אתחלתא דגאולה: השיח המזרחי מסתכל במראה ורואה לראשונה את עצמו

השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי: הזרם המרכזי והבולט הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם של השמאל הרדיקלי ודמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר

לפני כארבע שנים נכחתי יחד עם עוד עשרות ישראלים ממה שנקרא ״השמאל הרדיקלי״ בכנס משותף עם אנשי שמאל פלסטינים בחברון. בתור נער בוגר ישיבת בני עקיבא ראיתי את חברון לפני כן ב״שבת חיי שרה״, שבה נכחתי לראשונה בחיי במערת המכפלה. במקרה הזה, הכנס התקיים בצד השני של העיר.

לפני שהכנס נפתח, עוד כשישבתי באולם הרחב מנסה להבין מי נגד מי, האזנתי לשיחה שהתנהלה מאחורי בין פעילת שמאל יהודייה לבין בחור ערבי מקומי. ״היית פעם בעיר שלנו?״, הוא שאל. ״לא״, ענתה. ״באמת?״ ״לא, מה פתאום שאגיע לכאן, אני מתנגדת לכיבוש״. ״אבל אבא שלך קבור כאן… איך יכול להיות שלא הלכת לבקר אותו?״

השיחה הזאת היתה אחת מאותן קריאות השכמה שקיבלתי, תודה לאל, במשך השנים. קריאות השכמה שנועדו להבהיר לי שאני לא נמצא עדיין במקום הנכון.

השמאל הרדיקלי, כמו שמשתקף בצורה חדה בדיאלוג לעיל, נעדר לרוב את היכולת הבסיסית לנהל שיחה מול אנשים ״רגילים״ – אנשים שבעוונותיהם הרבים לא עשו ״דוקטורט״ בדיכויים ומעודכנים לגמרי בשיח הנכון; אנשים שהם למרבה הצער בעלי כבוד למסורת, וחס ושלום עם זיקה רוחנית לארץ ולהיסטוריה שלה; אנשים שמצאו את עצמם בזירה החברתית לא בגלל שהשתכנעו בחשיבות של זכויות אדם או תיאוריה זו או אחרת, אלא הגיעו לשם כדי להיאבק על עצמם ועל הקהילה שלהם.

ובכל זאת, השמאל הזה נאחז בקרנות המזבח של זכותו הקדושה לדבר בשם הפלסטינים. על הזכות הזאת הוא שומר בראש ובראשונה בכל הזדמנות שבה עולה הנושא המזרחי על השולחן. בנושא הזה מותר לדידו לעסוק רק כאשר הוא משרת את הנרטיב הפלסטיני, במשקפיים (המאוד מסוימות) שבהם הוא רואה את הסכסוך. אור סיונוב ניסחה את זה לאחרונה בצורה חדה בסדרה ״הנביאים״: ״בכל פעם שעולה הנושא המזרחי, מגיע איזה שמאלני ושולף את הפלסטינים״. השמאל האשכנזי משתמש בפלסטינים כ״מגן אנושי״ מפני הטענות המזרחיות, שמופנות קודם כל אליו. בסוף כל משפט במזרחית יושב שמאלני עם הנכבה.

מישהו שאל את הפלסטינים עצמם אם הם מעוניינים שהשמאל הזה ידברר אותם? שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה:

השמאל הרדיקלי נאחז בקרנות המזבח של זכותו הקדושה לדבר בשם הפלסטינים, ועל הזכות הזאת הוא שומר בכל הזדמנות שבה עולה הנושא המזרחי על השולחן. הוא משתמש בפלסטינים כ״מגן אנושי״ מפני הטענות המזרחיות, שמופנות קודם כל אליו. מישהו שאל את הפלסטינים עצמם אם הם מעוניינים שהשמאל הזה ידברר אותם?

בראשונה, פאנל טלוויזיוני הושיב את ארי שמאי, בתפקיד ״השמאלן האנטי ממסדי״, יחד עם ח״כ ג׳מאל זחאלקה. בשלב מסוים של הפאנל, לאחר ששמאי הסביר לזחאלקה מהי הדרך הנכונה שבה המאבק הפלסטיני צריך לבחור, דרש זחאלקה ״תביאו לי ימני״. זחאלקה היה מעדיף לנהל דיאלוג עם ימני ולא עם שמאלן שמדבר בשמו.

