string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לא רק נגד השמאל: בחזרה למאבק מזרחי ואוניברסלי

המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים
מיכה רחמןמיכה רחמן

פעיל חברתי. חבר ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", פעיל בקבוצת "המעברה" ובתנועת "יש גבול"

הפוסט הזה נכתב אמנם בעקבות שירו של רועי חסן, "אם יהיה שלום כל הערסים יבואו" (״הארץ״, 30.06.15), אבל הויכוח שלי כאן הוא מול הגישה הכוללת של מה שאני קורא "המאבק המזרחי הרדיקלי". זו גישה הרואה את המאבק המזרחי כמטרה מרכזית, ואולי יחידה (ממנה נגזרות גם החלטות פוליטיות, כמו לשכוח את כל החסרונות ולהצביע ש"ס, כי זהו מאבק מזרחי. זו רק דוגמה אחת). כנגד גישה זו, אני מציב גישה של מאבק מזרחי וגם אוניברסלי. בנוסף, אני מבקש לטעון כאן שהמאבק נגד השמאל כדבר כוללני הוא בעייתי. הימין, בטח בשנים האחרונות, אשם לא פחות באפליה, בשלילת הזדמנויות ובנחיתותם הכלכלית של המזרחים. על אף צביעותו השמאל, מאבקו למען הפלסטינים חשוב, מאחר ואין מישהו אחר שנאבק למענם.

בעיקר, אין שום קשר הכרחי בין שני הטיעונים. העובדה שהשמאל צבוע לא אומרת שום דבר על המעשים חסרי המוסר של המתנחלים, שמתיישבים על אדמות פרטיות, שמתעמרים בפלסטינים ושרוצים לדחוק אותם מאדמותיהם. המתנחלים מובילים אותנו, שוחרי השלום, במסלול כפוי של מלחמות מתמידות בשל האמונה שארץ ישראל ניתנה לנו משמים. לכל העובדות הללו האין קשר לצביעות השמאל. מי שכותב שירים על סבלם של המזרחים חייב בעצמו להיות רגיש לסבל של קבוצות זהות אחרות. המאבק המזרחי החד-סטרי מוביל לאותה גישה צבועה של רועי חסן עצמו, המדבר על צביעות השמאל במקום לכתוב שיר, למשל, על הצביעות ועל חוסר המוסריות של המתנחלים.

הלאומנות (וגם הלאומיות והאמונה במשנה הציונית) הם נחלת הימין (ולא רק השמאל הציוני). במקרה הקיצוני, הלאומנות חותרת מתחת למאבק המזרחי בטענה ש"איננו רוצים פילוג בעם, אלא אחדות״. כיום, ומאז שנתניהו עלה לשלטון, הימין דופק את המזרחים יותר מהשמאל. המדיניות הניאו-ליברלית התחילה בממשלת ליכוד לאומי ב–1985. מבחינה זו, אין הרבה הבדל בין מפלגות השלטון של העבודה והליכוד, אבל בפועל ממשלות הימין הן ששולטות, ונתניהו הוא שהביא עלינו את הקיצוצים בקצבאות הילדים ואת החוקים המונעים מאמהות חד הוריות לצאת לעבוד. חברי הכנסת הימנים ומצביעי הליכוד המזרחים תומכים במדיניות כלכלית ניאו-ליברלית בדיוק כמו מפלגת העבודה. מכיוון שהימין בשלטון, צריך לתקוף אותו על הפגיעה במזרחים.

חשוב לזכור: רוב המזרחים אינם תומכים במאבק הזהותי המזרחי שהובילה תנועת ״הקשת הדמוקרטית המזרחית״ בשמנו, ואותו מובילים כיום צעירים מהדור השלישי. חלק גדול מהמזרחים, כגון חברי מרכז הליכוד וחברי הכנסת מטעם הליכוד, משתייכים למעמד בינוני מזרחי. עיניהם טחו מראות את סבל המזרחים העניים ומוכיחה זאת תמיכתם המתמשכת במדיניות הניאו-ליברלית של נתניהו מנהיגם. לכן מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים (דוגמא אחת מני רבות היא הפגיעה בדיור הציבורי, שנעשתה במהלך שנות הימין בשלטון).

