string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המדיניות לגבי מבקשי המקלט: כליאה או הזנחה

גם אחרי החלטת בג״ץ, רוב מבקשי המקלט ימשיכו לגור בשכונות מוחלשות ולפגוע באיכות החיים של תושביהן, וכ-3,000 איש ייכלאו בחולות וישוחררו כעבור שנה. זה כל מה שיש למקבלי ההחלטות להציע לנו. אבל יש חלופה הגיונית ומוסרית שלא נוסתה עדיין בישראל
אליזבט צורקוב

השבוע, ברגע האחרון לפני פקיעת המועד האחרון שהציב בג"ץ, המדינה שחררה כ-1,200 מבקשי מקלט שהיו כלואים בחולות מעל שנה. כעת הם שוב חופשיים וצריכים להקים מחדש את חייהם. לאן ילכו? איפה ישנו? אחרי שחייהם נוהלו על-ידי שב"ס, הם צריכים לשוב להיות אנשים עצמאיים.

מבקשי מקלט אלו חיו בישראל במשך מספר שנים לפני שמשרד הפנים הורה להם להתייצב לכליאה במתקן "חולות" שעל גבול ישראל-מצרים. מבקשי מקלט אלו, רובם ניצולי רצח העם בדארפור, קיימו חיי קהילה ואף תרמו לכלכלה הישראלית – הם שילמו מיסים, רכשו מוצרים ועבדו בעבודות שישראלים אינם מעוניינים לבצע בשכר נמוך (כמו ניקוי רחובות, חדרנות בבתי מלון, רחיצת כלים במסעדות).

כליאתם הפכה אותם מאנשים עצמאיים לאנשים נתמכים – נאסר עליהם לעבוד, ארוחותיהם הדלות, מיטה וקורת גג סופקו על-ידי שב"ס. לעלות ההקמה של חולות – 300 מיליון ש"ח – התווספו 100 מיליון כל שנה – עלות התפעול של מתקן הכליאה. אלו סכומים אדירים שהיו יכולים להיות מופנים לשיקום התשתיות בדרום תל אביב ולפתרונות המעודדים פיזור טבעי של מבקשי המקלט ברחבי הארץ.

התנהלות המדינה סביב השחרור מעידה כי המדינה סבורה שישנן שתי אפשרויות בלבד בכל הנוגע למבקשי המקלט – כליאה או הזנחה. במסגרת מדיניות ההזנחה של המדינה, היא לא מעניקה זכויות או סיוע כלשהו למבקשי המקלט. בהעדר הזכות לעבוד, באופן רשמי, מבקשי מקלט רבים מתקשים למצוא פרנסה ונאלצים לעבוד בעבודות מזדמנות, בשכר מינימום או אפילו בפחות מכך. שכרם הנמוך של מבקשי המקלט מבטיח כי הם, בלית ברירה, יתרכזו בשכונות בהן יוקר המחייה הוא נמוך, ויחיו שם בצפיפות גבוהה.

דרום תל אביב. צילום: activestills.org
דרום תל אביב. האיסור הרשמי על העסקת מבקשי מקלט באילת ובתל אביב ידחק אותם שוב לשכונות מצוקה, הפעם בערד, אשקלון וערים אחרות. צילום: activestills.org

מטרת מדיניות ההזנחה היא לאמלל את חייהם של מבקשי המקלט. אם הם יתקשו להתפרנס, סוברת המדינה, הם יעזבו את ישראל. מדיניות זו אכן מצליחה לאמלל את מבקשי המקלט, אך היא לא גורמת להם לעזוב את ישראל – כי עדיפים חיים בעוני בישראל מאשר עינויים באריתריאה. התוצאה של מדיניות זו, מלבד מבקשי מקלט אומללים, היא פגיעה מהותית באיכות חייהם של ישראלים המתגוררים בשכונות מוחלשות, ובייחוד בתושבי דרום תל אביב.