דוגמא שנייה: איימן עודה נאם בכנס ״שלום עכשיו״ וחזר (באומץ רב) על הרעיון לפיו האשמים במצב הפלסטינים הם לא ימנים הצועקים ״מוות לערבים״, אלא האליטה השמאלנית השולטת בין הים לנהר. איימן עודה עקבי בעניין הזה: בעימות הטלויזיוני שלפני הבחירות הוא בחר לפנות דווקא לאריה דרעי, ולהציע לו את ״ברית השקופים״, ולא למשל לזהבה גלאון ממרצ. האמירה האמיצה של עודה בכנס השמאל, שהיתה בעיני המחשה מעודדת לכך שפלסטינים רבים אחרים איבדו טעם בדיאלוג מול השמאל האשכנזי, נתקלה בכתף קרה דווקא מכיוון השמאל הרדיקלי. למשל, במאמר של אורלי נוי באתר ״שיחה מקומית״, היא עוקפת את עודה משמאל ומסבירה לו למה דבריו מזיקים למאבק הפלסטיני.

הפלסטינים מצדם מבינים שדיאלוג יהודי-ערבי אמיתי שמצליח להזיז משהו במציאות צריך לעבור דווקא אל המיינסטרים הישראלי, אבל השמאל הרדיקלי מצדו, מעוניין יותר משינוי המציאות בשמירה על קליקה סגורה, ״טהורה לעד״ מימנים, מתנחלים או מזרחים (לכולם יש שם קוד אחד – ״פאשיסטים״) או סתם אנשים שלא בקיאים מספיק ברזי השיח הנכון.

מזרחים בהקשר פלסטיני בלבד

השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי ביותר, בין היתר מהבחינה הזאת. אפשר להגיד שלראשונה, הזרם המרכזי והבולט בתוך השיח המזרחי הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם והאקסקלוסיבי של השמאל הרדיקלי. מדובר בהישג של ממש: אם בעבר, פעילים חברתיים רבים שהגיעו מהפריפריה אך לא זיהו את עצמם כאנטי-ציונים או כחילונים, מצאו את עצמם מודרים כמעט לחלוטין מקהילת המאבק המזרחי, כיום המצב שונה בתכלית. אם בעבר ניכר פער אדיר בין קהילת הפעילים המזרחים – שהלכה ונעשתה יותר שמאלנית, יותר חילונית ופחות ציונית, לבין רוב המזרחים – שהלכו ונעשו יותר ממסדיים, יותר מסורתיים ויותר ציוניים, כיום עושה רושם שהפער הזה הולך ומצטמצם. נראה שדמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר של דמויות אפשריות.

הטרגדיה של הפער הזה מומחשת היטב בפספוס של רגעים היסטוריים משמעותיים במאבק המזרחי: הנפקדות מהמאבק סביב כניסתו לכלא של אריה דרעי; האדישות, ולעתים הבוז, שרחשו פעילים מזרחים-רדיקלים רבים כלפי המהפכה של המוזיקה המזרחית; השתיקה שגילו פעילים מזרחים לפני כליאתו של ישראל בונדק; או היעדרותם מהקמפיין של עמיר פרץ לראשות הממשלה. בכל פעם שהנושא המזרחי היה קרוב לפריצה החוצה אל המיינסטרים המזרחי (שלגביו הנושא היה רלוונטי תמיד), קמו כמה טהורי-נפש והגנו עליו מפני ההמון ובכך פספסו פעם אחר פעם את האפשרות למהפכה מזרחית של ממש. ניתן רק לדמיין כיום מה היתה עשויה להיות התוצאה של ההתגייסות של אליטת הקשת הדמוקרטית המזרחית לצד 17 המנדטים המזרחים שהשיגה ש״ס בבחירות 99׳ או לצדו של עמיר פרץ ב-2006.

חשוב לציין כאן, שאני לא בא חלילה בטרוניה לאף אחד מהפעילים המסורים הללו. להפך, אני מלא הערכה והערצה כלפי הדור המייסד של הקשת הדמוקרטית המזרחית ותנועת אחותי (ויעידו על כך המחוות הרבות שנערכו במסגרת ״קפה גיברלטר״ עם פעילים אלו). אני מודע לכך שניסיונות רבים שנעשו, כמו הקמת בית הספר קדמה בשכונת התקווה, נתקלו בדיכוי ממסדי קשה, ומודע גם לזרמים אחרים במסגרת השיח המזרחי שפעלו באותם שנים. בתור בחור צעיר שהעריץ את הדמויות המדוברות וקרא בשקיקה את הבמה העיקרית של השיח המזרחי-רדיקלי באותה תקופה, אתר ״קדמה״, קיבלתי את המסר הברור שהשיח המזרחי מנסה לכונן זהות מזרחית חדשה המנוגדת לחלוטין למזרחיות שהכרתי ברחוב ובבית. הבנתי שהכלים בהם משתמש השיח הזה הם אותם כלים של השמאל הרדיקלי: אידיאולוגיה אוניברסלית חילונית-ליברלית-סוציאליסטית שרואה את המזרחים בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בלבד.

אתחלתא דגאולה לשיח המזרחי

והנה, עינינו רואות איך בשנים האחרונות, תודות להכרה של פעילים רבים במוגבלותו של השיח האקסקלוסיבי והטהרני, השיח המזרחי פורץ ונוכח בכל מקום במלוא הדרו. אנחנו עדים ל״אתחלתא דגאולה״, כשפעילים מזרחים מחפשים קודם כל לדבר אל אחיהם ואל בני הדודים שלהם בגובה העיניים ולא מתוך שיפוטיות בנוסח ״אתם חיים בתודעה כוזבת, בואו ואגלה לכם כיצד״.

השיח המזרחי עושה בימים אלה מהלכים נפלאים של היפטרות מהמשא האליטיסטי שהכביד עליו, אל עבר שינוי המציאות. הוא מתגבר על הצורך להיות ״אנטי ממסדי״ בכל מחיר, ודווקא מעוניין להשתלט על הממסד בכבודו ובעצמו ולרצות בשינוי המציאות עצמה. הוא זורק את ההתנכרות החילונית שרכש מהשמאל, ולוקח במקומה אמפתיה והקשבה. ותהיה זאת טעות לאפיין את השיח החדש כשיח של הפעילים הצעירים בלבד, שכן פעילים ותיקים רבים לוקחים חלק במגמה הזו ורואים בה מהלך מבורך והתפתחות חיובית.

התבצרות של פעילי ״הלא נחמדים״ בבית משפחת ג'אן בגבעת עמל, 06.09.15. צילום מעמוד הפייסבוק של מאבק גבעת עמל
התבצרות של פעילי ״הלא נחמדים״ בבית משפחת ג'אן בגבעת עמל, 06.09.15. צילום מעמוד הפייסבוק של מאבק גבעת עמל

אפשר לראות את השינוי בחזיתות שונות ומחוץ לגבולות הטבעיים של תל אביב: הפעילות האקטיביסטית של ״הלא נחמדים״, תוכנית הרדיו ״פה זה לא אירופה״ ברדיו לב המדינה, הטור של רועי חסן במקומוני ״ידיעות אחרונות״, סדרת הרשת ״נביאים״ שהוזכרה קודם ועוד ועוד. בכל המקרים הללו, האג׳נדה המזרחית פועלת בזכות עצמה מול קהל ביתי. כמו כן, אי אפשר להתעלם מקבוצות הדיונים החדשות שנוסדו בשנתיים האחרונות בפייסבוק ובהן מושמעת לראשונה קשת אמיתית של דעות. בדיון שגרתי בקבוצה מזרחית סגורה כיום, ניתן לקרוא חרדי, ציוני-דתי, פעיל במפלגת העבודה ולצדם שמאלן-רדיקלי השוטח את עמדתו כשווה בין שווים, דנים על עמדתם בסוגיות רבות ומצליחים למצוא מכנה משותף במקרים רבים.

אי אפשר להתעלם מקבוצות הדיונים החדשות שנוסדו בשנתיים האחרונות בפייסבוק ובהן מושמעת לראשונה קשת אמיתית של דעות. בדיון שגרתי כזה כיום, ניתן לקרוא חרדי, ציוני-דתי, פעיל במפלגת העבודה ולצדם שמאלן-רדיקלי השוטח את עמדתו כשווה בין שווים, דנים על עמדתם בסוגיות רבות ומצליחים למצוא מכנה משותף במקרים רבים

פעילים מזרחים רבים, וגם כאלה שעד לא מזמן היו מהסמנים הבולטים של השמאל הרדיקלי המזרחי (דוגמא בולטת היא פרופ׳ סמי שלום שטרית), מחפשים דרכים להקים תנועת המונים, שבין היתר מנסה לנסח מחדש את הציונות המזרחית. זו השקופה והנעלמת. זו שמבוטאת בצורה מושלמת על ידי ר׳ דוד בוזגלו בסרטו של רפאל בלולו, כזכות הגדולה של דורנו לגור בארץ ישראל, שעדיפה בעשרות מונים על יתרונות הגלות. את תחושת הגאווה הזאת, שהיא מאבני היסוד של הזהות המזרחית כיום, השמאל לא רוצה ולא מסוגל להבין.

השמאל מצדו, מגיב לרוב בהתאם להתניה הפבלובית המוכרת; רק לאחרונה בטור דעה בעיתון ״הארץ״ הושוותה יוזמת ״ערס פואטיקה״ לרצח התינוק עלי דוואבשה ז״ל. מדובר בתגובה היסטרית של אנשים שמרגישים את האדמה רועדת מתחת לרגליהם. מונופול המוסר והצדק שהם חשים ששייך להם, מוצג במערומיו כחסר כל רלוונטיות. קם לו דור חדש, בטוח בעצמו, שמעוניין בשינוי המציאות ולא בדברור האחר, גריפת הון פוליטי ושימור פריבילגיות.

עבור חלק מפעילי השמאל המזרחי הרדיקלי, המגמה הזאת היא מקור לדאגה. אותם פעילים עדיין מחפשים אחר ״עמדה חתרנית אמיתית״ שמכילה את כל המאבקים כולם, והם מבכים על השימוש ב״פוליטיקת הזהויות״ (עצם השימוש בביטוי הזה מעציבה) שלא כחלק מתורת עולם אוניברסלית.

השיח המזרחי מסתכל כיום במראה, אולי בפעם הראשונה, ובמקום לראות מצד אחד אשכנזים ומהצד השני פלסטינים, הוא רואה את עצמו. ומה קורה כשאנחנו מצליחים לראות את עצמנו? הדימיון מוצת ואנחנו פתאום מבינים שיש לנו את הזכות והיכולת לנהל את המדינה ולתקן אותה.

ולגבי הפלסטינים? לי ברור כשמש שרק מזרחים חזקים ובעלי ביטחון עצמי הם אלה שיוכלו באמת לעמוד בדיאלוג ולמצוא את הדרך לחיים משותפים יחד עם הפלסטינים, על בסיס ערכים ואינטרסים משותפים. בכל אופן, אין באמת ברירה אחרת.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. kortez

    מעבר לשיח המעצים על המזרחי הגאה העושה את דרכו לצמרת ולראש הפירמידה או וואטאבר אתם קוראים לזה, יש כמה שאלות מאוד בסיסיות שהיתי רוצה, בתור מעורב (אימי אשכנזיה, אבי מזרחי), לקבל עליהם תשובה ממך.

    1) למה אתם מנסים לטפח כיום, שנת 2015, זרם אלטרנטיבי שהמכנה המשותף של חבריו הוא ארצות המוצא של הוריהם?

    2) למה אתה חושב שגם אם תהפכו לכח מוביל שמסוגל לדברר את הקונצנזוס במדינה, הציבור ייתן לכם מנדט כאשר במשך כל שנות קיומה של המדינה, אתם המזרחיים לא הצלחתם להעמיד מועמד אחד ראויי לרפואה לראשות הממשלה (שלא נדבר על לזכות)? איך ייתכן שבמשך 4 דורות הציבור שלכם מאמץ לחיקו פעם אחר פעם אשכנזי אחר (בגין, שמיר, שרון, ביבי) ואין לו את האומץ לשים את המפתחות בידיים של מזרחי כמותו? האם יכול להיות שבמשך 4 דורות לא הצלחתם למצוא בינכם מזרחי אחד לרפואה שאתם יכולים לסמוך עליו ולהצביע בעדו?

    3) אתם בטוחים שרק אתם תוכלו לנהל דיאלוג אמיתי מול הפלסטינאים (כי בין השורות אני קורא שאתה טוען שגם הפלסטינאים בעצם רואים באשכנזים "מתנשאים"). למה בכלל אתם מתרגשים מההתנשאות הארורה, זאת עדיין לא הבנתי. הרי אדם שבטוח ביכולותיו, כישוריו, שיכלו ודרכו, כל התנשאות או בוז אמורים לעבור מעליו. רק מי שאינו חש בטוח מספיק ביכולותיו, כישוריו ושיכלו ייקח את ההתנשאות לליבו. ואם כך הוא עושה, סימן שהוא עדיין לא בשל להוביל, לא? אני לא הייתי נותן את קולי למי שמשדר בתגובותיו שאינו בשל.