במאבק על החטא ההיסטורי כנגד המזרחים צריך לזכור שלא מספיק להחזיר את הכבוד, אלא גם להיאבק בפגיעה הכלכלית, באפליה בחינוך, בהסללה ובחסימת האפשרויות להתקדמות. האשמה בכך אינה רק נחלתו של השמאל, אלא של כל הממשלות.

מי שנאבק למען שוויון למזרחים חייב להיאבק גם למען אוניברסליות, להיאבק לשוויון למען כולם. אותו "כולם" כולל בהכרח גם את יוצאי אתיופיה, את העולים מחבר העמים, את הערבים אזרחי המדינה ואת הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש. אין יותר חשוב מזה. הטענה כאן אינה שהפלסטינים מנצחים בתחרות הסבל, אלא שאל לצעירים המזרחים לנכס רק לעצמם ולזהותם את אותו כאב, מתוך גישה של ״קודם תיאבקו למען הכאב שלנו, אחר כך נצטרף למאבק נגד הכיבוש״

הגישה הרואה את המאבק המזרחי כמטרה ראשונה ואחת ויחידה פוגעת, בסופו של דבר, במזרחים עצמם. זאת מהסיבה הפשוטה שכבוד קל יותר להעניק מאשר שוויון הזדמנויות בחינוך ובתעסוקה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא התמיכה הנוכחית בש"ס. מנקודת המבט של המאבק הפוליטי לשוויון עבור מזרחים, תמיכה זו מזיקה, מכיוון שש"ס היא מפלגה סקטוריאלית, המדברת על ״השקופים״ לצורך בחירות בלבד. ש"ס לא תמכה בזמנו בחוק הדיור הציבורי וגם היום איננה ניצבת בחזית המאבק למען הדיור הציבורי ולמען עניינים חברתיים אחרים. ברגע שתופעל המשמעת הקואליציונית ש"ס תתקפל, מלבד כשזה נוגע בענייני הסקטור אותו היא מייצגת. 

יש לחזור אל האוניברסליות, שהיתה חלק מרכזי לצד המאבק המזרחי של תנועות כמו ״הקשת״. מי שנאבק למען שוויון למזרחים, נגד גזענות ונגד דיכוי על רקע זהותי חייב להיאבק גם למען אוניברסליות, להיאבק לשוויון למען כולם. אותו "כולם" כולל בהכרח גם את יוצאי אתיופיה, את העולים מחבר העמים שנכשלו בקליטתם, את הערבים אזרחי המדינה ואת הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש. אין יותר חשוב מזה. הטענה כאן איננה שהפלסטינים מנצחים בתחרות הסבל, אלא שעם כל ההזדהות עם כאבם של הצעירים המזרחים ועם שותפות הגורל במאבקם, עדיין לא ניתנת להם "רשות" אידיאולוגית לנכס רק לעצמם ולזהותם את אותו כאב. פעולה כזו כאילו אומרת לשמאל: קודם תיאבקו למען הכאב שלנו, אחר כך נצטרף למאבק נגד הכיבוש. הראייה החד-צדדית של המאבק המזרחי משולה לשימוש בכאב השואה לטובת ניכוס הקורבנות ליהודים בלבד.

"החטא הקדמון", הקליטה הנפשעת (כולל מעשי פשע ממש כמו חטיפת ילדי תימן), כמו גם ההסללה, ההתנשאות והאפליה נגד המזרחים – כל אלה רובצים כאבן כבדה על צוואר השמאל ומשמשים את הימין כדי להפלות ולדכא קבוצות ועמים אחרים. האבן הכבדה הזו, גם אם נסתרת לפעמים, משמשת כחלק מתעמולה דמגוגית מסוכנת בשירות הימין הקיצוני, החותר תחת יסודות הדמוקרטיה. מי שמאמין בגישה האוניברסלית, ומי שרואה את ההקשר הרחב של החברה בה אנו חיים, חייב לראות את דיכוי חופש הדעה, דיכוי השמאל כקבוצת מיעוט, דיכוי כל מי שמנסה לתמוך בסבל של הפלסטינים כחלק ממאבק לשחרור כל הקבוצות המדוכאות. המאבק המזרחי אסור שייתן יד לשימוש הציני הזה בעוול שנעשה למזרחים (בכך שתוקפים את השמאל ללא הבחנה ובאופן בלתי ספציפי, כמו בשירו של חסן). 

וכמה עניינים עובדתיים: חלק גדול ממחרימי ההתנחלויות אינו גר בקיבוצים; תביעת הפלסטינים להישאר על אדמותיהם אינה נשענת על "תוקף צו אלוהי" אלא על עובדת ישיבתם על הקרקע הזו מדורי דורות. אני וחבריי מהשמאל הרדיקלי מקיימים מאבק משותף עם חברינו הפלסטינים. יחד אנו עומדים, כתף אל כתף, בהפגנות שבועיות מול צבא הכיבוש, אוכלים ביחד, מבקרים זה בביתו של זה. הייתי שמח אילו אותם חברים מהשמאל היו מצטרפים גם אל המאבק המזרחי ואני רואה בעיה קשה וחמורה בהתעלמותם ממאבק זה, אבל זה לא הופך אותם ליושבי מסעדות, ההולכים לצד הפלסטינים ולא איתם.

צריך פעם אחת ולתמיד להפריך את הטענה הנאיבית שהשלום לא מגיע בגלל שהשמאל או בגלל שממשלות ישראל לא מכירים את התרבות הערבית. השלום לא מגיע בגלל הקשר בין ישראל למעצמה אימפריאליסטית, בגלל הלאומנות משני הצדדים, ובעיקר – בגלל הכיבוש הנתמך על ידי ארצות הברית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    סוף סוף יצא המרצע מן השק
    למעט העובדה שבמהלך הקמת המדינה ( "שלטון השמאל" ) נעשו טעויות רבות, בתום לב, עבור אזרחי מדינת ישראל היהודים, מתוך כוונה לייצר אחדות ושוויון רב תחומי. בזמן שמתוך כוונות "זדון", נעשו פעולות על מנת לפגוע ולגמד את אזרחי מדינת ישראל, מה שנמשך עד עצם היום הזה.
    שלטון הימין עשה ועושה פעולות מתוכננות ומכוונות מראש, הגורמות לפילוג וליצירת פער שכבתי וחברתי ניכר, בין השכבות ה"מבוססות" כולל בודאי ובודאי את בעלי ההון, לבין השכבות מעוטות היכולת, שבקושי מכלות את יומן, החל ממעמד הביניים ומטה.

  2. עמית

    שוב יש צורך להדגיש את השמאל הישראלי האמתי – חד"ש, שנציגיו האשכנזים פעלו למען כלל האוכלוסייה הענייה והעובדת בישראל ולזכותה ישנה כמות ניכרת של חקיקה סוציאלית, וחוקי עבודה בישראל הניאו-ליברלית. כך שלהציג את מאבק השמאל כפרו-פלסטיני בלבד תהיה הצגה מאוד לא מדויקת.

  3. נפתלי אורנר

    מאמר המשקף את המציאות כהווייתה. לוואי והרבה יקראוהו ותיפקחנה עיניהם וירתמו לפעילות נכונה יותר

  4. בן דוד

    לכותב: תגיד לי, על איזה "מאבק מזרחי" אתה מדבר, ובשם אילו מזרחים אתה מקשקש?
    כולנו, כל המזרחים, חוץ ממך ועוד שניים-שלושה כמוך, כולנו אנשי ליכוד וש"ס, כולנו יהודים ציונים, פטריוטים לאומיים, יהודים בני יהודים, אוהבי מדינת ישראל ועם ישראל (רואים אגב בכל הערבים אויב וגיס חמישי) ולא שמים קצוץ על ההבלים ההזויים שאתה משרבט פה כדי להיחלץ מרגשי הנחיתות שלך מול השמאל האשכנזי, שאנחנו מצפצפים עליו (ועליך).
    נקוה שתקרא דברים אלה, כי האתר הליברלי הזה מצנזר ופוסל מה שלא מתאים למשטרת המחשבות הליברלית, עאלק.

