• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

גשם דומע חול

הסברות מרובות וקלושות. כל שנותר הוא אבק של אלוהים יודע מה, חלקיקים של מה, הנודד אלינו עתה כשוועה. חלקיקי ידיים מנסים לעבור גבול. חלקיקי בובות שנותרו. חלקיקי שמן-רובים
עדי ש‎ֹורק

ספר הפרוזה השלישי של עדי שורק, "לפעמים מאבדים אנשים", ראה אור באחרונה בהוצאת ידיעות ספרים

"ראיתי עצמי בחלומי מטייל בבקעה אחת למטה מבעל בכי"
מתוך "עד הנה", ש"י עגנון

 

אובך כבד פוקד את הארץ. הוא מגיע מצפון. ואנחנו רגילים לבואן של סופות מן הדרום, מעת לעת, אבל עתה, באופן שהמדענים מתקשים להסביר, מגיע הדבר מן הצפון. והוא חמור. יומיים שאי אפשר לנשום וחם. לא ניתן לנשום, חול גרגרי מאובק וחם. הארץ נדמית כנתונה תחת מתקפה כימית.

גרגרים גרגרים, חומר שמדענים מתקשים להסביר כיצד הצטבר ונידח, נופלים ומתערבים בנשימתנו, מסמיכים אותה, חולקים את גופינו.

המדענים מתקשים להסביר. קשה הדבר.
אולי משום הזמן הרב שאין מעבדים את האדמה בסוריה, יאמר חלקם, או משום שנגמרו לפליטים הדמעות.

הסברות מרובות וקלושות. כל שנותר הוא אבק של אלוהים יודע מה, חלקיקים של מה, הנודד אלינו עתה כשוועה.
חלקיקי ידיים מנסים לעבור גבול. חלקיקי בובות שנותרו. חלקיקי שמן-רובים.

החול המצליח לנדוד מאזור האסון משייף את אבניה העצומות של בעלבכ, ואת הפלא הסתום המסותת היושב שם – את אבניה העצומות, המונחות.
החול, החול מגיע מן המקום שקרוי במשנה "בעל בכי" ושאנו, משום שנשתכחו מאיתנו חכמות העתיקים בשל צוק העיתים ומשום שנתגלגלנו בימים ובמדבריות ומתו עלינו הזקנים, הורגלנו לשמוע עליו כעל אתר צבאי או כעל כפר נידח (מקום נטול בכי).


כולם נדהמים בתל אביב: החול מנכיח בדרך משונה את קיומם הפיזי של האנשים הסמוכים לנו בשעת צרתם. מן השמים, אומרת שכנתי, נשלח אלינו ההפך ממן. ושכני אומר, נשלח אלינו נם. בקשה נודדת אלינו, כחסר עצום ורב

לעתים בוכה העולם בכי גדול כמו בעת הזו, שבה בא אלינו בעלבכ גשם דומע חול.


האוויר הביא אלינו באורח גשמי מאובק מצב תודעה של מלחמה. היינו, כאשר יש מלחמה שאנו מודעים לה (כזו שבעטייה מושמעות אצלנו אזעקות; כזו שבעטיה מתים לנו בנים), אנו הולכים (גם ביום צח, ביום שבו השמים תכולים והשמש מאירה והעננים נדמים לציור ילדים) כמי שמצויים בסבך אבק וחול, משהכל צחיח וצהוב וקשה לנשום ואנו איננו מבינים.