    בשורה התחתונה אני רוצה לומר (ומקווה שלא תיעלב, כי ביסודה, זו ביקורת בונה לכל דבר) שאתם נראים פאתטיים בעיני. אתם מנסים להפוך רוב דמוגרפי לכח פוליטי-חברתי על בסיס מכנה משותף כ"כ רעוע וכ"כ טיפשי כמו ארצות המוצא של הוריכם במקום לקנות את לב הציבור כולו בעזרת רעיונות פורצי דרך, חזון, חשיבה מחוץ לקופסא ואומץ לעשות את הבלתי אפשרי. אתם נראים לצופה מהצד כעדר של בני טיפשעשרה שמורדים בהורים האשכנזים שלהם מרד נעורים ומנסים לעשות הכל ההיפך ממה שהם עושים, רק בגלל שזה ההיפך, לא בגלל שזאת הדרך שאתם באמת מאמינים בה. אתם כ"כ מתאמצים להתבדל ממפא"י ההיסטורית עד שאתם הופכים אותה לרלוונטית מתמיד ומחזקים את כוחה עד כדי 24 מנדטים שהיא לא שווה אותם (אולי פעם היתה שווה, כשבן גוריון הנהיג). אתם גורמים לציבור החלש חברתית-כלכלית-אינטלקטואלית שלכם לירות לעצמו ברגל בכל פעם שאתם גורמים לו להמליך את הקפיטליזם החזירי שמשאיר אותו כזה. שוב ושוב. שוב ושוב. למה אינכם זונחים את המרד הטיפשי הזה ופעם אחת ולתמיד מתנהגים כמו מנהיגים אמיתיים שרוצים ויכולים להנהיג את כל העם עם חזון פורץ דרך? חזון חברתי? חזון סולידארי? משהו שייתן תקווה לכולם ויידבר לכולם? אני כבר אומר לכם: עם גישה כזו אנדרדוגית ומחתרתית, לעולם לא תהיו אלטרנטיבה אפילו בעיני המזרחי הממוצע, גם אם יישארו בארץ 2 אשכנזים אחרי שכל השאר ברחו לברלין. המקסימום שתגיעו זה ראש לשועלים, כי האריות בנויים מחומר אחר שאתם כ"כ אוהבים לשנוא. אני אומנם מעורב, אבל זה מעניין לי את הת*ת מה המוצא שלי. יש לי מספיק דברים להציע לעולם חוץ מהגאווה המזרחית הדפוקה שקיבלתי בירושה.

  2. נינה

    "ניתן רק לדמיין כיום מה היתה עשויה להיות התוצאה של ההתגייסות של אליטת הקשת הדמוקרטית המזרחית לצד 17 המנדטים המזרחים שהשיגה ש״ס בבחירות 99׳ " : הפנטזיה שלך היא סיוט בשבילי. האם אתה באמת רואה במסלול שהתווה הרב עובדיה יוסף, שראה בחילונים משוקצים וסיפק רצף של אמירות גזעניות והומופוביות, כמסלול שאליו שואפת הקשת הדמוקרטית?

  3. סעדיה הגאון

    יאללה לפוליטיקה אופיר, מקומך שם!

  4. יואש א.

    מאמר מעניין ופותח פתחים לשיח מסוג חדש, מגוון ופתוח יותר .
    האם אנו צופים בתהליך של הסתכלות פנימית מאוזנת יותר של מזרחיים
    בעצמם?
    בגאוה והכרת ערך המתפתחת לכוח משנה משוואות?
    האם המזרחיים יכולים לראות אפשרויות חדשות לשתוף פעולה בין אשכנזים ומזרחיים
    על בסיס תכנית פעולה משותפת עתידית, שבאמצעותה ניתן לגשר על
    פערי גישות, פגיעות מהעבר וכאבי אשם?
    המאמר של טובול הוא פתח לתקוה כזו .

  5. צחי

    הבנתי. כולם צבועים ולא אותנטיים. מזל שיש לנו את כותב המאמר שבורר את המוץ מן התבן.

  6. מתן

    תודה אופיר, מאמר חשוב. בייחוד מתחבר למשפט האחרון. חשוב לי רק להזכיר שגם ״השמאל הרדיקלי״ הוא לא מקשה אחת, ובהתחברות-תראבוט למשל יש, כבר יותר משמונה שנים, קולות אחרים.