  5. מזרחי שחום חלק

    אין אוניברסליות

  6. ג. אביבי

    השיח המזרחי חייב להירתם לטובת המזרחים ומאבקם לשוויון מלא

    אני מסכים עם המסקנה הכללית – תקיפת ה"שמאל" הציוני בלבד משרתת את הימין ה(אולטרה)ציוני שגם הוא אנטי מזרחי במהותו. המזרחים שמקבלים את רוח "אחדות העם ושלמותו" – סיסמת הימין – למעשה מכשירים את פשעי הימין נגד המזרחים. ההתקפה על רועי חסן מיותרת ומזיקה לשיח המזרחי.
    ראשית יש לזכור שהשיח המזרחי חייב להיות רתום למשימה ברורה – טובתם של המזרחים ולמען השגת שוויון אתני מלא למזרחים. הוא לא אמור להיות כלי לשרות הימין כנגד ה"שמאל" וגם לא ההיפך.
    המסקנה של מיכה רחמן שהמאבק חייב להיות אוניברסליסטי, איננה נכונה. למאבק המזרחי יש לצרף ככל האפשר את מי שנמצא באותו מילכוד שהאידיאולוגיה הציונית האשכנזית יצרה: "נחיתותו" של האדם המזרחי (יהודי, אתיופי, פלסטיני וכו') באשר הוא ע"פ התפישה ה"סוציאליסטית" הציונית ושל הימין הז'בוטינסקאי. לכן צריך למצא דרך לאחד כוחות עם הפלסטינים אחינו. הכללתו לציבורים מנוחשלים אחרים כגון משפחות הרוסות מקרב ההגירה הסלאבית – עם כל הצדק והאמפתיה כלפיהם – איננה בעדיפות ראשונה. ציבורים אלה מנוחשלים לא על רקע גזעי, כמו המזרחים (כולל האתיופים והפלסטינים), אלא בגין נתוני פתיחה קשים ואכזריות קפיטליסטית. מבחינת השלטון הציוני לא קיימים חסמים (סלקציות וסינונים נסתרים כמו אלה המופעלים על המזרחים כולל האתיופים והפלסטינים) נגד בני אוכלוסיה זאת.
    יש בהחלט לכלול את המאבק הפמיניסטי המזרחי – הנשים הן 50% מהאוכלוסיה המזרחית וטובתן היא טובת כל המזרחים. אין זה אומר שהמאבק המזרחי (והשיח הנלווה) חייב להלחם למען שיפור מעמדה של האישה האשכנזית – שעל אף נחיתותה מול הגבר האשכנזי – מצבה טוב יותר עקרונית מזה של המזרחים (למשל, אחוז הנשים האשכנזיות בין בכירי מערכת המשפט ובאקדמיה גדול במובהק מזה של המזרחים בכלל). לא ראיתי שאנשי השמאל הלא ציוני דורש מהפלסטינים שמאבקם יהיה אוניברסאלי ויכלול גם את המזרחים, את הלהט"בים וכולי.
    טוען רחמן: "…הקליטה הנפשעת (כולל מעשי פשע ממש כמו חטיפת ילדי תימן [ההקרנות הקטלניות לעשרות אלפי ילדי המרוקאים אינם מעשי פשע איומים נגד האנושות? ההסללה איננה פשע נגד המונים?, ג.א]), כמו גם ההסללה, ההתנשאות והאפליה נגד המזרחים – כל אלה רובצים כאבן כבדה על צוואר השמאל ומשמשים את הימין כדי להפלות ולדכא קבוצות ועמים אחרים. האבן הכבדה הזו, גם אם נסתרת לפעמים, משמשת כחלק מתעמולה דמגוגית מסוכנת בשירות הימין הקיצוני, החותר תחת יסודות הדמוקרטיה." –
    יש לזכור שלמרות שכל פשעי ה"שמאל" הציוני נגד המזרחים ידועים היטב לפוליטיקאים הימניים (אז והיום), איש מהם ובעיקר מן הבכירים שבהם מעולם לא יצא נגד פשעי הגזענות האיומים (שהשפעתם מונצחת וניכרת עד היום) הללו, שבוצעו ע"י שלטון מפא"י – יריבם המושבע. שתיקת מנהיגי הימין אז והיום נגד הפשעים המונצחים האיומים האלה, מעידה על אופיו של הימין הציוני (האשכנזי מן הסתם). הם חלק בלתי נפרד מנושאי האידיאולוגיה שהביאה לניחשול הענק והנפשע נגד המזרחים. נחשול האתיופים נעשה ברובו הגדול בימים בו שלט הימין ומשרתיו הנאמנים (ש"ס וחרדי אשכנז). בנוסף, שלטונו של ביבי הוא זה שהכשיל כל פעילות רצינית למען שוויון חלוקתי. הוא תומך למעשה בהמשך חלוקת הקרקעות הנפשעת שמעשירה את קבוצי ומושבי האשכנזים (כלומר עם רוב אשכנזי) ע"ח תושבי עיירות הפיתוח.
    לסיכום: ה"שמאל" הציוני פשע נגד המזרחים וביצע את עיקר תהליך ניחשולם לרווחת האוכלוסייה האשכנזית כאן. לכן צודקים אנשי השיח המזרחי בתוקפם ללא רחמים את ה"שמאל" הזה. צודק רחמן בכך שהימנעות מתקיפת הימין הכימעט פשיסטי משרתת ישירות את המשך ניחשול המזרחים לטובת רווחתה של האוכלוסייה האשכנזית.

