסון ואחרים המתלהבים מכלכלה זו מתעלמים ממנו

מה שכן קורה, הוא שהקפיטליזם הניאו-ליברלי הפך את שוק העבודה לשוק שבו יותר ויותר עובדים סובלים מאי-ביטחון תעסוקתי, מועסקים בעבודות ארעיות וחלקיות בעלות סל זכויות מצומק שאינו מאפשר להם לחיות בכבוד. זהו פן מרכזי של "הכלכלה השיתופית" שמייסון ואחרים המתלהבים מכלכלה זו מתעלמים ממנו. צריך רק לעקוב אחר המאבק הכלכלי והמשפטי של "מעמד עובדי האפליקציות" בחברות כמו uber וחברות אחרות שהתמחותן היא בהפיכת עובדים בעלי זכויות ליזמים עצמאיים מבוהלים חסרי ביטחון תעסוקתי הנתונים לעריצות ותאוות הבצע של מעבידם.

כיצד מתחלקים פירות הצמיחה הכלכלית אינו עניין טכנולוגי, אלא שאלה של מאבק כלכלי ופוליטי מעמדי. במציאות הקיימת בעלי ההון מנצחים בקרב החלוקה על פירות הצמיחה מול העובדים. הניצחון הזה בא לידי ביטוי במציאות שבה העושר של 85 האנשים העשירים ביותר בעולם גדול יותר מזה של 50% מהאוכלוסיה הענייה של כדור הארץ, שמונה וחצי מיליארד בני אדם.

טענה מרכזית נוספת של מייסון, היא שרשתות מידע מבוססות על שיתוף פעולה חברתי המנוגד לאופן הפעולה הקפיטליסטי, ולכן ברשתות החברתיות טמונים זרעי המהפכה הפוסט-קפיטליסטית שתחליפו. אולם הקפיטליזם הרבה יותר מתוחכם וסתגלן ממה שמייסון מתאר. אחת מהתכונות המרכזיות של הקפיטליזם, היא להפוך כל דבר לסחורה שאפשר ליצור ממנה רווח. הקפיטליזם הדיגיטלי התקשורתי הפך את ההשתתפות שלנו ברשתות החברתיות למקור מרכזי של רווח, צריך רק להסתכל על גוגל, פייסבוק ויוטיוב על מנת להבין את זה. כיצד החברות הללו מצליחות להפוך את החיים הפרטיים שלנו והקשרים החברתיים שאנו יוצרים עם אחרים, אספקטים חשובים של זהותנו האישית שהיו בעבר מחוץ לשוק הכלכלי, למקור המרכזי של רווח. מבחינה זו הדטרמיניזם הטכנולוגי האוטופי של מייסון נראה דוגמטי ותמים. אני, בניגוד למייסון, מתקשה להשתכנע שאלו פרפורי הגסיסה של הקפיטליזם ושגן העדן הפוסטי ממתין מעבר לדלת.

טכנולוגיות חדשות וקיום שפע של מידע אינם מספיקים על מנת ליצור חברה סולידרית וצודקת, לשם כך דרוש מאבק פוליטי וחברתי ארוך, קשה וחוצה גבולות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות