• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

להחזיר לשקופים את הצבע

רויטל עמירן קוראת במלה ״שקיפות״ – מלה שהפכה שגורה מאד בשיח הציבורי שלנו, אך מקבעת תפיסות בעייתיות // פותחים מילון – מדור חדש
רויטל עמירןרויטל עמירן

ד"ר רויטל עמירן היא מומחית למחשבה מדינית ופובליציסטית

לא פעם משתלטת על השיח הציבורי ועל התודעה שלנו מילה שהופכת שגורה בפינו מבלי שנשים לב למשמעות העמוקה שלה. היא מתגנבת אל אוצר המילים שלנו ומקבעת תפיסות שאנחנו לא בהכרח בעדן. כזו היא המילה שקיפות, שהפכה כל כך פופולרית ואנחנו עושים בה שימוש אינפלציוני בשוק סחורות המילים. היא מעניינת במיוחד כי היא מציינת בו בזמן תופעה חיובית ותופעה שלילית, הקשרים של טוהר, ניקיון כפיים ואמינות, והקשרים של נדכאות, עוני ופריפריאליות חברתית. בעוד שחברי כנסת וארגונים חברתיים המתיימרים להצטייר כאבירי טוהר המידות משתמשים במילה זו באופן מוצדק על פי רוב, הרי שהמנהיגים, המתיימרים לייצג את האינטרסים של העובדים והאזרחים המוחלשים, שוגים בשימוש בה וסופם שחוטאים לתפקיד שנטלו על עצמם.

בשיח הציבורי הישראלי תפקידן של המלים הוא פעמים רבות לכסות על תהום שנוצרת כתוצאה של מחלות חברתיות. במקרה של המילה שקיפות, הרי שהיא באה לכסות על מחלת חוסר האמון שמאפיינת את החברה הישראלית. במילים אחרות, היא הפכה נחוצה כיון שהיחסים בינינו האזרחים לבין המדינה על נציגיה ומוסדותיה מתקשים לבסס עצמם על אמון, ואנחנו מוצאים יותר ויותר את מפלטנו בשקיפות. שמים מבטחנו באורה המזכך של השמש, ומקווים שמתן הפומביות יבטיח שהאינטרסים שלנו יישמרו. ברוח זו אנו עדים לתהליך של שקיפות במחירי המזון, להקמתה של ועדה לשקיפות בכנסת שמתעתדת לשים זרקור על התנהלות גופי הממשל, ולביקורת ציבורית הולכת וגוברת למען שקיפות גם במערכות ששנים רבות נהנו מתדמית אמינה כדוגמת בתי המשפט (הדרישה לפתיחה מחדש של התיק בעניינו של גל בק ז"ל) וצה"ל (דו"ח לוקר).

ללא ספק, המוחלשים בחברה חולקים אף הם חוסר אמון יסודי כלפי המערכות המפקירות אותם. אבל שימוש במילה חסרת פיגמנטים שיש לה הקשרים של טוהר וניקיון, בסופו של דבר מנציחה את מצוקתם. השקיפות היא תכונה של דבר שאינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה אמצעי (פרוטוקול, הקלטות, מסמכים וכד') המאפשר לנו לראות דרכו ולהשיג צדק. הצגתם של המוחלשים כשקופים היא לפיכך שגויה – שהרי הם אינם האמצעי כי אם המטרה, ואנחנו לא נדרשים לראות דרכם אלא לראות אותם. הצבע, אם כן, הוא חלק חשוב בנוכחות שלהם. בנוסף, המצוקה החברתית-כלכלית שהם מצויים בה אין מקורה בהיותם חסרי צבע. ברוב המקרים ההפך הוא הנכון. מקורה, לפיכך, הוא בסירובה של המערכות להסב אליהם מבט. הגדרתם כשקופים הינה בעייתית מאחר שהיא מפנה את האשמה כלפיהם ולא כלפי כישלונה של המדינה. גם ההקשרים הסטריליים הנלווים לדימוי שלהם כשקופים אינם עושים חסד עם מצבם. חלקם, כידוע, מתגלגלים ברחובות.

המצוקה החברתית-כלכלית שבה מצויים השקופים אין מקורה בהיותם חסרי צבע. ברוב המקרים ההפך הוא הנכון. מקורה, לפיכך, הוא בסירובה של המערכות להסב אליהם מבט. הגדרתם כשקופים הינה בעייתית מאחר שהיא מפנה את האשמה כלפיהם, ולא כלפי כישלונה של המדינה

השקיפות רצויה כאשר מדובר בחסמים שאנחנו רוצים להסיר כדי לראות בבירור את אופן התנהלות השלטון, אבל אינה רצויה ככינוי לאנשים שנעשים כלפיהם עוולות. הללו זקוקים להנכחה תמידית בכל הצעת חוק ובכל רפורמה שמתגבשת. התנהגותו לאחרונה של אריה מכלוף דרעי מוכיחה בעייתיות זו. אין דרך אחרת להסביר את הפליק-פלאק האקרובטי שהוא עשה מאז ימי הבחירות בה מיצב עצמו כמנהיג השקופים. התקפלותו בעניין מתווה הגז כמו גם חוק איסור הונאה בכשרות שיזם (עבר את אישור וועדת השרים לענייני חקיקה) מוכיחים שהוא מתקשה לראות את "חסרי הצבע", אותם אלו שמשוועים לירידה ביוקר המחייה או שמעוניינים לאכול כשר, אבל מתקשים לעמוד במחיר הגבוה שקובעת הרבנות. הוא לא היחיד. גם כחלון כנראה נתקף באותו עיוורון כשבחר לחמוק מאחריות בעניין מתווה הגז.

לפני שנבחרים נוספים ידבקו באותו ליקוי מאורות, יש להפוך לבלתי לגיטימי את השימוש בכינוי "שקופים". הצבע הוא חלק בלתי נפרד ממאבקם ומהדרך שלהם להיות נוכחים בסוגיות מהותיות כדוגמת הון-שלטון  ויחסי דת ומדינה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.