  7. נועם א"ס

    תודה על המאמר. מאוד מעניין.
    האם הנהגה פוליטית מזרחית ברוח הטקסט תשקול לאפשר כניסת פליטים מסוריה הנסים על נפשם לתוך גבולות האתנוקרטיה הציונית?

  8. יובל קיסר

    הדבר היחיד שנעשה במדינה לפיתרון הסכסוך היה הסכמי אוסלו וזה נעשה עי השמאלנים הישנים השנואים פה כל כך.

  9. סמולן

    הרשה לי לנחש

    1. ה"למה" אינו במקום, כי גזע הוא הדבר האמיתי. השאר יתאים את עצמו אליו. אולי הגזע לא לגמרי גנטי, ובכל מקרה נעדיף לכנות אותו "זהות". כך או כך, לא שואלים עליו "למה" אלא אומרים לו "כן". כך פועלים סוכנים מודעים. הלא מודעים – ל-מ-ש-ל, אשכנזים – מצייתים לו בבלי דעת.

    2. הציבור יציית גם הוא לגזע, כלומר לזהות. הרוב מזרחים, והם יקשיבו לקול דמם החומר בעורקיהם. והיו גם הם למודעים.

    3. ערבים הם סוג נעלה של מזרחים, ממש כפי שמזרחים הם סוג נחות של ערבים. אממה, כולם ערבים, כלומר כולם מזרחים. הדם, הגזע, המורשת הם שיעשו את ההבדל.

  10. דןש

    נקודות להארה
    1. רדיקליות היא תמיד פסולה והתייחסות גורפת על השמאל ( מה בכלל הגדרת השמאל ) כרדיקלי אינה מן העינין
    2. גם הגדרת פעיל מזרחי כחילוני ואנטי ציוני איננו מן הענין. מה רע בהיותו גם אינטלקטואלי ?
    די כבר עם הפרדת הפעילים על פי עדות ועמים. פעיל פועל למען נושא מסויים, למען רעיון. אם הנושא קביל והרעיון קביל – מה חשיבותו של מוצא הפעיל.
    לא רק מזרחיים עוסקים בהקטנת הפערים בחברה הישראלית ובין אזרחי מדינת ישראל. פעילות משותפת ב"יד אחת" תגביר את העוצמה וגם תגיע להישגים.
    3. ש"ס היא אסון למדינה ואסון למזרחיים. ש"ס משמרת את הקיטוב בעם ופועלת על מנת שהמזרחיים לא "יפרצו קדימה" ויוכלו להשתלב בחברה הישראלית על פי כושרם הכשרתם וכישוריהם. ש"ס שומרת על הבדלנות ומונעת כל אפשרות של השתלבות. – היא פשוט חוששת מאיבוד שליטתה.
    4. הגיע הזמן שבחברה הישראלית יתפתח שיח/רב שיח משותף, שיכלול את מגוון אזרחי מדינת ישראל.

  11. עמיר

    מאמר מבריק! חד, מדויק ופשוט נכון.