עתה, משהמלחמה אינה נודעת (הגבול לכאורה ברור ובלתי עביר; בנינו אינם מתים; אזעקות אינן מושמעות, אף שאנו צופים אותן, כתמיד) מגיע האבק הזה, הנושא עמו זכר לשותפות, עקבה עמומה ונדיפה של זה.
עתה, משאיננו משיתים לבנו (איננו יכולים להשית לבנו, משהגבולות נדמים ברורים כל כך) לשוועת הדרוזים ולשוועת אחינו הפלסטינים שביניהם מתים ומתים ומתים כבר כמה שנים ופחדם הולך וגובר גובר והולך ואנחנו את שפתם שוכחים, ויש מתוכנו שמזכירים, שזוכרים, שמדברים, שמתרגמים, ששרים ששרים וקולם נישא. חרישי אבל נישא, אולי התערבב באבק, אולי הוא רוקד איתם, עם כל אותם חלקקים של הרס וחיוּת הנמזגים עתה
כאובי תדמור ההרוסה
כאובי קנאים
כאובי נואשים
בעלי בכי

עתה מזדמן האבק ההופך את הארץ כולה לאתר בנייה פעור

עתה מזדמן האבק ומזכיר לנו עד כמה בעל בכי היא בעלבכ איננה כה רחוקה ועד כמה היא מרחיקה והולכת נשחקת נשחקת ברוח נזמרת נזמרת בשירת הלויים סובבת סובבת עם כוהני הצוף

עתה, בתודעה הגשמית של המלחמה שאיננה שלנו, אנו נחנקים והולכים
מקווים שמחר כבר ימחה הכל ונוכל לשטוף את המכוניות שנדמות לטנקים, מכוסות בחול, מסוות בצבעי הסוואה
ונוכל להרחיק את כל הפחדים ואת כל העצב ואת כל השותפות
ואת כל הבכי הזה, את כל הבכי הזה שבתוכנו כתהום

אהה! רגעי פלא שבהם צבעי הסוואה תאגידיים של חיי נוחות נעלמים!
אהה! הלאה וולוו ופיאט, מרצדס ופג'ו, מזדה (אוהבת אותך פי 2) וסובארו לבנה.

אהה! למשך יומיים נעלמתם לרגע, אולי כדי שנוכל להיזכר
שנזכר איך הלכנו במדבר 40 שנה
ואיך הושיע אותנו
ונתן לנו מן
וכשנאנחנו נתן לנו שלווים ומגיפה
וכשלא ידענו כיצד להחלץ מתודעת העבדות חיכה בסבלנות שנמות ודור חדש יוכל להגיע ולרשת את הארץ
והקים לנו את ערי המקלט
והורה לנו על הלויים שהתגוררו בערי המקלט
ויכלו גם להתגורר בירושלים ולכהן בקודש בשני אופנים
האחד, לשורר שירים
השני, להיות שמשים – אלו הפותחים וסוגרים את הדלתות

אהה! למשך יומיים נעלמתם לרגע, צבעי ההסוואה של פיאט ופג'ו ומזדה (לפנק-לפנק), אולי כדי שנוכל להיזכר שציווה עלינו להקים ערי מקלט.
לא עבור הפליטים דווקא, אלא עבור מי שהרג בשוגג
הנזכור?

צילום: איתי יעקב
צילום: איתי יעקב

*
המשנה במסכת מעשרות (פרק ה' משנה ח') דנה במעמדו של שום מיוחד וחריף המגיע מהעיר, הנקרא "שום בעל-בכי". במקורות היהודײם החל מימי הביניים יש מספר עדויות על יהודים שהתגוררו במקום.

**
בבעלבכ מונחות שש אבנים שמשקל כל אחת מהן כ-400 טון. על אבנים אלה נחות שלוש אבנים ענקיות שמשקל כל אחת בין 750 ל-1,000 טון. שלוש האבנים המכונות ה"טריליתון" (Trilithon), הן בין האבנים המסותתות הגדולות ביותר שנתגלו עד כה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    אין מילים – ממש מופלא
    מזג האויר היוצר שוויון בין כולם. בין אשכנזים לספרדים; בין יהודים לערבים; בין שחורים ללבנים; בין נשים לגברים.
    חבל שאפילו במצב זה אין רואים אחד את השני ממטר.
    מחר הכל יחלוף ונחזור לסורנו.