מטרת מדיניות ההזנחה היא לאמלל את חייהם של מבקשי המקלט: אם הם יתקשו להתפרנס בישראל, סוברת המדינה, הם יעזבו. מדיניות זו אכן מצליחה לאמלל את מבקשי המקלט אך היא לא גורמת להם לעזוב את המדינה – כי עדיפים חיים בעוני בישראל מאשר עינויים באריתריאה. התוצאה, מלבד מבקשי מקלט אומללים, היא פגיעה מהותית באיכות חייהם של ישראלים בשכונות מוחלשות, בייחוד בדרום ת״א

האיסור על מבקשי מקלט המשתחררים מחולות להתגורר או לעבוד בתל אביב ובאילת אמנם לא יוסיף על מצוקת תושבי אזורים אלו, שסובלים שנים רבות ממדיניות ההזנחה, אך גם לא יקל: מבקשי המקלט לא ייעלמו, מצבם לא ישתפר, והאיסור הרשמי על העסקתם ידחק אותם שוב לשכונות מצוקה, הפעם בערד, אשקלון וערים אחרות.

החלופה היחידה שהמדינה מציעה למדיניות ההזנחה היא כליאה – שעכשיו הוגבלה על-ידי בג"ץ ל-12 חודשים. רוב מבקשי המקלט ימשיכו לגור בשכונות מוחלשות ברחבי ישראל, וכ-3,000 איש ייכלאו בחולות וכעבור שנה ישוחררו משם. זה כל מה שיש למקבלי ההחלטות בישראל להציע לנו.

אך יש חלופה הגיונית ומוסרית שלא נוסתה בישראל. חלופה זו תבטיח את זכויות מבקשי המקלט וגם תפחית את המצוקה בשכונות המוחלשות אליהן מגיעים מבקשי המקלט. על המדינה לעודד את פיזורם של מבקשי המקלט ברחבי ישראל. על מנת להבטיח זאת, המדינה צריכה לשנות את אשרת השהיה המעורפלת הניתנת כיום, שלא מציינת במפורש כי העסקתם חוקית; להעניק תמריצים למעסיקים ברחבי ישראל להעסיקם במקום להערים קשיים ביורוקרטיים כמו שנעשה כיום; לאפשר להם גישה לשירותי בריאות שכרגע ניתנים אך ורק בתל אביב; לאפשר להם, כמו שהיה בעבר, לחדש את אשרות השהייה במשרדי הפנים בכל הארץ (וכך לא יצטרכו להגיע למרכז לחדש את אשרתם), לתת תמריצים למעסיקים בתחום החקלאות הבניין והמלונאות להעסיק מבקשי מקלט וכן להפסיק לגייס עוד מהגרי עבודה ממדינות אחרות, על מנת שמבקשי המקלט יוכלו להחליפם ולעבוד בכל רחבי הארץ.

ממשלת ישראל הצליחה לשכנע רבים בישראל כי יש פה משחק סכום אפס – או ששוללים את חירותם של מבקשי מקלט, או שתושבי השכונות המוחלשות יסבלו. הגיע הזמן למדיניות שתקל על השכונות המוחלשות, שאינן מסוגלות או אמורות להכיל בתוכן עשרות אלפי אנשים נוספים, ותעניק זכויות בסיסיות לאנשים שכל חטאם הוא שהם נולדו תחת דיקטטורה.

אליזבט צורקוב היא מנהלת פרויקטים במוקד לפליטים ולמהגרים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    ההצעה כל כך הגיונית וכל כך נכונה, שאין כל סיכוי שתתקבל ע"י ממשלת ישראל.
    הרי הממשלה מעודדת יבוא עובדים זרים, יבוא המעשיר "מכרים" העוסקים בתווך.
    שתפסיק באחת את היבוא ותכשיר את מבקשי המקלט לעבודות שהמשק נזקק להם.
    הם אינם תופסים מקומותיהם של ישראלים – הם עוסקים בנושאים שרגל ישראלי "גאה" לא תדרוך בהם.
    יחד עם זאת חייבים לפעול למזער את הכניסות הבלתי חוקיות ולעשות מאמצים להעביר את המצליחים להסתנן למדינות שתהיינה מוכנות לקבלם ולהבטיח את שלומם.

  2. נפתלי אורנר

    זה הפתרון היחיד אשר מדינה הרגילה להתייחס ל"אחר" כגורם לא אנושי, ואף מזיק, מסוגלת להציע. "פילוסופיה מדינית" זו היא תוצאתו הישירה של הכיבוש הנמשך בשטחים