  7. אסתר בן חור

    תודה
    לפוסט הזה ייחלתי…

  8. רועי

    כן, שיח המאבק המזרחי כנראה יהיה אפקטיבי אם יתייחס לעתיד משותף חדש, שוויוני, צודק וטוב יותר. אבל בדרך לשם, אי אפשר באמת "להפריך את הטענה הנאיבית שהשלום לא מגיע בגלל שהשמאל או בגלל שממשלות ישראל לא מכירים את התרבות הערבית". הזרות, הניכור האזורי, ההתנהלות המגושמת של ממשלות ישראל בתוך מרחב עדין, גם החוצה וגם פנימה, בלי היכרות ובלי רצון להכיר – לכל אלה משקל עצום. וכן, יש מקום לדגש, גם אם תקופתי, על הדיכוי המופעל כלפי מזרחים – אם הדיכוי הזה נותר סמוי או שקוף, היכולת שלנו לנתח צורות דיכוי נוספות מאוד מאוד מוגבלת. איזה שמאל משמעותי בעולם מתעלם מאפליה ופערים בין קבוצות אתניות/עדתיות?

  9. דן וקסלר

    סוף סוף נאמר מה שהיה צריך להאמר מזמן
    הכליאה של המאבק המזרחי כמאבק בפני עצמו מסרסת אותו, מרחיקה ומונעת ניתוח מורכב של המציאות.
    וכך נכון גם לגבי מאבקים אחרים
    כשנשים אשכנזיות מדכאות גברים מזרחים מצד אחד וכשגברים מזרחים (ואשכנזים) מדכאים נשים אשכנזיות (ומזרחיות) מצד שני, מאבק צודק לא יכול להיות מבוסס ראייה חד מימדית. ראייה כזו מסוכנת ויכולה לעוות את היכולת לנתח את המציאות באופן צודק. הדבר נכון לגבי שתי הדוגמאות מעלה, ונכון גם למורכבויות אחרות. חסרים מזרחים שבעצמם משמשים לא כפיונים אלא כקובעי הדיכוי כנגד מזרחים אחרים? או גברים פלסטינים שמדכאים נשים, גם יהודיות…
    הסתכלות חד מימדית פושעת למאבק כל מאבק

    מה שכן המושג מאבק אוניברסלי שאותו מציע מיכה הוא בעייתי בפני עצמו כי הוא כל כך רחב שיכול להיות מאומץ גם על ידי המדכאים הגדולים ביותר. ולא חסרות דוגמאות של אליטות שמאמצות "מסכנים" כדי לסמן עצמן צדיקות – תופעת הפינק וואשינג הישראלית למשל.

    המאבק בדיכוי וכל דיכוי הוא זה שאנחנו צריכים לאמץ
    לא למסגר אותו בצבע,גזע,לאום,מגדר
    לראות את הדיכוי ומימדיו בכל מקום ובכל מקרה
    גם בתוך מה שחלק מהמגיבים קוראים השמאל האמיתי – חד"ש ,שאולי פועלת לחיקוק חוקים סוציאליים אבל מדירה משורותיה באופן עקיף וגם ישיר מזרחים (ובקושי דיברה עד לאחרונה על הדיכוי המזרחי)
    וגם כאשר נשים המזוהות עם מזרחים רודות באמנים אשכנזים, שחשוב להזכיר, שבעצמם מדכאים אמנים מזרחים.
    המציאות מורכבת יותר מכל צבע
    ולכן צריך לקרוא למאבק בדיכוי כל דיכוי!