  12. ג. אביבי

    מאמר חשוב של אופיר טובול.
    הסקירה של טובול לגבי העבר הקרוב – בו מזרחים שלא זיהו עצמם כשמאל אוניברסלי (פרו פלסטיני, אנטי ציוני, אנרכיסטי או אנטי-ממסדיות טוטלית ופמיניסטי לפני היותו פרו מזרחי) מודרו מהשיח המזרחי – היא נכונה. השיח המזרחי ב15 השנים האחרונות שהונהג ע"י רדיקלים מזרחים ברובם, שאינם בהכרח פרו-מזרחים, הביא את השיח למבוי סתום ולא תרם מספיק למאבק המזרחי לשוויון אתני. חלק מבכירי דוברי השיח הזה היו בעברם הלא רחוק בעלי תפישה אנטי-מזרחית ורק משום שנחשבו לשמאלנים רדיקליים הם קורבו לשיח המזרחי, תוך דחיקת פטריוטים מזרחים החוצה. היחידים שכן הביאו הישגים למאבק לשוויון אתני במהלך אותה תקופה (כגון: ד"ר יפעת ביטון, יואב ללום, אמנון לוי, קרן נויבך ואחרים/ות) באו מחוץ למחנה הרדיקלי הזה.
    אני ציפיתי (ועדיין) שהשיח המזרחי יאחד בסופו של דבר את כל המזרחים מכל הזרמים הפוליטיים רוחניים (מחרדים עד חילונים) התומכים בצדק אתני למאבק למען שוויון מלא למזרחים במדינת ישראל. השיח כפי שנוהל עד השנים האחרונות רק פיצל את המזרחים. המשא האליטיסטי (ע"פ אופיר) של פעילים ודוברים מזרחים גרם לנקיטת עמדות מנוכרות ובעיקר לא מוסברות, לציבור המזרחים. הוא גרם לנקיטת עמדות מוצהרות (נכונות) בעיתוי הלא נכון.
    אינני חושב שהאנטי-ציונות של רדיקלים מזרחים היא שגויה, להיפך. הבעיה היא מתי לצאת ישירות נגד הרעיון הציוני (האשכנזי). לדעתי זה צריך לבוא בעיתוי שונה ובנסיבות המאפשרות את זה. כרגע רוב הצבור המזרחי מזהה עצמו כציוני פטריוטי. לעומת זאת האנטי ממסדיות של הרדיקלים היא מיותרת. שהרי המאבק המזרחי בסופו של דבר יהיה על שינוי הרכב, אידיאולוגיה ותוכנית הפעולה של הממסד, אך לא ביטולו.
    הציונות האשכנזית מראשית היותה תנועה מיישבת הייתה גזענית ואנטי מזרחית. היא נהגה ועודנה נוהגת (מדינת ישראל) כקולוניאליסט אירופאי וראתה/רואה באדם המזרחי (יהודי או בן כל דת אחרת) ייצור נחות ומסוכן לאשכנזים. היא הייתה ונשארה פרויקט לשדרוג מעמדם הסוציו-אקונומי, הביטחוני-קיומי והפוליטי של יהודי מזרח אירופה ושאר קהילות אשכנז. זאת על חשבון המשאבים וזכויות האנוש של הילידים שנושלו באכזריות, ושל מי שהובאו למלא את מקומם בתחתית הסולם החברתי. כאשר לחלקים גדולים בציבור המזרחי תהיה תמונה אמתית על הקשר בין התנועה הציונית על שלל מנהיגיה לבין הסללת רוב המזרחים לתחתית הסולם הסוציו-אקונומי (למען רווחת האוכלוסייה האשכנזית), אפשר יהיה לצאת ישירות נגד הציונות.
    אני מצפה מהדוברים הצעירים, טובול, איתמר טובי, תהילה חכימי, תום מהגר, עדי חתוכה, נעמה קטיעי, אור סיונוב (ואחרים/ות שלא הזכרתי) שיידעו לנווט את השיח למטרה הקדושה: שוויון אתני מלא למזרחים במדינת ישראל ובכל תחומי החיים.

    1. תרזה ממוסררה

      לג' אביבי, העולים מארצות האסלאם לא "הובאו כדי לתפוס את תחתית הסולם החברתי" – טענה קונספירטיבית נוחה למטרתך הרטורית ואולי גם הפוליטית – אלא משום שהקימו כאן יש מאין מדינה ליהודים, אחרי האסונות של מלה"ע השניה, אחרי מלחמת העצמאות שגבתה אחוז שלם מהאוכלוסיה היהודית שהיתה אז בארץ (המקבילה ל-80,000 גברים ונשים צעירים היום), ובתנאי צנע קשים. אני חושבת שנוח לכולנו, בגלל העלבון, לשכוח את כל זה. מאכזב לגלות שהטענה הזו מופרחת באוויר בלי שום קונטקסט היסטורי. לא כך משנים את העתיד, מתוך סילוף העבר.

      1. ג. אביבי

        ל"תרזה" מ"מוסררה", מה לעלבון ולסילוף העובדות?
        האם לשיטתך הביאו 900 אלף איש ואישה מזרחים (בנוסף למאות אלפים נוספים מאירופה) כדי לפצות על האחוז (6 אלפים בני אדם) שנספה כאן ב48? ממש גאוני!
        לטענתך המזרחים הובאו לכאן כדי למלא את אותם התפקידים שמילאו האשכנזים ולא להיות בתחתית הסולם החברתי (=שווים לאשכנזים). מילא ההיתממות, אבל במבחן העובדות והתוצאות, איזה בר-דעת באמת יכול לחשוב שהמזרחים לא הובאו ע"מ להוות את המעמד הנמוך?
        • אילולי נוצר כאן ריבוד חברתי בו המזרחים נמצאים בתחתית והאשכנזים למעלה, צדקת.
        • אם לא נעשו סלקציות בקרב יוצאי צפון אפריקה ע"מ לקבל חתך אנושי שמתאים אך ורק לעבודות כפיים ויזע, ניחא.
        • אם במבחן התוצאה לא היה נוצר במהירות מבהילה פער סוציו-אקונומי כל כך גדול בין מהגרים אשכנזים למהגרים המזרחים, דיינו.
        • אם לא הפקירו את המזרחים במשך שנים רבות במחנות הסגר ("מעברות") ללא יכולת התפתחות וקידום אישי, ובאותו זמן קלטו ישירות את רוב יוצאי אירופה שזכו להעדפה בקבלה לכל מקום עבודה, שוב דיינו.
        • אם לא יצרו בידולי שכר (ביוזמת ההסתדרות והמדינה) לטובת אשכנזים כאשר מזרחים מילאו תקנים ותפקידים בתחתית, מילא.
        • אם היו מקימים בתי-ספר תיכוניים עיוניים בעיירות הפיתוח כמו במרכזי הערים הגדולות (עם רוב אשכנזי), מיד עם הקמת הישובים הללו, אולי צדקת.
        • אם עיירות הפיתוח (עם רוב מזרחי גדול) לא הוקמו באזורים בהם היו קיבוצים, ובפועל היוו מקור כוח אדם עתיר כפיים ודל הכנסה וזכויות, לטובת רווחת אנשי הקיבוצים, נניח לך.
        אבל, מה לעשות, כל הלאוים לא התקיימו. למה את/ה חושב/ת שאי אמירת האמת והכחשה כל כך שקרית תתרום לעתיד טוב יותר למזרחים? ולפני שקובעים שלדבריי אין שום ביסוס בקונטקסט היסטורי, כדאי להוד מעלתה/ו לקרא את מחקרי ד"ר שלמה סבירסקי ומכון אדווה (מחוז המסלולים הנפרדים, לא נחשלים אלא מנוחשלים). ההיתממות לא תועיל לך, רוב המזרחים לא קונים את "הסברים" שלך.

  13. נתן

    השיח המזרחי הוא בעיקר פחדני. הוא לא מעיז לצאת נגד אף מוקד כח אחד בחברה הישראלית ובנוסף מתחנף למוקדי הכח הקיימים ( ממירי רגב דרך המתנחלים, מרכז הליכוד ועד ש"ס). על מנת לשמור על התדמית הרדיקלית הוא חובט ללא הרף ב"שמאל האשכנזי" , מעשה שאין לו ערך ממשי.

    למה למשל לא שמענו אף אחד מ"הרדיקלים המזרחיים" קורא למדינת ישראל לקלוט ולו באופן סימלי את הפליטים ממדינות ערב?
    כנראה שהמהפכנים "עזי הנפש" האלה יודעים בדיוק מאיזה צד מרוחה החמאה.

    1. תימני כינרת

      השיח האנטי מזרחי.
      השיח האנטי-מזרחי (נתן, סמולן ושאר גזענים ריקניים) הוא תעמולה של אשכנזים גזענים המתייראים מהיום בו יהיה כאן שוויון. ביום הזה לעלובי הנפש מסוגם לא תהיה יותר פריבילגיה מעצם היותם אשכנזים. הם וצאצאיהם לא יועדפו בקבלה למקומות עבודה ולמוסדות שונים על המזרחים והפלסטינים, כך גם לגבי כל המשרות החשובות ובועדות קבלה לישובים קהילתיים.
      מדוע חובטים רק ב"שמאל" האשכנזי? ראשית, לא רק ב"שמאל" (ימין מוסווה וצבוע) האשכנזי, אלא גם בימין המוצהר. בנוסף ה"שמאל" האשכנזי (מרץ, וחלק ניכר מהמחנה הציוני) הוא אנטי מזרחי. רוב פשעי הניחשול והניצול בוצעו ע"י אותו "שמאל" עוד מקום המדינה. הם נלחמים לשמר את הפריבילגיות הנפשעות של הקיבוצים – בכל מה שקשור לצדק חלוקתי – ע"ח עיירות הפיתוח. הם האחראים העיקריים לכך שעד סוף שנות ה-90 כמעט לא הוקמו בתי ספר עיוניים בעיירת פיתוח ובאזורים עירוניים עם רוב מזרחי.
      מדוע הימין וה"שמאל" האשכנזי לא הציע לקלוט ולו פליט אחד ממדינות ערב?